עמקים ספיטי, קינור וטירטן בלוקאלים וטרמפים

רקע והיערכות

קינור וספיטי הם שני עמקים בצפון הימאצ׳ל פרדש, כשקינור הוא עמק ירוק וספיטי הוא מדברי. בשני העמקים יש נוף מהמם להרי ההימלאיה, ופסגות ההרים המדבריים של ספיטי מושלגות. הרבה אנשים מדלגים על קינור ומתחילים ישר בספיטי - אנחנו ממש ממש ממליצות לא לוותר על קינור! היא מהממת ויש בה הרבה יותר נקודות מרכזיות מאשר ספיטי, היו לנו הרבה יותר אינטראקציות עם המקומיים בקינור ונהננו מאוד.

התלבטנו הרבה אם להתארגן כקבוצה בג׳יפ לטיול, ואנחנו הכי שמחות בעולם שיצאנו בלוקאלים וטרמפים! הדרך הזאת מאפשרת הרבה יותר מפגש עם המקומיים ודרך להכיר את הודו האמיתית מקרוב. יתרון נוסף הוא שללא המחויבות לג׳יפ הייתה לנו גמישות ענקית, יכלנו להחליט מעכשיו לעכשיו לאיזה יעד אנחנו ממשיכות ואם אנחנו רוצות להשאר לילה נוסף או לא. החוויה עצמה מאוד מעצימה, התמסרנו לגמרי לתחושת החוסר ודאות של איך יראה כל יום ומתי הוא יגמר, והרגשנו שאנחנו נתונות לחסדיהם של המקומיים ואף פעם לא התאכזבנו :)

המקומות שהיינו בהם:
עמק טירטאן:
גושאיני - Gushaini (שני לילות)
עמק קינור:
ג׳יבהי - Jibhi (לילה אחד)
סאראהן - Sarahan (לילה אחד)
סנגלה - Sangla (שני לילות)
צ׳יטקול - Chhitkul (לילה אחד)
קלפה ורקונג פיו - Kalpa, Reckong peo (שני לילות)
עמק ספיטי:
קאזה - Kaza (שלושה לילות)
מוד - Mud (לילה אחד)
דהנקר - Dhankar (שני לילות)

אנחנו התחלנו את הדרך שלנו מקאסול, אז לקחנו איתנו תיקי גב והשארנו את המוצ׳ילות הגדולות בסוכנות של רנה, שלוקח 10 רופי ליום לשמירת חפצים.
בתיקים הקטנים לקחנו איתנו כדורי גובה, מיני ערכת עזרה ראשונה, כמה תחתונים וגרביים, בערך שלושה זוגות מכנסיים וארבע חולצות, פיג׳מה וביגוד חם. עשינו כביסה בדרך וזה לגמרי הספיק לנו.
מבחינת הדרך עצמה לא התכוננו יותר מדי, קראנו סיפורי דרך מראש ודקרנו באפליקציית מפות את הערים והכפרים שראינו שנמצאים בדרך, ככה שהיה לנו בסיס טוב להיות ספונטניות.
לקחנו איתנו את הדרכון ווידאנו שיש לנו את הויזות להודו בשלוף (לא חייב פיזית) בשביל הפרמיט לספיטי בהמשך.

שימו לב שלסים של airtel בקינור הקליטה ממש אחלה, אבל כשנכנסים לספיטי - חוץ מבקאזה אין קליטה כמעט בכלל למעט סים של bsnl.

יום 1 - קאסול -> גושאיני

בוקר ראשון למסע, יצאנו מההוסטל מוקדם במטרה לתפוס את הלוקאל שיוצא לכיוון בונת׳ר (Bunthar) בשמונה בבוקר מהגשר. האוטובוס הקדים בכמה דקות, לפני שהספקנו להגיע לגשר, אבל עצר לנו בכל זאת ושילמנו 90 רופי כל אחת. כשהתייעצנו עם הכרטיסן - הוא אמר לנו שעדיף לרדת בתחנה המרכזית בקולו (Kullu) כי בבונת׳ר צריך ללכת חצי שעה עד ללוקאל הבא שלנו.
ירדנו בקולו לאחר נסיעה של בערך שעתיים (זו התחנה האחרונה) וכבר תוך חמש דקות היינו על האוטובוס הבא בדרך לכיוון בנג׳אר (Banjar). נסיעה חמה, צפופה שארכה בערך שעה וחצי. כרטיס עלה לנו 140 רופי לאחת.
כשהגענו לתחנה המרכזית בבנג׳אר היה שילוט של זמני האוטובוסים, אז בעזרת המקומיים הבנו שהאוטובוס הקרוב לגושאיני יוצא ב-14:15. חיכינו כשעה עד שהודית שגרה בגושאיני ולקחה עלינו חסות בתחנה (דני) - סימנה לנו שהאוטובוס הגיע ואפשר להתיישב. הכיסאות היו קצת צפופים, והתיישבנו הרבה לפני שהאוטובוס יצא לדרך אבל הוא התמלא במהרה. נסיעה של חצי שעה, ב-13 רופי לכרטיס, הובילה אותנו לכניסה לגושאיני.
הדרך יפה ועוברת לאורך הנהר בעמק טירטאן, והאוטובוס הוריד אותנו על יד גשר. מהנקודה הזו הלכנו עם דני והבן שלה כקילומטר עד לגושאיני, הכפר קטן וכמעט ריק; יש בו תחנת מוניות, מרכז בריאות, SBI (שהיה סגור כשהגענו) וכמה קיוסקים. התחברנו אל אחד מנהגי המוניות וישבנו איתו לקולה וסיגריה, ואחר כך לקח אותנו לגסטהאוס שלנו שנמצא במעלה הכפר. קצת אחרי שהגענו התחילו סופות וגשמים אז נשארנו בגסטהאוס עד הבוקר למחרת.

סגרנו את הגסטהאוס מעכשיו לעכשיו ודי בספונטניות, אבל הייתי ממליצה לסגור מראש - רוב המקומות שהתקשרנו אליהם היו מלאים. ישנו ב-Tirthan Ecostay, גסטהאוס מתוק וקטן עם נוף מטורף, מים חמים במקלחת, מגיע עם שלוש ארוחות מבושלות (וטעימות מאוד!) ותה וצ׳אי. וירדו מנהל הגסטהאוס מתוק מאוד והסביר לנו על כל מה שיש לעשות באזור.
אנחנו הגענו קצת אחרי הפיגוע שהיה בקשמיר, וירדו אמר שבגללו הפסיקו להגיע מטיילים והגסטהאוס היה ריק לגמרי מלבדינו.

פרטי הגסטהאוס:
Tirthan Ecostay
+91 821-9132462

סיכום הדרך:
Kasol - Kullu - Banjar - Gushaini

יום 2 - גושאיני

אכלנו ארוחת בוקר בגסטהאוס ויצאנו במורד ההר לכיוון Great National Himalayan Park, אפשר לקחת מונית מהכפר לתחילת הפארק כי יש דרך עד לכניסה אליו, אבל בחרנו ללכת את הדרך ברגל.
בשלב מסוים היה שלט שהראה שבהתפצלות ימינה במרחק שני ק״מ יש כפר שנקרא טינדר אז החלטנו ללכת אליו במקום הפארק.
הכפר שקט ומתוק וסופר אותנטי, נראה שלא מגיעים אליו תיירים כמעט בכלל כי כולם היו בשוק מהמראה של שתי בחורות לבנות, ואף אחד גם לא ידע אנגלית. הכפר מבודד על צד ההר ויש בו שני מקדשים יפים מאוד. סבא הודי לקח עלינו חסות, נתן לנו מיץ מנגו והסביר לנו קצת על המקום דרך הגוגל טרנסלייט.
חשבנו ללכת לפארק אחרי הכפר אבל כשהתחלנו לרדת חזרה למטה התחיל לרדת גשם חזק, אז ירדנו את כל הדרך לכפר בגשם ולקחנו מונית לגסטהאוס.

יום 3 - גושאיני -> ג׳יבהי

התעוררנו ואכלנו ארוחת בוקר, והחלטנו לקחת מונית שסידר לנו בעל הגסטהאוס (המונית עלתה 1200). לקראת ג׳יבהי המונית שבקה חיים אז נאלצנו ללכת את השאר ברגל. בדרך עצרנו בבית קפה Rustic Cafe - קפה חמוד ויחסית חדש, הבעלים מאוד אוהב ישראלים ודיברנו איתו הרבה, הוא אמר לנו שיש להם גם הוסטל. משם המשכנו לגסטהאוס, הוא נמצא בירידה מהשביל הראשי במתחם של הרבה גסטהאוסים. הוא ממוקם על הנהר עם נוף מקסים והחדרים מרווחים ויפים ממש, היינו מרוצות מאוד.
הסתובבנו קצת בעיירה, קנינו נישנושים בקיוסק לקראת מחר ואכלנו פיצה במסעדת Pink Panther.

פרטי הגסטהאוס:
Riverview Homestay
+91 94184 93295

יום 4 - ג׳יבהי -> סאראהן

התעוררנו מוקדם ויצאנו לדרך, ידענו שלפנינו הנסיעה המתישה ביותר בטיול. חיכינו לאוטובוס של שמונה בבוקר לראמפור, אבל הוא היה מפוצץ אנשים אז לא עצר לנו, יכול להיות בגלל שזה היה יום ראשון. תפסנו טרמפ שלקח אותנו לגהאגי (Ghiyagi), שני ק״מ מג׳יבהי, שם עוצרים האוטובוסים להפסקת בוקר.
אכלנו ארוחת בוקר ובערך ב11 עלינו על האוטובוס לראמפור (אנחנו שאלנו אנשים ואמרו לנו שזה הקו לג׳לאורי פס, אבל הוא ממשיך ישירות לראמפור). הנסיעה ארוכה, מפותלת ומלאת חול וארכה חמש שעות.
מראמפור לקחנו אוטובוס לג׳אורי, למרות שבדיעבד הבנו שהיה אוטובוס שיוצא ישירות לסאראהן קצת מאוחר יותר. הגענו לג׳אורי מותשות אז לקחנו מונית למעלה לסאראהן, יקרה מאוד ועלתה לנו 800 רופי.
בסאראהן יש מקדש גדול ומרשים, וחמוד להסתובב בסמטה, האוכל הטיבטי שאכלנו היה טעים מאוד.
ישנו בהומסטיי White Peaks שגם היה חמוד וקרוב למקדש.

סיכום הדרך:
Jibhi - Ghiyagi - Rampur - Jeori - Sarahan

פרטי ההומסטיי:
White Peaks
טלפון: 8894851230

ימים 5+6 - סאראהן -> סנגלה

יצאנו בבוקר מההומסטיי אל התחנה בכפר והיינו אמורות לעלות על האוטובוס, שלפי בעל ההומסטיי יוצא כל רבע שעה עד עשר בבוקר לכיוון ג׳אורי. האוטובוס לא הגיע ולא הצלחנו לתפוס טרמפ, עד שבסוף יצא האוטובוס ב-11:00 בבוקר. קראנו בסיפורי דרך קודמים שצריך לקחת אוטובוס לKarcham ומשם להחליף ללוקאל לסנגלה, וכששאלנו אנשים בג׳אורי אמרו לנו שהאוטובוס יגיע באזור 12:50 אבל הוא לא הגיע… בשלב מסוים התחלנו לשמוע שמועה על אוטובוס ממשלתי שמגיע ישירות לסנגלה (למרות שלא כתוב על זה כלום, גם באתר התחבורה של הימאצ׳ל פרדש). לבסוף, כמו שכולם אמרו, באמת הגיע האוטובוס לסנגלה באחת וחצי, ולאחר נסיעה מהממת של שלוש וחצי שעות לסנגלה.
בסנגלה אין יותר מדי מה לעשות - אנחנו היינו שם שני לילות, הסתובבנו קצת בכפר ואכלנו במסעדת בודהיסט קפה שמנהלת אותה נפאלית שמאוד אוהבת ישראלים.
ישנו ב-Sariyu’s Cafe ב1500 רופי ללילה, חדר נחמד מאוד.

סיכום הדרך:
Sarahan - Jeori - Sangla
פרטי המלון:
Sariyu’s Cafe
+91 78073 16442

יום 7 - סנגלה -> צ׳יטקול

לקחנו אוטובוס ישיר מסנגלה לצ׳יטקול שיצא ברבע ל-11:00 בבוקר. שמענו שהנסיעה מפחידה מאוד אבל לדעתינן הנסיעה לסנגלה הייתה יותר מסוכנת… הגענו אחרי שעה וחצי של נסיעה מהממת, הכפר יפהפה וקטן מאוד. אין בו הרבה מה לעשות אבל הנוף יפה מאוד ונהנינו סתם לשבת עם כוס צ׳אי ולתצפת.
צ׳יטקול מכונה גם ״הכפר האחרון בהודו״, ממה שהבנו פעם הוא היה הנקודה הכי נידחת בהודו לפני הגבול עם טיבט. הבנו שאפשר לצאת מהכפר לכל מיני נקודות ושיש בו את את האומגה הכי גבוהה בהודו.
ישנו ב- Raj guesthouse, ממליצות בחום ומחיר הוגן לגמרי, חדר גדול עם מרפסת ונוף מרהיב ואוכל טעים. 1200 רופי ללילה.

סיכום דרך:
Sangla - Chhitkul

פרטי הגסטהאוס:
Raj Guesthouse
+91 85806 88696

ימים 8+9 - צ׳יטקול -> קלפה

בעל הגסטהאוס אמר לנו שהאוטובוס לכיוון רקונג פיו יוצא ב6:00, 6:30 והקו הבא רק באחת בצהריים. התעוררנו לקו של שש וחצי בבוקר והוא בוטל, אז יחד עם כמה הודים שחיכו גם לאוטובוס - תפסנו טרמפ בעמידה בבגאז׳ של טנדר שהוריד אותנו בסנגלה. הגענו יחסית מוקדם והבנו שהאוטובוס לרקונג פיו יוצא רק באחת בצהריים, אז לקחנו עם שניים מההודים מונית לרקונג פיו שעלתה לכולנו ביחד 2,500 רופי.
ביקשנו מנהג המונית להוריד אותנו בסוכנות הפרמיט - לוקח בערך שעה לעשות אותו ועולה 500 רופי לאדם. הסוכנות נמצאת ממש ליד השוק ומתחת לתחנת המוניות.
היינו עייפות אז לקחנו מונית לקלפה, ישנו במקום חמוד מאוד עם נוף יפה, המים חמים אבל לא להרבה זמן ועולה 1000 רופי ללילה.

יום למחרת הסתובבנו קצת בקלפה (הנוף יפהפה) וגם תפסנו טרמפ למטה לשוק של רקונג פיו. בערך שעה עליה ברגל מקלפה יש כפר חמוד בשם Roghi ששמענו ששווה להגיע אליו אבל היה חם מאוד ולא הצלחנו לתפוס טרמפ אליו.

פרטים:
Chini Bungalow Homestay
מספר: +91 98054 95656

סיכום הדרך:
Chhitkul - Sangla - Reckong peo- Kalpa

יום 10 - קלפה -> קאזה

התעוררנו מוקדם ולקחנו את האוטובוס מקלפה לרקונג פיו ב7:15 בבוקר כדי לתפוס את האוטובוס ישירות לקאזה (היא הבירה של ספיטי והמקום הכי גדול בעמק) בתשע בבוקר, אוטובוס של תשע שעות בערך. האוטובוס עוצר גם בכפר Nako שאנחנו בחרנו לוותר עליו.

בנסיעה מקינור לספיטי נתבקשנו להראות את הפרמיט שלנו פעמיים אז חשוב שהוא יהיה בשלוף. הנסיעה מהממת ובהדרגתיות הנופים הירוקים של קינור התחלפו במדבר המרהיב של ספיטי ולאט לאט מרגישים את העלייה בגובה, חשוב לקחת כדורי גובה. הנסיעה עצמה, למרות שארוכה, יחסית חלקה וגם לא הייתה עמוסה.
הגענו לקאזה באזור שש בערב והלכנו לשבת בHimalayan cafe - יש שם מכונת קפה (פעם ראשונה מתחילת המסע!) וגם אוכל מערבי, היה מבורך מאוד אחרי שבוע וחצי של אוכל הודי וטיבטי בלבד. העובדים ממש נחמדים ואוהבים ישראלים, עזרו לנו מאוד בכל מה שקשור בעיר. יש להם גם שירותי כביסה. הלכנו לישון באחד מבתי המלון במחיר מופקע כי היינו עייפות מדי כדי למצוא חדר סביר.

סיכום הדרך:
Kalpa - Reckong peo - Kaza

ימים 11-12 - מבלות בקאזה

בבוקר למחרת עברנו לבית מלון אחר ב1,500 רופי ללילה, מים חמים וחדר טוב, במרכז קאזה (זה טווח רוב המחירים בקאזה).
הסתובבנו הרבה בעיר (היא די קטנה) ובשוק, והלכנו למעלה למנזר מהמם-מהמם שמשקיף לנוף. בעיקר נחנו ואכלנו גם בHimalayan cafe וגם בPiti cafe שהם יחסית מערביים ואהבנו מאוד, אחרי החסך בימים האחרונים.
עשינו כביסה ב-Himalayan Cafe.

ביום לאחר מכן שכרנו מונית לנקודות הבאות:
- Langza - ״כפר המאובנים של ספיטי״ לא ראינו מאובנים אבל יש בכפר פסל בודהה ענק שמשקיף לנוף יפהפה, ישבנו ברגוע שם לכוס צ׳אי.
- Komik - הכפר הכי גבוה בעולם שמחובר לכביש. נוף יפה ודרך מהממת.
- Hikim - ממוקם בו תא הדואר הגבוה בעולם, אפשר לקנות גלויה ב30 קופי ותמורת 60 רופי נוספים אפשר לשלוח אותה - מחתימים בחותמת של עמק ספיטי ושמים עליה בול. כל ההודים אמרו לנו לא לשלוח אותן כי בהודו עצמה הן נאבדות אז אין סיכוי שהן יגיעו מחוץ להודו, אז אחרי שהחתימו לנו אותן לקחנו אותן איתנו.
- Key monastery - מנזר יפהפה, ממוקם בראש כפר. מנזר בודהיסטי שהדלאי לאמה בעצמו בירך אותו בשנת 2000 וממוקם גבוה (4100). יש המון חדרים קטנים, אנחנו ראינו טקס פוג׳ה למזל טוב ויש חדר שהנזירים מכבדים את האורחים בכוסות תה. אסור לצלם בתוך המנזר עצמו אז אין תמונות, אבל בהחלט יפהפה ונותן מבט לתרבות ההודית.
הבנו שאפשר להוסיף גם את גשר צ׳יצ׳אם, אבל היינו עייפות ורצינו לחזור לעיר. בכל מקרה חוצים את הגשר ביציאה מקאזה לכיוון מנאלי.

בסוף היום הלכנו לאכול בPunjabi Dhaba ליד המלון והיה טעים מאוד!
פרטי המלון:
Spiti Hotel House
מספר טלפון: 9459420373 או 9736729123

יום 13 - קאזה -> מוד

לקחנו את האוטובוס מקאזה למוד שיצא ב16:00 מהתחנה והגענו לקראת שבע בערב. הדרך יפהפיה.
מוד כפר קטן-קטן-קטן, אין קליטה ואין בו אפילו קיוסק, רק כמה גסטהאוסים ומסעדות. אנחנו היינו כבר די עייפות בשלב הזה לטיול וכשהגענו לכפר הבנו שאין מה לעשות בו אם לא יוצאים למסלול ב-pin valley, אז החלטנו לצאת כבר למחרת לכיוון דהנקר. ישנו ב-Ibex guesthouse באלף רופי ללילה.

באותו יום התחיל להגמר לנו הכסף. לפני שיצאנו ראינו שיש SBI בקאזה אבל אי אפשר למשוך בו כסף. גילינו שבHimalayan cafe יש המרת כספים אבל האחוזי עמלה היו גבוהים, בערך 8%.

סיכום דרך:
Kaza - Mud

ימים 14+15 - מוד -> דהנקר

התעוררנו מוקדם כדי לקחת את האוטובוס שיוצא ממוד לקאזה במטרה לצאת אל הגשר שמתחבר לכביש הראשי, הוא איחר והגיע בשבע. לקח לנו כמעט שעתיים נסיעה להגיע לגשר וישר כשהגענו עלינו על הקו שיוצא לרקונג פיו.
אחרי בערך חצי שעה הלוקאל עצר לנו בתחילת העליה לדהנקר; לשם כבר אין אוטובוס שעולה וצריך לעשות את הדרך ברגל או בטרמפ. מהר מאוד עצר לנו טרמפ שלקח אותנו את הדרך למעלה, נסיעה קצרה של רבע שעה.
קראנו שדהנקר הכפר הכי יפה בספיטי והשמועה נכונה - הכפר מהמם ולא היינו מוותרות עליו! עלינו לבית מלון+מסעדה שלקח לנו 1000 רופי ללילה.
בכפר עצמו אין הרבה מה לעשות, ביום למחרת רצינו לעלות לאגם (שעה הליכה) אבל היו רוחות חזקות וקר מאוד אז הסתפקנו בללכת רק למנזר הישן, שמסתבר שהוא המקום היחיד בכפר שיש בו קליטה לסים Airtel! בכל אופן נהננו לשבת ולתצפת על הנוף. העברנו בדהנקר שני לילות.

סיכום דרך:
Mud - bridge to main road - Dhankar

פרטי המלון:
‏ Tashi Khangsar
מספר טלפון: 94593-78649

יום 16 - דהנקר -> קאזה

התייעצנו עם העובדים במלון והם אמרו לנו שבתשע בבוקר יהיו הרבה טרמפים אז הלכנו לכניסה לדהנקר והמתנו. מהר מאוד החלטנו להתחיל ללכת ולנסות לתפוס טרמפ תוך כדי ירידה. הדרך למטה מהממת, שמחנו שעשינו אותה ברגל כי יכולנו להתעכב על הנוף והיא ממש נוחה להליכה.

לקראת סוף הדרך עצר לנו ואן של משפחות הודיות שלקח אותנו עד לכביש הראשי, משם ללוקאל לקאזה שהגיע ב-11 ותוך 45 דקות כבר הגענו.
כשהגענו לקאזה ניגשנו ישר לסוכנות מוניות שנמצאת בכניסה לכפר וקבענו מונית משותפת למחרת למנאלי, עולה 1500 רופי לאחד.
מספר של הסוכנות: 89884 85502

ימים 17-18 - קאזה -> מנאלי -> קאסול

המונית המשותפת יצאה מקאזה בשש וחצי בבוקר, אחרי כשעתיים הגענו ל-lossar שזו הנקודה בה בודקים את הפרמיט בפעם האחרונה. התייבשנו שם הרבה זמן, כנראה שהעובדים במשרד יצאו להפסקה ארוכה.
המעבר נפתח ממש לאחרונה אז הדרך לא הייתה סלולה עד הסוף וממש נסענו בין מעברי שלג וראינו הרבה טרקטורים עובדים על סלילת הכביש. הדרך עצמה הייתה די מפותלת וקופצנית.
בדרך עצרנו במקדש יפהפה על רקע שלג.
הגענו למנאלי באזור ארבע אחר הצהריים ולקחנו ריקשה ל-old manali, שם עשינו לילה ולמחרת יצאנו במונית של שעתיים לקאסול בה השארנו את התיקים הגדולים שלנו.

טיפים

• להתמסר לחוסר ודאות - התחבורה לפעמים מבלבלת כי רוב ההודים המקומיים לא דוברים אנגלית ואם האוטובוס לא יוצא מתחנה מרכזית, קשה לדעת את הזמנים המדויקים ולרוב הוא גם לא מגיע בזמן. במיוחד גם אם בוחרים להסתמך על טרמפים - לקבל באהבה את זה שלא יודעים איך היום יראה ומתי תגיעו ובדיוק לאן. אל תלחצו, בסופו של דבר יש רק כביש אחד והוא עוצר ברוב היעדים :)
• בדיעבד אולי היינו עושות את דהנקר ומוד לפני קאזה, גם כי הם לפניה בדרך מקינור וגם כי נחמד להשתקע בקאזה לשם שינוי. התחלנו בקאזה כי לא היה לנו דחוף לעצור בנאקו והאוטובוס מקינור היה ישיר לקאזה ולא היה צריך לעשות החלפות, ועפנו על זה.
• תמיד לבוא בראש פתוח וחיוך אל ההודים, גם אל המקומיים וגם יש הרבה תיירות פנים הודית. המפגשים והשיח עם ההודים היו שווים את כל החוויה ולמדנו המון על החיים בספיטי וקינור (וגם שאר הודו) דרך האינטראקציות האלה.
• לבוא מוכנים עם סיפורי דרך שמורים, אנחנו הרבה פעמים נעזרנו בדרכים שנכתבו בסיפורי דרך קודמים והשווינו אותם עם ההודים המקומיים. לדוגמא, בכל סיפורי הדרך ראינו שבדרך מג׳אורי (הצומת ליד סרהאן) צריך לעשות החלפת אוטובוס בקארצ׳אם, אבל בצומת אחרי שדיברנו עם כמה אנשים, גילינו שיש אוטובוס ישיר שמגיע לסנגלה.
• תמיד תמיד להתייעץ עם המקומיים, הם יודעים הכי טוב. להעזר גם באוטובוסים עם הכרטיסנים, הם לרוב חמודים, הרבה פעמים הראו לנו נקודות יפות בדרך ואמרו לנו גם מתי צריך לרדת.
• תחנות החלפת אוטובוסים: הרבה פעמים תראו שהאוטובוסים עוצרים בנקודות אקראיות או סתם באמצע הדרך לאסוף ולהוריד נוסעים. הכל טוב! אתם תדעו כשצריך לרדת, ההחלפות אוטובוסים הן תמיד בתחנות המרכזיות, לרוב איפה שהקו מסתיים.
• במוד ובדהנקר אין קליטה בכלל, גם לא ווייפיי של המקומות לינה.
• להוציא הרבה כסף מראש, יותר ממה שאתם חושבים שתצטרכו. ברוב המקומות אין כספומטים, ובאלה שיש - הם לא תמיד עובדים.
• כל יום קנינו לנו קצת נשנושים לדרך, במיוחד בימים של נסיעות ארוכות. לחם ונוטלה הלכו איתנו רחוק.
• לא היינו ממליצות לעשות את הטיול בקבוצה גדולה, אנחנו היינו שתי בנות וזה היה לנו בול, גם מבחינת נוחות לתפוס טרמפים וגם כי רוב הלוקאליים היו מפוצצים אנשים. אנחנו היינו גם די ספוטניות מבחינת היעדים שהגענו אליהם וכמה לילות בילינו בכל אחד, אז זה היה קל לקבל החלטות כשהיינו רק שתינו.
• תביאו אתכם משחק! ברוב העיירות אין מלא מה לעשות ונחמד לפעמים לרבוץ בבתי קפה, אנחנו חרשנו על החפיסת קלפים שלנו :)