טרק של 8 ימים מ-Rumtse לאגם Tso moriri עם תוספת טיפוס לפסגת Spagnak בגובה 6,380 מ׳

יצאנו ארבעה חבר׳ה לטרק ארוך אל אגם צומרירי (Tso Moriri) עם תוספת של יומיים לטובת טיפוס על פסגת ההר Spagnak שבגובה 6400 מ׳ (טיפוס לא טכני). הגובה הממוצע של הטרק הוא 5,000 מטר והלינה באוהלים, מתאים למטיילים מנוסים ובעלי כושר גופני טוב

תאריך הטיול2017 M08
משך הטיול8 ימים
עונה מומלצתיולי-אוגוסט הם החודשים הנוחים ביותר לטיול אך ניתן לעשות את הטרק גם מאוחר/מוקדם יותר בעונה

רקע

אגם צומרירי (Tso moriri) הוא אגם ענק בגובה של כ-4500 מ׳ מעל פני הים והוא נחשב לתחליף ראוי למי שלא ביקר באגם Pangong המתויר מאוד שעלה לתודעה בעיקר בעקבות סרט הודי שצולם בו.
אגם צוקאר (Tso kar) הוא אגם די קטן ומלוח בגובה של כ-4500 מ׳ שנמצא ממש בסמוך לכביש המחבר את Leh ל-Manali.
לשני האגמים אפשר להגיע בסיור שמוציאות סוכנויות רבות או במונית שתיקח אתכם ישירות ל-Tso moriri.
לבעלי המוטיבציה והכושר המתאים הטרק מ-Rumtse ל-Tso moriri או מ-Tso kar ל-Tso moriri יכול להיות דרך מעולה לבקר בשני האגמים.

באתר יש 2 סיפור דרך מעולים של נוי אלון (Rumtse - Tso kar) ודרור כהן (Rumtse - Tso moriri), בהם נעזרנו מאוד כשתכננו את הטיול.
אנחנו עשינו את המסלול מעט שונה מכיוון שהוספנו יום טיפוס לפסגת הר Spagnak שבגובה 6,380, מה שגרם למעקף של אחד הפאסים ותוספת של יום מנוחה לפני הטיפוס.

חשוב לציין שרמת הקושי של המסלול היא גבוהה!
3 סיבות עיקריות לכך הן:
1 - גובה המסלול: המסלול נע בין גבהים של כ-4500 מ׳ ל-5500 מ׳ (לא כולל הטיפוס לפסגה) וזוהי עובדה שמספיקה לבדה להפוך את ההליכה להרבה יותר מאתגרת.
2 - פאסים: המסלול חוצה 6 פאסים, כאשר 5 מהם בגבהים של מעל 5000 מ׳.
3 - אין כפרים בדרך ולכן צריך לסחוב אוכל וציוד לכל הימים של הטרק, מה שהופך את התיק לכבד מאוד בימים הראשונים.

* למי שרוצה לעשות את הטרק אבל חושש מהקושי הייתי ממליץ לעשות את אחד החצאים של המסלול: Rumtse - Tso kar או Tso kar - Tso moriri. אופציה נוספת היא לעשות את המסלול בצורה מאורגנת דרך אחת הסוכנויות טיולים ב-Leh.

התארגנות לטרק

אוכל -
מצרכים לטרק אפשר למצוא ללא בעיה רבה ב-Leh, יש כמה סופרים שיש בהם כמעט את כל הדברים שצריכים, אפילו טחינה!
אנחנו עשינו את רוב הקניות שלנו בסופר שנמצא ברחוב Old Fort Rd ונראה מבחוץ די טוב ונקי, שם גם קנינו את הטחינה (קצת יקר אבל היה שווה).
גבינת Yak טובה מצאנו ב-German Bakery שבאותו רחוב, שידרוג לא רע לפסטה.

לגבי לחם, מכיוון שהטרק ארוך וקשה לבנות על לחם שיחזיק 8 ימים, לארבעת הימים הראשונים קנינו Tibetian Bread שזה סוג של פיתה מאחת המסעדות (בדיעבד אחרי 3 ימים זה כבר די התאבן). ל-4 הימים הנוספים קנינו קרקרים וTsumpa (מין קמח שעורה ועוד כמה מרכיבים שמוסיפים לו מים חמים והוא הופך למשהו בינוני בטעם אבל משביע).

ציוד -
ב-Leh יש הרבה חנויות לציוד טיולים, לרוב חיקויים. בנוסף, יש הרבה סוכנויות שמשכירות ציוד לטיולים כמו אוהלים ושקש״ים כך שאם צריך לעשות השלמות אפשר די בקלות.

הטיפוס ל-Spagnak - כשאנחנו טיפסנו לפסגה כמעט ולא היה שלג בדרך, רק ב-70 מ׳ האחרונים של הטיפוס הלכנו על שלג/קרח שהיה לא מאוד תלול ולכן הרגיש די בטוח בלי קרמפונים.
אם מגיעים מוקדם בעונה או אחרי חורף מושלג מאוד, כדאי להתייעץ עם סוכנויות טיולים על האפשרות להשכיר קרמפונים וגרזני קרח.

תחבורה -
הכפר Rumtse נמצא כ-שעה וחצי נסיעה מ-Leh.
אפשר להגיע באוטובוס מקומי (לא כל השנה) שיוצא מ-Leh אחה״צ ומגיע בערב או לחלופין לקחת מונית מאחת הסוכנויות.
מ-Tso moriri אפשר לחזור רק במונית. אפשר למצוא בכפר המרכזי של האגם - Korzok מונית או להזמין מאחת הסוכנויות טיולים ב-Leh.
אנחנו יצאנו לטיול 4 אנשים כאשר הזוג השני איתם טיילנו היו צריכים להגיע ישר עם סיום הטרק ל-Leh כדי להספיק לטיסה חזרה הביתה. בגלל שאין הבטחה למונית זמינה ב-Korzok החלטנו להזמין מהסוכנות Markha travel & tour (או הסוכנות של טאשי כמו שהישראלים מכירים) מונית הלוך ל-Rumtse וחזור מ-Tso moriri, הכל ביחד עלה 14000 רופי (730 ש״ח) לכולנו. הוא היה הכי זול ממי שבדקנו.

היום הראשון - נסיעה מ-Leh ל-Rumtse והליכה ל-Chorten Sumdo

את המונית מ-Leh ל-Rumtse הזמנו לשעה 10:30, איסוף מהסוכנות של טאשי.
המחשבה להזמין לבוקר המאוחר היתה כדי שנוכל לישון טוב בלילה, לאכול כמו שצריך ארוחת בוקר ולא להגיע בשעה מוקדמת מדי כשעוד חם לאזור בו מקימים את האוהל. בדיעבד, היינו מזמינים את המונית ל09:30 כי גם יום ההליכה הראשון הוא לא מאוד קצר וההרים הגבוהים שמקיפים את העמק בו ישנים גורמים לכך שכבר בשעה מוקדמת השמש נעלמת ונהיה קפוא.

אחרי כשעה ועשרים דקות נסיעה הגענו לכפר Rumtse. זהו כפר קטן שיש בו כמה חנויות/מסעדות לצד הכביש, הנהג הוריד אותנו באחת מהן.
ישר איך שירדנו מהרכב ניגשה אלינו אישה מבוגרת עם הפנקס המוכר והידוע וביקשה שנשלם מראש על שני הלילות שלנו בשטח עד לאגם tso moriri. המחיר לאוהל ללילה היה 200 רופי (חשוב לבקש קבלה).

השביל לא מתחיל בדיוק מהכפר. ממשיכים ללכת לצד הכביש בטיפוס קל כ-1 ק״מ וברגע שרואים גשר בנוי מעל נחל מצד שמאל של הכביש, פונים אליו - משם מתחיל השביל.
השביל של היום הראשון הוא שביל ג׳יפים ברובו ולעתים יש פיצולים של שבילים רגליים אשר מקצרים קצת את הדרך.
השביל ברור מאוד ואין כל כך איפה לטעות, אנחנו סיימנו את היום כ-40 דק׳ הליכה מהמקום המקובל לקמפינג - בתחתית הפאס בגלל שהשם במפה הטעה אותנו וחשבנו שעברנו את הנקודה.
כדי לזהות את הנק׳ צריך לזכור שמצד שמאל של השביל יש 3 גומפות (מין ערמות אבנים) ולצידם כמה מתחמי אבנים לצאן ובקר.

מים: לאורך כל היום יש נחלים זורמים.

היום השני - מ-Chorten Sumdo ל-Tisaling (שני פאסים)

זה היום שהיה לנו הכי קשה בטרק. התיקים היו עדיין מאוד כבדים וכאמור, ביום הזה חוצים שני פאסים. הפאס הראשון נקרא Kyamri La (גובה 5180 מ׳), הפאס השני נקרא Mandalchan La (גובה 5170 מ׳).
תחילת העלייה די מתונה ומתחילה פחות או יותר מהעמק בו ישנים, בשלב כלשהו העלייה מתחילה להיות מעט תלולה והגובה שמקשה על הנשימה גרם לנו להליכה איטית עם מס׳ עצירות עד שהגענו לפאס.
מהפאס מתגלה נוף חדש ויפה עם שכבות סלעים צבעוניות שליוו אותנו כמעט לאורך כל היום.
ההליכה אחרי הפאס ממשיכה פחות או יותר באותו הגובה של הפאס ולפעמים יש אפילו כמה מטרים של טיפוס.

בשלב כלשהו מתחילה הירידה לכיוון עמק עם נחל זורם בו עשינו הפסקת צהריים ארוכה עם לחם טיבטי, טחינה, שמן זית וזעתר. הפסקה שהייתה נחוצה מאוד לפני הטיפוס לפס הבא.

הפאס השני הרבה יותר קל מהפאס הראשון והשביל אליו עולה היישר מהוואדי. אנחנו פגשנו בחור אירופאי שטייל לבד בטיול מאורגן עם סוסים וחמורים שהחליט להעביר את הלילה בוואדי לפני הפאס השני בגלל שב-Tisaling הרבה יותר קר.
בכל מקרה, המקום מתאים ללינה למי שרוצה להקל על הימים ולפצל את היום הזה ליומיים.

אחרי Mandalchan La מתחילים ירידה לכיוון העמק בו הקמנו את האוהל - Tisaling. צריך לשים לב שבמפה יש עוד מקום לא רחוק שנקרא Tisaling, אליו מגיעים עם פונים שמאלה אחרי הפאס הראשון.

מים: בתחילת היום כדאי למלא מספיק מים ל-3/4 יום הליכה, הנקודה הבאה למילוי מים היא אחרי הירידה מהפאס הראשון.

היום השלישי - מ-Tisaling ל-Riyul (פאס אחד)

היום מתחיל בעלייה לפאס Shingbuk La (גובה 5230 מ׳). העובדה שהעליה מתחילה ממש על הבוקר ושהטיפוס בשיפוע יחסית נוח הפך את הפאס לאחד הקלים בטרק לפי דעתנו.
אחרי הפאס מתחילים בירידה ארוכה, בדרך ראינו להקת פראים מרשימה מאוד ועוד כ-5 יעלים שהסתובבו באזור.
את הפסקת הצהריים עשינו בסוף החלק הראשון של הירידה, במקום נחמד ליד נחל זורם. מנקודה זו ממשיכים בירידה מתונה לכיוון האגם Tso Kar כאשר את הירידה קוטעת שלוחה שיוצרת טיפוס של כ-100 מ׳ ולאחר מכן המשך ירידה.

הירידה מסתיימת בכביש, זה שמחבר את העיר Leh ל-Manali. כ-2 ק״מ מהכביש נמצא סוג של כפר תיירותי בסגנון לדאקי שנקרא Pongunagu.
בין הנק׳ בה השביל עליו הולכים נפגש עם הכביש לבין המתחם קיימת גדר ברזל שמייצרת מסגרת מסביב לשטח ריק.
כדי לא לעשות עיקוף מעצבן בדרך ל-Pongunagu כדאי ללכת ״דוך״ לכיוון המתחם עם האוהלים שרואים באופק עד שחוברים לשביל ג׳יפים שצמוד לגדר, איתו ממשיכים עד שמגיעים.

ב-Pongunagu יש כמה אוהלים, חלקם מיועדים ללינה של תיירים ואחד מהם הוא אוהל תה/מסעדה. לא כדאי לבנות על הצטיידות וקניית מצרכים לדרך אבל כן אפשר לקנות אינסטנט נודלס (Magi) אם זה עוזר איכשהו.
המתחם עצמו די מכוער ואין הרבה מה לעשות שם. אנחנו קיבלנו המלצה מראש לנסות לישון במקום שנקרא Riyul כדי להרוויח לילה על האגם.
מכיוון שהגענו בשעה די מאוחרת לPongunagu ולא רצינו לעשות יום של 25 ק״מ חיפשנו במתחם דרך להגיע עם רכב לRiyul ולבסוף מצאנו מישהו שהסכים לקחת אותנו במחיר של 700 רופי - נסיעה קצרה של כ-20 דק׳.
בסוף הנסיעה, באופן שכבר אותנו לא הפתיע, הוציא הנהג פנקס וביקש 160 רופי לאוהל.

Riyul היא נקודה מעולה ללינה. למגיע שמגיע רגלית, קשה לזהות את הנקודה עצמה מכיוון שאין שם בתים אלא רק מתחם אבנים לחיות.
את הנקודה סימנתי במפה, והיא מופיעה גם במפה הטופוגרפית של האזור.
במקום יש בריכות מים מתוקים קרובות לאגם וכמה נביעות שמזינות אותם, כך שאין בעיה של מים.

מים: אחרי הפאס היה נחל זורם שבאיזשהו שלב נעלם ולאחר מכן שוב חזר. אפשר לקחת מים לחצי יום ולמלא פחות או יותר באמצע שוב.

היום הרביעי - מ-Riyul ל -Rajun Karu (פאס אחד)

היום מתחיל בהליכה ארוכה ודי משעממת שנמשכת עד לנקודה שנקראת Nuruchang, משם מתחילים את העלייה לפאס.
ב-Nuruchang יש נחל זורם שאנחנו הורדנו נעליים כדי לחצות אותו.
העליה לפאס (ללא שם) מתונה מאוד וארוכה, במהלכה להקת פראים חצתה את השביל קצת לפנינו בדהירה מההר לעמק, מחזה מרהיב!.
הפאס מישורי יחסית וממנו מתחילה ירידה אל תוך העמק שמוביל בסופו של דבר ל-Rajun Karu.

כשאנחנו טיילנו, ב-Rajun Karu היה מתחם גדול של נוודים טיבטיים שמבלים את חודשי הקיץ עם הכבשים והפרות שלהם בעמק הירוק.
בזמן אחת ההפסקות שעשינו התחלנו לדבר עם רועה צאן שעמד לידנו והוא הזמין אותנו לאחר מכן אליו לבית (אוהל) לשתות צ׳אי ולתת לנו קצת חלב ולאסי.
חוץ ממנו, עוד ילד טיבטי בין ארבע הגיע אלינו למקום בו הקמנו את האוהלים ורצה לשחק איתנו ולעזור בהקמה - חוויה תרבותית אותנטית ומעניינת.

מים: הנחל אותו חוצים ב-Nuruvhang הוא מקום מילוי טוב, הפעם הבאה היא אחרי הפאס.

היום החמישי - מ-Rajun Karu למרגלות ההר Spagnak (פאס אחד)

היום מתחיל בעליה די ארוכה לפאס שנקרא Kyamayurl La (גובה 5430 מ׳), זהו הפאס הגבוה ביותר עליו טיפסנו עד עכשיו.
בסוף העליה אפשר להביט שוב לאחור ולראות את Tso Kar, גם כאן הפאס יחסית שטוח ונעים לעצירה.
אחרי הפאס מתחילים בירידה מתונה אל עמק עצום ונחשפים בפעם הראשונה לפסגות המושלגות והמחודדות שנמצאות באזור Tso Moriri. כשמגיעים לעמק אפשר כבר לראות את פסגת Spagnak עליה טיפסנו יומיים לאחר מכן.

הירידה מסתיימת בנחל רחב זורם שהולכים לצידו עד נק׳ הלינה.
למי שלא מעוניין לטפס על ההר ולהמשיך לכיוון צומרירי, השביל חוצה את הנחל לצידו הולכים ומטפס על שלוחה לעבר פאס שנראה לא גבוה במיוחד, אחרי הפאס יש מקום מעולה ללינה בעמק רחב.

את האוהלים הקמנו ממש בסמוך לנק׳ תחילת הטיפוס על ההר במקום שהיה נראה לנו נחמד ומתאים כדי להעביר את היומיים הבאים.

היום השישי - יום מנוחה

את היום מנוחה העברנו בעיקר בסתאלבט וכמה שיותר אוכל לפני הטיפוס. חשוב לנוח טוב אחרי 5 ימים אינטנסיביים ולא פשוטים.

היום השביעי - טיפוס לפסגת Spagnak

מכיוון שאין בדרך לפסגה הליכה משמעותית על קרחון או שלג את הטיפוס אפשר להתחיל בגדול באיזה שעה שרוצים. חשוב לקחת הרבה ספיירים כי קשה לצפות כמה זמן יקח, איך כולם ירגישו וכו׳. לנו הטיפוס לקח כ-7:30 שעות והירידה כשעתיים.

שמנו שעון מעורר ל-01:45 ויצאנו כחצי שעה אחרי זה לדרך כשאת התרמילים הכנו עוד לפני שהלכנו לישון,האוויר בחוץ היה קפוא! כמה מעלות מתחת לאפס. התלבשנו במיטב הביגוד החם שהבאנו לטיול ויצאנו לדרך.
אין שביל שמוביל לפסגה והטיפוס הוא בגדול סוג של אילתור. אנחנו עלינו דרך וואדי שהיה נראה לנו כמו מקום טיפוס טוב ולאט לאט הזדחלנו עם אור פנסים בכיוון כללי אל הפסגה.
הלילה היה חשוך מאוד ללא ירח ועד שאור הדמדומים החל הניווט הסתמך בעיקר על התכנון שלנו מראש באור יום מתחתית ההר, תכנון שבדיעבד התברר כנכון.

אחרי כ-400 מ׳ של טיפוס עוברים משלב של הליכה יחסית נוחה לצד הנחל לשלב של טיפוס על דרדרת. הדרדרת ההתחלתית היא לא נוראית ויחסית לדרדרת העליונה היא נוחה להליכה.
את ההפסקה הראשונה למנוחה באור השמש עשינו בגובה 5800 מ׳, קצת אחרי שהשמש זרחה.
במפה אפשר לראות את המסלול בו טיפסנו על ההר, ברגע שהתחלנו לטפס על השלוחה השמאלית שיורדת מהפסגה הדרדרת נהייתה לאט לאט יותר קשה להליכה ועל כל שני צעדים קדימה שהולכים שוקעים צעד אחד אחורה.

באופן די מפתיע, קצת לפני גובה 6000 מ׳ ראינו סוג של רוג׳ום גדול עם דגלים שסימן את הגובה 6000 כנראה. משם במבט מעלה ראינו עוד כמה רוג׳ומים בודדים אך בולטים שככל הנראה מסמנים את מסלול העלייה הטוב ביותר אל הפסגה.
הטיפוס תלול וקשה אך לא הרגיש לנו מסוכן בשום שלב. חשוב לשים לב שעל האבנים בגובה יש שכבה דקה של קרח שיכולה להיות מחליקה, אנחנו השתדלנו לטפס בצד עליו השמש האירה והספיקה להמיס מעט את הקרח.

70 המטר האחרונים של הטיפוס הם הליכה על שלג/קרח ולמרות שההליכה הייתה נוחה בהרבה מהדרדרת, הגובה והעייפות עשו את שלהם והקצב היה איטי מאוד!
הפסגה מחולקת לכמה פסגות משנה, כשאנחנו אמרנו שאם אנחנו כבר כאן אז בוא נגיע לגבוהה ביותר (הבדל של כמה מטרים). הנוף מהפסגה מטריף! אין ספור פסגות מחודדות ומושלגות המוקפות קרחונים, אגם צומרירי במלוא תפארתו והצד השני של הר Spagnak המכוסה בשדה קרח ענקי.

הטיפוס לפסגה היה חוויה מיוחדת במינה ומומלצת לחובבי הז׳אנר האתגרי.
כמה נק׳ חשובות לטיפוס:
1 - לאכול טוב! לפני שיוצאים לטיפוס. אנחנו לא עשינו זאת וכנראה שזאת אחת הסיבות שסיימנו את הטיפוס 2 מתוך 3 שהתחילו.
2 - לקחת מספיק מים. אנחנו לקחנו 3 ליטר והשתמשנו ב2.
3 - ביגוד חם וטוב הוא הכרחי, חובה כפפות!
4 - אם מרגישים לא טוב, לעצור, לשתות, לאכול משהו ואם זה לא עוזר אז להתחיל לרדת בגובה ולשקול אם אפשר להמשיך או לא.
5 - תנאי השלג משתנים משנה לשנה ולאו דווקא יהיו דומים למה שהיה לנו. חשוב לנסות לדלות מידע מסוכנויות טיול וכשמגיעים לנק׳ ההתחלה לראות איך נראית הפסגה ביחס לתמונות שהוספנו בסיפור הזה.

היום השמיני - ממרגלות הר Spagnak ל-Korzok (פאס אחד)

היום האחרון לטרק הגיע ולא יכלנו שלא לדמיין את ארוחת הסיום המצפה לנו ב-Korzok וב-Leh, זהו יום ארוך יחסית עם הרבה קילומטרים ופאס אחד.
ההליכה עד לתחילת הפאס פשוטה, לצד הנחל ולקחה לנו כשעה ורבע בקצב מהיר, כולל חציית הנחל ללא נעליים.
בדרך ראינו כמה נוודים טיבטיים ועוד פסגות מושלגות ויפות שהשתלבו יפה בצילומים.

העלייה לפאס מתונה מאוד וכמעט לא מורגשת.
ההליכה ארוכה ומעט מייגעת אבל בסופו של דבר הנוף מהפאס עוצר נשימה וזוהי לדעתנו הנקודה היפה ביותר בכל הטרק, מלבד הטיפוס לפסגה זוהי הפעם הראשונה שזכינו להצצה מקרוב על אגם צומרירי והנוף המרהיב נמשך כמעט לאורך כל הירידה מהפאס לכיוון הכפר Korzok.

בדרך ל-Korzok נמצא כפר קטן עם מעט מבנים והרבה אוהלים שנקרא Korzok Somdu. משם יש כבר כביש שמחבר את הכפרים, אנחנו הלכנו בשביל עיזים לצד הנחל הזורם עד שהגענו ל-Korzok, שם חיכה לנו הנהג שנשלח על ידי טאשי ולקח אותנו למצוא מקום לינה בכפר.

הכפר Korzok הוא לא מהכפרים היפים ביותר שראינו אבל המיקום שלו יפהפה ואפשר ללכת ברגל עד לאגם (הליכה של כ-15 דקות).
אנחנו החלטנו לשבת לאכול ארוחת ערב באחד האוהלי מסעדה שראינו במרכז הכפר ולאחר הצעה מפתה של לינה במחיר של 100 רופי לבן אדם בתוך האוהל על מזרונים, הסכמנו ושם גם העברנו את הלילה בכיף.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )