טרק הבאבא פאס כמעט עד הפאס

טרק הבאבא פאס בחמישה ימים שהסתיים באוהל קרוע, חילוץ וחזר לנקודת ההתחלה והעיקר שבריאים ושלמים

גם להודו חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיול2018 M07
משך הטיול5 ימים
עונה מומלצתיולי עד ספטמבר

רקע

טרק הבאבא פאס עובר מקאפנו שבעמק קינור למוד שבעמק ספיטי ב5 ימים או בכיוון ההפוך ב4 ימים.
בתכנון המקורי רצינו לעבור בין העמקים בטרק על מנת לגוון (מה גם שלא דרוש פרמיט לכך בעוד ברכב כן).
הטרק בכיוון הזה ארוך ביום בגלל העלייה המתונה שצריך לעשות בגבהים וכך היא עוברת מעמק קינור הירוק לעמק ספיטי המידברי.
לאורך הטרק אין כפרים פרט לרועי צאן בקארה ולכן צריך לבצע אותו עם אוהל אוכל וכל הציוד על הגב.
הטרק שלנו לא הגיע עד הפאס בגלל מזג אווחר שהסתבך, אך את צידו השני של הפאס ראינו בטרק הפין פרווטי כשבועיים לאחר מכן ועליו מסופר בסיפור נפרד.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 1 - קאפנו למולינג

לאחר שאת הקניות לטרק עשינו ברקונגפיו וישנו לילה אחד בקאפנו יצאנו ב07:30 בבוקר לכיוון מולינג.
מכיוון שהמונית לתחילת המסלול ביקשה מחיר מופקע של 1000 רופי בחרנו ללכת ברגל כ3 ק"מ לתחילת המסלול בגובה 2700 מטר.
במהלך הדרך עברה לידנו מכונית של מקומיים שהקפיצה 4 הודים מדלהי שפגשנו ערב קודם לתחילת המסלול והצטרפנו אליהם (בחינם).
משם המסלול מתפס בעליה חדה וקצרה ולאחר מכן הוא פונה במישור תחילה באיזור יער ובהמשך בעמק פתוח עד ההגעה למולינג בגובה 3250 מטר. במולינג ישנו בית נטוש המוקף גדר ומשטחי דשא נפלאים לצד נביעה ונחל שבה הקמנו את האוהל. המחנה יפיפה בפני עצמו וראינו אנשים שעושים אליו טיול יומי או של יומיים.
הגענו בצהריים באיזור 13:00 בישלנו צהריים3 - מאגי, נחנו במזג אוויר מעולה פרט לעננים שהסתירו מעט את הפסגות לעיתים. את הב העברנט את הזמן עם ההודים עד ארוחת הערב שאחריה הלכנו לישון.

יום 2 - מולינג לקארה

קמנו ב06:00 בבוקר ולאחר ארוחת בוקר שכללה פורידג (דייסת קוואקר עם דבש) ולחם עם ממרחים, קיפלנו את הציוד ויצאנו לדרך.
ההליכה ממשיכה בעמק הירוק בעליה מתונה. ביום הזה מתחילים לראות פסגות מושלגות. ההליכה לקארה הינה קצרה אך במהלכה תפס אותנו גשם כחצי שעה הליכה מהמחנה. בחרנו שלא ללכת בגשם החזק והסתתרנו מתחת בולדר ענק ובישלנו לעצמנו ארוחת צהריים - שוב מאגי. העצירה היתה ממש בקצה העמק בו צריך לפנות ימינה (העמק פונה ל2 כיוונים) כשנגמר הגשם והמשכנו במסלול להפתעתנו ראינו את קבוצת ההודים מגיעה רטובה אלינו (אל אף שהם היו מהירים בהרבה מאיתנו) וגילינו שהם טעו בדרך ופנו שמאלה והמשיכו ללכת שם כשעה עד שרועה צאן עצר אותם.
משם המשכנו יחד למחנה שהיה בגובה 3600 מטר, הקמנו במהירות את האוהלים כיוון שהתחיל טפטוף ובמהרה נכנסנו לאוהלים והעברנו בהם את הזמן.
בערב כשהגשם לא פסק בישלנו תחת כיסוי הגשם של האוהל בזהירות, אכלנו והלכנו לישון.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 3 - קראה לפוסטיראנג

קמנו בבוקר ב05:30 ולהפתעתנו גילינו שההודים כבר לא שם.
אכלנו בוקר ולאחר התארגנות פנינו לתחילת המסלול בערך ב07:30.
רועה הצאן הראה לנו מאיפה לחצות את הנחל וכשחשבנו שנוכל לעשות זאת על אבנים עם נעליים טעינו ובגדול. כך מצאנו עצמנו מתחילים את היום עם נעליים רטובות לחלוטין. (יחד עם זאת גם בסדלים הנחל לא מגיע מעל הבירכיים בבוקר כיוון שהשלגים עוד לא נמסים והזרימה חלשה מהרגיל).
מעט אחרי חציית הנחל התחיל שוב גשם. המשכנו ללכת עם מעילי גשם כשהמסלול עולה בעליה פחות מתונה מאתמול לצד הנחל.
גם לאחר הנחל המרכזי נדרש לחצות נחלים קטנים יותר לאורך המסלול.
שוב עצרנו בדרך תחת בולדר גדול מעט לפני המחנה על מנת לנוח ולבסוף הגענו בשעת צהריים מאוחרת לפוסטיראנג ולמען האמת עברנו אותו בכחצי קילומטר ו200 מטר בגובה ושם הקמנו אוהל בזריזות בגובה 4200 מטר והעברנו את הזמן כיוון שהגשם לא פסק.
החלטנו שלמחרת נקום מוקדם ונחליט על פי מזג האוויר האם עולים לפאס או נשארים במחנה יום נוסף עד שמזג האוויר ישתפר. שוב נאלצנו לבשל תחת כיסוי הגשם של האוהל בזהירות ולאחר הארוחה הלכנו לישון.

יום 4 - ניסיון לעלות לפאס

לאחר לילה קר מאוד קמנו ב04:00 בבוקר. בעקבות הקור ההתארגנות הבישולים וקיפול הציוד היו איטיים מאוד. ראינו שלפחות לא יורד גשם ונראה יחסית בהיר ולכן החלטנו לצאת לפאס בערך ב06:45.
השביל מעט לא ברור בהתחלה אך מהר מאוד חזרנו לשביל כשהעלייה היא חדה מאוד וארוכה.
לאחר כשעה של עליה החל גשם קל ובחרנו להמשיך עם מעילי גשם.
בהמשך הגשם התחזק והחל מעט ברד שהפך לשלג. בשלב הזה הינו רחוקים כ300 מטר בגובה מהפאס (בגובה 4500 מטר) והטמפרטורה החלה לצנוח. עקב הקור העז והנעליים הרטובות בחרנו לעצור להקים אוהל בערך ב10:00 בבוקר בתקווה שמזג האוויר ישתפר ונוכל להמשיך לפאס ומשם לעמק ספיטי המידברי בו מזג האוויר אמור להיות טוב יותר.
מצאנו בולדר בודד שניתן היה להקים עליו אוהל אך תחתיו השביל צר מידי ותלול מידי. גם על הבולדר האוהל נטה מעט אך לא באופן מסכן של נפילה.
לאחר כשעתיים וחצי כשפתחנו את האוהל לבדוק עם מזג האוויר השתפר הופתענו לגלות שההר כולו מכוסה בשכבה של כ5-10 ס"מ שלג.
בשלב הזה כבר התחלנו לחשוב על מה הצעד הבא כשלפתע שמענו מפולת אבנים. לא הספקנו להגיב וכשאנו בתוך האוהל סלע פגע בקצה האוהל קרע את כיסוי הגשם המכסה את התיקים ,מעך הרבה מן האוכל שהיה בתיק ופספס אותנו כמעט בנס.
בשלב הזה לחצנו על כפתור המצוקה במכשיר הrescueone שלקחנו איתנו לטיול בידיעה שלא נותרו לנו בגדים יבשים מהימים האחרונים, יש סופת שלגים והאוהל שלנו קרוע.
ארזנו את כל החפצים שלנו בחיפזון כשהרבה ציוד לא מהותי נשארמאחור וירדנו על השביל הצר מתחת לבולדר.
כשהבנו שבסופת השלגים חילוץ לא יוכל להגיע היום החלטנו לרדת במהרה לפוסטיראנג כיוון שאם נישאר במיקומנו לא נשרוד את הקור.
ירדנו במהירות על הקרקע הבוצית סלעית התלולה כשאנו משתדלים לא להחליק לתהום מצד אחד ולא להיפגע מאבנים שממשיכות להתדרדר עקב הרטיבות של הקרקע.
העליה לקחה לנו כ3 שעות אך שירדנו עשינו זאת בשעה.
בירידה הרבה יותר קל ללכת על השביל שנראה בבירור.
כשהגענו לפוסטיראנג להפתעתנו ולמזלנו הרב ראינו 2 אוהלים פרטיים ו2 אוהלי מטבח פתוחים. מאושרים מהמציאה ומאנשים בסביבה הגענו לאוהלים. מצאנו שם איש סוסים בודד שעושה את הדרך חזרה למוד ופתח את האוהלים לאוורור כשאין בהם איש. הוא לא דיבר אנגלית כלל ולכן הסברנו לו בשפת סימנים את מה שאירע.
הוא מיהר להבין ולאחר ששילמנו לו 500 רופי (שהוא נראה מרוצה מהם מאוד) הוא נתן לנו אוהל ו2 שקי שינה כשבאוהל היה מקום לשנינו ול2 התיקים הגדולים. הוא מיהר להכניס אותנו לאחד מאוהלי המטבח שם הוא הדליק לנו בנזינייה כדי שנתחמם והגיש לנו תה ועוגיות.
ניסינו לייבש את הבגדים והנעליים ולייצב את מצב הקור בגוף - היו לנו כוויות קור בדרגה ראשונה ברגליים.
בערב הצטרף אלינו גם המדריך שהיה עם איש הסוסים והם הגישו לנו כל חצי שעה תה או קפה. בערב הם הגישו לנו ארוחת ערב - סאבג'י (תערובת ירקות מבושלים ברוטב) וצ'אפאטי.
לאחר מכן פנינו לישון בהמתנה לצוות החילוץ שנשלח אלינו (צוות חילוץ עם סוסים מהכפר קאפנו).
בערך ב02:00 בלילה הגיע צוות החילוץ. לא הביאו לנו בגדים יבשים פרט לגרביים. משם אמרו לנו להמשיך לישון ושנצא לדרך בבוקר.

(מהיום הזה אין לנו תמונות כלל כיוון שהיה קר מידי והתקשנו אפילו בפתיחת הקליפסים של התיקים)

יום 5 - חילוץ וחזרה לקאפנו

קמנו ב06:00 בבוקר ולאחר כוס תה הביאו לנו מעילים וכשמשלחת החילוץ סוחבת לנו את התיקים יצאנו בהליכה חזרה לקאפנו.
לשם שינוי היום היה בהיר עם מזג אוויר מצויין. המרחק לקאפנו הוא כ20 ק"מ כשהסוסים חיכו לנו בקארה.
הגענו לקארה לאחר כשעתיים ושם רועה הצאן הכין לכולם אורז עם דאל. לאחר שאכלנו ונחנו המשכנו בדרך בדיוק בנתיב בו הגענו ושם גם העמיסו על הסוסים את התיקים.
כשהגענו למולינג (בערך אמצע הדרך חזרה) אני כבר לא הצלחתי לדרוך על הרגליים מהנפיחות והבצקות ולכן בשלב הזה העלו אותי על הסוס היחידי שהיה בשיירה - השאר היו חמורים או פרדות שלא ניתן לרכב עליהם.
גם הרכיבה היתה מתישה אך פחות מהליכה וב16:30 הגענו חזרה לקאפנו. שם לאחר התארגנות ומנוחה קלה, טלפונים למשפחות המודאגות יצאנו במונית למנאלי שם נחנו וטיפלנו ברגליים כשבוע לאחר מכן.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )