שמונה ימים בצפון מזרח גיאורגיה

הרי הקווקאז מציעים נופים מרהיבים, שפע של מים, פריחה יפייפיה והיסטוריה מרתקת למי שמוכן להשקיע מעט מאמץ

גם לגאורגיה חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיול2018 M06
משך הטיול8 ימים
עונה מומלצתיוני-אוגוסט

רקע

הרי הקווקז החלו להיווצר רק לפני כ-30 מיליון שנים, ולכן הם "שפיציים" ותלולים. למעשה הם מוסיפים כ-2.5 ס"מ בשנה, לפני שחיקה. רכס ההרים מחבר בין הים השחור והים הכספי, ועובר דרך מספר מדינות.
כבר הרבה שנים שגיאורגיה הינה יעד מועדף על הטרקיסטים הישראלים: קרובה, זולה, יפה ומכניסת אורחים. הטרק שמתואר כאן הינו הראשון שלי במדינה זו, ואני חייב להודות שהגעתי עם ציפיות נמוכות. לא חשבתי שיהיה קשה מדי, ולא ציפיתי ליופי מרהיב ושובה עין כפי שהיה. בסופו של דבר היו כמה ימים שהגעתי לנקודת הסיום עם הלשון בחוץ מרוב מאמץ, אבל נפעם מהטבע העוצמתי ושובה העין של הקווקז. יוני הינו חודש מצוין לטייל בהרי הקווקז: הפריחה בעיצומה וישנם עשרות מיני פרחים, המים זורמים ולרוב הימים שמשיים ויפים.
אנשי הקווקז ידועים בהכנסת האורחים שלהם, ובהחלט הרגשנו רצויים בכל כפר שהגענו אליו.
אני יצאתי מהארץ עם קבוצה, שכללה מדריך ישראלי (גלעד בן-צבי) ובטביליסי פגשנו את הצוות המקומי: מדריך הרים והנהגים. בהמשך הצטרפו טבחית, סוסים וסבלים.
המסלולים היו בצפון מזרח המדינה, בחבלי קזבגי, טושתי וחבצורתי.

מידע כללי

הגעה -
ישנם טיסות יומיות וישירות מתל-אביב לטיביליסי, ואורך הטיסה הוא כ-3 שעות. אנחנו טסנו עם חברת סאן דור, והיה בסדר גמור. יש לקחת בחשבון שזו טיסת לואו-קוסט ולהיערך בהתאם. אפשר לטוס גם דרך טורקיה, אבל זה מאריך את המשך ולא ברור אם יש הבדל גדול במחיר. אנחנו נחתנו קצת אחרי חצות בטיביליסי וישר נסענו למלון במרכז העיר והלכנו לישון. למחרת יצאנו השכם בבוקר לכיוון צפון להר קזבגי.
לישראלים אין צורך בויזה.

הליכה -
רוב המסלולים הינם ברמת קושי בינונית-קשה, כאשר ישנם מקטעים שהם בהחלט ברמת קושי קשה. פירוט בפרקים להלן. רוב ימי ההליכה היו במגמת עלייה \ ירידה מתונה, אבל ישנם כמה מסלולים מאוד תלולים שבהחלט היוו מכשול לא קל למעבר. רוב המסלולים לא עוברים את ה-3,000 מ', והפס הכי גבוה היה באזור ה-3,500 מ'.

לינה -
ישנם כפרים רבים לאורך רוב המסלולים, ובכולם ישנם כמה אופציות ללינה בבתים או הוסטלים. אל תצפו לאיכות גבוהה במיוחד, אבל בהחלט יספקו את כל הצרכים הבסיסיים: מיטה, שירותים, מקלחת חמה וארוחות טובות. לנו יצא לישון באתרי קמפינג בשני לילות, כאשר באחד היו תשתיות סבירות ובשני לא היו תשתיות כלל. פירוט בפרקים הבאים. בכל הבקתות יש חשמל ואין בעיה להטעין את המכשירים. כדאי לקחת בחשבון את האפשרות של הפסקת חשמל, ולקחת מטען נייד על כל מקרה.
שמיכות סופקו בכל הכפרים שישנו בהם, אבל בשביל שני הלילות שישנו באוהלים הבאנו שקי שינה. כדאי לדאוג לשק"ש של לפחות

אוכל -
האוכל הגיאורגי בהחלט הפתיע לטובה, ולא תישארו רעבים בסוף הארוחה. רוב המאכלים מבושלים עם כוסברה, הטבחים המקומיים נוהגים להוסיף את זה כמעט לכל מאכל שהם מבשלים. הגיוון לא גדול אבל לרוב האיכות גבוהה והאוכל טרי ואין הרבה ירקות, אבל על השולחן תמיד יהיה עגבניות ומלפפונים. הפירות לא רעים, במיוחד המישמישים, אבטיחים ושזיפים. בנוסף כמעט בכל ארוחה תקבלו חצ'פורי, שזה מאפה של בצק וגבינה, שלעתים מקבל תוספת של בשר או ירקות. במסלול עצמו בד"כ לא עברנו בכפרים בשעת הצהריים ולכן לקחנו את ארוחת הצהריים בתיקים ואכלנו בשטח. ברוב הימים עברנו ליד מקורות מים מרובים, ולכן לא סחבנו יותר מליטר וחצי בכל רגע נתון. אם אתם לא בטוחים בקשר לאיכות המים, כדאי לקחת מטהר מים כלשהו.
בגיאורגיה ישנה תעשיית יין ענפה, ובכל יום שתינו יין מקומי שיוצר באזור אחר של המדינה. ממצאים שנתגלו לאחרונה מצביעים על כך שייצור יין התחיל לראשונה בגיאורגיה, והאיכות בהחלט הייתה גבוהה. שווה לנסות סוגים שונים.

ציוד -
רוב הבקתות היו ברמת בנייה טובה ולכן לא היה קר מדי בלילה, כך שלא היה צורך בבגדים חמים מדי. מכנסי פליז ושתי שכבות דקות לפלג הגוף העליון היו די והותר בערב. כמובן שבשני הלילות שישנו באוהלים היה צורך בשלוש שכבות יותר עבות. בהרים הגשם עלול להפתיע בכל רגע ולכן חובה להיות ערוכים לכך: חליפת סערה וכיסוי לתיק. כמובן שנעלי טרק טובות הן חובה בהרים, וכך גם תיק גב טוב ושק"ש שמתאים לטמפ' של -3 (מינוס 3) לפחות. כדאי גם לקחת זוג כפפות, חם צוואר (או צעיף), כובע גרב ואולי גם פק"ל קפה אחד לפחות. רוב הימים היו שמשיים ויפים וחולצה מנדפת (קצרה) ומכניסי טרק היו די והותר, כשאר כובע רחב שוליים חובה!

מפות -
רוב המסלולים לא מסומנים בכלל, והסימונים במסלולים שכן מסומנים מרוחקים ולא הייתי סומך עליהם. ניתן לקנות מפות בעיר הבירה אם אתם מתכוונים לצאת לטרק בלי מדריך.

עלויות -
המטבע המקומית נקראת לארי, וסימונה GEL. ביוני 2018 דולר אחד היה שווה כ-2.5 לארי.
גיאורגיה עדיין די זולה ויום שכולל שלוש ארוחות, לינה בבקתה ומשקה אלכוהולי כלשהו לא יעלו יותר מ-$40. מכיוון שאני יצאתי עם קבוצה ושילמתי תמורת כל המסלול מראש, הערכתי את העלויות. אין עלויות כניסה לפארקים או שמורות טבע.
בכל ה-Guest Houses שישנו בהם הציעו משקאות קלים ואלכוהוליים למכירה, והבירה המקומית בהחלט טובה. בקבוק של ליטר עולה 2-3 דולרים.

שפה -
בכפרים הקטנים לאורך המסלול חלק מהתושבים דיברו אנגלית בסיסית, כאשר בד"כ הצעירים יותר דיברו ברמה גבוהה יותר. המבוגרים יותר דוברים רוסית ברמה די גבוהה.

היום הראשון: מסלול מעגלי לתצפית על הר קזבגי - 7.2 ק"מ, 587 מ' עלייה 575 מ' ירידה

הר הקזבגי הינו אחד הגבוהים בגיאורגיה (5,047 מ') ונמצא בגבול הצפוני של המדינה. בראש ההר ישנו קרחון יפהפה, שכמו רבים בעולם הולך ונמס. אנחנו לא הגענו לראש ההר כמובן, אלא עלינו מעיירה בשם Stepantsminda לכנסייה שנמצאת כחצי ק"מ מעל הכפר. מהכנסייה ישנה תצפית יפהפייה על פסגת ההר, ובשעות הדמדומים הקרחון נצבע בצבעי שקיעה מרהיבים. המסלול מעגלי, כאשר ישנן כמה אופציות לעלות ולרדת. הכנסייה נקראת Gergeti Trinity Church, ואפשר כמובן לסייר בה במשך 10-20 דקות.
לאחר שחזרנו לכפר נסענו במשך שעה לכפר קטן בשם ג'וטה (Juta) שנמצא ליד נחל יפה שזורם באמצע הכפר. בכפר ישנו ב-Juta Guest House שבהחלט הפתיע לטובה ברמה הגבוהה שהציע. לעומת זאת המסעדה במקום הייתה בינונית.

היום השני: Juta - Chaukhi Pass - Roshka - מרחק של 21.6 ק"מ, 1,630 מ' עלייה 1,781 מ' ירידה

זה אחד הימים הקשים בטרק, אם לא הקשה שבהם. כדאי מאוד להתחיל הכי מוקדם שאפשר. כמובן שככל שיותר קשה כך יותר יפה, ואכן היופי של היום הזה לא אכזב: פסגות מרשימות, אגמים יפהפים ופריחה משגעת. בהחלט שווה את המאמץ!
התחלנו את היום בכפר ג'וטה (Juta) בגובה של 2,163 מ' והלכנו בכיוון דרום אל עבר מעבר הרים בשם צ'אוחי (Chaukhi Pass) בגובה 3,350 מ'. ההליכה אל הפס לא קלה, ודי ארוכה: כ-11 ק"מ עד לפס. בדרך עוברים ליד פסגות מושלגות של הרים יפים ביותר, נחלים זורמים ופריחה יפה. רוב הדרך ירוקה, כאשר באזור הפס הירוק מתחלף בחום עם מעט אזורים מושלגים. לנו לקח שבע שעות כדי להגיע עד לפס, כשבדרך עצרנו לא מעט כדי לצלם, לאכול צהריים ולשמוע הסברים מרתקים אודות החי והצומח, הגאולוגיה וההיסטוריה של האזור.
אחרי הפס מתחילה ירידה מאוד תלולה וארוכה, שלעתים נראית כאילו היא לא רוצה להסתיים. מראש הפס רואים אגמים יפים ומזמינים בשם אגמי Abudelauri, ולוקח יותר משעה וחצי כדי לסיים את הירידה. השביל לא תמיד ברור, ושווה להסתכל קדימה כל כמה דקות כדי להתאפס על המסלול הכי נוח. בסוף הירידה מגיעים לסלעים גדולים שמציעים נקודה נוחה לעצירה כדי לחכות לשאר הקבוצה. מכיוון שהגעתי בין הראשונים, הלכתי אל האגמים להתרשמות ראשונה וחזרתי לנקודת המפגש. זה הוסיף ק"מ אחד למסלול.
לאחר מנוחה קצרה ממשכים במגמת ירידה מתונה אל עבר שני אגמים יפים ביותר (Abudelauri), שכמה אמיצים מבין החבורה העזו ונכנסו אל מימיהם הקרים. אחרי הטבילה ממשיכים במגמת ירידה אל הכפר רושקה (Roshka) במסלול ארוך אבל לא קשה. מהאגמים יש עוד כ-7.5 ק"מ עד לכפר, שלקחו לנו קצת פחות משלוש שעות.
בכפר ישנו ב-guesthouse שאני לא זוכר את שמו, אבל בכל מקרה אין הרבה מבחר בכפר. ארוחת הערב והבוקר היו מצוינות, המקלחת חמה והחדרים מזמינים. לא צריך יותר מזה לאחר יום ארוך.

היום השלישי: Roshka - Khabsbori River מרחק של 5.5 ק"מ, 59 מ' עלייה 603 מ' ירידה

יום קליל יחסית, שהחצי הראשון שלו עובר בעמק ירוק וחציו השני עובר ביער מוצל ויפה שמכיל מיני עצים ופרחים רבים. מתחילים ללכת מהכפר רושקה בכיוון דרום מזרח, ולאחר כחצי ק"מ יוצאים מהכפר אל עמק יפה וירוק מעל נחל. מהעבר השני של העמק מתגלים מספר חוות מבודדות. אחרי כ-2.2 ק"מ מגיעים ליער טבעי שמכיל מיני פרחים ועצים רבים. כשיוצאים מהיער מגיעים לנק' מפגש עם נהר חבסבורי (Khabsbori), ושם חיכו לנו שני רכבים שלקחו אותנו אל הכפר שטילי (Shatili), שהוא אחד הכפרים הכי יפים מכל הכפרים שביקרנו בהם.
בשטילי התמזל מזלנו לישון במלון בכפר הישן (Shatili Tower), במבנה אבן ששוחזר לטובת התיירים שמגיעים לכפר. חוויה מיוחדת במינה!

החלק הראשון של היום הרביעי: Mutso Castle

נפרדנו מהמלון המיוחד בכפר שטילי ונסענו עם הרכבים עד למרגלות טירת Mutso, שנמצאת מעל כפר באותו השם. הטירה עוברת שיפוצים ושחזורים, ונותנת טעימה לגבי החיים באזור לפני כמאה שנים כשהטירה ננטשה. היא נמצאת בגובה של קצת פחות מ-1,900 מ', ליד נהר Andakistskali. עולים מהכפר אל הטירה בשביל נוח, כשהמסלול הלוך וחזור הינו באורך של כ-1.6 ק"מ עם עלייה של פחות מ-200 מ'.
הטירה יפה מאוד, וההסברים של גלעד הפיחו בה חיים. בהחלט שווה להשקיע בה שעה ורבע.

החלק השני של היום הרביעי: Ardoti to Atsunta Pass Base-Camp מרחק של 13 ק"מ, 1,586 מ' עלייה 208 מ' ירידה

מהכפר מוטסו נסענו למרגלות כפר בשם ארדוטי (Ardoti), ושם התחלנו לטפס אל עבר מעבר ההרים אטסונטה (Atsunta). הטיפוס היה ברמת קושי בינונית-קשה, כאשר בחלק הראשון של הטיפוס עוברים ליד מספר חוות מבודדות והחלק השני והיפה יותר עובר על קו הרכס. לקח לנו כמעט שמונה שעות לסיים את היום הזה, שבמהלכו ירד מעט גשם וזו הייתה הפעם היחידה בכל הטרק ששלפנו את חליפות הסערה מהתיק.
בסוף היום מגיעים לבייס קמפ למרגלות מעבר הרים אטסונטה, בגובה של כ-2,900 מ'. בבייס קמפ אין תשתיות בכלל, לכן חייבים להגיע מצוידים בכל מה שצריך ללינה ובישול. בלילה הטמפ' נעו סביב האפס, ואוהל ושק"ש טובים הם בגדר חובה. המשטח בבייס קמפ נוח מאוד, הדשא מהווה מזרון מצוין אבל בכל זאת כדאי להביא מזרון טיולים מהבית.

היום החמישי: Atsunta Base Camp - Atsunta Pass - Kvakhidistskali River Base Camp מרחק של 13.5 ק"מ, 903 מ' עלייה 1,375 מ' ירידה

קשה לצאת מהשק"ש החם לבוקר של טמפרטורות שקרובות לאפס, אבל אין ברירה מכיוון שזה יום לא קל וחייבים להתחיל אותו מוקדם. חשוב לאכול ארוחת בוקר שתיתן אנרגיה להמשך היום, שמתחיל עם עלייה אל עבר מעבר אטסונטה (Atsunta Pass) בגובה3,481 מ'. אגב - זה הגובה שמופיע במפות, אבל ה-GPS שלי מדד גובה של כ-3,540 מ'. העלייה די תלולה והגובה לא מקל על הטיפוס, ולקח לנו קצת יותר משלוש שעות על מנת ללכת כ-3.2 ק"מ עד לפס. כמובן ששוכחים את הקור והקושי ברגע שמגיעים אל הפס עצמו, הנוף עוצר הנשימה היה שווה כל צעד בדרך אליו. לאחר אינספור תמונות, כוס קפה אחת או שתיים ולא מעט חיוכים התחלנו את הירידה אל עבר הבייס קמפ השני. הפס מהווה את הגבול בין חבצורתי (אותו עזבנו) לטושתי (אליו נכנסנו).
הירידה אמנם תלולה אבל אין דרדרת כך שניתן ללכת במהירות סבירה. על מנת להגיע לנהר הלכנו כארבע שעות וחצי, כשבאמצע עצרנו לארוחת צהריים די ארוכה. סה"כ הלכנו כחמישה ק"מ וחצי מהפס עד לנהר. בסיום הירידה מגיעים אל נהר ה-Kvakhidistskali הגועש, והולכים לאורכו כשבמקומות מסוימים ישנם גשרי שלג שנוצרו עקב מפולות שלגים קטנות. ממשיכים לאורך הנהר, על הגדה הצפונית (שמאלית) שלו. ההליכה לא קשה ובהחלט יפה, ועל מנת להגיע לבייס קמפ הלכנו עוד חמישה ק"מ שלקחו לנו קצת יותר משעתיים.
הבייס קמפ נמצא על הגדה הדרומית (ימנית) של הנהר, וצריכים למצוא מקום טוב על מנת לחצות את הנהר בבטחה. מכיוון שהאתר נמוך יותר מהלילה הקודם, הטמפ' היו גבוהות יותר בשלוש-ארבע מעלות. בקיץ גרים כאן כמה רועי צאן, כך שיש כאן קצת תשתיות: מקלחת חמה בתשלום, מכולת קטנה וכמה שולחנות פיקניק. בהחלט מספיק בשביל לשדרג קצת את חווית הלינה. גם כאן היה קצת דשא כך שהלינה הייתה נוחה.

היום השישי: Kvakhidistskali River Base Camp - Girevi מרחק של 17.5 ק"מ, 733 מ' עלייה 1,147 ירידה

התעוררנו ליום שמשי ויפה, והתחלנו ללכת בכיוון מזרח. זה לא יום קשה, אבל בהחלט ארוך ויפה מאוד. רובו עובר לאורך נהר ה-Kvakhidistskali, על הגדה הצפונית (שמאלית) שלו. לאורך המסלול ישנה פריחה של עשרות מיני פרחים בכל צבעי הקשת, גשרי שלג קטנים (שלוגית) ומפלים קטנים שמזינים את הנהר.
לקראת סוף המסלול (לאחר כ-15 ק"מ) מגיעים למספר מבצרים נטושים שמראים כיצד חיו באזור לפני כמה מאות שנים, ושווה לסייר במבצרים האלו למשך כמה דקות.
סוף המסלול היה בכפר Girevi, לשם הגענו לאחר תשע שעות וחצי. משם המשכנו עם רכבים אל הכפר Dartlo.

החלק הראשון של היום השביעי: Old Dartlo Village

ישנו במלון בשם "Samtsikhe Hotel" שהיה בסיסי ולא רע. האוכל במסעדה היה מצוין, אכלנו שם את אחת הארוחות היותר טובות בגיאורגיה.
מעל הכפר החדש ישנו מבצר של הכפר הישן, שכיום נטוש ועובר שחזורים. מי שרצה להתעורר מוקדם בבוקר ולהשקיע שעה וחצי, הצטרף למשלחת מחקר קטנה שעלתה אל הכפר הישן. המסלול הלוך וחזור ארך קצת פחות מארבעה ק"מ, והיה יפה מאוד ושווה את המאמץ הלא גדול. דרך מצוינת להתעורר!

החלק השני של היום השביעי: Omalo - Shenako - Diklo - Diklo Fortress מרחק של 17.5 ק"מ, 1,131 מ' עלייה 890 מ' ירידה

לאחר שחזרנו אל המלון, נסענו עם רכבים אל כפר בשם Omalo אליו הגענו לאחר כשעה. תחילת ההליכה הייתה ביער יפה במגמת ירידה אל עבר נהר Pirikitis Alazani שהגענו אליו לאחר כ-1.75 ק"מ שלקחו לנו פחות משעת הליכה. מעל הנהר ישנו גשם מהתקופה הסובייטית שהמראה שלו לא נסך בנו הרבה בטחון, ועברנו אותו בזהירות רבה. לאחר חציית הנהר החלה עלייה מתונה בתוך היער אל עבר כפר קטן בשם Shenako, אליו הגענו לאחר 3.5 ק"מ נוספים. הכפר עצמו לא מרשים במיוחד, אבל הכנסייה שלו יפה.
לאחר שיוצאים מהכפר לכיוון צפון מזרח, מגיעים אל אחו יפה שמהווה נקודה מצוינת לארוחת צהריים קצרה. אחרי ההפסקה נכנסים אל יער נוסף, והפעם חוצים נהר בשם Andi Koysu. העלייה לאחר חציית הנהר די תלולה ומצריכה מאמץ. לאחר שעולים 250 מ' יוצאים מהיער היפה ורואים כפר נוסף בשם Diklo. מ-Shenako אל Diklo הולכים כ-6.5 ק"מ שלקחו לנו קצת יותר מארבע שעות. הדרך יפה ביותר, ישנה פריחה מרשימה ונופים יפים של דגסטן השכנה. הכפר Diklo ידוע ככפר הטייסים, מכיוון שרבים מתושביו עובדים בתחום התעופה. הכפר שוכן בגובה 2,140 מ'.
כאן הקבוצה התפצלה לשתי קבוצות: אלו שעלו על הרכבים ונסעו למלון בכפר Omalo ואלו שהלכו לבקר את המבצר הנטוש של Diklo. ההליכה אל המבצר הוסיפה קצת פחות משישה ק"מ למסלול, וזה לקח לנו בערך שעתיים (כולל עשרים דקות במבצר). המבצר מרשים, והנוף שנשקף ממנו כולל את דגסטן השכנה (חלק מרוסיה), שבעבר היווה נקודת יציאה למשלחות פשיטה על גיאורגיה. החזרה אל הכפר הייתה באותו מסלול, ומשם נסענו אל הכפר Omalo, שהינו אחד הגדולים באזור.

היום השמיני: Pirikita Pass - Jvarboseli River מרחק של 22 ק"מ 1,048 מ' עלייה 1,618 מ' ירידה

אחד הימים הכי קשים אך הכי מרשימים בטרק. מכיוון שזה היה יום ההליכה האחרון, לא היה אכפת לנו ללכת כמעט עד החשיכה, והיום הזה הסתיים לאחר יותר מעשר שעות.
הרכבים הקפיצו אותנו אל פס בשם Pirikita Pass ומשם התחלנו לעלות לכיוון צפון מערב אל רכס שצופה על כפר Dartlo. הנופים היו מהיפים של הטרק, ונשארנו לא מעט על קו הרכס אל מול היופי הטבעי הזה. אל הרכס הגענו לאחר קצת יותר מ-12 ק"מ, וזה לקח לנו כשש שעות על מנת לעלות את 600 מ' האלו. העלייה הייתה ברמת קושי בינונית קשה.
לאחר שהתחלנו לרדת אל עבר נהר Jvarboseli הגענו לאחו יפה וירוק, שפה ושם רואים כפרים קטנים באופק. ההליכה הייתה ארוכה אך לא קשה, ואחרי 4.5 ק"מ נוספים נכנסנו ליער שזורם בו נחל קטן שמזין את נהר ה-Jvarboseli. יש צורך לחצות את הנהר מספר פעמים (ארבע לפחות), ואין גשרים או אפשרות לקפוץ. לכן חולצים נעליים כל 10 דקות, כך שאם יש סנדלים בשלוף כדאי לנעול אותם עד החצייה האחרונה. לאחר שיוצאים מהיער מגיעים לכפר בשם Verkhovani, ומשם יש עוד כ-2.5 ק"מ עד למפגש עם הרכבים. מכיוון שהגשר הקבוע שמחבר את כפר Jvarboseli עם הגדה השנייה (שבה חיכו הרכבים) נשטף בשיטפון, נאלצנו להאריך מעט את המסלול והגענו לסיום רק עם רדת החשיכה.

טיפים

  • הדרך מטיביליסי לקזבגי עוברת ליד אנדרטה בשם Russia-Georgia Friendship Monument. שווה לעצור לכמה דקות, הנוף יפה והאנדרטה מרשימה.
  • ברוב המלונות אין Wi-Fi כך שלא כדאי לבנות על קשר עם הארץ לכל אורך הטרק.
  • ישנם 2-3 נקודות ביקורת של הצבא הגיאורגי לאורך הטרק. הם מבקשים לראות את הדרכון, אז כדאי שיהיה במקום נוח לשליפה מהתיק.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )