שבועיים בגיאורגיה - מסטיה, בורג'ומי וקזבגי

אנחנו 3 חברים (שני גברים ואשה) בכושר לא רע אבל גם עם העדפה לטיול ללא ציוד כבד והתכוונות ללינה בגסטהאוסים, יצאנו לטיול של שבועיים בגיאורגיה ביולי 2017. כשבוע באזור מסטיה, 3 ימים בבורג'ומי ו3 ימים בקזבגי ויום בטביליסי.

תאריך הטיול2017 M07
משך הטיולשבועיים
עונה מומלצתמאי- אוקטובר

יום ראשון – נחיתה והגעה למסטיה

נחתנו באמצע הלילה. בשדה התעופה כבר קנינו סים מקומי ב10-15 לארי עם מספיק ג'יגה לכל הטיול. ב3:30 יצאנו ולקחנו מונית. רצינו להגיע לדידובה (תחנת מוניות השירות) אבל נהג המונית שכנע אותנו שהמוניות יוצאות מתחנת הרכבת ולא מדידובה ונסענו איתו לתחנת הרכבת ב50 לארי (מחיר שיסתבר כאסטרונומי למדי בדיעבד) ויכולנו לקחת קו 37 שמגיע לשם ויוצא כל חצי שעה משדה בתעופה בחצי לארי לאדם... בתחנת הרכבת, חיכינו שיתאספו תיירים. אומנם יש שם שלט ישן שכתוב עליו מסטיה אבל התיירים לא התאספו. אחרי שהבנו שאנחנו לא במקום הנכון, שכנענו את התייר הבודד שהיה שם לחלוק איתנו מונית למסטיה ב300 לארי לכולנו. אומנם, מחיר יקר יותר ממוניות השירות אבל בהתחשב בעייפות של לילה לבן וחוסר וודאות ובהירות, נראה כהחלטה סבירה. רוב התיירים לוקחים רכבת לזוגדידי ומשם מונית שירות. זה אמור לצאת כ40 לארי, כך שהפער לא היה נורא. הנסיעה לעומת זאת הייתה קשוחה. 10 שעות כולל הפסקות. הגענו ב15:00 למסטיה, מצאנו גסט האוס (הלכנו על משהו זול יחסית – 20 לארי לאדם ללילה), ניגשנו ללשכת התיירות ולקחנו מפות לקראת הימים הבאים. בלשכה מחלקים מפות מצויינות לכל המסלולים הקלאסיים בסביבה. עשינו סיבוב בעיר, אכלנו והלכנו לישון.

יום שני – טיול לצלב במסטיה

על ההר מעל מסטיה, מתנוסס לו צלב. אומנם היה טפטוף, אך יצאנו באופן אופטימי לטיול בסביבות 10:00. קל למצוא את תחילת המסלול כאשר הולכים ממרכז העיר לכיוון הגשר ומחפשים שלט שמצביע למעלה. התנסות ראשונה בעליות ובירידות שמצפות לנו. התחלנו לעלות בעלייה די ישרה כלפי מעלה בשיפוע חד. אומנם התחיל טפטוף אבל החלטנו שממשיכים. באמצע ההר השיפוע מתמתן ומתחיל לעלות ימינה. עלינו ועלינו כמעט ללא עצירות בגלל מזג האוויר. לקראת הסוף, כשכבר רואים את הצלב, התחיל לרדת גשם שוטף. עוד כמה דקות והגענו לצלב, רטובים ורועדים. כמעט 3 שעות עלייה ל700 מ' גובה. בצמוד לצלב יש משטח עץ ומעליו פרגולה שהגנה מהגשם. ישבנו לקפה והשקפנו על העמק המעונן.
היה נראה שמתבהר מעט אז החלטנו להתחיל את הירידה לפני שהגשם חוזר. בחיפזון שבו התחלנו לרדת הסתבר שירדנו סתם באיזה שביל ולא בשביל המסומן. עד שהבנו את זה, כבר התחיל לטפטף שוב וירדנו מספיק בשביל שנהמר על זה שאם יש שביל כלפי מטה, בסוף יהיה בסדר. הייתה ירידה מאוד קשוחה עם כמה החלקות נאות. אחרי כשעה וחצי של ירידה, התחברנו באמת לשביל המסומן שהיה כמובן מתון בהרבה. מומלץ לחפש את הסימון בתחילת הירידה מכיוון שבסה"כ הסימון ממש מצויין. עוד שעה והיינו בחזרה בכפר. עייפים, רטובים אך מרוצים.

יום שלישי- טיול לקרחון צ'לאדי

היה יום שנראה שהולך להיות יפה. יצאנו בבוקר עם מונית לכיוון הקרחון (40 לארי לכיוון למונית). כ20 דקות. עלינו בשביל מתון ונחמד דרך היער עד שהקרחון מתגלה (כשעה כולל הפסקת הקפה של הבוקר). בהתחלה יש בזה משהו מאכזב. רואים אותו גבוה מעלינו ונראה שהדרך די נגמרת. אבל החלטנו להמשיך להתקרב ולפחות לראות מאיפה יוצא הנהר. כשהתקרבנו יש את הרגע שפתאום אני מבינה שבעצם כל הגוש באמצע זה קרח מכוסה בשכבה דקה של אדמה ואבנים. ובעצם אני כבר עומדת כנראה מעל גוש קרח בעצמי. בתחתית בעצם יש מערת קרח (בתמונה) וגושים שנפלו מהתקרה ושם מתחיל הנהר. והוא יוצא מראש עם עוצמה אדירה. התרחקנו קצת והתיישבנו לכוס תה.
ואח"כ חזרנו את כל הדרך לכפר ברגל. סתם דרך עפר בין ההרים האלה. אפשר גם לוותר על ההליכה חזרה ולקחת מונית גם בחזור או לתפוס טרמפים אם יש לכם מזל וסבלנות. אם זמנכם באזור קצר, אפשר לעשות את המסלול הזה גם אחר הצהריים ביום שבו אתם מגיעים. סה"כ זה 3 שעות אם לוקחים מוניות לשני הכיוונים.

יום רביעי – יוצאים לטרק ממסטיה לאושגולי. - ביום הזה ממסטיה לזאבשי

בכל הטרק, הסימונים בסה"כ טובים ויש הרבה מטיילים. שווה להיעזר באפליקציית מסלולים שונות אם אתם יודעים להתעסק בזה. בגדול, שלושת הימים הבאים יהיו עלייה בבוקר של 600-700 מ' גובה וירידה בשאר היום.
השארנו ציוד מיותר בגסטהאוס שנחזור אליו בעוד 4 ימים.
יום ראשון בטרק- ממסטיה לזאבשי.
התחלנו בעלייה נאה של כשעתיים וחצי. העלייה מתחילה בפנייה ימינה לרחוב כ500 מ' אחרי הגשר של מסטיה. הסימונים ברורים מרגע שיוצאים מהכפר. הדרך מקסימה והנוף נפתח לאט. הגענו לנקודת השיא של היום, נחנו חצי שעה באוכף ואז ירדנו בירידה מתונה לאורך הצד של העמק עד לקצה שלו כ10 ק"מ שלקחו לנו 3.5 שעות כולל הפסקות. היה קצת חם והחלק האחרון קצת נמאס. מגיעים לגשר ונכנסים לזאבשי. מצאנו גסטהאוס. בגדול, אין שם מכולת ושום דבר. צריך לסגור עם בעלי הגסטהאוס על א. ערב, בוקר וצידה לדרך (קצת לחם, גבינה וירקות) 50 לארי לאדם בכל אחד מהלילות הבאים.
הנוף הזה של המצוקים המיוערים, ההרים המושלגים, הנחלים הוא בהחלט מרשים.

יום חמישי – מזאבשי לאדישי

יצאנו בבוקר במסלול ברור עם הסימון מאיפה שנטשנו אותו אתמול. בנקודה הראשונה שהתלבטנו בה בתחילת העלייה כי לא ראינו את הסימון הבא היה הולנדי עם פלאפון שאמר לנו בהחלטיות את הכיוון אז זרמנו עם זה. עולים ועולים דרך היער. בהפסקות חולפים על פנינו אנשים מוכרים מאתמול מכיוון שכולם עושים אותו מסלול.
ופתאום אנחנו מבינים שהשביל שאנחנו עליו כבר פחות מוצלח ובעצם לא ראינו סימן דרך. איכשהו ירדנו מהשביל כשמאחורינו זוג הולנדים חביבים אחרים. באמצעות המפה והאפלקציה שהורדנו אנחנו מבינים שאנחנו קצת מימין לשביל אז ממשיכים לעלות ולנסות למשוך שמאלה. כמובן שהשביל לא לגמרי משתף פעולה אבל האדרנלין מהחשש שאיבדנו את הדרך לפחות מעביר את הדרך במהירות יחסית. הצלחנו לצאת מהסבך ולהגיע לדרך שעוברת לכל אורך השלוחה כשלוש מאות מטר מהנקודה בה היינו אמורים לצאת מהיער. בדיעבד, בשיחה בגסטהאוס עם עוד כמה זוגות מטיילים, הבנו שכולם מאבדים את הדרך באיזה שלב אבל מכיוון שממילא יש דרך שעוברת על כל השלוחה, כולם בסוף מגיעים אליה, אז אין מה להיבהל מאיבוד הסימנים בשלב הזה. הנוף כמובן נפרש מכל עבר כשעומדים על השלוחה. בהמשך העלייה הרים מושלגים מתנשאים, משני הצדדים ואדיות עמוקים עם נהר באמצעם וישובים פזורים ולאורך האופק הרים נוספים בכל כיוון.
בינתיים באיבוד דרך התחברתנו עם ההולנדים וישבנו לקפה ותה. סה"כ שעתיים וחצי עד כאן.
המשכנו לעלות עוד על השלוחה עד שמצאנו את השביל שיורד מהצד השני לואדי הבא. האזור הוא אתר בנייה של אתר סקי כך שבטח עוד יהיו שם שינויים עד שתגיעו אבל סביר שעדיין יהיה שם שלט שמצביע לכיוון אדישי. חוצים נחלים שיורדים מההרים. מזג האוויר מושלם. שימשי עם משבי רוח ועננים מזדמנים, הסימון ברור בירידה והגענו לכפר.

יום שישי - מאדישי לאיפראלי

התחלנו את היום בעלייה מתונה לאורך הנהר כ5 ק"מ. חצינו את הנהר עם סוס (10 לארי לאדם) והתחלנו לטפס כרגיל על השלוחה הבאה. העלייה נדמית לי כקשוחה מהרגיל אבל זה בגלל שקצת הצטננתי. הנוף נפרש, קרחון בקצה הואדי מתגלה. עולים ועולים. אני עייפה אבל יודעת שכבר עליתי בימים האחרונים את אותם סדרי גובה. בסוף זה ייגמר. ואכן ב12 אנחנו באוכף (כ3.5 שעות מאז שיצאנו). מגלים את הצד השני. החברים שלי עלו לאורך השלוחה לפסגה כ100 מ' גובה נוספים. לי לא היה כוח. נשארתי לשכב שם. הם מראים לי תמונה של הנוף הפנורמי שרואים מהפסגה. והוא אכן מדהים אבל פשוט לא היה לי כוח. ארוחת צהריים והתחלנו לרדת בירידה תלולה וארוכה. קצת פחות משעה כזו. ואז מתחילה הליכת הסיום של עוד כ8 ק"מ בירידה מתונה לאורך הואדי. מדי פעם אנחנו חולפים ליד קרחונים קטנים. מצרפת תמונה. ויש בזה משהו מגניב. אבל כאמור, אני תשושה. הגענו בחמש לאכסנייה של היום. 8 וחצי שעות.

יום שביעי – מאיפראלי לאושגולי וחזרה למסטיה

יצאנו בבוקר מהכפר שבו ישנו. ירדנו כ2 ק"מ לתחתית העמק והתחלנו לעלות לאט עם הנהר. מכיוון שחלק גדול מהמסלול ממילא עובר על הדרך, החלטתי שנמאס לי ואני צריכה יום מנוחה אז אמרנו שננסה לתפוס טרמפ בשבילי. אחרי חצי שעה זה הצליח. פדריק ופרנסואה לקחו אותי בג'יפ לעיר המחוז.
התמקמתי מחדש בגסט האוס שהיינו בו בימים הראשונים ושהשארנו בו ציוד. יצאתי לשתות בירה מעל הנהר המקומי וארוחת צהריים. ואז עברתי לבית קפה אחר לקרוא עוד קצת ולאכול עוגה.
אחרי כשלוש שעות, ניב וינאי הגיעו. סיפרו שהם לא מצאו ממש את הסימון למסלול שעולה להר וסתם עלו איפשהו וירדו. הכל בתוך יער לא מאוד מעניין.
בקיצור, נראה שהיום הזה לא מוצלח ואם אין לכם כוונה לטייל באזור אושגולי, אפשר לתפוס טרמפים כפי שאני עשיתי חזרה למסטיה. מאושגולי המונית עלתה 30 לארי לאדם.
קנינו כרטיסים לנסיעה של מחר לבורג'ומי, עשינו כביסה ונחנו.

יום שמיני – נסיעה לבורג'ומי

עזבנו בבוקר (8:30) את מסטיה במונית שירות (30 לארי). אין מזגן. אבל כשהחלון פתוח זה בסדר. הגענו לעיר הנופש בורג'ומי בשעה 17:00 (כולל 2 עצירות ממש ארוכות ושהעבירו אותנו בקטע האחרון למונית אחרת כי המונית שנסענו בה נסעה לטביליסי). בקיצור, היה ארוך וחם. (אבל זו גם הפעם האחרונה שיהיו לנו נסיעות כל כך ארוכות).
מצאנו די מהר גסטהאוס ע"י פנייה לעמדת מידע קטנטנה שהבחורה פשוט סגרה את המקום ולקחה אותנו לגסטהאוס של ליאו שבעצם שייך להורים שלו שהם הגיסים של הבחורה בעמדת המידע. כך או כך, זה היה מקום חמוד. 25 לארי לאדם. ויצאנו לטיול ערב בטיילת השוקקת וארוחת ערב.
מצב הרוח השתפר משמעותית והצלחנו לשכנע את י' (שפיתח דלקת ברגל) שמחר לא נעשה מסלול טיול אלא נרבוץ במעיינות החמים שיש בפארק בעיר.

יום תשיעי – יום מנוחה בבורג'ומי

לאור הנחיות הרופא החלטנו לעשות מעין יום מנוחה. רק ללכת למעיינות החמים ולרבוץ ולקרוא שם.
בפועל עשינו עוד קצת סידורים בעיר – הלכנו להירשם בלישכה של שמורת הטבע ולקבל המלצות ולקנות מפה ב3 לארי. (משום מה, חובה להירשם שם. ואכן בדקו אם יש לנו אישור טיול בסוף המסלול שנעשה מחר) גם ההליכה למעיינות היא 4 ק"מ לכיוון (ממשיכים אחרי הטיילת לתוך פארק שעשועים (כניסה ב2 לארי) וממשיכים אחריו עוד 3 ק"מ. הכניסה למעיינות עולה עוד 5 לארי לאדם. המקום עמוס ונראה קצת כמו בריכה ציבורית רק עם נוף מרהיב של הרים שמתנשאים מסביב ואחרי טיול נעים לאורך הנחל. ישבנו במעיין כ4 שעות של קריאה ובעיקר שיחה על מה עושים הלאה.
בסוף הצלחנו להגיע להסכמה שמחר עוד מטיילות באזור ואח"כ נסע לאזור הקזבגי.
זה אפשר לארוחת הערב להיות נעימה יותר. ניב ואני חלקנו ליטר יין גיאורגי שלדאבוננו היה מתוק ולא טעים אבל עשה את העבודה מבחינת האווירה.

יום עשירי – הפארק הלאומי של בורג'ומי

יום עשירי – הפארק הלאומי של בורג'ומי
היה יום יפה. עשינו טיול בפארק הלאומי – מס' 6 במפה. לקחנו מונית ב7 לארי לכפר ליקיאני לתחילת המסלול. הסימונים כרגיל, ברורים להפליא. טיפסנו כ800 מ' בתוך יער נחמד. (כ-4 שעות עלייה בקצב נעים כולל הפסקת קפה כרגיל) העצים גבוהים ממש, פריחה ומליון פרפרים. הלכנו כמה ק"מ לאורך השלוחה ואז ירדנו בחזרה את כל הגובה הזה. החלק הראשון של הירידה היה מאוד תלול ולכן קצת איטי (בערך שעתיים). בסוף החלק הזה נשכבנו לנוח על כר דשא נחמד. כשהתאוששנו, המשכנו אל החלק המתון של הירידה ולאט לאט הנחלים מתאחדים לנחל רציני יותר ומשני הצדדים מתנשאים מעלינו מצוקים מרשימים ובסוף, עברנו בכפר קטן ונשנשנו דובדבנים ותותי עץ מהעצים. תפסנו טרמפ חזרה לעיירה, נחנו, התקלחנו ויצאנו לאכול. בסה"כ באמת יום מוצלח.
יש אפשרות גם לעשות יום טיול על סוסים באזור ב50 לארי לאדם.

יום אחד עשר - נסיעה לקזבגי וטיול לכנסייה

התחלנו את היום מוקדם בנסיעה לטביליסי (6 לארי לאדם – שעתיים נסיעה). משם מונית נוספת להר קזבגי. בדיעבד הסתבר שזו מונית שגם עוצרת בנקודות עניין בדרך ולכן המחיר היה כפול (20 לארי במקום 10). נקודות העניין לא מאוד עניינו אותנו אבל נראה לי שהעצירות הללו הפכו את הנסיעה לנעימה בהרבה לעומת נסיעה רצופה של 2.5-3 שעות. הגענו ב14. מצאנו גסטהאוס ב20 לארי לאדם, נחנו קצת ויצאנו לטיול לכנסייה. שעה עלייה. כ500 מ' עד לגובה של 2,200. לצערי, היו הרבה עננים וקשה לראות את הנוף של ההרים הגבוהים שמתנשאים מסביב ל5,000 מ'. וכהתיישבנו לקפה, התחיל לטפטף אז התקפלנו. כשירדנו, הבנים בחרו דווקא את המסלול שיורד דוך מהכנסייה לכפר במקום את זה שיותר מתעקל. אחרי ה100 מ' הראשונים של הירידה, עזבתי אותם וירדתי בדרך של הרכבים. לא היה לי כוח לירידה החדה. בסופו של דבר נפגשנו למטה כשאני אחריהם בהפרש של 10 דקות. מקלחות ויצאנו לארוחת ערב מאוחר מהרגיל. ואז גם עברנו בין איזה 5 מסעדות כי המחירים כאן גבוהים כמעט פי 2 ממה שהתרגלנו. בנוסף לכל, האוכל לא היה טעים. ביומיים הבאים נוסיף 20 לארי לאדם לארוחת ערב משובחת בגסטהאוס.

יום שנים עשר – עלייה לקרחון קזבגי

עלינו בג'יפ לכנסייה בשביל לחסוך את ה 500 מ' של העלייה שעשינו אתמול. והתחלנו לטפס. וטיפסנו עוד קצת. אחרי שעתיים עוברים איזה אוכף ופתאום רואים את הקרחון והנחלים שיוצאים ממנו. אחרי עוד שעה, הגענו למחנה הבסיס של מי שעולים להר. שתינו תה וקיבלנו המלצה לא לעבור את הנהר כמו שכולם עושים אלא כשמגיעים לנקודת החצייה, לעלות עם מסלול רוג'ומים משמאל לנהר. אחרי עוד שעה של דרדרת ונוף ירחי עם מפלי מים ושלוגיות הגענו לנקודה מדהימה. כבר קרוב מאוד לקרחון ולהר אבל עדיין בצורה שאפשר לתפוס את הכל. תחושת עילוי מבחינתי. עלינו עד כה 1,100 מ' בארבע שעות. והנוף מרהיב. כבר מתחילים להרגיש סחרחורת קלה כשקמים במהירות. החברים שלי המשיכו עוד קצת לעבר הקרחון ואפשרו לי 40 דקות של שקט ובהייה.
ואז מתחילים לרדת חזרה. קצת מאבדים את הדרך בדרדרת אבל מסתדרים. עצרנו לארוחת צהריים במחנה הבסיס. והתחלנו את הירידה הגדולה. בערך 3 שעות (כולל הירידה הנוספת מהכנסייה). רק שזה היה ברצף... כי כל פעם מישהו אחר היה במצב רוח של יאללה בואו נמשיך ונגיע כבר...
סה"כ יום מעולה אך קצת מתיש.

יום שלושה עשר - עמק טרוסו

יום אחרון בהרים. ביליתי אותו לבד. החלטתי שלא בא לי עוד יום טיפוס וירידה וזה מה שהבנים רצו אז נפרדנו.
דרך מרכז המידע הזמנתי מקום בהסעה לעמק טרוסו וחזרה אחר הצהריים. הבנים נסעו לעמק סנו (25 לארי לאדם לשני הכיוונים יחד)
יצאנו רק ב10:30. חצי שעה נסיעה. והלכתי לתוך העמק כשעה. יש שם נביעות של מים מינרליים שצובעים את האבנים בכל מיני צבעים. נחמד אבל ממצה את עצמו אחרי 5 דקות.
התיישבתי לשעה לקרוא וכשנמאס לי, החלטתי ללכת עוד קצת ולראות אם יש משהו מעניין. הלכתי כ10 דקות וראיתי מעבר לנהר בריכה כחולה קטנה ויפה. החלטתי שאני הולכת אליה. חזרתי אחורה לגשר עשר דקות והלכתי על צלע ההר שוב עשר דקות עד הבריכה. כשהתקרבתי ממש נבהלתי. המים היו ממש עמוקים ומהמעמקים האלה עלו כל הזמן בועות של נביעה. בהתחלה פינטזתי על להתרחץ שם אבל זה הפחיד אותי אז רק טבלתי רגליים בנחל שיצא מהבריכה וממילא המים היו כמובן קפואים. אכלתי שם ארוחת צהריים אבל לא היה צל אז חזרתי לנקודת הישיבה שלי בעצים וחזרתי לקרוא. ישבו שם לא רחוק שני זוגות וכשהרחתי קפה באוויר, הבנתי שהם ישראלים. אז הלכתי לשתות קפה (כי אין קפה טוב בגיאורגיה). כשהם הלכו המשכתי לקרוא עוד שעה ואז חזרתי לתחילת העמק להסעה. יום רגוע ונעים. מוצלח בתור מנוחה אך לא אטרקטיבי בפני עצמו.
הבנים הגיעו לקצה עמק סנו ועלו לאוכף. הם עלו ועלו בלי להגיע לשום פסגה ואז ירדו חזרה.
בערב שוב ארוחה טובה בבית שאנחנו מתארחים בו ופטפוט ברוסית משובשת מצידי עם בעלת הבית החמודה.

יום ארבעה עשר – טביליסי

הגענו מוקדם למרכז קזבגי אז היה לנו מקום במונית לטביליסי. אפשר גם להזמין מראש או להסתמך על זה שתצאו במונית הבאה. (10 לארי). הנסיעה סבירה אבל הפקקים בכניסה לעיר מבאסים ולוקחים עוד 3/4 שעה כך שסה"כ יצא יותר משלוש שעות.
באופן מאוד מרשים הסתדרנו ממש מצויין עם איסוף המידע המוקדם והביצוע: ירדנו בדידובה, קנינו כרטיסים למטרו (צריך מן כרטיס טעינה של רב-קו. מספיק אחד לכולם.) טוענים אותו בחצי לארי לנסיעה ואפשר כמובן לטעון כבר קדימה לפי ההנחה שנסע גם בחזור.
ירדנו בתחנת הרכבת, שם אפשר להשאיר את התיקים הגדולים בשמירת חפצים (שמירת החפצים נמצאת התחנת הרכבת כך שצריך לצאת מתחנת המטרו הצמודה וללכת דקה לתחנת הרכבת), ואז חזרנו למטרו לנסיעה נוספת למרכז העיר.
הסתובבנו קצת בעיר העתיקה, אכלנו ונפרדנו לשלום.
אני הלכתי לבית מרחץ. בית המרחץ הציבורי נקרא משהו מס' 5 בחלק התחתון של אזור המרחצאות. הכניסה עולה 3 לארי. קרצוף ומסאז' של כ10-15 דקות עוד 20 לארי ותה עוד 2 לארי. מכיוון שידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות, לקחתי בתיק הקטן שמפו ומרכך ובהחלט היה מרגיע ונעים. זו אומנם חוויה מוזרה להיות שם לבד, עם רוסית מאוד מינימלית אבל יש שם אחוות נשים נעימה וחיוכים.
הבנים הלכו למוזיאונים.
אח"כ נפגשנו שוב. הסתובבנו בשוק העתיקות ומרחנו את הזמן בארוחת ערב ואח"כ גלידה.
חזרנו לתחנת הרכבת לאסוף את התיקים ולקחנו משם את קו 37 לשדה התעופה (כמעט שעה נסיעה).
וטיסה הבייתה.

טיפים

  • התארגנות מבחינת האוכל, צריך לעשות אחר הצהריים לקראת מחר. בבוקר קשה למצוא מקומות פתוחים אם יוצאים לפני 8:30/9:00.
  • בלשכת המידע במסטיה מחלקים חינם מפות 1:50,000 של כל המסלולים באזור בחינם. אין צורך לקנות מפות מראש.
  • שערי ההחלפה של כסף בדידובה טובים. מומלץ להחליף שם את רוב הכסף ולא בערי התיירות. במסטיה עוד קיבלנו שער סביר אבל בקזבגי זה מבאס.
  • לכו לבית המרחץ הציבורי בטביליסי ואל תתקמצנו על המסאז' והקרצוף. פשוט כי זה חוויה. ונעים לראות איך מוציאים ממך את כל הלכלוך משבועיים של טיול ולהגיע מקולחת לשדה התעופה.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )