גאורגיה | מסטיה - אושגולי + קזבגי. הסיפור על איך כמעט מתנו

טיול קטן אחרי צבא של 10 ימים בגאורגיה, התכנון המקורי היה לעשות את מסטיה - אושגולי ובגלל דברים לא צפויים התוכנית שלנו השתנתה לגמרי. טיול מטורף אשר ישאר בזכרון של כולנו לכל החיים.

גם לגאורגיה חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולSeptember 2019
משך הטיול10 ימים
עונה מומלצתתחילת יוני - סוף אוגוסט

פרולוג

אנחנו ארבעה חברים אחרי צבא, שרצו לעשות טיול טרקים קטן רק בשביל להרגיש את השחרור, והחלטנו על גאורגיה.
מדינה עם נופים מדהימים כמו בשוויץ אבל בחצי המחיר, לכן היה קשה מאוד לוותר על הזדמנות שכזאת.
התחלנו לחשוב על הטיול הזה חצי שנה לפני שיצאנו, זרקנו את זה באוויר ורק כאשר התקרבנו לשחרור התחלנו לקרוא על גאורגיה ובדקנו מתי הכי עדיף לצאת.
לא השתחררנו כולם ביחד והיינו צריכים לחכות אחד לשני לכן החודש הכי מוקדם שהתאים לכולם היה ספטמבר. חששנו מאוד (ובצדק) לצאת בספטמבר כי רק מקורות בודדים כתבו שזה חודש שמתאים לטייל בו בגאורגיה ולעשות את הטרק הזה, ובהתחלה באמת הססנו, אבל כלכך רצינו חופש שזה פשוט לא עצר בעדינו.

הכרטיס היה זול יחסית (280$) וידענו שהמחיה שם תהיי זולה מאוד, מאוד.
זה היה מושלם. קנינו את הכרטיס והתחלנו להתארגן.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

התארגנות לפני הטיסה

רק אחרי שהזמנו את הכרטיסים התחלנו לחשוב על אופי המסלול עצמו והבנו שאפשר לעשות את המסלול בכל מיני דרכים. קראנו שאפשר לעשות אותו הפוך, אפשר גם להישאר בערים באמצע הטרק ולעשות טיולי יום, אך לבסוף החלטנו שאנחנו עושים את הטרק מסטיה אושגולי מהתחלה ועד הסוף ורק אחרי זה נגיע לקזבגי.
לשמחתנו, זה ממש לא מה שקרה בפועל.

-----

התחלנו לחפש מקום לינה, דרכי התניידות ממקום למקום וגם דברים פחות טכניים כמו מה לעזאזל נאכל שם חוץ מחצ'פורי.
התחלנו להתאהב יותר ויותר במדינה ככל שקראנו עליה וחקרנו אותה והיה מדהים לגלות כמה היא מחכה שמישהו יבוא ויטייל בה.
הכנתי לטיול שלנו דף שמסכם כמה מקומות שאולי היינו רוצים לטייל בהם, ובנוסף כמה טיפים לשהייה שם, איך להזמין רכבת, איזה ציוד לקחת וכו'.. אני אצרף את כל הדברים האלה בטיפים בסוף הדף.

גאסטהאוסים:
כשפתחנו את Booking כדי לחפש מקומות לישון באזור שבו רצינו לטייל, כמעט ולא עלו אופציות. היינו בטוחים שכמו בכל יעד נחשק יקפצו כמה אפשרויות מפורסמות אבל להפתעתנו זה לא קרה.
בדיעבד הבנו שבקושי מים חמים במקלחת יש במקומות שישנו בהם, אז להתנהל טכנולוגית באתר משוכלל כמו Booking נראת עכשיו כמו בקשה מוגזמת מדיי.
אז עשינו מה שכל בנאדם במאה ה-21 היה עושה- נכנסו לפייסבוק. הסתכלנו בקבוצות של מטיילים, שאלנו חברים וקיבלנו מידע שעובר מפה לאוזן, שלחנו הודעות לאנשים והתייעצנו מה כדי לשריין מראש. חלק מהאנשים באמת סגרו מראש את כל המקומות שהם יכלו, כי הם חששו שלא ימצאו מקומות לישון בהם כשיגיעו ליעד, הגיוני כשטסים בתקופה שיש בה הרבה מטיילים.
אבל אנחנו לא טיילנו בתקופה המומלצת ולכן לא ידענו מה לעשות.
החלטנו ללכת בעקבות ההמלצות ולסגור מראש את כל המקומות שיכולנו, אבל, ללא תשלום מראש כי באמת לא ידענו מה יקרה כשנגיע.
ציוד:
אנחנו ארבעה חברים שהכושר שלהם לא בשיא בשביל טרקים קשוחים וגם לא היה לנו את הציוד הכי טוב, לכן החלטנו שיש דבר אחד שכולנו צריכים וזה מקלות הליכה. מילים לא יוכלו להדגיש מספיק כמה המקלות האלה הן הדבר הכי חשוב שהיה לנו בטיול, הכי חשוב!! אין מצב שיוצאים לטיול הזה בלי מקלות הליכה- זה טיפ ממני.
לגבי התיקים, לא רצינו לישון בשטח, גם אין באמת צורך בכך, יש גאסטהאוס בכל עיירה שתעצרו בה והם ישמחו מאוד לארח אתכם במחיר מצחיק מאוד.
בגדים:
נראה לי שלא צריך להגיד שצריך חולצה לכל יום. אבל טיפ שלקחתי לעצמי לטיולים הבאים ממטייל שפגשנו: יש חולצה שעשויה מצמר. היא יקרה, אבל מאוד מיוחדת. זו חולצה שלא סופגת זיעה ושומרת על חום הגוף. אפשר אפילו להשתמש בה במשך שבוע שלם רצוף ללא כביסה, מה שמקטין את כמות הציוד שצריך לסחוב. אם את/ה רציני/ת בקטע של טיולים אז חולצת צמר היא משהו שחייבים. בהחלט משהו שאני מתכוון לנסות בעצמי.
אחד מהחברים הביא ספר טיולים בו היו רשומים מלא טיפים על גיאורגיה, כמו איפה לישון ואיפה לאכול. אני ממליץ מאוד לקנות ספר כזה לפני שטסים כי הוא בהחלט עזר לנו המון (השם של הספר שהשתמשנו נמצא בטיפים בסוף הדף).
כסף:
את הכסף המרנו בשדה ברגע שהגענו. כל אחד המיר 250 יורו. החלטנו שאנחנו מגיעים כולם עם אותו הסכום ולא מוצאים שקל (במקרה שלנו לארי) אחד יותר, ובאמת עמדנו בזה. לא התפנקו יותר מדי אבל גם ממש לא חסכנו בכסף. לקחנו מוניות, אכלנו מעולה והשקענו בעצמנו בדברים הקטנים בטיול. הכסף הספיק בדיוק. לא חזרנו אפילו עם לארי אחד.

וזהו, היינו מוכנים.

יום 1 - טיסה והרכבת למסטיה

משהו אחד שלא רשמתי בפרק הקודם הוא שכהגענו לשדה התעופה, רגע לפני ההמראה, החלטנו לבטל את כל מקומות הלינה שסגרנו מראש ולטוס על עיוור, בשביל החוויה. בדיעבד זו הייתה החלטה מצויינת כי בהחלט לא יכלנו לחזות את מה שיקרה לנו בטיול.

---

המראנו ב21:30 (שעון ישראל) לכיוון שדה תעופה בטיביליסי, ונחתנו ב01:05 (שעון גאורגיה) לפנות בוקר בשדה.
בנוסף לכסף שהמרנו בשדה, עשינו שם גם סים לטלפון עם חבילת גלישה. התברר לנו שזו היתה החלטה חכמה כי גם את ההמצאה שקוראים לה wifi המקומות שישנו בהם לא בדיוק מכירים.
אני לא זוכר את השם של החברה שבה עשינו את הסים, אבל אין מה לדאוג, בשדה יש שתי חברות שמוכרות לכם סים 24/7 ושוב במחיר מצחיק.
הצעד הבא שלנו היה להגיע לטיביליסי שמשם יוצאת הרכבת לזוגדידי ומזוגדידי לנסוע למסטיה.
את הכרטיסים לרכבת קנינו בבית לפני הטיסה, ניתן לקנות את הכרטיסים באתר שלהם:
https://biletebi.ge/startup.as...
ו
http://www.railway.ge

ממליץ מאוד לקנות מראש. יש אפשרות לקנות את הכרטיסים כשאתם מגיעים לתחנה אבל עדיף לא להסתכן. המחיר לרכבת הוא כלכך נמוך אז אין סיבה לא להזמין מראש.
שמעתי שיש עוד דרכים להגיע למסטיה מטביליסי, כמו בעזרת טיסה לדוגמא, מוזמנים לבדוק לגביהן.

נחתנו באזור 01:00 לפנות בוקר בשדה כשהרכבת הראשונה באותו יום יוצאת רק בשעה 8:30 בבוקר, לכן החלטנו לקחת אוטובוס מהשדה לתחנת הרכבת במחשבה שנוכל לנוח שם עד הבוקר. האוטובוס עלה חצי שקל לנסיעה של ארבעים דקות, וזו הייתה הפעם הראשונה שבאמת הבנו כמה המדינה זולה. כשהגענו לתחנה גילינו שהיא סגורה. ניסינו להיות מתוחכמים ולמצוא פריצה כדי שנוכל לחכות בפנים ולא ברחוב. תדמיינו ארבעה מטיילים עייפים אחרי טיסה יושבים ליד פסי הרכבת ב2:00 לפנות בוקר ותוהים ״מה אנחנו עושים פה?״. התחלנו לחשוב על אלטרנטיבה, מצאנו מסעדה שפתוחה 24/7 באזור ונסענו אליה.

הגענו למסעדה, הזמנו לאכול ואחרי כמה זמן החלטנו שאנחנו שמים ראש ונרדמים (כן כן, במסעדה) כי לא היה לנו לאן ללכת וכל מה שרצינו הוא לישון רק לכמה דקות.
המסעדה:
Samikitno Georgian Cuisine
https://goo.gl/maps/uppLSLqyuH...

אחריי הלילה הסוער שלנו במסעדה עלינו על הרכבת ונסענו במשך 5 שעות. תנו לי רגע לנפץ לכם את האשליה, רכבת ישראל היא זהב לעומת הרכבת שלהם. הנסיעה מאוד איטית, וכל חמש דקות עוצרים להפסקת סיגריה של העובדים. הלוואי שהייתי צוחק, אבל לא נראלי שהרכבת יכולה לנסוע יותר מחמש דקות ברצף אחרת היא תתפרק.
בהחלט חוויה.
הנופים המדהימים מתחילים להתגלות באמצע הנסיעה, ואי אפשר להפסיק להסתכל, בהחלט מדינה יפייפה.

לאחר הנסיעה ברכבת הגענו לתחנה שלנו בזוגדידי, שם חיכו לנו המון מרשרוטקות שחיפשו למלא את המכונית שלהם בשביל הנסיעה למסטיה.
עלינו על מרשרוטקה ונסענו.
נ.ב. המרשרוטקה לא צריכה לעלות יותר מ20 לארי לאדם.
הנסיעה ארכה כ-3.5 שעות, ופה גילינו לראשונה כמה הנהגים של גיאורגיה משוגעים. מאוד משוגעים. כל הנסיעה אתה מפחד שפתאום המכונית תתהפך. אבל עם כמה שהם משוגעים, הם מאוד מנוסים ויודעים לנהוג טוב, ומהר, מאוד מאוד מהר.
הגענו למסטיה ושם חיפשנו מקום ללון בו ומקום לקבל מידע על הטרק.
יש ״Infomation Center״ , במרכז העיר שעזר לנו מאוד, ממליץ לקפוץ לשם ולהסתכל, אולי זה יתן לכם רעיונות...
בספר שהיה לנו הוא אמר לנו להגיע ל״Roza Guesthouse״ אך לא היה לה מקום בשבילנו. (זה בהחלט מקום שאני ממליץ להזמין מקום מראש בbooking).
אז חיפשנו מקום אחר, והגענו לVilla Mestia (אני לא מוצא את המקום באינטרנט, אבל אולי התמונה שצירפתי תעזור). המקום היה מצויין! לקחנו חדר לארבעה + ארוחת בוקר וזה היה מושלם, מאוד ממליץ.
בערב החלטנו ללכת לאחת מהמסעדות באזור, הלכנו למסעדה בשם ״Cafe Laila״. היא הייתה גרועה מאוד. מאוד לא ממליץ ללכת לשם.
לאחר מכן, החלטנו לחזור לחדר ולישון כי היינו כבר גמורים מהיום.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 2 - התחלת מסטיה - זאבשי

התעוררנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרך.
ברגע שאתה יוצא מהעיר אתה נחשף לנוף משגע של הרים וגבעות. לא עברו חמש דקות מאז שיצאנו לטיול וכבר פגשנו פרות וסוסים בצד הדרך, וזה רק ריגש אותנו יותר ויותר.
תעשו לעצמכם טובה ותעצרו בצד הדרך כדי לנשנש משהו קטן שקניתם במסטיה או לעשות פק"ל קפה, אי אפשר להתאפק. הטבע כלכך מזמין אותך לשבת באמצע הדרך בשקט ולצפות בעיר מרחוק, לראות איך ההרים מסביב בולעים אותה.
אנחנו לא המעטנו בעצירות, לא בגלל שלא היינו בכושר, אלא בגלל שההפסקות הם הרגע שאתה מעכל איפה אתה נמצא. התחושה חלומית.
מאוד מהר אתה מתחיל להיכנס לתוך יער ולטייל בעליות חדות. כאן חיבקתי חזק את מקלות ההליכה שלי, בלעדיהם לא הייתי יכול לעשות כלום.
ידענו שאורך הטרק הוא 16 קילומטרים ואורכו כתשע שעות.
בהתחלה לא טיילנו עם אפליקציה של ניווט. החלטנו שאנחנו נטייל לפי השילוט, שהוא מאוד ברור במסלול הראשון.
אבל החסרון בלטייל ללא אפליקציה היא חוסר הידיעה כמה זמן נשאר לך להמשיך ללכת.

----

לאחר כמה שעות של הליכה הגענו לתצפית משגעת ! מקום יפייפה שמשקיף על כל הכפרים בהמשך הדרך.
עצרנו בתצפית והתחלנו להכין קפה, לצלם את המקום ובעיקר לנוח.
היינו כלכך שמחים שהגענו כלכך מהר לזאבשי, אבל גם זה הרגיש לנו מאוד מוזר שזה היה כלכך מהר.
לאחר כמעט 40 דקות שאנחנו נחים בתצפית, קלטנו שאנחנו אפילו לא באמצע הדרך, ושיש לנו לחצות את כל הכפרים שאנחנו רואים מהתצפית.
נבהלנו, אירגנו מהר את כל הדברים והמשכנו בטרק.

----

לאחר שעה הליכה אתה מגיע קרוב וקרוב יותר לכפרים ומתחיל ללכת ממש לצידם כשהדבר היחיד שמפריד בינך לבינם זה נהר שמתחלף בין סוער לרגוע עם מים צלולים וקפואים מאוד!
המראה של המים לצד הכפר הוא מראה מדהים שלא ניתן אפילו לתאר אותו.
כן חשוב לציין שיש כמה חלקים מאתגרים ביום הזה, אם זה לחצות נהר טיפה סוער בכך שאתה קופץ מסלע לסלע ואם זה עליות קשות שאתה זקוק לעזרה מחבר שימשוך אותך למעלה. הכל אפשרי, אבל מאתגר.
וככה ממשיך המסלול עד זבישי.

----

בשניה שאתה מגיע לכפר אתה מבין מהר מאוד איפה אתה נמצא. זה כפר, כפר במלוא מובן המילה. אין שם כבישים ואין שם חנויות (הדבר הכי קרוב לחנות זה קיוסק שפתוח שעתיים ביום, זהו, ואין עוד מקומות לקנות דברים).
אתה באמצע שום מקום, וחוץ מחברים שלך, אתה הולך בשבילים יחד עם פרות שהולכות איתך ומסתכלות עליך, וביום מזל, אולי במקום פרות יהיו חזירים קטנים שמחפשים אוכל באמצע הדרך.

כמו שכתבתי מקודם, לא הזמנו שום מקום מראש, אז הלכנו לפי הספר. והספר המליץ על גאסטהאוס ״Givi Kakhiani's Guesthouse״ ולשם באמת הגענו.
על הגאסטהאוס הזה אני מאוד ממליץ, הוא היה מעולה מכל הבחינות.
ישר קיבלו אותנו בחיוך ובלי בעיה, סידרו לנו חדר בשניות, וככה תוך מספר דקות מהגעתנו לכפר היה לנו מקום לישון, לאכול ולהתקלח.
אני וחבר החלטנו לצאת לטייל קצת בכפר וגם חיפשנו מקום לקנות משהו לאכול למחרת שיהיה לנו.
לא הצלחנו למצוא שום דבר לקנות והקיוסק שדיברתי עליו קודם היה סגור עד למחרת אז יצא שלא היה לנו מקום לקנות נשנושים למחרת.
כאשר הגענו חזרה לגאסטהאוס פגשנו שוב את בעל הבית והוא דיבר איתנו (באנגלית שבורה ביותר יש לציין) על החיים שלו בכפר, שהוא אוכל את מה שהוא מגדל ובקושי יוצא מהכפר כי יש לו שם הכל.
הוא כנראה ממש אהב אותנו והוא נתן לנו לאכול מעץ התפוחים שיש לו בגינה. אלו היו התפוחים הכי טעימים שאכלתי בחיי.
לאחר מכן הוא הזמין אותנו לצ'ה צ'ה שהוא הכין, המשקה האלכוהלי של הגיאורגים והרגשנו את קבלת האורחים הנעימה והמקבלת שלהם.
היה מושלם.
בנוסף לכך הוא הפגיש אותנו עם אבא שלו, אדם בן 80 פלוס, שהוא חוטב העצים של הבית. כןכן חוטב עצים בן 80.
אין להם גז, אז הם מכינים את האוכל אך ורק בעזרת מדורה.
חוויה משגעת!
בנוסף לכך ארוחות הבוקר והערב אצלם היו מדהימות! מומלץ מומלץ מומלץ!

----

בנוסף לכל אלו, פגשנו זוג שהגיע גם לגאסטהאוס הזה באותו יום איתנו.
הזוג הזה מטייל ביחד כבר מספר שנים, וככה הם עוברים ממדינה למדינה. הם היו זוג מדהים ולא הפסקנו לדבר איתם עד השעות המאוחרות של הערב.

----

משהו שלא אמרתי על אתמול הוא שכאשר הגענו לזאבשי מזג האוויר בלילה הלך והחמיר וראינו שעומד לרדת גשם. אך לא ידענו אם הגשם אמור להמשיך גם במהלך היום למחרת. חששנו לצאת לטיול, כי לטייל בגשם זה מאוד לא כיף, במיוחד כשהמסלול הוא לא הכי ברור שיש, החלטנו שנתעורר בבוקר ונראה מה נעשה.

יום 3 - זאבשי - אדישי

לפני שאני אתחיל עם החוויה שלנו ביום הזה, יש כמה דברים שחשוב לדעת לפני שיוצאים.
זהו יום מאתגר במיוחד, שמתחיל בשעתיים של עלייה מתונה, שהופכת לתלולה וארוכה, המסלול לוקח כשמונה שעות. כאשר אתם מתחילים לעלות, עשו זאת באופן איטי ובטוח מכיוון שהמסלול בוצי לעתים. בנוסף, המסלול לא מסומן טוב לאורך העלייה, ויש לעקוב אחר העקבות שעל השביל המעוך. זה אולי נשמע קיצוני ומוזר, ובצדק. לדעת שאתה יוצא למסלול לא מסומן זה בהחלט משהו שגורר חששות, אבל אל חשש. המסלול בהחלט מסומן אבל לא בצורה שאנחנו רגילים אליה, שביל ההליכה שבו צריך ללכת ממש ברור וקשה מאוד לטעות בדרך. אבל למרות זאת אני מאוד ממליץ לצאת לטיול הזה עם אפליקציה של ניווט, מכיוון שתמיד עדיף שתהיה עוד עזרה בניווט.

----

עכשיו אני רוצה לדבר על החוויה שלנו ביום הזה.
אני בהחלט הולך להדגיש ולהגיד שוב ושוב, אם אתם יוצאים בתאריכים שאנחנו יצאנו לטיול והחלטתם שאתם רוצים לעשות את הטרק הזה, תוותרו אם מזג האוויר לא טוב!

----

התעוררנו והגשם רק הלך והתחזק, ולא ידענו מה לעשות. סיימנו את ארוחת הבוקר והתחלנו לחשוב. ניגשתי לבעל הבית ושאלתי אותו מה הוא חושב שכדאי לנו לעשות, והוא המליץ ואמר לנו לצאת ״כי זה כלום״, ואני בטחתי בו, איזו טעות...
התחלנו לדבר בנינו, מצד אחד באמת באנו מוכנים לגשם וידענו שמשהו כזה עלול לקרות, מצד שני זה גשם וזה יכול ליצור המון בעיות. גם לא רצינו להישאר בגאסטהאוס, כי לא היה שם מה לעשות ולא באנו לגיאורגיה לשבת רגל על רגל ולחכות. היינו בהחלטה חצי חצי, התחלקנו לשני מחנות- אלו שרוצים לצאת ואלו שלא.
לבסוף החלטנו לצאת. החלטה נוראית.

----

אני מדגיש ואומר שוב, אם יורד גשם או שמזג האוויר לא עומד להיות טוב באותו יום, אל תצאו!!
משהו אחד שלא חשבנו עליו הוא שבמהלך המסלול הזה עולים לגובה, ועולים הרבה. כל היום הזה הוא עליה קיצונית בהר. וגילנו שזו עלולה להיות בעיה רק כשכבר היה מאוחר מדי.

----

אנחנו הגענו לטרק מסטיה אושגולי בידיעה שאנחנו הולכים להיתקל במזג אוויר לא נוח. לכן התארגנו עם ציוד שמתאים גם לגשם וגם לקור. אך ממש לא ידענו שנצטרך להתמודד עם שלג, שלג רציני מאוד.

יצאנו למסלול עם עוד שני ישראלים ועוד בחור מדנמרק שפגשנו אתמול. כולנו היינו מוכנים עם מעילי גשם וכיסוי לתיקים מפני גשם. העליה אכן קיצונית ופוגשים אותה ממש על ההתחלה.
אתה עולה הרבה ואני מזכיר שזה בגשם, כלומר שיש בוץ, כלומר שהחלקנו הרבה. זה לא היה מסלול פשוט. ככל שאתה עולה יותר ויותר נהיה קר יותר ויותר. הרגע שבו הבנו שהמצב הופך להיות בעייתי זאת הנקודה שבה החל לרדת שלג. זה לא היה שלג צפוף או מוגזם, אבל אכן השלג התחיל כבעיה קטנה ולאט הפך להיות בעיה שלא ידענו איך להתמודד איתה.
עלינו הרבה, וזה היה בעיקר בתוך ״יער״, והיער היה קשה. העצים נפלו והוו מטרד לאמצע הדרך. הרבה פעמים היינו צריכים להתכופף או לדלג מעל עצים, וזה משהו שמאוד לא נוח לעשות עם מוצ׳ילות. שלא נדבר על הקור הקיצוני שהיה. היה לנו קשה לנשום בגלל הקור. חלק מאיתנו היו עם כפפות וחלק לא, וככול שעלינו בגובה הטמפרטורה ירדה והתחלנו להרגיש את זה בכל עצם בגוף.
כל מה שחשבנו עליו זה מקלחת חמה או איזה מיטה לנוח בה. היה מאוד קשה מנטלית.
אני מזכיר שזו הליכה של כמה שעות טובות באמצע יער שכל מה שאתה תלוי בו זה אפליקציה שמנווטת אותך ליעד.
התחלנו להבין שאולי כדאי לחזור לגאסטהאוס. חשבנו לחזור מאיפה שבאנו אבל ידענו שהירידה מסוכנת וחששנו שנחליק והבנו שהאופציה הזו נפסלת. החלטנו שאנחנו ממשיכים לעלות כי ראינו שבקרוב לפי האפליקציה, יש כביש וחשבנו שאולי נוכל לקחת טרמפ לאדישי. ראינו שכדיי להגיע לכביש אנחנו צריכים ללכת עוד שעה ביער, אבל לא היתה לנו ממש ברירה אחרת אז החלטנו להמשיך לעלות.
לאחר עליה של יותר משעה (כל עשר דקות עצרנו לכמה דקות של מנוחה כי הנשימה החלה להיות קשה יותר ויותר) הגענו ל״כביש״. הכביש המדובר היה אתר סקי ענק שמרוב שלג, לא היה ניתן לראות שום כביש. הדבר היחיד שראינו הוא תחנות חשמל לרכבלים שהיו מעלינו. כמובן שאתר הסקי הזה היה סגור. כי אף אחד חוץ מאיתנו לא מספיק מטומטם כדי לצאת לסקי כאשר מזג האוויר והתנאים כל כך רעים.
כשהגענו לכביש הזה נשברנו, הבנו שעשינו רק קצת יותר מחצי המסלול, ושיש לנו עוד 4 שעות לפחות לא כולל העצירות.
כולנו יודעים שכאשר יורד גשם, הבגדים שלך, הגרביים והחולצה נרטבים מאוד, אבל ביום הזה גיליתי שכשיורד שלג, הבגדים פשוט קופאים. כאשר הם קופאים גם הגוף שלך קופא. האצבעות שלי ברגליים כלכך קפאו שזה החל לכאוב, ממש כאבים על אמת. לחלק מאיתנו כאבו האצבעות בידיים כי הכפפות נספגו בגשם, ולאחד מאיתנו האצבעות ברגליים החלו לדמם מחיכוך של הנעל.
הבנו שלהמשיך את המסלול הזה אנחנו לא יכולים. החלטנו שאנחנו מגיעים לתחנת החשמל של אחד הרכבלים ובודקים אם נוכל להזעיק עזרה.

----

רק כשגענו לשם נפל לנו האסימון שאם הרכבלים לא עובדים, למה שמישהו יהיה בכלל בתחנת החשמל?
כאן נשברנו. ניסינו לחמם את עצמנו בכל דרך אפשרית, לקחנו גזייה שהייתה אצלנו בתיק וניסינו להדליק אותה בשביל שיהיה קצת חום. מרוב הקור בידיים שלנו, לא הצלחנו לסובב את הפתח של הגזייה, לא יכולנו להפעיל כוח על האצבעות יותר.
זה היה נורא מתסכל ומייאש לא להצליח לעשות את הדברים הבסיסיים שאתה כל כך רגיל לעשות. הבנתי שהגענו לקצה מבחינתינו. זה הרגע שהחלטתי שאני מתקשר למשטרה המקומית שיבואו לקחת אותנו.

לקחתי את האייפון שלי ולחצתי חמש פעמים על כפתור הכיבוי בשביל להפעיל בקשה לעזרה. זה התקשר ישר למשטרה המקומית. ענתה לי מוקדנית ואמרה לי שהיא לא יודעת לדבר באנגלית ו"רק עוד כמה דקות אנחנו נתקשר אליך באנגלית" וניתקה. ניסיתי להגיד שלה שאני צריך עזרה דחוף, אך ללא הצלחה. רק אחרי חמש דקות (שהרגישו כמו חצי שעה) היא חזרה אלי (מי האמין שאפשר ללמוד אנגלית בחמש דקות). אמרנו לה שאנחנו תקועים באמצע המסלול בתחנת החשמל של הרכבלים ושאנחנו צריכים עזרה, והיא בקושי הבינה אותנו. החבר שהיה עם האפליקציה של המסלול ניסה לשלוח לה את המיקום שאנחנו נמצאים בו וזה לקח המון זמן. בשלב כלשהו היא אמרה שהיא שולחת אלינו ניידת משטרה.

לאחר שניתקנו ראינו לפתע שני מטיילים עולים בהמשך המסלול. צעקנו לעברם שיעזרו לנו, הם ראו רכב שמגיע מרחוק, ועצרו את הרכב. הם אמרו לרכב שיבוא לעזור לנו ולאסוף אותנו.
חבר הלך לדבר עם בעל הרכב, והוא הסכים שנעלה.
ברכב אחד שהתאים בערך לשבעה אנשים היינו עשרה אנשים. הצטופפנו מאחור ארבעה אנשים כאשר יש מקום רק לשניים. למען האמת, לא היה לי איכפת לי, כל מה שרציתי הוא להגיע למקלחת חמה ולהחליף בגדים. הנהג אמר שהוא נוסע לאושגולי (לא היעד הסופי שאליו תכננו להגיע), אבל כל כך רצינו לברוח משם שפשוט לא היה לנו אכפת באותו רגע. לאחר עשר דקות בנסיעה המשטרה התקשרה אלי לשאול אותנו איפה אנחנו, והנהג דיבר עם המשטרה ואמר להם שהוא לוקח אותנו אז הכל טוב.
אחרי נסיעה ארוכה הגענו לאושגולי והנהג דרש כסף תמורת הנסיעה הזאת. הבאנו לו 100 לארי ועדיין הוא עשה לנו פרצוף, ואם זאת הוא הציל אותנו, אז לא באמת היה לנו אכפת ששילמנו הרבה.
הוא לקח אותנו לאיזה גאסטהאוס שהוא מכיר, לנו לא היה איכפת כי כל מה שרצינו זה לנוח.
הגענו לגאסטהאוס ״Cafe Ushguli Maspindzeli" שהוא לא רק קפה אלא גם מגורים.
במילים יפות, מקום מעפן. החימום לא עבד, האוכל היה סביר, הם התקמצנו על כל דבר קטן ויחסית היה שם יקר. לא ממליץ.
מיד אחרי ארוחת הערב הלכנו לישון כי אחריי יום כזה פשוט לא יכולנו לתפקד.

יום 4 - חזרה מאושגולי למסטיה, מסלול הצלב והאגמים, ונסיעה ממסטיה לטביליסי.

לאחר שהתעוררנו התחלנו לחשוב מה אנחנו עושים אחרי שהתוכניות שלנו השתנו לגמרי.
החלטנו שנחזור למסטיה כי באושגולי אין לנו מה לחפש, המקום מאוד יפה אך הכל שלג ואנחנו לא מוכנים עם ציוד לטייל בשלג, לא שוב.
אז החלטנו לאכול ארוחת בוקר ולחפש מרשרוטקה למסטיה.
יצאנו מהגאסטהאוס והלכנו ברגל לכניסה של העיר, שם מחכות הרבה מרשרוטקות שרק רוצות לקחת אתכם למסטיה, תמורת מחיר סמלי של 25 לארי לאדם.
הנסיעה למסטיה היא דרך ״עפר״ וארכה כ3 שעות.

----

הגענו למסטיה והתחלנו לחשוב מה עושים. יש הרבה מסלולי יום מאוד יפים ומומלצים שם אז בגלל שמזג האוויר היה מעולה החלטנו שנעשה את המסלול של הצלב והאגמים.
אני רוצה להבהיר- יש את המסלול לצלב ויש אחרי הצלב עוד מסלול שהוא לאגמים. אנחנו הבנו שהמסלול של
האגמים יותר מיוחד לכן החלטנו לקחת נהג שיקח אותנו לתחילת המסלול של האגמים. מצאנו נהג מאוד מהר.
ברגע שהגענו, סיכמנו עם הנהג שתוך 3 שעות אנחנו חוזרים אליו ויוצאים חזרה למסטיה.

----

לא ממש קראנו על המסלול לכן לא ידענו בדיוק מה אנחנו עושים, אבל מסתבר שזה מסלול לא פשוט בכלל. המסלול הוא עליה חדה בהר מושלג אשר בסופה מגיעים לאזור בהר שיש בו כמה אגמים שאפשר לראות. על הנייר זה לא נשמע מרשים, אבל המסלול הזה מאוד מיוחד.
לפני שאני אספר על החוויה של לעלות את ההר אני רוצה לתת כמה טיפים.
יש אפשרות לא להגיע עם נהג לנקודה שבה מתחיל הטיול, תעשו את זה רק אם אתם יודעים שיש לכם יום שלם בשביל המסלול הזה וקחו בחשבון שהעליה לנקודת ההתחלה היא לא קלה בכלל ושבחזור אתם תהיו כלכך עייפים שרק תרצו למצוא מישהו שיקח אתכם למיטה ולמקלחת חמה. אז הטיפ שלי הוא לשלם לנהג שיקפיץ אתכם, זה לא מוריד מהחוויה בכלל ואפילו מקל ועוזר להנות יותר.
טיפ שני, אין צורך להגיע עם הרבה ציוד למסלול הזה, אפילו מאוד מומלץ שלא מכיוון שהמסלול הזה הוא לא קל. ממליץ על מים אוכל ואיזה פקל קפה ככה לסוף להתפנק.
טיפ שלישי, חייבים מקלות הליכה, חייבים! יש שם עליות שאתה ממש צריך לרדת על ארבעה ולטפס בשביל לא להחליק, ובירידה חייבים שיהיה דרך לא להחליק אז נעזרים במקלות הליכה.
יש אופציה להשכיר סוסים ולעלות איתם להר, אבל בזה אני לא תומך, אין צורך להתעלל בסוסים.

----

המסלול עצמו היה מאוד מאוד מאוד יפה, קשה להסביר את החוויה של ללכת בהר מושלג ולראות את כל ההרים האחרים מסביבו שגם הם מלאים בשלג. אתה מרגיש שאתה עוד מעט מגיע לשמיים מרוב כל העליות, יש רגעים שאתה לא רואה לאן אתה עולה אבל זה היופי במסלול הזה. יש בצד הדרך סוסים אשר עומדים באמצע ההר ומתעסקים בעניינים שלהם, וזה פשוט מראה כלכך יפה.

אתם תמצאו את עצמכם לא פעם ולא פעמיים שואלים את עצמכים למה עשיתם את זה לעצמכם ותצטרכו כנראה לקחת הרבה הפסקות בדרך לעליה. כאשר תגיעו לסוף ותראו את האגמים שבשבילם עליתם שעתיים (וסליחה שאני עושה ספויילר) אתם תתאכזבו. האגמים ממש לא תואמים את הציפיות.
זה פשוט כמה אגמים פשוטים שנמצאים בהר. אבל הדרך! הדרך לשם מאוד מיוחדת, הייתי עושה את זה שוב רק בשביל הדרך.
לאחר שהגענו לאגמים הבנו שאנחנו לא נספיק להגיע לנהג שלנו בזמן ולכן החלטנו שאנחנו יורדים במהירות חזרה, שזה דבר מאוד מסוכן לעשות אבל היינו חייבים.
כאשר הגענו אליו, שאלנו אותו אם אנחנו יכולים להישאר עוד חצי שעה בשביל קפה, והוא כמובן הסכים, כי הוא בדיוק נרדם באוטו וכנראה רצה להמשיך לישון עוד קצת.

----

לאחר המסלול והקפה התחלנו לצאת חזרה למסטיה, וברגע שהגענו לקחנו מונית לתחנת הרכבת בזוגדידי, נסיעה של 5 שעות בערך.
אני מזכיר שאת הכרטיס לרכבת קנינו באתר לפני הגעתנו לרכבת.
זו הייתה רכבת לילה, רכבת לילה נוראית.
אם אתם זוכרים אני כתבתי כמה שהרכבת יום מטביליסי לזוגדידי הייתה נוראית, אז תדמיינו רכבת כזאת רק ללילה שהיא לוקחת שעתיים יותר, שיש לכם ״מיטות״ בקרונות ״לישון בהם״.
לגבי המיטות, זו לא מיטה, זה חתיכת מזרון דק מאוד ו״כרית״ שאני החלטתי באמצע הנסיעה להחליף בחולצה מהתיק שלי כי בחולצה שלי יש יותר ריפוד לראש.
קיצר היה לא טוב. הרכבת כמובן עוצרת כל חמש דקות ואתה מתעורר מכל עצירה. אני לא הצלחתי לישון ברכבת הזאת, לי אישית הייתה חוויה נוראית. בבוקר התעוררנו בטביליסי.

יום 5 - טבילסי - קזבגי, נסיעה לגבול עם רוסיה ולשני מפלים

בזמן שהיינו במסטיה הבנו שכל התוכניות שלנו משתנות, ואנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש.
אחת מהאופציות הייתה לנסוע לקזבגי. קיבלנו הרבה המלצות עליה, אז החלטנו שניסע אליה ונמצא מסלולי יום שנוכל לעשות בה.
אחרי רכבת הלילה המקסימה שנסענו בה, לי אישית לא הייתה יותר סבלנות לנהגים שמחכים לתיירים בכניסה.
מאוד קל לזהות תיירים, ולכן המון המון נהגים כל הזמן שאלו אותנו אם אנחנו רוצים שהם יקחו אותנו לאינשהו.
ברגע שיצאנו מהרכבת ונכנסנו לתחנת הרכבת, קפץ עלינו נהג והתחיל לזרוק מחירים אבל כל מה שחיפשנו זה שירותים בשביל לשטוף פנים ולהתפנות לאחר הלילה הסוער.
הנהג חיכה לנו שנצא מהשירותים (מקווה שזה לא תחביב קבוע שלו), הציע מחיר מופקע ואנחנו סירבנו. יצאנו החוצה ולקחנו נהג אחר שהציע מחיר הרבה יותר זול. אל תפחדו להתמקח, גם הנהג הזה הציע מחיר מוגזם, התווכחתי איתו על המחיר עד שהסכמנו בערך על 100 לארי לנסיעה לקזבגי.

----

בהגעתנו לקזבגי ניגשנו ישר למרכז התיירות שהיה שם, ישבנו והתחלנו לחשוב על המסלולים שאנחנו רוצים לעשות.
יש כמה מסלולים שאפשר לעשות בקזבגי, לא חסר מה לעשות ואפשר למצוא הכל.
לא רצינו לעשות מסלולים עם לילה בשטח כי לא היינו מוכנים לזה, לכן היינו חייבים ללכת רק על מסלולי יום. החלטנו שביום ההגעה נעשה מסלול קצר וביומיים שישארו נעשה שני מסלולי יום מטורפים.
כאשר היינו במרכז של התיירים כמה ישראליות הגיעו גם כן, והחלטנו שניקח ביחד מונית שתיקח אותנו למסלול קטן של שני מפלים ליד הגבול עם רוסיה. זה לא מסלול ארוך אבל בגלל שלא היה לנו הרבה זמן ועדיין רצינו לעשות משהו באותו יום, החלטנו לעשות את זה.

----

בהתחלה הגענו לגבול עם רוסיה והחלטנו לעצור בכניסה שממש ליד הגבול. ישבנו שם קצת, נהנו מהנוף והחלטנו לנסוע למפלים.
המסלול של המפלים היה נחמד מאוד. הוא מורכב משני מסלולים:
המסלול עם המפל הגדול והמסלול עם המפל הקטן. שניהם לא ארוכים אבל בגלל שיושבים, מדברים, מצטלמים ושותים קפה, הכל מתעכב.
המפלים מאוד יפים ובהחלט נהנו להיות שם.

----
חזרנו לקזבגי והתחלנו לחפש מקום לישון. בספר שלנו לא היה מידע על קזבגי אז השתמשנו בGoogle Maps.
בהתחלה הגענו למקום מאוד יקר בשם”ketino's home”. לא הפריע לשלם קצתיותר בשביל לקבל יותר, אבל לצענו לא היה שם מקום.
לכן המשכנו לחפש ומצאנו את “Sabauri”.
זה אחלה של גאסטהאוס. בהתחלה אמרנו שנשאר שם רק לילה אחד ואם לא נאהב נמצא מקום אחר, אבל מהר מאוד התחלנו לאהוב את המקום.
היה מאוד זול, ארוחת הבוקר הייתה מעולה! היו מים חמים במקלחת! החיסרון היחיד הוא שלא היה חימום בחדר, אבל מרוב כל השמיכות לא הרגשנו שהיה לנו קר. אני מאוד ממליץ על המקום אבל גם ממליץ לפני כן לבדוק האם פנוי ב ״Ketino's Home״.
אחרי שהתארגנו, החלטנו לחפש מקום לאכול בו, ובאופן מוזר לא ממש מצאנו מקומות שהם טובים. הלכנו בעיקר לפי ביקורות בGoogle Maps ולא מצאנו משהו מיוחד. מצאנו מקום אחד, בשם ״Cafe Nia״ שמבחינה ויזואלית הוא מאוד לא מרשים, אבל האוכל והשירות היו מעולים!! מאוד ממליץ לאכול שם.

יום 6 - עמק טרוסו ועוד מפלון

תכננו לעשות מסלול בשם עמק טרוסו שעליו המליצו לנו מאוד, ולחזור למלון מיד אחריי כדי שנוכל לנוח כמו שצריך, מכיוון שביום למחרת חיכה לנו יום מאוד מיוחד וקשה.

----

ישנן כמה דרכים להגיע למקום: יש כאלה שמגיעים ברכב רק לתחילת המסלול ומשם הולכים ברגל, שזה בכיף שתיים~שלוש שעות רק להגיע לכניסה לעמק, ויש כאלה שמגיעים מיד לכניסה לעמק. ההליכה בעמק עצמו יכולה להיות עוד שתיים~ שלוש שעות בכיף.
אנחנו החלטנו לקחת נהג שיקח אותנו לתחילת העמק, ופגשנו בחור בשם ג'ורג׳ (ראו תמונה?) שהוא היה נהג מדהים מדהים ביותר! חברותי, מצחיק וחתיך, בגדול כל החבילה. הוא הסביר לנו בדרך לשם שהוא אחד מהאנשים שאחראים על שמירת העמק מסודר ונקי, והסביר לנו שהוא לפעמים טס מעל העמק עם המסוק שלו ובודק שאין חיות מסוכנות באזור. קיצר בחור משוגע.
גו׳רג׳ בהחלט גרם לחוויה הזאת להיות יותר טובה, הוא היה סופר זורם ולא היה לחוץ לא על כסף ולא על זמן. טוב מספיק לדבר על ג'ורג׳, בואו נדבר על העמק המדהים הזה.

----

אם לא הבנתם עדיין, זה עמק משוגע ומטורף. אין לי מילים לתאר את המקום המיוחד הזה אבל אני אנסה. בהתחלה כאשר הגענו למקום, הלכנו קצת וראינו בריכת מי סודה טבעית, הקרקע הייתה עשויה ממי גופרית בצבע כתום בוהק. מראה מדהים. לצד הבריכה היו כבשים ורועה צאן שהוביל אותם, פשוט מראה מדהים.
מסביב היו המון המון הרים שסוגרים עליך וגורמים לך לתחושה שאתה בקצה של העולם. הרגשה מטורפת. ההליכה היא לצד נהר של מי גופרית עם שדה פתוח וירוק מאוד. האוויר היה כלכך נקי והאווירה גרמה לך להרגיש חופשי ומאושר.
ככל שממשיכים ללכת מגיעים לכפר באמצע העמק בשם קטריסי, הוא מאוד מיוחד בגלל ההריסות שיש בו. אני לא ראיתי אנשים שגרים בו, אבל ראינו אישה אחת שנראית מקומית מסתובבת מסביב.

ההליכה הייתה ארוכה, אבל אפשר גם לא להגיע לקצה העמק. המסלול לקח לנו 4 שעות לכל כיוון כי לקחנו את הזמן. אפשר לעשות את זה בשלוש שעות בכיף. גו׳רג׳ המקסים חיכה לנו בסוף המסלול ושם שתינו קפה ודיברנו, וליטפנו חמורים מקומיים (כנראה של האישה המקומית).
הוא הסביר לנו שמאחורי העמק נמצאת זה רוסיה. פוטין חיכה לנו בצד השני אבל לצערנו היה לנו מפל להגיע אליו, לכן ויתרנו על המפגש איתו, אני בטוח שהוא הבין את הנסיבות..

----

גו׳רג׳ הסיע אותנו למפל קטן בשם ״Toti Waterfall״. רצינו לשבת ולהירגע, להכין עוד קפה ואולי קצת להנות מהשקט המיוחד של גאורגיה לצד הרעש של המפל. המפל לא היה משהו מיוחד, אבל אכן מקום נחמד לקפוץ לראות לפני שחוזרים לעיר.

----

לאחר מכן חזרנו לעיר וחיפשנו מקום לאכול בו, מצאנו מקום אחד נחמד בשם ״Cafe Nia". היה נחמד, בסה״כ ממליץ.
לאחר האוכל הלכנו קצת להסתובב בעיר ולראות את האוכלוסיה ואת האווירה שיש ברחובות. למרות שזו עיר תיירותית לחלוטין, היו אנשים מקומיים שהסתובבו ברחובות והיה כיף להסתכל ולהסתובב. מצאנו מקום נחמד לשבת ולצפות בשקיעה. וכך סגרנו את היום.

יום 7 - הקרחון

היום המיוחד הגיע, היום שבו מטפסים לקרחון. ידענו שזה עומד להיות יום לא קל, ושאנחנו צריכים להגיע לשם בשיא הכוח שלנו. כלכך הרבה המליצו לנו על המסלול ולכן הציפיות שלנו היו מאוד גבוהות. אל תדאגו, הקרחון בכלל לא איכזב.
כמה דברים שאני ממליץ לפני היציאה למסלול הזה:
א.תסגרו עם נהג שיקח אתכם לכנסיה כי משם מתחיל המסלול וכמובן שתסגרו איתו שהוא גם יחזיר אתכם לעיר. יש אנשים שלוקחים אוהלים וישנים בשטח, וחוזרים יום למחרת שזה לגמרי גם אפשרות.
ב. להצטייד קל, כמה שפחות דברים. אני ממליץ על אוכל, מים טלפון ומעיל. זהו, אנחנו לקחנו גם מצלמה ואכן מרגישים כל גרם שלוקחים במסלול הזה.
ג. מקלות הליכה ! אם לא לקחתם במסלולים הקודמים כי חשבתם שאתם אולי לא תצטרכו אותם, פה בהכרח צריכים אותם.
ד. יש איזה פעם או פעמיים שצריך לחצות נהר, ואי אפשר ממש לעשות את זה בלי להירטב או בלי לקפוץ ולדלג מעל אבנים.. אז תהיו מוכנים לכך.
ה. תהיו בכושר. זה לא מסלול קל.
ו. תתכוננו לחוות חוויה מדהימה שלא תשכח בחיים.

----

טוב מספיק עם החפירה, הגיע הזמן לדבר על המסלול עצמו.
הוא ארוך, יש האומרים ארוך מאוד, ואני מסכים שהוא אכן ארוך אך אפשרי. יהיו כמה נקודות שפשוט תרצו לברוח חזרה לחדר ולהיכנס לאיזו מקלחת חמה ונעימה ולאכול איזה מנה טעימה במסעדה מפנקת בחמישה שקלים. אבל אתם צריכים לזכור שזה יהיה שווה את זה.
בממוצע (לפי אתר רנדומלי) המסלול לוקח 8 שעות. 5 שעות לעלות ו3 שעות לרדת. אני די בטוח שזה בערך הזמן שלקח לנו. אני לא מצליח למצוא מקור אמין שאומר כמה ק״מ זה לוקח מהכנסיה לקרחון וחזרה, הכי אמין שמצאתי אומר שזה 21 ק״מ...

----

המסלול מתחיל מהכנסיה ומאוד מהר אתה מוצא את עצמך מתנשם בכבדות כי אתה נמצא בעליה חדה מאוד. לאחר כמה דקות העליה משתפרת ונהיה יותר נורמלי ללכת. מה שכן, כל המסלול הוא עליה אחת של כמה שעות. קחו בחשבון שאתם תקחו הרבה הפסקות ותרצו לנוח הרבה, ולא בגלל שקשה לכם לנשום אלא בגלל שהנופים פשוט מדהימים ועוצרי נשימה.

יש כמה רגעים מיוחדים במסלול, הראשון הוא כאשר אתה מגיע לתחנת העצירה הראשונה של המסלול, ושם אתה רואה לראשונה את הקרחון הענק ואת כל ההרים שמקיפים אותו. שם אני מאוד ממליץ לעצור, לשים את הטלפון על Timelaps ולנוח, לאכול משהו קטן ואז להמשיך.

הרגע המיוחד השני הוא החציה של הנהר. אנחנו לא ידענו שזה עומד להיות ככה, חשבנו שזה מסלול מסודר. וברובו הוא באמת מסודר, השבילים מובנים בהחלט ואין ממש איך לטעות. אבל מה שהיה חסר הוא גשר קטן שיעזור לך לחצות את נהר במקום להתחיל להיזכר בשיעורי ניסיון בקפוארה שההורים שלי לקחו אותי בגיל 6 , וההסבר של המורה איך לקפוץ מנקודה a לנקודה b בזמן שאני עושה שלוש סטלות באוויר. בקיצור אין גשר, אז צריך לקפוץ.
זה לגמרי אפשרי, אבל כשיש עליך מצלמה ותיק ואתה אחרי עליות מטורפות שלקחו לך כמה שעות טובות, לקפוץ זה הדבר האחרון שבאלך לעשות.
מה שכן, הנהר מדהים, מים צלולים וקפואים.

----

לאחר הקפוארה, אתה מגיע לתחנה המטאורולוגית של האזור, לא בדקנו אם היא פתוחה (בדיעבד חבל מאוד), אבל גם לא היה נראה שפתוח. זה יכול להיות משהו נחמד לעצור ולראות.
ישר אחרי התחנה אתה מגיע לאזור שבו פורסים את האוהלים וישנים בו.
אם יש משהו שאני לא סובל, הוא ללכלך את הטבע. אין לי שום כבוד לאנשים שלא יודעים לכבד את האזור שבהם הם לנים, או אפילו נמצאים בו למספר שעות.
כמות הזבל שהייתה שם פשוט לא הייתה הגיונית, מלא שימורים, נייר טואלט, שקיות של חטיפים שהיו זרוקים שם כמו אבנים, פשוט דוחה ומגעיל. זה היה אחד הדברים שביאסו את המסלול הזה.

----

הגיע הזמן לדבר על הקרחון.
כאשר אתה מתקרב יותר ויותר לקרחון אתה לא רק רואה אותו, אלא אתה גם שומע אותו. שומע את ״הלב״ שלו פועם. השוואה מוזרה אני יודע, אבל ככה זה היה נשמע, פשוט שומע אותו. שומע אותו מתפרק, שומע את הסדקים שנוצרים בתוכו, שומע רעש ענק אבל בעוצמה חלשה.
הקרחון הוא ענק, והמראה שלו כלכך יפה ונקי. אין לי איך לתאר את ההרגשה להגיע לפלא טבע שכזה אחרי כמה שעות קשות של הליכה. פשוט מדהים.
נשארנו שם איזה חצי שעה, הוקסמנו מהקרחון הזה, הצטלמנו והחלטנו להתחיל לחזור חזרה לכנסיה.

----

החזרה לא פחות קשה, הרגליים כבר כואבות מהעליות ועכשיו הן צריכות לבלום את הירידות בדרך חזרה, מסלול לא פשוט. יש לפעמים ירידות מאוד חדות אז להיזהר!

----

המסלול הזה היה המסלול האחרון שלנו בגיאורגיה, והוא אכן סגר לנו את הטיול בצורה מדהימה ומרגשת. כשחזרנו חזרה לעיר החלטנו שאנחנו מפנקים את עצמנו במסעדה הכי טובה שיש בעיר, וזו מסעדה שאי אפשר לפספס אותה כי היא משקיפה על כל העיר.
קוראים למסעדה: ״Restaurant Panorama״, המנות שם קצת יותר יקרות מהמסעדות אחרות אבל בהחלט שווה את זה, ממליץ.

יום 8 - קזבגי - טבליסי - ישראל

זהו, נגמר הטיול והגיע הזמן להתחיל את החזרה הביתה.
פתחנו את הבוקר בנסיעה במרשטוטקה לטביליסי, וכשהגענו החלטנו שנעביר את הזמן בעיר.
הלכנו לכל מיני מקומות, עלינו על רכבל לנקודת תצפית, שתינו בירה וזהו בגדול.
אישית, לא התלהבנו בכלל מהעיר. לא מצאנו מה לעשות בה, וכל דבר שם הזכיר את תל אביב בצורה מסוימת.

----

הגענו לשדה והתבשרנו שהטיסה מתעכבת בשעתיים.
לאחר שחיכינו וחיכינו וחיכינו עלינו על הטיסה ונחתנו בישראל.

----

אם הייתי צריך לסכם את הטיול בכמה משפטים זה היה הולך ככה:
טיול של ארבעה חברים שמחליטים לצאת לטייל, עושים מלא טעויות ונהנים מזה. ככל הנראה, הטיול לא היה יכול לצאת יותר טוב גם אם היינו מתכננים הכל מראש (אולי קצת פחות מסוכן), טמטום זה שם המשחק.

טיפים

  • תביאו מקלות הליכה! לא לצאת לטיול ללא מקלות הליכה! הם הולכים להיות החבר הכי טוב שלכם.
  • אל תמירו כסף בארץ לפני, השער לא יהיה שווה את זה. תמירו בשדה ברגע שתנחתו, יש שם עמדה 24/7. והשער יהיה מעולה.
  • ממליץ לנסוע ברכבות, הנה האתר להזמין: http://www.railway.ge/en/
  • סים לטלפון ניתן לקנות גם בשדה ליד המרת הכסף, ממליץ לקנות שם ולא מראש בארץ, פשוט יותר זול. הקליטה מעולה בכל גיאורגיה.
  • האפליקציות לניווט: alltrails ו ViewRanger
  • הספר שהשתמשנו הוא: ״לונלי פלאנט גאורגיה״
  • לגבי בלון גז, אפשר לקנות במסטיה ואני בטוח שניתן לקנות בטביליסי גם.
  • מספר הטלפון של גו׳רג׳ המלך: 13 92 85 599 995+
  • טיפ אחרון: אל תהיו טיפשים, ותתארגנו בהתאם לטיול בשביל שלא תתקעו בשלג :)

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )