טרק סובב סחמה

טרק פראי סביב הר סחמה – הר געש מושלג, גייזרים, מעיינות חמים וחיות בר. עוברים בין בוליביה לצ’ילה בלי מעבר גבול רשמי, באזור שקט ופחות מתויר בלב האנדים.

תאריך הטיול	October 2025
עונה מומלצת	עונה היבשה בבוליביה, אבל תמיד אפשרי

תוכן עניינים

קצת על האזור

הר סחמה (Nevado Sajama) – ההר הגבוה בבוליביה (6,542 מ’), הר געש כבוי המתנשא מעל מישורי הפונה שבמחוז אורורו, ממש ליד הגבול עם צ’ילה.
האזור שוכן בתוך הפארק הלאומי סחמה ומאופיין בנופים אדירים של הרי געש, לגונות, יערות צ’קווירה נדירים ומעיינות חמים טבעיים.
זה שילוב של טבע פראי, גובה קיצוני ותרבות אנדים מסורתית – ממש בוליביה כמו שחלמנו לראות.

הגעה לסחמה

צריך להגיע לכפר Sajama, שנמצא בערך 4 שעות נסיעה מלה פאז, על גבול צ’ילה.
הדרך הנפוצה היא לקחת אוטובוס לאריקה (Arica) שבצ’ילה ולבקש שירדו אתכם בצומת של סחמה.
האוטובוס עלה לנו 180 בוב (יקר בטירוף, אבל הבנו שבחזור זה יוצא יותר זול).
הוא יוצא ב־12 בצהריים, ויש גם אוטובוס ב־6 בערב, אבל בבוקר לא מצאנו – חבל.

דיברתי לפני כן עם טיטו, מנהל הוסטל בסחמה, שחשב אולי לסדר מונית, אבל גם בלעדיו הסתדרנו.
מספר טיטו -
591-67027030+

מספר נלסון מדריך - 591-73809457+
🚍 דרכי הגעה וחזרה

להגעה לסחמה:

לקחת אוטובוס מ־La Paz ל־Arica (צ’ילה).

לבקש לרדת בצומת של Sajama (4 שעות נסיעה).

מהצומת לקחת מונית לכפר (50 בוב).

לחזרה מ־Sajama ללה פאז:

אוטובוס אחד ביום ל־Patacamaya (יוצא ב־5:30 בבוקר).

מ־Patacamaya יש אוטובוסים תכופים ל־La Paz, לא אמור לעלות יותר מ12 בוב.

יום ראשון - הגעה לכפר סחמה

יצאנו ב12 מלה פאז באוטובוס של חברת Salvador , קנינו כרטיסים חצי שעה לפני ולא היתה בעיה.
הגענו לצומת של הכפר ב־16:20 (שימו לב לא לרדת לפני – תראו במפה).
לא היה מענה מההוסטל, אז חיפשנו מונית. אחרי בערך 20 דקות עצר רכב – לקח אותנו ב־50 בוב עד לכפר (אל תשלמו יותר מזה).
בדרך ראינו ננדו – מין ציפור כמו בת יענה שרצה לה בשדות, חוויה.

הנהג הציע לנו את ההוסטל שלו – 30 בוב ללילה, אבל היה די עלוב: בלי מקלחת ושירותים בחדר ומיטות עקומות.
הלכנו להוסטל אואזיס – מקום חמוד עם חדר אוכל גדול ומטבח.
לקחנו חדר ב־90 בוב ללילה, אבל יש גם ב־50–60.

עשינו קניות במכולת ממול, בישלנו, סגרנו מונית למחר עם עוד שישה צרפתים –
יצא 350 בוב לכולם הלוך־חזור.
בסוף היום מקלחת חמה, רדיאטור בחדר, ושינה מעולה.

התאומים pomerape (משמאל) ו Parinacota (מימין)

היום השני – מהגייזרים דרך שלוש הלגונות למעיינות החמים

יצאנו ב־7:30 בבוקר, חצי שעה נסיעה עד נקודת ההתחלה.
כבר שם יש גייזרים מדהימים, הסתובבנו סביבם איזה 20 דקות – לא להחמיץ!
התחלנו ללכת בשביל 4×4 מישורי בערך 3 ק"מ, ואז מתחילה עלייה של כ־400 מטר לאורך 3 ק"מ נוספים.
הנוף משתנה תוך כדי – מדבר צמחי, סלעים, נחל ירוק בצד אחד והרים מחודדים מעל.

ב־10:40 הגענו לפס. נוף פסיכי – לגונה כחולה מולנו, הרי געש מושלגים מסביב, והר סחמה מאחור.
הרוח למעלה הייתה פשוט משוגעת, עפה לנו על הגב.
יש גם עמוד שמסמן את מעבר הגבול לצ’ילה – ומשם בעצם ממשיכים בצד הצ’יליאני.

משם ירדנו ללגונה הראשונה (מלאה בברווזים), ואז טיפסנו ללגונה השנייה – בערך 700 מטר עם 90 מטר עלייה.
לאורך הנחל היו נטיפי קרח שקפאו בלילה, פשוט יפהפה.
עשינו שם עצירה לארוחת צהריים מול ההר Kunturiri – צבעים מטורפים של חול, סלעים וקרח.

המשכנו ללגונה השלישית, בדרך ראינו ויסקוצ’ות (מין קרוב של צ’ינצ’ילה) וגואנקו – למה פראית.
העלייה אליה קצת מייגעת – 2.5 ק"מ עם 130 מטר עלייה, אבל הנוף שווה כל צעד.
הרוח שם חזקה בטירוף, אז תתכוננו.

אחרי הלגונה מתחילה ירידה ארוכה – בערך 3 ק"מ עם 540 מטר ירידה, חלק תלול מאוד.
ראינו קרחונים בגובה נמוך במיוחד – לא ברור איך הם נוצרו דווקא שם.

המשכנו על שביל 4×4 עוד 8 ק"מ מישוריים יחסית עם ירידה קלה של 200 מטר.
הקטע הזה קצת מייגע וחשוף לשמש, אבל הנוף מסביב הולך ונפתח –
עדרי לאמות ואלפקות, וברקע הרי הגעש התאומים Pomerape ו-Parinacota – פשוט מושלמים.

ב־16:00 הגענו למעיינות החמים. שילמנו 30 בוב כניסה + 15 בירה וישר קפצנו למים.
לא מאוד חמים, אבל נעימים, במיוחד בנקודת הכניסה.
ב־18:00 הנהג הגיע לאסוף אותנו חזרה להוסטל.

בערב בדקנו אוטובוס חזרה – צריך לקנות כרטיס במשרד הקטן בפלאזה, פתוח רק בין 18:00–19:00.
יש אוטובוס אחד ביום ב־5:30 בבוקר ל־Patacamaya, ומשם אפשר להמשיך בקלות ללה פאז.
עלה לנו 120 בוב לשנינו.

אכלנו, התקלחנו והלכנו לישון גמורים.