טרק סובב יאמפו ב6 ימים

טרק מדהים פראי ומאתגר של 6 ימים ברכב הקורדיירה ריאל ליד סורטה.

תאריך הטיולJune 2022
משך הטיול6 ימים
עונה מומלצתהעונה הקרה והיבשה בבוליביה, מאי- ספטמבר

הקדמה

טרק מאתגר ומהמם של 6 ימים המתחיל בעיירה סוראטה ( לסוראטה הגעני בעזרת קולקטיבואים שיוצאים מאיזור הסמטריו בלה פז כ-4 שעות נסיעה). המסלול באורך של כ-80 ק"מ ולאורכו צוברים גובה של כ5 ק"מ, ויורדים כ4 ק"מ. המסלול עובר דרך מספר התיישבויות קטנות אך לא ניתן לסמוך עליהן להצטיידות לאורך הדרך ועל כן מומלץ לקחת אוכל מספק לכל ימי הטרק. ישנם מקורות מים לאורך הדרך ונחלים בסמוך למקומות הלינה, אם כי מומלץ בחום לטהר את המים.
רוב הדרך נראית פראית ובתולית, כאילו רק כמה לאמות הלכו בשבילים לפנינו - מה שהופך אותו לחוויה הרפתקנית כמעה. תוואי השטח, המשקלים והגבהים הופכים את הצעידה למאתגרת ולכן היינו ממליצים עליו למיטיבי לכת שכבר בחנו את עצמם בטרקים בגובה. הוא אמנם לא גבוה במיוחד, הפאס הגבוה ביותר נמצא בגובה 5000 מ' וחניית הלילה הגבוהה ב-4750 מ', אך בשילובם של כל האלמנטים המחסור הקל בחמצן מורגש יותר.
עוד מאפיין מגניב של הטיול הוא שהטופוגרפיה כל כך קיצונית שבעזרת ידע בסיסי בקריאת טופוגרפיה אפשר להתקדם מרחקים גדולים מבלי לפתוח את אפליקציות הניווט ורק לתקן מפעם לפעם. זה שימושי ונותן ביטחון בין מאות השבילים שחיות המשק סוללות להנאתן. השביל לאורך הטרק לא תמיד ברור ולכן ידע מסוג זה תורם רבות.
מבחינת מזג אוויר, נכון לחודש יוני בעונה היבשה והקרה הימים נעימים והלילות קרירים ולחים מאוד, סביב ה-0 מעלות. כמובן שהנ"ל משתנה כתלות בגובה ואם ישנם עננים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום ראשון sorata-lackathiya

את הטרק מתחילים מתוך העיירה סוראטה בגובה 2650 מ', ומתחילים את הטיפוס מעלה דרך פאתי העיר. השבילים באפליקציות יחסית מדוייקים ולפעמים צריך רק תיקון קטן והיגיון בריא כדי לחזור לתלם. היום הראשון מהווה נתח משמעותי מהעליה לגובה בטרק, ובו עולים 1500 מ' על הרכס המזרחי לסוראטה. העליה בשבילים יחסית ברורים לרוב ואין הרבה מקום לברבורים. אחרי העליה באחד הכפרים בדרך אדם ביקש מאיתנו לשלם חמישים בוב לאדם, לאחר כמה משפטים מהר מאוד התפשר על 50 לקבוצה. משם העימות המשיך בקווים לוגיים הגונים והמשכנו לדרכנו בלי לשלם לאיכר שניסה עלינו שיטת מצליח, הוא לא יודע מי המציא את זה כנראה.
ממשיכים לעלות ומתקדמים לאורך קו גובה בשלוחה ומתחברים לתוואי נחל שאט אט נשמעת בו הזרימה במעלה הדרך וחותכים ימינה לשלוחה לטיפוס אחרון עד לכפר לקטיה בו נחנה, בגובה 3850 מ'. מצאנו את כיכר הדשא המסומנת כקמפסייט והתמקמנו לנו יחסית מוקדם. בלקטיה לא נראתה תנועת אנשים, ומאחר שייעצו לנו מראש לא לבנות על הצטיידות בכפרים לא חיפשנו מכולת אך ייתכן שקיימת כזו.

יום שני lackathiya-מחנה מספר 2 (סמוך ל-ancoma sur)

למחרת קמנו לאיטנו והמשכנו בהליכה במעלה דרך העפר להרים, מלווים על ידי לאמות וויקוניות. העליה הולכת ונהיית תלולה עם הזמן, ובמהלכה צוברים 900 מ' גובה עד לפאס ב4750, משם נשקף נוף פראי ומטריף על העמק שבו עלינו, הרכס של יאמפו והעמק עוצר הנשימה אליו נמשיך. משם ישנה ירידה ארוכה בעמק שמתעקלת ימינה מאחורי הרכס שתוחם מימין, שמתמתנת לכדי מישור. הדרך משתלבת לדרך עפר שעליה הולכים עד לעיקול 180 מעלות, ממנו מתפצלים ויורדים לכיוון הנחל שם הקמנו מחנה למרגלות השביל לפאס של מחר בבוקר. כל היום צעדנו בטבע פראי ללא סממני מגע אדם, מה שהפך את היום לפראי ומקסים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום שלישי מחנה 2 ל- מחנה 3 ( אחרי cocoyo)

בבוקר של היום השלישי חיפשנו נקודה טובה לחצות את הנחל לכיוון העמק מדרום מזרח להמשך השביל. עלינו באזידוך על צלע השלוחה ומשם המשכנו את העלייה המתונה בערוץ עד לפאס בגובה 4500, ומשם ירידה ארוכה ויפה לאורך נחל לכיוון הכפר קוקו/קוקויו, תלוי את מי שואלים. השביל לא ברור במקטע זה ואנחנו הסתמכנו על ניתוח השטח שלנו וחצינו את הנחל מספר פעמים בנקודות נוחות. לאחר כשליש מהירידה מתחילה להופיע צמחיה עבותה והרכסים סוגרים על הנחל משני הצדדים - בשלב זה מטפסים קצת על השלוחה מימין ומשתלבים שם לשביל זיגזג מסודר וברור, היורד בתלילות עד לעמק המישורי למטה. העמק מהפנט, בין המפל הענק שחמקנו ממנו באיגוף לשלוחה והנחל הפטגוני היו מאות חיות משק מכל הסוגים וגם ילדים מקומיים שיבקשו דברי מתיקה. ממשיכים בהליכה בעמק עד לכפר, בו ישנן מספר מרכולות להצטיידות מחדש אך על המלאי ושעות הפעילות אי אפשר לסמוך, ולכן הסתפקנו בצ׳וקולוקים ואלכוהול לערב חזק נוסף. הכפר מעניין ממש, הוא גדול ונדמה שפעילות משק אינטנסיביית משתלמת מאוד כלכלית בין הלנד-קרוזרים שמעטרים כל פינה. מקוקויו עולים בדרך עפר כ-4 ק"מ עד לחניון לילה מהמם למרגלות מפל מרהיב בין רכסים אימתניים.

יום רביעי מחנה 3 ל- מחנה 4 ( אחרי chajolpaya)

ביום הרביעי חוזרים אל דרך העפר ועולים איתה לפאס בעליה מתונה ומתחילים בירידה בצד השני. מעברו השני בחרנו נתיב משלנו להשתלבות לכביש העפר שמזגזג עד לעמק, בו מצאנו את מקומנו לאורחת צהריים בתוך אי של חלוקי נחל בתוך התכלת של הנחל שחוצה אותו. נאלצנו להתעורר מהחלום ולהתחיל לעלות לקמפסייט כי נהיה מאוחר, ולפנינו 10 ק"מ בעליה מתונה מאוד עד למחנה בגובה 4750 מ', 700 מ' מעלינו. עלינו מהר מאוד והקמנו את האוהלים כשהרים מושלגים צופים עלינו בנחת. הלילה היה קר מאוד והכל קפא - שלוקרים, המים ששמנו בסיר להשריה ואפילו אדי המים שנשפנו לאוויר באוהל שהתעבו על הדפנות. חשוב לדעת שהבעירה של הגז בגובה זה אינה יעילה והמג׳דרה שלנו זללה כחצי מיכל גז של 250 מ"ל.

יום חמישי מחנה 4 ל- לגונה סן פרנסיסקו

למחרת חיכינו לשמש שתכה באוהלים טרם הגיחה החוצה, ויצאנו לדרכנו לקראת היום שלעניות דעתינו היה היום היפה ביותר בטרק. היום מתחיל בעליית חימום מתונה של 300 מ' לפאס הגבוה בטרק (5045), ובירידה ממנו נגלו לנו צבעים משגעים - הר מושלג ומסלע אפור בהיר, הרים אדומים, הר אפור וכתום, מצוק שחור ועמק שצבוע בגוונים של אדום-צהוב-ירוק, ובמרכזו לגונה גדולה. השביל רץ נמוך על הצלע הימנית של העמק אבל בחרנו להמשיך על דרך העפר הנוחה ולהתפעל מהנוף. רוחות קרות שרקו כנגדנו ומצאנו מסתור מאחורי סלע גדול לארוחת צהריים הצופה על כל היופי שחלפנו על
פניו. המשכנו על דרך העפר למראה 2 לגונות נוספות וצורות נוף משתנות, והתחלנו לצבור גובה על הרכס הימני ללא שביל כדי להקל על העליה. את הרכס חוצים על גבי הר שנראה כמו דיונה עשויית חצץ, ובמעין אוכף נפתח נוף לרכסים מושלגים משני הצדדים ולאגם טיטיקקה באופק. למעלה ישנה מעין קערה, ובחרנו לחצות אותה באיגוף ימינה למען הנוחות וכדי להתקרב לדופן מעניינת מאוד שנמצאת בחלק הצפוני שלה, שבה יש קיר אנכי של סלע המעוטר בפסים וצורות יפיפיות. עלינו לצד השני של הקערה ונפעמנו למראה הנוף, והרוחות המקפיאות דחקו בנו להמשיך. משם יורדים בירידה תלולה לעמק, ונשפכים עם הנחל ללגונה "סן פרנסיסקו" שבגדותיה נקים מחנה. הקמפסייט המסומן ליום זה נמצא בפאה הצפונית של הלגונה, אך בחרנו לישון בחלקה הדרומי בסמוך לנחל כדי לקצר את ההליכה למחרת. בתחילת היום השני נאמר לנו שישנם שודדים על השבילים ללגונה ומעט חששנו, אך החלטנו לישון שם בכל זאת. בסמוך ללגונה פגשנו בחואן, רועה לאמות שדרש מאיתנו כסף. הסברנו לו שהשארנו את כל הכסף בסוראטה. הוא העיק מאוד, ובסוף התפשרנו על עוגיות. למחרת בבוקר הוא הופיע שוב בדרישת תשלום על לינה בשטח, וחזרנו לאותו המחול - הפעם זה נפתר בשקית עלי קוקה ישנה וספק עימות פיזי כדי לשחרר את מקל ההליכה שלנו שהוא לקח כבן ערובה. הלילה הזה היה הקר מכולם, להערכתינו כ-7 מעלות מתחת לאפס. גם כאן הגזיה התאמצה יותר, ובאזור 7 בערב כבר היה מאתגר מאוד לשהות בחוץ ואת הערב העברנו כשאנחנו מצטופפים שלושתינו באוהל, עד שהתפזרנו לישון.

יום שישי לגונה סן פרנסיסקו frasquia לsorata

את הבוקר של היום השישי והאחרון פתחנו במסדר הפשרה וייבוש לציוד תחת השמש, והתחלנו ללכת ב11:00 לאחר ששחררנו את המקל מידיו של חואן. ממשיכים עם הנחל לכיוון דרום ומתחילים לעלות את 200 המטרים האחרונים של הטרק על הדופן המערבית של העמק, ובסופה אגם טיטיקקה כבר נראה בבירור. בצד השני חייך אלינו הר "פירמידה" וליווה אותנו לכל אורך הירידה בכביש העפר עד לכפר פרסקייה, שם חגגנו ארוחת צהריים אחרונה לטרק. חיכינו במורד ה"כביש הראשי" של הכפר כשעתיים עד שהגיעה מונית פנויה שלקחה אותנו לעיר אצ׳קאצ׳י ב-40 בוב. בעיר עוברים הקולקטיבוס שנעים בין לה פאס לסוראטה, ונאלצנו לראות כמה מהם חולפים מלאים על פנינו עד שהגיע אחד עם מקומות פנויים.

המלצות

המלצות -
1. ציוד לינה חם שמתאים ללינה בחוץ בלילות מתחת לאפס.
2. 3 מיכלי גז קטנים לבישול של 45 דק' סה"כ בכל יום, לששת הימים על אש נמוכה-בינונית.
3. להתחיל את ימי ההליכה עם מים לחצי יום כדי לא להיות כבדים סתם, בכל אמצע יום מגיעים לעמק ובו נחל זורם. אנחנו השתמשנו גם בפילטר מים וגם בטבליות טיהור.
4. להביא דברים זולים וקלים כמו קוקה ועוגיות כדי לשחד חוואים, ולהצניע כסף ודומיו.
5. לסיים את היום האחרון כמה שיותר מוקדם, הדרך חזרה לסוראטה יכולה להימרח זמן רב.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )