The Cottonwood Trail - טרק של 80 ק"מ בשמורת קלואני שביוקון - צפון מערב קנדה

80 ק"מ יפים של Backcountry די פשוט cשמורת Kluane הפראית שביקון.

תאריך הטיול2016 M08
משך הטיול5 ימים
עונה מומלצתאביב - קיץ - תחילת סתיו

כללי

שמורת קלואני Kluane היא השמורה הגדולה (ולדעתי היפה ביותר) בטריטוריית יוקון שבקנדה ומהווה חלק מ"רצף הטבע המוגן" הגדול ביותר בעולם שכולל חלקים באלסקה, יוקון, ובריטיש קולומביה.
לטרק הזה הגענו די בצורה רנדומאלית על הדרך דרומה מאלסקה כשהטרמפ שלקח אותנו מגבול קנדה - ארה"ב עצר במרכז המבקרים של השמורה, היה יום יפה אחרי כמה ימים של גשם, והחלטנו ששווה לבדוק אופציות לBackcountry בשמורה. נתקלנו בחבורה של שלושה גרמנים שהתלבטה לא מעט זמן אם לצאת או לא לטרק וישר החלטנו להצטרף אליהם ולדחות את הירידה דרומה בכמה ימים.

הבעיה העיקרית של טרקים בשמורה הזאת זה נגישות, יש טרקים שאנשים מתחילים בטיסה לתוך אגם בשמורה ואז יוצאים לכביש, יש טרק שנראה מדהים של 8 ימים שדורש הליכה ארוכה פנימה והחוצה באזורים שנראים לא מעניינים כדי להגיע לHighcountry. לדעתי הסיבה העיקרית שפתחו את הCottonwood Trail לציבור זה פשוט שהיו שם כמה מכרים ישנים וכבר היו קיימים שבילים לרכבים ביער ובאזורים הסאב אלפיניים ככה שהיה די קל לייצר טיול יפה של 80 ק"מ מנקודה לנקודה על הכביש (לא לופ מלא, צריך לחזור בטרמפים לאוטו). החסרון של זה הוא שהטרק אמנם מאוד יפה ומעניין אבל לא עובר באזורים היותר מרשימים של השמורה, לא מגיע מאוד גבוה בשום שלב, ולא מתקרב לאזורים עם קרחונים. עם זאת הטרק הזה הייתה אחת מחוויות הBackcountry הכי טובות שהיו לי בצפון אמריקה, הרבה בגלל החברה הטובה, הנוף שעדיין מדהים, וזה שסוף סוף היה מותר להדליק מדורות בלילות הקפואים של יוקון, חוויה נהדרת שלא מאפשרים בהמון שמורות שהייתי בהן וככה גם יש אופציה לבשל המון אוכל בלי לחשוב על גז.

מעבר לזה כמו כל טיול ביוקון ובאלסקה כל יציאה לטבע זאת הזדמנות טובה מאוד לראות חיות בר (Wildlife). במהלך הטיול שלנו אחד מהחברים בקבוצה זיהה גריזלי שברח מיד כשהוא שמע אותנו, אבל מעבר לזה היה אפשר לראות סימנים להמצאות של המון חוית בסביבה - עקבות וגללים של דובים ומוסים, הרבה קרניים מרשימות ויבשות שהיו מונחות בצד השביל וכו'. זה לא מאוד מסוכן כמו שזה נשמע אבל כמובן שצריך לדעת את כללי הזהירות וכדאי להצטייד בBear Spray ליתר ביטחון. במרכז המבקרים העבירו לנו הרצאה קצת מוגזמת על מקרים ותגובות למפגש עם דוב, בסופו של דבר מספר הנפגעים בשנה הוא זעום וכללי ההתנהגות די פשוטים.

אזור Kluane הוא כבר מספיק צפונית בשביל לקבל סיכויים טובים לראות את אורות הצפון, ואין זמן ומקום יותר מתאימים לראות את האורות מאשר במחנה בלילה של טרק רחוק מצוויליזציה. בשביל לראות את האורות צריך הרבה מזל - גם לילה בהיר וגם פעילות סולארית גבוהה.

הכנות

הטרק הוא 80 ק"מ של הליכה די פשוטה סכ"ה (חוץ מביום הראשון), אבל כולל חצייה של נחלים שיכולה להיות קשה תלוי בגובה המים ובעונה. את הטרק חייבים להתחיל מKathleen Lake כדי לעבור את החציות העמוקות ביום הראשון, ולא ליצור מצב שבו מגיעים לנחלים ביום האחרון ומפלס המים גבוה מידי ואז חייבים לחזור 65 ק"מ כדי הגיע לכביש. אנחנו הגענו בסוף ספטמבר ומפלס המים לא עבר את הברך באף חצייה ככה שהכל היה די פשוט, חוץ מהטמפרטורה של המים כמובן. סנדלים או נעלי מים חובה לדעתי, לא הייתי רוצה לחצות יחף, ואני תמיד ממליץ לשים גרבי צמר - הצמר שומר על החום גם אחרי שהוא נספג במים בניגוד לכותנה למשל.

השביל מסומן די טוב לרוב אורכו, ויצאנו בלי מפה טופוגרפית אלא רק עם "סיפור דרך" מודפס שהביאו לנו במרכז המבקרים וכלל מפה קטנה.

את החלוקה לימים אפשר לעשות איך שמתאים לכם, מלבד באזורים של היום הראשון והשני אפשר לישון ולעשות מדורות (!) כמעט בכל מקום. אין Campsites מפותחים וגם במקומות המסומנים ללינה במפה אל תצפו ליותר משלט שמודיע שאפשר להקים אוהלים. אין מתלים או כספות לאחסון האוכל לכן חובה לקחת Bear Canisters ממרכז המבקרים (משום מה כאן משאירים פקדון מוגזם של 100$ קנדי על כל אחד באשראי).
בגלל הרכב הקבוצה החלטנו לעשות את הטרק בחמישה ימים (זה היה פעם ראשונה של הגרמניות עם ציוד על הגב להרבה זמן), החלטה שהתבררה כמעולה כי ככה יצא לנו מצב של הליכה מאוד רגועה כל יום, והמון זמן להתארגנות לבישולים ולמדורות בבוקר ובערב.

חשוב לדעת שבHaines Junction, ה"יישוב" הכי קרוב לקלואני יש חנות מצרכים אחת עם מבחר דל ומחירים מאוד גבוהים. טרמפיסטים שכמונו לא ממש מסתובבים עם אוכל על הגב שמספיק לחמישה ימים של Backcountry. עם קצת שכנוע הצלחנו להוריד את המחיר בחנות, אחר כך המשכנו להסתובב בסופרים של התחנות דלק ולשאול מסעדות אם אפשר לקנות מהם אורז, מסעדה אחת אפילו הביאה לנו אוכל שהיה אמור להיזרק לפח.

עלות לילה בפארק היא 9$ קנדי ובCampground המסודר שישנו בו לפני היציאה עלה יותר (אבל לקבוצה), במידה ויוצאים לפני הזמן המתוכנן מהמסלול אפשר לקבל החזר כספי על הלילות שלא ישנתם בשמורה.

מים יש די בשפע לאורך כל המסלול, חשוב גם לבחור אזורים עם מים למחנה בלילה.

בלילות היה קר מאוד (עד מינוס עשר) אז כדאי להצטייד בבגדים חמים, גשם ושלג הם כמובן גם אופציה תמיד.

היום הראשון

את היום הראשון התחלנו יחסית מוקדם מKathleen Lake Campground - תחילת השביל נמצאת ליד האגם עצמו. היום הראשון היה היום האהוב עלי בטיול כי רוב תוואי ההליכה בו היה מעניין וזיגזג בן קו המים לבן השלוחות שמעל וסיפק תצפיות נהדרות לאגם. ביום הראשון עשינו את שתי חציות הנחלים שנחשבו לבעלות פוטנציאל בעייתי, כמו שכתבתי מקודם מפלס המים היה נמוך וחצינו בלי בעייה. את המחנה הקמנו לאחר החציה השנייה בדלתא של הנהר במקום שסומן במפה ללינת שטח, חוץ מנוף מדהים ושלט לא היה שם כלום. החבר הגרמני הלך לנסות לדוג באגם וכמעט תפס Trout, הסתפקנו בפלפלים מטוגנים ואורז לארוחת ערב במקום.

היום השני

היום השני היה יום פחות מרגש מבחינת הליכה, האטרקציה העיקרית מבחינתי הייתה שמצאנו דומדמנוית, שהבחור הגרמני זיהה כמובן כי אני בחיים לא ראיתי כזה דבר. הדומדמניות היו נפלאות בדייסת שיבולת שועל של הבוקר וגם בלחמניות על מקל שעשינו, והמיקום של המחנה באחו פתוח שבעמק היה פשוט משגע וחשף אותנו שוב להרים המדהימים של הפארק הזה, באחו היו גם הרבה אוכמניות מדהימות שהצטרפו יופי לשאר הבישולים. את המדורה לא היה אפשר לעשות באחו אז חזרנו קצת בשביל לנחל שנמצא לפני הCampsite ושם השתמשנו במעגלי האבנים שכבר היו.
הלילה השני היה גם לילה בהיר והצלחנו לראות מופע טוב של אורות הצפון! בלילה הראשון היה די מעונן והיה מופע מאוד חלש, נראה רק כמו כתמים בהירים בשמיים. בלילה הזה היו אורות ממש לתפארת - בהירים ובתנועה, מחזה מאוד מרשים ויוצא דופן.

היום השלישי

בבוקר של היום השלישי ירד עלינו קצת שלג במחנה, בלילה הזה אחד החברים מדד באוהל טמפרטורות נמוכות ממינוס שמונה צלזיוס, אפשר להגיד שהיה די קר. ההליכה של היום השלישי כוללת את עיקר את הטיפוס בגובה ואת המעבר הרים הראשון - טיפוס די מתון ומעבר די קל. לאחר מכן מגיעים לאזורים הסאב אלפיניים ויוצאים מהיער. באזורים הגבוהים הסיכוי לראות Wildlife נחשב מאוד גבוה כי השטח יותר חשוף, הדוב היחידי שראינו היה דווקא עדיין באזור המיוער למחצה.
את הלילה השלישי עשינו אחרי החצייה של Upper Victoria Creek, עוד מקום נהדר לקמפינג בטיול הזה שהחסרון היחידי שלו היה הקושי למצוא עצים למדורה באזור.

היום הרביעי

היום הרביעי כולל את מעבר ההרים הגבוה של הטיול והליכה באזורים הכי גבוהים בהם המסלול עובר. זה עדיין היה יום לא קשה במיוחד מבחינת הליכה והפרשי גבהים, והוא לקח אותנו לעבר Dalton Pass וכל האזור הסאב אליפיני שלאחריו. רוב ההליכה היא עדיין בשביל כורים הישן לדעתי, בקצה הכביש לקראת הירידה כבר משתמשים בו טרקטורונים של ציידים למינהם ואפשר לראות הרבה סימני גלגלים במיוחד שהיינו בעונת הצייד. לפני הירידה מהאזור הגבוה בחזרה ליער נכספים שוב לנוף של ההרים האינסופיים של השמורה, הפעם מזווית יותר גבוהה ואפשר לראות יותר רחוק, אחד הקטעים היפים בטיול.
את הלילה בילינו ליד פיצול השביל שלנו עם Mush Lake Road, לאחר שחצינו נחל שעבר קרוב. הצלחנו לדחוק כמה אוהלים בפינות לא מיוערות ולמצוא מקום ועצים למדורה ללילה. בסיפור הדרך שקיבלנו במרכז המבקרים היה אזהרות על הקמת מחנות באזור בגלל פעילות מאוד ערה של דובים אבל גם במפה וגם בדיעבד בשטח לא היה מקום הגיוני אחר לחנות בו ללילה.

היום החמישי

כיעה ליום אחרון של טיול היום החמישי הוא רובו הליכה בדרך 4 על 4 משובשת עד שמגיעים לכביש. לקראת הסוף היער קצת מתרווח ואפשר לראות נופים מאוד יפים לכיוון ההרים. ביום החמישי נתקלנו בפעם הראשונה בגשר להולכי רגל מעל אחד הנחלים, כמה מבאס שאחריו עדיין הייתה לנו עוד חצייה אחת בסנדלים :(
על הכביש חיכינו בערך חצי שעה עד שעצר לנו רכב, שבמקרה נסע את כל הדרך עד לWhitehorse (בירת יוקון במרחק שלוש שעות נסיעה), אז אספנו את הדברים שלנו מהאוטו בKathleen Lake ומיד המשכנו דרומה אפילו בלי להפרד כמו שצריך מכל הגרמנים. טיול מושלם.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )