חציית מדינת וושינגטון על שביל ה-PCT

24 ימים בנופים היפהפיים של מדינת וושינגטון בצפון-מערב ארה״ב על שביל ה-PCT שחוצה את ארה״ב ממקסיקו לקנדה. ההליכה בוושינגטון מלאה בנופים של יער אינסופי, אגמים ופסגות מושלגות.

גם לארה״ב חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולAugust 2019
משך הטיול24 ימים
עונה מומלצתיוני-ספטמבר

רקע והכנות

כבר כמה שנים שאני חולם לעשות את שביל ה-PCT. שביל הליכה במערב ארה״ב שחוצה את ארה״ב מדרום לצפון- ממקסיקו לקנדה, דרך קליפורניה, אורגון ווושיגטון. שמעתי על השביל בפעם הראשונה ב-2012 מחבר שעשה את השביל. מאז אני מפלרטט עם הרעיון של לעשות את השביל. בכל שנה היו דברים אחרים שגרמו לדחות את התכנית. לבסוף החלטתי לעשות את השביל כשאסיים את הלימודים. כמובן ששוב לחיים היו תכניות אחרות ושוב לא מצאתי חצי שנה שבה אוכל להיעדר מהחיים ולצאת לשביל. כדי לא לוותר לגמרי על החלום, החלטתי שבמקרה הזה, לעשות חלק דווקא עדיף מלא לעשות כלום. די בקלות החלטתי לעשות את המקטע של וושינגטון. קטע של בערך חודש, שהוא משהו שלם - לחצות את מדינת וושינגטון. בדיעבד אני שמח מההחלטה, וושינטון היה מדינה יפהפייה, הטבע בה הוא אינסופי, האנשים נחמדים ואדיבים ומעל הכל - המסלול מלא ב-huckleberries ו-blueberries. בנוסף, אני חושב שהמסלולים פחות עמוסים במטיילים מאשר בסיירה נוואדה למשל. יחד עם זאת, חשוב לומר כבר כאן שוושינגטון היא מדינה גשומה (גם בקיץ) ומזג האוויר בהרים יכול להיות הפכפך, בעיקר לקראת סוף העונה בספטמבר. אז לכל מי שמחפש לעשות שביל קצת יותר ארוך, ואין לו זמן לעשות את כל ה-PCT או אחד מהשבילים הארוכים האחרים בארה״ב (AT ו-CDT), אני חושב שחציית וושינגטון היא אפשרות מעולה. השביל מאוד נח להליכה והניווט בו קל מאוד בזכות אפליקציה בשם guthook עליה אפרט בהמשך. אני הלכתי יחסית הרבה ביום גם כי הרגשתי יחסית נוח בקצב הזה וגם כי הייתי בקוצר זמן בגלל טיסה חזרה לארץ. לדעתי כדאי להתחיל בקצב יחסית איטי ולראות איך מרגישים במהלך הטיול. בכל מקרה, רצוי להגיע לשביל בכושר טוב ולעשות כמה טיולי הכנה קצרים.

לא אפרט בסיפור דרך כל יום בטיול מכמה סיבות: הטיול הוא יחסית ארוך והסבר על כל יום עלול להיות מעייף ומשעמם, החלוקה לימים משתנה לגמרי בין מטייל למטייל כי יש המון נקודות בהן אפשר לישון, ומעל הכל, המטרה של הסיפור הדרך הזה היא בעיקר לתת רעיון לטיול ולתת את הפרטים ההכרחיים כדי להתכונן לטיול כי ברגע שמתחילים ללכת, הכל נהיה מאוד פשוט וברור.

הכנות

פרמיטים
כדי לעשות את השביל צריך 2 פרמיטים:
1. Long Distance Permit - פרמיט לטיול על ה-PCT של למעלה מ-500 מייל (חציית וושינגטון על ה-PCT היא מעט יותר מ-500 מייל).
2. - Canada PCT Entry Permit - אישור כניסה לקנדה דרך שביל ה-PCT. אין בגבול בין ארה״ב לקנדה שעל השביל מעבר גבול רשמי ולכן צריך להוציא אישור כזה. לי אישית אף אחד לא בדק את האישור בשום מקום, אבל ממש לא כדאי להסתכן.
* אם בוחרים לישון בתוך ה-north cascades national park, צריך לעשות פרמיט נוסף שיאפשר לינה באתרי הקמפינג בפארק. ניתן להוציא את ה-permit ב-stehekin ואין צורך לדאוג לו מבעוד מועד.
מצורף קישור לאתר שמסביר בדיוק איך להוציא את השני הפרמיטים.

ציוד
מצורף קישור של רשימת הציוד שלי היה בטיול אבל דבר אחד חשוב - גם אם אתם קונים ציוד מלא לטיול וגם אם רק השלמות, תשמרו אותן לארה״ב (יש סניף של REI בפורטלנד או כל חנות טיולים אחרת). ציוד טיולים בארה״ב זול מבארץ ובמוצרים רבים גם איכותי יותר.
חשוב לקחת ציוד גשם טוב, במיוחד אם מטיילים בקצוות העונה, רשת יתושים לראש, במיוחד אם מטיילים ביולי-אוגוסט.

הגעה
אני עשיתי את השביל מדרום לצפון. התחלתי ב-Cascade Locks - כשעה נסיעה מפורטלנד, וסיימתי ב-Manning Park - כשעתיים וחצי נסיעה מונקובר. כמובן שיש גם אפשרות לעשות את השביל בכיוון ההפוך. כדי להתחיל מדרום לצפון, כדאי להגיע לפורטלנד, לעשות שם את ההכנות ומשם לקחת אוטובוס לתחילת המסלול. האוטובוס שנוסע לתחילת המסלול נקרא Columbia Gorge Express והוא נוסע כל כמה שעות בחודשי הקיץ. ניתן להזמין מראש כרטיסים לאוטובוס, אם כי אני לא חושב שהוא מתמלא בד״כ.
פורטלנד היא אחלה עיר והייתי מציע להעביר שם כמה ימים אם הזמן מתיר. אני ישנתי ב-HI Portland Northwest Hostel שהיה במיקום טוב, קרוב ל-REI, לסופרמרקט safeway ולסניפי הדואר השונים.

הכנות בפורטלנד
השביל אמנם עובר פעם בכמה ימים בעיירה קטנה/כביש ראשי, אבל לרוב (או אפילו תמיד) קשה להצטייד באוכל במקומות אלה - יקר ומבחר דל. לכן, קיימת אפשרות של לשלוח לעצמך חבילות אוכל מפורטלנד לעיירות שבדרך ולאסוף אותן במהלך המסלול כשמגיעים לעיירה. אני ממליץ בחום על האופציה הזאת ופגשתי מעט מאוד מטיילים שלא עשו את זה במקטע של וושינגטון.
אני שלחתי 4 חבילות - white pass, snoqualmie pass, skykomish, stehekin. את החבילה הראשונה שלחתי ב-UPS בשירות ה-express כדי להבטיח שהחבילה תגיע בזמן לעצירה הראשונה. זה עלה 16 דולר אם אני זוכר נכון. את שאר החבילות שלחתי דרך שירות הדואר הרגיל של ארה״ב USPS ב-Priority Mail, כל חבילה עלתה 20 דולר וכולן הגיעו בזמן. מצורף קישור ל-google map שעשיתי בפורטלנד בה מסומנים גם סניף ה-USPS וגם ה-UPS בהם השתמשתי. את החבילות אתה ממען לעצמך ורושם כתובת של בית עסק/סניף דואר כפי שמפורט בקישור המצורף. חשוב מאוד לציין (!) שאם הכתובת היא לסניף דואר אז ניתן לאסוף את החבילה רק כשהדואר פתוח, והוא בד״כ סגור בשבת-ראשון. צריך להיות מודעים לזה ואם מגיעים לעיירה בסופ״ש אז למצוא מישהו שיאסוף עבורכם את החבילה מבעוד מועד או לחכות בעיירה עד שהדואר ייפתח. אני השתמשתי בחבילות כדי לשלוח אוכל, נייר טואלט ומפות. חשוב לזכור שעבור חלק מהחבילות, יעברו בערך 3 שבועות עד שתאספו אותן ולכן לא כדאי לשלוח אוכל שיכול להתקלקל.

מפות
אמצעי הניווט היחידי שהשתמשתי בו במהלך המסלול היה אפליקציה שנקראת Guthook. זאת אפליקציה מעולה שפועלת offline. בעזרתה, אפשר בכל רגע נתון לראות היכן אתה על השביל, לאיזה כיוון אתה הולך, את נקודות המים הקרובות, נקודות הקמפינג הקרובות, פיצולים, חציית כבישים ועוד. האפליקציה מכילה מפה טופוגרפית של 1:50,000 של השביל ועליה ה-waypoints של נקודות מים, לינה, פיצולים וכו׳. בנוסף, ניתן להוסיף תגובה ל-waypoints ואנשים רבים מציינים אם נקודת מים עדיין זורמת, כמה אוהלים יכולים להיכנס ב-campsite נתון וכו׳. בעזרת ה-GPS, האפליקציה גם יכולה לחשב עבורך את המרחק המדויק שלך מכל waypoint. למרות שהאפליקציה מייתרת לחלוטין את הצורך במפה, אני עדיין הדפסתי מפות לכל מקטע של השביל רק ליתר ביטחון. יש מפות מעולות שנקראות halfmile maps (בקישור מצורף), הדפסתי אותן על A4 דו-צדדי ושלחתי לעצמי לכל מקטע עם האוכל.

אוכל
כאמור, אני קניתי בפורטלנד אוכל לכל הטיול ושלחתי אותו לעצמי בחבילות. המלצה קטנה לגבי האוכל בטיול בארה״ב - אפשר להימנע מסט בישול גדול וכבד כי בארה״ב יש פתרונות רבים של מזון שרק דורש להוסיף מים רותחים. יש את האופציות המיוחדות לטיולים כמו mountain house ודומיו שהם freeze dried meals, בד״כ יחסית משביעים ומזינים אבל יקרים (7-8 דולר לארוחה). חוץ מהם, אני הסתדרתי עם חבילות knor - fiesta sides/pasta sides/rice sides או instant noodles בתוספת טונה (זול ומשביע).

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

Cascade Locks - White Pass

הימים הראשונים של השביל הם ברובם בתוך היער - בקצב שלי זה היה 4 הימים הראשונים. גבעות מיוערות שלעיתים קרובות מרגישות אינסופיות. ימים ששברו אצלי איזה מוסכמה שחשבתי שקיימת בין הטבע למטיילים בו - כשהמטייל מטפס 1000 מ׳ ומעלה, תפקידו של הטבע הוא לפצות אותו בתצפית לאיזה נוף מרשים. יערות וושינגטון ככל הנראה לא שמעו על המוסכמה הזו. היער מרשים, הוא עוצמתי, העצים לפעמים גבוהים שאי אפשר לראות את פסגתם ולעיתים נמוכים וחלשים. עוברים בנחלים רבים, גדולים וקטנים, ובלא מעט אגמים. בכל הימים הראשונים, כשעולים לגובה, בדרך-כלל ניתן לראות את אחת הפסגות של ההרים הוולקנים שבסביבה - mt. hood, mt. st helen, mt. adams.
בימים הבאים אני מתחיל להבין יותר למה אני עושה את השביל הזה. ימים שלמים של הליכה בתוך שיחי huckleberries משגעים שמקשים מאוד על ההליכה (כי כל 2 דקות עוצרים לקטוף), נוף מרשים וקרוב של הרים ירוקים, הקרחונים של mt. adams שהולכים למרגלותיו והדובדבן שבקצפת- איזור ה-goat rock wilderness והפסגה של old snowy mountain שנמצא באיזור זה (הטיול צד לפסגה של ה-old snowy mountain הוא טיפוס קצר שלדעתי אסור לוותר עליו!). ה-goat rock wilderness הוא איזור וולקני משגע ביופיו. שילוב של הרים בגוונים אדומים וירוקים, שלג, נופים ל-mt. rainier המפורסם וקטעי הליכה על קו הרכס הופכים את הטיול באיזור זה לאחד החלקים המהנים של השביל.

* ביום הראשון יש אפשרות לטיול צד ל-table mountain. העלייה להר מאוד מאוד תלולה ויש חלק של הליכה די קשה על בולדרים. הנוף למעלה יפה - ניתן לראות את הפסגות המצוינות למעלה ומרענן לצאת מהיער. חשוב לומר שיש מקור מים מעט לפני היציאה לטיול צד ואז יש מקטע די ארוך בלי נקודות מים - אז שווה לקחת את זה בחשבון כששוקלים אם לטפס לפסגה.

* אחרי בערך 4 ימים, מגיעים לכביש שממנו ניתן להגיע לעיירה בשם trout lake וגם להצטייד בה (לשלוח חבילה לשם או לקנות דברים מקום). לפי מה ששמעתי, זה אמורה להיות עיירה נחמדה עם קהילה מעניינת ויושבת על אגם יפה. מקוצר זמן, אני ויתרתי עליה והמשכתי בדרך ואת המקטע הראשון שלי סיימתי רק אחרי 7 ימים ב-white pass. אם יש יותר זמן, לדעתי שווה לנסוע לשם, מה שגם הופך את תחילת הטיול לקלה יותר (פחות לסחוב בהתחלה ולהתחיל במקטע יותר קצר של 3-5 ימים).

* בסוף המקטע הזה, מגיעים ל-white pass - אתר סקי בחורף שבקיץ מתפעל תחנת דלק וחנות מצרכים קטנה. החנות מקבלת חבילות למטיילים (לשם אני שלחתי את החבילה שלי). יש ב-white pass אפשרות לעשות כביסה ומקלחת (7 ו-5 דולר בהתאמה) ויש שם אתר קמפינג שאפשר לישון בו בזול/בחינם (אני לא זוכר) או לודג׳ שעולה 100 ומשהו דולר ללילה. אני ישנתי בעיירה הקרובה packwood אצל מלאכית שביל בשם mama g (הטלפון שלה מופיע בguthook). חווית הלינה אצלה הייתה מוזרה ומוצלחת. יש לה בית קטנטן והיא מארחת בערך 10 מטיילים בלילה שפורסים את אוהליהם בחצר הגדולה. בערב הכנו נקניקיות ותירס ופאי תפוחים לקינוח ובבוקר למחרת פנקייקים כמובן. אפשר גם להתקלח אצלה ולעשות כביסה וגם להישאר אצלה כמה ימים אם רוצים. היא מאוד נחמדה ומאוד דואגת למטיילים.

* אני הגעתי ל-packwood בסופש של labour day. שווה לבדוק את התאריכים כי יש לזה 2 משמעויות:
1. בסופש הזה יש ב-packwood יריד ענק של אלפי דוכנים של יד שנייה, אוכל, מוצרים מוזרים מכל הסוגים. אני אישית לא התלהבתי כל-כך מהיריד אבל כן היה מגניב לראות.
2. בלתי אפשרי למצוא מקום לישון בעיירה בסופש הזה.
בכל מקרה, שווה לבדוק אם במקרה נופלים על הסופש הזה גם.

White Pass - Snoqualmie Pass

התחלתי את המקטע הזה עם דילוג של בערך 40 ק״מ משיקולי קוצר בזמן. תפסתי טרמפ מ-packwood ל-chinook pass. לכן, לא עשיתי את המקטע שבין white pass לchinook pass אז אני לא יודע לספר עליו. תחילת ההליכה מ-chinook pass היא בתוך mt. rainier national park. ההליכה מאוד יפה ועמוסה ב-day hikers רובם קוטפים huckleberries עם דלאים גדולים או מטיילים ל-sheep lake הנפלא. הימים הבאים קצת פחות מרשימים אבל שגרת ההליכה במרחבי הטבע האדירים עושה טוב בלב. ביום האחרון לפני snoqualmie pass עוברים באגם יפהפה שנקרא mirror lake, שם מחייב מאוד שלא מאכזב כלל.

* בסוף המקטע הזה מגיעים לעיירה קטנה שנקראת snoqualmie pass. גם עיירה זו היא בעצם סוג של אתר סקי שכולל כמה בתי עסק - תחנת דלק, food truck, lodge, מסעדה, מבשלת בירה, חנות groceries קטנה וזהו בגדול. יש בעיירה את ה-washington alpine club - בקתה ענקית שמתוחזקת על ידי מתנדבים ומיועדת למטיילים ומטפסים. הלינה שם עולה 20 דולר ב-bunk beds, אפשר לעשות כביסה, להתקלח ובבוקר בד״כ מכינים ארוחת בוקר גדולה לכולם. הבקתה עצמה נבנתה ב-1932 והיא מאוד ביתית ויפה. יש בה סלון ענק מלא בספות גדולות, משחקים, ספרים, מגזינים של טיולים.
בתוך ה-Lee's summit grocery's store יש פיצרייה שמוכרת פיצה גדולה ומעולה!

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

Snoqualmie Pass - Stevens Pass

אולי המקטע הכי יפה בשביל - הרים ירוקים עם פסגות משוננות, עשרות אגמים בכחול עז, berries בשפע, התחלה של צבעי שלכת בשיחים הנמוכים. מקטע יחסית קצר של בערך 120 ק״מ של טבע פראי. אין זכר לאדם - אין קווי חשמל, דרכי ג׳יפים או כבישים, רק טבע.
היום הראשון מתחיל בטיפוס ארוך מ-snoqualmie pass עד לקו הרכס שם עוברים ב-Kendall Katwalk, קטע שביל חצוב בסלע ממש על הרכס עם נוף מדהים לכל הכיוונים. מה-Katwalk ממשיכים לצמד אגמים טורקיזים יפהפיים ומושלמים לטבילה ביום חם ובהיר - Ridge Lake ו-Gravel Lake. משם יש קטע ארוך שבו הולכים קצת מתחת לקו הרכס עם נוף משגע לכל הכיוונים.
מ-snoqualmie pass ועד בעצם סוף השביל בקנדה, העליות והירידות נעשות רבות יותר וביום ממוצע עולים ויורדים בערך 1500 מ׳.

* בסיום המקטע הזה פוגשים את כביש 2 ב-stevens pass. כרגיל, זהו אתר סקי בחורף שמשמש בעיקר עבור אופני הרים בקיץ. יש ב-stevens pass כמה בתי עסק קטנים ונפתח שם לאחרונה הוסטל שמיועד למטיילים על ה-PCT - לא ישנתי בו בעצמי אבל שמעתי עליו דברים טובים. יש 2 אפשרויות של משלוח אוכל לנקודה זו, או ל-Stevens Pass Mountain Resort שנמצא ממש על השביל, או לדואר ב-Skykomish - עיירה קטנה במרחק טרמפ של 20 דקות נסיעה. אם שולחים ל-Skykomish, חשוב לזכור שבסופשבוע הדואר סגור. אני הגעתי בסופ״ש ומלאך שביל בשם ביל (206-661-40-70) אסף עבורי את החבילה לפני שהגעתי. ב-Skykomish הצטרף אליי עוד חבר עד סוף הטיול וישנו בעיירה ב-Cascadia Inn, מקום מאוד נחמד שיש בו גם מסעדה (אחלה ארוחת בוקר) ומאוד ידידותי למטיילים.

Stevens Pass - Stehekin

קטע די ארוך שלנו לקח כ-6 ימים. מספרים שגם המקטע הזה אמור להיות מאוד יפה. אנחנו ראינו בעיקר גשם. אחרי יום ראשון של מזג אוויר טוב עם אווירה קצת סתווית, הגשם התחיל לרדת כשהיינו בקמפסייט ב-pear lake. הוא המשיך on and off במשך 3 הימים הבאים משאיר אותנו רטובים במשך ימים שלמים ובלי הרבה נוף כדי לשטוף את העיניים. בכל מקרה, מהמעט שכן ראינו, נראה שגם המקטע הזה הוא יפה מיוחד ועובר בהרבה מעברי הרים בהם ניתן לראות את רכס ה-north cascades במלוא תפארתו - כל זה נכון כמובן בתנאי שיש מזג אוויר בהיר :)
עבורנו, הדבר הכי טוב בקטע השביל הזה קרה דווקא בסופו. בסוף המקטע הזה מגיעים לדרך כורכר שמובילה לעיירה Stehekin. עיירה קטנה ומבודדת שיושבת על האגם הצר והארוך Lake Chelan ומוקפת בפסגות ה-north cascades. באתר הבית של Stehekin כתוב בגאווה שניתן להגיע לעיירה רק במטוס, בסירה או ברגל, מה שהופך את העיירה הקטנטנה הזו לכל-כך ייחודית (בפועל, אפשר להגיע אליה באוטובוס 4x4 אבל כדי להגיע לנקודת האיסוף של האוטובוס באמת חייבים להגיע בהליכה). בכל אופן, מדרך הכורכר יש אוטובוס 4x4 שלוקח לעיירה ועוצר בדרך במאפייה מטריפה שרק עליה אפשר לכתוב עוד סיפור דרך שלם. ויטרינה שמציעה עוגות, פאיז מכל הסוגים, רול קינמון, מאפינז, פיצות ועוד ועוד. מחוץ למאפייה יש מדשאה ענקית בה אפשר לשבת ולנוח וליהנות מהשמש שסוף-סוף יצאה, מכוס קפה ומאיזה מאפה גדול וטעים. העיירה נמצאת בתוך ה-North Cascades National Park ויש בה אתר קמפינג של השמורה בו אפשר לישון בתיאום עם מרכז המבקרים של השמורה שבעיירה. העיירה עצמה היא קטנטנה ויש בה מזח גדול עם כיסאות נוחים שגם בהם שווה להתחרדן קצת בשמש, חנות מצרכים/מזכרות קטנה, סניף דואר (אליו שלחתי את החבילה עם האוכל למקטע האחרון), מסעדה, מרכז מבקרים ומלון. אנחנו תכננו לישון במלון אבל לא היה בו מקום כשהגענו אז ישנו באוהל באתר הקמפינג בקצה העיירה.
אם היה לנו עוד זמן, היינו נשארים בעיירה ובעמק לפחות עוד יום-יומיים. זה אזור מאוד מיוחד ויפה שרק עושה חשק להסתובב בו. בעמק שמוביל לעיירה יש כמה חוות ומסלולים קצרים שנראה ששווים ביקור. אפשר גם לקחת אופניים בעיירה עצמה ולטייל איתם בעמק.

* יש בעיירה מקלחת ומכונת כביסה+מייבש בתשלום. אפשר לקנות קצת השלמות של אוכל בחנות המצרכים הקטנה במחירים מופקעים. גם כאן, סניף הדואר סגור בסופי שבוע.

* כדאי לבדוק מבעוד מועד את הלוח זמנים של האוטובוס שלוקח מהשביל לעיירה ולתכנן את ההגעה לפי זה (בקישור מצורף).

* הקטע שביל מ-Stehekin צפונה נמצא בתוך גבולות ה-National Park אז אם רוצים לישון בתוך גבולות הפארק חייבים לעשות כן באחד מאתרי הקמפינג המוסדרים של הפארק ולהוציא לשם כך פרמיט במרכז המבקרים של הפארק שב-Stehekin.

* לא לוותר על ה-cinnamon roll במאפייה!

Stehekin - Manning Park

אחרי שבדקנו את התחזית לימים הקרובים ב-Stehekin שבישרה על עוד 4 ימים של גשם וכמעט נשברה רוחנו, התברר שהתחזית הפעם דווקא טעתה ולמעט רגעים ספורים פה ושם ולילה אחד לא קל (קמנו בבוקר בשלולית), היו לנו דווקא ימים יבשים ולעיתים אפילו בהירים. המקטע הראשון אחרי שיורדים מהאוטובוס מ-Stehekin הוא עלייה ארוכה ומאוד מתונה לצד נחל עד שפוגשים את כביש 20 ב-rainy pass. יש אפשרות של לוותר על העצירה ב-Stehekin ולהצטייד ב-Winthrop, מרחק של כ-20 נסיעה בטרמפ מ-Rainy Pass. כשאנחנו הגענו ל-rainy pass היה שם דבר שנקרא trail magic - כשאנשים נחמדים וחביבים מגיעים לנקודות שהשביל פוגש כביש/דרך עפר ומפנקים את המטיילים באוכל ושתייה. זה יכול להיות נקניקיות/קפה/תה/פירות/מתוקים וכו׳. מ-rainy pass ממשיכים לטפס עד שמגיעים בסופו של דבר לקו הרכס שממנו יש קטע ארוך ומאוד יפה על קו הרכס. בכלל מ-rainy pass ועד סוף השביל יש הרבה קטעי הליכה על הרכס עם נופים יפהפיים של רכס ה-north cascades. בערך 30 ק״מ מהגבול מגיעים ל-Harts Pass (גם שם היה trail magic מעולה של שוקו חם ומיני מאפים אחרי בוקר של גשם קשוח!). ב-Harts pass יש כביש שירות קטן שאפשר בגדול לתפוס ממנו טרמפים לעיירות בסביבה. אם לא משיגים את הפרמיט לחצות לקנדה, אז זוהי הנקודה האחרונה ממנה אפשר לצאת מהשביל. מטיילים רבים הולכים לגעת בגבול וחוזרים את ה-30 ק״מ חזרה ל-Harts pass ותופסים ממנו טרמפ החוצה לכיוון סיאטל. אנחנו היינו באיזור הזה כבר באמצע ספטמבר ואפשר לראות בתמונות שכבר התחילו צבעי שלכת. שבועיים אחרי שהיינו באיזור, ראיתי תמונות של מטיילים בהן כבר הכל מושלג לגמרי! אם מגיעים לקראת סוף ספטמבר, צריך להגיע מוכנים עם ציוד להתמודד עם שלג.

* מהגבול, יש עוד בערך 12 ק״מ של הליכה די נוחה עד ל-Manning Park בצד הקנדי. Manning Park הוא כמובן עוד אתר סקי בחורף ובקיץ יש שם מלון, מסעדה וחנות קטנה. אם הולכים לקבלה של המלון הם מאפשרים למטיילי ה-PCT כניסה למתחם צנוע של בריכה, ג׳קוזי ומקלחות - אחלה דרך לסיים את המסלול! אנחנו אכלנו במסעדה המבורגר שלדעתי היה מעולה. אין דרך הגעה מוסדרת מ-Manning Park לונקובר. אנחנו תפסנו טרמפ מ-Manning Park לעיירה שנקראת Hope (העיירה שצילמו בה את רמבו!) ומשם לקחנו אוטובוס לונקובר. בסופי שבוע יש מלאך שביל שמפעיל שאטל בתשלום מ-Manning Park לונקובר (Yeti 780-499-6672). מונקובר כמובן שאפשר לתפוס טיסה חזרה לארה״ב/לכל מקום אחר בעולם בגדול.

טיפים

  • דובים - יש באיזור הטיול דובים שחורים ופגשתי הרבה מטיילים שראו דובים על השביל. אני אישית לא זכיתי לראות דוב במהלך הטיול הזה. אין צורך להסתובב עם bear spray או bear canister אבל כן להיות מודעים שקיים סיכוי לראות דוב ולקרוא קצת על מה עושים במקרה של היתקלות בדוב ומה עושים עם אוכל בלילה וכו׳.
  • אוכל בלילה - בהקשר ולא בהקשר לטיפ הקודם. יש בהרים בוושינגטון המון עכברים ומכרסמים אחרים. שמעתי מהרבה מטיילים שעכברים עשו חורים באוהל/תיק שלהם כדי להגיע לאוכל שלא היה מאוחסן טוב. אני אישית השתמשתי ב-ursack minor שהיא שקית אחסון אוכל במיוחד נגד מכרסמים מבד עבה שחוסם את הריח ובלתי אפשרי לכרסום, ישנתי עם השקית הזו עם כל האוכל במרפסת של האוהל. זה פתרון טוב אבל קצת יקר וכבד. אפשר גם לתלות את האוכל כל לילה או פשוט לארוז בהרבה שקיות ולאחסן בתוך האוהל ולקוות לטוב (מה שרוב המטיילים עושים)
  • נקודות לישון - מצוינים ב-Guthook אתרי הקמפינג שאפשר לישון בהם. אלה פשוט נקודות שאפשר לשים עליהן אוהל. בכל אתר כזה, כתוב כמה אוהלים יכולים להיכנס בו. בדרך-כלל המספר הזה הוא נמוך מכמות האוהלים בפועל שאפשר לשים באתר. יחד עם זאת, בגלל הפופולריות הגדולה של השביל ומספר אתרי הקמפינג היחסית קטן בוושינגטון, לא כדאי להגיע מאוחר ל-campsite כי יש סיכוי טוב שלא תמצאו בו נקודה פנויה לישון שתהיה ישרה יחסית ונוחה.
  • זמן וקצב - אני עשיתי את השביל ב-24 ימים (דילגתי על מקטע אחד אז כל השביל היה לוקח לי 25-26 ימים). אני הלכתי בממוצע 35 ק״מ ביום ולא לקחתי ימי מנוחה מלאים בכלל. עשיתי את זה בקצב הזה בעיקר מקוצר בזמן. כדי לעשות את השביל בקצב יותר איטי וליהנות יותר משהייה במקומות נחמדים, שווה להקצות לשביל 30-35 ימים.
  • יתושים - אני עשיתי את השביל מאמצע אוגוסט עד אמצע ספטמבר. היו יתושים בשביל אבל לא בכמויות גדולות ובעיקר בשעות הערב. אם עושים את השביל ביולי/תחילת אוגוסט יש המון יתושים לרמה שמומלץ מאוד ללכת עם רשת יתושים לראש.
  • דילוג - אם חסר זמן, הייתי מדלג על המקטע הראשון מ-cascade locks עד trout lake ומתחיל את השביל משם. אני לא יודע בדיוק איך מגיעים לאיזור מבחינת תחבורה ציבורית אבל שווה לבדוק את האופציה.
  • Leave No Trace - בארה״ב מאוד מכבדים את הטבע שלהם ויש מנהג של לא להשאיר בטבע שום זכר להיותך בו. גם שעושים צרכים, עושים את זה רחוק מהשביל וחופרים בור קטן (כדאי לקחת כלי חפירה קטן וקל) ואז סוגרים אותו ואת הנייר טואלט שורפים בערב או לוקחים איתך.
  • Resupply - אני שלחתי לעצמי חבילות של אוכל מפורטלנד לכל שאר הטיול מה שהתברר כאופציה מעולה. זה קל ונח כשמארגנים הכל מראש ולא צריך להסתבך כשמגיעים לעיירה.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )