טרק הכבשים- paso de la oveja

טרק קצר ויפהפה באושוויה, ארגנטינה.

משך הטיוליומיים
עונה מומלצתהקיץ הפטגוני (נובמבר- מרץ)

כללי

טרק הכבשים או בשמו המקומי- paso de la oveja הוא טרק קצר יחסית, שמשלב בתוכו את כל מה שיש לאושוויה להציע- הרים מושלגים, לגונות מדהימות, יערות, נחלים... בקיצור נהדר.

תכלס, בשביל חברה שיודעים ללכת, הטרק הזה יכול לקחת גם יום אחד, אבל ממש לא מומלץ מ2 סיבות-
קודם כל, הטרק לא קל, יש בו כמה עליות קשות, ובמזג אוויר לא מושלם (יעני תמיד...) הוא בכללי לא פשוט.
דבר שני- חבל... טרק יפה בטירוף, אז פשוט חבל לרוץ אותו.
אנחנו עשינו את הטרק ביומיים, 3 בנים ובחורה אחת,
ומבחינת שעות הליכה (כולל כמה עצירות כמובן) הוא לקח לנו בערך 13 שעות. אפשר בפחות, ובהחלט אפשר ביותר (יש גם אופציות הרחבה, נפרט בהמשך).

הטרק מתחיל מקצה אחד של העיר אושוויה, ומסתיים בקצה השני, כשבעצם הוא מקיף את רכס ההרים שמעל העיר (כולל העפלה אל מעבר ברכס הזה).
חשוב להגיד שניתן לעשות את הטרק משני הכיוונים! יש יתרונות לכאן ולכאן, אפרט בסוף.
אנחנו התחלנו ממערב למזרח וככה אתאר את הטרק, אבל תמיד תזכרו שאפשר הפוך.

מבחינת ציוד- כל מה שצריך לחניה בלילה (אוהל, שקש מזרן, כלי בישול וגזייה...), בדגש על ציוד נגד גשם! הגשם יכול להתחיל (ולהיפסק) בכל רגע נתון אז תמיד תהיו מוכנים אליו.
ממליץ מאד על מקלות הליכה, זה עוזר מאד, אם אין לכם אל דאגה- תתפסו מקל עץ או 2 בדרך, יש מלא ענפים שבורים בכל מינח גדלים בדרך (ככה אני עשיתי והיה אחלה).
מפה! טובה! חשוב! השביל אמנם מסומן ברובו, אבל לא תמיד ב100% ובכללי מפה זה תמיד עוזר. אם בכל סאת החלטתם בלי, תשתמשו במפאס-מי, אפליקציה חובה בכללי, וספציפית עוזרת לטרק הזה מאד.
אוכל ליומיים... ומצברוח!

יאללה לטרק

(המפה המצורפת כללית ולא יורדת לפרטים! לא להסתמך עליה בלבד).

יום ראשון

טוב אז מתחילים-
כמו שאמרתי אנחנו התחלנו ממערב למזרח.

הטרק מתחיל על כביש העפר שנוסע מאושוויה לכיוון הפארק הלאומי tiera del fuego. הכביש הוא בעצם כביש 3 (אחד הכבישים הראשיים של אושוויה), שבקצה העיר הופך לדרך עפר. צריך לרדת כמה מאות מטרים אחרי שהכביש נהיה כביש עפר ליד נקודה שבה יש פיצול ימינה של עוד דרך עפר ליד שער ברזל (כדי להיות בטוחים מומלץ לברר בדיוק בהוסטל או בלשכת התיירות, אבל תכלס רואים את זה כשנוסעים בכביש). כדי להגיע לשם אפשר או לקחת מונית, או לתפוס טרמפים, או לקחת אוטובוס עד לקצה העיר ומשם או ללכת ברגל או לקחת טרמפים (שזה מה שעשינו).

הולכים עם השביל עפר שיוצא ימינה מהכביש לכיוון העמק (לא עולים לחווה הראשונה שנמצאת ממש ליד אחפה שירדתם), והולכים עליו עד שמגיעים לעוד חווה שנמצאת לפני מגרש רוגבי (מצורפת תמונה של שער החווה). בחווה נכנסים, ובקצה האחורי שלה יש שביל שעולה למסלול. עולים עם השביל (עוברים ליד בקתה שמימין לשביל) עד שיוצאים מהיער. אחרי כמה דקות יש שער\רווח בגדר שממשיך שמאלה לתוך היער, פונים בו, וממשיכים עד שמגיעים לעוד שער. על השער יש כביכול שלט שאומר שהשביל סגור אבל טיפה ליד יש שלט שאומר שזו הכניסה... ארגנטינאים. בכל מקרה, עוברים אותו (קופצים מעל) וממשיכים לטפס עם השביל. אחרי טיפה טיפוס יש פיצול עם שער בקר מסנדות, עוברים בו וממשיכים ישר.
מהשלב הזה השביל מתחיל להיות מסומן במוטות עץ צהובים, ולפעמים גם בשלטים על העצים, או סרטי ניילון שקשורים על העצים. הסימון הוא ללא כיוון, הוא פשוט שומר אותכם על השביל (אין לאן להתבלבל השביל ברור, אבל אם אתם לא בטוחים, חפשו את המקל).
אחרי הליכה של שעה בערך ביער (במגמת עלייה) יוצאים ממנו לשטח חשוף מלא אבנים. שם מתחילה עלייה תלולה (מוטות צהובים מסמנות את השביל) ולא קלה. זהירות מהרוח, השביל צר והרוח יכולה להיות מאד חזקה... לא בא לכם ליפול.
ממשיכים עד לקצה העמק, ואז מתחילה העלייה לפאס. שוב, לא קלה, אבל לא ארוכה מדי אפשר לעשות כמה עצירות, וגם בפאס עצמו.
חשוב לציין... הנוף פה מפגר, תסתכלו אחורה מדי פעם, ולצדדים, זה אולי העמק הכי מרשים באזור.
בפאס עצמו השביל נצמד לצלע הימנית אבל אין ממש שביל מוגדר, יש קצת רוג'ומים ששומרים על הכיוון, ולקראת הסוף יש שביל שיורד דווקא מהצלע השמאלית (חוצים באלכסון). הסימון לא משהו שם, אבל יש מוטות מדי פעם, ואפשר לראות את השביל על הצלע השמאלית (הצלע הצפונית לנווטים שביניכם).
משם יורדים איזה שעה בירידה תלולה יחסית, אז להיזהר. השביל די ברור, וברובו נצמד לצלע השמאלית איפה שהתחלתם את הירידה. בנקודה אחת חוצים את הנהר קצת ימינה, אבל חוזרים שמאלה.
בסוף הירידה תגיעו שוב לעצים, ולשלט עץ שבו יש פיצול-
שמאלה ללגונה דל קמיננטה, ימינה לאושוויה.
לוקחים את הפיצול השמאלי, ומשם יש עלייה (לא קלה, בעיקר כי היא אחרי יום ארוך), של בערך 20 דק, עד שהשביל מגיע מעל האגם, (אחד הנופים היפים שראיתי בחיי, זה באמת רגע מרגש). משם השביל יורד בירידה חדה לאגם, ושם מוצאים מקום להקים את האוהל (מהר לפני שירד גשם!!)
ופה מסתיים היום הראשון.
לנו כל זה לקח בערך שבע וחצי שעות כולל עצירות, ובקצב בינוני ממש.

כללי- יש בוץ בירידה מהפאס, במיוחד אם יורד גשם!
תישארו יבשים! ובמיוחד נעליים וגרביים. לא כיף ללכת למחרת עם נעליים רטובות, מניסיון :(
וךתהנו מהלילה בלגונה... זה מקום קסום ברמות, ואין לחץ למחר, היום השני קל בהרבה, וקצר יותר.

יום שני

בוקר!
למחרת קמים, אוכלים, מקפלים, וחוזרים אחורה ולמעלה לשביל, ובעצם חוזרים לפיצול מאתמול (זה עם השלט מעץ), ושם לוקחים את השביל שיורד לעמק (שמאלה מהכיוון שאתם מגיעים ממנו)- לכיוון אושוויה.
על היום הזה אין הרבה מה לפרט, השביל מתפתל בירידה ביער עד לעמק, וממשיך שם עם סימון טוב יחסית ואין יותר מדי מה להתבלבל.
המסלול יפה עובר ליד נחלים, ביער... וזהו בגדול. יש לא מעט בוץ במקטע הזה, להיזהר מהחלקות!
השביל מסתיים בסוף העמק, בקצה של השכונת פחונים של אושוויה, בשער כחול. להקפיד לסגור!
ההליכה ביום הזה היא בערך 6 שעות, תכלס אפשר בהרבה פחות אנחנו קצת התמהמנו...

אופציה להרחבה ביום הזה-
מי שממש רוצה, יש אפשרות לקום מוקדם יחסית, ולהחליט שמחברים ליום הזה טרק נוסף שנקרא הלגונה הקפואה (laguna los tempanos).
השביל שעולה ללגונה מתחיל בעצם בנקודת הסיום של הטרק שלנו.
קחו בחשבון שמדובר בשביל הלוך חזור, 4 שעות טיפוס, 3 שעות ירידה חזור.
אומרים שמדהים, לא יודע, לא עשיתי, אבל לדעתי מומלץ לפצל ליום נפרד (אבל שלא תוורתו לגמרי בגללי.. באמת אומרים שזה יפהפה, ויכול להיות ששווה להשקיע עוד יום, אני פשוט עשיתי גם את לגונה אזמרלדה אז החלטתי שראיתי מספיק לגונות לשבוע אחד :) ).

אופציה נוספת- בתחילת היום- אם ממשיכים מערבה מלגונה דל קמיננטה, יש עוד לגונה (אפילו 2 אבל השנייה קטנה ממש) שאומרים שגם יפה, וזה לא אמור להוסיף יותר מ45 דק כל כיוון, אפילו פחות. לא עשיתי אז לא יודע כמה זמן זה לוקח בוודאות, ואם באמת שווה- תשאלו!

סיכום והערות

כמו שאמרתי בהתחלה, ניתן לעשות את הטרק בכיוון ההפוך, ויש יתרונות לכאן ולכאן-

יתרונות לכיוון שלנו (ממערב למזרח)-
העלייה מהצד השני (יעני אם מתחילים ממזרח) לפאס יותר ארוכה ותלולה, ורצופה (שעה עלייה תלולה וחסרת רחמים חח), ובכיוון שאנחנו עשינו העלייה מפוצלת בין כמה חלקים.
יתרון נוסף זה הגמישות שהכיוון הזה משאיר- אפשר להחליט שמוסיפים ביום השני את הלגונה השנייה, או אפילו את הלגונה הקפואה.

יתרונות לכיוון השני (ממזרח למערב)-
לדעתי היתרון הגדול בכיוון הזה הוא ששומרים את הפאס ליום נפרד מהלגונה ואז גם בכל יום יש נקודת שיא, וגם שהנוף מהפאס לצד השני (לעמק הכבשים) יפה יותר מאשר בכיוון שאנחנו עשינו (למרות שאחרי שיורדים מהפאס והעמק נפתח בצד ימין הנוף מדהים).

לשיקולכם...

הסימונים מופיעים לשני הכיוונים אז אין מה לדאוג.

הסימונים שמופיעים בשביל הם בעיקר מקלות עץ צהובים שתקועים כל כמה זמן בשביל, ולפעמים גם שלטים או סרטים על העצים. הכיוון הכללי פשוט ואין הרבה לאן להתבלבל, אבל יש לבוא עם מפה!! במזג אוויר רע יהיה קשה בהרבה להתמצא.

בטיחות- הטרק לא קשה מדי, (נגיד 6-7 מ- 10), אבל יש מספר קטעים קשים ואפילו כמה קשים מאד (העליות לפאס וללגונה, וגם חלק מהירידות). יש המון רוח! בחלקים מסוימים זה יכול להיות מסוכן- לשים לב איך הולכים ושיש שיווי משקל.
לא לצאת לטרק במזג אוויר גרוע מראש!!! לנו ירד גשם לקראת הלילה הראשון, וזה גורם לראות לרדת, ולהכול להחליק (וזה גם לא כיף...). אז אם קורה (וכנראה יקרה) תוך כדי הטרק אל תדאגו, פשוט תלכו לאט ובזהירות, ואם מוגזם תעשו אחרוה פנה לא קרה כלום. אבל אם מראש המזג אוויר גרוע- לא נורא יש עוד הרבה דברים יפים באזור, זה לא שווה את הבטיחות שלכם, וזה גם באמת לא מהנה ככה...

ולסיכום- הטרק הכי יפה שעשיתי באושוויה, ומדהים בכל קנה מידה... אל תפספסו!

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )