טיפוס על הר הגעש לאנין

כל הדרכים לטפס על הר הגעש לאנין

תאריך הטיול2013 M12
משך הטיוליומיים
עונה מומלצתבעונת הקיץ הדרומי, מנובמבר ועד פברואר

רקע כללי

אם אתם מטיילים עם טרולי, או מגיעים רק למקומות המוכרים והשגרתיים בלי לנסות לחפש אתגרים ודברים שונים ומיוחדים, כנראה שזה לא ההר שלכם, סעו לוויאריקה, גם הוא אחלה הר!

אני טיפסתי על הלאנין בתחילת דצמבר 2013, בטיפוס עצמאי ביחד עם 5 חברים, הטיפוס קשה אך בלי ספק זה היה אחד הטיולים הטובים שהיו לי בפטגוניה ולמרות הקושי נהנתי מכל רגע.
להלן כל הדרכים לטפס על ההר וכל המידע שאני יודע ומכיר, כמובן שיכולים להיות שינויים.

הלאנין (Volcan Lanin) הוא הר געש כבוי, הנמצא על הגבול בין ארגנטינה וצ׳ילה, כ-3.5 שעות נסיעה צפונה מברילוצ׳ה, על כביש 61, בצמוד למעבר הגבול בין ארגנטינה לצ׳ילה, על הכביש המוביל לפוקון. ההר מתנשא לגובה של 3776 מטר מעל פני הים וכ-2500 מטר מעל סביבתו, ולכן גם אם הפסגה נמוכה ביחס לשאר פסגות האנדים הצפוניים, הטיפוס עדיין ארוך וגבוה. הלאנין הינו חלק מפארק לאומי הנושא את אותו שם ונמצא במחוז נאוקן שבצפון פטגוניה. בשונה מהוויאריקה, בפסגת ההר אין מכתש והפסגה משולשת בצורה כמעט מושלמת, ולכן התצפית הפאנורמית מלמעלה היא בין התצפיות היפות בפטגוניה עם נוף מעגלי של כל הרי פטגוניה הקרובים והרחוקים, במראה שבטוח ישאר בזיכרונכם לעוד הרבה זמן.
מעטים התיירים המטפסים על הלאנין, בטח ביחס לוויאריקה, הנמוך מהלאנין בכ-1000 מטר. רוב האנשים אותם פגשנו לאורך הטרק היו בעיקר ארגנטינאים, והסיכוי לפגוש ישראלים על ההר הוא אפסי ביותר.
הטיפוס להר לוקח יומיים כאשר ישנים ברפוחיו על ההר, ואינו מצריך טיפוס טכני בשום צורה שהיא, ולמרות הקרח התמידי המכסה את ההר נדרש רק ציוד בסיסי להליכה בשלג, אותו אפרט בהמשך.

אז איך אפשר לטפס על ההר הזה?

אם הגעתם עד לכאן כנראה שאתם באמת רציניים ואפשר לעבור לתכל׳ס.
בעיקרון ניתן לטפס על ההר גם מהצד הארגנטינאי וגם מהצד הציליאני, אנחנו טיפסנו מהצד הארגנטינאי, לכן אין לי פרטים על הטיפוס מהצד הציליאני, פרט לזה ששאלתי בחברה שאיתה טיפסתי על הוויאריקה כמה יעלה לטפס איתם את הלאנין והתשובה הייתה 300$.

טיפוס מאורגן עם סוכנות:
טיפוס עם סוכנות ארגנטינאית בהחלט אפשרי וקיימות מספר חברות שמציעות משלחות טיפוס, הם ידאגו לכם לכל הציוד הנדרש, יסיעו אותכם להר ויחזירו אותכם ממנו, ותטפסו עם מדריך מוסמך שיעשה הכל כדי שתגיעו לפסגה. אני מכיר שני ישראלים שטיפסו עם חברה והמחיר לכל אחד היה 2300 פזו, אני לא יודע אם אוכל ליומיים היה כלול, שניהם נהנו מאוד והיו מאוד מרוצים.
חברות שמוציאות טיפוסים להר קיימות בעיירות סן מרטין דה לוס אנדס וחונין דה לוס אנדס, שניהם נמצאות מצפון לברילוצ׳ה. לפי דעתי יצא יותר זול להגיע לעיירות האלה ולמשרדי החברות ולסגור הכל משם מאשר דרך האינטרנט.

טיפוס עצמאי:
ראשית, חשוב לזכור, זהו בכל זאת הר גבוה ומסוכן, ולמרות שטיפוס עצמאי אפשרי ואפילו מומלץ יש להתייחס אליו במלוא הרצינות ולא לשחק משחקים שעלולים להסתיים באסון. הטיפוס דורש כושר גופני טוב וניסיון בהליכה בשלג ובקרח עם ציוד מתאים אותו תידרשו להראות לפקחים בתחילת העלייה.

ניתן לטפס על ההר רק במזג אוויר בהיר וללא רוח, לא יתנו לכם לעלות אם המזג אוויר לא מספיק טוב.
בידקו כאן את מזג האוויר לפני היציאה -
http://www.mountain-forecast.c...

איך מגיעים להר?
ניתן להגיע להר באוטובוס היוצא מסן מרטין ומגיע לפוקון וחוזר באותה הדרך, במידה ואתם שלושה אנשים ויותר מאוד יכול להיות שיצא יותר זול להשכיר רכב ליומיים, וגם אם זה יוצא טיפה יותר יקר זה בהחלט מומלץ.
הדרך קלה לנהיגה ועוברת דרך מסלול שבעת האגמים, סן מרטין וחונין, וניתן להמשיך ממנה לפוקון.

ציוד ולוגיסטיקה

איך משיגים את הציוד הדרוש?
ציוד ניתן להשכיר בסן מרטין ובחונין, קחו בחשבון שההשכרה לא תיהיה זולה, בכל זאת צריך לא מעט ציוד.
החברות המשכירות ציוד יודעות איזה ציוד דרוש לטיפוס על הלאנין, ולכן הם ידעו בדיוק מה לתת לכם.

להלן רשימת הציוד.

ציוד חובה לכל מטפס:
דוקרני קרח (Crampons)
גרזן קרח
נעלי הרים המתאימות להליכה בשלג
פנס ראש
מקלות הליכה
קסדת מטפסים
משקפי שמש
קרם הגנה
ביגוד לקור, רוח וגשם
כפפות
שק שינה המתאים למינוס 10 מעלות
מזרון

ציוד חובה לקבוצה:
ערכת עזרה ראשונה
מכשיר קשר
גזייה

הפקחים יפתחו תיקים ויבדקו שאכן יש לכם את כל הציוד הנדרש, חבל לשחק איתם משחקי כי יש להם את כל הסמכות למנוע מכם לטפס וחבל שאחרי כל ההתארגנות ישלחו אותכם בחזרה כי חסר משהו. נסו להיראות כמה שיותר רציניים ולהראות שיש לכם ניסיון בטיפוס שכזה, כי גם אם יש לכם את כל הציוד הם עדיין יכולים להחליט ש״אתם לא נראים להם״...
הטיפוס עצמו לא עולה כסף, אך עדיין צריך להירשם אצל הפקחים ולקבל מהם מפה והקצאת רפוחיו, חשוב לזכור שאחרי 13:00 לא ניתן להתחיל בטיפוס.

מסלול הטיפוס

לאחר שכל הלוגיסטיקה הושלמה ניתן לצאת להר דרך השער שממול משרד הפקחים מהצד השני של הכביש.
השביל המטפס להר ברור כמעט לכל אורכו ולא קשה למצוא אותו, להלן סיפור הדרך:
אחרי חציית הכביש והמעבר בשער מתחילים ללכת בתוך יער כאשר מולכם המפלצת העצומה הזאת שנקראת לאנין, מתנשאת מעל. כרגע אתם בגובה 1200 מטר מעל פני הים, ו-2 הקילומטרים הראשונים שבתוך היער עדיין מישוריים, ולאחר היציאה מהיער ממשיכים ללכת, בגדול ימינה, עדיין במישור, אך כבר חשוף לגמרי, כאשר לאט לאט מתקרבים להר והשביל מסומן במקלות ממוספרים. לאחר עוד קילומטר לערך, מתחילים לעלות בשיפוע מתון בשלוחה הנקראת The Fish Bone, עד שהשביל פונה פנייה חזקה ימינה, חוצה את המדרון ומתחיל לטפס בשיפוע מתגבר, בקטע שביל הנקרא The Mule Track. כאשר השביל מגיע לשלוחה הוא פונה שמאלה ומתחיל לטפס בזיגזג לכיוון הרפוחיו הראשון, אותו בנה הצבא הארגנטינאי בגובה 2315 מטר מעל פני הים. לאורך הדרך, וככל שעולים בגובה נפרש לפניכם הנוף המדהים של פטגוניה עם ההרים מסביב שלאט לאט נראים יותר ויותר קטנים ונמוכים, וביחד עם השמש השוקעת מספקים מראה בלתי נתפס.
הטיפוס עד הרפוחיו הראשון לקח לנו כ-4 שעות, ומומלץ להמשיך ולטפס ביום הראשון שעה נוספת עד הרפוחיו העליון שאותו בנה קלאב אנדינו בגובה 2600 מטר מעל פני הים. אנו ישנו ברפוחיו העליון, מה שחסך לנו שעה של טיפוס בבוקר. בקשו מהפקחים לישון ברפוחיו העליון, כמובן שיכול להיות שהוא יהיה מלא.
לכל אורך היום הראשון לא נדרשנו להליכה בשלג ובקרח פרט לכמה עשרות מטרים שלא דרשו שום ציוד מיוחד, ולמעשה היום הראשון הוא כמו כל טרק רגיל, ובסוף היום כדאי ללכת לישון מוקדם ולאגור כוח לקראת היום הארוך שלמחרת, מה גם שטיפסתם לא מעט ובטח תרגישו קצת עייפים...
העלייה לפיסגה היא בשביל הלוך-חזור, לכן השאירו את כל הציוד שאתם לא צריכים לפסגה ברפוחיו, וצאו רק עם מעט אוכל, בגדים מתאימים וכל ציוד הקרח כמובן.
למחרת בבוקר קמים מוקדם מאוד, יותר נכון להגיד שקמים באמצע הלילה ומתחילים לטפס במשך כ-6 עד לפסגה. אנחנו התחלנו לטפס בשלוש לפנות בוקר, ולא היינו הראשונים לצאת לפסגה, אליה מומלץ להגיע כמה שיותר מוקדם, ובכל אופן אסור להיות עליה אחרי 12 בצהריים. מה גם שבלילה השלג מתקשה והרבה יותר קל לטפס עליו עם דוקרנים, ותופתעו לגלות כמה אור השלג מחזיר ואם יש ירח מלא יכול להיות שאפילו לא תרגישו צורך בפנס.
מהרפוחיו העליון, לאחר כמה עשרות מטרים מתחיל שלב הקרח, ופה צריך ללבוש את כל הציוד לקרח ולהוציא את הגרזנים, החלק המסוכן באמת מתחיל עכשיו, אז טפסו בזהירות. השביל מטפס ימינה לאורך המדרון עד מישור קטן הנמצא בגובה 3000 מטר, שממנו השביל פונה שמאלה ומטפס בזיגזג תלול בקטע האחרון עד הפסגה. השמש תתחיל לעלות ולפניכם יפרש הנוף המרהיב שמתחת כאשר הצל המשולש של הלאנין נופל בדיוק על הוויאריקה שכבר נראה כמו משחק ילדים. הזריחה מדהימה ובהחלט שווה לעצור לרגע ולהנות ממנה, סביר להניח שעוד לא תיהיו בפסגה, אבל זה באמת לא משנה.

פה כבר השביל כבר יהיה מאוד ברור, פשוט משום שאי אפשר ללכת בשום מקום אחר!, מי שלא רגיל לגובה עלול להרגיש את המחסור בחמצן ואת האוויר הדליל בקטע האחרון לקראת הפסגה, לכן פשוט לכו לאט וברגוע.
הפסגה היא אחת הפסגות של החיים!!! לעמוד ממש בקצה ההר עם תצפית משוגעת של 360 מעלות היא חוויה מיוחדת, עם סיפוק אדיר ונוף מהטובים שיש לפטגוניה להציע. ההרים מסביב נראים כמו גבעות קטנות והתחושה היא תחושה של גג העולם, ותיהיו בטוחים שלא תשכחו את הפסגה הזאת בחיים.
חשוב להודיע בקשר שהגעתם לפסגה וחייבים לרדת לפני 12 בצהריים.
הירידה היא באותו שביל שבו עליתם, אז רדו בזהירות עד לרפוחיו. ניתן להתגלש על השלג בחלק מהדרך, אך במידה ולא עשיתם זאת בעבר לא שווה לקחת את הסיכון. קחו את הציוד שהשארתם ברפוחיו, והמשיכו לרדת עד למטה כמו שעליתם. בגדול, מהרפוחיו אפשר לרדת מציוד הקרח ולהמשיך בהליכה רגילה, הירידה עד לבסיס ההר מהפסגה תיקח עוד 6 שעות נוספות לערך, לכן תכננו את הזמנים בהתאם.
בעיקרון ניתן לישון עוד לילה ברפוחיו ולרדת לבסיס ההר למחרת בבוקר, זה דורש תיאום עם הפקחים וכמובן התארגנות בהתאם. אנחנו הגענו לרכב ב-15:30, נחנו, התארגנו, וחזרנו לברילוצ׳ה אחרי טרק אדיר.

לסיכום: הטיפוס על הלאנין היה אחת מהחוויות הטובות שהיו לי בפטגוניה, היה קשה, יפה, קר ומיוחד. זה בהחלט לא טרק פשוט וזול, אבל לפי דעתי שווה את המאמץ והכסף. שיהיה המון בהצלחה.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )