Peaks of the balkan בשישה ימי הליכה

הליכה במשך שישה ימים בשביל פסגות הבלקן, בדילוג על קוסובו ומעבר מאלבניה למונטנגרו

גם לאלבניה חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולSeptember 2019
משך הטיול8 ימים
עונה מומלצתיוני - ספטמבר

מידע כללי

שביל פסגות הבלקן הפך בשנים האחרונות לפופולרי יותר ויותר. מדובר בשביל מעגלי העובר בין מדינות אלבניה, מונטנגרו וקוסובו בעשרה ימים, ועובר בכפרים שונים ונופים מגוונים - אגמים, מרבדים ירוקים והרים מיוחדים. העובדה שהטרק מעגלי מאפשרת לראות מספר סוגי הרים שונים, ולהיפגש עם הנופים בזוויות שונות.
מעבר לנופים, הייחודיות הגדולה של הטרק לדעתי היא המפגשים עם האנשים המדהימים שגרים באזורים האלו, דבר שהופך את הטרק את הזה לשונה ולחווויתי בהרבה מטרקים אחרים.
הטרק עצמו חולף על פני אלבניה, מונטנגרו וקוסובו. אני החלטתי מפאת קוצר זמן לעשות אותו רק במשך שישה ימים, ובכך לוותר למעשה על החלק של קוסובו (בחרתי את המסלול הזה בעיקר כי רציתי רצף של הליכה ללא הקפצות מיותרות). החלק של מונטנגרו במסלול מזערי מאוד לדעתי, כיוון שהוא עובר למעשה רק בעיר מונטנגרית אחת, ובכפר שכל תושביו אלבנים למעשה. לכן במידה מסוימת אפשר לומר שהבחירה לעשות את הטרק בדרך הזו גרמה לכך שרוב הטרק היה סביב אלבניה.
רמת הקושי של המסלול בינונית לרוב, לעיתים קלה יותר ולעיתים מעט קשה יותר. התוואי עובר ברובו דרך שבילים הרים ויערות נוחים או שבילי ג'יפים. בפעמים נדירות נתקלתי בהליכה בתוואי שטח מורכב שמקשה על העלייה.
מבחינת כמות אנשים בשביל, נראה שרמת הפופולריות של השביל עולה בשנים האחרונות, וכתוצאה מזה השביל הופך לממוסד יותר ונבנים יותר גסטהאוסים ומלונות בכפרים שהשביל עובר בהם. למרות זאת, לא נתקלתי בכמות גדולה מאוד של אנשים בשביל, מלבד היום שהתחיל בפלאב. חוץ מזה, רוב האנשים שאיתם נפגשתי בשביל היו מגרמניה, ודווקא לא נתקלתי בהמון ישראלים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

היערכויות לטיול

- כסף: באלבניה הכסף המקומי הינו לקי (lek). כיום שער המטבע הוא בערך יורו ל120 לק, או 1 לשלושים לק. אני בהתחלה המרתי סכום קטן של יורו ללקי, אבל בכל המקומות שעברתי לא נתקלתי בשום בעיה לשלם ביורו. מומלץ לעשות את ההמרה כי לעיתים מדובר בסכומים קטנים וזה נוח יותר בלקי, אבל לא חייבים ואפשר להסתדר עם יורו בלבד. באופן כללי, המחירים באלבניה זולים מאוד בדברים מסוימים, כמו אוכל וכו', אבל מבחינת שינה סטנדרטיים ורק זולים באופן יחסי. במונטנגרו המחירים מעט יקרים יותר.

- אוהל, שינה וכו' : אפשר לחלוטין לעשות את הטרק באוהל, יש מלא מקומות בהם אפשר להקים אוהל, וגם ראיתי המון אנשים שהקימו אוהל תמורת תשלום סמלי בכפרים ובגסטהאוסים. למרות זאת, אני אישית חושב שסחיבת אוהל מיותרת בטרק הזה. למרות שלא מדובר בטרק מאוד מאתגר ותובעני, ראיתי הרבה אנשים שטיילו עם אוהל והדבר הקשה להם מאוד על ההליכה. אבל מעבר לכך, אני חושב שהחוויה המשמעותית בטרק הזה היא דווקא המפגש עם האנשים, והאוהל עלול לגרום לפספוס החוויה הזאת. אם כן מחליטים להתנייד עם אוהל, מומלץ להביא אוהל קל, וכן להקים אותו בתוך הגסטהאוסים.
המחירים בגסטהאוהסים עצמם היו די זולים, ונעו בין 7 ל15 יורו לשינה בלבד.

- אוכל: אני בישלתי לעצמי במהלך הטרק. בשני הימים הראשונים יש מקום לקנות אחד, אבל אני בחרתי להצטייד כבר באוכל לחמישה ימים, כולל שבת, כיוון שידעתי שבשני הכפרים הראשונים הסופרמרקטים די קטנים, ולאחר מכן אין סופרמרקטים כלל. בימים בהם לא היה סופרמרקטים ניסיתי לקנות אוכל מהמארחים בגסטהאוס (ירקות וקמח להכנת פיתות). בכפר אחד הביאו לי בשמחה והתנגדו לתשלום, בכפר הבא שילמתי כמה גרושים עבור הירקות. אם עושים את הטרק ללא הפסקה בשבת, נתקלים בסופר גדול רק בעיר פלאב ביום הרביעי.

-גז: עקרונית אפשר לקנות גז הברגה בשקודרה, יש חנות המוכרת גז גדול במרכז העיר. לא הצלחתי למצוא גז בגודל קטן בעיר שם. לפעמים אנשים משאירים בגסטהאוסים גז שלא השתמשו בו, כמו שאני עשיתי. לגבי פלאב, לא בדקתי שם, מניח שאפשר למצוא איזו חנות טיולים שמוכרת, אבל קשה לי להעיד על הנושא.

-מים: לאורך הטרק פזורים הרבה מקומות למילוי מים. אנשים המוכרים קפה בבקתות לאורך הדרך וברזי מים זורמים. לא הרגשתי שום צורך באף אחד מהימים מעבר ל2 ליטר מים ליום, מלבד יום אחד בו היה צורך ב3.5 ליטר בערך. כדאי לשים לב שלא לשתות מהמים הזורמים בנחלים הקרובים לאזורי מרעה, כיוון שבפעמים רבות הם מזוהמים.

-מפות וסימונים על השביל: אני השאלתי מפה של 1:50000 מחבר, שהקיפה את כל הטרק. זה נחמד אבל ממש לא הכרחי. אפשר להוריד קובץ kml של המסלול ולהטעין אותו באפליקציית Mapsme. בגדול האפליקציה עוזרת מאוד ועד למונטנגרו השביל אף רשום בה. אחרי מונטנגרו צריך לזהות את השביל באפליקצייה. אם יש מפה אפשר להתאים בין המפה ובין האפליקצייה ובכך לזהות את המסלול.
הסימונים בחלק של אלבניה (מלבד החלק שבו עשיתי ווריאנט של השביל), בסדר בסך הכל, ויש שילוט עם הערכת שעות מדי פעם. בחלק מהמקומות בשביל, הסימון כלל לא קיים וצריך לחפש אותו. במקרים כאלו, האפליקציה מאוד עוזרת וכדאי לעקוב אחריה כדי לבדוק שאתם על השביל.

-אינטרנט וסים: אני קניתי סים ישר בשדה תעופה אחרי שהגעתי.10 יורו עבור 5 גי'גה, בחברת ALBtelecom. במבט לאחור כנראה שהייתי קונה פחות, כיוון שאין המון הזדמנויות לשימוש בסים. ברוב הטרק אין קליטה, או שמדובר בשטח מונטנגרו. לעיתים נדירות היה קליטה במהלך הטרק. בכפרים הנידחים פחות יש לרוב וויפי די טוב.

-שפה: האנשים המבוגרים לא יודעים אנגלית בכלל, או מילים בסיסיות מאוד מאוד. ברוב הגסהאוסים והכפרים שמגיעים יש מישהי שיודעת אנגלית, בדרך כלל מישהי צעירה ובת של המשפחה. בגלל זה, אין המון בעיה של תקשורת עם האנשים. אני נתקלתי בבעייה אחת כזאת, עם נהג המיניבוס שחזר מהכפר טת', והוא דאג להביא את המוכר בבית הקפה שיהיה מתורגמן בינינו. בפעם אחרת, השתמשתי בגוגל טרנסלייט ותרגמתי לאלבנית את מה שרציתי להגיד וגם הפוך.

- אישורי מעבר גבול (פרמיטים): אני קראתי לפני הטיול באתרים השונים על הצורך באישורי מעבר גבול, שעלולים לעשות בעיות אם נתקלים בשוטרים וכו'. בעקבות זה עשיתי אישורי מעבר, דרך אתר zbulu. במבט לאחור אני חושב שלא הייתי עושה את אישורי המעבר האלו, אולי מלבד ניסיון לכניסה למונטנגרו. אבל אפילו כשהייתי בפלאב ועברתי ליד תחנת משטרה ומספר שוטרים אף אחד מהם לא דיבר איתי. בכל שאר המקומות נמצאים במקומות מבודדים לחלוטין כך ששם הדבר מיותר בהחלט. מניח שאישורי המעבר נותנים שקט נפשי מסוים, אבל בכל מהלך הטיול, כשדיברתי עם אנשים שמטיילים וכו', זה לא נושא שעלה אפילו פעם אחרת.

יום 0: הגעה משדה תעופה Tirana לShkoder

אחרי קונקשיין קצר באתונה (שכלל שפיכת טחינה אכזרית), נחתתי בשלום לחום של טירנה. שדה התעופה של טירנה די עלוב, ואין בו המון מה לעשות. ישר אחרי הנחיתה, המרתי 50 יורו ללקי (יצא משהו כמו 5200), וקניתי כרטיס סים. בשדה יש סופר קטן שאפשר להצטייד בו במספר דבריים בסיסיים, כמו מים לנסיעה הארוכה. לקח לי זמן למצוא את האוטובוס לעיר טיראנה, עד שהבנתי שצריך לפנות שמאלה מהשדה תעופה לרחבה גדולה של אוטובוסים ומוניות. אם רוצים אפשר לקחת מונית ישר לטירנה או שקודר (בערך 50 יורו לבנאדם). אני לקחתי מיניבוס שיוצא כל חצי שעה (2 יורו נסיעה) בערך לעיר טיראנה וביקשתי מהנהג שיוריד אותי בתחנה של אוטובוס שנוסע לשקודרה. אחרי נסיעה של חצי שעה הגעתי לעיר. מזג האוויר לא היה מזמין במיוחד, והחלטתי לנסוע ישירות לעיר שקדורה באוטובוס שיוצא מהאזור כל הזמן (2 יורו נוספים). צריך לשים לב שזמני האוטובוסים מהשדה תעופה ומטירנה לא מעודכנים מאוד באינטרנט כיוון שמדובר בנהגים וחברות שמחלטרים ולא במשהו מאוד רשמי.
בשקדורה הגעתי להוסטל Backpackers Hostel - Mi casa הממוקם בחצר אחורית במרכז העיר (8-12 יורו). ההוסטל מומלץ מאוד. יש אווירה מיוחדת ואפשר להכיר אנשים ולצאת איתם יחד לטרק. אחרי ההגעה להוסטל, הסתובבתי מעט בעיר. לא הספקתי להסתובב בה המון, אבל כן הספקתי לשוטט מעט במדרחוב החביב והשוקק חיים. חזרתי להוסטל, וסיכמתי עם בעלת ההוסטל שאצטרף למיניבוס לטת' בבוקר.
היו כמה ישראלים איתם נפגשתי כבר בטיסה שהחליטו באותו היום לקחת מונית מהשדה לשקדורה, ולאחר מכן לקחת מיניבוס לטת'. לדעתי האישית זה לא מומלץ כי הדרך משקדורה לטת' מתישה מאוד ומדובר במסע ארוך מאוד ליום אחד.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 1: Shkoder - Theth - Valbone

המיניבוס לטת' יצא בשבע וחצי בבוקר בערך מההוסטל ועבר בעוד הוסטל אחד לאסוף אנשים נוספים. בהתחלה הדרך נוחה מאוד, אחרי חצי שעה בערך מגיע לעיירה Koplik, כשבשלב זה הכביש מתחיל להיכנס לאיזורים הנידחים יותר ולהתקרב להרים. הנהג עצר להפסקה קצרה בסופר בכפר הראשון, ואחרי חצי שעה נוספת של נסיעה מפותלת בכביש הצר העולה להרים, הגענו לבית קפה, בו זכינו לטעימה ראשונה מהאלפים האלבניים. הנהג סיפר לנו שמכאן מדובר בשעתיים נסיעה. הצצה מהירה בגפס גרמו לנו לפקפק בדבריו, אבל אחרי שהתחלנו בנסיעה בכביש המשובש והצר הבנו מדוע הנסיעה ארוכה כל כך. בהתחלה חווית הנסיעה מגניבה, אבל ככל שעובר הזמן היא הופכת למתישה וטלטולי הנסיעה לא פשוטים.
הנהג פיזר כל אחד בהוסטל בו תכנן לישון. אני ירדתי במעלה הכפר, ליד הסופר הקטן ובית הקפה. אחרי התארגנות אחרונה לטיול, יצאתי לדרך. בתחילת השביל, צריך לחצות את הנחל הקטן, ולהמשיך במעלה שביל הג'יפים עד שמגיעים למסעדה בתוך בית עץ. בשלב זה, השביל מתחיל לטפס לכיוון Valbona Pass, בשביל חשוף לשמש. בתחילת העלייה היה לי שוק טבעי של עלייה ראשונה, אז שנפגשתי עם חבורה נחמדה של שני ישראלים ואיטלקיה שנפגשה, איך לא, בהוסטל mi casa, איתם המשכתי ללכת לאורך כל היום. השביל נכנס לתוך היער ולאחר כשעתיים של עלייה, עוברים לצד בית קפה נחמד הממוקם באמצע הדרך, בו אפשר גם למלא מים. אחרי ירידה קצרה ועלייה נוספת, הגענו אחרי כשעה לValbona Pass היפהפה (בגובה 1759). עלינו לגבעה קטנה מימין לפס, שאפשרה לנו תצפית טובה יותר לעבר עמק ולבונה המיוחד. התחלנו בירידה המעט חשופה בסדרה של זגזגים די תלולים, עד שלאחר כשעתיים והליכה נוספת ביער הגענו ל'בית קפה' נוסף, בו עצרנו לקפה. כעת נותר לנו רק להמשיך בירידה מתונה לכיוון ולבונה, תך כדי שאנחנו חולפים על פני הכפר Rragam (בגובה 1127) והולכים באריכות בעמק. אחרי כשבע שעות, 13.5 ק"מ, 1068 מטר של עלייה, ו790 מטר של ירידה, הגענו לולבונה (בגובה 995). מכיוון שולבונה זה ישוב ארוך מאוד, תיאמנו עם בעל הגסטהאוס אצלו ישנו שיבוא לקחת אותנו מתחילת הכפר לגסטהאוס עצמו. שמו של הגסטהאוס הוא Quku i Valbonës והוא מומלץ מאוד לדעתי, למרות המחיר המעט יקר (15 יורו עבור לינה בלבד), שאני מניח שדומה לשאר בתי ההארחה בולבונה. ראשית, האנשים בגסטהאוס היו נחמדים מאוד, ועזרו לי בכל בעייה שהייתי צריך, ואף הציעו לי גז כשגיליתי ששלי לא עובד. חוץ מזה, החדרים מרווחים ונוחים מאוד, ויש סלון גדול בצמוד להם.

יום 2: Valbone - Cerem

היום הזה בשביל נחשב אחד הימים הפחות מעניינים, כיוון שרובו הולך על כביש. בעקבות כך, החלטתי לעשות ווריאנט גבוה ויפה יותר, דרך Prospolit Pass, אבל גם אחד הימים היותר קשים בטרק. שימו לב שביום הזה צריך להביא יותר מים מהרגיל כיוון שעד לקראת סוף היום אין מקום למלא מים.
אחרי חוויות ליל אמש, ושיעורים בריקודים אלבניים מאת החבר'ה המקומיים :), יצאתי יחסית מאוחר לדרך. יצאתי מהגסטהאוס, עקפתי מספר בתים וחזרתי לשביל הראשי. בהתחלה היה לי קשה להבין היכן השביל בדיוק מתחיל, אבל הבנתי שאני צריך לפנות שמאלה לכיוון מרכז ולבונה. אחרי הליכה קצרה על הכביש בצמוד לנחל החביב שזורם במורד ההרים, הגעתי לפנייה ימינה ולשלט המכוון לMaja a Kollates. השביל התפתל מעלה בתוך הנחל ולאחר מכן ביער, עד שלאחר כשעה וחצי הגעתי לחלק מעט שטוח ולפיצול (מדובר מסלול מעגלי שעולה לתצפית יפה וחוזר לולבונה). בשלב זה הדרך הפכה ליפהפיה ביותר, השילוב הייחודי של הדרך המסולעת הירוקה ממול ועמק ולבונה מאחור גרמו ליום הזה להפוך לאחד היפים ביותר במסלול לדעתי. העלייה הלא פשוטה הסתיימה בPass Prospolit (שמהווה גבול טבעי עם מונטנגרו), עלייה שלפחות לדעתי הוכיחה שלפעמים המסלול יפה יותר מהיעד הסופי. כשהגעתי למעלה שמתי לב שיש לי יחסית זמן, והחלטתי לעלות לפסגת ההר הצמוד לפס, Zia Kolata, ההר הגבוה ביותר במונטנגרו, ולהשאיר את התיק צמוד לכמה תיקים שכבר הושארו שם. העלייה לא הייתה מאוד קשה ובכלל לא טכנית כפי שנראה מלמטה (שימו לב לסימונים ולרוג'ומים - סך הכל הדרך מסומנת טוב) אבל השילוב של העלייה הארוכה הרצופה והחשש מהשארת התיק גרמו לי להתעייף מאוד במהלכה, ולהגיע לפסגה חסר כוחות. הנוף מלמעלה פנורמי, ורואים לכל כיוון אפשרי. מצד שני, לא מאוד מתגמל ביחס לעלייה הקשה.
ירדתי חזרה לפס, ומצאתי את התיק שהשארתי רק אחרי מאמץ רב (ממליץ להשאיר סימן או מיקום בפלאפון אם החלטתם להשאיר את התיק, כי באזור של הפס הכל נראה אותו הדבר). בפס פגשתי את אחד החברים איתם טיילתי ביום ראשון והמשכנו יחד עד סוף היום.
הירידה מהפס לא מאוד פשוטה, וכוללת הליכה על סלעים חשופים. אחרי כשעה וחצי יוצאים מהנחל ימינה ומגיעים לשטח מישורי רחב. אנחנו המשכנו בטעות ישר אליו והגענו לשלט ענק (שהתברר לאחר מכן כשלט של היום מplav לvusangi). בעקבות כך המשכנו שמאלה מהשלט במשך כק"מ, עד שקלטנו את הטעות וחזרנו אחורה . צריך פשוט להיצמד לסימונים ולסלע מצד ימין ולא להגיע לשלט הגדול. לאחר מכן עלינו לפס קטן, וחזרנו לאלבניה. כרבע שעה אחרי תחילת הירידה, נתקלנו בזוג חמוד שהציע לנו קפה בבקתה לצד הדרך. זו גם הנקודה הראשונה מתחילת המסלול בה אפשר למלא מים. אחרי שתיית קפה מסורתית ותמונה לאוסף, המשכנו בצעידה לכיוון צ'רם. השביל עובר דרך בקתות רועים שונות, ולאחר ככמה דקות נכנס לסירוגין ליער. אחרי כשעה מבקתת הרועים, הגענו לצ'רם, ממש לקראת שקיעה, כשלוש וחצי שעות לאחר הירידה מהפס. מדובר למעשה בכפר שמאויש רק בקיץ, על ידי משפחות המגיעות מבירם צ'ורי הסמוכה, והאמצעים בו דלים מאוד.
בצ'רם התארחנו בגסטהאוס Kujtim goci המצוין והמומלץ מאוד (7 יורו לשינה). מדובר במשפחה נחמדה שמארחת באופן נפלא. שיחקנו איתם את משחק הבקתות המסורתי 'אונו', והלכנו לישון. שימו לב שמהפס מאבדים את הקליטה עד לאחר ההגעה לפלאב.

יום 3-4 : Cerem - Doberdoll

בבוקר המחרת ביקשתי מאנשי הגסטהאוס הנפלאים לקנות ירקות וקמח, והם סירבו בתוקף שאשלם להם.
יצאתי לכיוון דוברדול השכם, כיוון שידעתי שעליי להישאר שבת בדוברדול ולהיערך אליה.
המסלול הרשמי לא עובר בתוך הכפר, וכדי להגיע אליו, יש צורך לרדת דרומה אליו ולעלות איתו חזרה. בשביל 'לחסוך' את העלייה והירידה חזרה, יצאתי בשביל ג'יפים שיוצא ממש מהגסטהאוס לכיוון דוברדול. צריך להמשיך ישר למעלה בשביל הג'יפים עד שמתחילים ללכת בסללומים בתוך היער. אחרי כשעה בערך של עלייה מתונה, מגיעים לעוד בית קפה מאולתר. בנקודה זו הווריאנט שהלכתי בו התחבר לשביל הרשמי. עצרתי לשתות קפה ולמלא מים אצל הזקן הנחמד.
מכאן העלייה ממשיכה באותה המגמה. אחר כשעה+- מגיעים לפיצול ויש לפנות שמאלה. 300 מטר לאחר מכן נתקלים בירידה לכיוון תוך היער. סימן הזיהוי הוא פירמידת גבול מאולתרת. לי לקח זמן להבין שמדובר במקום בו מתפצל השביל. ממשיכים בדרך היער בצד השמאלי של הנחל, מדי פעם יוצאים מהיער וחוזרים, עד שלאחר כשעה מגיעים לפס, Cafe e Aljucit, בו מתגלה בצורה מרשימה ההרים הייחודים של האזור. כמאתיים מטר לאחר הפס מגיעים לבקתה נחמדה בה ניתן לשתות (שוב) לשתות קפה ולמלא מים. מנקודה זו השביל יורד דרך בקתות רועים שונות, המציעות קפה ללא הפסקה. שימו לב להמשיך ישר לאורך השביל ולא לרדת לתוך בקתות הרועים מצד ימין, כפי שקרה לי. השביל נע על קו הרכס השמאלי במתינות ולאחר מכן יורד לנחל. מנקודה זו מתחילה עלייה מעט תלולה יותר לכיוון הפס המקדים לדוברדול, כשעה וחצי אחרי בקתות הרועים אותם ראינו קודם לכן. לאחר הפס, יורדים לכיוון דוברדול, רבע שעה לאחר מכן, אחרי 15 ק"מ ביום ו1025 מטר עלייה בסך הכל. דוברדולה (1741) הוא כפר המשתרע בתוך העמק, ובדומה לצ'רם גם פעיל רק בקיץ. אבל התחושה היא שמדובר במקום אפילו שומם יותר.
אני ישנתי בגסטהאוס לאונרדו (10 יורו ללילה של שינה בלבד) בעקבות המלצה שקראתי באינטרנט, אבל לא הייתי מרוצה במיוחד. אנשי הגסטהאוס לא יודעים אנגלית, והבת שכן יודעת לא נחמדה בכלל והסתכלה עליי בצורה מוזרה לאורך כל השבת שהייתי בה. אני ממליץ על גסטהאוס סוקול שנמצא על גדת מפל מגניב. צריך להמשיך מעט אחרי לאונרדו ולפנות שמאלה. האנשים בגסטהאוס שם היו נחמדים מאוד, אפילו שרק קפצתי לראות מה יש ולא לישון.
אם רוצים, אפשר להישאר יום נוסף בדוברדול, לעלות לאגם נחמד שיש באזור ולפסגת אחד ההרים הגבוהים באלבניה. חוץ מזה, מדובר במקום רדום מאוד שההישארות בו בשבת עדיפה כברירת מחדל בלבד.

יום 5: Doberdoll - Plav

כיוון שהחלטתי לוותר על החלק של קוסובו מחוסר זמן, היום הזה היה אמור להיות היום בו 'אחתוך' מהשביל הרשמי ואחבר בין שני מקטעים שונים של השביל. במהלך תכנון השביל היו בפניי שתי אפשרויות, אותם תכננתי על פי הMaps Me: הליכה על היום הרשמי, מדוברדול עד מילשבק, עם סטייה בשביל הפונה שמאלה, לכיוון מקטע השביל היורד מליקנט, או כבר בתחילת היום יציאה מהשביל באמצעות שביל הנע על קו הרכס ודרכים המחברות בין הכפרים שבעמק, עד הגעה לאגם Hridsko jezero.
במהלך תכנון הדרכים, לא שמתי לב שהשביל עובר באגם הנחשב כמדהים ביופיו, והעדפתי את הדרך הנעה בין קוסובו למונטנגרו, כחלק מהרצון ללכת בשביל היפה העובר במשולש הגבולות. בדיעבד, וארחיב על כך בהמשך תיאור היום, הדבר התגלה כטעות, ואני ממליץ ללכת על הדרך השנייה, הטובה יותר.
יצאתי השכם בבוקר מדוברדול המנומנמת, תוך כדי שאני מנסה לנווט את דרכי על פי המסומן בOpen map (וכתוצאה מכך גם בMaps me), כשביל פסגות הבלקן. למעשה, מהר מאוד גיליתי שהשביל קיים חלקית בלבד, והניסיונות לעקוב אחרי הסימונים המטושטשים עייפו אותי ביותר. המלצתי היא לא לנסות ללכת בשביל, אלא לכוון לאחד האוכפים הנמצאים צפון מזרחית לשביל, תוך כדי שימוש בגפס, ומשם להמשיך על קו הרכס עד הגעה לשביל.
אם מחליטים ללכת על האופציה השנייה, יש להגיע לשביל הברור שנע על הרכס ולהמשיך איתו שמאלה.
לאחר העלייה המעט חדה לרכס, השביל החל לרדת במתינות על הרכס המפריד בצורה מרשימה מאוד בין גבעות קוסובו מימין וכפרי מונטנגרו משמאל, עד הגעה לQafa Bogiqes לאחר כשעה וחצי - שעתיים מתחילת היום . על פי הספר, וכך אכן נראה, הסימון במפה לא מדויק והשביל לא הולך מעט מערבה יותר. בשלב זה, השביל עולה לCafa Belega היפה בתוך קוסובו, ולאחר כשעה, שעה וחצי, מתחיל לרדת לכיוון Roshkdol. על פי הMaps Me, היה אמור להיות שביל הפונה שמאלה, אבל הליכה בשטח גילתה כי השביל לא קיים, ומדובר בהליכה קשה, אף בתוך קוצים וצמחים שונים. ההליכה הקשה והמייגעת, לצד השמש הקופחת שנחשפה אחרי היציאה מצל ההרים, הקשו מאוד על ההליכה, ורק לאחר כשעה וחצי של תמרונים והתעסקויות בגפס, הגעתי לעמק הירוק של כפרי מונטנגרו.
חציתי את הנהר החביב שזורם בצד הדרך, ואחרי כחצי שעה של הליכה בשביל הג'יפים, המחבר בין הכפרים השונים, ואחרי מעבר על פני Babino Polie, הגעתי לשלט המורה על האגם המיוחד עליו דיברתי קודם לכן. בדיקה זריזה במפה הסבירה לי את הטעות שעשיתי בבחירה ללכת בדרך הנוכחית. הגעתי ב2 בצהריים לנקודה זו, וההליכה דרך האגם הייתה מאריכה לי את השביל בכ10 ק"מ, ובשל כך החלטתי לנסות לתפוס טרמפ עד לאגם, ואם לא, לדבוק בהחלטה המקורית.
לאחר כמה דקות, זוג מונטנגרים נחמד עצר לי ולקח אותי עד החנייה לפני האגם. ירדתי (כעשר דקות), מהכביש עד לאגם, וההחלטה השתלמה לחלוטין. מדובר באגם מדהים (אפילו לא כל כך קר), וצלול. אחרי צלילה קצרה, חזרתי לכביש והתחלתי לנוע לכיוון פלאב. הדרך נעה בתחילה חזרה על שביל הג'יפים אותו נסעתי בטרמפ, ולאחר כ2 ק"מ פונה שמאה לתוך היער. אחרי עלייה קצרה, מתחילה בירידה מסחררת לכיוון פלאב. הירידה עוברת ברובה בשביל ג'יפים נוח, ליד כפרים נינוחים למדי ומדשאות ירוקות, וחוצה מספר נחלים קטנים בדרך. לאחר המעבר לרכס השני, הדרך הופכת למתונה יותר ולמישורית בחלקה, ומגיעים לאחר כ3 וחצי - 4 שעות מהאגם, לפאתי העיר פלאב, ולאגם הנשקף מתחתיה. בפנייה הראשונה פניתי שמאלה, עד שהגעתי למרכז העיר ולגסטהאוס בו בחרתי לישון, Ambeinte, שעלה 15 יורו ללילה לחדר זוגי. מדובר בגסטהאוס שהוא סוג של מלון, נקי מאוד ומאובזר היטב, אך מעט שומם, ואם אתם מחפשים חברה, נראה שתצטרכו לעבור לגסטהאוס אחר, כגון Ottman הפופולרי השוכן בקרבת מקום.
הגעתי לפלאב יחסית מאוחר, אבל עוד הספקתי להסתובב מעט בעיר, שהתגלתה כבעלת יופי מיוחד וחיי לילה תוססים. אם יש זמן מומלץ לקפוץ לסיבוב באגם המרשים שצמוד לעיר.

יום 6: Plav - Vusanje

לאחר השהות הקצרה בעיר, יצאתי מוקדם בבוקר חזרה לשביל, במטרה להגיע מוקדם יחסית לווסנג'י. הייחודיות הגדולה של היום הזה היא השילוב בין הנוף שבאיזור פלאב לחזרה לאלפים האלבניים.
השביל עובר ממש במרכז העיר, ואפשר למצוא סימון על הכיכר המרכזית שבה. בכיכר צריך לפנות שמאלה, בשביל שעולה מעל העיר, במקביל לאגם. אחרי כ800 מטר הליכה על הרחוב הצדדי (שמלא בסימונים), ישנה פנייה שמאלה לשביל העולה לכיוון היער. שימו לב שאתה פונים בו שמאלה (ולא ממשיכים כמוני במשך ק"מ וחצי עד שמגלים את הטעות הזאת).
אחרי כ4 ק"מ מהעיר, מגיעים לחיבור עם כביש, בו יש ספסלים, נקודת מילוי מים ותצפית יפה על האגם. בשלב זה המשכתי שמאלה עם הכביש, עד שבאחד הסיבובים, שפונה לכיוון Karula, פניתי שמאלה ויצאתי מהכביש. כמאתיים מטר לאחר מכן פגשתי באיש שמורות הטבע המונטנגרי, שדרש יורו עבור כניסה לשמורת הטבע Prokletije (התלבטתי האם הוא סתם מחרטט, אבל נראה שמדובר במשהו אמיתי). שימו לב שאתם עוקבים אחרי הסימון והולכים בשביל הנכון, בפיתולים השונים.
העלייה ממשיכה בצורה די משעממת לאורך שביל ג'יפים ארוך ומפותל, עד שבשלב מסוים יוצאים ממנו ועוברים לטיפוס תלול מעט יותר על דרך יער יפה. בסיומה של דרך היער מגיעים לאיזור מישורי, שנקרא Bajrk על פי המפה. אני בשלב זה טעיתי ופניתי באחד השבילים שמאלה לכיוון האוכף הקרוב. שימו לב שאתם פונים ימינה לכיוון היער והפסגה הקרובה. בנקודה זו השביל הופך לתלול יותר, ולאחר עלייה של כמאה מטר נוספים, מגיעים לפסגת Maja e Borit היפה (2106 מטר), שמתגלה בה נוף אדיר של אגם פלאב והסביבה כולה. מכאן הדרך ממשיך לעלות מעט לפסגת Bor, בגובה 2149, ואנחנו חוזרים לנוף של צ'רם וההרים המסולעים האלבניים בהם נתקלנו בימים הראשונים. מכאן ירדנו עד שהגענו לאותו שלט שהגענו אליו בטעות ביום ההליכה מולבונה לצ'רם, ולאחר כשעתיים מהאגם התחלנו לרדת בצורה משמעותית לכיוון ווסנג'. כמה ק"מ אחרי הירידה עצרנו בבית קפה (מונטנגרי, ראשון), וכשעתיים וחצי אחרי תחילת הירידה הגעתי לפאתי ווסנג'.
vusanje (במונטנגרית) או Vuthaj (באלבנית - המשפחה ניסתה במשך שעות להסביר לי את ההגייה הנכונה) הוא כפר קטן ושכן השוכן ממש בתחתית האלפים האלבנים. בעקבות המלצה של ידידה גרמניה שפגשתי במהלך החלטתי ללכת ל kollata guest house. מדובר בגסטהאוס הטוב ביותר שפגשתי בטיול. החדרים נחמדים מאוד (10 יורו לחדר פרטי), והאווירה כשישבנו עם המשפחה הייתה פשוט מדהימה. הם סיפרו לנו הרבה על התרבות האלבנית והסבירו שבעצם מדובר בכפר אלבני לכל דבר, שנלקח במהלך המלחמה.

יום 7: Vusanje - Theth -- Koplik - Dubrovnik

ליום האחרון יצאתי מוקדם, בידיעה שעליי להמשיך בנסיעות מטת' ומאלבניה בכלל. המשפחה האלבנית הנחמדה אצלם התארחתי לא הסכימו לתת לי ללכת ללא כוס קפה בשש בבוקר, והתעקשות שיקפיצו אותי לתחילת המסלול. סירבתי בנימוס ויצאתי לדרך. לדעתי מדובר באחד הימים היפים ביותר בטרק.
יצאתי מהגסטהאוס והמשכתי לכיוון המסגד, שם היה שילוט לגבי המשך השביל. המשכתי ישר עד ליציאה מהכפר, שם היה גרפיטי הקשור לשייכות הכפר לאלבניה ומפל קטן. המשכתי קצת הלאה, עד שהגעתי לשביל ג'יפים הפונה לכיוון ההרים. מעט אחרי כן
אני לא ראיתי אותו, אבל ידיד צרפתי שפגשתי במהלך השביל סיפר לי לאחר מכן שיש אגם מדהים, סמוך מאוד לשביל, וכחצי שעה אחרי היציאה מהכפר.
אחרי כשעה וחצי של עלייה מתונה מגיעה לשטח מישורי שבחורף מהווה אגם, ולמעבר גבול, חזרה לאלבניה. מכאן התחילה עלייה תלולה ומשמעותית הרבה יותר דרך היער, כשבסופה הגעתי לשטח מישורי, הפעם מסולע, ובית קפה מאולתר נוסף (איזור הנקרא Fusha e Runics). לאחר כוס קפה מצוינת המשכתי לעלות בשביל שהפך סלעי יותר ויותר, ואחרי כ1.5 ק"מ של טיפוס הגעתי לבונקר ששימש לוחמים שהגנו על הגבול. השביל התחיל לעלות בצורה נסתרת בסלע, וכשעה לאחר היציאה מ'בית הקפה', מצאתי את עצמי מעל אגם חצי מיובש ובקעה יפהפיה. ירדתי לבקעה, ואחרי כעשרים דקות הגעתי סוף סוף לפס, Pejes Pass.
הפס היה עמוס אנשים, והספיקה לי הפסקה קצרה לראות את הנוף (בעיניי הדרך לפס הספציפי הזה יפה יותר מהפס עצמו), כדי להתחיל בירידה הארוכה לטת'. הירידה מתחילה בצורה תלולה מאוד ובהרבה זיגזגים, אבל הדרך נוחה מאוד. הירידה המשמעותית בגובה (מ1707 ל958) שלקחה כשעה, נגמרה בוואדי עמוס עצים ובירידה מתונה הרבה יותר. משם נותרה לי הליכה של כ45 דקות על שביל הג'יפים המחבר בין הכפרים השונים (הכפר טת' עצמו נמצא רק בתחתית הוואדי), עד שהגעתי לסופרמרקט בו התחלתי את המסלול, שבוע קודם לכן. חגגתי את סיום המסלול, והצטרפתי לנהג מיניבוס שנסע חזרה לשקודר (ועשה עשרות סיבובים בטת' עד היציאה, וכמה וכמה עצירות במהלך הדרך). עצרתי בעיירה הראשונה על הכביש הראשון לשקודר, Koplik, ומשם תפסתי טרמפ לגבול Honi i Hotit, וטרמפ מופלא עוד יותר לדוברדובניק, אבל זאת כבר פתיחה לסיפור הבא.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )