טרק פסגות הבלקן

תשעה ימים סביב משולש הגבולות- אלבניה, מונטנגרו וקוסובו

תאריך הטיול2017 M05
משך הטיול9 ימים
עונה מומלצתיוני-ספטמבר

מידע כללי

טרק יפה וחדש יחסית שעדיין אין עליו הרבה מידע בעברית, למעט סיפור דרך אחד כאן.
עשינו אותו באביב 2017, שבוע אחרון של מאי וראשון של יוני. מבחינת מז"א העונה מצויינת, אבל באזורים הגבוהים יותר של הטרק הכפרים בהם עוברים עדיין נטושים, מה שיצר בעיות מבחינת מציאת מקום לינה ואוכל. אנחנו הסתובבנו בלי אוהל ושקי שינה, והתבססנו על האירוח בכפרים שכולל בד"כ אירוח בבית של משפחה בכפר וכולל מלבד הלינה גם ארוחות בוקר וערב, וצידה לדרך ליום המחרת. אפשר גם לעשות את הטרק עם אוהל ואז פחות מוגבלים ואפשר לצאת קודם בעונה, אבל צריך לקחת בחשבון סחיבה של הרבה יותר ציוד כי אין הרבה איפה להצטייד על הדרך. את המידע מצאנו מסיפור הדרך כאן ומעוד אתרים שונים באנגלית.
המסלול הוא מעגלי ומקיף את משולש הגבולות בין 3 המדינות, כאשר החלוקה פחות או יותר שווה בין כל 3 המדינות, ולעשות אותו במלואו לוקח כ- 10-12 ימים, לא כולל הגעה וחזרה לנקודת ההתחלה. אנחנו היינו מוגבלים ל- 9 ימים בסה"כ אז הלכנו 7 קטעים עם 2 הקפצות בדרך, אחת מתוכננת ואחת לא. כיוון שהוא מעגלי ניתן לעשותו בשני כיוונים, כאשר המקובל הוא נגד כיוון השעון, כך אנחנו עשינו במרבית הימים, עם שינוי קצר שמפורט בהמשך.
סימון השבילים שונה ממדינה למדינה בצורתו ואיכותו. באלבניה הסימון טוב יחסית, במונטנגרו סביר ובקוסובו רע. בכל מקרה כדאי מאד להסתמך על אפליקצית ניווט כלשהי, אליה אפשר להוריד את כל מקטעי השביל ולנווט אוף ליין, כי יש כיסוי GPS טוב בכל האזור. אינטרנט לעומת זאת אין ובמרבית הימים וגם הלילות בבקתות לא הייתה קליטה ולא היה WIFI. בשני כפרים גם לא היה חשמל. אנחנו השתמשנו באפליקצית wikiloc, שמהאתר שלה הורדנו את כל המקטעים של הטרק אל הסלולרי, כולל נקודות ציון בדרך. בנוסף, לטרק יש אתר רשמי, ממנו גם אפשר להוציא הרבה מידע על הטרק, ולהוריד סיפור דרך כולל קואורדינטות של כל הימים, כולל הערכות זמנים, אבל בזמן האחרון הוא לא עולה. יש דף פייסבוק, קישור מצורף, שמתעדכן בקביעות ואפשר לשאול דרכו שאלות (לא השתמשנו. כשתכננו את הנסיעה האתר עלה עדיין. לטרק יש מפה רשמית, אותה לא הצלחנו להשיג כיוון שזמן המשלוח שלה בהזמנה באינטרנט היה מאד ארוך ולא מצאנו אותה בחנויות שחפשנו באלבניה. מטיילים אחרים שראינו (לא היו הרבה) טיילו גם עם ספרון של הטרק, שלדבריהם אפשר לקנות באמזון. לפי מה שראינו הוא הרבה יותר אינפורמטיבי מהמפה, שהיא בקנ"מ מאד גדול, וכולל גם מקטעים נוספים באזור הטרק.
את הטרק אפשר להתחיל מ- 4 נקודות שונות, העיירה Theth באלבניה, שם אנחנו התחלנו, Valbona באלבניה, Plav במונטנגרו ו- Peja בקוסובו. הכל תלוי בטיסות שמצליחים למצוא. לאלבניה והקוסובו אין טיסות ישירות מהארץ ולמונטנגרו יש אבל כרגע זה עונתי ולא מכווון לאזור הזה. בכל מקרה יש הרבה קונקשנים דרך המדינות באזור. אנחנו נחתנו בטיראנה באלבניה ועברנו ביוון בהלוך וטורקיה בחזור, עם קונקשנים שאפשרו לנו לנצל ימים מלאים ביום ההגעה והחזרה.
באזור הטרק מדברים בעיקר אלבנית באזורים בהם הטרק עובר, והאוכלוסיה היא אלבנית. קוסובו ואלבניה הן מדינות מוסלמיות אבל אנשים בהן הם חילונים לחלוטין וזה לא מורגש. אנחנו גילינו רק ביום הרביעי שאנחנו מטיילים במהלך הרמדאן... מונטמגרו היא מדינה נוצרית, אבל דווקא האזור של הטרק הוא בהשפעה אלבנית וזה המקום היחיד שבו הורגש שהאוכלוסיה מוסלמית, אם מואזין שקורא במסגד, אבל עדיין כולם היו מאד נחמדים וחברותיים. בכלליות האוכלוסיה בכל הטרק הייתה מאד ידידותית, מזמינה ומנסה לתת את ההרגשה שהתיירות מאד מבורכת. לכל האזור יש תדמית רעה בגלל המלחמות שהיו בשנות ה- 90 וכולם רוצים להראות שהיום המצב השתנה. אנחנו נתקענו כשגילינו שכפר שתכננו לישון בו עדיין נטוש ובעזרתם של כמה אלבנים חביבים שהצלחנו ליצור אתם קשר הצלחנו להשיג טרמפ שדלג על הקטע.
באלבניה אנשים יודעים קצת איטלקית ובקוסובו ובמונטגרו קצת גרמנית, אבל בכל מקרה לא מדברים כמעט אנגלית. עדיין מצליחים להסתדר תמיד ובכל כפר יש כמה בתים שמארחים אמטיילים, אפילו שהטרק עדיין רחוק מלהיות פופולרי. אנחנו טיילנו בתחילת העונה ופגשנו רק עוד מטייל אחד או שניים ביום, למעט ב- Theth שהיא מרכז תיירותי יחסית גדול בצפון אלבניה, לשם מגיעים יחסית הרבה אנשים לטיולי יום באזור ויש בה בתי הארחה יותר סטנדרטיים.

מנהלות

המטבע באלבניה הוא לק (Lek) ומומלץ מאד להשתמש בו באלבניה, שכן השער רע משמעותית אם משלמים ביורו. אם מתחילים באלבניה אז אפשר להחליף בטירנה או בשקודרה. בכפרים לא כל כך, אז זה פחות רלוונטי אם מתחילים במדינה אחרת. מחוץ לאלבניה ללק אין כמעט ערך, אז עדיף גם להמיר אותו חזרה לפני שעוזבים או להשתמש בהכל. בקוסובו ובמונטנגרו הטבע הוא יורו.
המדינות בהן עובר הטרק אינן חלק מן האיחוד האירופי ואין בינהן מעבר חופשי. כיוון שעוברים את הגבולות בשבילים ולא במעברים רשמיים צריך להשיג אישורי מעבר גבול מראש. ברמת העיקרון אפשר לפנות באינטרנט למשטרת הגבולות של כל מדינה אבל זה מסורבל והמענה, לפי מה שהבנו מקריאה באינטרנט, רע מאד. את האישורים השגנו דרך סוכנות אלבנית בשם Zbulo (לינק מצורף), שדרך האתר שלה הגשנו את הבקשה. העלות היא כתלות במספר המעברים והאנשים שעוברים בכל פעם, כאשר מונטנגרו לוקחת עמלה נוספת. אם עושים את הטרק המלא יש 3 חציות גבול בסה"כ ול- 2 אנשים זה עלה 50 יורו. בקבוצה גדולה יותר יש מחיר מקסימום ואז העלות יורדת. השירות בסוכנות מאד יעיל ומהיר והם דוברי אנגלית מצויינת. את הבקשה מגישים באתר עם פירוט מספר האנשים, הם חוזרים במייל לקבלת פרטי המטיילים - שמות מלאים וצילומי דרכון, והתשלום נעשה ב- pay pal. אחרי כשבוע מקבלים את האישור במייל ואותו צריך להדפיס ולהסתובב איתו בטרק. בפועל, רק מונטנגרו אוכפת את הצורך - באזור הכפר Babino Polje אליו מגיעים מקוסובו יש נוכחות משטרתית. אנחנו פגשנו שוטרים שביקשו לראות את האישורים והיו מאד חביבים ואדיבים. בהמשך כשמגיעים לעיירה Plav צריך לעבור בתחנת משטרת הגבולות, ושם האישור המודפס מוחלף באישור קבוע, שמחכה בתחנה. מציגים דרכון וההליך לוקח כעשים דקות. באלבניה וקוסובו לא התבקשנו בשום שלב להראות אישור, וגם לא נדרשים לכך. בכל מקרה, לא כדאי לדעתנו לקחת את הסיכון. חשוב להתחיל בתהליך בזמן כדי לא להתקע בלי האישורים, ולהגיש את הבקשה לפחות שלושה שבועות לפני מועד הטיסה.
באזורים בהם הטרק נמצא אין הרבה קליטה סלולרית, אז חבילה שעשינו שמשה אותנו בעיקר באלבניה בדרך הלוך וחזור לשדה התעופה ובעיירה Plav במונטנגרו. בשאר המקומות לא הייתה קליטה סלולרית, וברוב הלילות גם לא היה wifi בכפרים, אז צריך לקחת בחשבון ימים שלמים ללא קליטה ויכולת תקשורת. בכל המקרים עוברים בכפרים בהם האוכלוסיה ידידותית מאד, ואם צריך לצאת מסיבה כלשהי הם מסייעים להשיג טרמפ. כיסוי GPS יש בכל מקום.
כיוון שהטרק לא מאד מוכר אין בעייה גדולה של עומס ואנחנו לא הזמנו מקומות למעט ללילה הראשון. בכל מקום לא הייתה בעייה למצוא את מקומות האירוח וחלקם גם נמצאים כנקודות ציון בסיפור הדרך שנמצא באתר ומופיעים כחלק מהמסלול באפליקצית הניווט. בכל מקרה אם בונים על הקפצה, כדאי לנסות לתאם את זה מראש כדי לא להתקע ולחכות סתם.

יום ראשון - נחיתה והגעה ל- Theth

נתחנו בבוקר בשדה התעופה של טיראנה (על שם האם תרזה). שדה קטן מאד ומזכיר יותר תחנת אוטובוס גדולה, עם מספר נחיתות והמראות מאד קטן אבל זה מייעל את התהליכים ודי מהר מגיעים החוצה. את הטרק התחלנו בעיירה Theth שבצפון אלבניה, שאליה כיוונו להגיע עד סוף אותו היום כדי להתחיל ללכת למחרת בבוקר. בשדה החלפנו מעט כסף כדי שיהיה לנו לשלם על התחבורה עד שנגיע לצ'יינג'.
צורת התחבורה הפופולרית בין ערים באלבניה היא מינמבוסים בשם פורגון (furgon) וכדי לצאת מהשדה לוקחים אחד כזה לטיראנה ומבקשים מהנהג לרדת בתחנה של המיניבוסים לעיר שקודרה (Shkoder), העיר המרכזית בצפון מערב אלבניה. עלות המיניבוס 250 לק והנסיעה אורכת כ- 20 דקות. חשוב להגיד לנהג שרוצים להגיע לשקדורה, כי אין תחנה מרכזית ומיניבוסים לכל יעד יוצאים ממקום אחר, אז חבל להסתבך. יורדים ברחוב ראשי לפני מרכז העיר ושם מיד תפסנו פורגון לשקודרה. 400 לק, כשעתיים. בשקודרה מגיעים לכיכר ראשית, שלידה יש מסגד גדול. כאן זה המקום להצטייד במה שצריכים, ולהחליף עוד כסף. אנחנו קנינו שם קצת אוכל שיהיה לדרך כי הסתמכנו על מקומות הלינה למזון. בנוסף, מצאנו שם גז לגזיית הברגה, מה שלא קל למצוא - ברוב המינימרקטים מוכרים גזיות ובלוני ניקוב, אבל מצאנו חנות למוצרי גז על הרחוב הראשי ששם היה בלון הברגה קטן. מאד כדאי כי זה מאפשר להביא גזייה קטנה מהארץ לפק"ל קפה.
כדי להגיע ל- Theth צריך ליסוע עוד שלוש שעות צפונה. המרחק לא גדול אבל הקילומטרים האחרונים מאד משובשים ועבירים רק לרכבים גבוהים. יש פורגונים שיוצאים לשם בשעות הבוקר, וכדי לא להפסיד זמן על הנסיעה בבוקר תיאמנו עם מקום הלינה ב- Theth שיאספו אותנו עם ג'יפ, בעלות של 50 יורו. אנחנו היינו שניים אבל בג'יפ יש מקום ל- 4 אנשים והמחיר זהה. זה היה מקום הלינה היחיד שהזמנו מראש, דרך האתר booking, ודרך שם יצרנו קשר ובקשנו את ההסעה. אספו אותנו מכיכר העיר שקודרה בשעה 15:00, אחרי ארוחת צהריים והגענו לקראת הערב לכפר.
מקום הלינה ב- Theth נקרא Bujtina Polja, ונמצא בסמוך לכנסיה של הכפר (כפר נוצרי) זהו בית גדול עם חדרים בגדלים שונים ואזור משותף שבו מוגשות ארוחות הבוקר והערב. הבעלים הם 2 אחים, דוברי אנגלית טובה שמשמשים גם כמדריכים באזור, ומכירים הרבה מסלולים מלבד מסלול הטרק. יש להם מפות שונות ואם רוצים לטייל עוד כמה ימים באזור זה יכול להיות בסיס מצויין ליציאה. המחיר היה 3500 לק לאדם לחדר זוגי עם שירותים צמודים, מים די חמים, ארוחת ערב ובוקר מלאות וצידה לדרך. בערב אפשר להזמין גם בירות ויין. על כמות קטנה לא גדולה במהלך הארוחה לא היה חיוב נוסף. בנוסף מציעים גם ראקי, שהוא גרסא מקומית לגראפה שכל אחד מכין בעצמו, והוצע לנו בכל לילה. האיכות משתנה. בניגוד לראקי מאזור טורקיה כאן אין אניס. באזור המשותף יש wifi.
כאן גילינו שהכפר doberdol בו תכננו לישון בסוף היום השני נטוש מה שהצריך מאיתנו להתארגן על הקפצה ולשנות את המסלול המתוכנן החל מהיום השני. בנוסף יצרנו קשר בווטסאפ עם מקום לינה ללילה הבא.

יום שני - Theth ל- Valbona

יום הליכה של כ- 8 שעות, בו עולים מהעמק של Theth לעמק השכן, בו נמצא הכפר Valbona דרך פס Valbona. הסימון באלבניה הוא בצבע לבן-אדום-לבן, כמו סימון השבילים האדום בארץ. אין הבדל בצבעים בין שבילים שונים מה שיכול להיות מבלבל בפיצולים, אז צריך להיות עירני. בד"כ אין שילוט אלא רישום בצבע על הסלע של יעדים. ספציפית באזור Theth יש שילוט פיזי. השביל בכפר מתחיל מהגשר הגדול שעל הנהר שעובר במרכז הכפר, ליד שילוט רשמי של הטרק עם מפה. הולכים כמה מאות מטרים וחצים יובל של הנהר ואז מגיעים לשביל עצמו, עם פיצול ימינה לכיוון Valbona ושמאלה לכיוון מונטנגרו, משם מגיעים ביום האחרון.
אחרי הפנייה מתחילה עלייה באזור מיוער, כאשר לאחר כ-3 שעות עוברים במעין בית קפה. זוהי פרגולה בנוייה על השביל שם אפשר לעצור. כיוון שהגענו יחסית מוקדם שתינו קפה והמשכנו בעלייה לכיוון הפס, עוד כשעתיים. מהפס יש נופים יפים של שני העמקים ושל הפסגות שמסביב שעדיין היו מושלגות. לאחר עצירה קצרה התחלנו בירידה ואחר כשעה וחצי הגענו לבית קפה נוסף, דומה לראשון. יום זה הוא באזור מטוייל בהרבה ולא מאפיין את שאר הימים, בהם אין מקומות בדרך... כמו כן גם כמות המטיילים שם הייתה מעט יותר גדולה ופגשנו מספר אנשים בדרך שעשו את ההליכה בכיוון ההפוך או בכיוון שלנו. מבית הקפה ממשיכים לרדת לכיוון Valbona ולבסוף מגיעים לסוף הקטע, שם יש בית מלון גדול ומתחיל כביש סלול המוביל לכפר. הכפר מפוזר על שטח יחסית גדול וכדי למצוא מקום לינה (שהוא לא בית המלון) צריך ללכת על הכביש ולעקוב אחר שילוט.
אנחנו ישנו אצל Arben slimej (טלפון 355-683681803) קבלנו המלצה עליו מחברים שטיילו באלבניה, ויצרנו איתו קשר ערב קודם לכן. אשתו דוברת אנגלית והתכתבה איתנו, ולהפתעתנו הוא חכה לנו בכביש ליד המלון שבסוף הקטע. הלינה היא בבית המשפחה, בחדר משותף (אבל היינו לבד). בנוסף יש חדר אירוח נוסף שישנו בו 3 מטיילים מקומיים וחדר רחצה משותף. המקום בהרחבה והוא הראה לנו בקתה נוספת שהוא בונה לאירוח. אשתו הכינה לנו ארוחת ערב ולמחרת ארוחת בוקר ועל כל האירוח שילמנו 3000 לק לאדם (כ- 20 יורו). הוא אישר לנו שהכפר doberdol בו תכננו לישון למחרת סגור לאחר שעשה כמה טלפונים, לכן למחרת בבוקר החלטנו ליסוע קודם למקום עם קליטה ואינטרנט על מנת ליצור קשר ולברר איך לדלג על הקטע הבא, כאשר המחשבה הייתה שכיוון שגם כך תכננו לדלג על קטע מקוצר זמן, נוותר על הקטע הזה ונוסיף קטע אחר בקוסובו שתכננו לדלג עליו.

יום שלישי - Valbona אלבניה ל- Te Liqeni בקוסובו - יום מעבר

התכנון ליום זה היה הקפצה לכפר Cerem בבוקר, שההגעה אליו מ- Valbona היא הליכה של יום שלם על כביש ואז שביל ג'יפים, ומשם הליכה לכפר Doberdol. יש מסלול אחר, עם יותר נוף, לכפר Cerem, אך קבלנו דיווחים שמצב השביל לא טוב שם לאחר החורף, ולא מצאנו את המסלול באפלקצית הניווט והחלטנו לוותר על מקטע זה.
המארחים הקפיצו אותנו לבית קפה בכפר Valbona שבו היה אינטרנט ויצרנו קשר בהודעות פייסבוק עם הבעלים של מקום לינה ב- Doberdol. הוא ציין שהבקתה פתוחה אך לא מאויישת ואנחנו יכולים לישון בה אם נרצה, אך כיוון שלא היו לנו אמצעים לבישול ושקי שינה ויתרנו. הסברנו לו את מצבנו והוא הציע לנו הקפצה להמשך הטרק באזור Peja בקוסובו - בתמורה ל- 500 לק הצטרפנו לרכב שנסע מבית הקפה לעיירה Bajram Curri, העיירה המרכזית באזור שנמצאת כ- 20 דקות נסיעה. בעיירה המתין לנו רכב שסדרו לנו ולקח אותנו לעיר Peja בקוסובו. הנהג לא דבר אף שפה מלבד אלבנית, אז לא יכולנו לתקשר, אבל במהלך הנסיעה התקשר אליו מי שדברנו איתנו דרך האינטרנט והסביר לנו את יעד הנסיעה. סה"כ כשעתיים וחצי נסיעה כולל מעבר הגבול. במעבר לא עשו בעיות מיוחדות ולא דרשו לראות אישור כלשהו. צריך לקחת בחשבון שבמעבר גבול רשמי מקבלים חותמת של קוסובו, וכיוון שיש להם סכסוך עם סרביה בהגעה עתידית לסרביה זה יכול לעשות בעיות... לנו לא היו הרבה ברירות. מי שעושה את הטרק במסלול הרגיל לא מקבל חותמות כלשהן למעט בנמל התעופה התעופה בו נוחתים.
מ- Peja תכננו לקחת מונית להמשך הטרק בקצה היום הרביעי, שמתחיל Doberdol, אבל להפתעתנו סדרו לנו הקפצה ארוכה יותר, וב- Peja הנהג הוריד אותנו וחכה לנו נהג נוסף שלקח אותנו להמשך הטרק בהרים. הוא ידע מעט אנגלית, אך הוא לקח אותנו לכפר אחר, Te Liqeni, שהוא יותר מתחם תיירותי קטן שמכיל כמה מקומות אירוח ומסעדה. המקום נמצא הרבה בהמשך הטרק וממנו מתחיל היום האחרון בקוסובו שממנו ממשיכים למונטנגרו, והמשך משם היה מביא לדילוג של עוד 3 ימי הליכה, אז החלטנו לעשות שינוי ולהתחיל ללכת את המסלול הפוך, הטרק בנוי בצורה של 8, ולכן הכוונה הייתה להתחבר לעשות את חלק המעגל שפספסנו ולהתחבר בהמשך למסלול המקורי. כיוון שהגענו למקום בשעה יחסית מוקדמת ולא הלכנו באותו היום, עלינו בשביל לכיוון מונטנגרו כשעה עד לאגם וחזרנו חזרה. סימון השבילים בקוסובו הוא אדום-לבן-אדום.
הלינה הייתה בבקתת אירוח ששייכת לנהג ושיחד עם חבריו היו בתהליך הרחבה ובניית בקתות נוספות. האזור הזה מאד פופלרי בקרב תושבי קוסובו ומדינות הבלקן השכנות לטיולים. הנסיעה מ- Peja עברה בקניון Rugove, שהוא קניון צר שמתחתר בהר והנוף בו מאד יפה, עליו נמצא הכביש המוביל למונטנגרו (M9).
הלינה בבקתה עלתה 25 יורו בסה"כ, ללא ארוחות, ואכלנו במסעדה שנמצאת במתחם. האוכל היה טעים, המלצרים דוברי אנגלית ופגשנו שם משפחה מקדונית שהגיעה לטייל באזור ושמענו מהם קצת על ההיסטוריה של האזור. במסעדה גם היה wifi ונעזרנו בו כדי לתכנן את המשך המסלול.

יום רביעי - Te Liqeni ל- Reke e allages

יום יפה באזור של גבעות מיוערות, יום הליכה של כ-9 שעות, בו עוברים מספר כפרים קטנים. בכולם יש אפשרות לעצור ללינה סביר להניח. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו מהבקתה והתחלנו לרדת לכיוון הכפר Kuqishte. השביל עובר על הכביש שיורד מהמתחם, ואם מוצאים מי שיקח אתכם למטה כדאי לשקול את זה. אנחנו לא מצאנו. בנוסף, לא מצאנו את הבעלים של הבקתה והשארנו לו את הכסף במסעדה. הכפר עצמו נמצא על הכביש הראשי למונטנגרו (M9). הירידה לקחה כשעה. צריך לקחת בחשבון שאם עושים את הדרך בכיוון המקורי אז עושים את הקטע בעלייה וזה יקח יותר זמן) חוצים את הכביש ומתחילים ללכת בגבעות דרך הכפר במגמת עלייה. לאורך כל היום הסימונים היו לא טובים והשתמשנו הרבה באפליקציית הניווט, שסייעה לנו מאד.
לאחר כשעתיים הגענו לשיא הגובה, שנמצא מעט מעל לכפר קטן. יורדים דרך הכפר ומתחלים בירידה עד מתחברים לדרך עפר שמובילה לכביש. סה"כ עוד כשעתיים. על הכביש הולכים מספר דקות ויורדים לכיוון השני, שם השביל ממשיך. עוברים דרך כפר שבמרכזו מסגד קטן, וממשיכים בהליכה. חשוב לשים לב לא לאבד את השביל, שעובר דרך אזור מרעה סגור בשערים. כדאי להעזר באפליקציה כדי לא להתבלבל. משם ממשיכים בעלייה, עוברים אחרי כשעתיים כפר נוסף ומשם עוד כשעה עד לשיא הגובה. בשיא הגובה אין ממש פס, אך יש נוף יפה לפסגות ההרים שמסביב ובעונה שהיינו הייתה הרבה פריחה. במקום יש מעין פרגולה שהייתה הרוסה וליד שולחן עליו אפשר לשבת לאכול.
מכאן התחלנו בירידה לכיוון הכפר Reke e allages. מרבית הירידה היא באזור מיוער אז כדאי להיות עירני לפיצולים. כשיוצאים מהיער כבר רואים את בתי הכפר, סה"כ כשעה של ירידה. ישנו בבית הארחה בשם Ariu, בבעלות של מוסטפה. לא יצרנו איתו קשר מראש אבל הבית נמצא ממש במקום שאליו מגיעים מכיוון הירידה. הוא גם מופיע כנקודת הציון האחרונה בסיפור הדרך מאתר הטרק. מספר הטלפון שלו גם מופיע ובתוך הכפר יש שילוט אל המקום. ליד הבקתה יש שילוט רשמי של הטרק. אם מגיעים בכיוון ההפוך, כדי להגיע לשם צריך לעבור בכל הכפר. האירוח היה בחדר משותף (שוב, היינו לבד), וכלל כרגיל ארוחת ערב, בוקר, צידה לדרך וראקי ללא הגבלה. הם אינם דוברים אנגלית אלא גרמנית ואלבנית, אבל מסתדרים. העלות הייתה 25 יורו לאדם.

יום חמישי - Reke e Allages ל- Milishevc

יום ארוך, שלקח לנו כ- 11 שעות. מתחיל בירידה מהכפר Reke e Allages על כביש עפר עד לכביש המרכזי שעובר בקניון Rugova. הליכה של כ- 7 ק"מ בשיפוע מתון, יורדים 400 מ'. הסימון לא טוב אבל אין איפה להתבלבל כי נמצאים במגמת ירידה, עד הכביש. בכביש פונים שמאלה והולכים כחצי ק"מ עד שמגיעים למתחם תיירותי בשם Rugova Camp. סה"כ כשעה וחצי (אם מגיעים מספיק מוקדם ביום הקודם אפשר להמשיך את ההליכה עד לכאן).
מכאן מתחילה עלייה לפס - זו הייתה העלייה הכי קשה במסלול שלנו. סה"כ 1200 מ', אל הפס שנמצא בגובה 2136 מ'. העלייה היא לאורך של 7 ק"מ, כאשר ה- 2 הראשונים הם בתוך יער צפוף ובשיפוע יחסית תלול. הסימון היה מאד לא ברור והיה צורך להשתמש באפליקציית הניווט. בנקודה זו, אחרי עלייה של 400 מ' יוצאים מהיער הצפוף והולכים באזור שיש בו כמה בקתות רועים. עולים ויורדים כמה פעמים מדרכי עפר והסימון משתפר. אחרי כחצי ק"מ באזור של בקתות הרועים חוזרים ליער, ויש נוף יפה מאד לאזור של קניון Rugova והרכס שממנו מגיעים שנמצא מאחוריו.
העלייה ממשיכה עד אזור הפס, שם נגמר היער. 100 המטרים האחרונים של העלייה פחות תלולים ובאזור ללא עצים. יש נוף מאד יפה לכל הפסגות מסביב ואגם קטן. ממשיכים בהליכה עד לפס, ממנו אפשר לראות את הכפר Milishevc, בו מסיימים את היום, ויש תצפית יפה לכיוון מונטנגרו ואלבניה.
סה"כ העלייה מהקניון לקחה כ- 7 שעות, כולל עצירות למנוחה ומציאת השביל, בעיקר בחלק הראשון שבתוך היער.
מהפס יורדים 400 מ', יחסית תלולים לכפר Milishevc, כאשר הירידה היא באחו ורואים את הכפר לאורך כל הדרך. בסיום הירידה מגיעים לכביש העפר הראשי החוצה הכפר, שמפוזר על שטח יחסית גדול. הכפר עצמו די מבודד, וכיוון שהוא גבוה מרבית התושבים חוזרים אליו רק כשמתחיל הקיץ. אנחנו הגענו קצת לפני תחילת העונה והבתים שבהם מתארחים היו נטושים עדיין. כדי להגיע אליהם פונים ימינה, בכיוון שבו ממשיך השביל למחרת והולכים כ- 300 מ'. בית אחד הוא השלישי משמאל והשני הוא מבנה אבן גדול שנמצא מימין לשביל. כיוון שהמקומות האלה היו סגורים הסתובבנו קצת בכפר, ומצאנו חבורת פועלים שעבדה על בניית בית. הם עזרו לנו למצוא את אחד הבתים הבודדים בכפר שהיו מאויישים - איש זקן שגר לבדו ואירח אותנו אצלו. אף אחד לא ידע אנגלים ותקשרנו בשברי גרמנית. בבית לא היה חשמל אבל האירוח היה מאד חווייתי והוא הכין לנו אוכל על תנור ההסקה.
הוא סירב לקחת תשלום על האירוח וישנו אצלו על הספה.
בסה"כ זה היה היום הכי ארוך שלנו בטרק, ואחד היפים שבהם. אפשר לקצר אותו קצת אם מצליחים למצוא טרמפ מהכפר Reke e Allages לכביש למטה, אבל אין לשם הרבה תנועה ובזמן שהלכנו לא עבר אף רכב. חשוב להגיד - אם עושים את המסלול בכיוון הרגיל, בו התחלנו ללכת, אז עושים את היום הזה הפוך, ואז הוא קצר יותר, כי העלייה והירידה מתחלפות. בנוסף, כשיורדים לקניון ומגיעים ל- Rugova Camp אפשר לתפוס טרמפ לעיר Peja ליום מנוחה.

יום שישי - Milishevc קוסובו ל- Babino Polja מונטנגרו

עוד יום ארוך, לקח לנו כ- 7 שעות, אבל עם טרמפ שחסך בערך שעה וחצי על שביל ג'יפים, בו עולים מהעמק של הכפר Milishevc דרך שני כפרים נוספים אל הרכס שמהווה את הגבול בין מונטנגרו לקוסובו, ומשם יורדים אל הכפר Babino polja. ביום הזה מתחברים למסלול שמגיע מאלבניה ושם חזרנו למסלול בכיוון המקורי של הטרק. ההליכה מ- milishevc היא על שביל העפר החוצה את הכפר, מתחילים בירידה של כ- 200 מ' ומתחילים בעלייה עד שמגיעים לכפר Roshkodol. סה"כ 5 ק"מ עד לכפר שנמצא בגובה 1600 מ'. התחלנו ללכת בשביל, וכלקח מהיום הקודם וכיוון שידענו שיש עוד עלייה ארוכה, עצרנו טרמפ עם ג'יפ של פועלים שהיו בדרך לבנייה של בקתה בכפר Roshkodol. הם השאירו אותנו בכפר ומשם מתחילה עלייה אל הפס. אחרי כמה זמן שהולכים ביער מתחברים לואדי גדול שבמרכזו נהר והעלייה מתמתנת. ממשיכים ללכת במקביל לנהר, לפי הסימוןץ
מנקודה זו המסלול מתפצל ל- 2. המסלול המופיע באפליקציה עולה לפס Roshkodol וממשיך לכיוון אלבניה (משם היינו מגיעים אם היינו הולכים בכיוון המקורי). זה המסלול בסימון המקורי של הטרק, ולכן לא עקבנו אחריו, אלא עזבנו את הנהר ועלינו בכיוון כללי של הפס שממנו יורדים ל- Babino Polja. נעזרנו בתכנת הניווט כדי לכוון לאזור הזה ברכס. זה קל יחסית לזיהוי אבל צריך למצוא מקום שבו המעבר נוח - בהתחלה החצייה של הנהר ואח"כ בשיפוע של העלייה. כדי להגיע לפס הנכון כדאי ללכת בחלק המערבי של הנהר, ולא לחצות בעמק לפי סימון השבילים שמוביל לכיוון פס Roshkodol. האזור הזה מאד ירוק ועם נופים יפים של הרכסים מסביב. בסוף הגענו לרכס ממש בפס עצמו שבו יורדים ל- Babino Polje. זה לא קריטי אם מפספסים קצת, כי השביל משם הולך גם דרומה לכיוון אלבניה, דרך פס Roshkodol, וגם צפונה לכיוון Te Liqeni, משם היינו מגיעים אם לא היינו משנים את כיוון הטרק באמצע. המקום של הפס, בגובה 2180 מ', מסומן בשלטים לכל הכיוונים, והגבול בין קוסובו למונטנגרו עובר שם. יש נופים מדהימים של כל העמקים והפסגות מסביב. במעבר למונטנגרו הסימון משתנה לעיגול אדום עם מילוי לבן.
מהפס יורדים לכיוון הכפר Babino Polja שנמצא בגובה 1490 מ', כשעתיים. די מהר מזהים את בתי הכפר אבל הסימון של השביל לא ברור, אז נעזרנו בתכנת הניווט שמהפס חזרה להיות רלוונטית, רק צריך היה להחליף את המסלול לזה שמגיע ל- Babino Polja. בדרך עוברים דרך כל מיני בקתות רועים, ולבסוף יוצאים דרך חווה. האזור מאד ירוק בעונה הזו ויש הרבה פריחה. מגיעים עד לנהר שעובר במקביל לדרך העפר שחוצה את הכפר, חוצים את הנהר והולכים על השביל. ממש ליד הגשר שחוצה את המהר יש מקום לעצור למלא מים ושם פגשה אותנו ניידת משטרה שבקשה לראות את האישורים. הראנו להם אותם ושוחררנו די מהר. ההליך הרשמי נעשה יום אח"כ בתחנה ה- Plav. המשכנו עוד כחצי שעה על שביל הג'יפים עד לכפר עצמו. אחרי כרבע שעה עוברים פנייה שמאלה, משם ממשיך המסלול למחרת. ישנו אצל Armend Alija שמופיע בסיפור הדרך. זה הבית הראשון מצד שמאל לאחר הפנייה. לא היה שום סימון למקום, הבעלים לא היה ואירחה אותנו ככל הנראה אשתו. היא לא דברה אנגלית, אבל ראו שהם מארחים שם באופן קבוע ובדיעבד זיהינו שאכן מדובר במקום הזה. קצת לפני הבית נמצא אתר קמפינג רשמי עם כמה בקתות שהיה סגור בתקופה הזו, והשביל עובר דרכו. האירוח היה מעולה, עם מקלחת מצויינת וארוחות מעולות. אין אינטרנט והלינה הייתה בחדר פרטי. העלות הייתה 25 יורו לאדם כולל כל הארוחות וצידה לדרך למחרת. יש למקום מס' טלפון שמופיע בסיפור הדרך הרשמי של הטרק, 37744557386+, וגם דף אינטרנט באנגלית וגרמנית, שאנחנו לא בטוחים ברמת התחזוקה שלהם או מי אחראי להם, כי הם לא דוברים את השפות האלה... המקום נקרא the triangle woodhouse.

יום שביעי - Babino Polje ל- Plav

יום יותר קל עם מעט עלייה בגובה יחסית וירידה בשיפוע נמוך, אבל ארוך ולכן לקח כ- 9 שעות. עולים מהכפר עד לצוק Veliki Hrid דרך אגם Hrid, כ- 500 מ', ואז יורדים לעיירה Babino Polje בגובה 970 מ'.
היום מתחיל בעלייה ביער בשביל הג'יפים שיוצא מהכפר Babino Polje, ואחרי כמה מאות מטרים עוזבים את השביל והולכים בשביל ביער במגמת עלייה. בדרך עוברים באזור שיש בו כמה בקתות, שהיו נטושות בעונה הזו, וממשיכים בשביל. באזור הזה כדאי להעזר באפליקציה, כי יש כמה שבילים שיוצאים ולכולם אותו הסימון. ממשיכים בעליה ומגיעים לאגם, שנמצא בתוך היער. מקום נחמד לעצירת קפה. סה"כ כשעתיים וחצי עלייה עד לכאן. מהאגם יש עלייה נוספת לצוק בגובה 2010 מ', עוד כחצי שעה. בצוק יש בקתת מחסה ונופים יפים לכיוון מונטנגרו.
מכאן יורדים בהתחלה על שביל ג'יפים ואחר כך דרך היער. עוברים באזור של בקתות בשם Katun Treskavica שהיה יחסית נטוש. לפי סיפור הדרך אפשר לקנות שם מזון וללון אם רוצים. ממשיכים בירידה על שביל ג'יפים דרך שטחי מרעה ובקתות נוספות. הירידה ארוכה ורוב הזמן בשיפוע יחסית מתון. לקראת סוף הירידה, כ- 3 שעות מהצוק, מגיעים לנהר, שאותו צריך לחצות. הגשר לא נמצא על שביל הג'יפים, וחשוב לשים לב לסימון השבילים שאינו ברור וקל מאד לפספס את הירידה לכיוון הגשר. האפליקציה עזרה לנו בזה. אחרי שחוצים הולכים על דרך עפר שהייתה בוצית דרך כפר קטן וממשיכים בדרך יחסית מישורית שמקיפה את ההר. ממשיכים בשביל ולקראת הסוף כבר רואים את הבתים של העיירה plav ואת האגם הגדול בשם הזהה שלחופו היא נמצאת. כשמתקרבים לעיר שביל העפר נהיה כביש סלול איתו מתחברים לאחד הרחובות. ממשיכים ברחוב עד שמגיעים לצומת T בה עובר הכביש הראשי שנכנס לעיירה. סה"כ כשעה מהגשר. קל לזהות כי יש שם בתי קברות, נוצרי ומוסלמי מכל הכיוונים. כאן פונים שמאלה לכיוון מרכז העיירה, אבל לפני כן צריך לפנות ימינה, ללכת כ- 200 מ' ולהגיע למשטרת הגבולות להחתים את האישורים. הליך של כחצי שעה. חוזרים משם למרכז העיירה. הכביש שממנו מגיעים מתעקל ימינה וחוצים גשר. באזור הזה כבר יש אינטרנט ונעזרנו בו כדי למצוא מקום לינה - מלון Timm שנמצא על הכביש הראשי - הולכים ישר, חולפים על פני כיכר שנמצאת ליד המסגד המרכזי של העיר וממשיכים עוד ישר. בהמשך הרחוב יש גם אתר קמפינג אם ישנים באוהל. העלות הייתה 30 יורו לחדר פרטי עם שירותים צמודים, ללא ארוחות. למלון יש גם מסעדה בה אכלנו ויש אפשרות לארוחת בוקר אבל ויתרנו עליה כדי לצאת מוקדם. מצאנו את המקום באתר booking, אז עקרונית אפשר גם להזמין מראש, אבל לא היה צורך.
מונטנגרו היא מדינה נוצרית, אבל העיירה הזו היא מוסלמית ברובה, וזה המקום היחיד שבו יצא לנו לעבור בטרק בו האוכלוסיה אדוקה. היו קריאות של מואזין במסגד ולא הגישו אלכוהול במסעדה - המקום היחיד בכל הטרק. בכל אופן לא הייתה שום הרגשת עויינות וכולם היו מאד אדיבים וידעו שאנחנו ישראלים. המסגד עצמו הוא יפה מאד עם צריח עשוי עץ ונחשב לאטרקציה מקומית.

יום שמיני - Vusanje מונטנגרו ל- Theth אלבניה

יום אחרון של הטרק, שהיה היפה ביותר. מ- Plav המסלול ממשיך ל- Vusanje, בדרך של כ- 30 ק"מ עליה ויתרנו. זהו יום שמומלץ לחלק ליומיים בו עולים על פסגה 2100 מ', אך ללא אפשרות עצירה בדרך בעונה זו בכפר ללינה ומקוצר זמן החלטנו לותר עליו ולקחנו מונית ל-Vusanje, שם מתחיל היום הבא. מהמלון הכווינו אותנו לתחנת דלק בהמשך הרחוב שבה חנו מוניות (לא קל לזיהוי, אין בהכרח סימון שמדובר במונית), והנסיעה עלתה 15 יורו. הנסיעה היא בכביש טוב ולקחה כ- 20 דקות. כיוון ש- Plav לא עיירה מאד מעניינת בערב אפשר לקחת את המונית גם ערב קודם ולישון בה - היו שם כמה מקומות פתוחים. הצטיידנו בארוחת בוקר וצידה ליום במכולת ב- Plav.
המונית הורידה אותנו בתחילת המסלול שנמצא על הכביש במרכז הכפר, בסמוך לאתר שבו יש מפל מרשים לתוך מערה, נקודת הציון השניה בסיפור הדרך הרשמי. זה יום הליכה ארוך, מעל 21 ק"מ בו עולים מגובה 1020 מ' עד לפס בגובה 1710 מ' וחזרה ל- Theth בגובה 730 מ'. מתחילים בהליכה על דרך עפר במקביל לנהר, ואחרי זמן קצר יש סימון לבריכת blue eye, שקבלה את השם בגלל צבע המים בה (יש עוד כמה בריכות בשם זה באזור, המוכרת ביותר היא זו שבאזור Theth). ממשיכים ללכת והשביל נהיה יותר ויותר משובש. הקניון נהיה צר יותר ויש נוף מרהיב של הצוקים מ- 2 הצדדים ושל פסגות מושלגות. בשלב הזה העלייה מתונה. אחרי כ- 8 ק"מ עולים לגבעה שאחריה נמצא אזור הגבול. אמור להיות אבני גבול ישנות המסמנות אותו אבל אנחנו לא נמצאנו כאלה. אחרי הגבעה יש אגם עונתי שהיה יבש בתקופה הזו, ושם הולכים. בחציית הגבול הסימון מתחלף לסימון האלבני, לבן-אדום-לבן, ואחרי כק"מ עוזבים את הנהר ומתחילים לעלולת לרכס על אחת השלוחות בשיפוע יותר גדול. סה"כ כ- 3.5 שעות עד לנקודה זו.
העלייה לפס היא בשביל שמסומן באופן מאד ברור. בדרך רואים שרידי בונקרים שנבנו כדי להגן על אלבניה מפלישה בתקופה הסובייטית (מפוזרים כאלה בכל המדינה). אחרי כשעה של עלייה השיפוע מתמתן. יש נוף יפה של הפסגות מסביב וקשה מאד להבחין מתי מגיעים לפס עצמו לארוך הדרך, שבה עולים ויורדים. אחרי כשעה חולפים ליד שרידי מוצב צבאי ישן ואגם קטן, ומתחילה עלייה נוספת לפס עצמו. הפס מסומן באופן ברור, והוא אזור צר בין 2 קירות מצוקיים לאורך של כמה עשרות מטרים. בכל צד ניתן לראות נופים יפים של העמק שמתחתיו. סה"כ כ- 6 שעות הליכה עד לכאן.
מהפס מתחילה ירידה תלולה מאד לכיוון Theth - ירידה של כ- 1000 מ' בגובה לאורך פחות מ- 6 ק"מ. השביל מאד ברור אבל כדאי ללכת לאט כי הוא צר, תלול ומצוקי. לאחר זמן מה כבר ניתן לראות את בתי הכפר Theth. אחרי כשעה וחצי של ירידה תלולה מגיעים לגובה הסופי, בסמוך לבתי כפר קטן נוסף, Okol. ממשיכים בשביל ברור שבשלב מסויים הופך לשביל ג'יפים, במקביל לנהר ואחרי כחצי שעה מגיעים לנקודת הפיצול ממה התחילה העלייה ל- Valbona שבוע קודם. אחרי כרבע שעה נוספת מגיעים לגשר במרכז Theth. אנחנו חזרנו לישון באותו מקום שבו ישנו בלילה הראשון, שנמצא בהמשך הכפר.

יום תשיעי ואחרון מ- Theth לשדה התעופה בטיראנה

דאגנו לכך שתהיה לנו טיסה יחסית מאוחרת, כדי לא להיות בלחץ ביציאה מהכפר. כיוון שהתחבורה הציבורית יוצאת רק משעות הצהרים, אחרי ארוחת הבוקר ארגנו באמצעות המארחים ג'ים שלקח אותנו ל- Shkoder. חלקנו אותו עם עוד זוג אמריקאים, בסה"כ 6000 לק לכולם יחד.
הגענו לעיר לפני הצהריים ולא עצרנו אלא ישר לקחנו פורגון לטיראנה, כשעתיים וחצי, 400 לק לאדם. ירדנו בתחנה הסופית ומשם לקחנו מונית (5500 לק) למרכז העיר בה הסתובבנו קצת ואכלנו. העיר נחמדה, שונה מאד מ- Shkoder ומזכירה יותר עיר אירופאית גדולה, אבל לא יפה במיוחד.
כיוון שלא היינו בטוחים כמה זמן נדרש שם בשדה לא לקחנו סיכון ולקחנו מונית כדי להגיע כשעתיים לפני הטיסה (1000 לק, עשרים דקות נסיעה), אבל בדיעבד לא היה בכל הרבה צורך. השדה קטן מאד וכל ההליך היה מאד מהיר. ככל הנראה גם הגעה של שעה לפני הטיסה מספיקה, בטח אם לא שולחים מזוודה.

טיפים

  • אם יוצאים לטרק לא במהלך העונה, אפילו קרוב לסוף או להתחלה, כדאי להיות מוכנים לאפשרות שהכפרים הגבוהים יהיו ריקים. זה מצריך או לקחת אוהל ושקי שינה, או להיות מוכנים לשינויי מסלול. הימים ארוכים יחסית, אז כדאי להתחיל ללכת מוקדם. אם לחוצים בזמן, כדאי לארגן הסעה מ- Shkoder ל- Theth מראש דרך מקום הלינה, ולא להפסיד יום כדי לחכות לתחבורה ציבורית שיוצאת רק בבוקר. כדאי בכל מקרה לדאוג לשעתיים-שלוש ב- Shkoder כדי להצטייד ולהחליף כסף, כי בהמשך אין איפה. אין צורך להזמין מקום מראש, אבל זה די מומלץ ללילה הראשון כי מגיעים די מאוחר. התחבורה הציבורית מהשדה עד Shkoder יעילה וזמינה, אבל צריך לקחת בחשבון זמן נסיעה ארוך כי תשתית הכבישים באלבניה גרועה. חשוב לקחת מעיל גשם. במהלך העונה מז"א יחסית יציב, אבל תמיד יכולים להיות פרקי גשם קצרים. החלפת כסף - להחליף קצת בשדה כדי להגיע עד Shkoder, שם יש עוד צ'יינג'ים על הרחוב הראשי. אנחנו החלפנו 300 יורו וזה הספיק לכל ההוצאות באלבניה. כדאי להוריד מראש בארץ את האפליקציה ואת המפות של כל המדינות, כמו גם את שבילי ההליכה המתוכננים. כדי לחסוך סוללה אפשר להיות במצב offline עם GPS דולק. מומלץ לקחת סוללה רזרבית או מטען נייד. צריך את הטלפון בשביל הניווט. לא לסמוך על טרמפים ממקום למקום. התשתית לא מפותחת והמקומות די נידחים. ברוב המקומות שישנו בהם לא הייתה אפשרות לקבל טרמפ גם בתשלום. האוכלוסיה המקומית מאד אדיבה ומשחה לעזור, אבל קשיי השפה די משפיעים וצריך לקחת את זה בחשבון. בחלק גדול מהטרק אין קליטה סלולרית או אינטרנט, גם לא איפה שישנים. צריך להיות מוכנים לימים רצופים של ניתוק. קליטת GPS הייתה בכל מקום.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )