אספרסו באיטליה

חופשה של ארבעה ימים בחבל מולסה (MOLISE) באיטליה

גם לאיטליה חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולApril 2016
עונה מומלצתכל השנה

VENI VIDI VICI! באתי ראיתי ניצחתי! (יוליוס קיסר)

אפשר ליהנות מארבעה ימים באיטליה?
אני מנסה להתרכז בשאלה אבל קורות העץ המסיביות בתקרה הגבוהה רועדות ומשקופי האלון הכבדים מתקפלים ומתעותים, צונחים בחינניות אל רצפת האבן.
מריו - אחרי כוס שלישית (או רביעית – מי סופר) של יין הבית הארומטי של מריו, התקרה מתחבקת עם הרצפה והחיים נראים כמו תמונה אופטימית במיוחד של דאלי. מריו חמוש בזקנקן צרפתי מכנסי צייד וחלוק של שף פוסע בנונשלנטיות בין המטבח לשולחן הסועדים מפזר צלחות אנטיפסטי, פסטות כמהין וגבינות חריפות, משל היה פיה המפזרת אבקת קסם. יש משהו נעים בקולו השקט ובחיוך שלו ולמי אכפת שהוא בכלל לא מדבר אנגלית, את המסעדה שלו הקים בבית אבן עתיק שקירותיו העבים חוסים בצילו של עץ אלון אדיר ואת סגנון הבישול שלו שמתבסס על פשטות וחומרי גלם איכותיים ומקומיים פיתח בעצמו בהשראת נופי חייו. אחרי המתאבנים מגיעות ה"פרות השמחות" כהגדרתו של מריו – אומצות שטופלו באהבה רבה כל כך שבלי ספק היתה גורמת לפרות לשמוח (ויסלחו - או לא - הצמחונים למריו). לאחר שעתיים ואולי שלוש של אכילה נינוחה, שתייה ושיחה קולחת ליד האח המבוערת. לפעמים צריך לשפשף את העיניים כדי לדעת שזו לא קלישאה.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

ברק

את הדרך המתפתלת למלון אנחנו עושים מזוגגי עיניים, הלומי אלכוהול ונעימות. את הסלעים האפורים והשלג הלבן פיזר מישהו בטוב טעם בין הכבישים המתפתלים היערות והכפרים של מוליסה. טירת קולידור- מלון הבוטיק של ברק שוכן בביתו הישן של הבישוף של הכפר גווארדג'יה (GUARDIAREGIA ) זהו בית אבן עתיק, טובל בירק, שקירותיו העבים צופנים סוד. שארם - לברק יש כמויות מסחריות מן המצרך הזה - ואנחנו נעתרים להזמנה לאיזה קפה קטן לפני השינה למרות העייפות.
ברק הוא חולם ומגשים, בשלושים וחמש שנותיו, הספיק לחרוש את העולם, לנהל בית יתומים בקמבודיה, בית ספר לברמנים באיטליה עסקי תירות במזרח הרחוק ובאירופה ועוד כל מיני.
עם מראה איטלקי ופאסון בינלאומי קשה להאמין שהוא ישראלי, ואכן שמו פותח דלתות במוליסה – כך נוכחנו בכל מפגש, עם זקנות חרושות קמטים במחלבות המקומיות או מלצריות צעירות בפאב. פעם ברמן תמיד ברמן. פתאום קופץ משום מקום בקבוק סמבוקה (או אולי ברבן – מי זוכר) ושוב השיחה קולחת והלילה עוד צעיר. ברק מספר לנו על אנטונלה זוגתו האיטלקיה, על סופות באוקינוס ההודי ועל בית היתומים בקמבודיה ואנחנו מספרים לו על אפריקה. לא רוצים לישון אבל העייפות והאלכוהול מכריעות אותנו. בלילה אני חולם על מחלבות של סמבוקה באפריקה וברמנים קמבודיים במסעדה של פרות שמחות.קאט. הארץ המובטחת – ישראל? עבודה? שגרה? היה פעם משהו כזה..אחרי יום וחצי באיטליה ארץ הקודש נראית כמו זכרון רחוק. רק לפני ימים אחדים ירד כאן שלג ועכשיו השמש מצייצת והציפורים זורחות. חבל מוליסה מתעורר אל האביב בתאוות חיים והכל פורח בהמון גוונים של סגול ואדום וצהוב. יכול להיות שהבאנו איתנו את האביב? אני מגניב מבט אל ישבנה של עפרי (רק כדי להיווכח שאין לה זנב ירקרק של פית יער כמובן). צעידה הגונה ביער מחייבת אותנו לשאת גם בקבוק יין ולחם טרי עם גבינה מקומית עזת טעם ועגבניה שמחה, לפעמים החיים הם חגיגה!.

תירים אין במוליסה, כולם נסעו לטוסקנה, תודה לאל. המקומיים הם מין הזן שברק מכנה "אדומי הפנים" מבטם קשוח ופניהם חרוצות שמש, אבל הם מסבירי פנים וידידותיים. בכבישים ההרריים (שאפו על הנהיגה – ארז) מתגלגלות להן מכוניות פיאט אינוצ'נטי ופנדה שנראות כמו נון נון. הנופים במוליסה פראיים כרי הדשא והיערות מגיעים עד גובה השלג, ומעליהם פסגות קירחות. איטליה נראית כפי שנראתה בודאי קצת אחרי מלחמת העולם יפה, וכפרית ופשוטה וחסרת גינונים.

חיי לילה

בתיו העתיקים, עתירי הסימטאות של הכפר פסקא (PESCHE) תלויים על בלימה בקצהו של צוק ונראים כמו לוקיישן לסרט על מלחמות אבירים בימי הביניים. ובמרכז הכפר – סופרייז סופרייז! פאב קונספטואלי בסגנון רטרו (או אולי דווקא סופר מודרני) שעשוי כולו ממסד ועד טפחות מחלקי מכוניות. כל פרט מעוצב בהמון מחשבה את הבוטנים של הבירה מגישים בתוך טסות של ג'נטים ואהילי המנורות עשויים מכנפיים של אופנועי כביש,אה כן וגם המלצריות, האיטלקיות החייכניות מחוטבות. כמו שאנחנו אוהבים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

התמכרות

בסוף הערב אנחנו מתפתים להוריד עם ברק איזה שוט פראי של אבסינט מין עראק ריחני שמי שלגם אותו, שוב אין לו מנוחה. והוא יכול להרוג ציפור בהבל פה, פתאום המלצריות נראות כמו פיות יער והחיים כמו חגיגה בירוק.פרידה . ברק מוסיף לקפה של הבוקר איזה משקה אלכוהולי (אולי ברנדי) ואז זה נקרא קפה קורטו, יש לו טעם לואי – טעם של עוד. מוליסה איננה הטירמיסו הענוג של טוסקנה או הפסטה הצבעונית של רומא. היא כוס קצרה וארומטית של אספרסו איטלקי משובח בטעם של פעם.
אנחנו התמכרנו.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )