לגונה 513

טרק קצר של יומיים שיוצא מCarhuaz אל לגונה ואחד הפאסים היפים בקורדוריאה בלנקה ובפרו כולה

תאריך הטיול	August 2023
משך הטיול	יומיים
עונה מומלצת	העונה היבשה בפרו

תוכן עניינים

הקדמה

זה היה הטרק השלישי והאחרון שלנו באזור ווארס. לפניו עשינו את האלפמיו + סנטה קרוז וחלק מטרק האישנקה. חיפשנו עוד טרק קצר ולא המוני וזה היה טרק מעולה. בלוגים ואתרים משווים אותו ללגונה 69 וטוענים שהוא לא פחות יפה והרבה פחות מתוייר וממוסחר.

ניתן לעשות אותו כטיול יום, אבל בשביל לעבור את הפאס ולרדת בעמק בצד השני (המסלול שמתואר בסיפור דרך הזה) צריך יומיים. סיכוי גבוה שתהיו לבד לגמרי באזור, בעיקר ביום השני שיש בו חלק שאינו מסומן על המפה, וזה חלק מהקסם שלו. שימו לב שיש לכם מספיק ניסיון בטרקים ואת הציוד המתאים לשינה בשטח באזור הזה. בנוסף כדאי להיות מאוקלמים לגובה לפני.

יום ראשון

אנחנו התחלנו את הטרק אחרי לילה בCarhuaz (אפשר להתחיל גם בווארס (Huaraz) ולקחת קולקטיבו לCarhuaz). קמנו והלכנו למקום שאמרו לנו שיש ממנו מיניבוסים לHualcan (מסומן במפה). ובאמת אחרי זמן לא רב הגיע רכב פרטי, לא מיניבוס, שלקח אותנו ועוד 3 נוסעים עד Hualcan ואז המשיך לכפר Soledad במעלה הדרך. לצערי אני לא זוכר את המחירים אבל זה היה מחיר ממש סביר. בכל מקרה ב Soledad סיכמנו עם הנהג שנשלם לו עוד 20 סול (גם לא 100% בטוח שזה היה המחיר) בשביל שיקח אותנו עד Shonquilpampa ששם מתחיל הטרק. אפשר גם לקחת מונית ישירות לShonquilpampa אבל אז המחיר יהיה כנראה יותר גבוה.

הגענו לשער נעול וחומה שהיינו צריכים לקפוץ מעליה (בקלות) ואחרי כמה מטרים יש עמדה של השמורה לגביית תשלום שהייתה ריקה. התחלנו ללכת במישור בעמק רחב עם הרבה פרות כאשר השביל מצד שמאל. יש מקטעים שהשביל טיפה פחות ברור, אבל המפה מדוייקת והכיוון הכללי ברור. אחרי כשעה הגענו לעוד ביתן קטן ופגשנו מישהו שנראה שגר שם. חששנו שהוא יגבה מאיתנו תשלום אבל הוא היה נחמד והראה לנו את המשך השביל. ממשיכים קצת בצד השמאלי של העמק שהולך ונהיה צר, עד לנקודה שצריך לחצות את הנחל.

מהנקודה הזאת מתחילה עלייה תלולה מאוד, בשביל מסודר וברור, עד שמגיעים ללגונה הראשונה עם מפל ענק שנשפך אליה. קצת לפני הלגונה התחילו לזמזם זבובי הענק של האזור ובלגונה פתחנו אוהל(בלי הכיסוי גשם, רק הרשת) ופשוט התחבאנו מפניהם.

כמה מילים לגבי זבובי הענק - משום מה אף סיפור דרך לא מזכיר אותם אבל הם הולכים להיות הנושא שהכי יעסיק אתכם בטרקים באזור הוארס. הם מתחילים מגובה 3800-4000 עד בערך גובה 4500-4700, אלפי זבובים בגודל ס"מ ואפילו יותר שלא מפחדים מכלום. הם יזמזמו סביבכם ופעם בכמה זמן אחד ינחת עליכם. אני לא יודע אם זה רק בתקופה שאנחנו היינו שם אבל זה היה סיוט. התחלנו לנסות להרוג אותם תוך כדי הליכה, שזה גם מאט את הקצב וגם מגעיל בטירוף כשאחד כזה מת בידיים וכמובן שזה לא יעיל כי יש אלפים. לקראת ערב הם נעלמים ולרוב חוזרים להציק בשעות הבוקר המאוחרות.

אחרי מנוחת צהריים ואוכל כשאנחנו מתחבאים מהזבובים, התחלנו לעלות ללגונה 513. השביל חצוב באבן וברור מאוד רוב הזמן. יש חלקים עם יותר בוץ, אבל שום דבר מיוחד. העלייה יחסית תלולה, ועולים מהר לגובה גבוה (שימו לב שאתם מאוקלמים). לקראת סוף העלייה פגשנו עוד זוג מטיילים, ככה שלא היינו לבד לגמרי כמו שהרגשנו כל המסלול (אבל לא רחוק מזה).

קצת לפני לגונת 513 יש פיצול לעוד 2 לגונות שלא הלכנו אליהם, במקום הלכנו ישירות ללגונה 513 ובערך 100 מטר לפני הלגונה יש מקום להקים אוהל עם נוף לכל העמק. הלגונה עצמה מדהימה, עם קרחון מעליה וצבע מטורף. יוצא ממנה מערה שזורמים בה מים למטה, צריך טיפה לרדת בשביל למצוא את הפתח התחתון של המערה ושם אפשר למלא מים.

חזרנו לאוהל, התחרדנו בשמש, נהננו מהנוף ואכלנו ארוחת ערב. לקראת שקיעה הלכתי שוב להסתכל על הלגונה ובלילה היה קר כרגיל.

העמק הרחב שבו מתחיל הטרק - תתכוננו לשמש בעיניים

יום שני

התעוררנו מוקדם כשההרים המושלגים ממזרח חוסמים את קרני השמש, והאוהל מלא בקרח מהלילה. התחלנו את היום בהליכה חזרה ללגונה ומפה מתחיל החלק היותר מאתגר של הטרק, כי אין שביל ברור עד הפאס שנמצא מצפון, לא במפה ולא בשטח (צירפתי מסלול מwikiloc שכדאי להוריד מראש, אבל גם הוא לא 100% מדוייק). כן יש מדי פעם רוג'ומים, בעיקר מאמצע העלייה. אזהרה - החלק הזה מיועד למטיילים מנוסים, שעשו לא מעט טרקים לבד ומוכנים לקחת את הסיכון.

בכל מקרה הצד הצפוני של הלגונה כולל מצוקים, ובערך באמצע הצד הצפוני של הלגונה יש סוג של נחל שגם נראה מצוקי, לכן ניסינו להתרחק מהלגונה ולמצוא נתיב איך לעקוף את הנחל.

מתחילים בעלייה קצרה ודרדרתית ואז במקום ללכת לאורך המצוק מתרחקים קצת והולכים בתוך סוג של עמק קטן, בכיוון כללי של צפון/מזרח. לפעמים נראה שיש סוג של שבילים בשטח, אבל לא לסמוך על זה יותר מדי כי יש שם פרות שיכולות לייצר כל מני שבילים שלא מגיעים לשום מקום.

באיזשהו שלב התחלנו לראות רוג'ומים מדי פעם, לא הרבה אבל מספיק בשביל להרגיש ביטחון. רוג'ומים בפרו יכולים להיות גם אבן אחת על משטח סלע ככה שזה יכול להיות מבלבל. מי שרוצה ללכת בשבילים פחות מתויירים צריך להתרגל לחפש אותם. חייב להודות שאשתי הרבה יותר טובה בזה ממני. בכל מקרה היו גם רוג'ומים ממש טובים וברורים. כשהגענו לנחל המצוקי, אותו עקפנו מצפון, היה נוף מטורף על הלגונה והקרחונים מסביב. קצת אחרי ראינו את הפרות, ואז יש אזור קצת יותר מישורי ואחריו מתחילה עלייה סלעית. בסה"כ נוח ללכת בשטח הזה והנוף מטורף.

החלק האחרון של העלייה יותר תלול, אבל גם מרוג'ם יותר טוב. ובסופו מגיעים לפאס ונפתח הנוף גם לצד השני. זה ללא ספק הפאס הכי יפה שהיינו בו בטיול כולו (שכלל לא מעט טרקים בפרו ובוליביה) עם נוף משוגע לקרחונים והרים מושלגים משני הצדדים ומתחתיהם לגונות טורקיז. מקווה שהתמונות יעבירו קצת מהמקום המדהים הזה.

מכאן מתחילה ירידה די אכזרית, השביל כבר מסומן במפה, וגם בשטח מרוג'ם באופן סביר. יורדים מגובה 4800 בסוג של דוך עד גובה 4300, שם יש פנייה לראות לגונה נוספת, אבל בסוף לא הלכנו אליה. ברגע שנכנסים לאזור המיוער השביל קצת פחות ברור. משם ממשיכים למטה בעמק עד גובה 3600, הזבובים המציקים חוזרים להציק. בדרך יש תצפית למפל נחמד. בשלב מסויים רואים תשתיות מים כלשהן שנבנו לאורך השביל, ושם גם השביל הופך להיות ברור לחלוטין.

בערך בגובה 3600 התחברנו לדרך עפר וסופסוף היה קצת מישור ונחת לברכיים. עברנו דרך חווה קטנה עם משפחה והרבה בריכות דגים. לשמחתי המשפחה היו בבית והרגיעו את הכלבים שלהם. כדאי למלא מים לפני החווה, כי השפכים של הבריכות דגים מזוהמים וחוזרים לנחל. אחרי 2 ק"מ נוספים הגענו לכביש. זהו לא כביש ראשי, אבל הימרתי שנצליח למצוא טרמפ/אוטובוס חזרה לCarhuaz. כשהגענו לכביש פנינו שמאלה והלכנו 150 מטר עד למסעדה בצד הדרך שזה מקום טוב לחכות ואפשר לקנות אוכל ושתייה. לשמחתנו הייתה שם קבוצה של תיירים בוואן מפונפן שהסכימו לקחת אותנו במחיר תיירים ישירות לHuaraz.