שלושה ימים על אמצע שביל הגולן מדרום לצפון

הקדמה

יצאתי לבדי ב-22-25.04.2019 לטייל על שביל הגולן. כיוון ההליכה שנבחר הוא מדרום לצפון. נגישות תחבורה ציבורית לנקודות ההתחלה (גבעת יואב) והסיום (אנדרטת פלס"ר 7) היו קריטריון חשוב בבחירת המסלול.

ההליכה התגלתה כמתאגרת למדי עקב שתי סיבות עיקריות שהקשו מאוד על ההליכה בעיקר ביומיים הראשונים: סבך בולט וקוצני מאוד (אשר כמעט חוסם חלקים מהשביל ומסתיר את הסימונים), ובוץ טובעני ועיקש. עם זאת, הנופים שווים את המאמץ, במיוחד בתקופה זו של השנה כשהכל זורם ופורח.

כיוון ההליכה מדרום לצפון נתן לטיול כמה מאפיינים מיוחדים:
1. רוב הזמן נמצאים במגמת עלייה מתונה.
2. מכיוון שרוב המטיילים הולכים מצפון לדרום, רוב הזמן נמצאים לבד על השביל למעט מפגשים קצרים כאשר חולפים על פני המטיילים בכיוון הנגדי.
3. יתרון נוסף שהתגלה במהלך הטיול ולא חשבתי עליו - רוב הזמן, השמש נמצאת מאחוריכם ואינה מסנוורת, בניגוד להליכה מצפון לדרום.
4. הדובדבן שבקצפת: במהלך כל היום השלישי זוכים לנוף משגע על החרמון המושלג. נהדר.

הכנות

יש לקחת בחשבון שכאמור חלק מקטעי ההליכה קשים למעבר בעונה זו של השנה. סימוני השביל מוסתרים בחלקם ע"י הסבך ולעיתים מעט מבלבלים ולכן יש להעזר במפה. כמו כן בתקופה זו ישנן רוחות חזקות, בעיקר בשטחים הפתוחים ומומלץ להצטייד במעיל רוח/גשם.

כל יום עוברים בסמוך ליישוב כלשהו ובד"כ יש יותר מנקודת מים אחת ביום, לכן אין צורך להצטייד ביותר מיומיים של אוכל. כמו כן, הלכתי עם 3.5 ליטר מים ואף פעם לא הגעתי לליטר האחרון (הדבר כמובן תלוי במזג האויר וכמה מבשלים).

אוהל באביב זה רעיון מעולה מכיוון שיש הרבה טל שאחרת ירטיב את שק השינה ושאר הדברים.

היום הראשון - ממסעף תעשיות גולן (גבעת יואב) עד חניון דליות - 25 ק"מ.

נקודות מים: גבעת יואב, עין קשתות (כניסה לשמורה בתשלום), ברז מים ליד כביש 808 מדרום לדליות.

את היום הראשון התחלתי בשעה מאוחרת יחסית - 11:30 בבוקר מעונן, כאשר הגעתי באוטובוס עד מסעף תעשיות גולן. עקב שעת ההתחלה המאוחרת והבוץ, מטרת המינימום הייתה להגיע עד חניון עין קשתות (אום אל קנטיר) שנמצא כ-16 ק"מ על המשך השביל, וללון שם, אך לא כך היה הדבר.

התחלתי את ההליכה במורד כביש 789 מתחנת האוטובוס, ולאחר כ-500 מטר פניתי שמאלה לשביל הכחול שמוביל אל מצפה אופיר, ממנו יש נוף יפהפה על כל הכנרת, הגליל והגולן. במצפה יש אנדרטה ושולחנות וזה מקום מעולה לעצירה אך קחו בחשבון שהרוחות שם חזקות מאוד. המשכתי עם השביל הכחול דרומה עד החיבור עם שביל הגולן, שעליו נשארתי עד סוף הטיול.

לאחר כשעה של הליכה מגיעים לנקודה שבה השביל חוצה את כביש 789. מרגע זה ולמשך כ-5 ק"מ (עד מפגש הנחלים סמך ואל על) השביל סבוך וקוצני עד מאוד בעונה. פספסתי את סימוני השביל מספר פעמים ונאלצתי לחזור על עקבותי. אחד מהגורמים לטעייה הוא ששבילי בקר צרים לעיתים יוצרים מרווח בין השיחים שנראה כמו המשך השביל, כאשר למעשה השביל האמיתי מטושטש וחסום בשיחים. בקטעים אלה הקפידו על הסימונים ותהיו ערניים !

לאורך רוב היום, עד עין קשתות, ניתן לראות את הכנרת ממזרח, עד שהיא נעלמת איפשהו בעלייה ממפגש הנחלים סמך ואל-על.

הגעתי אל אום אל-קנטיר בשעה 17:15, ומכיוון שהיו לפני עוד כשעתיים עד שיחשיך, החלטתי לנסות ולסיים עוד קטע של כ-10 ק"מ עד חניון דליות, בידיעה שיתכן ואת סוף הקטע אלך בחשכה (וזה אכן קרה :)). לבאים לחניון דליות מדרום, יש סטייה נוחה של כ-200 מטר ימינה מהשביל לברז מים (סימון בעמוד ענן: https://amudanan.co.il/#!wiki=... קיים שילוט על השביל (שימושי מאוד!). נדרש לפנות ימינה מהשביל לדרך 4X4 לכיוון כביש 808.

לקראת השעה 20:00 הגעתי לחניון דליות, שם חניתי ללילה. בחניון שפע מקום להקמת אוהל ויש שירותים כימיים. לילה טוב !

היום השני - מדליות עד אלוני הבשן - 28 ק"מ

נקודות מים: ברז מים דרומית לדליות (מומלץ למלא יום קודם), אנדרטת "תצפית הבונקר" בכניסה ליונתן (אין צורך להכנס ליונתן, האנדרטה על השביל), אלוני הבשן.

יום גדוש באתרים ארכיאולוגיים מעניינים. התחלתי את היום השני עם הזריחה בהנחה שגם הפעם השביל יהיה סבוך ובוצי ולכן עשוי לקחת זמן ארוך יותר מהצפוי, אך תכננתי להגיע לאלוני הבשן לקראת ערב. במהלך היום צוברים כ-500 מטר גובה, כאשר העלייה מתונה ואינה קשה רוב הזמן, אך מחושנייה ועד אלוני הבשן היא תלולה יותר במקצת.

כמעט מיד לאחר דליות השביל נכנס לסבך ותוך רגע כבר הייתי ספוג במים מהחגורה ומטה בגלל הטל שעל השיחים. כ-2 ק"מ לאחר מאגר דליות עצרתי לארוחת בוקר בנקודה יפה בה השביל חוצה את נחל דליות בפעם הראשונה. המקום מישורי ומוצל בין אקליפטוסים גבוהים. משם תוך הליכה קצרה מגיעים לרוג'ום אל הירי. בנקודה הבאה שבה השביל חוצה את נחל דליות, הזרימה מאוד איתנה והמים הגיעו עד גובה הברך !

בשיחה עם מטיילים שפגשתי עד כה, נאמר לי מספר פעמים שמנקודה זו - מהאזור שדרומית ליונתן ועד אחרי כביש 98 שאחרי חושנייה (סה"כ כ-13 ק"מ), השביל מונוטוני למדי ואינו מרשים במיוחד. אולי יש בזה משהו, אבל לפחות זוכים בהליכה לאורך נחלים, מעברים בין פרות, ואתרים ארכיאולוגיים מעניינים ולדעתי זה שווה את זה :).

בחושנייה עצרתי להפסקת צהריים ארוכה יחסית. ניתן לעלות למגדל במסגד הישן בחושנייה לתצפית 360 מעלות, אך ויתרתי על התענוג מרצון להקדים ולהגיע לאלוני הבשן.

משם ועד אלוני הבשן המשכתי בהליכה מהירה יחסית ללא הפסקות מיוחדות והגעתי לאלוני הבשן כשעה לפני השקיעה. באלוני הבשן יש מתחם שביליסטים. במקום יש דשא סנטטי (ומעליו צילייה) וניתן לפרוס אוהל גם על האדמה מסביב. יש שולחנות, שירותים כימיים ומטבחון. לשמחתי היו בחניון הרבה מטיילים נחמדים (כמו תמיד !) והעברנו את הערב בארוחה משותפת.

היום השלישי - אלוני הבשן עד אנדרטת פלס"ר 7 - 31 ק"מ

נקודות מים: אלוני הבשן, הר חוזק (בסיס צבאי, רק במקרה חירום), עין זיוון, מרום גולן, ברז כיבוי אש כקילומטר דרומית לעמק הבכא, בוקעתא/אל-רום (בסוף היום. סטייה מהשביל ולכן לא מומלץ).

היום השלישי וללא ספק היפה ביותר התחיל גם הוא לפני הזריחה - קיפול זריז של האוהל ויצאתי לדרך ללא ארוחת בוקר כדי לצבור קצת מרחק על ההתחלה. הדרך מתחילה בעלייה על השביל הירוק שיוצא מאלוני הבשן צפונה אל הר חוזק. השביל ירוק ויפהפה ועובר דרך יער פורח ושקט מאוד והטל של הבוקר הוסיף לפסטורליות של המקום. לקראת השעה 8:00 הגעתי להר קורטם שבו יש מוצב צבאי נטוש והשביל פונה שמאלה (ואינו נכנס למוצב). החלטתי לעלות למוצב ולעצור שם לארוחת בוקר. במוצב ישנה תצפית מדהימה - ניתן לראות את הר חוזק מדרום, עמוק לתוך סוריה במזרח, ואת הר בני רסן והחרמון המושלג בצפון. מומלץ מאוד לסטות מהשביל ולהתרשם, ללא ספק זו אחת מהנקודות היפות בטיול, במיוחד בבוקר !

מרגע זה ועד סוף היום רוב הזמן ניתן לראות את החרמון וזה מוסיף מאוד לחוויית ההליכה. לאחר הליכה כיפית דרך הר בני רסן הגעתי לעין זיוון. לפני הקיבוץ יש אנדרטה ופינות ישיבה מוצלות - מקום נחמד לעצור בו. נכנסתי לקיבוץ כדי להצטייד בסופרמקט (שעות פתיחה - א'-ה' 8:00-17:00, ו' 8:00-11:00, 04-6960004) והמשכתי עד הר בנטל - עוד אחת מהפנינים של היום הזה. העלייה להר הבנטל תלולה אך מתגמלת - כל מטר נוסף נותן פרספקטיבה חדשה על כל האזור, ובסיומה מגיעים לפסגה שהיא ללא ספק מרשימה. עצרתי בקופי ענן ואז הסתובבתי קצת בביצורים ובבונקר על ההר.

לצערי בסופו של דבר נאלצתי להפרד מהבנטל והנוף המדהים ולרדת למטה להמשך השביל. ההליכה עד עמק הבכא רגועה ולא יוצאת דופן (עצרתי בצל נחמד ביער בראון לנשנוש ומנוחה).

כקילומטר דרומית לאנדרטת עוז 77 (עמק הבכא) פגשתי בשתי מטיילים מעט מתוסכלים שהלכו מצפון לדרום, הם אמרו שהשעה וחצי האחרונה של ההליכה הייתה משמעממת ומיותרת. כאן שוב בא לידי ביטוי היתרון שבהליכה מדרום לצפון - את אותו הקטע דווקא עברתי בהנאה רבה מכיוון שהשביל נוח ויפה ביותר, עם נוף להר חרמונית, עמק הבכא הירוק, והחרמון הלבן :)

לאחר העיקוף של הר חרמונית (על ההר יש מוצב צבאי נטוש וניתן לעלות אליו אם יש מספיק זמן. התצפית יפה אך העלייה די ארוכה) ישנו שביל עפר לא סימפטי במיוחד מכיוון שבצידיו מוטלים ערמות של זבל וגרוטאות. השביל חוצה את כביש 98 ומגיע ישירות לאנדרטת פלס"ר 7 שביער אודם. הגעתי לסוף המסלול כרבע שעה לאחר השקיעה (19:40~). יום ארוך ומרשים !

בוקר יום רביעי - חזרה הביתה

פה אני קצת מרמה... הטיול הוא אמנם שלושה ימים אך מכיוון שהיום השלישי ארוך לא הספקתי לאוטובוס האחרון הביתה ונאלצתי ללון באנדרטת פלס"ר 7 כדי לצאת לפנות בוקר עם האוטובוס הראשון מאל-רום.

קמתי בסביבות 4:00 בבוקר. לאחר התארגנות וארוחת בוקר קלה התחלתי לצעוד דרומה עד לתחנת האוטובוס "מסעף אל-רום", שם חיכיתי לקו 14 לקצרין (הגיע ב-5:20) ומשם הביתה.

מאנדרטת פלס"ר 7 יש הליכה של כ-1200 מטר דרומה לאורך כביש 98 עד התחנה של מסעף אל רום (התחנה היא בכיוון דרום). שימו לב: בלילה הכביש אינו מואר וההליכה היא לאורך השוליים, יש להזהר מאוד. כמו כן בתחנה אין מבנה/סכך.

טיפים

• מעיל גשם/רוח ואוהל מומלצים מאוד !
• ביום השלישי - לאחר שעוברים את יער בראון מגיעים לקטיף עצמי אל-רום. במקום יש מטף כיבוי אש שניתן למלא ממנו מים בעת הצורך.
• הלו"ז של היום השלישי עמוס ולא תמיד יתאפשר לחזור הביתה באותו יום. בכדי להספיק באמת בשלושה ימים אפשר לסיים את הטיול במרום גולן.
• ברוב המסלול יש קליטה בטלפון

קבצים מצורפים

• קובץ המסלול