טיפוס על הר אלברוס מצפון - הגג של אירופה

טיפוס על הפסגה הכי גבוהה באירופה מכיוון צפון (5642 מ׳), הצד הפראי, היפה והטכני יותר.

גם לרוסיה חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולJuly 2019
משך הטיול8 ימים
עונה מומלצתיולי-ספטמבר (סיכויי העפלה לפסגה הגבוהים ביותר), בשאר השנה הסיכויים יורדים ל25-30%.

רקע

אלברוס הוא ההר הגבוהה ביותר באירופה (5642)ֿ והוא אחד משבע הפסגות (הפסגה הגבוהה ביותר בכל יבשת). לאלברוס יש 2 פסגות, אחת מזרחית (5621) ואחת מערבית (5642).
הוא נמצא על גבול רוסיה-גאורגיה ברכס הקווקז.

אחרי שעשיתי את הקילימנג׳רו בשנה שעברה, לא יכלתי לחכות לפסגה הבאה וקראתי המון על אלברוס.
החומר שמצאתי בעברית היה מאד דליל, לא מעודכן ודיבר רק על הפסגה המערבית (טיפוס מדרום).
הטיפוס מדרום נחשב יותר קל משמעותית - מתחילים גבוהה יותר, ניתן לעלות עד 4700 עם רכבלים, וביום של הפסגה עולים פחות. המסלול מצפון נחשב ל״רציניים יותר״, יותר טכני, יותר קשה פיזית עם נוף יותר יפה. גם לטיפוס הזה טסתי לבד. אני דובר רוסית אז ידעתי שאסתדר.

בגלל שאלברוס טכני ובגלל שרציתי את המסלול הצפוני, חיפשתי חברות רוסיות שמוציאות טיולים לשם. למה רוסיות? כי חברות בין לאומיות, או כאלה שקהל היעד שלהם הם מטפסים של 7 הפסגות, מאד מאד יקרות.
כשחיפשתי באינטרנט נתקלתי בכל מיני חברות שהיו מאד יקרות (1200 יורו בלי טיסות) ולא נראו הכי מקצועיים.

מצאתי סוכנות שנראתה מאד אמינה, https://elbrus.guide - האתר שלהם מפרט כל מה שצריך על הטיפוס והתרשמתי מזה שענו מהר, אז התקדמתי איתם. עלה לי 650 יורו סה״כ (לא כולל טיסות וביטוח), 200 מעבירים מראש ו450 נוספים במזומן.
אחרי שסוגרים על תאריכים (יש להם תאריכים קבועים מראש למשלחות טיפוס, מסוף אפריל ועד ספטמבר), מזמינים טיסות, שולחים להם את הפרטים, עושים ביטוח שכולל כיסוי חילוץ וספורט אתגרי, מעבירים להם מקדמה של 200 יורו בהעברת זה״ב, וזהו בגדול. רוב התקשורת נעשתה בווצאפ.
חשוב להגיד שרוסים לא חזקים באנגלית, ובטח שלא באזור הזה של המדינה.
הם סיפקו בתמורה - הדרכה, אוכל (ארוחת בוקר וערב בכל יום), לינה (אוהל לכל זוג), לינה בעיר, העברות מהשדה וחזרה, השכרת קרמפונים, ועוד. ארוחות צהריים עושים בד״כ בשטח, ולא אוכלים ארוחה רצינית - כל אחד מביא לעצמו נשנושים (סניקרס/שקדים ואגוזים/כל דבר אנרגטי ומתוק) ושותים תה (לכל אחד יש תרמוס של ליטר איתו). 3 פעמים ביום מרתיחים מים ושותים תה עם עוגיות.
היו קצת חריגות/שינויים בתכנית שהחברה שלחה (מבחינת גבהיים, מה עושים בכל יום בדיוק - אבל בקטנה, זה רוסיה). ממליץ לטוס איתם.

בסה״כ הוצאתי כל הטיול סביב ה1000 יורו - כולל הכל.

בקבוצה היינו אני (ישראלי), 5 רוסים (מכל קצוות רוסיה), ו5 מרוקאים (ממרוקו).

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

התכוננות והגעה לטרק

העיר המרכזית ממנה יוצאים לטרק באזור נקראת pyatigorsk - פיטיגורסק, ״חמישה הרים״. חיים בה כ400,000 איש (קטן מאד במונחים של רוסיה). השדה אליו צריכים להגיע נקרא MRV - Mineralnye Vodi, שנמצא במרחק שעתיים בלבד מתל אביב.

יש טיסות סדירות לשדה התעופה הזה - של Ural Airlines ועוד חברות. כרטיסים הלוך-חזור יעלו 200-300$ והטיסות ישירות. למקרה והימים לא מסתדרים לטיסה חזרה עם Ural Airlines, אפשר לחזור עם קונקשיין מוסקבה (הופך ל8 שעות טיסה במקום 2 - מוסקבה באותו מרחק של ישראל משם).

בשדה פגש אותי דימה, המדריך שלנו לתקופת הטיפוס. הוא לקח אותי (נסיעה של 30 דקות) להוסטל שלנו בעיר, בו כל הקבוצה נפגשת באותו יום . חיכינו לחברה המרוקאים שיגיעו בטיסה מאוחרת יותר בשביל ללכת להשלים חוסרי ציוד (הייתי צריך נעליים ומעיל פוך). בינתיים הסתובבנו בעיר וקניתי קצת אוכל לטרק (חטיפים - סניקרס, פירות יבשים, אגוזים).

בטיפוס כזה, אין מקום להתפשר על ציוד. הייתי צריך לקנות נעליים רציניות. באתי עם נעלי Asolo מעולות שחשבתי שיספיקו - הם צחקו עלי ואמרו שהייתי קופא עם זה (וזה באמת היה קורה). הנעליים שמוכרים פה בארץ לא ברמה הזו, כמעט ולא מוכרים נעליים מתאימות בארץ. בגלל שזה טיפוס יחסית טכני (עם קרמפונים - ״חתולים״), והולכים לרוב בשלג, הנעל צריכה להיות נעל ייעודית לטיפוס אלפיני (mountaneering) ולא נעל טיולים (trekking/hiking), אפילו אם יש Goretex וחסינות למים.
הסוליה צריכה להיות תואמת לחתולים (בדרךך כלל הסוליה קשיחה יותר עם פלסטיק), צריכה להיות שכבה נוספת של חימום שאין בנעלי הרים, יותר עמידות בפני רוח ועוד.
אם אין לכם נעליים כאלה תצטרכו להשכיר (סביב ה6000 רובל - 350 שקל נכון להיום) או לקנות מראש (יכול להגיע ל1000-1500 שקל, אבל הן מאד איכותיות ויחזיקו המון).
עוד משהו שתצטרכו להשכיר, אם אין לכם, זה מעיל פוך. המטרה שלו בטיפוס הוא להיות השכבה העליונה ביותר ביום של הפסגה - מה ששמים מעל הסופטשלים, כל הפליזים, הרתמות והחבלים.

רשימת ציוד מלאה הוספתי בסוף.
קר שם מאד - בפסגה היה בין 10- ל20- בשיא העונה, ואתם לא רוצים שיהיה לכם קר :)ֿ

יום 1 - הגעה לBase Camp

אחרי שהכרנו ערב לפני כן, כולנו יוצאים מוקדם (6) בבוקר מההוסטל ומעמיסים את הציוד על הג׳יפ.
נוסעים כ3 שעות לכיוון הבייס קאמפ, מתוכם שעתיים בכביש ובערך שעה בשטח. הדרך מדהימה.
נתקענו עם הג׳יפ באיזה נהר כשניסו לקרב אותנו אל הbase camp - חוויה :)

הקווקז ברוסיה מזכיר מאד את הנוף של גאורגיה, גם האוכל וגם המראה של האנשים. למרגלות ההר המקומיים ברובם רועי צאן, דוברי רוסית, מוסלמים, מאד נחמדים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 2 - טיפוס התאקלמות ל3780

המטרה של אותו יום היא לעלות ל3780 - הHigh Camp בו נבלה את רוב הזמן שלנו בטיפוס הזה, להתאקלם קצת לגובה ולהליכה, להשאיר שם את הציוד שלנו ולרדת חזרה ל2500. הם מאד מקפידים על התאקלמות.
מעלים בתיק הגדול את כל מה שלא הכרחי ללילה נוסף ב2500 (בערך הכל חוץ משק שינה, אוהל וכלי רחצה).

מתחילים ללכת מהבייס קאמפ לכיוון ההר - מגיעים אחרי כשעה לאזור שקיבל את הכינוי ״המנחת הגרמני״, בו רואים בבירור את הפסגות מולנו.
הצמחיה מתחילה להתדלל. בגלל שאלברוס הוא ההר הכי גבוה באירופה, יש שם המון סיפורים ממלחמת העולם השניה בין גרמניה לרוסיה. זה על שם מטוס גרמני שנחת שם וניסה לכבוש את ההר מידי הרוסים.
ככל שעולים, רואים יותר אבנים גדולות (בזלת) ולאט לאט מטפסים על בזלת ולא על אדמה.
מגיעים ל3700, פורקים את הציוד, משנשנשים משהו ליד התה ויורדים חזרה עם תיקים כמעט ריקים.

יורדים חזרה כ-3 שעות למטה וישנים ב2500. חזרנו בדרך קצת שונה שנקראת ״שדה הפטריות״, בגלל אבנים מאד מיוחדות שנראות כמו פטריות שעוברים בדרך. הדרך הזו משמעותית יפה יותר מהדרך שבה עולים, אבל היא ארוכה בשעה בערך.

יום 3 - טיפוס לHigh Camp ומנוחה

המטרה של היום הזה היא להגיע ל3700, ואם יהיה מספיק זמן ומזג האוויר יאפשר זאת - לעלות כמה מאות מטרים עם כל הציוד ולתרגל את ההליכה עם הקרמפונים בשלג ובקרח.
עושים את אותו המסלול שטיפסנו יום לפני, אבל היום הרבה יותר קל. מתנשפים פחות, הגוף פחות עייף ומתאושש מהר יותר. מרגישים את ההסתגלות לחמצן וזה עוזר המון גם פסיכולוגית.
הגענו, קיבלנו השלמות ציוד (קסדות ורתמות), הקמנו את האוהלים. חשוב למצוא מקום טוב ונוח לאוהל - תשנו שם ב4-5 ימים הבאים.
ואני והרוסים עשינו הליכת התאקלמות עם הציוד וחזרנו בזמן לארוחת ערב.

יום 4 - טיפוס התאקלמות ל4600

ביום הזה עולים קשורים בחבלים, ולוקחים בתיק את כל מה שצריכים לפסגה. מתרגלים את ההליכה בשלג, עולים כמעט קילומטר ויורדים חזרה ל3700.

יום 5 - הרבה מנוחה, טיפוס לפסגה בלילה

מאד פשוט - נחים כל היום ולא עושים כלום. משחקים קלפים, ישנים, קוראים. המטרה היא לנוח לקראת הטיפוס הקשה לפסגה, שמתחיל בלילה. מטפסים בלילה מכיוון שצריכים להגיע לפסגה כמה שיותר מוקדם - רק אז מזג האוויר מאפשר זאת (מבחינת רוח וטמפרטורה).

ההעפלה לפסגה תלויה לגמרי במזג האוויר. בד״כ מתחילים לטפס בחצות ומגיעים בין 11-14 לפסגה.
היו לנו 3 ימים בהם יכלנו להעפיל לפסגה. בלילה שבו היינו אמורים לבצע את ניסיון ההעפלה הראשון התחזית לא הייתה משהו - אין עננים ושמש מלאה, אבל יש רוחות לא נורמאליות. רוח שמאפשרת טיפוס נעה בין 5-35 קמ״ש. באותו לילה, הרוח הייתה אמורה להגיע 45 קמ״ש ב6 בבוקר ולעלות ל60-70.

המדריך החליט שאנחנו ננסה בכל מקרה באותו לילה, ובמידה והרוח תהיה חזקה מדי / לא נעמוד בקצב, נסתובב וננסה שוב לאחר יומיים (כי לנסות שוב למחרת לא אפשרי - הגוף עדיין יהיה עייף מהטיפוס של אתמול).

הטיפוס לפסגה

יוצאים 3 מדריכים, 10 אנשים. טיפסנו לפסגה ב2 קבוצות - הקבוצה של המרוקאים (5 אנשים) יצאה ב20:30, והקבוצה שלי ושל הרוסים (5 אנשים) יצאה שעה אחרי כן כי היינו מהירים יותר (21:30).
בודקים שכל הציוד שעוד לא השתמשמו בו עלינו - פנסי ראש, בד שחוסם רוח לפנים, מסכת סקי (גוגלס).
הטיפוס נעשה בקצב מאד קבוע ורגוע - בלי תנועות מיותרות, צעדים קטנים, לנשום.

עברנו ב3 נקודות בדרך לפסגה - האבנים הנמוכות (4300), האמצעיות (4800) והגבוהות (5300).
עד לאבנים הנמוכות הייתה רוח בינונית. ככל שעולים, שמנו מסכות סקי וכיסינו את הפנים. שמנו סופטשל, ולאחר מכן גם מעיל פוך. מחליפים את הכפפות בכפפות רציניות יותר. הרוח רק מתחזקת.
באיזשהו שלב הרוח הייתה כל כך חזקה, שמשב רוח חזקה יכול להפיל אותך או לגרום לך למעוד.

אחרי כמה שעות נשארנו 5 ו5 הסתובבו - בגלל תסמינים של מחלת גבההים (קושי לנשום), או בגלל מזג האוויר שהיה להם יותר מדי. נשארנו 5 עם מדריך אחד, זאת אומרת - אם מישהו צריך להסתובב, כולם מסתובבים.

הגענו ל5300 - העצירה האחרונה לפני הפסגה שיש בה קצת מסתור מהרוח (בגלל האבנים), וראינו את הזריחה סביב 5 בבוקר. פשוט מטורף.

טיפסנו במשך 10 וחצי שעות בסה״כ, והגענו עד לפסגה. השעתיים האחרונות, בין 5300 ל5600, הכי קשות שיש. רואים את מה שנראה כמו הפסגה אבל הוא לא מתקרב, כמה שלא הולכים. היינו על צלע הר חשופה והרוח הייתה חזקה מתמיד.

בפסגה, הרוח הגיעה ל50-60 קמ״ש. 2 תמונות זריזות כל אחד, מתרשמים מהנוף ומתחילים לרדת. בשביל לצלם, הייתי צריך להחזיק את הפלאפון עם שני ידיים כדי שלא יעוף והGoPro לא עבד מרוב קור. אבל חוויה!
לאורך כל הטיפוס הייתי צלול מאד, לא היה לי תסמין אחד של מחלת גבהים והרגשתי ממש טוב (בשונה מהקילימנג׳רו - גם עליו כתבתי סיפור דרך, היום של הפסגה שם היה ההיפך הגמור).

כשחושבים שהכל נגמר, וכשנגמר לך הכוח, מבינים שצריך לרדת עוד 5 שעות.זה היה החלק הכי קשה - אסור לשכוח שאחרי שמגיעים לפסגה צריכים עוד לרדת. גם מבחינה מנטלית וגם מבחינת מים (תה יותר נכון, מים קופאים) ונשנושים. השרירים פועלים הרבה יותר בירידה, העומס עובר בעיקר לרגליים ולברכיים. בשלג זה קצת יותר קשה, אבל מבינים איך ללכת נכון ומהר גם בדרך למטה.

ירידה חזרה לBase Camp, חוגגים

הגענו חזרה לקמפ ב3700 בסביבות השעה 12-13 בצהריים. גמורים מעייפות, שתינו תה והלכנו לישון.
התעוררנו לארוחת ערב וחזרנו לישון אחריה, מותשים וקצת מצוננים. באותו לילה היו רוחות משוגעות וירד גשם חזק - אמנם היינו באוהל 4 עונות אבל זה היה חזק מזה. רוב החבר׳ה לא ישנו טוב, חלק מהאוהלים נקרעו, אבל בבוקר ירדנו יחד עם כל הציוד (הכבד) שלנו ובגובה 3000 בערך הרוח ממש התמתנה. יורדים עם כל מה שהעלינו ביומיים הראשונים למטה - לקח לנו כמה שעות, הלכנו לאט, מרגישים את החמצן לאט וחוזרים ללכת על אדמה.

טיול למפל אל סולטן

הגענו יחסית מוקדם לבייס קאמפ באותו יום, אז עשינו טיול למפל ממש מרשים בשם ״אל סולטן״. ליד המפל יש נביעה של מי סודה עם בריכות לרחצה בטבע והדרך יפה מאד. לידו, יש מפלים עוד יותר יפים - שווה ללכת לשם ולזרום. יש ליד המפל אחלה אוכל גרוזיני.

חגיגה

בשביל לחגוג את כל הטיפוס, קנינו כבש (שלם!) מבחור מקומי שגר ליד הbase camp עם מרעה של כבשים, עזים ופרות וביקשנו שיכין לנו טלה - זה נהוג שם. זה עלה 6000 רובל (350 שקל בערך), והספיק בשקט ל11 אנשים.
העניקו לנו תעודות על כך שהגענו הפסגה והיה שמח :)
למחרת אספו אותנו ג׳יפים וחזרנו לפיטיגורסק. היו לי בערך יומיים בעיר לפני החזרה לארץ. העברתי אותם עם החברים מהטיפוס, טיילנו עם הרכב של אחד מהם (מקומי) ועשינו טיול יום בעיירה KisloVodsk.

סיכום

חוויה מטורפת, ממליץ מאד לטפס את ההר מכיוון צפון - טיפוס אלפיני עם נוף ותרבות משוגעים.
ההר הזה ממש לא מתאים לכל אחד. אתם צריכים לבוא בכושר. נקודה. לא עשיתי אימונים מיוחדים, אבל באופן כללי אני מרים הרבה משקל באימונים והייתי בשיא מבחינה אירובית.

אם גבהים והרים עושה לכם את זה (זהירות - זה ממכר),
הפסגה של אירופה נמצאת במרחק שעתיים טיסה, במדינה מאד זולה עם אנשים ותרבויות מאד מעניינים.
כל התענוג הזה עלה לי סביב ה4000 שקל (בהנחה ויש לכם את כל הציוד, אבל בטוח תסתדרו ואפשר להשכיר שם הכל - מנעליים ועד כפפות ומעיל).

מוזמנים לעקוב אחרי באינסטגרם - hiker.avi

מקווה שנהניתם. יאללה, בלי תירוצים

טיפים

  • בואו בכושר. תרימו משקלים ותעבדו על היכולת של הגוף להתאושש מהר ממחסור בחמצן. אתם צריכים להיות מסוגלים לרוץ ספרינטים של 200-400 מטר ולהתאושש כמה שיותר מהר בין ספרינט לספרינט.
  • אל תחסכו בציוד חם - עדיף שיהיו בגדים חמים ולא תשתמשו בהם מאשר שתקפאו.
  • יש חשמל ב2 הקמפים (ניתן להטעין סוללה ניידת ב5 שקל). יש קליטה בbase camp ויש אפילו קליטה ב3700 בנקודות מסויימות בתלות במזג האוויר.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )