West Highland Way- סקוטלנד

את ה- west highland way עשינו כחלק מטיול גדול של ארבעה חודשים. אחרי טיול של כחודש באנגליה, חצינו לסקוטלנד, טיילנו כמה ימים באדינבורו ובגלאזגו ומשם לנקודת ההתחלה לטרק של 8 ימים (9 כולל יום מנוחה).

תאריך הטיולJuly 2021
משך הטיול8 ימים

הקדמה והכנות

ה- WHW נחשב לטרק שהקושי העיקרי שלו הוא המרחק, כ-152 ק"מ ומזג האוויר ההפכפך של סקוטלנד.
מכיוון שלא היינו בטוחים בכושר שלנו, ומניסיון מטרק קודם בו הייתי צריכה להפסיק באמצע בגלל כאבים ברגל, החלטנו, בן זוגי ואני, לרווח את ההליכה ל-8 ימים ולעשות יום הפסקה באמצע. ומכיוון שזה היה חלק מטיול של 4 חודשים, התיקים שלנו היו עצומים והאופציה ההגיונית היתה להיעזר בחברת הקפצות לתיקים. בדיעבד חלוקת הימים היתה טובה לקצב שלנו אך יום המנוחה היה די מיותר או לחלופין לעשות יום מנוחה ולא לחק את אחד המקטעים לשניים בקיצור המעטנו ביכולת ההליכה שלנו!
מבחינת מזג האוויר- מספר אנשים שדיברנו איתם לפני הטרק אמרו שהיה להם גשם במשך כל או רוב הימים וזה מאוד הקשה על ההליכה והעכיר על הטרק כולו. למזלנו הרב (!) היה לנו יום אחד בו היו שעתיים גשומות מאוד מאוד, ועוד איזה יום יומיים עם גשם קל פה ושם. בקיצור מזג האוויר היה פשוט מושלם!
את מקומות הלינה צריך להזמין מראש, ועדיף ממש כמה חודשים מראש כי יש כמה מקומות עצירה שבהם יש מעט מקומות לינה והם נתפסים מהר. אז כדי להותיר את הגמישות בחלוקת הימים ולהימנע מהקפצות רכובות (החברות שמקפיצות את התיקים נותנות גם שירותי הקפצות לאכסניות מרוחקות), כדאי מאוד להזמין כמה שיותר זמן מראש.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

הגעה ל- Milngavie ויום ההליכה הראשון

לאחר נסיעה של 25 דק' ברכבת מגלאזגו הגענו לעיירה קטנה וחמודה בשם Milngavie בה הצטיידנו בתרסיס נגד היתושים המקומיים שמכונים 'מידג'ס'- מומלץ לקנות בסקוטלנד משהו ספציפי לזן הזה ולא להביא מהארץ.
ישנו במלון חדרים בשם- west highland way rooms שהיה ממש בסדר ואפילו היה בו מטבח קטן להכין סנדוויצ'ים ליום למחרת.
אחרי ארוחת בוקר, שמנו את התיקים בנקודת האיסוף ויצאנו לדרך בסביבות 8 וחצי.
יום ההליכה היה קליל, כ-16 ק"מ ויחד עם עצירה לבירה ב-tree house לקח לנו 5 שעות הליכה.
הנופים עדיין לא מרשימים ודי סתמיים.
ב-13:30 הגענו למקום הלינה שלנו שם חיכו לנו כבר התיקים שלנו. בקמפינג יש מקום לאוהלים או, כמו שאנחנו לקחנו, בונגלו בו יש שני דרגשים, מנורה קטנה ושקע להטעין את הפלאפון. משלמים כמה יורו ומקבלים שק שינה וכך לא צריך להיסחב עם זה בדרך.
הקמפינג נמצא בערך קילומטר ממקומות לינה נוספים, או ככה לפחות הבנו אבל לא ראינו אותם ביום למחרת אז לא באמת היה ברור לנו איפה זה.. בכל מקרה לא היה איפה לקנות אוכל, ואכלנו את הסנדוויצ'ים שהכנו בבוקר.

מקום הלינה: Drymen Camping שילמנו: 45 פאונד לבונגלו

יום ההליכה השני: מ-Drymen ל-Rowandennan

גם היום יצאנו לדרך ב-8 וחצי, היתה דרך קלילה ונעימה ופגשנו חבורת נשים מבוגרות שעשו גם הן את המסלול. לצערנו היה קשה לתקשר איתן כי בקושי הבנו מה הן אמרו תחת המבטא הסקוטי הכבד...
הלכנו עד Balmaha- עיירה קטנטנה על שפת הלוך לומונד. שתינו שם קפה וקנינו מצרכים במכולת, עשינו פיקניק לארוחת צהריים ליד האגם, והמשכנו בדרך לאורך האגם.
אילולא התחיל גשם נוראים כמה ק"מ לפני הסוף והפך את ההליכה למאתגרת במיוחד, היה אפשר לסכם את היום כיום קליל יחסית. היה כזה מבול שאפילו להוציא רגע את הפלאפון כדי לוודא שאנחנו במסלול הנכון היה בלתי אפשרי ולפני שבכלל הספקנו לשלוף את מעילי הגשם היינו כבר סחוטים לחלוטין כך שהחלטנו להישאר בלי מעילים כדי שיהיה פחות מה לייבש ליום למחרת.
איכשהו הצלחנו לנווט ולחצות את נהרות המים שהתחילו להיקוות סביבנו.
בסופו של דבר הגענו להוסטל.
ההוסטל היה לגמרי חצי כח. החדרים היו בסיסיים, במקלחות המשותפות היה זרם מים מאוד מאוד חלש והמים היו פושרים, המטבח לא פעל (כנראה בגלל הקורונה) אז היינו צריכים להזמין ארוחת ערב מההוסטל. את ארוחת הערב אוכלים בחדר אוכל שמזכיר מתנ"ס, עם טלוויזיה שפועלת ברקע וכיסאות כתר. האוכל היה בינוני אבל משביע ופגשנו שוב את חבורת הנשים הבלתי מובנות מהבוקר אז היה סה"כ נחמד. בקומה למטה היה מעין סלון גדול ומאוד יפה שמשקיף על האגם וזה פיצה על העליבות הכללית של המקום מבפנים (הבחוץ מאוד יפה).

ההוסטל: Rowandennan youth hostel שילמנו: 60 פאונד

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום ההליכה השלישי: מ- Rowandennan ל-Inversnaid

יצאנו לדרך קצת לפני 9. היום היה לנו יום קצר בגלל שחילקנו את המקטע ל-2 כיוון שחששנו שזה יהיה לנו קשה מידי וקראנו שזה היום הכי קשה במסלול. בדיעבד- ממש מיותר, היה יום קצר מידי ולגמרי יכולנו להמשיך עד סוף המקטע.. בנוסף, ב- Inversnaid אין מקומות לינה מלבד המקום שאנחנו לנו בו ואין שום דבר בסביבה של ההוסטל כך שהגענו מוקדם ולא היה לנו יותר מידי מה לעשות.
הדרך עצמה היתה יפה, עדיין לאורך הלוך לומונד. עצרנו לאכול סנדוויצ'ים על שפת האגם. את הסנדוויצ'ים קנינו בהוסטל הקודם ובכלל ברוב ההוסטלים יש אפשרות להזמין ארוחת צהריים ארוחה ליום למחרת- בדרך כלל סנדוויץ', פרי וחטיף שוקולד.
נדב נכנס לטבול באגם, למרות שהיה קצת קר מידי בשביל זה, מכיוון שעשינו את היום באיטיות ועם הרבה עצירות.
אחרי האגם המשכנו ללכת והגענו למלון שמי שעושה את המקטע כולו נח שם ואכל צהריים. אנחנו הסתפקנו בבירות ומנוחה קלה. תוך כדי שתיית הבירה התחיל שוב גשם אז שמנו את המעילים והמשכנו ללכת. אחרי עלייה של כ-20 דקות על הכביש- שלמעשה יורד מהמסלול הרגיל של מי שעושה את כל המקטע, הגענו להוסטל שלנו.
הגענו ב13:30 לפני שעת הצ'ק אין אבל נתנו לנו לעשות צ'ק אין מוקדם.
מאחר ולא היה שום דבר לעשות באזור, הלכנו קצת ברגל וחקרנו את המקום, חזרנו להוסטל ואכלנו שם ארוחת ערב טעימה במסעדה של ההוסטל והלכנו לישון.

אכסנייה: inversnaid bunkhouse שילמנו: 65 פאונד

יום ההליכה הרביעי: מ Inversnaid ל- Inverarnan

אחרי ששתינו קפה באכסנייה, יצאנו לדרך ב-8:30. חזרנו למלון שבו עצרנו למנוחה ביום לפני, ממנו ממשיך המסלול, והתחלנו ללכת בגשם קל שהתגבר ונחלש לאורך כל היום.
הדרך אומנם לא היתה קלילה כפי שהיה עד עכשיו, וכללה הליכה על בולדרים לאורך האגם, אבל בהחלט לא הצדיקה את הפיצול שעשינו ליום הזה...
היום היתה הפעם הראשונה שפגשנו את המידג'טס, כנראה בגלל הגשם והלחות שהיתה. זה לא היה נורא כמו שחשבנו שיהיה אבל בהחלט שמחנו שקנינו את התרסיס.
עד כה, זה היה היום עם הנופים הכי יפים!
אחרי הליכה של בערך 12 ק"מ הגענו למקום הלינה שלנו- Beinglas Farm Campsite. אנחנו לקחנו בונגלו, אבל יש גם אפשרות לפתוח אוהל למי שרוצה. הבונגלו היה משודרג יותר ומרווח יותר מזה שהיה לנו בלילה הראשון, ובכלל המקום היה ממש נחמד. אכלנו צהריים בפאב באווירה ימי-ביינימית ועם אוכל טעים ומנות גדולות שהתאימו לרמות הרעב שלנו - הזמנו מקרוני אנד צ'יס שכמובן הגיע עם ערימה ענקית של צ'יפס. במקום יש מטבח גדול ומאובזר שאפשר לבשל לבד ובימים יפים יותר אפשר לשבת בספסלים בחוץ ולאכול. בערב ניסינו לבשל את הפסטה שסחבנו איתנו כבר כמה ימים על הגב אבל הכיריים החשמליות היו חלשות נורא והמים פשוט לא רתחו. בסוף ישבנו בבונגלו ואכלנו בוטנים.
זה היה המקום היחיד שהמידג'טס היו ממש בלתי נסבלים, רוב האנשים היו מצויידים בכובעי רשתות ואנחנו פשוט ניסינו לא לנשום יותר מידי /=
מקום לינה: Beinglas Farm Campsite שילמנו: 50 פאונד לבונגלו

יום ההליכה החמישי: מ- Inverarnan ל-Tyndrum

היום התעוררתי ב-3 וחצי בבוקר והיתה כבר זריחה אז לא הצלחתי לחזור לישון.. חיכיתי שנדב יתעורר והלכנו לאכול דייסה בפאב ולעשות קניות בחנות קטנה שיש שם. נמרחנו קצת בבוקר בעיקר בגלל הקניות והעייפות ויצאנו רק ב-9 וחצי לדרך.
היום היה שמשי ויפה והדרך היתה מגוונת מבחינת הנופים ומאוד יפה!
באמצע הדרך התחילה לכאוב לי הברך - כאב שליווה אותי עד סוף הטיול ואפילו חודשים אחרי וקצת הקשה עלי מהיום הזה ואילך... היום היו יחסית הרבה עליות אבל לא משהו נורא במיוחד.
לאחר הליכה של כ-19 ק"מ עם עצירה לפיקניק שעשינו מהקניות מהבוקר, הגענו ל- Tyndrum ב-15 וחצי.
מצאנו את המלון שלנו ודי התאכזבנו. הוא היה מאוד מיושן, לא כל כך נקי והווי-פיי היה מחורבן. זה היה מבאס מאוד בגלל שזו העיירה שבה נשארנו שני לילות. בחרנו בה כי היא גם באמצע המסלול וגם גדולה יותר משאר העיירות שעוברים בדרך (כ- 200 תושבים)- יש מגוון מלונות ואכסניות, פאבים, מסעדות וכמה מכולות.
בערב יצאנו לפאב וראינו את המשחק של אנגליה נגד סקוטלנד ביורו 2020 ( יורו 2021- נדחה בגלל הקורונה). היתה חוויה כייפית במיוחד ומעניינת לאור הגאווה הסקוטית וההתבדלות מאנגליה.. לאור משחקי היורו היה קשה להשיג מקום בפאבים אז הגענו מוקדם לתפוס מקום ושתינו בירות עד תחילת המשחק. הצטופפנו בשולחן עם תיירים נוספים וגם זוג ישראליות נחמדות ושמענו קצת חוויות מהטרק מתיירים נוספים...
על היום השני שבילינו שם אין לי הרבה מה לכתוב.. רק שבדיעבד היה קצת מיותר אבל מכיוון שזמננו היה בידנו ולא מיהרנו לשום מקום (בכל זאת טיול של ארבעה חודשים), זה לא שינה לנו הרבה.
המלון: Muthu Ben Doran Hotel שילמנו: 130 פאונד (לשני לילות)

יום ההליכה השישי: מ- Tyndrum ל- Kingshouse

התחלנו ללכת סביב 8. החצי הראשון של הדרך, היה בסדר גמור, ובערך אחרי 15 ק"מ יש מלון-אכסנייה שאפשר לשבת בספסלים, להזמין אוכל ולנוח. אחרי העצירה נותרו לנו עוד 15 ק"מ שהיו הרבה פחות מהנים. קודם כל עוד היו לי כאבים בברך שהלכו והתגברו והקשו עלי את ההליכה, ובנוסף, החצי השני היה כמעט כולו בעלייה מתונה מאוד. בהתחלה זה היה נראה שזה לא נורא אבל לאחר כמה ק"מ זה מתחיל לעייף. נכנסים למעין שביל עפר וממשיכים דרך עמק גלנקו בהרים שהיו מבודדים יותר ממה שהיה עד עכשיו, מה שהופך את הכל להרבה יותר שליו ודרמטי אבל גם נתן תחושה שאין למסלול הזה סוף.
סה"כ הלכנו 30 ק"מ שלקחו לנו כ-8 וחצי שעות, כולל די הרבה עצירות.
בסוף המקטע הזה יש למעשה רק מלון אחד ושמו 'Kingshouse'. המלון גדול ויש בו הרבה אופציות ללינה במחירים משתנים. אנחנו לקחנו חדר באכסנייה שלהם שזה למעשה במבנה נפרד שנמצא ליד המבנה הראשי של המלון. המלון עצמו די מפואר אבל האכסנייה יחסית פשוטה. יש שם מקום משותף לשבת לאכול עם מטבחון קטן להכין קפה ובערב אפשר ללכת לאכול במסעדה של המלון. מכיוון שלא היה לנו אוכל לערב, הלכנו לאכול במסעדה שהיתה יקרה מאוד ובינונית אבל המקום היה נחמד.
המלון ממש מבודד ואין שום דבר חוץ ממנו באזור.
המלון:Kingshouse שילמנו: 90 פאונד

יום ההליכה השביעי: מ-Kingshouse ל- kinlochleven

יצאנו לדרך ב-8 וחצי. הולכים במישור בערך 5 ק"מ ואז מתחילה עלייה שנקראת devil's staircase. האמת שהיא לא היתה קשה כמו שחשבנו שתהיה. קראנו עליה לפני כן סיפורים שונים, חלקם קשים וחלקם קשים פחות לנו היא היתה ממש סבירה. עם זאת, ראינו כמה מטיילים בדרך שקצת התקשו אבל באמת ששנינו לא בכושר שיא והיה סביר לחלוטין.
בסוף העלייה עשינו עצירה ארוכה, גם כי הנוף מהמם וגם כי לנדב היה יום הולדת =) לכבוד המאורע החגיגי פתחנו פחית טונה ושרפנו אותה (כן, כן כמו בצבא..) והאמת שזו הסיבה העיקרית לכך שהעצירה היתה כל כך ארוכה - מי זכר שלקופסת טונה לוקח כל כך הרבה זמן להישרף?! זכינו לכמה מבטים תוהים על המעשה המוזר אבל נהננו מארוחת צהריים טעימה וחמימה. לקינוח אכלנו פרליני שוקולד שסחבתי איתי מלונדון (אין לי מושג מה עבר עליי שהחלטתי שרק בלונדון יש שוקולד ראוי, כמובן שהיה מיותר לחלוטין ויכלתי לקנות בסקוטלנד...). בכל אופן היתה עצרה נחמדה מאוד =)
משם ממשיכים במגמה ירידה במשך 7 ק"מ עד נקודת הסיום של היום.
אחרי העלייה, כאשר מתחילים בירידה, הנוף נהיה פראי ודרמטי ובעיניי אחד הימים היותר מרשימים ושממנו יש לי הכי הרבה תמונות. אמנם הלוך לומונד היה יפה מאוד אבל בנוף הזה היה משהו מיוחד יותר ושעושה כיף בלב.
הגענו לאכסנייה שלנו ב-kinlochleven לפני שעת הצ'ק אין והאישה בקבלה היתה מאוד לא נחמדה ולא נתנה לנו להיכנס לפני. יצאנו לשתות בירה ולהסתובב בעיירה. העיירה נחמדה, יחסית גדולה ויש בה פאבים, בתי קפה, נהר יפה שעובר באמצע סופר מכובד יחסית, בו עשינו קניות לארוחת הערב וליום המחרת.
בערב הכנו סלט גדול וטעים והלכנו לישון.

אכסנייה: Blackwater Hostel שילמנו 77 פאונד

יום ההליכה השמיני והאחרון: מ- kinlochleven ל- Fort William

הכנו בבוקר סנדוויצ'ים לדרך והתחלנו ללכת ברבע ל-9. הדרך מתחילה בעלייה ארוכה ומרגיזה במיוחד (בעיקר הרגיזה אותי בגלל שהברך כבר היתה במצב רע ביותר). אחרי הירידה יש מישור ואז ירידה ארכוה מאוד לאורך כביש מפותל. למרבה הצער זה היום שהיה לנו הכי פחות נחמד. היה די ארוך (24 ק"מ), נופים לא מרשימים והרבה פחות יפים מכל שאר הטרק ובעיקר כבר רצינו להגיע ולסיים. הקילומטרים האחרונים היו לאורך כביש מה שהיה גם משעמם מבחינת ההליכה וגם די כואב ברגליים בגלל האספלט. אני חייבת להגיד שלאורך כל הקילומטרים האלה לא היינו בטוחים אם אנחנו על הדרך הנכונה או לא.. מקווה שאני לא מטעה.
הגענו ל- Fort William ב-15:00, נכנסנו לאחד הסופרים העצומים שיש שם וקנינו בקבוק קפה קר ומתוק שפינטזנו עליו כל היום, סלט מוכן וסלסלת עגבניות ועשינו פיקניק בפארק.
מקום הלינה שלנו, שהיה בבית של אישה מקסימה ביותר בשם איילין היה ממוקם לא על הרחוב הראשי אלא במעלה העיירה, מה שבא לנו ממש ברע אחרי ההליכה המעייפת שהיתה היום, אבל בהחלט היה שווה את זה. איילין היה נחמדה נורא, הכינה ארוחות בוקר מפנקות וטעימות (אנחנו עפנו על ההאגיס- מאכל סקוטי עממי ועל הנקניק דם- נשמע נורא אבל אבל כדאי לנסות) ונתנה לנו המון טיפים על מקומות שווים לאכול בהם בעיר. בערב היה הגמר של היורו ולא מצאנו אף פאב שהיה בו מקום אז קצת התבאסנו.. איילין היתה חמודה נורא והציעה לנו לראות איתה ועם המשפחה שלה בסלון אבל הרגשנו לא נוח אז ויתרנו וראינו בטלוויזיה הקטנטנה שיש בחדר. נשארנו ב- Fort Wiliam שני לילות כדי להתאושש, מה שהיה חכם מאוד כיוון שהיינו די מותשים וגם פשוט כי זו עיירה מתוקה.

מקום לינה: Braeside House B&B שילמנו: 190 פאונה לשני לילות

מ-Fort William אנחנו לקחנו אוטובוס לאינוורנס (בירת ההילנדס), שאותנו לא הלהיבה בכלל. משם שכרנו רכב והמשכנו לעוד כשבועיים וחצי במזרח סקוטלנד ולאי סקאי.


אז זה היה סיפור הדרך שלנו ב-West Highland Way
מקווים שנהניתםן ושהסיפור יעזור בהכנות לטיול שלכםן
טל ונדב.

טיפים

  • למי שלא רגיל להליכה ארוכה עם משקל כבד על הגב- מומלץ להשתמש בשירות הקפצת תיקים וללכת עם תיק קטן בלבד. אחרי כמה ימי הליכה גם את התיק הקטן כבר מרגישים..
  • ציוד גשם- פשוט חובה!! לנו היה כיסוי תרמילים, מעיל גשם קל ומכנסי גשם. בדיעבד, בשכתחיל הגשם הכבד הייתי שמחה אם היו לי סנדלים בתיק כדי להוריד את הנעליים. הנעליים היו כל כך ספוגות שיומיים אח"כ הן עוד היו רטובות והייתי צריכה להחליף כמ זוגות גרביים כל יום כדי שלא יתפתחו פטריות. יש הוסטלים שיש שירות ייבוש לבגדים וזה עוזר מאוד.
  • לקנות תכשיר ייעודי נגד המידג'ס ולא להסתפק בתכשירים מהארץ. אנחנו קנינו בנקודת ההתחלה של הטרק, ב- Milngavie.
  • להביא קצת נשנושים, לא יותר מידי כי יש ארוחות ארוזות שאפשר לקנות בכל הוסטל וברוב הימים יש גם פאב או משהו בסגנון בדרך או בנקודת הסיום כך שאין לחץ על אוכל.
  • להזמין את מקומות הלינה מספיק זמן מראש כדי שזה לא יהיה מה שיכתיב לכם את חלוקת המקטעים.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )