מסע בבלקן

טיול תרמילאים של אחותי ושלי במשך חודשיים במדינות הבלקן, מסלובניה עד יוון.

גם לסלובניה חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולSeptember 2019
משך הטיולחודשיים
עונה מומלצתאנחנו טיילנו בספטמבר- אוקטובר, ובגדול אני מאוד ממליץ על העונה הזו. מבחינת מזג אוויר היה לנו נעים רוב הטיול, עם מעט ימי גשם. בהרים הגבוהים היה קר, פעם אחת אפילו הגענו לשלג, ובקו החוף היה נעים לרחצה. הגענו לקראת סוף העונה אז היה משמעותית פחות אנשים מיולי- אוגוסט, וגם זכינו לצבעים יפים של שלכת. חסרון של העונה הזו לדעתי- חלק מהנהרות ומהאגמים מנמיכים זרימה ולפעמים יבשים אחרי הקיץ, אך עדיין זכינו בהרבה מקורות מים.

רקע התארגנות והערות

השתחררתי מהצבא באוגוסט 2019, ואחותי חזרה ביולי מטיול ארוך בהודו. החלטנו לצאת יחד למסע משותף, והיא הציעה את היעד הזה.
למה בלקן? נופים משוגעים שעוד לא נכבשו לגמרי על ידי תרמילאים, ועוד פחות על ידי תרמילאים ישראלים. שילוב בין אירופה המערבית למשהו יותר פשוט וכפרי.
הרעיון הכללי של הטיול היה ליסוע בטרמפים ולישון באוהל, להיות המון בחוץ, לטייל בטבע ולפגוש אנשים.

ציוד:
תיק גב נוח, נעליים טובות, שק"ש מחמם- חשוב! שווה להשקיע. בהרים קר, במיוחד בסוף העונה אחרי הקיץ- חשוב להביא בגדים חמים. מעבר לזה, למי שמטייל באופן דומה למתואר כאן אמליץ להמעיט כמה שניתן בציוד.

כסף ועלויות:
מבחינת מטבע- סלובניה מונטנגרו ויוון משתמשות ביורו, קרואטיה אלבניה ומקדוניה במטבעות מקומיים. באלבניה ומקדוניה הרבה מקומות מקבלים גם יורו, אנחנו תמיד העדפנו להמיר, לרוב התשלומים יותר זולים במטבע מקומי.
כספומטים- לרוב לא היה בעיה למצוא. עלויות של עמלה הגיעו לפעמים לאחוזים גבוהים- במבט לאחור היינו חוסכים הרבה כסף אם היינו מביאים יורו מהארץ.
עלויות- באופן כללי, ככל שהדרמנו והתקדמנו בטיול (להוציא את יוון), המדינות היו פחות מתקדמות והמחיה הייתה יותר זולה. המחירים בסולבניה יחסית גבוהים, בקרואטיה פחות, ולאלבניה ומקדוניה ממש זולות. כמובן שככל שנוסעים יותר בטרמפים, ישנים פחות בהוסטלים ואוכלים פחות במסעדות העלות יורדת. אנחנו הצלחנו לטייל שם חודשיים בתקציב שלא עלה על 5,000 ש"ח לאדם, כולל הכל חוץ מטיסה.

נסיעות:
כאמור נסענו בעיקר בטרמפים, גם בגלל ההיבט הכלכלי וגם כדי לפתוח דלת לטיול, לפגוש אנשים מקומיים ותיירים ולחוות חוויות נוספות. מערכת התחב"צ שם לא מדהימה, אבל ניתן להסתדר.

לינה:
לרוב ישנו באוהל וברוב המדינות שביקרנו אסור להקים את האוהל בכל מקום, ואפילו קיבלנו על זה דוח בסולבניה. לא רצינו לשלם כל יום על אתר קמפינג אז מצאנו מקומות צדדיים לישון בהם. פתחנו את האוהל כשהחשיך וקיפלנו אותו מוקדם.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

סלובניה

נחתנו בזאגרב בירת קרואטיה, ואחרי שני לילות בעיר עלינו לסלובניה. ניסינו לצאת מזגרב בטרמפים ואחרי כישלון נחרץ לקחנו אוטובוס לילה לבלד.
בלד היא עיירה סופר תיירותית בצפון סלובניה. היא ממוקמת ליד אגם באותו שם, והיא כוללת בעיקר שפע של גסטהאוסים ומסעדות. כשאנחנו ביקרנו קיבלנו מזג אוויר מאוד גרוע ככה שלא יכולנו כל כך לחוות את המקום, אבל זה יעד שהיינו מוותרים עליו. בעקבות מזג האוויר וקלקול קיבה שחטפתי נסענו ללובליאנה, שם התארחנו אצל מישהו שהגענו אליו דרך חברים, נחנו ותכננו את המשך הטיול.

החלטנו לעשות טרק בעמק הסוצ'ה המהמם- ממש מומלץ. תפסנו אוטובוס עד קרניסקה גורה, ומשם המשכנו בטרמפ. בעקרון ההתחלה של הטרק היא בכפר טרנטה (trenta), אבל אנחנו ירדנו מהטרנפ מעט לפני, וטיפסנו למעיין מקור הסוצ'ה- המעיין הכי צלול שראיתי מימיי, ממש שווה להגיע אליו. כמה קילומטרים לפני טרנטה יש פנייה ימינה לכביש צידי, אנחנו ירדנו שם כי הטרמפ שלנו המשיך ישר. עלינו במשך חצי שעה עד למסעדה, שאפשר להגיע עד אליה עם רכב, ומשם עוד חצי שעה של טיפוס למעיין. ממנו התחלנו לרדת לאורך נהר הסוצ'ה שילווה אותנו בימים הקרובים. המסלול של הטרק נמשך 24 קילומטרים עד לכפר בובצ' (Bovec) והוא מסומן היטב. בעקרון הוא יורד עם הנחל, צמוד אליו רוב הזמן עם מעט עליות. אנחנו שתינו מהנחל, אז הסתובבנו עם בקבוק אחד ומילאנו כל הזמן. מבחינת אוכל גם בטרנטה בבובצ' ובכפר סוצ'ה שבינהם יש מכולות ומסעדות, חלק מהתארגנות עשינו עוד בקרניסקה גורה, שם יש סופר יותר גדול. בכפרים יש גם אפשרויות לינה ויש מתחמי קמפינג לאורך הדרך.

אנחנו פשוט ישנו בנקודות נוחות שמצאנו. הגענו לבובצ' תוך יום וחצי, ראינו שהמסלול שעשינו הוא חלק ממסלול ארוך שנקרא AAT, אז המשכנו עוד יומיים עם השביל הזה, שגם מסומן טוב, ומ שיך עוד לאורך הנהר, אך עם יותר סטיות. באינפו לא היה להם שוב מפה לתת לנו להמשך השביל, אז רק ראינו באופן כללי מה המסלול והלכנו לפי הסימונים. ממליץ לוודא קודם איפה יש נקודות שאפשר לרכוש אוכל כי אין בכל כפר מכולות, ואותנו זה קצת תקע. בדרך עברנו ליד שני מפלים, (slap virje, slap boka) שווה ללכת אליהם גם אם לא ממשיכים בטרק, שניהם בסטייה קלה מהמסלול. המשכנו עד לעיירה קובריד, אליה הגענו בראשון בצהריים. אכלנו שם ויצאנו ליום וחצי של טרמפים, שבסופם בזכות זוג ישראלים הגענו לפליטביצה, קרואטיה.

קרואטיה

כיוונו להגיע לחוף, אבל עצר לנו טרמפ שהגיע עד פליטביצה, אז המשכנו איתם לשם. הגענו בערב, אז ישנו מוסתרים בחניה שם, ולמחרת ביקרנו בשמורה.
בגדול הפארק הלאומי פליטביצה הוא תופעת טבע מיוחדת. יש שם מלא אגמים ומפלים, וזה אחד הימים והמקומות היפים שיצא לנו לבקר בהם בטיול. אממה, המקום שורץ בתיירים, באמת מפוצץ, לכן כדאי להתחיל את הביקור כמה שיותר מוקדם, השמורה נפתחת בשבע, והאוטובוסים הראשונים יוצאים בשמונה. מחיר הכניסה יקר, 35 יורו בערך, אבל לדעתי היה שווה את זה. המקום מציע שלל מסלולים, שיוצאים משתי כניסות שונות ומשלבים הליכה ברגל, אוטובוסים ומעבורות, הכל כלול בכרטיס. המסלולים שונים זה מזה באורך ובכמות ההליכה, בגדול ביום אחד אפשר לדעתי לגמרי למצות. מבחינת אוכל- יש גם בכניסה לפארק וגם בתוכו דוכני מזון, אבל באיכות גרועה ומחיר מופקע. ממליץ להתארגן מראש. לא ממליץ להתפלח לפארק, יבקשו ממכם כמה פעמים להציג כרטיסים.

אחהצ של אותו יום המשכנו בטרמפים, ישנו שני לילות במין בקתת עץ שהטרמפ שלנו סידר לנו, והמשכנו לכיוון הכפר קוטרבו (Kuterevo). בכפר יש מקלט לדובים, שהגיעו אליו לרוב במקרים בהם אמא שלהם נהרגה כשהיו עוד קטנים, ולא מסוגלים לחיות בטבע. חלקם גם ניצולים של גני חיות. המקום הכיל 10 דובים כשהיינו, זה נתון שמשתנה לפעמים. הוא מופעל בעזרת תרומות ומתנדבים, חלקם ארוכי טווח (כמה חודשים) וחלקם של כמה ימים. אנחנו נשארנו במקום כחמישה ימים, אם רוצים להתנדב מומלץ ליצור קשר מראש, למרות שאנחנו הגענו בלי לדבר וקיבלו אותנו עם ידיים פתוחות (קישור לאתר שלהם למטה). המקום דאג לנו למיטה ולאוכל. אפשרי וגם מומלץ לבקר במקום ולהתרשם מהדובים המדהימים גם אם לא מתאפשר להשאר להתנדב. הכניסה חינם בכל ימות השבוע, ניתן להשאיר תרומה.

אחרי ההתנדבות המשכנו לכיוון הים. הגענו עם טרמפ לעיר סן (senj) ומשם התחלנו בנסיעה על קו החוף. ממליץ בחום לכל מי שנוסע לאורך קרואטיה להשאר על קו החוף ולא לעלות על הכבישים הראשיים- נסיעות מדהימות! אחרי לילה בקמפ על הים, הגענו לסטריגרד פקלניצה (starigrad paklenica) ולפארק פקלניצה. לפארק יש שתי כניסות, דרך שני קניונים. הראשונה דרך סטריגרד פקלניצה והקניון הגדול ( מה שאנחנו עשינו), והשנייה דרך הקניון הקטן והכפר סלין (seline). הכניסה לפארק עולה בערך 9 יורו לאדם. אנחנו עלינו דרך הקניון הגדול, הולכים ממש בתוכו, עד לאזור של המסעדות, שם יש גם נקודות נוף. בערך שעה מהכניסה, יש סטייה מהשביל של עלייה מעט קשה באורך של 45 דק' למערת נטיפים. הכניסה עולה עוד בערך 4 יורו וממש שווה ללכת לשם. מה שכן, היא לא פתוחה כל הזמן וכדאי לבדוק לפני האם היא פתוחה או לא. אחרי שאכלנו ארוחת צהריים באחת המסעדות בשמורה, התחלנו לחזור, אבל הלכנו על צלעות ההר במקום לחזור דרך הקניון, ככה קיבלנו גם נוף וגם היינו הרחק משאר התיירים שנשארים על המסלול הנוח. אנחנו הקדשנו יום אחד מלא לפארק, לדעתי שווה לתכנן יותר טוב ולבלות שם יומיים עם שינה באחד מבתי האירוח שיש שם. יש בפארק גם המון פסגות שאפשר להגיע אליהם, ואפשר גם לתכנן מסלול בו נכנסים מקניון אחד ויוצאים מהשני (חשבנו שאולי נצליח לעשות את זה ביום אחד, אבל זה מסלול די ארוך..). אנחנו לא ביקרנו כלל בקניון הקטן, אבל יותר מאוחר בטיול זוג גרמנים שנתן לנו טרמפ סיפר לנו שהם טיילו, וזה מסלול כמעט לא מתוייר ומאתגר, ושיש בו חלק של טיפוס עם יתדות, ממש המליצו. בגדול- פארק מאוד שווה, מרגיש שיכולנו לחוות אותו יותר.

משם המשכנו בנסיעות על קו החוף של קרואטיה, עברנו דרך כל הערים הגדולות, זאדאר, ספליט, דוברובניק, בחלקם בילינו לילה ובחלקם רק כמה שעות, לא מצאנו שם יותר מדי מה לעשות. לקחנו ליום אחד מעבורת מספליט לאי בשם סולטה (solta) , לא מאוד מומלץ, בסך הכל חיפשנו חוף יפה לבלות בו והיה קשה למצוא שם. יש מספליט המון מעבורות לאיים, אולי באי אחר החוויה תהיה שונה.
אחרי כמה ימים על קו החוף הגענו למונטנגרו.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

מונטנגרו

היעד הראשון שהגענו אליו היה קוטור, והחלטנו להשאר שם לילה לפני הנסיעה להרים. בגדול יש שם עיר עתיקה יפה אבל מאוד מתויירת, הסתובבנו בה איזה שעה. מעליה יש מבצר שאמור להיות ממנו נוף יפה, הכניסה עולה 8 יורו, אנחנו ויתרנו עליו ובהמשך הטיול פגשנו מטייל שסיפר לנו שיש דרכים להכנס מסביב. בכל מקרה אנחנו בחרנו מסלול נחמד שמטפס על הגבעה שמול קוטור, עד ל (fort vrmac) מוצב אוסטרי מהמלחמה הראשונה. זה מסלול הלוך חזור של כמה שעות, קיבלנו בו תצפיות יפות גם לכיוון קוטור והמפרץ וגם לצד השני כשהגענו לשיא הגובה. בנוסף חקרנו את המוצב שנראה קצת כמו בית עינויים. בגדול מסלול נחמד, אבל לדעתי קוטור לא יעד חובה.

למחרת עלינו לז'אבליאק (zabljak) הגענו לשם מאוחר אחרי יום ארוך בטרמפים ובסוף לקחנו גם אוטובוס אחד בגלל מזג אוויר בעייתי. ז'אבליאק קרובה לפארק הלאומי דורמיטור, אחד הפארקים המפורסמים במונטנגרו. הכניסה לפארק עולה 3 יורו לאדם ליחום, או 6 יורו לשלוש ימים. אפשר להתחמק ולהכנס בלי לשלם, אבל כן יש ביקורות לפעמים. אנחנו עשינו שם שני טיולי יום, הראשון קצר, בגלל שהתחלנו מעט מאוחר באותו יום, וגם היה עננות כבדה, אז טיילנו במסלול שעובר דרך שלושת האגמים- (black lake, zminje jezero, barno jezero) זה מסלול שממליצים עליו במידע לתיירים, אני בכלל לא עפתי. אולי בעונה יותר מוקדמת האגמים נראים יותר טוב, אבל כשהיינו בתחילת אוקטובר האגם השחור היה יפה, והשניים האחרים יותר דמו לביצה. מה גם שהדרך לא הייתה יפה, אולי גם בגלל העננות. בכל מקרה, למחרת המזג אוויר היה הרבה יותר טוב, ונדהמנו לגלות את השמורה מחדש. התחלנו מוקדם כדי להספיק לעשות טיול ארוך יותר, וטיפסנו למערת קרח (ledene pecina), מסלול מטורף, עם טיפוס ממש מאתגר וכיפי. קיבלנו תצפיות ממש טובות כל הדרך, ובסוף מגיעים למערת קרח מרשימה. יש בתוכה קרחון גדול ועוד המון נטיפי קרח. למרות שאמרו לנו במידע לתיירים ובכניסה לפארק שהדרך היא הלוך חזור, רואים במפה די בברור שרק שליש אחד מהדרך חייבים לעשות הלוך חזור, ואת השאר ניתן לעשות בצורה מעגלית שמאריכה את החזרה רק במעט, אם הולכים דרך האגם lokvice. גם הוא היה די יבש. המסלול הזה גם ממש מומלץ, ובאופן כללי השמורה הזו. לנו פחות התאים לצאת לטרק ארוך, אבל למי שמעוניין זה מקום מצויין ויש המון מידע שימושי באתר הזה.

מז'אבליאק המשכנו דרך גשר טארה המפורסם (שווה עצירה להתרשם ממנו ומהנוף, מי שבקטע אפשר גם לעלות על אחת מהאומגות שטוענות שהם הכי ארוכות באירופה/ בעולם- יש כמה מהן..) לכיוון העיירה מויקובאצ' (moykovac) שנמצאת כמה דק נסיעה מהפארק הלאומי ביוגרדסקה גורה (biogradska gora). קנינו מצרכים במויקובאצ' והמשכנו לכיוון הפארק. מדובר בערך על עשר דק נסיעה עד לכניסה לפארק, שם ירדנו מהטרמפ. בכניסה קונים כרטיס (3 יורו לאדם) ויש משם עלייה של שני קילומטר על הכביש עד לאגם, שהוא מרכז הפארק ולצידו נמצא מתחם הקמפינג, האינפו וכל השאר.. כאמור יש שם מתחם קמפינג, אבל כשהגענו לא היה שם כלום חוץ משומר יערות שלא דיבר אנגלית וכלב, אז פשוט פתחנו את האוהל ביער. בעיקרון המחיר הוא 5 יורו ללילה לאוהל, אבל ישנו שם שני לילות ואף אחד לא ביקש כסף. האגם עצמו די מאכזב (באוקטובר הוא היה חצי יבש, אבל גם שהוא מלא לא חושב שהוא מלהיב יותר מדי), ומסביב יש המון מסלולי הליכה לפסגות שמסביב. אנחנו בחרנו לצאת למסלול לאחת הפסגות ולהסתמך על המפס מי בלי לדבר עם האינפו שיש שם לפני, והוא הוביל אותנו דרך שבילים לא קיימים. אז בסוף לא חווינו את השמורה כמו שצריך, אבל מהחלק הקצר של המסלול שכן עשינו נראו נופים יפים. שימו לב- לא כל המסלולים יוצאים מהאגם, יש גם מסלולים מנק' אחרות, כמו מויקובאצ', שווה לברר לפני אם הולכים!

משם המשכנו לעיירה פלב (plav), שקרובה לגבול עם אלבניה. נשארנו שם שלושה ימים ולקחנו שם חדר כדי לא להסחב עם התיקים לכל מקום. המסלול של טרק פסגות הבלקן עובר דרך פלב, לא עשינו אותו, אבל לדעתי זו נק' פתיחה מצויינת לטרק, יותר מאשר טט שבאלבניה, כי הרבה יותר קל להגיע לפלב, ויש שם סופרים ומבחר הרבה יותר גדול של מקומות להתארגן לטרק מאשר בטט. בפלב עשינו טיול יום של אחד מימי הטרק, לקחנו בבוקר מונית לבבינו פוליה (babino polje), ב15 יורו לשנינו, ומשם הלכנו ברגל חזרה לפלב. מסלול ממש מומלץ היה יפה מאוד מאוד ולא יותר מדי קשה או ארוך. בדרך עוברים גם ליד herdisko jezero אגם מושלם. יש באתר סיפורי דרך נפלאים על הטרק שכוללים את היום הזה (לרוב יום 7 במסלול), עזרו לנו מאוד ושווה להסתמך עליהם. חשוב- מי שיוצא לטרק צריך להוציא איזה אישור אינטרנטי שמסדר את העניין עם חציית הגבולות, ממליץ לעשות אותו ולא להתקמצן- המשטרה עשתה פטרולים ביער ובדקה אותנו שם. כמובן שלא היה בעיה כי אנחנו טיילנו רק בתוך מונטנגרו, אבל למי שעושה את הסיבוב, ממליץ לסדר את זה.
יום נוסף בפלב עשינו יותר רגוע, סתם הסתובבנו קצת בשכונות הכפריות וצפינו אל האגם.
משם המשכנו למעבר גבול הקרוב לאלבניה, בערך 20 דק' נסיעה.

אלבניה

היעד הראשון שכיוונו אליו היה טט (theth).
למרות הקרבה האווירית ממעבר הגבול, הדרך ארוכה מאוד בגלל מיעוט הכבישים ואיכותם הירודה. היה לנו ברור שלא נגיע לשם באותו יום, אבל ניסנו להתקדם בטרמפים כמה שאפשר. הצלחנו להגיע אחרי הצהריים לכפר בוגה (boge) שהוא הכפר האחרון לפני טט, בערך שלוש שעות נסיעה ממנה. בילינו שם לילה ולמחרת ניסינו לתפוס טרמפים לטט. כמעט של מי שעובר בכביש הזה זה אוטובוסים או נהגי ג'יפים שמשמשים מוניות, אז טרמפים לא הצלחנו לתפוס. הבעיה היא שגם האוטובוסים היו מלאים, כנראה מחכים שיהיה מלא לפני שיוצאים משקודר, לקח בערך שעתיים עד שהגיע אוטובוס פנוי שעלינו עליו. יכול להיות שהיה עדיף לסוע לשקודר במקום לבוגה ולצאת משם.. בכל מקרה הגענו לטט בצהריים. הכפר הוא בעצם שורה של גסטהאוסים ומסעדות, ואין כמעט כלום חוץ מזה. מרכז המידע היה סגור כל התקופה שהיינו שם, ויש מכולת אחת שאין בה היצע ראוי. אנחנו בתור צמחינים היינו די רעבים בשהות שם, ממליץ להתארגן מראש. הלכנו שם למתחם קמפינג, המחירים די זהים בכל המקומות, 5-6 יורו לאוהל. נשאר לנו כמה שעות של אור, אז הלכנו לשבת לצד המפל grunas waterfall, נחמד מאוד.

למחרת עשינו טיול יום לעין הכחולה. המעיין עצמו מאוד מאוד יפה אבל גם מאוד מתוייר. שימו לב שיש שני דרכים להגיע אליו, יש דרך של הולכי רגל שמתקדמת מצד שמאל של הנחל, ודרך של כלי רכב 4X4 מימין לנחל. את הדרך הלוך עשינו בהולכי הרגל, כשמתרחקים מעט מהכפר הדרך נהיית מאוד יפה ולא פגשנו שם עוד מטיילים. הדרך מסומנת די טוב, ככה שאין בעיה לנווט. את החזור עשינו בדרך של הרכבים בתקווה לתפוס טרמפ עם מכונית חולפת- דבר שאכן קרה. הולכים מטט עד לכפר Nderlysaj, ששם מתחיל המסלול של העין הכחולה. יש בכפר בית קפה נחמד שאפשר להתרענן לפני או אחרי המסלול, יש גם מסעדה ליד העין הכחולה עצמה. ממש בתחילת המסלול אחרי הבית קפה, יש חלק שהנחל חצב בו בסלע ויצר תופעה מדהימה של המון בריכות חצובות בסלע ומפלים מקשרים בינהם, לא לפספס! מהנק' הזו מתחילה העלייה, שעורכת בערך שעה והיא לא קשה מדי. העין עצמה ממש שווה צפייה, אבל אם בא לכם להתרחץ אפשר גם בהמון בריכות אחרות לאורך הדרך, שם יהיה לכם יותר פרטיות. כאמור חזרנו לטט עם טרמפ.

טיול יום נוסף שעשינו שם היה בעצם חצי מהיום הראשון בטרק פסגות הבלקן, שגם על היום הזה ניתן למצוא באתר המון מידע. עלינו על המסלול שעולה לוולבונה (valbone) היה מעט קשה למצוא אותו בהתחלה אבל משעלינו עליו היה מסומן מצויין. התקדמנו בעצם עד מעבר ההרים, שממנו נשקף נוף מטורף של 360 מעלות גם על העמק של טט וגם על עמק הוולבונה, ואז ירדנו חזרה לטט. במבט לאחור, עדיף יותר לעשות את המסלול במלואו לאחד הכיוונים (טט לולבונה או ולבונה לטט), ולהגיע או לחזור עם המעבורת של אגם קומן (פירוט בהמשך). למחרת יצאנו בבוקר מוקדם לכיוון שקודר, הפעם עלינו על ג'יפ, יצא לנו אותו מחיר כמו אוטובוס (10 יורו לאדם), הרבה הרבה יותר נוח ויותר מהיר- מומלץ.

הגענו לשקודר יחסית מוקדם ובחרנו להשאר שם לילה. לרוב אני לא ממליץ על הוסטלים, אבל ישנו שם במקום שבאמת ראוי לציון- 2 דק' ממרכז העיר, יש בו אווירה טובה ונעימה של מטיילים אבל הוא לא מפוצץ מדי, צוות שבאמת עוזר בהכל, בלי שביקשנו עשו לנו הדרכה על כל מה שיש בעיר, יש גינה רחבה עם ערסלים ובירות בזול, ארוחת בוקר כלולה, חדרים די מרווחים- עלה רק 7 יורו. חוץ מההוסטל בגדול לא מצאנו מה יותר מדי לעשות בשקודר, לטעמי לא עיר חובה בכלל. אם כבר כן נמצאים שם, אז אפשר ללכת למצודה שנמצאת על הגבעה, אתר נחמד עם נוף יפה. עוד המלצה היא מוזיאון ההיסטוריה, הוא ממוקם בתוך בית כלא ישן שנועד בעיקר לאסירים פוליטים בתקופה הקומוניסטית של אלבניה. המוזיאון מספר על העלייה ובנפילה של הקומוניזם שם.

למחרת יצאנו מוקדם עם מיניבוס שהזמנו דרך ההוסטל ועלה בערך 6-7 יורו לכיוון סכר קומן (koman). סכר קומן הוא בעצם סכר על נהר שיצר אגם מלאכותי מוארך מאוד. יוצאת ממנו מעבורת בשעה 9, עולה בערך 7-8 יורו. המעבורת לוקחת משהו כמו שלוש שעות, והדרך מדהימה מדהימה. אנחנו שטנו בה בעיקר בשביל החוויה. היא עוצרת בפירזה (fierze), משם אנחנו המשכנו בטרמפים. בקשר לפירוט שהבטחתי קודם- המון מטיילים מגיעים משקודר למעבורת, ודרכה לפירזה ומשם יש אוטובוסים לוולבונה (גם אפשר לסגור מראש דרך הגסטהאוס). מוולבונה אפשר ללכת את המסלול לכיוון טט, ומשם לחזור לשקודר באוטובוס/ ג'יפ. כמובן שאפשר לבלות ימים בנוסף בוולבונה או בטט. זו אחלה אופציה, אפשר גם לעשות בכיוון ההפוך, לסוע משקודר לטט, ללכת לוולבונה ואז לקחת אוטובוס למעבורת ולסוע דרכה לשקודר. בכל מקרה אנחנו המשנו משם במסע של יומיים בטרמפים/ אוטובוסים לכיוון מקדוניה.

מקדוניה

חצינו את הגבול בין אלבניה למקדוניה במעבר שקרוב לעיר דיבר (diber) ומשם המשכנו בטרמפ קצר לכיוון הכפר יאנצ'ה (jance) בפארק הלאומי מברובו (mavrovo). בכפר עצמו יש מלון אבל חוץ ממנו אין כלום- לא מסעדות ולא מכולות, אז כדאי להתארגן מראש. מיאנצ'ה עלינו ברגל לכיוון הכפר גליצ'ניק (galicnik), מסלול נחמד שלוקח בערך שעתיים והוא יחסית ברור. מהכפר הזה יש אחלה נוף, והיו גם שתי מסעדות פתוחות, במהלך העונה יש יותר ויש גם מכולת. מי שרוצה ללכת מעט או לעשות טיול קצר, בהחלט נחמד לעלות לכפר ואז לרדת חזרה. אנחנו המשכנו משם במעלה ההרים. יש שתי פסגות גבוהות בהר goverdarnik ו- medenica כשהשנייה היא יותר גבוה. השביל שממשיך מהכפר עולה בערך שעה עד לפיצול בו צריך לבחור לאיזה פסגה הולכים. עד הנק' הזו השביל מסומן היטב, ממנה כבר אין כמעט סימונים. אנחנו בחרנו ללכת למדניסה, שהיא הגבוהה יותר וגם הרחוקה יותר, לקח עוד בערך שעה מהפיצול. הנוף משם שווה את הטיפוס הקשה, 360 מעלות, רואים גם את האגם ומלא גבעות מסביב. משם עשינו את הדרך חזרה ליאנצ'ה באותו מסלול. סך הכל מסלול די ארוך הלוך חזור- מי שעושה שווה לצאת מוקדם. למחרת המשכנו בנסיעה לאוחריד, ויתרנו על מפל דוף (duf) אבל הוא נראה די שווה, קצת הצטערתי בדיעבד.

למחרת הגענו בטרמפים לאוחריד די מוקדם, בילינו את היום קצת בהסתובבות בעיר, נחמדה אבל מתויירת מאוד. אחהצ נסענו לכנסיית סווטי נחום (sveti naum), באוטובוס ציבורי (יוצא בערך כל שעתיים). לא עפתי על המקום, מלא בתיירים. יש שם אטרקציה של נסיעה בסירה בתוך נהר כדי לראות נביעות תת קרקעיות ורגילות, היה יפה ונחמד אבל לא משהו מיוחד. ישנו באחד הכפרים ליד האגם ובבוקר עלינו לכיוון פסגת מגרו (magaro) שהיא הגבוהה שבפסגות הפארק הלאומי גליצ'יצה (galichica). יש בפארק המון מסלולים, אנחנו בחרנו באחד הזה. ההליכה היא במסלול חצי מעגלי (את החלק הראשון עושים הלוך חזור), המסלול מסומן היטב ולקח לנו בערך ארבע שעות. מאוד יפה, אחלה נוף בפסגה- ניתן לראות את שני האגמים. משם המשכנו בטרמפים לביטולה שם ישנו ולמחרת הלכנו לפארק הלאומי שקרוב לביטולה- פליסטר (pelister). פליסטר זה השם גם של הפארק וגם של הפסגה הגבוהה שלו. אנחנו עשינו בו מסלול מומלץ מאוד מאוד שנקרא רוקי טרייל. המסלול מתחיל מהמלון מוליקה, אנחנו לקחנו מונית לשם מהעיר, שווה להתחיל מוקדם כי המסלול ארוך-לקח לנו בערך 11 שעות. המסלול מסומן טוב, והדרך מאתגרת מאוד. עולים הרבה בגובה דרך טיפוס על בולדרים, עד לפסגה. ממנה יורדים דרך שני האגמים עד לכפר ניזפולה (nizepole) שממנו אפשר לתפוס טרמפ או לקבוע עם מונית. מבחינת מים- לא היה איפה למלא עד סוף המסלול. למחרת המשכנו מהביקור הקצר במקדוניה לכיוון יוון.

יוון

היעד הראשון שלנו היה זגוריה, והדרך לשם לקחה לנו יום וחצי בטרמפים ממקדוניה. עשינו בזגורה טרק של שלושה ימים: מונודנדרי- פפיגו, פפיגו- אגם הדרקון, אגם הדרקון- קוניטסה. אין לי הרבה מה להוסיף למה שכבר רשום בסיפורי דרך כאן, אז רק ארחיב על היום השלישי שלנו שלא מצאתי פה מידע עליו.
* אנחנו ישנו באוהל לצד אגם הדרקון- ממש מומלץ. כיף לישון בטבע במקום בבקתה, הכוכבים בלילה מטורפים ושווה לטפס על הגבעה שבצידו כדי לראות את השקיעה/ הזריחה (זה דורש לקום מוקדם- ממליץ).
את היום השלישי המשכנו לכיוון קוניטסה. היתרון המרכזי היא שזו עיירה די גדולה, ויש ממנה אוטובוסים ליואנינה. אבל הדרך היא דרך קשה ותלולה! וגם יפה מאוד. החלק הראשון קצת בעייתי בסימון, צריך לרדתץ חזרה בדרך שבה עלינו לאגם הדרקון, וממש בסוף הירידה, איפה שנמצאת הנביעה, לפנות ימינה. כאן הדרך לא כל כך מסומנת למשהו כמו רבע שעה, פשוט ממשיכים בעמק עד שמגיעים לפתח של הקניון. מאותו רגע הדרך מסומנת. יש ירידה ארוכה ותלולה בתוך הקניון, אחר כך הולכים על צלע ההר, ולבסוף יש שעה ומשהו ירידה בתוך היער. אחרי כל הירידה מגיעים לנחל, שהוא זרם גם בסוף אוקטובר, כשהאחרים כבר לא. אם מגיעים כשעוד חם זה אחלה מקום להתרחץ בו, אצלינו כבר היה קריר. ממשיכים בערך עוד שעה וחצי- שעתיים בצד הנחל עד לכניסה לקוניטסה שם יש גשר אבן מרשים ומפל. ישנו לילה בקונטיסה ומשם המשכנו בתחבצ ליואנינה ואז למטאורה.

מטאורה היא תופעת טבע מדהימה של צורת נוף שבה יש מעין עמודים ענקיים שעולים מהאדמה, משולבת עם יצירה אנושית- מנזר תלויים על העמודים האלה. העיירה שממנה יוצאים למטאורה היא קלבקה (kalabaka). הכניסה למנזרים עצמם עולה כסף, שלוש יורו למנזר, ולכן עם רוצים להכנס צריך לחשוב לאן נכנסים. אנחנו הצלחנו להכנס לאחד בחינם, וזה נראה לי די ממצה. לטעמי המנזרים מבפנים הם החלק השולי בחוויה, מה גם שאי אפשר לזוז שם בין כמויות התיירים. עשינו אחלה מסלול, לא קשה, שרובו בטבע, נתן לנו להינות מהמקום בלי הרעש והצפיפות. בהתחלה תפסנו אוטובוס שיצא מקלבלקה עד למנזר הצפוני ביותר (magalou meteoron). שם נכנסו למנזר עצמו גם. ממנו הלכנו לכיוון המנזרם ואלארם, הסמוך לו, שהם צופים אחד על השני. מולאראם ירדנו לכיוון מערת הדרקון, ומשם המשכנו במסלול, חצינו את הכביש, והלכנו לכלא הנזירים (monks prison). טיפה סטייה מהדרך- שווה ללכת, מערת מרשימה ואחלה של נוף. מהכלא המשכנו לנק' תצפית שמסומנת בשם large bolder. הנק' עצמה לא נותנת תצפית באמת, אבל בדרך אליה יש כמה נק' יפות. משם המשכנו חזרה לקלבקה. סכ"ה ראינו במסלול את כל המנזרים (מבחוץ) חוץ מאחד, הליכה מאוד נעימה, השבילים מתוחזקים ומסומנים כמסלול ריצה, אבל בלי אנשים כמעט. ממש מומלץ למי שרוצה לחוות את התופעה המיוחדת של המקום. לקח לנו רק 4 שעות בערך, אפשר כמובן לעשות משלולים יותר ארוכים שגם לא כוללים אוטובוס.
משם לקחנו אוטובוס ארוך עד אתונה, שם בילינו יומיים לפני הטיסה חזרה הביתה.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )