Everest Base Camp, Nepal

בספטמבר 2014 הגשמתי חלום שנשך ולא הרפה מאז שקראתי את Into Thin Air של Jon Krakauer וטסתי עם החברה מיכל לנפאל על מנת לפסוע בעקבות אנשים מטורפים עם חלומות וללכת את טרק האוורסט בייס קאמפ. התכנון המקורי היה אמור לכלול גם את Gokyo Valley אבל עשינו הסכם שאם בבוקר יום הטיפוס לפסגת Kala Patthar השמיים היו צלולים והאוורסט יראה בבירור נחזור על צעדינו לקטמנדו ונמשיך לבטן-גב בתאילנד. הבוקר של Kala Patthar היה מושלם

תאריך הטיול2014 M09
משך הטיול12 ימים
עונה מומלצתספטמבר-נובמבר

מידע כללי וציוד לטרק

מגיעים לקטמנדו, נפאל
1. אשרת כניסה למדינה לחודש ימים עולה 40$, משלמים מיד לאחר הנחיתה ואיסוף המזוודות, כדאי להביא מראש תמונות פספורט מהארץ אחרת צריך לטייל בשדה ולהרשם בצורה ממוחשבת.

2. ישנו בקטמנדו במלון Kathmandu Eco Hotel נמצא בצידו של רובע ה-Thamel , המקום שקט יותר, לא בתוך החלק השואן אבל קרוב מאוד. רשמנו להם מראש שישלחו לנו מונית עם שעת הנחיתה והם אכן שלחו ובחינם! המלון יקר בהשוואה לגסט-האוסים האחרים, אבל בגיל 30 מותר ;ׂ) לילה לזוג עולה בערך 25$ ויש ארוחת בוקר סבבה [האמת שהייתה קצת בריטית מדי, האוכל בכל הרובע ממש טוב אז זה לא שיקול].

3. יצאנו לחפש את הבנק של קטמנדו שבתוכו שוכנת סוכנות "סוויסה" עליה שמענו שנותנת יחס טוב ואהובה על ישראלים - אקפוץ קדימה עכשיו ואומר שאנחנו יצאנו ממש מרוצים! בגדול, קומץ נפאלים שהתארגנו על הג'וב האידיאלי - לארגן את הטיולים לישראלים. מצאנו אותם והזמנו טיסה ל-Lukla דרך חברת Yeti/Teara [אותה חברה - שם אחר לטיסות פנים וחוץ]. בגדול הבנו שפעם היו כמה חברות אבל סגרו חלק מהן כי לא היו בטיחותיות. כרטיס טיסה לאדם עולה 320$ עבור הלוך חזור! בהחלט הוצאה משמעותית אבל חוסכת שבוע של הליכה. כרטסו אותנו לשעה 10:30 בבוקר שלמחרת שנחשבת מאוד גבולית כי רוב הטיסות הן בבוקר וככל שהיום מתקדם הטיסות המאוחרות נדחות למחרת. התחלנו להחזיק אצבעות. שילמנו עוד 2200 רופי נפאלי (25 רופי = שקל ישראלי. בערך. אז מדובר בעוד 88 שקל לאדם) בשביל אשרת TIMS לשמורת האוורסט [Sagaramatha] וצילומי פספורט [כבר אמרתי שכדאי להביא מהארץ?], לאט לאט התחילו להצטבר מחוץ לסוכנות נפאלים מקומיים שמעוניינים לעבוד כסבלים [פורטרים] עבור מטיילים, תדעו שהשירות קיים, אנחנו תכננו מראש לסחוב בעצמנו את הציוד שלנו, מבחינתי זו חלק מהחוויה של הטרק, אבל כל אחד וההעדפה שלו בנושא..

4. איך להעביר את היום עד לטיול? מקדש הקופים [Swayambhunath] מקום נהדר לביקור ורק במרחק של 600 רופי למונית [הלוך חזור], מתוייר אבל יפה מאוד.

5. קונים ציוד שחסר לנו, אין לי חנות מסויימת להמליץ עליה - הציוד טוב וזול בכל מקום. רכשנו 2 מעילי פוך לגבהים, כפפות ועוד סט של ביגוד תרמי. יש בקטמנדו הכל!

6. מחפשים אוכל טרי וטעים? OR2K ברובע Thamel מטפלים בירקות ובפירות כך שניתן לאכול בלי לדאוג, מקום רגוע גם לשבת לקרוא ולהכיר אנשים, האוכל ישראלי, טרי וממש טעים! [שתעריכו הרבה יותר אחרי הטרק]

ספרים ומפות:
1. ספר תיאור הטרק: Everest: A Trekker's Guide של Kev Reynolds מהוצאת Cicerone - סיפור דרך מפורט ומלא על מגוון הדרכים להגיע ל-Base Camp ולאזורים אחרים בשמורה.

2. ספר אווירה למי שלא קרא : Into Thin Air מאת Jon Krakauer - תיאור מגוף ראשון של האסון באוורסט שגבה את חייהם של 8 מטפסים בשנת 1996. עד לאסון באפריל 2014 בו נהרגו 16 מבני השארפה, סיפרו של קרואקר תיאר את האירע הקטלני ביותר בהר. סיפור מטורף שנותן הצצה לנפשם של מטפסי ההרים, ליופיה של נפאל ותושבי חבל הקומבו בו נמצא הר האוורסט ומסגרת לאופי של טיפוס ההר כיום. שווה קריאה!

3. המפה שאנחנו השתמשנו בה: 1:75,000 של NepaMaps - Everest Base Camp & Gokyo

מה שרציתם ולא רציתם לדעת על מחלת גבהים

***אין לראות בכתוב כאן כתחליף רפואי משום סוג! החומר המובא כאן הוא מבירור שעשיתי ואני מרגיש צורך לחלוק בעקבות מקרים של מחלות גבהים שראינו לאורך הטיפוס ותסמינים שאני חוויתי***

א. מהי מחלת גבהים :
הלחץ החלקי של החמצן באוויר שאנו נושמים יורד ככל שמגביהים. כלומר - ככל שעולים גבוה יותר יש פחות מולקולות חמצן באוויר. הגובה המוערך ממנו מתחילים לחוש בחוסר זה הוא כ-2400 מ'. מחלת גבהים - Altitude sickness או בשמה הנוסף acute mountain sickness מתרחשת שהגוף חווה חוסר בחמצן לאורך זמן והוא טרם הסתגל. חשוב לזהות את הסימנים ההתחלתיים - אלו יכולים להתרחש לאורך הטרק ולחלוף לאחר הסתגלות קצרה - אך חשוב להבין את העקרון - כשיש סימנים לא מגביהים! וכשיש החמרה - יורדים בגובה! מחלת גבהים חמורה יכולה לגרום לבצקת ריאות ואף לבצקת מוחית קטלנית. עוד חשוב לדעת שאי אפשר לחזות מי יחלה ומי לא - אין קשר לרמת הכושר או להיותך זכר או נקבה. [למשל, אני בכושר טוב יותר מהחברה מיכל, הייתי חולה פעמיים בטיול למשך כמה שעות והיא לא חלתה פעם אחת :) ]

ב. איך מונעים: אם תקראו באינטרנט תמצאו כמויות מידע. הנה הטוב ביותר שאני ליקטתי:
1. לא לעלות בגובה מעל 500מ' ביום (כלומר שפער הגבהים בין המקומות שאתם ישנים בהם לא יעלה על 500 מ', לאורך ההליכה ניתן לעבור 500מ') - עליות במרחקים של 500מ' מתאפשרות כמעט לאורך כל המסלול ואם לא - אז בחריגות קטנות מאוד. **לציין שיש אתרים שטוענים שלא לעלות מעל 300 מ' אך זו בקשה לא ברת ביצוע בטרק זה.

2. כל 1000מ' של הגבהה עוצרים ליום התאקלמות - לדוגמא אם מגיעים מקטמנדו ונוחתים ב-Lukla בגובה 2,860 מ' לילה ראשון יעשה בגובה זה או בגובה של אחד הכפרים הנמוכים יותר בעמק. לאחר העליה ל-Namche Bazaar שהיא בגובה 3,440 מ' - בגלל שעברנו מ-2000 ל-3000 מטרים אנו נעצור ליום מנוחה. כך נעשה גם בין 3000-4000 מ' ובין 4,000-5,000.

3. ביום מנוחה / יום התאקלמות - לא נחים בחדר! חשוב לטייל - לעלות לגובה ולחזור לישון באותו מקום. Hike High Sleep Low. למשל ביום הההתאקלמות ב-Namche Bazaar - מטיילים ל-Everest View Hotel בגובה 3,880 מ' וחוזרים לישון באותו יום ב-Namche Bazaar.

4. האם לקחת Uramox/Diamox? תרופות משתנות - הגוף משתין עודף נוזלים שעלול להוביל לבצקת ומנגנון נוסף - הן מקטינות את קצב ייצור נוזל חוט השדרה והמוח (CerebroSpinal Fluid) ובכך מקטינים סיכון לבצקת מוחית. כמובן להתייעץ עם רופא עוד בארץ (כחלק ממרפאת מטיילים וחיסונים) ולא ליטול את התרופה על דעת עצמכם. אחת מתופעות הלוואי שאנחנו חווינו היא עקצוצים בקצות האצבעות ברגליים ובידיים - חולף מעצמו. לנו הרופא המליץ על נטילת Uramox מחציית גובה 4000 מטרים אבל אנחנו החלטנו להחמיר ולקחנו עם חציית גובה 3000 מטרים - הפסקנו ליטול את התרופה כשחזרנו לגובה 3000 מטרים ולא לפני [כלומר היינו על התרופה בערך 10 ימים].

5. לשתות הרבה! אני לא יודע לומר בדיוק כמה, תקראו - אבל הגוף חייב להיות רווי במים (גם במקביל לזה שלוקחים את המשתנים). לא פחות מ-2 ליטר ליום לאדם ואף 3 ליטרים בגבהים! כמו כן חשוב לאכול מספיק והרבה (מנת ה-Dahl Baht תזכה אתכם במילויים חוזרים של אורז חינם ברוב המקומות)

איך מזהים מחלת גבהים: אז חשוב לדעת מהם הסימנים הראשונים - (1) קשיים בשינה - אנחנו חווינו אותם כבר בלילה הראשון לאחר הנחיתה ב-Lukla. סחרחורת (2) או תחושת light-headedness , עייפות (3) , אובדן תאבון (4) - גם אם אתם מרגישים רע חשוב לאכול! אני סבלתי באחד הלילות מסחרחורת, בחילות ולמרות זאת מיכל היקרה דאגה לקנות לי צלחת אורז ודאל באט לראות אותי אוכל כף כל כמה דקות עד לסיום הצלחת. הסימנים חלפו תוך 3-4 שעות. לא נעים אבל קורה. (5) כאב ראש , בחילות (6) ואף הקאות (חשוב לא לאבד נוזלים!), דופק מואץ (7) או קוצר נשימה / נשימה מאומצת בזמן פעילות (8).

אם הסימנים הללו לא חולפים תוך כמה-שעות לא עולים גבוה יותר מתוך ציפיה שיסתדרו! יורדים למקום הקודם בו ישנתם ורק כשהסימנים משתפרים ממשיכים לטפס.
אם הסימנים מחמירים : (1) מופיע בלבול או שוני במצב הכרה (2) מופיע שיעול - וודאי אם שיעול דמי (3) חוסר יכולת ללכת בקו ישר או ללכת בכלל (4) קוצר נשימה במנוחה (5) כחלון עורי - יורדים!

אנחנו בעליה ללובוצ'ה ראינו נער שארפה צעיר שזה היה המסע הראשון שלו עם משקל, הוא נמצא מוטל לצד השביל על ידי זוג ישראלים שירדו ולקחו אותו עימם - הוא היה מבולבל וישנוני, לא ידע להגיד איך קוראים לו והקיא בלי הפסקה .. מכאן שאם המקומיים לא חסינים - ודאי שלא אנחנו. עוד מקרה, במקביל אלינו טיילו זוג ישראלים שרצו להגיע מהר בגלל אילוצי שבת וראש השנה והם דילגו על ימי ההתאקלמות - בסופו של המסע ראינו אותם יורדים מ-Gorak Shep לאחר לילה שני (!) של הקאות וחוסר שינה מבלי שהגיעו ל-Everest Base Camp וממש חבל..
אל תתנו לעודף המוטיבציה להרוס את הטיול או גרוע מכך לסכן את בריאותכם - תכננו את הטיול עם ימי התאקלמות מראש ותקחו בחשבון שיתכן ותאלצו להמתין בשל כך יום נוסף או יותר.

ימי ההליכה שלנו

הימים בדרך למעלה:
Day 1 - Flight to Lukla - walk to Monjo 2840m
Day 2 - Monjo to Namche Bazar 3440 m
Day 3 - Acclimatization Hotel Everest View 3880m
Day 4 - Namche Bazar to Deboche 3730m
Day 5 - Deboche to Pheriche 4240m
Day 6 - Acclimatization day at Pheriche 5000m
Day 7 - Pheriche to Lobuche 4910m
Day 8 - Lobuche to Gorakshep 5140m
Day 9 - Gorakshep to Kala Patthar & Everest Base Camp 5364m

הימים בדרך למטה:
Day 10 - Gorakshep to Lobuche
Day 11 - Lobuche to Kyangjuma
Day 12 - Kyangjuma to Lukla

יום 1 : טסים ל-Lukla ישנים ב-Monjo

הטיסה ל-Lukla
כרטסנו לשעה המאוחרת 10:30 .. בהמלצת סוכנות סוויה הגענו לשדה התעופה ב-7:30 בבוקר כדי לקוות שיהיה מקום בטיסה מוקדמת יותר. לא היה. להבדיל משדה התעופה לטיסות חוץ, שדה התעופה לטיסות פנים נראה כמו שדה של עולם שלישי, תמצאו את עצמכם יושבים בחום בין המון מטיילים ושקי תפוחי אדמה ופחיות בירה שממתינים גם הם לטוס לאוורסט. לקח לנו זמן להבין מי מפעיל את הדוכן של Yeti/Tara וגילינו שאנחנו בטיסה מספר 11 של אותו יום (!). דאגנו ממש שיבטלו אותנו ונהיה מאלו שחוזרים כל יום בבוקר ונדחים עקב מזג אוויר, לשמחתנו, אחרי 3 שעות בשדה הגיע תורנו, מכרטסים ועולים למטוס! אני לא חובב טיסות גדול והטיסה היא רגע של שמחה ופחד מעורבבים :) המטוס קטן ובנוי ל-10 איש, אתם יושבים וממש רואים לתוך תא הטייס, יש רעידות קלות, אבל סה"כ - מחזיקים אצבעות כל הטיסה ונוחתים בסדר גמור על המסלול הקצר של לוקלה. כמה כייף לגעת באדמה :)

Lukla - גובה 2840 מ'
התיקים הגיעו, התחלנו לפסוע בתוך הכפר לחפש אינטרנט ולקנות מים. השדה מלא במחפשי עבודה עבור תיירים, אלו מכם שלא מצאו מדריך או פורטר יכולים למצוא כאן [פגשנו בזוג אוסטרלים שהכירו כאן את המדריך שלהם, הוא לקח אותם לבית שלו והראה להם איפה הוא חי. נחמד].

Monjo 2835 מ'
בגדול כל היום הראשון נע בערוץ בסמוך לנחל Dudh Koshi, התחלנו ללכת רק בשעה 13:00 אז מיהרנו ולא עצרנו באף tea house שבדרך. השביל מרוצף בתחילתו ועוברים בכפרים רבים, הנוף ירוק וההרים גבוהים. יש המון אתרי תפילה יפים לאורך הדרך, העליות והירידות מאוד עדינות יחסית. תוך 3 שעות הגענו ל-Phakding בגובה 2600 מ' [יורדים מלוקלה], התכנון הראשוני היה לישון כאן, אבל השעה רק 16:00, היה אור אז החלטנו להמשיך ל-Monjo ולחסוך מעט את ההליכה מחר.
הגענו אחרי קצת יותר משעתיים כשכבר התחיל להחשיך, מזל שהבתים מוארים :) ישנו ב-Tibet Mini Guesthouse וקיבלנו חדר זוגי + מקלחת משלנו ב-500 רופי (כאן המקום לציין שהמחירים עולים והתנאים יורדים ככל שמגביהים). לארוחת ערב - Sherpa Stew (מרק ירקות עשיר, שלהם היא די תפל..)

הלילה הראשון היה גרוע למדי - אולי כי התחלנו ליטול משתנים, אולי כי אכלנו קצת מאוחר, בכל מקרה - לקח לשנינו המון זמן להרדם וקמנו איזה 3 פעמים להשתין. קיצר - התחלנו להתאקלם להרים :)

ימים 2-3 : ל- Namche Bazar + התאקלמות

הטיפוס ל- Namche Bazar
קמים בבוקר של יום בהרים (!) הלב מתרגש ומתחילים ללכת אחרי תה ופנקייק עם דבש. מגיעים לכפר / מעבר שמורה Jorsale, משלמים עוד 3000 רופי (each) ונכנסים אחרי חציה של כמה גשרי כבלים.
הגשר השלישי (שעובר מעל נחל עמוק ומרשים) מסמן את תחילת העליה ל-Namche Bazar. הכנו את עצמנו מראש שהעליה תהיה לא פשוטה, יום שני לטיול, ציוד על הגב ועליה של 600 מ' בגובה דל חמצן (תזכרו שחוק הגבהים הוא לא לישון בהפרשים שמעל 500 מ' אבל זה אחד הימים הבודדים בהם אין אפשרות לעמוד בנוהל). חולקים את העליה עם עשרות תיירים (ספטמבר היא תחילת עונה, זה נחשב יחסית רגוע על השביל, המון פורטרים ובהמות מסע שונות - יאקים / שוורים). השביל לא קשה, דרוך בנוי היטב ומפותל, אבל הגובה מחייב עצירות נשימה. אחרי כמעט 3 שעות טיפוס מגיעים לפאתים של Namche Bazar 3440m- בירת מחוז השארפה.

מסתבר שנאמצה בנויה בעצמה על מדרון, אז הגעה לפאתים לא מסמנת את סיום הטיפוס .. מטפסים ומתרשמים מהכפר הגדול - המון חנויות, מפאיות, גסט האוסים. נכנסו ל-Green Tara Resort (טארה הירוקה היא אחת האלות שיש במקדש בנאמצה), 600 רופי לחדר ומקלחת חמה. אוכלים, יוצאים לסיבוב בכפר ומנסים מאפה מהמאפייה המקומית (אל), סיבוב קלפים והולכים לישון בשעה 21:00 בערב.

התאקלמות Everest View Hotel
הלילה בנאמצה עבור מעולה! כל הלילה ירד גשם (תחילת העונה..) אבל הבוקר נראה מעונן ונטול גשם. אכלנו הפעם Tibetian Bread - סוג של לאפה שמורחים עליה ריבה. החלטנו שננסה ליישם את האמרה של hike high, sleep low וגם להתאפס על היציאה מהכפר למחרת ולחסוך ברבור עם התיקים הגדולים - וכך סביב 9 בבוקר יצאנו לעבר Everest View Hotel 3880m. השביל נע מעל Namche וגגותיה הצבעוניים בלב העמק הירוק - נוף מדהים! סה"כ טיפסנו כמעט כשעתיים (ירידה - פחות משעה). הנוף של המלון שנבנה על ידי היפנים מאוד יפה, אבל מחירי האוכל והשתיה במרפסת יחסית מאוד גבוהים. החלטנו לא להמשיך לכפר האחרים בסביבה כי מזג האוויר נהיה רע וירדנו חזרה לישון נמוך. המשך היום עבר בטיולים בעיר, קריאה, משחקי קלפים עם אוסטרלים.

יום 4 : הליכה ל-Deboche

עצירה אצל Mr. Nawang
אז בלילה התחילו שני אירועים מכוננים - הגיעו מלא עננים ומיכל חטפה קלקול קיבה .. בשעה 6:15 קמנו להתארגן ולאכול משהו קליל לפני ההליכה. העליה במדרגות של נאמצה עם משקל על הגב הקשתה על הבטן של מיכל וההליכה התקדמה עם כאבים ובאיטיות. השביל נע לצידי רכס מאוד יפה והגענו ל-Kyangjuma כשמיכל ממש מתייסרת עם הבטן, הגענו ל-lodge היחידי במקום וכך הכרנו את Mr. Nawang - שהכין למיכל תה ואורז לבן. בזמן שמיכל נרגעת אני ישבתי לשיחה עם Mr. Nawang שלקח אותי לראות את התעודה שלו ממשלת נפאל כהוכחה לכך שטיפס על האוורסט עם משלחת מצרפת (!). בפנים גילינו המלצות שכתבו לו ישראלים שישנו במקום וממש התחרטנו שלא ישנו אצלו במקום ב-Namche. עוד שעת הליכה ומקום ממש נחמד עם נוף נהדר! לציין שמכאן המשך היום עבר ללא בעיות בקיבה של מיכל! היה משהו באורז של Mr. Nawang .. הבטחנו לעצמנו שנישן כאן בדרך חזרה.

המנזר של Thyangboche
המסלול מתנהל במדויק לפי ספרו של Kev Reynolds פרט לכך שמקום לקחת את העליה עם כל המטיילים אחת הסבתות המטפסות לקחה אותנו בנתיב שמאלה ומצאנו את עצמנו הולכים אחריה (בקצב די מרשים!) כשהיא מחייכת לנו ומסמנת לנו להמשיך לעקוב אחריה במסלול שבו הולכים רק מקומיים, הנוף לא מרגש במיוחד וגם לא דאגנו שנלך לאיבוד כי סה"כ הטיפוס ל-Thyangboche נע על שלוחה עם כיוון די ברור.
הגענו ל-Thyangboche במזג אוויר לא טוב, עננות וגשם קל על הראש שלנו, בעודנו מתלבטים אם לישון במקום פגשנו באוסטרלים מנאמצה שהמשיכו לעבר Deboche 3,734m אז הצטרפנו להליכה וישנו ב-Rivendell Lodge. מקום נחמד, מים חמים במקלחת, מרק שום לחיזוק מערכת החיסון. העיניים נשואות לעננים וכולי תקווה מחר בבוקר לקום לראות את Ama Dablam שאמור להשתקף מתוך העמק.
לציין שמחיר המוצרים מתייקר לינה + מקלחות עלו 1000 רופי, בקבוק מים 250 רופי ואוכל בין 250-500 כתלות במנה. וקר מאוד!

ימים 5-6 : Periche והתאקלמות

הקור מעיר אותי ב-5:30 בבוקר לשירותים ובעודי מדדה לשם, עצרתי להסתכל על הנוף מהחלון. כעבור 5 דקות אני מחוץ למלון, לבוש במיטב בגדי ומעלי כל ההרים חשופים יפים, גאים ומרשימים ואין ענן שמפריע! חושב שזיהיתי את Lhotse ואת Ama Dablam. בשעה 6:30 כל הפסגות התכסו מחדש בעננים ..
הזמנו לבוקר Chapati עם ריבה (בהמלצת מר נאוונג - לא מזמינים טוסטים כי הם מלחם ישן - רק צפאטי או פנקייק!), תה שחור ומתוק ויצאנו לעבר Pangboche 3900m. הדרכים שעוברות בכפר מלאות בצואה של יאקים ופרות שכודררו לעיגולים והוצמדו לקירות כדי שיתייבשו לכדי חומר בערה לתנורים [מחממים נהדרים וללא ריח אגב]. הדרך מלאה ב-mani stones מלאות כתבי מנטרה ואנו מקפידים לעבור את כולן בנתיב השמאלי ולמלמל מעט מהמנטרה של Om mani Padme Hum - כל מה שיתן לנו מסע בטוח ונטול עננים, זורם :)

אחרי Pangboche כולם עוצרים לצהריים ב-Shomare, אנחנו החלטנו להתקדם עוד קצת לעבר Orsho במעלה הדרך. המקום קטן ומכיל רק lodge בודד, עצרנו לאכול וכמה שמחנו לגלות שלא אחרת מהזקנה שהדריכה אותנו בטיפוס ל-Thyangboche היא בעלת המקום! אבל האוכל לא משהו ;) מרק שום ואורז it is! הצטלמנו ביחד והמשכנו לטפס לעבר Periche.

ב-Periche שב-4240 מ' בחרנו ב-Himalayan Hotel (זה לא באמת מלון), מקלחת חמה (אבל עוברים דרך מסדרון קפואאא), והתיישבנו להתחמם ב-dinning hall ליד תנור קקי מפנק על כוס תה ולאכול momo (כופתאות ירק מקומיות, טובות וחמות שמוגשות עם רוטב סויה). פגשנו שם הרבה מטיילים שהיו בדרך חזרה מ-Base Camp וקיבלנו המלצות שונות לגבי ההמשך. אחלה ערב :)

בית החולים
ב-Periche קיים בית חולים שמנוהל ע"י 2 רופאים מתנדבים מהעולם [לטענת חברנו מר נאוואנג לרופאים יש אינטרס להטיס מטיילים חזרה במסוק ולקבל עמלה על השירות.. לא יודע כמה זה נכון ואני מקווה ששיקולי הרופאים הם טובת המטיילים ולא הכיס..] תכננתי ללכת לשמוע הרצאה על מחלת גבהים אבל פספסתי את השעה שבה היא התקיימה :/ ליד בית החולים קיימת אנדרטה למטפסי האוורסט שלא שרדו את המסע ובה גם מופיעים שמות בהם נתקלתי בספרו של ג'ון קראוקר, זה מרגש והאנדרטה בנויה יפה על רקע ההרים מסביב.

מתאקלמים לגובה 5,000 מטרים - Pokalde Mountain
בהמלצת המטיילים שפגשנו ערב קודם, החלטנו שהבוקר נצא לטפס על פאתי הר Pokalde, הוא עצמו מתנשא לגובה 5806m ומושלג מאוד. אנחנו החלטנו לטפס למקדשים הקטנים שבגובה 4620m ו- 5000m (נקראים Gompa) ולחזור לישון ב-Periche. טיפוס רציני. הטיפוס מתחיל לכיוון מזרח, על גבי שתי השלוחות שבין Periche ו-Dingboche. כשעולים יש תמונה מאוד יפה של Ama Dablam ממש מולכם וההר מלווה לאורך כל הטיפוס. הדרך למעלה ברורה ומלאת רוג'ומים, מזהים עוד מטיילים שנעים לעבר הגומפה הראשונה. בערך לקראת 09:30 נכנסו מהעמק שלמטה המון עננים והנוף נעלם. התלבטנו האם להמשיך לגומפה השניה והחלטנו שכן לאחר שראינו 2 זווגת עם מדריך שיוצאים גם, למרות העננות, קבענו שאם מזג האוויר ידרדר או כשנזהה ששני הזוגות בדרך חזרה נסתובב גם. אז הטיפוס היה יותר למטרת טיפוס .. סה"כ כל הטיפוס לקח לנו כ-3 שעות והירידה שעה וחצי.

יום 7 : עולים ל-Lobuche שב-4910 מ'

השכמנו ב-6:15 לתה וצפאטי/פנקייק מתוק. בערב הכרנו בחור ספרדי בשם אלברט שטייל לבד והמשכנו יחד לעבר Lobuche. יש קצת כאבי ראש שחולפים בעצירה ויש קצת עקצוצים מכדורי Uramox. הולכים בקצב איטי בעמק מדהים למרגלות הרים כבירים - Ama Dablam אותה פגשנו אתמול (בנפאל ההרים הן נשים!), Kangtega ו-Thamserku מאחורינו, Cholatse ו-Tabuche הולכים וגדלים לפנינו. מרשים ממש. הנוף מדהים והשמיים נקיים מזה זמן רב גם אחרי שעה 9 בבוקר :) תוך שעתיים הגענו ל-Dughla שבגובה 4620 מ'. מים והתחלנו בטיפוס - Thokla pass ולאנדרטאות חללי האוורסט. העליה לא קלה מבחינת הנשימות אבל הדרך מעולה ונעה בזיגזגים קצרים.
באמצע הדרך כמו שתיארתי בפרק על מחלת הגבהים פגשנו בזוג ישראלים והפורטרים שלהם שגוררים עימם מטה בחור שארפה שהתמוטט (ממש) ממחלת גבהים. אני חושב שאין נכון מכך שהדרך לאוורסט תהיה מלאת כבוד לנופלי ההר, מתחיל באנדרטה ב-Periche וממשיך ב-Thokla pass. ה-pass מדהים ולאחריו מתגלה עמק חדש מוקף הרים שטרם פגשנו, הכל סלעי ולראשונה אין זכר לצמחיה.

מחלת הגבהים שלי
היו כמה רמזים שזה יגיע, כאבי ראש קלים בעליה, העובדה שהקפיצה בגובה היא 700 מ' ושכבר אתמול אחרי הירידה מ-Poklade הרגשתי קצת רע. אבל בכל זאת, כשזה מגיע זה מלחיץ. התמקמנו ב-Lobuche שב-4910 מ' וכשעה אחרי שהתמקמנו ב-lodge שלנו התחלתי להרגיש רע - כאב ראש, בחילה וסחרחורת קלה. התחשק לי אוויר קר אז יצאתי החוצה והחלטתי to walk it off, לא יודע למה אבל החלטתי לעלות קצת לגובה 150 מ' מעל לכפר על השלוחה הקרובה (מתוך עקרון ההתאקלמות של תטייל גבוה ותישן נמוך), ההליכה הייתה מעולה אבל עם ההגעה חזרה - שוב תחושה רעה. החלטתי לא לקחת אקמול כדי לא לטשטש סימנים של מחלת גבהים ואת השעות הבאות העברתי בצעידה מעגלית במסדרונות ה-lodge, עוצר מדי פעם ב-dinning hall לכמה כפות אורז של דאל באט שהזמינה לי מיכל. אחרי כמה שעות התחושה השתפרה והבחילה הנוראית עברה בלי הקאה. לשמחתי הלילה עבר היטב.

יום 8 : ל-Gorak Shep שב-5140m

קמנו ב-7 בבוקר, אכלנו פנקייק של הרים, בהעדר סימני מחלת גבהים - החלטנו להמשיך לעלות ל-Gorak Shep ב- 5140m. הספר של ריינולדס קצת מקל ראש ביום הזה, השעתיים שלו לקחו לנו 4 שעות בהליכה איטית ובטוחה וכמעט ללא כאבי ראש. עברנו את Lobuche pass כשמעלינו משקיף ומשגיח הר Nuptse המחודד והמרשים.

עם ההגעה ל-Gorak Shep בחרנו אכסנייה אקראית Budha Lodge ולשמחתנו פגשנו שוב באוסטרלים מ-Namche ובמדריך הטיולים שלהם - Neime. היום היה צעיר אבל בעקבות הלילה הקודם שלי החלטנו שלא נבצע עוד טיולים להיום ונאגור כוחות למחר. אלברט החבר הספרדי יצא לטפס את תחילת ה-Kala Pattar כדי שנכיר אותו בחושך.

האוסטרלים סיפרו לנו שהמדריך שלהם מתכנן להצעיד אותם ל-Kala Pattar (פסגה קטנה שהיא חלק מהר Pumuri המרשים והעגול) לפנות בוקר, ביקשנו להצטרף וכך מצאנו את עצמנו מכוונים שעונים מעוררים לשעה 3:45 בבוקר. חזרה לצבא.

יום 9 : השכמה ל-Kala Pattar ו-Everest Base Camp

Kala Pattar
היום שבשבילו הגענו לכאן! אחרי 8 ימי טיפוס מדהימים, נוף משגע ואנשים נהדרים, לילה שעבר עלי בהרבה התרגשות, השעון מעורר מצלצל ב-3:45. קמים בוקר ויורדים לחדר הראשי שם מכינים לנו תרמוסים של תה (הזמנו מראש) ואנחנו דוחפים חטיף TWIX. לבסוף מגיע המדריך Neime, חובשים פנסי ראש ויוצאים ב-4:30 לעבר ההר החשוך.
ניימה הולך מהר! אני מנסה להדביק קצת יחד עם האוסטרלים אבל מיכל מתעקשת שנאט, אני קצת חושש שלא נזהה את הדרך בחושך אבל ההר מלא מטפסים והשביל מנוקד בעלומות הפנסים. אנחנו מאטים והם ממשיכים - החלטה שכנראה הצילה אותנו. רק אני ומיכל, קר, לא מדי, קצת כוכבים, קצת עננים (אני תוהה האם בכלל נראה נוף) והפנס שלי די מכוון לטוסיק של מיכ, החיים יפים :)
5:30 שעה לטיפוס ואנחנו פוגשים את האוסטרלים והמדריך ניימה, הבחורה האוסטרלית מקיאה והם מחליטים לרדת - שבר אותם עם הקצב המוגזם שלו .. נפרדים לשלום וממשיכים באיטיות שלנו. הנוף מתחיל להתבהר ואני שואף את הנוף עמוק פנימה, אין ענן אחד בשמיים! ממזרח הרכס, עוד לא ממש ברור לי מי מהן היא האוורסט (Sagarmatha - האמא הגדולה בשפת המקומיים) ומלפנים הר Pumuri שעליו אנו מטפסים, זוהר בעננות שיוצרת לו כיפת עננים זורחת.
מגיעים למרגלות Kala Pattar, האזור הזה מכוסה בשכבת קרח דקה, מתקדמים ונזהרים בכל צד, אין מצב שמשהו עכשיו יעמוד בדרך לפסגה. מגיעים. נוף מדהים! עוד לפני זריחה, אין עננים, אנחנו 9 מטיילים על ההר, דחוסים בין דגלים וסלעים מושלגים. צופים מזרחה ואז זה מגיע- השמש זורחת ויוצאת מאחורי פסגת האוורסט :) אין עוד רגעים כאלו בחיים.

Everest Base Camp
השעה בערך 7 בבוקר ואנחנו שואבים את הנוף לריאות וללב ויורדים חזרה לעבר ה-lodge. מגיעים ב-9 בבוקר, אוכלים מנת פחמימות גדולה של פנקייק מוצף במייפל. חוגגים יום הולדת 70 (!) לבחור בריטי ואשתו שעלו איתנו את ההר, טירוף.
מיכל מחליטה להשאר לנוח ואני ואלברט מחפשים קבוצה עם מדריך שיקחו אותנו לעבר ה-Everest Base Camp. מבואסים אנחנו מגלים שקבוצה גדולה יציאה רק רבע שעה לפני שהתחלנו בחיפושים אבל הם כבר לא באופק. חוזרים ללודג' ומוצאים בו בחור גרמני עם מדריך משלו, מבקשים להצטרף והוא מסכים אבל מבקש שנשלם למדריך, ברור. מתחילים לצעוד צפונה, הדרך סלעית ובנויה דרדרות ומעלינו סלעים שיציבותם מוטלת בספק, אני מנסה לדמיין את משלחות הטיפוס שנעות בדיוק בשביל הזה. מזרחית לנו קרחון ה-Khumbo ומולנו ה-Ice Fall שגבה את חייהם של 16 מבני השארפה בתחילת העונה. אחרי הליכה של שעה וחצי בערך מגיעים לירידה לקרחון, זה הרגע שבשבילנו השקענו במציאת מדריך, הדרך על הקרחון לא ברורה! אם אתם מטיילים לבד, שימו לב שאתם בטוחים לאן אתם הולכים ותחפשו קבוצה שהולכת לפניכם כדי להיות בטוחים. רוב הקרח אמנם מכוסה שכבת אפר, אבל יש אזורים חלקים ותחתם בריכות יפות וקפואות.
עולים בדרך עקלקה דרך האזורים הבטוחים של הקרחון, ואז מגיעות לאוזנינו קריאות שמחה - הקבוצה שיצאה לפנינו הגיעה ליעדה :) אנחנו מתרגשים. עוד קצת דרדרת, קצת סלעים, קצת קרח חשוף - והגענו! מולנו ניצבת ערימת סלעים עם דגלי תפילה נפאלים, המון דגלים מארצות שונות, תמונות פספורט, סלעים מלאי כיתוב ובמרכז הערימה - שלט Everest Base Camp :) מקום מרגש - כמה סיפורים, גיבורים, גיבורות הצלחות וטרגדיות עברו כאן. כרגע אין משלחות אבל אוהלים עם ציוד ואספקה שמחכים לחודש מרץ 2015 כבר כאן. חוזרים ללודג', כל האדרנלין שהושקע ביום הזה גומר אותי.

ימים 10-12 יורדים חזרה ל-Lukla

פנקייק אחרון ב-Gorak Shep, אורזים ויוצאים בתחושות מעורבות - מרגש לחזור לרמות חמצן תקינות אחרי עוד לילה של כאבי ראש וחוסר שינה ומצד שני - המקום מדהים ועוצמתי. אני מחבק את המצלמה חזק, הכל שם. בתכנון המקורי - היינו אמורים ללכת ל-Gokyo Valley שאמור להיות מרשים לא פחות מההרים, אבל הבטחתי למיכל שאם הימים ב-Gorak Shep יעברו במזג אוויר טוב - אפשר לקצר ולהגיע לתאילנד מוקדם יותר :)
החלטנו שנרד עד Periche, נעצור לאכול ונמשיך ל-upper pangboche שם לא ביקרנו. ההליכה הייתה די מעצבנת, המון רוח קפואה שמכה חזק בפנים (אולי אוורסט רומזת לנו להשאר עוד קצת?), שמים את כל מה שיכול להגן את הפנים וצועדים. בשעה 14:00 הגענו למנת ה-momo המוצלחת של Himalayan Hotel, אחריה החלטנו להשאר במקום ללילה:) תפסתי ספר על האסון בהר K2 וכבר התחלתי לדמיין את הטיול לרכס הרי Karakoram (יש למישהו רעיון איך עושים את זה? אם כן - תכתבו לי בתגובות. באמת)

ביום למחרת יצאנו מ-Periche וקבענו שנשאר ללינה אצל Mr. Nawang כאות תודה ב-Kyangjuma. בדרך עברנו במקדש של Thyangboche (נפתח למטיילים רק סביב שעה 15:00 אנחנו היינו בחדרים החיצוניים בלבד כי הגענו לפני כן).
הגענו ל-Kyangjuma וישנו אצל כובש האוורסט שהאורז שלו הציל למיכל את הבטן. הלילה עבר בשיחות על תוכניות גדולות - Mr. Nawang מתכנן להפוך את ה-Lodge שלו בעתיד לבית חולים לתושבי הסביבה, הראה לנו איך המבנה מתאים לקליניקה והסביר לנו איפה הבת שלו לומדת כרגע רפואה. אני יודע שקצר חפרתי עליו בסיפור הדרך - אבל מי שיגיע אליו יגלה ש-Mr. Nawang הוא דמות נדירה, מעניינת, מלא תשוקה לעמק ותושביו. אני ממש מקווה שהתכניות שלו יצלחו. אם מישהו ביקר אצל מאז - תעדכנו אותי בבקשה בתגובה לסיפור הדרך הזה. תודה!

יום למחרת, הדרך חזרה ל-Lukla נמשכת הרבה זמן.. 9 ימי עליה להר לעומת 3 ימי ירידה מהירים. אנחנו מגיעים די כתושים. יוצרים קשר בסמסים עם חברת Swissa שלנו בקטמנדו והם נותנים לנו כתובת של גסטהאוס בלוקלה, שם אמורים לדאוג להעלות אותנו לטיסה חזרה. מגיעים לאותו Namaste Lodge - ממש קרוב לשדה התעופה ממנו באנו. נפרדים מאלברט יקירנו שממשיך ברגל חזרה.

5:30 למחרת בבוקר, מזג האוויר לא נראה טוב. אולי נתקע בלוקה?.. מנהל ה-Namaste Lodge שנקרא Mr. Kami Tshezing ובנו מבררים לנו כל רבע/חצי שעה האם השדה נפתח ובשעה 7:00 - יש אישור, יוצאים לשדה! אבל.. אין לנו באמת את כרטיס הטיסה ביד, קיבלנו בקטמנדו רק כרטיס הלוך כי רצינו תאריך חזרה גמיש. מגיעים לשדה, נכנסים למשרדי Tara, אנחנו מקשרים אותם לסוויסה - מוסרים את הדרכון לאיזה 10 אנשים שונים. בסוף מגיע אחד מנציגי החברה / השדה לא ממש ברור - "אין לכם אישור רשמי, תשאירו לי את כרטיס הביקור של Laxman (הבחור שמטפל בנו מסוויסה) ותעלו למטוס #5.." לא ברור איך - אבל כל השכונה הזאת עובדת ו-45 דקות לאחר מכן אנחנו שוב בקטמנדו :) עם התיקים והכל. עושים selfi של סיום ליד המטוס ויוצאים.
תם ונשלם המסע - היה מעל ומעבר לכל מה שדמיינתי שיהיה. ארץ מופלאה.

סיפורו של Mr. Nawang

נולד בכפר Kumjung ולמד בבית הספר שהוקם על ידי ארגונו של הילארי (כובש האוורסט הראשון, תרם רבות לכל הסביבה והתושבים מעריצים אותו - הוא מופיע על המון תמונות כמעט בכל -Lodge שהיינו בו). את ציוד הלימודים שלו הוא מימן על ידי סחיבת דליי מים למהכפר למלון היפני (Everest View) בשכר רעב של 10 רופי עבור כל 40 ליטר.
שהיה בן 14 2 הוריו נפטרו בזה אחר זה והוא נותר עם 2 אחיות צעיריות שהיה עליו לפרנס. כנער, נסע לקטמנדו ושם ניסה למצוא עבודה. פגש זוג אמריקאים שהלכו לטייל את ה-Anapurna Circuit (אז מעל 20 ימי טיול) וכשסיים רשמו לו מכתבי המלצה טובים בזכותם השיג עבודה קבועה בחברת טיולים בקטמנדו ועשה קורס מדריכים.
טיפס את Lhotse ואת Ama Dablam ובשנת 2003 הוטס לשאמוני ע"י משלחת צרפתית שרצתה שיתאמן בטיפוס אלפיני. עם משלחת זו טיפס את ה-Everest.
לאחר שהגשים את חלומו והגיע לפסגת ההר, הצליח להגיע ליפן, ארה"ב - שם עבד במסעדת סושי וחסך הרבה כסף עימו חזר לבסוף לנאפל וקנה את השטח עליו בנוי כיום ה-Lodge שלו ב-Kyangjuma ולאחרונה בנה את ה-Lodge השני שלו אותו הוא מתכנן להפוך לבית חולים כשביתו תסיים את לימודיה.

טיפים

  • להביא מראש תמונות פספורט מהארץ
  • אפשר להסתדר בלי שקי שינה כי יש שמיכות - תאורטית ניתן לקחת רק ציפה ולהכנס לתוכה ואותה לערום בשמיכות, אבל אנחנו מרוצים שלקחנו שק שינה - חלק מהמקומות דורשים עוד כסף עבוד שמיכות ובעונה נראה שהשמיכות מבוקשות ..
  • המלצות שקיבלנו מ-Mr.Nawang: (א) לא לאכול טוסטים בטרק - ככה הגסטהאוסים מנצלים לחם ישן (ב) להזמין רק Chapati או Pancake כי אלו מוכנים במקום (ג) לא לצרוך milk products!
  • מתלבטים האם ללכת עם מקלות הליכה? אין התלבטות - לכו. הטרק הראשון שלי עם מקלות - עולם אחר.
  • מחפשים אוכל טוב וטרי חזרה ברובע תאמל? לכן ל-OR2K. מתגעגעים לבשר? Everest Steak House! רמה גבוהה

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )