ריצת יום ב-Routeburn

ה- Routeburn track הוא אחד מה-greate walks של ניוזילנד, ובין הטרקים היפים בפיורלנד. אפשר לעשות אותו ביומיים-שלושה, או בריצה במשך כמה שעות. כל שנה, מאות רצים חוצים את הטרק במירוץ בן 32 ק"מ שנקרא Routeburn Classic

תאריך הטיול2011 M04
משך הטיוליום אחד
עונה מומלצתאביב-קיץ

הכנות

- אם אתם יוצאים לבד לריצה מאתגרת שכזו יש להיערך היטב לתרחיש המאוד סביר שבו מעידה מנטרלת אתכם מתנועה, ותאלצו להסתדר לבד במשך זמן שתלוי בכמות המטיילים באותה תקופה. אני הערכתי עד חצי יום.
- יש ללמוד היטב את המסלול באמצעות מפה טופוגרפית. להכיר את העליות, הירידות, מיקום הבקתות, איפה צפויים להימצא יותר מטיילים, נקודות שיא גובה, מרחקים מדויקים בק"מ בין כל נקודת ציון במפה.
- בהרים קר מאוד. גם אם נדמה לכם שיהיה חם, תערכו לזה שיהיה קר. תארו מצב שבו אתם מגיעים לשיא גובה מזיעים ועייפים, ואז מועדים ונוקעים את הרגל. הרוח הקרה תקפיא אתכם תוך זמן קצר. ולכן, ארזתי בתיק קטן בגדים להחלפה (כולל גרביים) הרבה ביגוד תרמי וחליפת גשם.
- מים יש במסלול כמעט בכל מקום, לכן לדעתי מספיק לקחת בקבוק אחד של ליטר וחצי just in case.
- גם על אוכל צריך לחשוב, אני הצטיידתי בכמה כריכים וחטיפי אנרגיה.
- כמובן שחובה שיהיה לכם איש קשר בחוץ. הוא צריך להכיר בדיוק את המסלול שלכם, ואת הזמנים בהם אני מצפים להגיע לכל נקודה בדרך. תקבעו מראש איפה נפגשים, או שיאספו אתכם מסוף המסלול או שתגיעו בטרמפים ל-Queenstown. מה שאתם לא מחליטים, קחו בחשבון שאין קליטה בסוף המסלול.
- אם תלכו לאיבוד בדרך, יהיה קשה מאוד למצוא אתכם, גם אם מכירים את המסלול. לכן, בכל בקתה שאתם מגיעים, תרשמו את שמכם ברשימות, את השעה ואת המשך התכנית שלכם. כמו כן, חפשו את הפקח ותסבירו לו מה אתם עושים. תקשרו גם עם מטיילים בדרך. כל אלה עלולים להיות בסופו של דבר סימנים שיעזרו למחלצים.

העליות

בלילה שלפני ישנתי בחניון ליד כביש 94 שמוביל ל-Milford Sound. הקצתי בשש בבוקר, אכלתי ארוחה קלילה עם קפה, נחתי קצת ואז התחלתי חימום. מעולם לא רצתי יותר מעשרה ק"מ, בטח שלא בתוואי שטח כזה. מראש אני מתכנן שלא לרוץ ברצף, כדי לא להעמיס על הגוף הרבה יותר ממה שאני יודע שהוא מסוגל. ברגע האחרון נזכרתי המצלמה, ואני יוצא לדרך. שעת הריצה הראשונה היא עליה תלולה מאוד עד ל-Lake Howden Hut. שם יש פיצול שבילים- ימינה וקפלר ולגרינסטון, ואני פונה שמאלה, אחרי מנוחה קצרה. מכאן עד ל-Lake Mackenzie Hut התוואי יחסית נוח, שטוח עד עליה מתונה. הוא עובר דרך כמה אגמים בצבעים מרהיבים. מ-Lake Mackenzie Hut יש עליה תלולה צפונה שמוציאה אותי מהיער עד שאני מגיע לתצפית מדהימה על אגם Mackenzie. בסוף העליה השביל פונה בחדות לכיוון דרום-מערב ומקיף את הגבעה. אחרי הסיבוב, ברגע אחד מתגלים מולי עמק ה-Hollyford והרי-Darran. הכל גדול ומרשים. השמים בהירים והשמש צובעת את הנוף ברכות. השביל מתחיל שוב לעלות, והתוואי נהיה יותר סלעי וצריך לשים לב איפה שמים את הרגליים. עוד כשעת ריצה ומגיעים לנקודה הגבוהה ביותר במסלול- Harris Saddle. יש שם נקודת תצפית מדהימה לשני הכיוונים, ובית קטן שמשמש כ-shelter.

הירידות

מה-Saddle יש בעיקר ירידות. בהתחלה הירידה תלולה מאוד ולא מאפשרת ריצה. התוואי סלעי מאוד עד לבקתה המדהימה מכולן - Routeburn Falls Hut. מאחוריה יש מפלים קסומים, ובצד השני מרפסת הצופה לוואדי. פשוט חלום. אחרי מנוחה ארוכה עוד יותר, שכללה גם כריך וקפה מחברים המשכתי מזרחה לעומק הוואדי. השביל יותר נוח מכל מה שעברתי עד כה. הירידה מתונה, והקרקע די רכה. בדרך עברתי נופים שאי אפשר לתאר, פשוט החזקתי את עצמי מלבכות מרוב יופי. השביל יורד לאט לתוך היער והנוף הפתוח נראה לעיתים יותר ויותר רחוקות, עד שמגיעים לנחל וממשיכים איתו כמעט עד סוף המסלול ב- Routeburn Shelter.

טיפים

  • אל תקלו ראש בהערכות למצבי חירום.

קבצים מצורפים

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )