טרק של שישה ימים בשמורת יוטנהיימן

המסלול מתחיל מאגם Russvatnet, מסתיים באגם Gjende וכולל גם טיפוס על ההר הגבוה ביותר בנורבגיה

תאריך הטיול2015 M08
משך הטיול6 ימים
עונה מומלצתקיץ

26.8, יום ד': ישראל – מינכן – אוסלו

היום התחיל מוקדם, אפילו מוקדם מאד, לאחר בקושי שעתיים שינה נסעתי ברכבת של 1:56 לשדה"ת. אמנם הטיסה הייתה ב-5 אבל כיוון שהדרכון שלי כמעט איבד את תקפו החלטתי להגיע מוקדם למקרה ואצטרך לחדשו במקום. יונתן הגיע ברכבת שעה אחרי. כאשר הגעתי היה תור ארוך, נוראי ובעיקר איטי. עד שהגעתי לדלפק יונתן כבר השיג אותי (?!)...
אחרי הטיסה הראשונה, מנתב"ג למינכן, היה לנו 7 שעות קונקשן אז החלטנו לטייל קצת למרות העייפות. הגענו ברכבת למרכז מינכן ושם טיילנו קצת ואכלנו וורסט עם כרוב בלחמנייה עם כוס בירה מרעננת – תענוג!
המשכנו בטיסת ההמשך לאוסלו והגענו לקראת הערב. לאחר הליכה לא קצרה למלון עם התיקים הגענו עייפים אבל עוד נותרו סידורים אחרונים לטרק של קניית אוכל ובנזין לבישול. שעה וחצי אחר כך, שנינו כבר היינו ממש מותשים וגם קצת עצבניים, אז החלטנו לצאת למסעדה כדי לאזן את הלחץ. סטייק חזיר וערימת מולים נהדרים אח"כ היינו שנינו במיטה – לילה טוב יום 1!

27.8, יום ה': מאוסלו לפארק יוטנהיימן

התעוררנו באוסלו ב-7:00 והתחלנו בהתארגנות לעזיבת המלון ויציאה למסלול, וכמו כן אכלנו ארוחת בוקר מהאוכל שהיה איתנו כדי להוריד קצת מהמשקל שאנחנו סוחבים. עזבנו את המלון ולקחנו את הטראם לתחנת האוטובוסים המרכזית שנראתה לא גדולה במיוחד. המתנו כשעה לאוטובוס ויצאנו לדרך לכיוון Gjendesheim (ינדסהיים). לאחר כ-4 וחצי שעות הגענו. הדרך היתה יפה, ובמיוחד החלק האחרון שכלל עלייה בגובה והגעה לגבהים שבהם כבר לא גדלים עצים. לקראת סוף הנסיעה התחיל גשם, ובסופו של דבר יצאנו בסביבות 15:30 לדרך הרגלית. בדיוק כשיצאנו הגשם התחזק ולראשונה הלכנו בגשם רצוף כשעה וחצי.
הדרך היתה יפה עם אגמים והרים עם קצת שלג עליהם. ב-18:30 הגענו לאגם (Russvatnet) בו תכננו להקים את האוהל, וחיפשנו שטח מתאים. מצאנו שטח סביר ובנינו את האוהל.
לאחר מכן התחלנו עם הבישולים, העבודה עם הבנזינייה היתה רצופה תקלות, אבל בסוף הצלחנו להשתלט על זה והכנו אורז ומרק. היו מליוני יתושים מסביבינו ולכן איך שסיימנו לאכול נכנסנו לאוהל וסגרנו אותו. האוהל התגלה כמבודד טוב והיה בו נעים. הלכנו לישון, ובמהלך הלילה נעשה קר יותר. עם זאת ישנו הרבה שעות באיכות סבירה.

28.8, יום ו': מאגם Russvatnet ל- Glitterheim(גליטרהיים)

לאחר לילה צונן וגשום ליד האגם התעוררנו לבוקר שמשי עם נוף מדהים של האגם עם רקע של הרים מושלגים. אכלנו א. בוקר קלה עם תה חם ויצאנו להליכה לאורך האגם. יום קודם קיבלנו טיפ שמעל הנהר הקרוב אין גשר ועלינו להירטב כדי לחצותו. נחושים שלא להירטב הגענו לנהר ולאחר 30 דקות של ניסוי, טעייה ונפילה צלחנו את הנהר בהירטבות מינימלית – SUCCESS!
לאחר מכן יצאנו מהשביל הראשי לדרך גבוהה יותר ובפוטנציאל גם יפה יותר. עלינו ועלינו תוך שאנו רואים את מעבר ההרים כל הזמן. ככל שהתקרבנו לא הבנו היכן עובר השביל שעולה אליו, אבל שמנו מבטחינו במסמן השבילים הנורווגי... כאשר כבר הגענו למעבר עמד מולנו קיר של בולדרים בזווית לא הגיונית ושדה שלג בלתי עביר, אך החלטנו לעבור בכל זאת (אומץ? טיפשות?). הקיר היה תלול וקשה ביותר לטיפוס, בראייה לאחור זהו אחת הטיפוסים הקשים והמפחידים שעשיתי בחיי. לאחר זמן שנראה נצח הגענו למעלה תשושים אך עם תחושת הקלה. הסכמנו בינינו שמשהו כאן ממש לא בסדר.
המשך ההליכה גם כן לא היה קל – בעיקר שדה בולדרים. לפחות הנוף במעבר היה מרשים מאד ואליו הצטרפה תחושת ההתעלות מהטיפוס המוצלח. המשך היום היה ירידה איטית לעמק ומשם לבקתה. כאשר התעניינו בבקתה לגבי המסלול שעשינו הבחור בדלפק הרים גבה ואמר שבכלל לא אמור להיות שם שביל. בתגובה אמרתי שזה באמת נראה מעט קשה יותר מכרגיל...
עשינו מקלחת טובה והלכנו לא. הערב הסופר יקרה (350 קרונות – 180 ₪) המוגשת בבקתה. איתנו בשולחן ישבו שני אוסטרים נחמדים ומהר מאד זרמה איתם שיחה. את המשך הערב העברנו איתם בחדר ההסבה המרכזי. לבסוף ישנו בחדר המיטות משותף לכל באי הבקתה.

29.8, יום ש': מ- Glitterheim ל-Spiterstulen(ספיטרסטולן)

התעוררנו ב-Glitterheim ב-8:00 והתחלנו לארגן תיקים קטנים כי חשבנו שבאותו יום נעלה ל-Glittertind (גליטרטינד)– ההר השני בגובהו בנורווגיה, עם זאת, כאשר ראינו שהתחזית צופה יום יפה דווקא למחרת, החלטנו להמשיך עם כל הציוד ל-Spiterstulen במקום.
הכנו לעצמנו סנדוויצ'ים בבית האבן מחוץ לבקתה הראשית, היה קר והרגשנו מנודים. חזרנו לחדר אירגנו את התיקים הגדולים לתזוזה, ויצאנו דרך העמק לכיוון Spiterstulen. ההליכה התחילה במעלה העמק, כמעט במישור, אבל השטח עצמו היה כזה שלא היה ממש מסלול ברור, מה שהקשה על ההליכה. העמק הסתיים כאשר מצד אחד שלו היה קרחון, ומהצד השני, לשם הוביל המסלול, עמק גבוה יותר. העלייה היתה פשוטה מאד יחסית לפס ביום הקודם. גם הנוף היה מאד יפה לעמק ממנו עלינו. כשהגענו למעלה היתה שם שלוגית ענקית ומרשימה.
המשכנו בעמק הגבוה ועברנו מספר אגמים קטנים. מולנו ראינו באופק עוד הרים עם עמקים קרחוניים. לקראת סוף העמק עצרנו להפסקת צהריים לחידוש האנרגייה, והכנו טחינה לראשונה בטיול. בסוף העמק המשכנו ללכת באותו קו גובה בשדה בולדרים נפלא. ראינו במרחק לא רחוק מאיתנו עדר איילים, שאמנם לא היו בר ככל הנראה, אבל המחזה היה מרשים מאד.
בסופו של דבר התחילה הירידה לעמק נמוך יותר, שם שוכנת בקתת Spiterstulen בגובה 1100 מ'. הירידה היתה מתונה יחסית, ובסופו של דבר ירדנו כ-500 מ' ללא תקלות ברכיים למיניהן.
הגענו לבקתה אחרי שהלכנו רוב היום במזג אויר קר עם הרבה רוח. קיבלנו מפתח לחדר שלנו שהכיל מיטת קומותיים ומיטה בודדת נוספת. ע"מ להוריד משקל מעלינו בישלנו לעצמינו ארוחה בבקתה נידחת, הרחק מהבקתה הראשית, שם קיים cooking room לטובת המטיילים החסכנים שלא רוצים לאכול בבקתה. בישלנו ארוחה טובה בעזרת הציוד שהיה שם, ולאחר מנוחה קצרה בחדר הסבנו לחדר ההסבה.

30.8, יום א': טיפוס על Galdhøpiggen (הגייה מקורבת - גאלדהופיגן)

קמנו בבוקר לא. הבוקר המוגשת בבקתה. בארוחה הגישו לחמים, נקניקים, גבינות, ריבות ועוד ועוד – אכלנו עד שהתפוצצנו... לאור מזג האוויר הטוב החלטנו לטפס על ההר הגבוה ביותר בנורווגיה Galdhøpiggen. כיוון שאנו חוזרים לאותה בקתה ממנה אנו יוצאים יכולנו להנות ממשקל נמוך בהרבה מהימים הקודמים. "אילתרנו" תיקים קטנים, לקחנו ציוד מתאים לקור ב-2469 מ', ויצאנו לדרך. הטיפוס לא תלול מאד ובתוספת המשקל הנמוך ההליכה היתה יחסית קלה, בוודאי ביחס לימים הקודמים. במהלך הטיפוס ניתן לראות כיצד נעלמים לאט העצים ונשאר רק עשב, אח"כ נעלם גם העשב ונשארים עם סלעים, ולבסוף מגיע גם השלג. בגדול רוב זמן הטיפוס הוא באזור מסולע עם שלג לסירוגין. כמובן שבשבילנו, זוג ישראלים מת"א, כל צורה של שלג היא אטרקציה בפני עצמה.
השמש איתה התחלנו החליטה להסתתר לקראת השלבים הסופיים של הטיפוס ואפילו זכינו למעט שלג פסגות שירד עלינו ממש לפני הפסגה. על הפסגה יש בקתה מחוממת עם אוכל ועם... Wifi חינם – לראשונה בנורווגיה (חבל שלא הבאתי את הטלפון). את האוכל לבקתה כנראה סוחבים על הגב למעלה.
החלק המפחיד של היום היה הירידה, לאחר בעיות הברכיים בהן נתקלנו במון-בלאן, לכן ירדנו בזהירות תוך שימוש במקלות ההליכה. בקטעי השלג לא יכולתי להתאפק ורצתי למטה כמו על דיונות חול ליד הים. הגענו למטה בלי כאבים חריגים, מעבר לכאבים הרגילים של 4 ימי הליכה, וחתמנו את היום עם תבשיל בקר נורווגי מסורתי שהוגש בבקתה עבור מחיר מופקע לכל נפש.

31.8, יום ב': מ-Spiterstulen ל-Gjendebu (ינדבו)

התעוררנו ב-Spiterstulen מוקדם – בסביבות שבע, כדי לצאת לדרך מוקדם בשל המסלול הארוך שמצפה לנו. אכלנו א. בוקר מפנקת, והכנו סנדוויצ'ים לצהריים במחיר מופקע של 15 קרונות לפרוסת לחם (WTF?!). אחרי ההכנות יצאנו לדרך ב-8:30 לכיוון Gjendebu. הלכנו לכיוון ההפוך ממנו באנו, המשך העמק של Spiterstulen. ההליכה בעמק הייתה נעימה ויעילה, בעיקר בגלל שהתוואי היה טוב יחסית – לפנינו היה יפה מאד, הרים ציוריים עם הרבה שלג. לקראת סוף העמק פנינו שמאלה ועלינו בעלייה בינונית לעמק גבוה יותר. המשכנו לעלות בעמק עד שנגלה לפנינו פס אותו הצטרכנו לעלות, שהיווה שיא גובה לאותו יום – 1750מ'. לפני הפס הגענו לאגמון שבשל היעדר רוח שיקף בצורה מושלמת את ההרים שמאחוריו, והיווה נוף מושלם לתמונה.
עברנו את הפס ולפנינו נגלה עמק חדש שלאופיו לא ציפינו – הוא היה מושלג כמעט לחלוטין, והאגמים שבתחתיתו היו קפואים. ההליכה בו היתה בעיקר דרך שלוגיות גדולות, זה בהחלט היווה את אחד משיאי הטיול.
בסוף העמק התחלנו את הירידה לכיוון Gjendebu. זו היתה ירידה ארוכה לגובה של 990 מ'. היא התחילה באגם יפה שהפך למפל והמשיכה בירידה מתונה מתחת לקו העצים בצמחייה נמוכה. הגענו רצוצים ל-Gjendebu אחרי יום הליכה של 10 וחצי שעות, בערך השעה 19:00. אחרי שהבנו שיקח זמן נוסף עד שנמצא מקום ראוי להקמת האוהל, ובירורים לגבי הסירה למחרת, החלטנו להשאר לישון בבקתה. בישלנו בחוץ אורז ואכלנו בחדר. עייפים הלכנו לישון בסביבות 21:00.

1.9, יום ב': מ-Gjendebu ל-Gjendesheim

בבוקר יום זה יכולנו להתעורר מאוחר כיוון שהבירורים לגבי הגעת הסירה לחציית אגם Gjende העלו כי היא תגיע (כנראה) באיזור 12:15. התארגנו באיטיות, כמעט וסיימנו את האוכל שהבאנו איתנו מהארץ ויצאנו מהבקתה. מהבקתה הלכנו לחכות לסירה ליד המזח בפאתי Gjendebu. מזג האויר התקרר לעומת אתמול וחיכינו בערך שעה וחצי בקור המרענן. כבר כמעט והתייאשנו מלחכות אך לבסוף הגיעה הסירה, יחסית מודרנית בניגוד למה שחשבנו, עם תא נוסעים מקורה. השייט באגם לווה בנוף מרשים של צוקים מיתמרים משני צידי האגם. סיימנו את השייט ב-Gjendesheim ולאחר צ'ק-אין זריז לבקתה יצאנו לכיוון Besseggen (בסגן) – הנקודה המפורסמת ביותר בפארק. נקודה זו היא מעבר צר על צוק שעל שפת אגם Gjende (הנמצא מדרום למעבר וכמה מאות מטרים נמוך יותר) ומצפון למעבר, גבוה בהרבה מאגם Gjende, נמצא אגם Bessvatnet (בסוואטנט).
למרבה הצער הברך שלי כאבה מדי אחרי 5 ימי ההליכה הקודמים ולמרות הנוף המבטיח החלטתי, לאחר שעה וחצי של עלייה, לחזור חזרה ל-Gjendesheim – יונתן המשיך קדימה לעבר שיא הגובה. הירידה היתה כואבת אך לבסוף הסתיימה, התנחמתי בקיוסק המקומי עם סנדוויץ' ופפסי.
ליד הבקתה פגשתי חבורה של 5 ישראלים בתחילת הטיול – סיפרתי להם קצת חוויות ונתתי כמה טיפים בתקווה שיעזרו להם בעתיד. לקראת 18:30 יונתן חזר וסיפר שעבר קצת את שיא הגובה אך לא הגיע לנקודה המפורסמת. את א. הערב אכלנו בקיוסק המציע ארוחות בחצי מחיר מהבקתה. לפני שחזרנו קשרתי שיחה עם המוכר וגיליתי שהוא כורדי (כמוני... חצי לפחות) מצפון סוריה והוא מת על ישראל. לבסוף הלכנו לישון בדורמיטוריום.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )