Toubkal circuit טרק סובב הר טובקאל + עשה ואל תעשה

בסיפור דרך זה אתאר 4 ימים מרתקים, אינטנסיביים, יפים ומאתגרים שעברתי בהרי האטלס במרוקו.

תאריך הטיולMay 2022
משך הטיול4 ימים
עונה מומלצתאביב + סתיו

רקע כללי והתארגנויות

ויזה:
יש לעשות ויזה בישראל בכדי להיכנס למרוקו, ניתן לעשות זאת על ידי סוכנות וניתן גם לעשות לבד.
בכדי לעשות לבד תאלצו להפרד מכ80 ש"ח ולהגיש מס' מסמכים (הדרישות משתנות בהתאם לקריזות שלהם) יחד עם הדרכון. לאחר כשבועיים-חודש, תלוי בלחץ שיש בשגרירות, יש להגיע ולקבל את הדרכון בחזרה.
אני יכול להעיד שבתקופה שהוצאתי את הויזה התהליך היה סיוט שלא מהעולם הזה, בדיעבד הייתי מוסיף עוד כמה גרושים והולך על סוכן. קיבלתי את הדרכון בדקה ה90 וכך גם לא מעט אנשים שהיו איתי.
יש דיבורים על מעבר להוצאת ויזה דרך האינטרנט, מי יודע...
בד"כ מקבלים ויזה לחצי שנה.
הגעה:
טיסה עד למרקש (ישירה/קונקשיין) ומשם ניתן לקחת אוטובוס משדה התעופה עד לעיר העתיקה במרקש - ככר דג'מה אל-פנה (Djemma El Fna) בעלות של 30 דירהם (ביום כתיבת שורות אלו - תחלקו בכ3 ותקבלו את המחיר בש"ח). שימו לב שניתן לשמור את הכרטיס למשך כשבועיים ולהשתמש בו גם בחזרה הביתה, ממרקש לשדה התעופה, כך שבפועל כל צד יעלה לכם 15 דירהם.
ממרקש יש להגיע לכפר אימליל (Imlil) המרוחק כשעה וחצי ממרקש. לטעמי אופציית ההגעה הטובה ביותר היא לקחת Grand taxi לאימליל. מדובר במונית המכילה 6 אנשים, מחכים שתתמלא והמונית יוצאת.
יש פערי מחירים גדולים מאוד בין הגרנד טקסי שניתן לקחת מהאזור התיירותי (ככר דג'מה אל-פנה) לבין אזור המוניות המקומי, הנמצא כולה 5 דקות משם. עלות תיירים תהיה בין 150-200 דירהם, עלות טקסי מקומית 35 דירהם, אני הלכתי על המקומי...
קצת על הטרק:
את טרק סובב הר טובקאל נהוג לעשות ב6 ימים, כאשר ניתן לטפס על הר הטובקאל ביום הראשון/השני או ביום האחרון לטיול.
הר הטובקאל, המתנשא לגובה של 4,167 מטר, הוא לא רק ההר הכי גבוה במרוקו, אלא ההר הכי גבוה בצפון אפריקה.
למעשה מרבית האנשים מגיעים ליומיים, יוצאים מאמליל, מטפסים, וחוזרים באותה הדרך עד לאימליל בחזרה.
יש כאלו שאף יוצאים מוקדם מאוד מאימליל ומצליחים לעשות זאת ביום אחד אינטנסיבי.
הטיפוס סהכ לא ארוך וגם לא טכני במיוחד, כשאין כמויות של שלג על ההר, כפי שהיה בזמן שהייתי שם.
יש אפשרות (נפוצה ביותר) לקחת חבילה שלמה של מדריך, פרדות שסוחבות ציוד וכו'.
הטרק עצמו מלווה בלא מעט טיפוסים וירידות וסה"כ בימי הטרק תעברו כ70 ק"מ עם עליות מצטברות של כ6,000 מטר, 4 פסים + טיפוס על הטובקאל.
מחלת גבהים:
מומלץ לבצע התאקלמות לגובה.
הרפיוג'י, מקום הלינה המקובל לפני הטיפוס, נמצא בגובה של 3,200 מ'.

התכנון שלי היה לבצע את הטרק ב4 ימים אינטנסיביים במקום ה6 המקובלים, דבר שבפרט בעונה זו, התברר כמהלך קצת מופרז ותובעני מידי, עליו תשמעו בהמשך.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום ראשון 09.05.22 - מאימליל לקצת מעל azib Likmet דרך פס Tizi Likmet

התכנון המקורי היה להתחיל עם כיוון השעון כך שאת הטיפוס לטובקאל אעשה ביום האחרון, ומשם ישר לאימליל-מרקש-ולטיסה הביתה באותו הלילה.
הבעיה היתה שראיתי שהתחזית ביום האחרון לטיול (יום מס' 4) מדברת על גשמים ואף סיכוי קטן לשלג בטובקאל עצמו.
החלטתי לשנות תוכניות ולעשות את הסובב נגד כיוון השעון - קודם לטפס לטובקאל ומשם להמשיך בסובב.
הגעתי לאימליל ממרקש באזור 10:00 ומצאתי בלון גז קטן מתברג של 100g רק בחנות Atlas Extreme, הנמצאת ברחוב הראשי. לכל השאר יש בלונים גדולים של חצי ק"ג. עלות - 90 דירהם.
כל הדרך הקיפו אותי מכל עבר מדריכים פוטנציאלים וסיפרו לי שאני חייב לקחת מדריך לטיפוס, מכיוון שכשאגיע לצ'ק פוינט לא יעבירו אותי. בכל מקום שקראתי לא מצאתי זכר לחובת מדריך אלא רק המלצה, כך שנפנפתי אותם.
לאחר 3 ק"מ הגעתי לצ'ק פוינט וראה זה פלא - אכן מחייבים מדריך, הייתי בשוק! לא התכוונתי בשום אופן להיסחב עם מדריך בכל ימי הטיול שלי, לא בשביל זה באתי.
ניסיתי לרמוז לשוטר שאני מוכן לשלם כניסה לאזור אם יש צורך בכך ובכלל שאני הולך לטיולון קצר, הוא התקשר לבוס הגדול שלו שכנראה גם התקשר לבוס היותר גדול שלו וקיבלתי אחרי כחצי שעה תשובה שבשום אופן לא אוכל לעבור את הצ'ק פוינט ללא מדריך.
תפסתי מדריך אחד שריחרח שם ואמרתי לו שאשלם לו יומית, יטייל איתי חצי שעה ויחזור הביתה. הוא חשש מהעניין ולא היה מוכן לעשות זאת. אמר שמפחד מהשוטרים. סה"כ עושה רושם של מדינה מסודרת פה, די מפתיע.
בקיצור, חזרתי לתכניות המקורית - לעשות את הסובב עם כיוון השעון, דרך הכפרים, בידיעה שאין שום סיכוי שיחכה שם איזשהו צ'ק פוינט. קצת התבאסתי מכך, מכיוון שגם שרפתי זמן יקר מאוד עם כל הסיפור הזה, וגם שיש סיכוי טוב שלא אוכל לטפס לטובקאל כלל בשל מזג האוויר הצפוי. נו מילא, לפחות נהנה משאר הימים.
עשיתי פעמיי בחזרה לעבר אימליל, 3 ק"מ חזור, ומשם מתחיל טיפוס אל עבר הפס Tizi Tamatert בגובה
2,302 מטר. הדרך לפס עוברת בין דרכי עפר, הכפר Tamatert וכניסות קצרות ליערות אורנים.
היום היה די חם ושתיתי בלי הפסקה. יש לשים לב שמאזור העליה ביער האורנים, לאחר הכפר, ועד כ3-4 ק"מ אחרי הפס אין מים כלל! כדאי להצטייד בהתאם.
מהפס יש ירידה ולאחר מכן טיפוס עד לכפר Tacheddirt, מה שבד"כ מסיים את יום מס' 1. כל הדרך היא על דרכי עפר/אספלט משובש. בכלל, היום הראשון לא מהמלהיבים ואפשר להגיד שהטרק מתחיל להתניע מTacheddirt. ניתן לקחת מונית מאימליל לכפר, משער שבמחיר מופקע במיוחד, מכיוון שהנסיעה לTacheddirt קשה מאוד.
כשהגעתי, השעה היתה סביב 15:15, והחלטתי לעלות לפס הבא בתור, Tizi Likmet, ולנסות להגיע לazib Likmet. חושך סביב 20:15, יש זמן.
בתחילת הטיפוס כדאי להצטייד במים מכיוון שבמהלכו האזור יבש. הטיפוס הוא מגובה של כ2,200 מטר עד לגובה של 3625 מ', חתיכת טיפוס לכל הדעות בסוף היום ראשון לטרק.
הטיפוס היה לי קשה מאוד ואיטי! שכחתי שכבר גמעתי קילומטראז מכובד עקב ה6 ק"מ שהלכו לי לחינם בהגעה עד לצ'ק פוינט וחזור.
סה"כ לקחת לי בערך 3.5 שעות וכבר נהיה די מאוחר. בדרך ראיתי מס' נערים רועי צאן שסימנו לי ביד שאני צריך להזדרז (לא חידשו לי יותר מדי...).
תוואי הדרך בעליות והירידות שדי יחזור על עצמו בכל מהלך הימים הבאים - אבני סחף, כורכר ובולדרים בגדלים שונים שמקשים על העליה ומאוד לא יציבים בירידה, מה שמאט מאוד את ההליכה.
בגובה 2,500 בערך יש מעברי שלג, לא רציניים במיוחד.
את הירידה לazib Likmet ניסיתי לעשות כמה שיותר מהר אבל הייתי ממש מותש. חיפשתי מקום נורמלי לעצור ולפתוח אוהל - כל הדרך חצץ ואבני סחף, פשוט לא מצאתי מקום.
לבסוף, מצאתי פיסת דשא בגובה 2,700 מטר. רק כשהתקרבתי ראיתי שהיא די שיפועית אבל הייתי בטוח שהצלחתי למצוא איזה זווית יחסית ישרה.
הקמתי את האוהל בזריזות, השעה היתה כבר קרוב ל20:00. כשהייתי בארגונים אחרונים, כבר היה חשוך ממש ופתאום אני רואה מולי נער עם מעדר, וואלה נבהלתי. ניסיתי לדובב אותו ולהבין מה הוא עושה שם. אמר שגר באזיב ליקמט וכששאלתי אותו לפשר המעדר המונף מעל כתפו, הוא עשה כל מיני פעולות שנראו לא אמינות בעליל. אני מאמין שראה את הפנס ורצה לראות מי נמצא שם.
בכל מקרה די מהר הוא הסתלק מהמקום.

תשמעו הייתי גמווור! אכלתי די מהר והלכתי לישון. או לפחות ניסיתי לישון. הזוויות שבה הייתי אמור לישון הייתה לא הגיונית בעליל. תכלס היתה שינה מאוד לא מוצלחת ליום ארוך ומעייף מאוד.

סה"כ קילומטראז במסלול התקני כ22 ק"מ, עם כ2,000 ק"מ עליות מצטברות (בפועל 28 קמ עם 2,200 ק"מ עליות מצטברות)

יום שני 10.05.22 - מazib Likmet לAmsouzart

לאחר שלא באמת ישנתי בלילה, התחלתי ארגונים איטיים כבר לפני 6:00 בתקווה שכבר ב7:00 אהיה בדרך, לבסוף יצאתי רק ב8:00. די מהר הגעתי לאזיב ליקמט - כמה מבני אבן ובוץ ומה שנראה כמו משפחת רועים/חקלאים קטנה. הטרסות בשטח היו יפות מאוד ודי מרשים לראות את החיים הצנועים הללו.
גם את הנער עם המעדר ראיתי (הפעם נטול מעדר) והוא נפנף לי לשלום. יורדים משם עד לנחל רחב וכר דשא ישר כ"כ! הייתי יכול לישון פה כ"כ טוב!
מצד שני, לא באמת הייתי יכול להינות מהאזור החקלאי הקטן שנגלה לנגד עיניי בשעות הדימדומים של אתמול.
אחד הרועים שהיה על גדות הנחל טען שאין מקום לחצות בצורה נורמלית ואצטרך לחלוץ נעליים (או לפחות, זה מה שהבנתי שסימן). כך אכן עשיתי וחציתי את הנחל הקפוא.
משם מתחילים טיפוס קצר ובו היה נראה לי שאני רואה במרחק-מה גשר לחציה. או שדימיינתי או שהרועה סתם נהנה ללעוג לי.
מסוף העליה הקצרה, מתחילים הליכה של כ8 ק"מ שרובה בעליה מתונה מאוד ויפה מאוד - כל הדרך מלווה בנחל זורם עם הרבה בריכות קטנות וגדולות שניתן לעצור ולטבול בהן. בהחלט מקום שווה.
מעט לפני ההגעה לפס, העליה כבר מתחילה להיות תלולה יותר אבל קצרה באופן יחסי, ובסופה מגיעים לפס Tizi Ououraine בגובה 3,120 מטר.
משם יורדים דוך לאמזוסרט, עוד כ7 ק"מ, לגובה של כ1,800 מטר.
בירידה, היו כמה רועי צאן עם כמה כלבים עצבניים במיוחד, שדומה שממש מחפשים איזה ישראלי לתקוף אותו. למזלי הרועים היו בקרבת מקום והרגיעו אותם.
עוד משהו שצריך לקחת בחשבון - כשמתחילים לראות כבר את אמזוסרט ואת הכפרים הקטנים שמסביבו, הדרך מתחילה להסתבך ונראה שדי "דרסו אותה" וניסו לבנות טרסות חדשות או אפילו סוג של דרך והחבר'ה ממע"צ הרימו ידיים באיזשהו שלב.
מכיוון שהירידה מאוד חדה למטה ובהיעדר דרך נורמלית, לוקח זמן להגיע לכפר. שאלתי חבורת נערים יחפים ועליזים איפה הדרך לכפר, הם צחקו והתחילו לרוץ למטה בזוויות לא הגיונית בעליל. סימנתי להם ש"תודה, אבל לא בשבילי" ופלסתי את דרכי דרך אחד הכפרים, די סיבוב.
האנשים באזור כ"כ נחמדים וצנועים והעוני הרב ניכר בכל מקום. כולם מחייכים וקריאות ה"בונז'ור" נשמעות מכל עבר. הצטערתי שלא היו לי סוכריות לחלק לילדים הרבים שראיתי במהלך המעבר בין הכפרים.
עוד משהו שהבנתי די מהר, האנשים במרוקו די חרדים לפרטיותם וממש לא אוהבים שמצלמים אותם.
לא בגלל שהם דורשים כסף על הצילום, בדומה למדינות מתפתחות אחרות, אלא פשוט לא מעוניינים וזה ממש יכול לעצבן אותם - הגן המרוקאי לפתע קופץ לו.
התחלתי לשאול אם ניתן לצלם. 95% סירבו. קפצתי על ההזדמנות של המעט שכן הסכימו.
הגעתי סביב 17:00 לאמזוסרט, היה יום לא קשה מידי אם כי עוד הייתי מותש מהיום הארוך של אתמול.

באמזוסרט לפי מה שראיתי יש מס' מועט מאוד של גסט האוסים, בדקתי שניים ובסוף בחרתי בגסט האוס הנמצא ישר אחרי הגשר מחוץ לכפר, מצד ימין.
מקבלים חדר פרטי עם 2 מיטות, מקלחת רותחת ושירותים מחוץ לחדר בעלות של 100 דירהם + ארוחת בוקר.
ניתן להוסיף עוד 50 דירהם ותקבלו גם ארוחת ערב.
סה"כ ממליץ על המקום.
באמזוסרט יש קליטה סלולרית.

סה"כ קילומטראז - כ19 ק"מ הליכה, טיפוס מצטבר כ600 מטר.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום שלישי 11.05.22 - מAmsouzart לRefuge du Toubkal

ידעתי שמתוכנן יום די ארוך עם טיפוס מצטבר משמעותי אז התכווננתי לצאת בשעה 7. הפעם די עמדתי בזמן וב7:20 כבר הייתי מחוץ לגסט האוס. הדרך בתחילתה עוברת דרך מספר כפרים קטנים הנראים די המשכה הישיר של אמזוסרט. לאחר כ4 ק"מ, בסופו של הכפר האחרון, Imhilene, הדרך הופכת לסוג של דרך 4X4. למען האמת, נראה שהמרוקאים החליטו שהם סוללים דרך עד לLake ifni, אבל די נשברו באמצע - אם בגלל שנגמר התקציב, ואם בגלל שזה הרבה יותר גדול ממה שהם תיארו לעצמם. כמויות הסלעים שהיו על הדרך מעידים שיש לא מעט מפולות, מה שמצריך כמובן תחזוקה מטורפת של הדרך. כך או כך, אני משער שמתישהו זה יקרה ואז האגם יהיה מפוצץ בתיירים, תנסו להגיע לפני.
תוך כשעתיים וחצי הגעתי לאגם, שהיה מדהים! יפהפיה! פנינה בלב שומקום. היו מספר פיצוציות באזור אבל כולן סגורות, עונת התיירות טרם התחילה בצורה משמעותית. בכלל, אני חייב לציין שלא ראיתי אפילו לא תייר אחד כבר 3 ימים. רועי צאן מסתובבים במרחב די הרבה, בכפרים כמובן פוגש בתושבי המקום, אבל 0 תיירים.
השביל מקיף את האגם מצפון ותוך כשעה (לאחר לא מעט עצירות) הגעתי לסופו.
עד עכשיו הכל טוב, נראה שהיום האיר לי פנים, מזג אוויר טוב, פיזית מרגיש מצויין, וסה"כ היה נראה שאני על דרך המלך אבל (ואיזה וואחד א-ב-ל מחכה לי!), ברגע שיצאתי מהאגם, התחילו הצרות. אחרי האגם תמשיכו בכחצי שעת הליכה בדרך מלאה באבני סחף בגדלים שונים, הליכה מאוד לא נעימה. מזל שקצרה. משם מתחיל טיפוס של כ1200 מטר על פני 9 ק"מ. כל הטיפוס תהיו בנחל זורם ובכלל האיזור מהמם. הבעיה, שבתקופת הטיול שלי השבילים לא היו ברורים בכלל. מעט מאוד רוג'ומים שפעם נמצאים ופעם לא.
בנוסף, נראה שתוואי הדרך משתנה עם השנים ורואים מס' סימונים/רוג'ומים שונים באותם אזורים שלצערי, בחלק גדול מהמקרים, מובילים לכלום ושום דבר.
בחלקים גדולים יש לחצות מפלסי שלג בכדי לנסות למצוא את המסלול, וכשאין שלג, ובהיעדר דרך ברורה, מטפסים על אבני סחף מחליקות מאוד ולכו תנסו אחרי זה גם לרדת אותן (ניסיתי - מחליק מאוד ומסוכן)...
אני יכול להעיד שהיה קשוח בצורה בלתי רגילה, ולמען האמת אני לא רגיל בכלל להגיע למצב שאני מרגיש זאת בצורה כה משמעותית.
כמות הפעמים שהלכתי וחזרתי בכדי לנסות לזהות דרך, כמות הפעמים שהייתי בטוח שמצאתי דרך לשווא, וכמות הפעמים שהתבוססתי בשלג (שהיה כבר מאוד רך בשעות אלו של היום) היתה אינסופית. הניווט פשוט, הכל ברור, אבל איפה הדרך הזאת??
ואיפה רועי הצאן לעזאזל?! כ"כ הרבה רועי צאן ראיתי ביומיים שלפני, ואלו עכשיו דווקא, כשאני צריך אותם שיראו לי את הדרך, כלום, נאדה. ואיפה העקבות על השלג של אנשים שחרצו ודשו את השביל לפני, פשוט כלוווום.
השעה היתה אחרי 15:00 ולא ידעתי אם אצליח להגיע לבקתה לפני החושך. למזלי, באותו יום שהגעתי, המרוקאים החליפו לשעון קיץ כך שהיתה לי שעה ספייר והחושך יורד ב20:15 בערך.
כל הזמן עבר לי בראש שאני רק צריך להגיע לפס מספיק זמן לפני החושך ומשם, בריצה למטה ישר לרפיוגי.
ככל שהשעות נוקפות והדרך נעלמת לה פעם אחר פעם, הרגשתי לראשונה בחיי שיש מצב טוב שאני פשוט עוצר במקום, ואצטרך ללחוץ על כפתור הSOS במסנג'ר הלוויני, ושיגיע לעזאזל משהו שיראה לי את הדרך למעלה. בינתיים אפתח אוהל באחד המקומות הבלתי אפשריים המוצעים בדרך, ואחכה.
היו עוד מס' שעות אור אז החלטתי להמשיך לטפס ואם יגיע החושך אתארגן בהתאם.
יש אוהל, יש בגדים חמים, יש שקש, יש אוכל ונחל זורם לצידי, הכל טוב סה"כ.
לאחר 6 שעות של טיפוס (שלדעתי בימים כתיקונם לא לוקח יותר מ3!), ומרוט מעייפות, הצלחתי להגיע לפס Tizi Ouanoums הנמצא בגובה 3,680 מטר.
השעה אחרי 18:00 ואין עוד יותר מדי שעות אור אבל כשהגעתי לפס, אחרי אולי שניה אחת בלבד של אושר עילאי, ראיתי רק חושך בעיניים - ערימות ערימות של שלג בירידה מהפס כשאין שום דרך ברורה באופק. כמו למעלה מקודם, גם פה מבחינת ניווט הכל ברור - יורדים למטה, א-ב-ל איך??? הכל כ"כ מחליק ולא יציב ואני לא מצליח להכווין את עצמי לדרך יבשה וברורה.
לפני שהתחלתי את הירידה, שלחתי הודעה במסנג'ר הלווייני למשפחה שעוד כשעתיים אני ביעד, כבר מאוחר, שלא ידאגו.
התחלתי ירידה, החלקות בלי סוף בתוך הררי השלג כשבאחת מהן נפלתי (שוב) והמסך בטלפון, שהיה בכיס, נשבר. הטלפון עובד אמנם אבל על מצב טיסה ומסך חשוך, כלומר תכלס, מת. איך יותר מדי מה להתאבל, ממשיכים.
הצלחתי למצוא דרך ברורה כשמידי פעם צריך לחצות קרחונים, אבל פחות נוראיים ממה שהיה לי בתחילת הירידה מהפס.
כשמגיעים לנחל הכל כבר יותר פשוט - כל הדרכים רטובות, נחלוני משנה בכל עבר שצריך לחצות, אבל הכל טוב, אני בדרך הנכונה.
סביב 20:00, לאחר כ13 שעות של הליכה, ראיתי את הרפיוגי באופק, כשהגעתי לשם היה נראה שהאנשים ברפיוג'י בהו בי בהלם ולא הבינו מאיפה באתי. אני בעצמי הייתי בסוג של הלם קרב.
תפסתי 2 חבר'ה ספרדים ובקשתי מהם לצלצל למשפחה לרגע בשיחת וואטסאפ, לעדכן שאני בסדר. המסך שבור וחשוך והטלפון שלי על מצב טיסה, כאמור, אין אפשרות לצלצל או לקבל שיחות.
התקשרתי, הרגעתי (או הלחצתי יותר, עם איך שנראתי אחרי יום הזוי כזה), ונכנסתי לבקתה. לא האמנתי שהגעתי ואני באמת-באמת פה.
התארגנתי בבקתה ולא היה לי ברור מה לעשות מחר - הולך להיות מזג אוויר מזופת ועוד אחרי מה שעבר עליי היום...
שאלתי את המרוקאי ב"קבלה" לגבי התחזית והוא אמר שמזג האוויר הסוער מתוכנן רק לשעה 10, ויש אנשים שמתכננים לטפס בבוקר.
החלטתי שאם אני מטפס זה רק עם קבוצה, הספיק לי היום הזה.
סקרתי בעיניים את האנשים שישבו לארוחת ערב, חיפשתי אחרי חבר'ה שנראו לי חזקים דיו. בזווית העין קלטתי 2 חבר'ה שנראו צעירים, רעננים וחזקים. את השאר פסלתי בדיוק מהסיבות ההפוכות. התחלתי לקשקש אתם - מדובר על 2 שוייצרים שמתכוונים לטפס למחרת. בקשתי להצטרף אליהם, כמובן שנענו בשמחה. הם מטפסים עם מדריך (להזכירכם, בצ'ק פוינט מהיום הראשון שלי מחייבים מדריך). עדכנתי גם את המדריך, הכנתי לעצמי ארוחת ערב זריזה ועפתי לישון. מחר מתוכננים להתחיל טיפוס ב05:00.
* איפשהו בתוך הארגונים בבקתה, הטלפון חצי משותק חזר לחיים בצורה שלפחות היה ניתן להוציא ולהכניס שיחות. גם עליו עבר יום קשה, אבל התמודד בגבורה.

בקתה - עלות 170 דירהם ללילה כולל מקלחת. תוסיפו עוד 100 דירהם ותקבלו גם ארוחת ערב + בוקר.
יש וואייפיי בבקתה, אין קליטה מעבר לזה.

סה"כ קילומטראז כ20 ק"מ עם טיפוס מצטבר של כ1800 מטר.

יום רביעי 12.05.22 רפיוג'י דו טובקאל - הר טובקאל - אימליל

04:00 כבר הייתי על הרגליים, יש עוד זמן אבל פקחתי עיניים, ומשם אין דרך חזרה.
לאט-לאט החלו להתעורר עוד ועוד אנשים.
התארגנתי לאיטי, ירדתי למטה, והכנתי לי את התה וחטיפי האנרגיה - ארוחת הבוקר הקבועה שלי.
כל שאר האנשים, כולל השוויצרים שלי, חיכו לארוחת בוקר, מה שלקח קצת זמן.
לבסוף היינו כולנו מוכנים ליציאה סביב 05:30.
השארתי כמעט את כל הציוד בבקתה פרט לציוד חם, מים ומעט פירות יבשים שדמיינתי שיצא לי לאכול בפסגה.
יצאנו, וממש שמחתי לראות שמים נקיים מעננים והרבה מאוד כוכבים בשמים. סימן מבחינתי שבאמת הולך להיות מזג אוויר טוב במהלך הטיפוס (ספויילר, ממש לא...).
חושך, פנסים על הראש, מתחילים לטפס.
מרבית הטיפוס על שלג, אבל שלג רמוס ברובו, מה שהופך את ההליכה לפשוטה יותר ובכל מהלך הטיפוס לא היה צורך בקרמפונים כלל (כמובן שתמיד כדאי, בכדי לשמור על יציבות מירבית).
לאחר כשעה התחיל שלג קל, ממש קל שבקלים. עברו עוד 5 דקות והיתה התגברות קלה שבקלות אבל לא יותר מזה.
עוד 5 דקות עברו וסופה, סופת שלגים.
רוחות בעוצמות חזקות ושלג כבד ניתך מכל עבר.
אנחנו ממשיכים ומידי פעם עוצרים עד שעוצמת הרוח תחלש.
נראה שחלק מהקבוצות שהיו לפנינו התחילו לרדת, החליטו שלפסגה לא מגיעים היום.
באיזשהו שלב עצרנו והתלבטנו מה לעשות, אמרתי להם שאני בסך הכל נדחפתי לאירוע, סרח עודף (לא באמת ידעתי איך אומרים זאת באנגלית) ושיקבלו החלטה, אני אתם.
המדריך אמר שעוד רבע שעה מגיעים לפס אז החלטנו שנגיע, ונקבל שם החלטה סופית לגבי המשך הטיפוס.
רבע שעה עברה, הגענו לפס ועצרנו לנוח.
קלטתי שכהרגלי, מלאתי מים בעודף מטורף, כאילו אני מינימום במסע נודד מדבר יהודה. חששתי שיהיה רק קרח ללא מים למילוי (מה שהיה נכון) אבל כ"כ קרר, אין שמש, סופת שלגים, כמעט לא שותים.
שפכתי חצי מהכמות להקל על הגב.
מתייעצים מה לעשות. המדריך אומר שעוד כ45 דקות מגיעים לפסגה. הוחלט להמשיך.
כחצי שעה לקח לנו להגיע לפסגה. וסה"כ כשעתיים וחצי לטיפוס כולו.
לא ברור איך, אבל דקה לפני שהגענו לפסגה יצאה שמש מבוישת וחשפה שמים מבוישים ואפילו הצלחנו לראות נוף. הדבר הזה החזיק כ10 דקות והתחלנו לרדת ברגע שהשמיים קדרו בשנית והסופה חזרה.
בפסגה, שוחחתי עם המדריך על המסע שעשיתי אתמול והוא סימן לי את המיקום של לייק איפני, המסתתר מאחורי אחד ההרים, אבל ניתן לראות את הדרך המובילה אליו. באותה נשימה אמר לי שרשמית הדרך חסומה ולא עבירה כעת, והוא רק חיזק לי את מה שכבר ידעתי על המסלול שעברתי אתמול.
כאמור, כשירדנו הסופה חזרה במלוא עוזה. הירידה תלולה מאוד-מאוד ומלאה בשלג כמובן. בשלב מסויים עברנו לגלישת ישבן מה שמנע מאתנו להחליק אינספור פעמים (אם כי גם זה היה).
שעה וחצי מתחילת הירידה מצאנו את עצמנו ברפיוג'י, רטובים ומאושרים.
לא היה לי כ"כ זמן, יש לי היום טיסה בלילה, ויש לי עוד כ4 שעות ירידה לאימליל ומשם מונית כשעה וחצי למרקש.
אכלתי ארוחת צהרים, התייבשתי, התארגנתי זריז וישר יצאתי לדרך. חצי שעה ראשונה שלג ולאחר מכן, ככל שירדתי בגובה, החליף את השלג גשם חזק ובלתי פוסק שנמשך עד קצת לפני ההגעה לאימליל, ושם נעלם כלא היה.
ממה שכן היה ניתן לראות, נראה שהדרך מאוד יפה ושיירות של פרדות ומטיילים עלו מהכיוון השני שלי, לרפיוג'י, לטיפוס שמן הסתם יעשו למחרת בבוקר.
אי אפשר לפספס שהמסלול עמוס מאוד מהקו של אימליל לטובקאל וחזור. מראה כ"כ קיצוני, בהשוואה ל3 הימים הראשונים שלי, שבהם לא ראיתי אף לא תייר אחד.
תוך כ3.5 שעות הגעתי לאימליל. משם מונית למרקש, קצת מזכרות למשפחה, שדה תעופה והביתה.

קילומטראז להיום - כ17 קילומטרז עם כ1000 מטר עליה מצטברת.

עשה ואל תעשה

הבטחתי ולכן אקיים, רשימה של דברים שהייתי עושה אחרת וגם (מעט) המלצות לשימור:
1) מזג האוויר בחודש מאי עדיין לא יציב בכלל. תכינו את עצמכם גם לשלג.
2) קרמפונים, קרמפונים, קרמפונים - התלבטתי רבות אם להביא מהבית ובגלל 200 גרם הבדל, בחרתי להביא את המיקרוספייקס - טעות חמורה. הקרמפונים היו יכולים בהחלט להקל עליי מאוד את ההרפתקה של יום 3.
3) נראה שבפרט ביום מס' 3 וכן בטיפוס על ההר, השבילים משתנים משנה לשנה ובהתאם לכמות השלג במסלול.
4) מסנג'ר/טלפון לוייני - חובה מבחינתי, תמיד איתי בטיולים.
5) אני לא מתיימר להרצות לאף אחד על ענייני זהירות ובטיחות, בכל זאת אוהב לטייל לבד, אבל אם כבר - בתקופה זו של השנה שווא לשקול לקחת מדריך, בפרט ביום 3 ובטיפוס על ההר.
לדעתי בחודש יוני והלאה דרכי הגישה כבר פתוחות לגמרי.
תזכרו שבכל מקרה מי שיוצא מאימליל ישירות להר, יחוייב לקחת מדריך.
6) המרוקאים סופר נחמדים והפליאה אותי החיבה הרבה שנוכחתי שיש להם לישראלים.
7) כפי שרשמתי בתחילת הדרך, ההמלצה הקלאסית של הטרק היא 6 ימים. שוב, לא מתיימר להמליץ, אבל אם בכל זאת יורשה לי, הייתי ממליץ להישאר עם 6 ימים ובדיעבד לחסרי הסבלנות מכווץ ל5. ארבעה ימי הליכה לחוץ מידי, בפרט בעונה זו.
8) מחלת גבהים - כדאי לעשות אקלום קל לגובה לפני תחילת הטרק (אולי לישון לילה באימליל). סה"כ לא מדובר על גבהים משוגעים, אבל מאז שראיתי בעבר חבר חוטף מחלת גבהים בגובה 2,500 מ', אני מבין שבפרט למי שלא מכיר את עצמו בגבהים אלו, יש לנקוט משנה זהירות.
9) בסיכומו של דבר, טרק יפה, מאתגר, ומומלץ מאוד!
10) מצורף קישור לסרטון עם תקציר חוויותי במסלול, תהנו!!!

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )