המקטע הכי קשה של שביל ישראל - ממדרשת בן-גוריון למפעלי אורון

מסלול מאתגר שנחשב למקטע הכי קשה של שביל ישראל, שעובר בין נופים הכי דרמטיים שהשביל יכול להציע: נחל עפרן, בקעת צין והכרבולת של המכתש הגדול.

משך הטיוליומיים
עונה מומלצתאוקטובר-אפריל

רקע

המכתש הגדול אמנם לא הכי גדול בארץ, אבל שמו ניתן לו לפני שגילו את מכתש רמון ולכן הוא נהנה מהמוניטין. כיום שמו הרשמי הוא מכתש ירוחם, אבל השם המדויק ניתן לו על שם נחל חתירה שעובר דרכו ומנקז אותו: מכתש חתירה. עומקו המרבי הינו קצת יותר מ-400 מטרים, וגודלו כ-84 קמ"ר.
הדופן המזרחית של המכתש מורכבת ממצלעות רבות, ומכאן שמה: הכרבולת. זה אחד מהמסלולים היותר קשים להליכה שנתקלתי בהם, בעיקר בשל הזוית החדה שבה הולכים בראש המצלעות, והעליות \ ירידות המרובות בו. כמובן שהכלל ש-"כמה שיותר קשה יותר יפה" חל על המסלול, ואכן יש כאן נופים דרמטיים עוצרי נשימה גם במכתש הגדול וגם בנחל עפרן היפהפה.
התארגנו קבוצה של 16 מטיילים, ובעזרת מספר הקפצות התאפשר לנו ללכת רק עם תיקי יום על הגב. המועד שנבחר היה חג חנוכה של 2016, כאשר הימים קצרים והשמש שוקעת לפני 17:00.

נק' ההתחלה

נקודת המפגש הייתה במתנ"ס של דימונה, שם נפגשנו עם דודו ורכב ה-4X4 שלו שסחב לנו את ציוד הקמפינג לחניון הלילה של נחל מדור. מיניבוס הגיע למתנ"ס ב-07:30, ולקח אותנו למנחת בן-גוריון ליד מדרשת שדה בוקר (בראש מעלה צין). מכאן התחלנו ללכת.

היום הראשון: ממעלה צין לחניון לילה נחל מדור - 18.2 ק"מ, 6:20 שעות, 387 מ' עליה, 607 מ' ירידה

זה בהחלט היום היותר קל מבין השניים, וכולו עובר בבקעת צין היפה. אנחנו הוספנו לו תוספת קטנה כשהחלטנו לעשות הפסקת צהריים למרגלות נחל תלול, שזה הוסיף עוד כ-2 ק"מ למסלול.
כאמור התחלנו בראש מעלה צין במסלול מסומן שחור, ולאחר כ-2 ק"מ הגענו לנחל צין. קצת לאחר חציית הנחל מגיעים לפיצול משולש: שחור, ירוק וכחול. הכחול פונה דרומה (ימינה) לכיוון חוד עקב. הירוק ממשיך ישר ומגיע כעבור כק"מ לחניון לילה של חוד עקב (על שביל ישראל). אנחנו המשכנו על השביל השחור שפונה צפון מזרחה (שמאלה), ולאחר פחות מק"מ אחד מתאחד עם שביל ישראל. לאחר האיחוד יש עוד כ-1.5 ק"מ על השביל השחור עד שמגיעים לפיצול שבילים שחור אדום. בנק' הפיצול ישנו עמוד שעליו יש שלט שמכווין לנחל דרוך בכיוון צפון (שמאלה). מנק' זו אפשר לראות את חלקה העליון של פרסת דרוך היפהפיה.
עולים על השביל האדום, שלאחר כק"מ מגיע לאזור שבו מטיילים רבים כתבו כתובות בעזרת אבנים שחורות קטנות שבולטות על הרקע הצהבהב של המדבר. אם נחה עליכם הרוח, והתחלתם את הטיול מוקדם מספיק, תוכלו להוסיף את המוטו שלכם.
ממשיכים על השביל האדום שחוצה את נחל צין, ולאחר כק"מ אחד מגיע לנק' פיצול אדום כחול. סה"כ הולכים על השביל האדום כ-3.5 ק"מ, כשכל הדרך השביל משולב עם שביל ישראל.
עולים על השביל הכחול שמשולב עם שביל ישראל, ולאחר כ-2.2 ק"מ מגיעים לנק' פיצול שבילים כחול שחור. שביל ישראל ממשיך על השביל השחור, אבל כאמור אנחנו החלטנו להמשיך על השביל הכחול עד למרגלות המפל של נחל תלול, שם עצרנו לארוחת צהריים בצל של אחד הסלעים. אפשר כמובן לטפס את המפל המאוד תלול של הנחל, ולהנות מתצפית יפה על בקעת צין.
לאחר החזרה לנק' הפיצול כחול שחור עולים על השביל השחור שמשולב עם שביל ישראל, וממשיכים איתו כ-3/4 ק"מ עד סופו. כאן פונים פנייה של 90 מעלות מזרחה (ימינה), כשמכאן יש רק את הסימון של שביל ישראל שייקח אותנו עד לחניון הלילה של נחל מדור לאחר 4.2 ק"מ.
כאמור סה"כ ביום זה הלכנו קצת יותר מ-18 ק"מ, כשרובם היו בתוואי מישורי ונוח בבקעת צין. מהירות ההליכה הממוצעת הייתה 3 קמ"ש.

הלינה בחניון הלילה של נחל מדור

הגענו לחניון כשעה לפני השקיעה, שזה זמן מספיק להקמת האוהל, ניפוח המזרון ופריסת השק"ש. מומלץ גם להתחיל את הבישול של ארוחת הערב כשעדיין יש אור בחוץ, זה הרבה יותר נוח מלבשל עם פנס ראש.
ציוד הקמפינג והבישול הגיעו עם הקפצה, כשדודו (שהקפיץ לנו את הציוד) הקים לנו אוהל גדול, הכין את העצים למדורה ולבישול, פרס מחצלות ואפילו הביא לחמניות טריות מעשה ידי אשתו! בקיצור היה מופע של איש אחד, והיה שווה כל שקל ששילמנו לו, וגם זה היה הרבה פחות משתי הצעות המחיר האחרות שקיבלנו. באזור של הטיפים תמצו את מס' הטלפון שלו, ואני בהחלט ממליץ מכל הלב ליצור איתו קשר אם אתם מתכננים טיול בנגב ורוצים הקפצת ציוד.
החניון רחב ידיים ומישורי, והקרקע חולית ונוחה ללינה, אבל לא הייתי מוותר על מזרון. מכיוון שזו שמורת טבע, חל איסור לישון מחוץ לחניון הלילה.

היום השני: מחניון הלילה למפעלי אורון - 20 ק"מ, 9:50 שעות, 1,875 מ' עליה, 1,768 מ' ירידה

כאמור זה היום הקשה יותר מבין השניים, אבל גם הסיבה העיקרית לטיול. השכמנו קום, מתוך מטרה להתחיל ללכת קצת אחרי אור ראשון. יצאנו לדרך קצת אחרי 07:00, לאחר ארוחת בוקר טובה שנתנה לנו את האנרגיה הדרושה על מנת להגיע למפעלי אורון לפני השקיעה. חניון הלילה נמצא ליד מפגש שבילים של שביל ישראל ושביל מסומן כחול (שמוביל לנחל מדור). אפשר לקצר ולהקל את הטיול אם בוחרים ללכת בשביל הכחול ולעלות לכרבולת בנחל מדור. אנחנו העדפנו לעלות בנחל עפרן שיפה ומאתגר הרבה יותר!
לאחר שעולים על שביל ישראל, יש הליכה מישורית ונוחה של כ-2.5 ק"מ עד שפוגשים שביל אדום. כאן פונים צפון מערב (שמאלה) ועולים על השביל האדום שמשולב עם שביל ישראל. על השביל האדום יש עוד 2.5 ק"מ עד שמגיעים לתחילת העלייה בנחל עפרן. סה"כ זה לקח לנו כשעה ורבע מחניון הלילה עד לתחילת העלייה בנחל.
העלייה בנחל לא פשוטה ומצריכה שימוש ביתדות וכאן דרושה מיומנות בטיולים מסוג זה. זו לא עלייה תלולה במיוחד, אבל כן מצריכה ריכוז ותכנון.
ההליכה בערוץ הנחל אורכת כ-3.5 ק"מ, ועוברים בדרך בגבים ומפלונים קטנים ויפים ביותר. בכלל הדרמטיות של ערוץ הנחל השאירה רושם על כלל חברי הקבוצה, ושווה לעצור בכל פעם שיש מקום נוח ולהרים מבט.
לאחר שיוצאים מהערוץ ישנה הליכה קצרה ויחסית קלה, עד שמגיעים לעלייה יפהפייה בזוית של 50-60 מעלות. המזל הוא שהעלייה הזאת הינה על סלע מחוספס כך שהיא מסתיימת מהר, ובסיומה מקבלים פרס: תצפית עוצרת נשימה על המכתש הגדול מה"פינה" הדרום מזרחית שלו. ביום יפה ניתן לראות את מעלה אברהם מדרום מערב, הרי מטמור מצפון מערב ואת רוב המצלעות שמרכיבות את הכרבולת מצפון לנק' תצפית זו, שבסופה ישנו הסנפיר בצפון המכתש (אותו לא ניתן לראות). על מנת להגיע לתצפית זו יש לסטות מעט לכיוון מערב מהשביל עצמו, וזה בסוף העלייה התלולה שתארתי. התצפית נמצאת כ-9.14 ק"מ לאחר תחילת המסלול, ואנחנו הגענו לשם לאחר 03:45 שעות.
לאחר מנוחה שהרווחנו ביושר, התחלנו את ההליכה על הכרבולת עצמה, שהייתה חוויה יוצאת דופן ומהנה. רוב המסלול עובר בראש המצלעות בזווית חדה שגורמת לרגל הימנית להתנדנד כמו מטוטלת, ולרגל שמאל להיות מכופפת מעט. בקיצור חוויה!
מנק' התצפית ממשיכים עם השביל האדום שמשולב עם שביל ישראל כ-3 ק"מ, עד שהשביל הופך להיות כחול. זו הנק' הכי גבוהה בכרבולת (709 מ'). ממשיכים עם השביל הכחול עוד קצת יוצר מחצי ק"מ, ואז מגיעים לנק' פיצול של השביל הכחול עם שביל ישראל. אם הגעתם לנק' זו עד 13:00 (בשעון חורף) אפשר להמשיך על שביל ישראל. אם לאחר 13:00, הספר ממליץ לעלות על השביל הכחול שיורד בנחל מדור עד לשביל ג'יפים שמקביל לקו הרכבת של מפעלי אורון, ועם שביל זה להגיע לנק' הסיום.
אנחנו המשכנו על הכרבולת, כשמנק' הפיצול יש רק סימון של שביל ישראל. מומלץ להביט לאחור ולראות את מצלעות הכרבולת במלוא הדרן, מראה מהיפים שיש לנגב להציע.
כעת נותרו עוד כ-7.5 ק"מ, כשרובם יעברו בעלייה או ירידה על הקצה של אחת המצלעות. כדאי לשמור על קצב בשלב זה, ולא להיכנס לשאננות או לחשוב שאו-טו-טו מסיימים. מכיוון שהשמש התחילה לשקוע, אנחנו החלטנו לרדת משביל ישראל כק"מ אחד לפני סיום המקטע, וללכת על שביל ג'יפים שהוביל אותנו למפעל אורון והמיניבוס שהקפיץ אותנו בחזרה לדימונה.

טיפים

  • ליצירת קשר עם דודו: 050-405-0656
  • מפת סימון שבילים מס' 15 תועיל מאוד ביומיים האלו
  • אין נק' מילוי מים לכל אורך המסלול, אז כדאי לקחת לפחות 3 ליטרים ליום לאדם (בחורף), ולא לשכוח שצריך מים לערב (בישול, צחצוח שיניים וכו').

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )