מסע התענוגות ליוון

הכל התחיל כשהחלטתי לטוס לפסטיבל סלסה ביוון. בהתחלה חשבתי שאין מה לעשות ביוון ואו-הו כמה שטעיתי. הפוסט חסר האמונה לחברים-בלבד בפייסבוק: "מי רוצה לטפס את האולימפוס ביוני?" אשכרה הניב תוצאות. אז תאמינו.

גם ליוון חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולJune 2019
משך הטיול12 ימים

אתונה

נחתתי באתונה ב-0735 בבוקר. מדובר בשדה תעופה קטן ואין יותר מדי מה להתברבר. בחרתי לקחת אוטובוס מהשדה - יוצאים מהדלת, פונים ימינה ומתישהו תראו אותו - קו X95. יש שם דוכן קטן בו קונים את הכרטיס (6 יורו) ומעלים את כל הציוד לאוטובוס, אין מטען. הספקתי לאוטובוס של 0815 והגעתי תוך כשעה לכיכר סינטגמה. בכיכר קניתי סים מקומי (יותר זול מבשדה תעופה). יש חבילה לשבועיים ב-10 יורו ולחודש ב-20. קניתי את החבילה לחודש (כי הגעתי ל-19 יום), היא כללה בסביבות של 9 ג'יגה גלישה, דקות שיחה בתוך יוון (באיזור ה-100 דקות), וגם שיחות בתוך אירופה אם זה עוזר למישהו. השתדלתי להיות על wifi כמה שיותר והיה בסדר עם חבילת הגלישה. את הסים קונים בדוכן אדום של חברת vodefone, אתם תראו אותו מהאוטובוס. שימו לב שאתם שומרים את ה-pin של הסים, ולא בטלפון, כי כל פעם שהטלפון שלכם יכבה אתם תצטרכו להזין אותו מחדש. לאורך השהות vodefone שלחו לי כל מיני מסרונים מסתוריים שאפילו גוגל תרגום לא הצליח לתרגם, אבל התעלמתי והיה בסדר. לסים לקח כ-45 דקות להתחיל לעבוד, אז ממליצה שתהיה לכם איזו מפה אופליין למקום הלינה שלכם אחרת סתם תתברברו בכיכר עם כל הציוד ואין הרבה מה לעשות שם.

סגרתי מבעוד מועד airbnb מקסים שאין לי אלא להמליץ עליו, אצל Fotini שהייתה מארחת אדיבה ואשת שיחה מעניינת (אצרף קישור). מדובר בחדר עם מרפסת בתוך הבית הוינטאג'י שלה, בדיוק כמו שאני אוהבת. יש גם חתול (שאוהב ליטופים בבטן!) וכלב מתוק ושניהם החברים הכי טובים. הדירה קרובה לשכונת אקסרכיה, מרחק הליכה סביר ממרכז העיר, וממש שמחתי שבחרתי באיזור לא לחלוטין מרכזי כי בסופו של יום השיטוטים באיזור הזה היו ההילייט של השהות שלי באתונה וכנראה בנסיבות אחרות לא הייתי מגיעה לשם. ועל כך אפרט בהמשך.

פוטיני אפשרה לי להגיע מוקדם ולהניח את מרבית חפצי, ועל הדרך עברה איתי על מפה של האיזור, נתנה לי כמה המלצות והשקתה אותי בתה הרים (שימשיך להיות פופולארי לאורך כל השהות ביוון). הייתי אחרי לילה לבן והחלטתי להעביר את היום הראשון בלי יותר מדי מחוייבות. הלכתי לכיוון מרכז העיר, ביקרתי בגנים הלאומיים (היה חביב), חלפתי על פני בניין הפרלמנט וראיתי שהוא מוקף בשוטרים ואנשים על פיגומים שמקרצפים ממנו ידנית כתמי צבע (כששאלתי את פוטוני על כך אחר כך היא אמרה שיש בחור בכלא היווני שביקש חופשה ולא אישרו לו, אז הוא שלח את חברים שלו להשחית את בניין הפרלמנט). אכלתי צהריים בשוק וחזרתי לשנו"צ קצת אצל פוטיני.
מאוד רציתי לצאת לרקוד סלסה בערב אבל למרבה ההפתעה לא מצאתי מועדון שפתוח ביום רביעי, התייעצתי עם פוטוני והיא שלחה אותי להמשיך לשוטט ברחובות, הפעם באיזור Town Hall. הלכתי בעקבות העיניים בלי ממש לדעת לאן והעברתי כשעתיים של שיטוט מהנה במדרחוב יחסית תיירותי אבל נעים למראה, כשלבסוף הגעתי במקרה לכיכר מונסטיראקי. בכיכר ראיתי חבורה של אנשים רוקדים רגאטון, הצטרפתי ואחרי שהשיר הסתיים התברר שהם הקבוצה הפולנית שגם באה ליוון כמוני לאותו פסטיבל סלסה, וגם הקדימו כדי לבקר באתונה, וגם הם לא מצאו מועדון פתוח באותו ערב. המשכתי לרקוד איתם בכיכר וקיבלתי את הסלסה אשר חיפשתי. :)
היה כבר אחרי חצות והבנתי מפוטיני שבשעות כאלה כבר עדיף לא לחזור ברגל לבד וזאת הפעם היחידה שלא התניידתי באתונה ברגל. אחרי שהמוניות שהיו בכיכר דרשו 8-9 דולר, הורדתי את אפליקציית beat (פרוצדורה של כמה רגעים, לא צריך לשים כרטיס אשראי) ומשם כבר המחירים היו זולים יותר. את המונית הראשונה פספסתי ותוך שניות כבר הגיעה מונית אחרת. על פי האפליקציה כתוב לי שהנסיעה עלתה 3.5 יורו, אבל זכור לי יותר לכיוון ה-5. עדיין לא נורא.

למחורת היה לי עוד יום שלם באתונה, פיניתי בבוקר את החדר והשארתי שוב את חפצי אצל פוטיני לעוד יום של שיטוטים רגליים. שתיתי קפה ב-selas, בית קפה מקומי, רגוע ופסטורלי, והתחלתי ללכת לכיוון כיכר אקסרכיה (אליה בסוף לא הגעתי).
לפני הטיול הזהירו אותי שלא מומלץ לטייל באקסרכיה בלי להכיר את המקום או בלי ליווי מקומי, ופוטיני אישרה שמאחר שזו שכונה מאוד סטודנטיאלית יש אירועים אנרכיסטיים מפעם לפעם, אבל החלטתי לנסות ומקסימום לסגת אם ארגיש לא בנוח. מצאתי את עצמי ברחובות הכי רגועים ויפים באתונה, עם הרבה אומנות על הקירות ואווירה שונה לחלוטין.
יתכן שהיה לי מזל, תעשו את השיקולים שלכם.
בשלב מסויים נתקלתי במקרה בפוטיני, שהוציאה את פבלו הכלב לטיול, והצטרפתי אליה למסלול הקבוע. טיפסנו על גבעת סטרפי שמרכז אקסרכיה, שפרסה לי תצפית יפיפה ולא מתויירת על האיזור, ושוחחנו על החיים ועל המשבר הכלכלי. בירידה מהגבעה קנינו כריך גבינה ביורו וחצי, במסעדה בשם Εξωστρεφής, שהייתה בשלבי פתיחה מוקדמים. צלו לנו הכל במקום, מומלץ! האווירה מאוד היפסטרית וצעירה.

המשכתי לאקרופוליס, הכניסה עלתה 20 יורו, בחורף העלות היא 10 יורו וזאת כבר עלות סבירה יותר. לא בטוחה אם הכניסה הייתה שווה את המחיר, אבל אם אתכם כבר נכנסים, אל תוותרו על המסלול שסובב את כל מתחם האקרופוליס. המסלול נמצא בתוך המתחם, אבל ממש בצמוד לחומה המקיפה. רואים את השילוט אליו ליד שער הכניסה. מקבלים ממנו זווית אחרת לכל האיזור ורואים כמה מערות קטנות ועוד תופעות שונות עם הסברים משולטים.

המשכתי משם לגבעת המוזות, כי לא הייתי מפספסת את המקום בו על פי האגדה סוקרטס הוצא להורג. יוצאים מחניית האוטובוסים של האקרופוליס. השביל ההתחלתי מוצל ומעוצב היטב, והעליה לשם קלילה ויפה. מקבלים תצפית חביבה על האיזור וזה מקום נחמד לנישנוש חטיף צהריים.

ירדתי חזרה למרכז העיר, אכלתי סופלקי אקראי (תמיד ינסו לחייב אתכם על בקבוק מים שלא שתיתם, שימו לב), בזבזתי כמה שעות לסידורים אישיים והמשכתי לגבעת ליקבטוס, אותה יכולתי לראות מגבעת המוזות. העליה לשם יפה וקלה (אבל נשרפתי היטב בשמש), נקודת התצפית עצמה מאוד מספקת, אבל גם עמוסה ומתויירת ביותר.

חזרתי לכיוון ביתה של פוטיני לאסוף את חפצי. בעשרים דקות האחרונות באתונה הלכתי לבר מקומי מפוקפק ושתיתי את האוזו הראשון שלי. התנדנדתי את דרכי לאוטובוס לשדה תעופה (שאיחר בחמש דקות), משם יצאה ההסעה לפסטיבל. אוזו זה קשוח. הרבה יותר מערק. אחרי חצי כוסית עולמי כבר הסתובב. תזהרו עם זה. :P

* לזכרוני לוקחים את האוטובוס חזור מאותה תחנה בה יורדים בהלוך (אבל תוודאו את זה) וקונים את הכרטיס בדוכן דומה קטן.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

מידע אזוטרי - אפשר לדלג - הפסטיבל - קלוגריה

הסיכויים שהמידע הזה יהיה רלוונטי למישהו אי פעם - קלושים, אבל למה לא.
במקור כל הרעיון להגיע ליוון התחיל בגלל פסטיבל סלסה קובני שהתקיים שם השנה (ואז התרחב למסע שלפניכם :) ). הפסטיבל היה השנה בקלוגריה, ב"kalogria beach hotel" (אבל מסתבר שיש שניים שונים... אם זה משום מה מעניין אתכם - פשוט תכתבו לי), שהיה אחלה של מלון עם חוף ים רגוע וטורקיזי. הוא כנראה גם ממש זול. הבעיה העיקרית היא שהוא נמצא בחור רציני וההגעה לשם בתחב"צ ממש בעייתית.
משם רציתי להמשיך לאיואנינה וביררתי קצת על תחב"צ - כדי לצאת מהמלון הזה צריך לקחת מונית לעיירה הקרובה שנקראת lapas, בעלות של 10 יורו, ואז לקחת אוטובוס לפטרס שאמור לקחת כ-3/4 שעה ולזכרוני עובר כל 3/4 שעה בטווח שעות מסויים שצריך לברר. מפטרס יש שני אוטובוסים ביום לאיואנינה, למיטב זכרוני - ב-09:30 וב-14:45, ואם רוצים להגיע לאוטובוס הראשון מפטרס אי אפשר ממש לסמוך על כך שתספיקו להגיע עם האוטובוס הראשון מlapas. מונית מקלוגריה לפטרס תעלה איזה 50 יורו. בקיצור, או לצאת באוטובוס של הצהריים או להשיג טרמפ או לקוות שאיכשהו הכל יקרה בזמן ותספיקו ללהטט את האוטובוסים.

עד כאן למידע האזוטרי.

פטרס - איואנינה

אז אנשים חמודים הקפיצו אותי לפטרס והיו לי כמה שעות להעביר עד לאוטובוס של הצהריים. קודם קניתי כרטיס, וידאתי שהאוטובוס אכן הולך להתממש ויצאתי לשוטט בעיר.
האמת היא שנהינתי מהשיטוט התיירותי שלי בפטרס הרבה יותר מהשיטוט האתונאי. הרחובות רחבים, העיר פשוט יפה יותר, רגועה יותר, נעימה יותר לעין. הופתעתי מאוד לטובה. פשוט פתחתי גוגל מפות והלכתי לנקודות ציון על המפה או לאיזורים ירוקים. הלכתי לקתדרלה (Saint Andrew Cathedral Church) שהייתה באמת מרשימה, ולאודיטוריום (Roman Odeon Patra) שהכניסה אליו חופשית והיה נחמד מאוד לצפיה. עכשיו אני רואה שיש גם טירה באיזור... בדרך לאודיטוריום תפסה את אוזני מוזיקה מבר שחלפתי על פניו ומצאתי את עצמי באחד מבתי הקפה החמודים וההיפסטריים שפגשתי (השיר ד"א היה גרסת ג'אז של another brick in the wall) המקום נקרא prego, ממליצה בחום. הזמנתי לי קפה והגישו לי אותו עם פיסת שוקולד קטנה בטעם קפה. הכיור בשירותים הוא בעצם אמבטיה ענקית עתיקה ויש הרדוף נחלים קטן שצומח מתוך מרצפה חסרה ברצפה. הקפה לא היה מדהים אבל עם הזמן למדתי שמה שצריך להזמין ביוון זה frappe - מעין קפה נמס מוקצף שמאפיין את יוון. מקציפים קודם את המים עם אבקה של קפה נמס במכשיר מיוחד ואחר כך מוסיפים חלב וקרח. טעים נורא. אספרסואים למיניהם נטו להיות חמצמצים ופחות תאמו לחכי.

האוטובוס לאיואנינה היה רצח כיס של כ-25 יורו. שימו לב שבדרך כלל אין מספרי אוטובוסים ביוון וצריך לדעת לקרוא קצת את האותיות היווניות כדי לדעת לזהות את השמות של תחנת היעד האוטובוס. בדרך כלל יהיה כתוב על הכרטיס. הפקידים בתחנות האוטובוס לא ממש ידעו להגיד לך את התחנות בהם האוטובוס עובר אלא אם תדע להגיד תחנה ספציפית (כן, זה דיי כושל), אז ממליצה להגיע עם ידע מוקדם ולא בדקה האחרונה וגם לעקוב תוך כדי נסיעה אחרי המיקום בגוגל מפות.
יחייבו אתכם לשים תרמיל גדול במטען, השתדלנו להעביר את רוב הציוד החשוב שלנו לתיק גב קטן למקרה שתיק ילך לאיבוד. פעם ביקשו מאיתנו לשים גם את התיק הקטן במטען, אבל ביקשנו יפה שיוותרו לנו וזה עבד. בתכלס דווקא הסיכויים שיקרה משהו למטען שלכם ביוון יותר קלושים, כי הדלתות של המטען לא נפתחות אוטומטית ובכל תחנה הנהג יורד, פותח בעצמו את המטען ומוציא בעצמו את התיק הרלוונטי, לפעמים הוא אפילו זוכר מה התיק שלך. כשאתם נוסעים עד לתחנה האחרונה יש עוד פחות מה לדאוג כי בדרך כלל ישימו את התיקים האלה בצד השני של תא המטען, שפותחים רק בסוף. זה גם מאוד מקובל להעביר חבילות דואר ככה דרך אוטובוסים ורואים את הנהג יורד בתחנה, רץ עם החבילה לאנשהו ואז חוזר וממשיך בנסיעה.

הנסיעה לאיואנינה לקחה שעתיים ו-3/4. עוברים על הגשר הגדול של פטרס והנופים מהחלון לא מפסיקים להיות מטריפים. אל תרדמו. :)

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

איואנינה - צפולובו

הגענו לאיואנינה במטרה לצאת לטרק בזגוריה. איואנינה גם היא עיירה מקסימה ופסטורלית ונחמדה מאוד (ואף הכרחית למסתמכים על תחב"צ) כתחנת ביניים. לא מצאנו הוסטל אז ישנו בחדר לשלושה ב-Hotel Kentrikon, שעלה בתכלס פחות או יותר כמו ההוסטלים שישנו בהם בהמשך (כ-15 יורו לאדם), והיה מקסים ביותר (כולל מרפסת). ארוחת הבוקר עלתה 5 יורו לאדם והייתה מספקת, כוללת פשטידות תוצרת בית. בנוסף איחדנו כוחות למכונת כביסה + יבוש - בעלות של 5 יורו. לכולנו היה ציוד עודף ואפשרו לנו להשאיר אותו לכמה ימים בהוסטל. לא היה להם מקום מסודר למטרה והשארנו אותו בחדר מכונות אפלולי. לציוד שלום - אבל לא היינו מאוד רגועים לגבי זה.

הגענו לאיואנינה ביום חמישי והבנו שבשבת-ראשון אין אוטובוסים בכלל לזגוריה, ולכן היינו חייבים לצאת בשישי כדי לא להתקע בעיירה. להרבה כפרים בזגוריה יש אוטובוסים רק פעם בשבוע, אבל יש אוטובוס שמגיע לצפולובו (ואם אני לא טועה ממשיך אחר כך לskamneli) פעמיים ביום - יתכן שעובד רק בחודשים מסויימים של השנה - ומאחר שזאת הייתה האופציה היחידה שלנו, הלכנו על זה.

לפני שיצאנו עברנו בחנות המטיילים של איואנינה - "Fifth Element", כדי להשלים קצת ציוד ולקבל הרבה מידע. ניסינו לסחוט מידע מהמוכרים שלא היו מאוד בקיאים בשבילים בזגוריה, אבל ממש כשבאנו לצאת המוכרת פתאום הצביעה על אישה אחרת בחנות ואמרה שאותה צריך לשאול כי היא מכירה את זגוריה כמו את כף ידה.
היו לנו כמה שאלות, העיקרית היא איך יהיה לעשות את המסלול הפוך, מצפולובו לאסטרקה ואז למיקרו פאפיגו, כי כל העדויות שמצאנו היו לכיוון השני. היא אמרה שלדעתה לא תהיה בעיה ואכן כך עשינו. בנוסף היא עזרה לנו לחפש מידע על מזג האוויר - השתמשנו באתר "free meteo" וגילינו שביום הראשון של הטרק צפויה סופה בשעות אחר הצהריים, וביום השני על הבוקר וכך זה ממשיך למשך כל השבוע. היינו אובדי עצות אבל מאחר שבכל אופן היה לנו רק אוטובוס אחד אופציונאלי, אמרנו שנגיע ונראה איך העניינים מתקדמים.
במקרה עבר שם אצן הרים (ליוונים יש תחביב מזעזע שכולל מרתונים במעלה ובמורד ולאורך הרים. אל תשאלו אותי למה שמישהו יעשה את זה לעצמו, אבל למדתי בטיול הזה ש40% מהאוכלוסיה דווקא מסוגלים להפיק הנאה הורמונלית מריצה. אז... לא יודעת. אולי אפשר להבין) שסיפר לנו על אפליקציה *מעולה* של זגוריה - היא נקראית ZAGORI MOUNTAIN RUNNING. הוציאו אותה לכבוד מרתון זגוריה (למהההה שמישהו יעשה את זה לעצמו?? עוד לא התגברתי על התופעה) והיא פתוחה בחינם לקהל הרחב. היא עבדה על GPS כמו קסם במהלך הטרק ותכלס סתם קנינו מפה.

לקחנו את האוטובוס לצפולובו ולנו בהוסטל מקסים בשם Guesthouse Gouris. כשהגענו קיבלה אותנו סבתוש חמודה שכנטיית הסבתות ביוון, בדיוק תלתה באותו הזמן כביסה. היא הסבירה לנו שארוחת בוקר כלולה, כששאלנו אם נוכל לאכול בשש בבוקר חלפה על פניה בהלה קלה, אך מיד היא אמרה שאין בעיה ואכן כך קרה.

בערב הסתובבנו בכפר הישנוני, אכלנו ארוחת ערב מאוד מוצלחת בטברנה שאת תמונתה אצרף לפרק זה (אם תחפשו תמצאו בקלות). המלצה חמה על פאי הפטריות.

זגוריה - מצפולובו לאסטרקה

ארוחת הבוקר הייתה חביבה ביותר והסבתוש אף הפצירה בנו לקחת צידה למהלך היום.

יצאנו בסביבות שבע, בתקווה לא להתקע בסערה הצפויה בארבע (= ספויילר, לא עבד).
השביל הראשי מסומן לכיוון ההפוך, אבל בכל מקרה הסתכלנו על המפה וחשבנו שיהיה נחמד ללכת על מסלול אחר שמסומן שם. טעות קריטית. איבדנו מהר מאוד את הסימון שיתכן שאפילו לא היה קיים עבור השביל הזה והתברברנו הרבה. כשמוסיפים לכך את זה שהיינו דיי שבורים ואיטיים באותו יום - המסלול לקח לנו פי 2 מהצפוי (המסלול מצפולובו לבקתת אסטרקה אמור לקחת 5.5 שעות. הגענו לבקתה באיזור חמש אחר הצהריים...) רוב הזמן היינו בטוחים שאנחנו כן מצליחים לעקוב אחרי המפה ושהאפליקציה טועה ולכן התברברנו עוד המון, רק כשהגענו לאגם קטן שהיה מסומן באפליקציה הבנו שעשינו איזו טעות ניווט קריטית. זה אומנם לא היה אגם דרקלומיני אבל עדיין היו בו כמה דרקונים קטנים, כמה מגניב! (במיוחד כשלא הספקנו להגיע לאגם דרקלומיני בסוף...).
כשלבסוף התחברנו למסלול הראשי, ראינו שהוא עצמו מסומן לא רע בכלל.

בדרך לבקתה נאלצנו לעבור שטח מושלג קטן - מקלות חובה במקרה הזה. השלגים התחילו לימס והיו נהרות קטנים ובורות שזרמו תחת השלג. צריך לגשש ולראות שאתה דורך על איזו אבן ולא היישר לתוך בור.

כשהגענו לעליה לבקתת אסטרקה חסם אותנו משטח שלג ענק, שבמעט מאמץ מצאנו דרך (אם כי לא הכי סימפטית) לעקוף. מה שכן זה עיכב אותנו עוד יותר וממש כמו בתחזית התחיל לרדת עלינו ברד כבד.

הגענו לבקתה, היינו גרועים ולא הזמנו מקום מראש כי קיווינו להגיע עד מיקרו פאפיגו באותו יום (הייתה סערה צפויה גם למחר ולא רצינו להתקע בבקתה). היה להם מקום רק לשניים מאיתנו, והם היו נחמדים ואילתרו לשלישי מיטה בחדר האוכל. הם לא ממש שמחו שהגענו בלי להזמין (והיה נראה שהם לא ממש אוהבים ישראלים ושלא תרמנו לתדמית יותר מדי), אז תזמינו.

הבנו שסופה צפויה למחורת בתשע בבוקר ולכן ויתרנו על עליה לאגם הדרקון/פסגת אסטרקה והחלטנו לרדת ישר למיקרו פאפיגו. בפועל לדעתי לא ירד גשם עד לצהריים, אבל אחרי הברד מהיום הקודם לא רצינו לקחת סיכון.
הנוף מבקתת אסטרקה בחמש וחצי בבוקר היה הנוף היפה ביותר שראיתי ביוון. מומלץ בחום רב. מצורפת תמונה.

זגוריה - אסטרקה - מיקרו פאפיגו - פרמה - איואנינה - קלבקה

שביל הירידה למיקרו פאפיגו הוא פשוט השביל היורד מהצד השני של הגבעה (בערך ההמשך לשביל ממנו עלינו לאסטרקה). רואים זאת בקלות באפליקציה. אין כל כך מה להתבלבל בניווט והשביל מסומן היטב. בדרך למטה פגשנו הרבה אנשים שרצו אל הבקתה, רחמנא ליצלן, וזכינו לחזות במו עינינו בטירוף.
הגענו למיקרו פאפיגו ומשם תפסנו טרמפ לפאפיגו. מפאפיגו חיפשנו טרמפ לאיואנינה ואחד האצנים שחלף על פנינו על ההר עצר לנו והיה בדרכו לאיואנינה! הוא היה אחד האנשים הפתוחים והמקסימים שפגשנו. חווית הנסיעה לא הייתה בטיחותית במיוחד (בלי חגורות, כבישים מפותלים כשבכל עיקול מסוכן אפשר לראות קופסאות בשולי הכביש - לזכר הנספים בנקודה זו או הניצלים בנס ממוות בתאונת דרכים, היוונים מדברים בטלפון בנהיגה בלי דיבורית... שרדנו), אבל נהננו מכל רגע. הוא סיפר לנו על הבחירות הקרבות, על הבן שלו, על אצנות הרים, הסביר לנו על הנופים על פניהם חלפנו... הוא אפילו הצטלם איתנו כדי לשתף עם חברה שלו את החוויה שעברה עליו באותו יום. תענוג!

גם הפעם היינו גרועים ולא הזמנו מראש מקום לינה, ובאיואנינה עצמה לא היה מקום פנוי במחיר סביר. התפשרנו על הוסטל בפרמה - שימו לב שבבוקינג ינסו למכור לכם את פרמה כאיואנינה עצמה, אבל זו עיירה אחרת והיא במרחק של כשעה הליכה מאיואנינה.
בפרמה אין כלום חוץ ממערת נטיפים ענקית ויחודית, אז הלכנו לשם. ההדרכה הייתה חביבה ולמרבה הפאדיחות המדריכה אפילו ידעה כמה מילים בעברית ("זהירות על ראש"). עם הכרטיס למערה אפשר להכנס גם ל'מוזיאון' (יותר כמו תצוגה קטנטנה) בצד אחר של העיר. רק שניים מאיתנו הלכו למערה אבל נתנו לשלושתינו להכנס למוזיאון. במוזיאון אפשר לראות את השלד של הדוב שמצאו במערה, פוחלץ של דוב ותצוגה של אבנים יפות. יש גם סרט אבל הוא ביוונית בלבד. נהננו. :)
למרות שלא באמת הייתה עם ההוסטל בעיה ממשית, היה לו וייב של בית בושת וחשתי בו אי נוחות מירבית (שמיכות מנומרות ותמונות פאליות של מערת נטיפים על הקירות). תהיו חכמים ותזמינו מקום מראש באיואנינה עצמה.

למחרת הלכנו ברגל לאיואנינה כי היה לנו זמן, שמחנו לגלות שהתיקים שלנו לא נשדדו מההוסטל, העברנו זמן בבית קפה בתכנוני אולימפוס ולקחנו אוטובוס לקלבקה.

בכניסה לאוטובוס חזרו והזהירו אותנו לא לשבת במושב 42. כששאלנו למה, הושב לנו כי בגלל שהקיץ הגיע, פירקו חתיכה מהגג אשר מעל המושב הזה - על מנת לתרום לאוורור, ועכשיו הגשם הפתיע אותם ומי שישב שם ירטב. הו יוונים.

קלבקה - מטאורה

בקלבקה הזמנו מקום לינה בהוסטל שהיה ללא ספק הכי מוצלח בטיול - Host El Greco. כן, דורה, הבעלים של המקום, חשבה על משחק המילים בעצמה. תזהו אותו בקלות על פי הדיוקן של אל גרקו בכניסה.
הוא נמצא במיקום הכי מרכזי, הליכה קצרצרה לאוטובוס ולרכבת ולסופר ולסופלקי איכותי ב-2 יורו.
המחיר היה זול, המיטות היו נוחות, יש שירוקלחת נקיים לכל חדר והאווירה פשוט שווה הכל.
יש במרפסת מטבח בו אפשר לבשל, לשבת ולהכיר מלא מטיילים נוספים, ובבוקר דורה מגישה בו ארוחת בוקר ב-3-5 יורו (תלוי במה חשקה נפשכם), כשחלק מההכנסות נתרמות לילדים באפריקה (אבל אפשר לבשל בעצמכם גם בבוקר). יש גם יין מקומי ביורו לכוס שבעלה מכין וגם ההכנסות ממנו נתרמות. וזיתים מהמשק שלהם. ותה שהיא קטפה בהרים...
באופן מרענן ביותר דורה ממש אוהבת את ישראל ונדלקו לה העיניים כשהיא שמעה שהגענו מארץ הקודש. היא כבר מתכננת את הטיול השלישי שלה בארץ. קיבלנו יחס חם ופריווילגי בטירוף ולמרות שזה לא משהו שתכננו מראש היה לנו ברור שאנחנו נשארים לעוד לילה.
חלק מהזמן מתפעלים את המקום work awayים, וכשהגענו קיבל את פנינו בחור שנתן לנו את כל ההמלצות לטיול במטאורה. מה שלא הצלחנו להבין מראש ושמחנו לגלות זה שממש אין בעיה פשוט ללכת ברגל למטאורה מקלבקה ואין שום צורך באוטובוס או סיור מאורגן.

החלטנו להקדיש למטאורה יום שלם ורגוע וזו הייתה החלטה נהדרת, כי זה אחד מימי ההליכה שהכי נהיננו מהם. יכולנו לקחת את הזמן, לא היו לנו דאגות של ללכת לאיבוד, להתקע בסופה או בחשכה, ועדיין רוב הזמן הלכנו על שבילי טבע וראינו כמות בלי נתפסת של נוף מטריף וסוריאליסטי.

הבחור בהוסטל הראה לנו על מפה את המסלול עליו הוא ממליץ והמליץ לנו בנוסף להוריד את האפליקציה maps.me שאמורה לעבוד יותר טוב באיזור. אכן ניווטנו על פיה.

העליה ברגל למטאורה הייתה בעיקר חמה, ועדיין מאוד יפה, מאפשר זוויות הסתכלות נוספות על האיזור ואת החוויה של המנזרים שנחשפים לאט לאט. זה יום שלא ממהרים בו אז אפשר לקחת את זה לגמרי באיזי. בחרנו לא להכנס למנזרים כי יש עלות כניסה של 3 יורו והבנו שזה בייסיקלי כמו כל כנסיה ושכולם נראים אותו דבר. לא חשנו פספוס.
חשבנו שמהמנזר st stephen's holy monastery לכיוון מערת הדרקון תהיה לנו אופציה ללכת על מסלול רגלי שמסומן במפה מעל הכביש, אבל בפועל לא הייתה גישה למסלול הזה (מה ששער סגור וחומה יכולים לעשות...) ובסוף כן הלכנו על כביש כ-40 דקות. בשולי הכביש יש מעין מחסומים כאלה מבטון וכשהגיעה מכונית 'התחבאנו' ביניהם כדי לא להדרס. אתם כבר תראו.

הלכנו לראות את מערת הדרקון בתוכה מצאנו נקודה מושלמת לנשנושי צהריים, ומשם המשכנו בשביל יפיפה בתוך היער לעבר 'כלא הנזירים', שגם הוא מערה מאוד מעניינת לצפיה ואפשר לראות בו פיגומים מהמבנה העתיק שהיה שם פעם (וגם לא מעט גרפיטי).

מכלא הנזירים הלכנו לעיירה Kastraki, Trikala שם אכלנו ארוחת ערב (לא חושבת שיש שם מסעדה שהיא לא מלכודת תיירים) ומשם חזרנו ברגל לקלבקה (כחצי שעה הליכה) והעברנו עוד ערב נעים על כוסות יין במרפסת של הוסטל אל גרקו.

קלבקה - ליטוכורו

לעומת אוטובוסים, שממש סיוט למצוא לו"ז שלהם ביוון (לכל עיר יש אתר משל עצמה שאפשר לראות בו רק את האוטובוסים היוצאים ולא הנכנסים וגם זה כשיש לך מזל...), האתר של הרכבות ממש אחלה.

יש צורך להחליף רכבת באמצע ויש שתי רכבות ביום שזמן ההמתנה בהחלפה, סביר - ב-0928 וב-1715. בחרנו לא למהר בבוקר ולנסוע ברכבת של אחר הצהריים, ובכל מקרה בליטוכורו היה צפוי גשם לאורך כל היום.

בסופר בקלבקה גילינו קונספט קסום של גלידות מיני-מגנום-סטייל שאפשר לקנות במשקל בתפזורת. האלה שמצופות בשוקולד ורוד הכי טעימות. מחכה שהקונספט יגיע לישראל.

היה לנו עוד דיי הרבה זמן בקלבקה והחלטנו ללכת לבקר במוזיאון הפטריות (כן כן). לזכרוני עלות הכניסה היא 5 יורו, ובפועל זו קומה אחת של תצוגת פוחלצים וקומה של תצוגת פטריות.
תצוגת הפוחלצים היא אוסף פרטי ברמה גבוהה והיו שם כמה תצוגות יפות ביותר (במיוחד תצוגת חיות הלילה וחיות השלג), אבל לא אשקר ואחרי כמה זמן התחילה לי בחילה קלה... גם תצוגת הפטריות הייתה לא רעה בכלל ולמדנו כמה לא כדאי לסמוך על עצמך בכל הקשור לפטריות. מדובר בדגמים של פטריות ולא פטריות אמיתיות. אבל היו גם פטריות לטעימה. :)

בבוקר ביקשנו מדורה המלצה להוסטל בליטוכורו והיא הפנתה אותנו ל-Summit Zero שהוא לפי מה שהבנו ההוסטל-ההוסטלי היחיד באיזור. הוא יחסית רחוק מליטוכורו עצמה, אבל יש לו את היתרון הגדול של חוף ים צמוד מצד אחד, אולימפוס מצד שני, ואוכלוסיה נהדרת של מטיילים.

שלחנו לפרי, הבעלים של ההוסטל, מייל בבקשה להזמין 3 מיטות ולראות אם הוא יוכל לאסוף אותנו מתחנת הרכבת (שירות שהם מציעים בתמורה ל-5 יורו).

הצטיידנו בסופר הקרוב להוסטל בקלבקה במצרכים איתם תכננו לבשל ב-Summit Zero, לצערנו בפועל הבנו שאין בהוסטל הזה אופציה לבשל בעצמך והברירה היא להשתמש במסעדה של המקום (שהייתה מעט יותר יקרה מהמזון שקנינו עד כה) או להביא אוכל שלא דורש הכנה או בישול. פרי היה אדיב ונתן לנו להשתמש בכלים שלו כדי להכין סלט מהירקות שהבאנו. החברים דיווחו שהפלפלים הממולאים טעימים.


הרכבת לא הכי דייקה בזמנים ובפועל היה לנו פחות זמן מהצפוי להחליף רכבת. עדיין הספקנו בלי יותר מדי לחץ. בהמשך המסע גיליתי שיש הנחה ברכבת לאנשים מתחת לגיל 24 (פקיד נחמד הפנה את תשומת ליבנו בתחנת רכבת אחרת).

נסענו לליטוכורו כשעדיין לא היינו בטוחים אם נטפס את האולימפוס. האתר mountain forecast שאמור להיות אחד המדוייקים, צפה סופת ברקים על האולימפוס כל יום וקצת חששנו. בהוסטל פגשנו כמה אנשים שעשו באותו יום את הטיפוס מליטוכורו לפריוניה וחזרו רטובים עד לשד עצמותיהם. החלטנו לא להתחיל את הטיפוס למחורת, לקפוץ לחנות מטיילים בליטוכורו כדי להשיג פונצ'ואים נגד גשם ועוד אינפורמציה.

שוב העברנו ערב בחברת אנשים נהדרים, הכרנו בחור שחוצה יבשות כבר 9 חודשים על האופניים שלו וישנו שינה מוצלחת.

קמתי בבוקר לשחות עם בחור שהכרנו בערב הקודם, ושגם הצטרף אלינו אחר כך לאולימפוס. החוף סלעי בהתחלה אבל כשנכנסים למים הקרקע הופכת חולית. הים היה קריר ורגוע ועל החוף יש אבנים צבעוניות ויפות. ותכננו בהמשך לקחת אוטובוס שעל פי מקורות שונים אמור לעבור על הכביש הקרוב בין 1315 ל-1330. הגענו ב-1315 ואחרי שהמתנו 25 דקות ויתרנו ועברנו לטרמפים.

הגענו לחנות המטיילים, 55 Peaks, על סף הסגירה לסיאסטה וקנינו את הפונצ'ואים הכי זולים ב-5 יורו. בפועל לא השתמשנו בהם אבל אנשים שטיפסו יומיים לפנינו היו זקוקים להם ביותר. עניין של מזל.
המוכרת הייתה מקסימה, ולמרות שמיהרה לפגישה התעקשה לעשות לנו הדרכה על האולימפוס, פתחה לנו כמה אתרי מזג אוויר כולל איזה livecam מהפסגה. היא הביאה לנו את האינפורמציה הכי חשובה - בגלל שלגים עדיין לא היה אפשר להגיע מגורציה לפסגות. אפשר להגיע עד לרפיוג' C או SEO (שימו לב שיש אנשים שיקראו לרפיוג' SEO רפיוג' B וזאת טעות שעלולה לסבך אתכם. רפיוג' B הוא רפיוג' אחר שנמצא בשטח צבאי על האולימפוס שלא קשור למסלולים הקלאסיים שעושים. לא בטוחה אם אפשר לתייר אליו בכלל), אבל הדרך בין הרפיוג'ים לפסגות הייתה עדיין סגורה. הולכים לנקות אותה משלג לקראת סוף החודש בגלל מרתון האולימפוס שהולך לקרות (משוגעיייים). מה שהשאיר לנו רק את האופציה הקלאסית של טיפוס מפריוניה לרפיוג' A.

הבנו שיהיה אפשרי לצאת מוקדם בבוקר ולהגיע לרפיוג' לפני סופת הברקים שהייתה צפויה לאחר הצהריים של היום למחורת (ולקחנו כמה שעות ביטחון), ולגבי הסופה הצפויה ליום השני, נהיה אחראיים ונברר עם מריה ברפיוג' A. בפועל שתי הסופות לא התקיימו והיה לנו מזג אוויר נקי לחלוטין. אבל אל תהיו פזיזים עם זה.

יצאנו מהחנות והתקשרנו להזמין מקום בבקתה, נשארו ליום למחורת בדיוק 4 מיטות, שתפסנו לנו בנס.

שוטטנו קצת בעיירה, אכלנו אחלה מוסקה, השתכרנו שוב מלרחרח כוסית של אוזו וקנינו כמה חטיפי אנרגיה וM&M בוטנים לקראת הטיפוס. בהוסטל הבנו שיש אוטובוס מליטוכורו שעובר בכביש הראשי הקרוב להוסטל, ושצריך לבקש במיוחד שיעצור בתחנה. נקודת הציון הקרובה שנוטים להכיר יותר מאשר את Summit Zero היא "Camping Mitikas" וזה יעזור לכם להסביר את המקום אליו אתם מנסים להגיע. האוטובוס עקרונית לא אמור לעצור שם, וגם הפקידה בתחנת האוטובוס אמרה שהוא לא יעצור, ואפילו הנהג עצמו אמר לנו שהוא לא הולך לעצור שם, אבל בסוף הוא עצר. יוון. מה טוב.

אולימפוס

כאמור לאולימפוס יצאנו ארבעה, ההרכב המשולש המקורי ובחור שהכרנו בהוסטל.

ביום הראשון טיפסנו מפריוניה עד רפיוג' A, בשני טיפסנו לפסגות וירדנו חזרה עד פריוניה ולSummit Zero.

קמנו בשש על מנת לצאת בשבע. בערב קודם הזמנתי מונית לפריוניה, על פי המלצתו של פרי, וחלקנו עלות של 35 יורו (פחות מהצפוי!).
עברו עלינו 40 דקות נעימות של נסיעה עם הנהג הכי מתוק בעולם שהוא גם... אצן הרים לשעבר! מפתיע, הא? הוא סיפר לנו על ריצותיו על האולימפוס ואמר שבדרך כלל השלג כבר נמס בזמן הזה של השנה ושמזג האוויר חריג לעונה.

התחלנו את הטיפוס ב0815 וטיפסנו ברוגע, אחרי כשעה של טיפוס הגענו למעין מחסה קטן עם שולחן פיקניק ומפה גדולה של האיזור, שם גם פגשנו צמד מטיילים ישראלי מקסים שהכין לנו קפה והחיה את רוחנו.

לבקתה הגענו בסביבות השעה 1300, כולל שעה של הפסקה בדרך.

המסלול ברור מאוד ולא מצאנו צורך במפה. היה חלק אחד שנאלצנו לעבור בשלג.

היו אנשים שמאילוצי זמן טיפסו באותו יום גם לפסגת סקאלה, אבל אנחנו היינו יחסית שבורים והעדפנו לנוח ולהמשיך את הטיפוס למחורת.

יש לי המלצה חמה (טוב, קרירה) אחת לשהות בבקתה והיא, כשאתם יוצאים לשירותים בלילה - אל תשכחו להרים את הראש ולצפות בשמים זרועי הכוכבים.

השארנו כמה מהציוד שיכולנו בבקתה והתחלנו את הטיפוס.
כפי שאתם בטח יודעים, 3 הפסגות הקלאסיות לאולימפוס הן (מהנמוכה לגבוהה) - סקאלה, סקוליו ומיטיקס. לסקאלה וסקוליו אפשר פשוט 'ללכת' ומיטיקס כבר מסוכנת ודורשת מיומנויות טיפוס.
אני אישית בחרתי לוותר על הטיפוס למיטיקס ואני יודעת שהרבה אנשים מתלבטים בנושא.
ניסיתי לנטרל יהירות ואגו מהשיקולים שלי ולזכור שהמטרה היא להנות - ובלהפגע פיזית או אפילו בלעבור כמה שעות של סטרס אני אחטא למטרה הזאת.

ד"א, למטפסים למיקיטס - אפשר לשכור קסדה ברפיוג A במקום להביא מהבית.

העליה לסקאלה מתישה, על הפסגה קר מאוד ושווה להגיע עם כפפות, פליז ומעיל חוסם רוח.

על הפסגה שנצתי לי את אחד השנצים הנהדרים של חיי.

בירידה לכיוון הרפיוג', אחרי שחשבתי שכבר עברתי את רגע השיא של המסע, זכינו לראות חבורה של Rupicapra rupicapra balcanica, או אם תרצו בפחות מגניב - Balkan Chamois. האקדמיה ללשון עברית טוענת שהתרגום לChamois הוא צְפִיר הָאַלְפִּים, מי אני שאתווכח. אנחנו קראנו להם בספונטניות עז הרים אולימפית, אולי קלענו לאמת. בכל אופן, עבור סאקרית-בע"ח כמוני, זה היה ללא ספק הרגע המכונן של הטיפוס.

הבחור מההוסטל ואני החלטנו לרדת מהר ולהספיק לטבול בים שליד ההוסטל, וזוג חברי נשארו לנוח קצת בבבקתה. זוג חברי ירדו כבר קרוב לחשכה וכשהגיעו לפריוניה המסעדה (דרכה נהג המונית נחה אותנו להתקשר אליו אם נרצה לחזור עימו) הייתה כבר סגורה וכפי שידענו מראש, אין באיזור קליטת סלולר. הם גם לא מצאו טרמפ לליטוכורו. אנשים נחמדים שהיו בחניה הקפיצו אותם עם הרכב לאמצע שום-מקום-אחר שכן יש בו קליטה, ואחרי שהזמינו את המונית וקפיצו אותם חזרה לפריוניה.
לנו משפחה ישראלית חמודה נתנה טרמפ לליטוכורו, ובליטוכורו נתקלנו בזוג מההוסטל וחלקנו איתו מונית להוסטל בעלות כוללת של 12 יורו.

הים היה קר, אבל היה שווה את זה.

מליטוכורו לסלוניקי והביתה

היום האחרון ביוון. היה עצוב להפרד.

פרי הקפיץ אותנו לרכבת ובלב כבד נסענו לעבר סלוניקי ולעבר הטיסה שלי. בתחנת הרכבת ראינו מישהי מתעצלת לעבור רציף דרך המעבר התת קרקעי ופשוט קופצת לפסים ומטפסת לצד השני. יוון?

סלוניקי הזכירה לי יותר את אתונה, גם היא קצת אפרורית ושבורה...

ביררתי על אוטובוסים בהוסטל בו החברים שלי נשארו לעוד לילה ולקחתי אוטובוס לשדה תעופה ב-2.5 יורו.

נחתתי בישראל ודווקא פה נחת עלי ההלם. אופנוענים חובשים קסדות, אופניים לא עומדים לבדם ברחוב בלי להיות קשורים לאנשהו, שווארמה ב-30 שקל... מה אני עושה פה? למה לא הברזתי מהטיסה חזור? אפשר לעשות אחורה פנה? אני באמת קמה לעבודה עוד 4 שעות?

עברו שבועיים והשאלות הללו לא עוזבות את מוחי. הפתרון ברור. היו שלום בינתיים, ונתראה במסע הבא. :)

טיפים

  • אוטובוסים - לחברת האוטובוסים הציבוריים ביוון קוראים ktel (באותיות יווניות ΚΤΕΛ). לכל עיר יש אתר משל עצמה בה אפשר לקבל מידע לגבי האוטובוסים היוצאים ממנה. לא הצלחנו למצוא ככה מידע על אוטובוסים נכנסים. אל תשאלו. כדי למצוא את האתר הרלוונטי פשוט תחפשו בגוגל ktel + העיר הרלוונטית (לדוגמא ktel ioannina). האתרים לא פשוטים לתפעול ורוב הזמן ביקשנו מידע במודיעין בתחנות האוטובוס, ובהוסטלים בהם שהינו. ההוסטלים שמחו מאוד לתפעל עבורנו את האתרים ובמקרה הצורך גם להתקשר ולברר עבורינו. אל תתביישו. גם היוונים לא ממש יודעים איך זה עובד.
  • האפליקציה המדהימה לזגוריה - ZAGORI MOUNTAIN RUNNING
  • אם אתם מתחת לגיל 24 יש מצב שיתנו לכם הנחה ברכבת
  • האפליקציה למונית (היה רלוונטי לי באתונה) - beat - הלוגו בצבע טורקיז-כחול
  • אם אתם חובבי קפה - תשתו frappe

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )