טרק בהרי הדרקנסברג- דרום אפריקה

ה Pholela Trail ,טרק עצמאי מדהים של שלושה ימים בעומק הרי הדרקנסברג

תאריך הטיול2016 M10
משך הטיול3 ימים
עונה מומלצתספטמבר- נובמבר אך כמובן שבהרים אין תעודת אחריות בענייני מזג האוויר

הקדמה

הרי הדרקנסברג- הרי הדרקון, הינם הרים מדהימים ביופיים המהווים גבול טבעי עם מדינת לסוטו ( מדינה קטנה ועצמאית בתוך דרום אפריקה, שגובהה המינימלי עומד על 1000 מטר מעל פני הים, שווה מאד לטייל בה גם כן, אבל זה כבר בסיפור אחר)
שטחם של הרי הדרקנסברג הינו עצום ונפרש על מאות ק"מ, הטיול שלנו התמקד באזור הדרומי של הדרקנסברג, בסמוך לגסטהאוס מדהים בשם Sani Lodge (קישור בטיפים).

הגסט האוס מומלץ מאד, וכיאה לדרום אפריקה כולל חלל מרכזי מדליק ומשותף עם מטבח מרכזי ומאובזר, אח דולק ולוח עם המון מידע לגבי המסלולים שבאזור.
את הגסט האוס מנהל ראסל, טיפוס יהודי מעניין שמכיר כל אבן בהרי הדרקנסברג, מקור ידע בלתי נלאה בנוגע לאזור ולמדינת לסוטו השכנה (הוא כתב ספר טיולים על לסוטו, ניתן להשיג במקום למי שמעוניין)
ראסל מארגן טיולים מאורגנים באזור, ומצמיד מדריכים, נהגים וכל מה שמתבקש. אבל כשהתעניינו בנ"ל נפנף אותנו בביטול ואמר שאין צורך במדריכים באזור, ושהוא יסביר לנו הכל כדי שנוכל לטייל עצמאית ללא מדריך (מוערך מאד בעיניי, בין השאר מפאת העלות הגבוהה, אבל לא מתאים לכל אחד).

קיימים שלל מסלולים באזור לכל רמה ובכל אורך, החל מכמה שעות, וכלה ביום, שלושה או שבוע. את כל מפות השבילים ניתן לרכוש בגסט-האוס.
ראסל הניח בפנינו שתי אופציות לטיול של מספר ימים בודדים, האחת- ה Giants Cup Trail. טיול של 5-6 ימים בפאתי השמורה, שלדבריו לא נכנס עמוק אל תוך ההרים, ובאופן מסויים מפספס את היופי של שמורה(יש לציין שבמסלול הנ"ל ישנים בבקתות על בסיס מקום פנוי, והמסלול כולו מסומן- יתרון מהותי למי שלא מעוניין לטייל באוהל, או לנווט עם מפה).
המסלול השני שהציע הינו ה Pholela Trail מסלול של 3-4 ימים שנכנס אל עומקי ה Wilderness של ה Drakensberg, מחייב אוהל ,ציוד בישול וידע בסיסי בניווט מאחר והמסלול לא מסומן במחציתו. ניתן לפתוח אוהל בכל מקום בשמורה, אך אחד הדברים המהנים הוא לישון במערות הפזורות לאורך המסלול (אם מוצאים אותן:)). את המערות יש לשריין מראש מול משרדי השמורה וניתן לעשות זאת דרך ראסל ללא עלות. זהו המסלול אותו בחרנו לעשות.

את הצידה לטיול ניתן ומומלץ לעשות בסופר גדול שנמצא 15 דק נסיעה מה Sani Lodge (קחו בחשבון שהמקום נמצא בתוך השמורה. לא במרחק הליכה משום דבר מלבד ההרים), אנחנו היינו בלי רכב ונסענו לשם במונית שלקחה מאיתנו בערך 100-150 ראנד הלוך חזור (בערך 40 שקל) או בטרמפים עם אורחים אחרים בלודג'.
לסיכום, יש להצטייד ב:
מפה מס' 5 (אותה רוכשים בלודג')
אוהל, שקי שינה טובים, ציוד כנגד גשם מאחר ומזג האוויר הפכפך(כיסוי גשם לאוהל במידה ולא מוצאים את המערה)
ציוד בישול
מטהרי מים למחמירים בינכם- ניתן למלא מים בבקבוקים/שלוקרים לאורך רוב המסלול. המים זורמים ונקיים מאד.
מיטב המידע העדכני מראסל לפני הטיול (המסלול עשוי להשתנות עקב מפגעי טבע מזדמנים, במקרה שלנו היה אזור חסום אותו היינו צריכים לעקוף)
כמו כן, לאלו מכם המתכננים שלל טרקים בדרום אפריקה, ממליץ על טלפון לוויני מאחר ורוב האזור ללא קליטה, השביל לא תמיד מסומן ועשויים ללכת לאיבוד.

יום 1

אז אחרי צידה לדרך, הזמנת המערות הרלוונטיות ללילה וטיפים אחרונים מראסל, יצאנו לדרך.
השביל מתחיל בדלת האחורית של הגסט האוס, עובר ביער קטן, ועולה במעלה הגבעה (אחת שתסמן עוד הרבה עליות במהלך הטיול). בגבעה יש גדר רשת פשוטה עם אזור למעבר- כל הכבוד! הגעתם ל Wilderness!
בשלב זה, השביל ברור מאד ויש להמשיך ולטפס איתו בצד ההר.
לאחר טיפוס מתון ודיי ממושך נגיע למישור המשקיף על ההרים הירוקים המקסימים שמסביב. בשלב זה נתקלנו בקבוצה גדולה של בבונים חביבים שהתעסקו בשלהם, ולאחר מספר תמונות אנחנו המשכנו בדרכנו והם בדרכם.
נמשיך עם השביל עד שנגיע לפיצול המוביל ימינה או שמאלה,כשהשביל אותו ניקח הוא הימני מבין השניים ומסומן בסימון של טביעות רגל (חלק משביל ה Giants cup trial). השביל ממשיך בדרך פחות או יותר מישורית המקיפה פסגת הר קטנה ומרשימה.
הדרך עצמה יפייפיה ובשלב זה לא קשה. הכל מסביב ירוק, מלווה במפלים קטנים ופריחה צבוענית, ציפורים יפייפיות וציקדות מוזרות בשלל צבעים שנראות כאילו נחתו ממאדים.
לאחר הליכה ממושכת נתחיל להתקרב אל הנחל המלווה אותנו מימיננו, בשלב מסוים, מעט לאחר מפל קטן אשר נעבור מתחתיו במובלעת שבהר, השביל יתפצל שמאלה-חשוב להיות ערים לפיצול כי הוא איננו ברור , ומכאן יש צורך לעלות בשביל השמאלי ולהפרד מהדרך המסומנת. השביל שממשיך ישר יורד אל הנחל (וצופן בהמשכו בריכות צלולות ומשגעות!) כך שאם אתם רואים שהתחלתם לרדת, סימן שפספסתם את הפיצול ויש לחזור אחורה.
השביל השמאלי אותו לקחנו מוביל אותנו בעליה תלולה לראשו של הר נוסף- זהו זמן טוב להפסקת קפה מול הנוף המהם שנשקף מולכם.
מכאן השביל מתון יחסית לאורך זמן, קצת למעלה, קצת למטה, אבל הכל לצד רכס משמאלכם, ונחל לימניכם.
לאחר הליכה ארוכה נגיע לפיצול נוסף שחוצה הסתעפות של הנחל- כשאנחנו טיילנו הנחל היה יחסית יבש, מה שהשאיר בריכות קטנות וצלולות וזרימה נעימה שליוותה אותנו ואפשרה לנו למלא מיים בנוחות.
בפיצול המדובר יש להמשיך ישר לכיוון ההר שמולנו אותו מיד נטפס- העלייה תלולה למדי, אבל יחסית קצרה.
לאחר שטיפסנו, נמשיך עם השביל על צלע ההר, ונרד לאט לאט חזרה למטה, לכיוון הנהר שליווה אותו לאורך היום.
לאחר מספר ק"מ, נמצא את עצמנו מתקרבים יותר אל הנחל, זה השלב שיש לשים לב ולחפש שביל המתפצל מהשביל שלנו שמאלה- זה השביל שמוביל אל המערה. כשאנחנו היינו היה רוג'ום שסימן את התפצלות השביל. במידה והמשכתם עם השביל המקורי וחציתם את הנחל, סימן שפספסתם את ההתפצלות אל המערה.
בהנחה שמצאתם את הפיצול- עולים עם השביל בעלייה מתונה, עד שתגיעו למובלעת עמוקה בהר (להלן המערה). כ 10 מטר מהמערה ישנו מפל קטן עם מעין מקסים ואינטימי לעשות מקלחת(המים קפואים) ולהצטייד במים לבישול/שתיה.
כאן מסתיים לו היום הראשון- מערה מהממת ליד מעין ומפלון פרטי, באמצע טבע משוגע לאחר שלא פגשנו אף אדם מהרגע שעזבנו את הגסט האוס.
כשהתעוררתי בלילה להתפנות ראיתי שיש עטלפים בתקרת המערה, לא הפריע כלל,והפריע לאופיר (אשתי שתחייה) רק כשסיפרתי לה על זה כשכבר סיימנו את הטיול ;)

יום 2

היום השני הוא יום קשוח...קשוח מאד. כשראסל הסביר לנו על היום ההמלצה הייתה לצאת מוקדם בבוקר, להגיע עד למרגלות הפס עד שעה 13, להחביא את התרמילים בקרבת מקום כדי שאלה לא יכבידו בטיפוס, לטפס למעלה ולחצות את הגבול הטבעי אל תוך מדינת לסוטו, לצלם כמה תמונות, ולשים פעמינו לכיוון המערה השניה לפני שמחשיך.
אנחנו לא הצלחנו במשימה... להלן פירוט לגבי מה שעשינו והמסקנות שלנו:
קמנו השקם בבוקר ולאחר ארוחת בוקר, התחלנו ללכת בשעה 7. מזג האוויר היה מעט קודר, והשביל עבר בצמחיה גבוהה עד הברכיים שהייתה ספוגה בטל של בוקר. מבלי שירד גשם המכנסיים והנעליים שלנו היו ספוגים לחלוטין (חשוב מאד נעליים עמידות למים!)
מעט אחרי היציאה מהמערה חוצים את הנחל, כדאי מאד להמלא מים ולהצטייד להמשך היום מכיוון שבקרוב השביל מתרחק מהנחל ואין מקור מים זמין למשך מספר שעות.
מכאן השביל עולה בצורה מתונה גבוה יותר בצד הרכס, והנהר אט אט מתרחק מאיתנו, נראה שהעליה לא נגמרת, ולבסוף, אכן מתפנקים בעליה תלולה נוספת שמובילה אותנו לשביל שיחסית מישורי, זה השלב שפסגות מרשימות מתחילות להתגלות כולל Hodgons peak אותו אנחנו אמורים לטפס בהמשך היום.
מכאן השביל כבר פחות ברור ונדרשת יותר התעסקות עם המפה. הכל נהיה מאט יבש יותר ופחות ירוק ומה שצריך להנחות אתכם הוא התקדמות לעבר ה PEAK שנראה כמו קערה ענקית (Giants Cup)- לנו היו עננים באותו היום, אז האוריינטציה הייתה קשה יותר.
ככל שהתקדמנו לכיוון יעדנו,השביל תופס תוואי מטודי ומעייף של עלייה וירידה כשהוא חוצה מספר בלתי מבוטל של ערוצים שמתחברים לנהר ה Pholela. בדרך נתקלנו בשני נחשים קטנים- אמורים להיות דיי נדירים בהרים אבל בכלזאת, יש להיזהר.
אחרי כברת דרך, מעט לפני שהשביל חוצה את הנהר נתקלנו בשני מקומיים- תושבי לסוטו, מצויידים במגפי גומי,שמיכה ומקל עץ, שחצו את הגבול הטבעי בין המדינות דרך הערים. אלו בני האדם הראשונים שפגשנו מתחילת הטיול, אנגלית הם לא ידעו, אבל בקלות הסבירו לנו שהם מאד רעבים ,נתנו להם קופסת טונה ושני תפוחים והמשכנו לדרכנו.
כחצי שעה אח"כ הגענו למרגלות הפס-השעה הייתה 14:30 , כשעה וחצי לאחר שעת הקצה בה היינו אמורים להחביא את התיקים ולעלות את העליה התלולה לכיוון הפסגה. מיותר לציין שלא עלינו. מזג האוויר היה מעונן כך שלא ראינו כלל את הפסגה, היינו מותשים ובשעה וחצי "איחור", והמפגש עם המסתננים הרעבים מלסוטו מלפני חצי שעה לא ממש דירבן אותנו להשיר את כל הציוד והאוכל שלנו בשיחים.
כאן אתן את האינפוט שלי למסלול- לאלו מכם שלא לחוצים בזמן, ומאד רוצים לכבוש את הפסגה, ניתן להחנות פה את האוהל ולסגור את היום. לקוות למזג אוויר טוב ביום שלמחרת ולהעפיל אל הפסגה מוקדם בבוקר. אם תחליטו לעשות כך, המשמעות היא להאריך את היום השלישי לטיול/ להאריך את הטיול ביום נוסף (מאחר וגם היום השלישי יכול להיות ארוך מאד במידה ועושים את כולו).
אנחנו לא החנינו במקום וויתרנו על הטיפוס לפסגה ושמנו פעמינו לכיוון המערה בה נישן את הלילה.
כאן המסלול נמחק לחלוטין. המשטח מלא בצמחיה גבוהה ללא שום שביל עפר או דרך שנראה כאילו הלכו בה מטיילים לפנינו.
עצם העובדה שלא היה שביל הכניס קצת לחץ במערכת, אבל בבטחון מופרז החלטתי כי ע"פ המפה כל עוד הנהר משמאלנו, אנחנו בכיוון הנכון.
איתרתי איזה שביל עיזים לאורך הנהר שבדמיון מודרך אפשר לדמיין שהוא שביל הליכה והמשכנו בדרכנו. על אף ששידרתי ביטחון לזוגתי שתחייה, אפשר לומר שההליכה והניווט במפה ללא שביל כלל היא חדשה לי, ומעט מלחיצה.
הנס הוא שצדקתי. לאחר הליכה ממושכת כשהנהר נמצא משמאלנו הגענו לעלייה ברורה של השביל על רכס ההר- במקור השביל אמור להמשיך עם הנהר ולעקוף את ההר שמימיננו, אך בעקבת מפולת סלעים השביל המקורי נחסם. ראסל עדכן אותי כי יש צורך לחפש עלייה של השביל אל ההר (סימן לי את המיקום במפה) וברגע שחוצים את הרכס ישנה ירידה תלולה שהיא ממש "מגלשה של דשא".
אני כבר דמיינתי איך אני ואשתי מתגלשים בכיף ומצלמים סלפי עם הגופרו כל הדרך למטה.
אחרי עלייה ממושכת למעלה, כשחצינו את הרכס, לא ראיתי שום מגלשה....יותר תהום...תהום מתונה...אך לא משהו שהייתי מדמיין שאני צריך לרדת.
הנוף היה מרהיב ביופיו, אך קשה היה להתרכז לאור חוסר הוודאות שאפף אותנו. בעודי מנסה לשכנע את עצמי, ובעיקר את אופיר שנראה לי שאנחנו צריכים לרדת את ה"מגלשה", ניסנו ללכת על הרכס ולראות אם יש ירידה מתונה יותר. ולנסות לצלצל לראסל ולוודא שאנחנו לא טועים.
אז שתי נק' חשובות:
1)אין קליטה- אין ראסל
2)אל תחפשו שום ירידה אחרת! הירידה היחידה שמגיעה עד לתחתית ובסופה שביל היא הירידה שנראית עם חציית הרכס. כל הירידות בהמשך הרכס מסתיימות במחציתן בצוק ונפילה מגובה. מסוכן מאד.
אז אחרי שראינו שאין דרך אחרת...התחלנו לרדת על הישבן כל הדרך למטה. זה מפחיד למדי, אך לא מסוכן כמו שזה מרגיש( אופיר הייתה בטוחה שאנחנו הולכים למות...אבל אני הייתי בטוח שמקסימום נתגלגל קצת ;)
לבסוף ירדנו עד למטה, בריאים ושלמים, בירכנו את ברכת הגומל, מילאנו מים קרים מהנהר, והמשכנו בדרכנו אל המערה השנייה ללילה שנמצאת מעט בהמשך הדרך עם פיצול נוסף של השביל מצד ימין.
המערה הזו הייתה פחות מרשימה, גם כאן היה מפל קטן עם מעין נחמד (פחות מרשים) והמערה עצמה הייתה הפעם מובלעת בהר שפתוחה לחלוטין - קיים מכסה מהגשם, פחות מרוח.
היה יום קשה מאד, סיימנו מוטשים לחלוטין, וזה בלי לטפס אל הפס. לכן אני חושב שהטיפוס לפס מתאים למטיבי לכת עם כושר מדהים (אנחנו בעצמנו מטיילים מנוסים, אבל רחוקים מלהשתוות לאירופאים רנדומליים שפגשנו בטיולים שונים) או למי שמוסיף עוד יום הליכה בטרק.

יום 3

היום השלישי והאחרון בטיול שלנו. היום במתכונת אתה העביר אלינו ראסל הוא יום ארוך מאד שכולל הליכה של 12 ק"מ אל נק' הסיום של המסלול ומשם עוד 20 קמ (!!!) אל הגסטהאוס. אנחנו החלטנו שגדול עלינו וכשחזרה אלינו הקליטה יצרנו קשר עם Sani Loge ותיאמנו מולם שמונית שתאסוף אותנו מנק' הסיום. לאלו מכם שמפצלים את המסלול ל 4 ימים אפשר לישון בנק' הסיום (אחת מנק' הלינה ב Giants cup trail) ולהמשיך יום הליכה נוסף קצר אל הגסט האוס.
אנחנו התחלנו את הבוקר מוקדם, ההליכה ביום האחרון ברובה ליד הנהר, ולמזלנו מישורית וברורה.
בדרך עברנו חבורה של איילים שבאו לשתות מהנהר-הנק' הקטנות האלה של המפגש הפראי עם הטבע מבלי לפגוש אנשים מדהים אותך כל פעם מחדש במהלך הטרק ובאמת מייחד אותו מטרקים רבים שעשינו בעבר.
אחרי הליכה פשוטה יחסית של 6-7 ק"מ פתאום ראינו אותם! מטיילים! ברבים! היה פתאום מאד מוזר לפגוש מטיילים אחרי יומיים וחצי בלי נפש חיה בטיול. אחרי עוד כמה ק"מ ורחיצה בנהר הגענו לנק' מסודרת, עם שולחנות פיקניק ומשרדים של השמורה (שהיו סגורים). האמת היא שבהחלט אפשרי לתפור את המשך ההליכה לגסט האוס מאחר ושארית הדרך מישורית לחלוטין ומאפשרת קצב מהיר יחסית. אנחנו היינו מותשים וכל השרירים כאבו לנו והחלטנו שבא לנו להגיע לגסט האוס בשעה נורמלית ולאכול ארוחת ערב מפנקת :)
הזמנו לנו עם עוד שני מטיילים נוספים מהגסט-האוס מונית חזרה (עלה בסביבות ה 250 ראנד) וסיימנו בארוחה חגיגית מלאה בסיפורים וחוויות סביב האח בגסט-האוס.
מומלץ בחום! תהנו

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )