טרק "אבונה יוסף"- אתיופיה

ארבעה ימים קסומים בין נופים יפים, והזדמנות לחוות את חיי הכפריים באתיופיה

גם לאתיופיה חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולApril 2018
משך הטיול4 ימים
עונה מומלצתבאתיופיה ניתן לבקר בכל עונות השנה, כשלכל עונה יתרון משלה- העונה המומלצת ביותר היא בין ספטמבר לינואר, אחרי שנגמרת עונת הגשמים והכל ירוק. זו גם העונה העמוסה ביותר בתיירים. בין פברואר למאי זו העונה היבשה, הנוף עשוי להיות מדברי יותר, אך יפה, והמזג אויר נוח לטיול. באפריל כבר עשויים להתחיל גשמים בדרום המדינה. מיוני ועד אוגוסט זו עונת הגשמים ועדיף להימנע מלהגיע לאזור הצפוני בעיקר. הגשמים יכולים לפגוע ביציאה לאטרקציות ובנסיעות ממקום למקום...

הגעה

העיר ממנה יוצאים לטרק היא לליבלה.
אנחנו הגענו לשם בהסעה ממקלה, לאחר שהיינו בדנאקיל עם אבבה ("דנאקיל" זה טיול ג'יפים במדבריות של צפון אתיופיה)- כשאנחנו היינו שם ניתן היה לבקש מאבבה שיקחו אותנו ליעד הבא, כלול במחיר ששילמנו על הטיול איתה.
אפשר להגיע לליבלה בטיסה מרוב הערים הגדולות באתיופיה וכמובן שאפשר להגיע באוטובוסים.
המרחקים באתיופיה יכולים להיות גדולים, וחלק מהנסיעות מתחלקות ליומיים כדי לא לנסוע בחושך, כך שחשוב לתכנן את המסלול בהיגיון ולעשות נסיעות פחות ארוכות.

מלליבלה המשכנו לאאורומבה (קיבוץ אתיופי), באוטובוס שהיעד הסופי שלו זה בהר דאר.
*כדי לקנות כרטיס צריך להגיע יום קודם לתחנה המרכזית, רצוי ב14:00. לפני הם לא ידעו אם בכלל ייצא אוטובוס בבוקר למחרת. כרטיס עולה 130 ביר, לנו לקחו גם 50 ביר על התיקים (כמובן שלמקומיים לא לוקחים כסף על תיקים, צריך לנסות להתמקח על זה).
האוטובוס יצא ב6:00, ממליצות להגיע לפחות שעה לפני היציאה של האוטובוס כדי לתפוס מקום בישיבה. הנסיעה לקחה 7 שעות, עם הפסקה לארוחת צהריים. בעיקרון אין תחנה בצומת של אאורומבה, צריך לבקש מהנהג שיעצור. אם הוא לא עוצר, צריך לרדת בווארטה ולהחליף אוטובוס.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

רקע

לליבלה היא עיר שממוקמת על הר, עם נוף יפייפה. היא נחשבת עבור המקומיים כירושלים השנייה. יש בעיר כנסיות חצובות באבן שאפשר לראות, בתשלום כמובן, ואפשר לצאת לטיולי יום קצרים ולצפות בנופים מנקודות שונות.
מסביב לליבלה, על ההרים, ישנם כפרים קטנים. את המקומיים מהכפרים ניתן לראות ברחבי העיר- את הילדים שמגיעים לבתי הספר או את המבוגרים שבאים לקנות ולמכור בשוק.
אם רוצים לחוות את אנשי הכפרים, ולראות את הנופים מהפסגות שמעל לליבלה, מומלץ לצאת לטרק ה"אבונה יוסף".

התארגנות ויציאה לטרק

לפני היציאה לטרק מומלץ לברר על מדריך מומלץ מפי ישראלים או תיירים אחרים. נתקלנו לא מעט בסיפורים של חבר'ה שקבעו עם מישהו שפגשו שם והוא לא הגיע בבוקר של הטיול אחרי ששילמו לו חלק מהכסף (המדריכים מבקשים שישלמו לפני חלק מהסכום כי הם הולכים לקנות אוכל ומשלמים על פורטר וכו).
אנחנו ממליצות על סיסאיי, שהיה מקסים ומצחיק והוא יודע אנגלית ברמה גבוהה. עבורנו זה היה טרק ראשון והוא מאוד הרגיע אותנו (וגם הוא הציל חברות שדפקו להן ברז באותו בוקר- הגיע אליהן ועזר להן להתארגן בזמן קצר כדי להוציא אותן באותו יום). בקיצור, מומלץ- 0943801987. אין לו וואטסאפ.
אנחנו היינו 5 ושילמנו 20$ לאדם ל4 ימים, המחיר בדרך כלל הוא 25$. זה כולל הכל- אוכל (וטבח), מים, פורטר ונסיעה לתחילת המסלול..
ביום שלפני היציאה קבענו איתו שיסביר לנו הכל, הוא היה סבלני ופירט לנו על המסלול. קבענו איתו שעת יציאה והוא אסף אותנו מהמלון לנקודת ההתחלה. חשוב לסכם עם המדריך את כל הפרטים מראש.
**גבהים- הגובה בטרק מגיע בשיאו לכ-4,200 מטר, כך שחשוב לשים לב לתחושות. העלייה ביום הראשון היא של כ-1000 מטר, עד גובה 3,900 בערך, ולאחר מכן עולים ויורדים באותו יום. חשוב לשתות הרבה מים כשעולים בגובה!
**ציוד- שקי שינה (מי שאין לו שווה לשאול את המדריך אולי אפשר להתארגן על משהו שם), כובע, נעלי הליכה נוחות, פנס (בערב חושך ברגע שמתרחקים מטר מהמדורה), נייר טואלט, מברשת שיניים, בגדים חמים (!!), קלפים (לימדנו את הילדים של המשפחה שהתארחנו אצלם- חוויה). את שאר הציוד תשאירו במלון שלכם.
מומלץ להביא גם נשנושים לדרך ולוודא עם המדריך שהוא מביא מספיק מים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

הטרק

האבונה יוסף הוא טרק של 4 ימים (שמענו על אנשים שקיצרו ל3, לדעתנו לא מומלץ)

היום הראשון: רוב היום בעלייה (עולים כ-1000 מטר בגובה). מתחילים מנקודה שבה הכביש מסתיים, שם הבז'ז' (טוקטוק) יוריד אתכם. משם עולים בחורשה כשעה, וכשיוצאים מהחורשה מתחיל הנוף והעלייה נעשית קצת קשה יותר. הגובה מקשה על הגוף ועל הנשימה, מה שגורם לעלייה להרגיש קצת יותר קשה, אבל אחרי כ-3-4 שעות מגיעים לנקודה הגבוהה ומתיישבים לנוח מול הנוף, והגוף שוכח את הקושי. בנקודה זו, של סיום העלייה, כשהיינו גמורים, סיסאיי נתן לכל אחד קופסא עם פיצה לארוחת צהריים, מה שהשכיח לגמרי כל קושי ועשה אותנו מאושרים.. מהנקודה הזו ממשיכים עוד כשעתיים בדרך מישורית יחסית עד הכפר שבו מתארחים.
הגענו בצהריים המאוחרים למשפחה שאירחה אותנו, שקיבלו אותנו עם תה וחיוך ענק. המשפחה גרה בבקתה, שבאמצע שלה יש מדורה, החיות נכנסות ויוצאות (ובלילה ישנות איתם בפנים- זה מחמם את הבקתה), וכל המשפחה ישנה יחד על מעין דרגשים כאלו. יש בקתה נוספת, ליד הבקתה של המשפחה, שם הם מארחים מטיילים, שיש בה מזרונים על הרצפה. אחרי שהתאוששנו קצת הלכנו עם סיסאיי לראות את הכנסייה של הכפר. בערב שיחקנו עם הילדים בקלפים ובכדור, למדנו מהאמא כמה מילים בשפה שלהם ואכלנו עם המשפחה. לאחר ארוחת הערב, העבירו אותנו טקס קבלת אורחים (שמאוד הפתיע אותנו, אך נאמר לנו שאסור לסרב, כדי שלא יעלבו)- האמא עברה עם קערת מים חמים ושטפה לנו את הרגליים תוך כדי שהיא לוחצת עליהם ומוציאה מאיתנו אנחות- ספק צחוק ספק כאב.

היום השני: היום השני הוא לנקודה הכי גבוהה על ההר (4,200). כשאנחנו היינו שם היה ערפל וכשהתקרבנו לנקודה הזו סיסאיי הציע שנטפס למקום ממנו נראה טוב יותר את הנוף. ההליכה ברובה לא קשה, העליות לא רצופות ובין עלייה לעלייה יש מישור ולפעמים אפילו ירידה. ביום זה הלכנו הלוך-חזור לבית המשפה שאירחה אותנו. יצאנו אחרי ארוחת בוקר וחזרנו אחר הצהריים. במהלך ההליכה רואים את חיי המקומיים, ולפעמים הילדים יכולים להציק כי הם לא רגילים לראות הרבה תיירים וזאת התרגשות גדולה. הילדים נוהגים לצעוק לתיירים "מאני מאני" או "פן", סיסאיי הסביר לנו שזה בגלל שהם בטוחים שככה קוראים לנו, ולא כי הם רוצים שניתן להם כסף.
כשחזרנו חיכה לנו מרק חם, וגם הפעם- ארוחת ערב עם המשפחה.

היום השלישי: במקרה באותו יום נחנכה כנסייה גדולה וכל אנשי הכפרים מסביב הגיעו לטקס מיוחד. סיסאיי שאל אם נרצה ללכת לשם ושמחנו להצעה. ההליכה הייתה קלילה יחסית וזו הייתה הזדמנות לתת לגוף לנוח קצת. בטקס עצמו לא הבנו את מה שהם אמרו, אבל היה מרשים לראות את כולם לבושים לבד, רוקדים ושרים. הטקס נגמר בארוחת צהריים ענקית. לאחר מכן סיסאיי לקח אותנו לנקודת תצפית יפה וחזרנו שוב לקראת אחר הצהריים לבית המשפחה.
בדרך כלל אין טקס מיוחד ולפי מה שסיסאיי הסביר לנו, ביום הזה אפשר לעשות טיולי יום לתצפיות שונות על ההר. למרות שאפשר גם לרדת ביום השלישי ולקצר את הטרק, לדעתנו שווה להישאר. הנופים יפים ולא רואים כאלו ברוב אתיופיה, והמשפחה מקסימה, כך שאנחנו שמחנו שיש לנו עוד לילה אצלם.

היום הרביעי: ביום זה יורדים מההר חזרה ללליבלה. הירידה נעשית באותה דרך בה עלינו, ולוקחת פחות זמן, ככה שיצאנו בבוקר והגענו כבר בצהריים לעיר.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )