אבק דרכים וקארמה באאוטבק האוסטרלי

מסע רכוב בן שבועיים וחצי מאדלייד בדרום, אל פרת' במערב, דרך הכבישים האדומים האין סופיים של האאוט-בק האוסטרלי. פלינדרס ריינג'רס, אולרו, אליס ספרינגס, קאטה ג'וטה, ווסט מקדונלד ריינג'רס ועוד.

תאריך הטיול2017 M03
משך הטיול15 ימים
עונה מומלצתמרץ-נובמבר

למה אאוט-בק כשיש איסט קוסט?

הכל התחיל ביום חמישי אפור במלבורן. אחרי כמעט חודש בויקטוריה ובפאקרים המטריפים שסביבה. הורדתי את נדיה בשדה התעופה, היא טסה חזרה לחיים שלה בביירון, ואני חזרתי לאוטו בלי שום מושג לאן אני ממשיך מכאן.
דרך הגרייט אושן רואד, דהרתי אל סאוט אוסטרליה, נגעלתי מהבניינים והבטון באדלייד והגעתי לפורט אוגוסטה. מבט חטוף על המפה סיפר לי פתאום שהאאוטבק האדום לא רחוק בכלל.
ישבתי בערב וחשבתי עם עצמי "מה אני רוצה". הקולות החזקים שבתוכי צעקו "שגרה", ביקשו דירה, עבודה וגלים. החלטתי לתת פוש למרגרט ריבר שנמצאת בחוף המערבי. שם אמצא עבודה, דירה ואכבר גלים שיכניסו לי המון שמחה ללב. וכל זה רק 2500 ק"מ ממני(:
מפה לשם קמתי בבוקר הנעתי את השור הזועם ונסעתי 800 ק"מ דוך צפונה אל תוך האאוטבק. וזו הייתה רק ההתחלה.
אזזז... על מה אנחנו מדברים?
טיול של שבועיים, ברכב (עדיף 4X4) אל תוך האאוטבק האוסטרלי. מה זה אאוטבק? מילה יפה למקום שאף אחד לא רוצה לגור בו. מדבר.
איפה?
יציאה מאדלייד או סביבה, וסיום בחופה הדרומי של ווסטרן אוסטרליה.
מי?
אני וטורו (השור הזועם, לאנד קרוזר פראדו, אדום כמו האאוטבק עם סערוב אבוריג'יני רמה א פלוס)
כמה? (כסף)
מלא! אבל מלא! דלק. לכל השבועיים, סביב ה1200$. אם אתם בזוג ומעלה – הכל נהיה זול בהרבה וזה כיוון שההוצאה הגדולה ביותר היא על דלק.
למה?
כי הכי כיף זה לאבד את עצמך ואז למצוא.
הטמפרטורה?
חשבתי שמרץ זה תחילת החורף...? חם ומגניב. חם ומחניק. אבל איך היה אומר דין – חום זה סטייט אופ מיינד. אנחנו מהמידל איסט בשבילנו זה בדיחה.

יום א' - פורט אוגוסטה למארלי דרך פלינדרס ריינג'רס

אז ישנתי צמוד לפארק שעשועים בפורט אוגוסטה שנמצא ממש מתחת לגשר החוצה את העיירה. יש שם שירותים ואפילו מקלחת ציבורית נחמדת. בבוקר נכנסתי לווליס (וולוורת') להתחמש למסע. באופן כללי – ראוי וכדאי להכין את האוטו לטיול כזה. אבל לא כאן המקום לפרט מה מכיל רכב שהוא בכלל בית.
בכל אופן למסע הזה בהחלט בהחלט חשוב שיהיה לכם: 2 מיכלי דלק של 20 ליטר כל אחד(כלומר אפשרות לסחוב 40 ליטר דלק). 40 ליטר מים (מי שתיה!), אוכל יבש לכל התקופה, למרות שאת זה אפשר לקנות גם בדרכים ותהיה אפשרות התחמשות נוספת באליס ספרינגס פשוט מעט יקר יותר.
מפורט אוגוסטו עליתי אל הפארק הלאומי פלינדר ריינג'רס.
רכס הרים ירקרק חום, שומם, נעים וחמים. הנקודה המרכזית ביותר בפארק נקראת wilpena pound שם אפשר לשלם 5 ד' ולקחת אוטובוס למסלול הליכה קצר הנותן תצפית על הרכס. התצפית הייתה די מאכזבת אם לאמר את האמת. הזמן היחיד שבו היא מטריפה הוא הזריחה. האוטובוס עוזב 5 פעמים ביום. 5 בבוקר, 9, 11, 13, 15. (כל יציאה זה גם איסוף חזור. האחרון חוזר ב17). אני לא התלהבתי, ועדיין הנעתי את השור ויצאתי לנהיגה עצמאית ב2 השבילים המרכזיים בפארק. מה שבעצם אפשר לי לא לחזור דרומה להוקאר, ולעלות ישר על הכביש צפונה לכיוון מארלי - marlee.
הגעתי למארלי לפנות ערב סביב השעה 17:30 בתקווה גדולה למצוא דלק שמתאים לרכב שלי.
אז אפרט כאן קצת את ענייני הדלק: הרכב שלי נוסע על פטרול, יענו – בנזין. באוסטרליה ישנם שלושה סוגי בנזין – 91, 95, 98. הם כמובן קוראים לזה אנלידד. המספרים מציינים את רמת האוקטן וכו', כש98 הוא האיכותי ביותר. והוא מה שאני צריך לרכב או לפחות 95. אבל ברוב העיירות הנידחות הללו – כל מה שתמצאו, וגם זה ביוקר- הוא אנלידד 91, או דיזל. וגם זה במחיר של 40 סנט יותר מהמחיר הרגיל. ככל שמתקרבים לאליס ספרינגס המחירים עולים ומגיעים ל60 סנט יותר ממחיר רגיל. באליס המחיר יורד מעט.
עכשיו בא נעשה חישוב! 2 מיכלי דלק עולים בקיי מארט 20 דולר לאחד. ביחד 40. תידלקתם בעיירות נידחות 100 ליטר במצטבר (מה שכנראה יקרה) וכבר בזבזתם את ה40 דולר האלו. הבאתם איתכם דלק מאדלייד – והנה אתם מתחילים לחסוך. זה ישרת אתכם גם בהמשך כמובן.
אז במארלי לא מצאתי דלק מתאים, אבל מצאתי 2 בקפקריות להעביר איתן את הלילה. האחת מארגנטינה והשניה משוודיה, ככה שתירגלי קצת את רמת הספרדית הנשכחת שלי מדרום אמריקה. בעיירה יש פאב קטן ומאובק, עם אווירת אאוטבק אמיתית. סה"כ חיים שם 70 אנשים, כולם מכירים את כולם ונורא חביבים. עזרו לי בשאלות לגבי הצירים, פתחו איתי מפות והצביעו לכאן ולשם. ו... הייתה אחלה בירה!

יום ב' אודנדטה טרק ופאנצ'ר של החיים. וויאליאם קריק, קובאר פאדי ומארלה

בבוקר התעוררתי לזריחה על מוזיאון תחנת הרכבת בעיירה, ישנתי ממש שם כי העיירה מסתכמת בדונם וחצי בערך אם אתם שואלים אותי. מול המוזיאון יש שירותים, פחי זבל וכדומה.
עם שחר הנעתי את השור ויצאנו לאודנדטה טראק! 613 ק"מ של אבק. 3 עיירות בדרך. איזה כיף!
100 ק"מ ראשונים עברו חלק, עד שהרגשתי לרגע את התחת של הרכב רוקד סלסה עם החצץ. הורדתי הילוך לרביעי ועדיין ריקודים. שלישי.. וגם בשני.. ריקוד. עצרתי בצד, אפילו לא הסתכלתי על הצמיג אלא פשוט ירדתי עם הכלים. יש לי פאקינג פאנצ'ר באחורי שמאלי.
למה זה כזה רע? כי יש אנשים שנוסעים באאוטבק עם 2 גלגלים ספייר. פאנצ'ר ראשון זה פאנן, השאלה היא מה אם מרפי בא לבקר פעם שניה. החלפתי גלגל זריז והתפללתי במשך 200 ק"מ שלא יהיה לי עוד פאנצ'ר שאין לי איך להתמודד איתו.
2 ק"מ מוויליאם קריק אפשר היה לראות שמדובר בעיירה של בית וחצי. ומה הסיכוי שאמצא שם צמיג תואם. עם זאת לא איבדתי תקווה ומיד עם הכניסה לעיירה הכל שוב חייך. חיים שם מעט מאוד משפחות, והמשפחה הוותיקה והעיקרית בעיירה היא בעלת הקארוואן פארק, הפאב והמלון. כולם היו לבושים חגיגי מאוד, וזיהיתי כמה צלמים ומראיינים ואנשים סמי חשובים בחליפות. ביררתי על מה כל המהומה וככה הסתבר לי שממש באותו היום, לראשונה בתולדות המקום, קורה טקס החניכה לאנטנה סלולרית חדשה.
רק אתמול שמחתי ככ שלא היית לי קליטה במאריי (כי שם עוד לא חנכו אנטנה) והנה כאן כולם ככ שמחים על הדבר ורק אני הייתי מעט עצוב. בנאום של הבחור מטעם החברה הסלולרית הוא דיבר על כך ש"מעכשיו אנשים המגיעים לוויליאם קריק יוכלו סוף סוף לשתף את החברים והמשפחה שלהם בפייסבוק באופן מיידי בחוויות שהם חווים במקום הנפלא הזה". ואני רק חשבתי שאם מישהו נוסע עד החור תחת הזה 1800 קמ ממלבורן, 1000 קמ מאדלייד, 250 קמ מכל כביש סלול – אולי אנטנות סלולריות זה בדיוק מה שהוא מנסה לברוח ממנו, וגם את זה הבאתם עד אליו.
התעוררתי מהמחשבות למראה הצמיג המסכן שלי על הגב של הג'יפ, וכנראה שהפעם הקארמה הייתה איתי ונמצא לי הצמיד הנכון בעיירה הסלולרית החדשה במחיר מופקע של 165 דולר.
שילמתי כמו ילד טוב, התחננתי לפחות לסטיקר מתנה ולא קיבלתי (פאקינג 4.5 דולר לסטיקר..). ויצאתי שוב אל העפר הכבד. מיד ביציאה מוויליאם קריק יהיה עליכם לקבל החלטה אם אתם רוצים לסוע ישירות למארלה, או לעבור בקובר פאדי. החלטתי לעבור בקובר פאדי בעיקר כי לא הייתי בטוח שיהיה אנלידד 98 במארלה. וגם כי שמעתי דבר או שניים על המקום. בפועל זו הייתה טעות כיוון שניתן להמשיך דרך העפר עד מארלה – ושם יש תחנת דלק גדולה (ויקרה כמובן).
קובר פאדי!
עיירת קורים ה-ז-ו-י-ה. רוב האנשים חיים במערות מתחת לאדמה, ובגדול כל מטאטא יורה. משמע- כל תושב הוא גם כורה אבני אופל בזמנו הפנוי. לא אהיה מדריך תיירים שמושך אתכם לחוויה הגיאולוגית הזו. אני ראיתי בקובר פאדי לא יותר מזבובים וסופרמרקט iga. ממש בכניסה לעיירה מצד שמאל ישנו פארק גדול עם שירותים ועמדת בישול. אם תבשלו זריז צהריים תספיקו להגיע למארלה עד השקיעה.. ואיזו שקיעה! בקובר פאדי ישנם כל סוגי הדלק. במחירי האאוטבק.
מקובר פאדי למארלה נוסעים על חלקו הדרומי של סטיוארט היי ווי. המהירות המותרת בחלק הזה היא 110 קמש. כמובן שחטפתי דוח בדיוק בשניה שלא שמתי לב על נהיגה במהירות מופרזת של.. שימו לב.. 9 קמש מעל המותר! מטורף שכמוני. על ענייני דוחות באוסטרליה והאם לשלם אותם יש לפנות אליי בפרטי(: אניווי – אל תחטפו דוח.
למארלה הגעתי ממש עם שקיעה. מהחווה לא ראיתי שקיעה אאוטבקית אינלנדית ככ יפה. עצרתי קילומטר מהיישוב עצמו הוצאתי הגיטרה עליתי על הגג ושרתי בקולי קולות אל המדבר. אפחד לא שמע אותי כנראה. אולי כמה נשרים וקנגרוס.
אין במארלה באמת ישוב. זה רק קראוון פארק שעם קצת גישוש והתגנבות תצליחו לחלץ מבק פקר נחמד ששילם את הקוד למקלחות ולתת איזה וויש. יש דלק. יש בירה. את האוטו חניתי ללילה בחניית עפר עצומה שנועדה למשאיות.

יום ג' + ד' ממאלה לאליס ספרינגס, סידורים באליס

עם שחר יצאתי לדרך הארוכה והמשמימה לאליס ספרינגס דרך סטיוארט היי ווי. 450 ק"מ בערך. מאוד משעממים. בדרך עצרתי בקולגרה לבירה שאמנם לא מיוצרת שם אבל נמכרת אך ורק בפאב (לאגר לא כהה מידי ולא טעימה מידי..). הכביש היה משעמם מוות. זמן לכבות את המוזיקה ולעשות מדיטציה תוך כדי נהיגה איטית ובטוחה.
אחרי 200-250 ק"מ נכנסתי אל הנורת'ן טריטורי! על הכניסה יבשר לכם שלט ואנדרטת אבן צנועה, אבל חשוב מהכל – שלט מהירות חדש המאפשר לסוע 130 קמש! עוד 200 ק"מ קצת יותר אדומים ויותר מעניינים ועם צהרים הגעתי לאליס ספרינגס!
אז מה קורה פה באליס? כביכול עיר עם מרכז מאוד מאוד קטן של חנויות ומרכזי קניות. פאסט פוד על כל סוגיו (קי אף סי, מקדונלד, האנגרי ג'קס דומינוס וכו'). תחנות דלק, חנויות להשכרת רכבים, מוסכים, צמיגים, קיי מארט, ווליס, קולס וכו'.
בערב שתיתי בירה איפה שהוא להוריד את הפאניקה, עשיתי יוגה באיזה פארק נידח, ודיברתי קצת עם מקומיים. אז מה אתם הולכים לראות שם?
מעבר למיקום היפה של העיירה בין כמה רכסי הרים, אותם ניתן לראות מאנזאק פוינט, האנשים שצובעים את הרחובות וכנראה ימשכו את תשומת לבכם – הם האבוריגי'נים. כשעבדתי בחווה באאוטבק פגשתי בהם בעיירות סביב, לרוב קיוויתי שלא מדובר במדגם מייצג. קצרה היריעה לספר אודותיהם ואודותיי רק אגיד שביליתי שלוש שנים בלימודי קרימינולוגיה, ועוד 4 שנים של עבודה קהילתית שונה בישראל. ככה שהנכתב אינו מתוך רחמים, או כעס אלא מנסה להציג מציאות שהלוואי וביכולתנו היה לשנות.
אז רחובות אליס מנוקדים באבוריג'ינים, חלקם יחפים, חלקם שיכורים, חלקם עושים באנגים במדשאות. חלקם יבקשו מכם אוכל, או ינסו לקחת בכוח, יבקשו שתקנו להם אלכוהול מכספם שלהם או מכספכם, ישבו לידכם, יצעקו עליכם בלי כוונה רעה אבל באופן שאתכם אולי מעט יפחיד, ינעצו בכם אולי מבטים, אבל לא באמת נראה שמשהו רע או חלילה מסוכן עלול לקרות לכם. יש לסרב בנימוס למה שלא לטעמכם, ולהסכים בנימוס למה שכן. ככה למשל הבאתי את הענבים שלי לאשה שביקשה, ואת האורז שנשאר לי מבישול הערב לאיש מבוגר.
עם קשר ובלי קשר פיסקה חדשה וללא כל כוונת זדון אני ממליץ!! לנעול את הרכב, לשאת עליכם את הדרכון, הפלאפון, האשראי וכל הדברים החשובים מהמכונית. ל-א לישון ברחוב ברכב. אפילו אם זה אומר לשלם לקמפסייט. אבל יש לכם אותי אז לא תצטרכו לשלם בכלל או לא הרבה – אני ישנתי בgap view hotel בתכלס פעם היה כנראה רק קמפסייט לחברה הזו ואז הם פתחו הוטל ונמאס להם מהקאמפ. אז אין אפחד בכניסה. באתי מאוחר, ישנתי, קמתי מוקדם – נסעתי. יום למחרת השתמשתי במקלחות וכו' וכבר שילמתי. 11 דולר לרכב. מחיר הוגן! מקלחת חמה(:
יום ד' – יום סידורים באליס
מה אתם מחפשים באליס?
על כל ההרפתקאות תקראו בלונלי בלנט. אני הוצאתי כאן זריז 3 פרמיטים שעליכם להוציא במידה ותרצו להמשיך את המסלול למערב אוסטרליה דרך המדבר.
זה מאוד פשוט ובחינם. את 2 הפרמיטים הראשונים מוציאים ב central land council. אתם מבקשים טרנסיט פרמיט למריני לופ. בנוסף נכנסים לאתר האינטרנט שלהם- הם יגידו לכם כבר, ועושים אפליקיישן לטרנסיט פרמיט לווסטרן אוסטרליה בורדר.
את הפרמיט השלישי תוציאו במשרדי Ngaanyatjarra council. שם תמלאו דף מידע ותוך 5 דק' ידפיסו לכם את האישור. יבקשו מכם שם לתת שלושה ימים מדוייקים בהם תסעו דרך הטירטוריה. לכן חשוב לדעת כמה זמן אתם מתכננים להיות בהרי מקדונלד המערביים, הקינגס קניון והאולרו.
דברים נוספים שארגנתי – 40 ליטר דלק + 80 ליטר במיכל.(סה"כ 120 ליטר שמאפשרים לי לסוע 1000 ק"מ בלי לתדלק), מים מים מים לשתייה. אוכל. יש להיפטר מכל הבירות והאלכוהול שיש לכם במידה ויש כי אסור להכניס לשטחים ההם אלכוהול. כמו כן, הדלק היחיד שמותר להכניס נקרא אופל – זהו דלק מיוחד שפותח באוסטרליה שלא ניתן להריח אותו ולהתמסטל. אני יודע שבניתם על זה ואת מריחי דלק קרחניסטיים של העולם – אבל תצטרכו להגמל לשבוע וקצת. הסיבה היא התמכרות מטורפת לחומרים בדרכים שתעברו דרכם בדרככם לווסטרן אוסטרליה. שם יש איסור על מכירה וקנייה וכו של אלכוהול ואין דלק שעושה סאטלה. עמכם הסליחה. (אני לקחתי איתי את הדלק שלי 98 אוקטן והתפללתי לטוב.)

2 פאבים נחמדים מאוד באליס הם Epiloghe ו - Montes. במונטאס יש מעין ביר גארדן, ובאפילוג מוזיקה חיה ובמה פתוחה. כיף!

יום ה' מאליס למקדונלד ריינג'רס

מקדונלד ריינג'רס המערביים נמצאים כחצי שעה - שעה נסיעה מאליס. רכס מרהיב בעניי! ישנו בסה"כ ציר אחד שנוסע ממזרח למערב, מדרום לרכס עצמו. לאורך הציר תראו שלטים לנקודות עניין מרכזיות. אני ביקרתי ב3 מקומות - Ellery creek big hole, ormiston gorge, glen helen.
כולם נקודות עם מים טובים לשחייה. ברובם יש חניה ואזור בישול והמון המון זבובים!

את הלילה העברתי למרגלות mt sonder. ההר הגבוהה ביותר בסביבה שעליו ניתן לטפס, שני בגובהו בטריטוריה הצפונית ל אוסטרליה (קודם לו מאונט זיל אותו ניתן לראות מהפסגה לכיוון צפון מערב). החניון לטיפוס נקרא Redbank gorge וגם שם ישנם בריכות ומים שמזכירים ממש את הדארג'ה שלנו.

בערב הגיע אל החניון עוד לאנד קרוזר עם שלוש סטודניות לרפואה מאוניברסיטת אליס ספרינגס. איזה כיף שלא הייתי צריך להעביר את הלילה שם לבד.. כמו כן הנסיכות באו עמוסות כל טוב בבשר, ירקות ויין! אז קיבלתי איזה חיוך קארמה. התכנון היה ללכת לישון מוקדם, לקום ב4 לפנות בוקר ולרוץ/לטפס את ההר.

למה בעצם לפנות בוקר? הרגשתי שתהיה זריחה מהממת, בנוסף - החל מ9:00 מתחיל להיות חם מאוד (במרץ/אפריל. אחכ אולי יותר נעים) ולא רציתי להכנס לשעות החמות. הדרך למעלה אורכת 8 קילומטר, ועוד 8 קילומטר חזור. במידע של הפארק הם רושמים שאמור לקחת 5 שעות טיפוס ו4 שעות חזרה. ובכן-- שקר! חח

קמתי ב5 ולא ב4 כי גופי בגד בי אחרי היין של אמש. עליתי על נעלי ריצה ומכנס קצר. לקחתי איתי 2 ליטר מים שבהחלט לא הספיקו ויצאתי לדרך. מיד שתתחילו את המסלול - תגיעו לערוץ-נחל (יבש) רחב וחולי. (בעצם הערוץ שמוביל לנקיק הנקרא רדבאנק ג'ורג). עליכם לחצות את הערוץ אל הגדה השניה, ושם לחפש את המסלול המטפס אל מאונד סונדר. אני לא ידעתי אתזה. תוסיפו לזה חושך ואת השעה 5 בבוקר - ופשוט זרמתי עם הנחל עד כשאני מבין איפה הפסגה ומבין שעליי לטפס מזרחה על הרכס. אחרי 2 קמ נגמרו גם השבילים שהמצאתי לעצמי בראש והבנתי שתכלס אני מבורבר איבדתי את המסלול בוודאות (בפועל יש שלט לבן עם חץ כחול כל איזה 200 מטר). אז אני והפצל שלי התחלנו לפסטן 4 ק"מ (ככה אמר הגארמין) מזרחה בכל הכוח. צוקים סלעים סיחים ועניינים. ואני כבר מדמיין בראש איך אני מוכש ע"י נחש ומת פה בלי שאף אחד איי פעם ימצא את הגופה שלי. אחרי 4 ק"מ קשים מאוד כשהרגליים שלי כבר שרוטות הגעתי לאיזו פסגה שממנה היה אפשר להבין איפה אני. ידעתי איפה עובר המסלול והבנתי את הטעות שלי והתחלתי לחתוך דוח צפונה כדי לפגוש את הטראק המקורי. השעה כבר הייתה 6, היו לי רק 2 ליטר מים, והבנתי שבלי המסלול המסומן אני בחיים לא עושה אתזה בזמן. הקצתי לעצמי עד 7 למצוא את המסלול אחרת אני חותך חזרה למטה.
עוד לא עשיתי 30 מטר צפונה ו.. בום! המסלול! איזה אושר.. דרך נעימה להליכה, טיפוס מתון! התחלתי לרוץ סוף סוף. ב7:00 הייתי בפיסגה. משמע - שעתיים טיפוס כולל ההתברברות שלי שם (שאולי הייתה קיצור דרך..?חח) בדרך למעלה פגשתי זוג שהתחיל לטפס ב3:00 לפנות בוקר והגיע בזמן לזריחה ב6 (שלא כמוני חח). אז בטיפוס סביר זה לוקח 3 שעות, בריצה והתברברות שעתייים. והנוף מהמם! נדיר ביותר וחוששני שלא ראיתי כזה מאז אתיופיה.
יש ספר מבקרים חמוד, ומפה המצביעה לכל הכיוונים ומה יש איפה(: הדרך למטה לקחה שעה ורבע פלוס מינוס. את המים סיימתי 3 ק"מ לפני הסיום שזה רע מאוד! ב9 כבר היה חם פיצוצים. קפצתי להתרעננות בנקיק של רדבאנק גורג'. ממש ממש ממש דארגה שכזה. היזהרו מהסלעים במים הם מפתיעים.
עייף אחרי 18 ק"מ בישלתי משהו זריז והתחלתי להתקדם לקינגס קניון! הדרך לקינגס נקראת "מאריני לופ". שבילי עפר די טובים, מהירות ממוצעת של 60-80 קמש. יש לנהוג בזהירות כמובן. לדעתי לדרך זו חובה רכב 4על4. אפשרי גם ברכב אחר גבוה מעט, בכל אופן עם פריווט פשוט יהיה לא נעים ותצטרכו לנהוג מאוד לאט.
הגעתי לקינגס. לא התרשמתי. נראה כמו איזה נחל בערבה שאיני זוכר את שמו (אולי נחל ברק..). בכל אופן הגעתי אחרי צהריים, המסלול ההיקפי היה סגור בגלל החום והשעה והיה אפשר רק להכנס עד נקודה מסויימת בנקיק עצמו. החלטתי להמשיך. ייתכן והמקום בהחלט יפה יותר מלמעלה ושווה היה לעשות שם לילה ולהכנס בבוקר.
נסעתי ונסעתי ונסעתי לכיוון האולרו, עד שירדה השמש ואפילו מרחוק לא ראיתי את הסלע העצום. החלטתי לעצור איפה שזה לא יהיה כי לחלוטין לא מומלץ לנסוע בכבישים האלו בלילה (בקר, קנגורו, גמלים וכו' על הכביש. אתם לא רוצים להכנס בשור ששוקל טון).
בצד ימין של הכביש לאולרו (ראו מפה..) ולא רחוק בכלל מהסלע הגדול (אולי שעה וקצת נסיעה) ישנו קאמפינג חינם עם מקלחות הנקרא curtin springs. עשיתי שם לילה ובירה, היו כבר המון קאמפרים ובק פקרס והאווירה הייתה נחמדה מאוד!

יום ו' - אולרו וקאטה ג'וטה

קמתי שעה לפני הזריחה כי הבטיחו לי שהאולרו הכי יפה בבוקר (במבט ממזרח) או בערב (במבט ממערב) וזה בגלל הגוונים שמעניקה לו השמש העולה. כבר ראיתי מליון תמונות של הדבר הזה. אבל באמת באמת שכלום לא מכין אותך לסלע המטורף! פשוט סלע בולט איזה מליון מטר מעל האדמה במישור פראי עצום. משהו אדום וענק. מצאתי נקודת תצפית יפה בצד הכביש, לא רחוק מהעיירה יולארה, ועדיין מחוץ לפארק הלאומי עצמו. עשיתי לי קפה ומדיטציה של בוקר מול הסלע המטורף הזה. אני בכללי חושב שהזריחה זה הזמן הטוב ביותר באאוטבק. עוד לא חם, היתושים כבר עוזבים, הזבובים עוד ישנים. מושלם.

עצרתי ביולארה לדלק וקניות בסופר, כליטר דלק עולה 2.2 דולר!! שזה דולר יותר ממה שתמצאו נניח ב... סידני! איי....
הנסיעה מיולארה לאולרו קצרה, ובכניסה תצטרכו לשלם 25$ לאדם. אלא אם בא לכם לא לשלם, פשוט תגידו שאתם חוצים את הפארק בדרככם למערב אוסטרליה. יבקשו מכם להציג את הפרמיט שלכם (שיש לכם..!) ויתנו לכם לעבור כשבפועל אסור לכם לעצור בשמורה. אבל יש שם ככ הרבה מבקרים, ואין שום סיכוי שמישהו בכלל ישים אליכם לב. לשיקולכם!

אין מה להרחיב על האולרו כי תהיו שם ווודאי תבינו. הטיפוס אסור בערך ב70% מהזמן בגלל... רוחות חזקות, חום, גשם, טקסים דתיים ועוד ועוד. אני לא זכיתי לטפס אבל יצאתי לריצה של 4 ק"מ סביב הסלע. חביב ביותר. הטיפוס נראה הרבה יותר מעניין וכיף(:

שם המשכתי לקאטה ג'וטה. הר אולגה כך אומרים. נו תראו תגיעו(: עוד כמה הרי אבן אדומים ויפים. אבל משהו בער בי כבר ורצה להמשיך למערב! הרגשתי שמחכה לי שם דרך ייחודית. תרבות. משהו שונה וחדש. אז הנעתי את השור, ונכנסנו לשביל העפר האדום והגדול, הגרייד סנטרל רואד - בין האולרו ללברטון במערב אוסטרליה. 1200 קמ! באם!

ימים אחרונים! חציית המדבר אל מערב אוסטרליה!

דרך העפר הארוכה ביותר שלי החלה ביציאה מהפארק הלאומי. המטרה הייתה להגיע אל וורברטון, 600 ק"מ נסיעה. שימו לב, את הדרך הזו יש לעשות רק עם רכב 4*4. היא לא עבירה בשום רכב אחר וזאת כיוון שיש נקודות עם חול עמוק, חציית נחלים, וכד'. בנוסף - יש לעדכן חברים/משפחה שיצאתם לדרך ואם אתם לא יוצרים קשר בתוך X ימים - אתם כנראה בבעיה. בכל אופן בוורברטון יש קליטה של טלסטרה.

אז אני יצאתי עם 120 ליטר דלק, 35 ליטר מים. אוכל לכלל הימים וכלל האישורים הדרושים.
הדרך מהאולרו לדאקר ריבר הייתה יחסית טובה. בדאקר קניתי מגנום ודיברתי מעט עם המורה של בית הספר בעיירה. סה"כ מקום מוזנח עם המון כלבים משוטטים. המשכתי מערבה על הציר.. נראה שיש שם קטע כביש שמישהו פשוט "שכח". כל הדרך מדאקר ריבר אל הגבול עם ווסטרן אוסטרליה הייתה משובשת לחלוטין. נסעתי לאט עד הגבול שם הדרך חזרה להיות איכותית יותר. אני עובר את הגבול והופס.. פאנצ'ר!! לא להאמין. 400 ק"מ מהעיירה הבאה, השביל עפר הכי ארוך שלי.. ופאנצ'ר! ירדתי מבואס קצת מהדרכון שזימן לי מרפי. דאגתי! באמת דאגתי! היה קרוב ל40 מעלות והחלפתי את הגלגל זריז. העמסתי את השני אמרתי אללא אכבר והתחלתי לסוע בתפילה(!!) שלא יהיה לי פאנצ'ר שני עד וורברטון! בדרך עברתי בעיירה נוספת, בה תחנת משטרה, וסיפרתי לשוטר שאני בדרך לוורברטון עם גלגל מפונצ'ר על הגב. הוא לא התרשם ולא נראה שהיה לו איזה רעיון לוודא שאני מגיע לשם בחיים. בכל אופן לא עברה מולי א-ף מכונית בכל 400 הק"מ הללו!
הגעתי לוורברטון בשלום(!) עם רדת החשכה. בעצם הכביש הראשי מחלק את העיירה העצובה הזו לשניים - מימין לציר נמצא הרואד האוס, הקארוואן פארק, ואת הלינה לעובדים במכרות (בעצם כל האנשים הלבנים) ומשמאל לציר נמצאת הקומיוניטי של האבוריג'ינים. ע"פ הפרמיט שלכם אתם לא מורשים להכנס לקומיוניטי, אבל לי היה פאנצ'ר והייתי חיי לפתור אותו. הכל כבר היה סגור, אבל השתמשתי בחלונות המושחרים שלי ובצבע האדום של הלאנד קרוזר המאובק כדי לתרגל קצת סיערוב עירוני. חח איזה דפקט! כולם הסתכלו עליי וידעו שאני פאקינג לא משם. למה? כי כולם מכירים שם את כולם, ויש לי פאקינג לוחית רישוי של ניו סאוט ויילס כשלהם יש רכבים חלודים, עם הגה מאולתר, חלונות מנופצים וצמיגים משומשים.. חברים! זו לא אוסטרליה זה מערב פרוע! סוף סוף הרגשתי בבית!
כשירד החושך התחלתי לשמוע צלילים ומנגינות. ממש להקה מנגנת ושרה. גיטרה ופסנתר. אז הסתקרנתי לראות ובכן... איך יכולה להיות הופעה ככ איכותית באנגלית רהוטה עם סאונד שלא יבייש את קולדפליי במלבורן - כאן בוורברטון? ובכן... התגנבתי.. ולעניי נגלה מחזה מוזר - אבוריג'ינים שהאמנתי שלהם אמונות משלהם וכו' - לוקחים חלק בתפילה נוצרית בליל קיץ לאור ירח. שרים ושמחים. והכל בעידוד אנשים לבנים שזוהי משימתם. הרגשתי כמו באפריקה של שנות ה40. משהו לא הרגיש נוח. הכל בהנחיית הממשלה כנראה, בידיעתה ובאישורה. המרת דתם של אנשים, משיכת לנצרות כדי לתרבת אותם או לאפשר להם אורח חיים שבעניי האדם המערבי נכונים יותר. ארחיב על כך באחרית דבר.
בבוקר מצאתי מוסך בעיירה (המנוהל כמובן ע"י אדם לבן), החלפתי את הצמיד במחיר מופקע של 130$ בצמיד משומש,, זה מה יש.. ויצאתי לדרך.
באמת בשלב הזה כבר הייתי די גמור. הגעתי עם ערב ללברטון, התמקמתי בפאב / מסעדה היחיד (לדעתי תחת המלון). הזמנתי לי בירה והמבורגר והתעייפתי לי עם עצמי.
ציפיתי במסע אל האוטבק לפגוש באבוריג'ינים, בתרבותם, ולא זכיתי לכך. ראיתי בעיקר היכן הם חיים ואת הקרע שבין הרצון של האדם הלבן לאפשר להם לחיות את אורח החיים שלו, לבין הרצון שלהם להמשיך להיות נוודים, חופשיים, ואיך כל הדבר הזה מתפרש לעוני וסבל. רציתי לדבר עם מישהו שחווה את הדבר. להרגיש את מקומו. ואז זה קרה.
התחלתי לדבר עם בחור מבוגר עם אנגלית די טובה. כשהבין שאני מישראל, שמח ככ כיוון שהגעתי מהמקום ממנו הגיע לורד ג'יזס! ישו. דיברנו על החינוך, והסמים, והאלכוהול, והנצרות, והמנהגים, והאדמה, והדיכוי, והניצול, ולשיחה הצטרפו אחרים שבאו מכאן ומשם. כולם לחצו את ידי וביקשו שאברך אותך בשמו של ישו. לא התנגדתי. הבטתי להם בעניים קרוב. ובשעתיים האלו חיברתי לעצמי את הסיפור הארוך של האאוטבק. זה שהתחיל בחווה בbourke והסתיים 4000 ק"מ משם במערב אוסטרליה. את השאר תחוו בעצמכם אני מאמין(:

אחרית דבר -

במקום שבו נגמר הכסף, נגמרים הכבישים, ומתחילים האנשים.
יצאתי למסע בן שבועיים אל המרכז האדום והגדול של אוסטרליה, כדי לחצות דרך האדמות בהן חיים האבוריג'ינים, ולתת למדבר לספר לי איזה משהו על עצמי.
בלב המדבר, האמנתי שאראה תרבות עתיקה, אנשים פשוטים ומאושרים, נוודים, אנשים עם אמונות ייחודיות. ובכן. ראיתי המון פרצופים עצובים, ראיתי אנשים חסרי עתיד. ראיתי בתים מוזנחים, רחובות מלאים בזבל, מקומות לא יצרניים, אבטלה, התמכרות, מסיון נוצרי ובעלות של האדם הלבן על כל אמצעי כלכלי בסביבה.
אחרי שלוש או ארבע "קהילות" כאלה הבנתי, למה הממשלה האוסטרלית דורשת ממך להוציא אישורים כדי לחצות את המדבר, כי היא בעצם לא רוצה שתראה. חצר אחורית מוסווית מהעין. מקום שבו אין שום צ'אנס לילד שגדל לתוכו לזכות לחינוך הוגן והזדמנויות אמיתיות בחיים. כשאני אומר "הזדמנויות אמיתיות" אני לא מתכוון ללהיות סטודנט לרפואה באוניברסיטת סידני אלא הזדמנות לכלכל את עצמו, לשמור על היגייניה ולהיות הבעלים של החלומות שלו.
הכבישים הטובים אל המדבר נגמרים איפה שנגמרים מכרות הזהב, מכרות הסודיום ואבני האופל. הם נגמרים היכן שנגמר הפוטנציאל הכלכלי, באתרי התיירים המפורסמים, ככה שחלילה ג'יימס וקייטלין מקנדה לא יצטרכו ללכלך את הרכב המושכר שלהם בדרכם ל"אייריס רוק".
אז אני לכלכתי את הרכב שלי וזה אפילו עלה לי ב2 פאנצ'רים ועוד המון הפתעות בדרך אבל העניים של אנשים לימדו אותי וגילו לי דבר או שניים על חוסר תקווה. כשצ'ה גווארה יצא למסע בדרום אמריקה, הוא חשב שילך לעשות חיים על האופנוע. בסוף המסע, אמר, שהוא כבר אינו אותו אדם שהיה, לפחות לא מי שהיה מבפנים, כי ראה את הסבל שאנשים חווים בחייהם ואינו יכול להשאר אדיש יותר.
צ'ה היה יותר רומנטיקן ממני, ודמות מעוררת השראה כי משם עלה על מטוס למקסיקו והתגלגל להיות אחד מאנשי המפתח במהפכה הקומוניסטית בקובה.
זה הזמן להסתכל על מה שהאוסטרלים לא מצליחים, או לא רוצים להצליח לעשות כבר יותר מ60 שנה, ולהסתכל עלינו שאנחנו בקושי וקיימים 60 שנה, עם כל הקשיים וכל המלחמות וכל פערי השכר והטייקונים המחורבנים, ולשמוח על כך שבישראל איפה שנגמרים הכבישים, ואיפה שהממשלה סוגרת את הכיס, יבוא הארגון החברתי הנכון, או האדם הטוב, המדריך בשכונה, המורה בבית הספר, מנהל הפנימיה, ראש המכינה, מנהל המפעל שמעסיק עובדים שבפועל איננו צריך - ויפתח את השער, ינפץ את תקרת הזכוכית.

אז מעבר לנופים, למדבר יש תמיד מה לספר לך. רק תשאל.

אהבה

טיפים

  • חוק מספר 1 באאוטבק - ביום זבובים, בלילה יתושים. בושמאן ליתושים חובה! לזבובים ישנה משחה, המגיעה בקופאסת פלסטיק לבנה, ומכילה רוזמרין ועצי ארז (טבעי) - ניתן להשיג אותה רק באאוטבק בכל מינה חנויות. רק תשאלו! תציל לכם את החיים.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )