(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

Tour du Beaufortain - צרפת

30 ק"מ דרומית ל Mont Blanc נמצא ה Beaufortain, וגם לו יש טרק שמקיף אותו. 108 ק"מ בשישה ימים, אותם נופים ואותה רמת אתגר כמו המון בלאן רק הרבה פחות מתוייר והרבה יותר רגוע.

תאריך הטיולSeptember 2019
משך הטיול6 ימים
עונה מומלצתיוני עד ספטמבר

הקדמה

חיפשתי השנה טרק לא מאתגר במיוחד, שאוכל לעשות אותו לבד, ושיהיה יחסית קרוב לשדה תעופה כלשהו. כבר הרבה זמן שאני חולם על הסובב מון בלאן, אבל תמיד שמעתי מכל מי שחזר שהטרק מאוד עמוס, שצריך להזמין מקום בבקתות שנה מראש, שהכל מפוצץ ויקר - בקיצור כאב ראש.
התחלתי לרחרח על מסלולים בסביבה, ובחור אחד המליץ לי על ה Tour du Beaufortain, הוא אמר שזה כמו המון בלאן רק קצת אחרת.
לא מצאתי על הטרק שום חומר בעברית, ורוב ההכנה שלי נעשתה מחומרים בצרפתית שמצאתי וגוגל תרגם. לאט לאט התאהבתי בטרק, הבנתי שהוא ממש קרוב ובאותה רמת אתגר כמו המון בלאן רק הרבה פחות מתוייר והרבה יותר רגוע.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

קצת על הטרק

המסלול מקיף את עמק ה Beaufortain ולוקח לעשות אותו בין 5-8 ימים (בערך 108 קמ).
העמק נמצא 30 ק"מ דרום מערבית למון בלאן, ויש אפילו יום הליכה בהם המסלולים חופפים.
הנופים לאורך הדרך מגוונים והם כוללים הליכה ביער, הליכה על רכסים חדים, טיפוס לגובה 2600 מ', לינה בבקתות אלפיניות ואין ספור אגמים.

את הטרק עושים בין החודשים יוני עד אמצע ספטמבר - אני קיבלתי המלצה לעשות את הטרק בשבוע הראשון של ספטמבר.
היתרון בלצאת בתחילת ספטמבר זה שאתה מגיע אחרי ה vacance הצרפתי (החופשה המרוכזת שלהם), וכמעט שאין אנשים על השביל. ברוב המקומות הייתי כמעט לבד בדורמיטורי, ו… כל המחירים הם בערך 70% מהמחיר בקיץ. החיסרון היחיד הוא שכבר מתחיל להיות קר והמזג אוויר לא צפוי.

הלינה היא בבקתות אלפיניות בסטנדרט די גבוה (60 אירו ללילה), וצריך להזמין מקום מראש - לינקים בסוף (לוקח להם בערך שבוע לענות אבל בכל המקומות היה מקום, ורק שניים דרשו תשלום מראש).
קחו בחשבון שהאוכל בבקתות הוא על טהרת ה 40% שומן (לא כשר או צמחוני בשום צורה), והתפריט קבוע מראש בכל המקומות (מרק, מנה עיקרית וקינוח).
לגבי ארוחת צהרים, יום מראש שואלים אותך אם תרצה סל פיקניק, למעט יום אחד להתנסות בקונספט לא הזמנתי ארוחת צהרים אלא עשיתי כריך עם ריבה משאריות ארוחת הבוקר.

לאורך המסלול יש המון מקומות לעצור ולמלא בהם מים, יש מלא נחלים ובקתות כך שאין צורך ביותר משני בקבוקים של ליטר וחצי. לדעתי גם אין צורך במטען נייד מכיוון שלמעט שתיים כמעט בכל הבקתות יש חשמל .

איך מגיעים?

הכי קרוב להגיע לטרק זה מז'נבה, ואז לקחת רכבת לעיירה בשם Albertville בצרפת (שעתיים נסיעה). נקודת ההתחלה והסיום של הטרק הוא הכפר Queige (נמצא רבע שעה באוטובוס
מ Albertville)

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

הכנות

העיירה albertville היא נקודת ההתארגנות לטרק (היא די חור), וגם אין מה לעשות שם אחרי 18:00 כי הכל נסגר מוקדם.

אני הגעתי ל Albertville יום לפני כדי להתארגן קצת על ציוד וישנתי במוטל Fasthotel (מחיר 35 אירו ללילה). המוטל נמצא בקצה הדרומי של העיירה ממש ליד שתי חנויות טיולים ענקיות:
Au vieux campeur ודקטלון - אפשר למצוא שם כמעט כל מה שצריך לטראק (מבלוני גז ועד ביגוד חם ומפות).

טיפ 1: ממש קר בספטמבר. אני יצאתי עם פליז חם, מעיל סופטשל ומין טרנינג כזה שקונים בדקטלון ליוגה והיה לי ממש קר בחלק מהערבים - כדאי לקחת כמה שכבות חמות ליתר ביטחון.

טיפ 2: כדאי להתארגן על מפה של המסלול מהארץ (1:25,000), כשהגעתי בספטמבר כבר לא נשארו מפות (יש לינק בסוף).

טיפ 3: שבועיים לפני הטיול כבר הבנתי שמזג האוויר לא הולך להיות לטובתי וצפויים גשמים בשבוע בו אני אטייל. חשוב לכסות ולאטום את כל הציוד בניילונים, ולקחת ביגוד מתאים. רוב הטרק היה מעונן וגם היה יום בו הלכתי בסופה (עם שלג ומינוס 10 מעלות בחוץ).
סה"כ חוויה, אבל צריך להיערך בהתאם.

טיפ 4: להשאיר במקום נגיש את מה שתצטרכו במהלך היום - ההבדל בין טפטוף נעים למבול הוא 30 שניות, ובזמן הזה כל התיק יכול להירטב.

יום א' (Albertville > Refuge Du Lachat)

19 ק"מ, 7 שעות
מתחנה מרכזית ב Albertville אפשר לתפוס אוטובוס לכפר Queige - האוטובוס נקרא Blanc והוא יוצא כל שעתיים. לאחר נסיעה של רבע שעה יורדים בכיכר ממש מתחת לכפר Queige, מטפסים עם הכביש בקו ישר עד לסניף הדואר של הכפר (תראו אותו לאחר ק"מ מצד שמאל), זו נקודת ההתחלה.
המסלול מתחיל בעלייה ארוכה (מאד) בתוך יער יפיפה, מלא בעצי תפוח, פירות יער ואוכמניות.
לאורך השביל יש סימון די נוח של "אדום צהוב", ובפניות מרכזיות יש עמוד עם סימון של מרחק עד לבקתה וכמה זמן לוקח להגיע אליה. כל כמה שעות במעלה היער ישנה בקתה לא מאוישת וברז מים כך שלא צריך יותר מליטר וחצי לאותו היום.
המלצה שלי היא לקחת את העלייה באיזי ולעשות הרבה הפסקות, אני דחיתי את ההפסקות עד שאמצא נקודה עם נוף (אין בשלב הזה נקודות כאלה), מה גם שהחצי השני של היום הרבה יותר קליל.

בחצי השני של היום רוב ההליכה היא בקו הרכס על שביל די נוח, פחות תלול וגם יש הרבה יותר נוף. לכל אורך ההליכה שומעים צלצולי פעמונים של הפרות מסביב, ומידי פעם עוברים ליד בקתה מבודדת עם עשן בארובה. צריך לשים לב שבפעם הראשונה שרואים רכבל יש פיצול לא מסומן (לקראת סוף היום), העיקרון אומר שצריך להמשיך ולטפס, אבל לא - צריך לקחת את השביל שיורד למטה.

לקראת אחה"צ הגעתי ל Refuge de Lachat, המארח ישר שאל אותי אם "גדול או קטן" (הוא התכוון לבירה), והוא ישב איתי בחוץ והראה לי את העמק וסיפר על המקום. הוא אמר לי שאני לבד בדורמיטורי והמקלחות ממש ליד (ממש הופתעתי, לא ציפיתי למקלחת בסוף היום).
את ארוחת הערב העברתי בחברת 4 צרפתים שרק אחד בקושי דיבר אנגלית, אבל הבנו שאנחנו פחות או יותר על אותו מסלול ונפגש גם בהמשך. אחרי המרק למנה עקרית אכלנו טארטיפלט, שזה.... כמו לזנייה שעשויה משכבות של תפוחי אדמה ושינקן מטוגנים, וגבינה מותכת מעל, ואז עוד כמה שכבות של כל זה. זה מאכל מקומי מפוצץ בפחמימות שמשאיר אותך חם ושבע להרבה שעות.

יום ב' (Refuge Du Lachat > Refuge de la Roselette)

21 ק"מ, 8.5 שעות
קמתי בשבע, ואחרי ארוחת בוקר דלה (טוסטים עם ריבה וקפה) ירדתי לשביל. היציאה מהרפיוג'י והחיבור לשביל קצת מבלבלים, צריך להתקדם בכביש 500 מטר ואז לפנות ימינה לתוך היער - הפנייה הזו לא מסומנת במקום אבל רואים את השביל.
לאחר מכן יש טיפוס קליל בתוך היער של שעתיים שלוש, עד שמגיעים למין ריזורט סקי ואז נפתח הנוף היפה של העמק. אחרי שעוברים את האתר סקי, יש נקודה ממש יפה לקפה על אוכף שרואים ממנו את שני צידי הנוף - יש שם אפילו שולחן.
לאורך כל הדרך ישנם שיחי אוכמניות, פירות יער ועצי תפוח, הייתי אוסף לי בשקית מערבב עם קצת פירות יבשים שהבאתי מהארץ וזאת אחלה של ארוחת צהריים.

בחצי השני של היום כבר הולכים מעל קו העצים כמעט על הרכס. אחרי שמתחילים לטפס על ההר Mont Clocher הכל מתכסה עננים, הטמפ' יורדת ל 12-13 מעלות, ומידי פעם מטפטף (ממש מומלץ להשקיע במעיל גשם טוב, לי יש את ה Venture 2 של The North Face והוא פשוט מעולה - הוא שומר עליך יבש מבפנים ומבחוץ).
ברגע שמגיעים ל Col de Very יש רפיוג'י עם נוף היסטרי. הרפיוג'י כבר נסגר שהגעתי אליו אבל בהחלט הצדיק עצירת קפה. למעשה לא ראיתי אנשים ביום הזה למעט ארבעת הצרפתים שפגשתי ערב קודם, ונפגשנו בהפסקות.

בערך קילומטר לפני Chalet du joly השביל מתחיל לטפס בתלילות כלפי מעלה. לקראת סוף הטיפוס צריך להיזהר לא לעלות על השביל הראשון שרואים (בשלב הייתי לגמרי בתוך ענן ולקחתי פנייה אחת מוקדם מדי, ועליתי על שביל של פרות שבאיזשהו שלב נגמר במיצוק).
לאחר הפנייה יש הליכה של כמה קילומטרים על שביל עפר, וממש לפני הרפיוג'י יש שלט מאד יפה שאוטוטו מגיעים לבקתה. השלט מוביל לעלייה קלה ואז מגיעים לאגם קטן - צריך לעקוף את האגם מצד שמאל שלו.
אני (וארבעת הצרפתיים בעקבותי) פנינו ימינה ובטעות התחלנו לטפס על הרכס. הדבר האחרון שאתה רוצה אחרי יום שכזה זה להתחיל לטפס 450 מטר לפסגה - וגם ככה אי אפשר היה לראות ממנה כלום (לפחות בדרך למטה למדתי הרבה מאד קללות בצרפתית).

הגענו ל Refuge de la Roselette והוא ממש קטן ונחמד והבעלים מבין קצת אנגלית.
הרפיוג'י נמצא בקו ישיר למון בלאן ואני בטוח שהנוף מפה ממש מדהים כי לפי המפה כל העמק אמור להיות פרוס לפנינו. לצערי אנחנו היינו בתוך ענן, אבל המקום היה ממש חמים ונעים והוא היה אחלה פיצוי אחרי יום כזה קר ורטוב.

יש רדיאטור בחדר וניצלתי את זה על מנת לעשות כביסה (מיותר להגיד שכאשר הולכים בתוך ענן הבגדים הרטובים שתולים על התיק לא מתייבשים, והכביסה שעשיתי יום קודם לכן נשארה באותו מצב צבירה). המקלחת באופן מפתיע הייתה רותחת אבל…. המים מפסיקים אחרי 6 דקות (כדי שישאר לכולם).

ביליתי ארוחת ערב מצחיקה עם ארבעת הצרפתים והחלפנו חוויות מאותו יום, והבעלים סיפר לנו שאנחנו המטיילים האחרונים לעונה ואחרינו הוא סוגר את המקום ויורד חזרה לעמק. הוא הציע לנו מעין דרינק שהוא מכין במקום ועשוי לפי דבריו מ Mountain Flowers. להערכתי יש שם 60-70% אלכוהול (לא להתבייש לבקש ממנו כוס נוספת, הוא ממש מבסוט שאנשים אוהבים את הדרינק שלו).

יום ג' (Refuge de la Roselette > Plan de Mya)

22 קמ 9 שעות
היום התחיל בתוך ענן, היה ברור שנוף ממול היסטרי אבל אי אפשר היה לראות 10 מטר קדימה.
ביציאה מהרפיוג'י השילוט לא ברור, אבל הכיוון הוא שצריך לרדת לכיוון Les press.
לאחר מכן הולכים בצמוד לרכס בתוך צמחייה, בשלב מסויים השמים התבהרו וזכיתי לראות את כל העמק, את הנוף, והר עצום וענקי שרק אחר כך התברר לי שזה המון בלאן - לא האמנתי עד כמה הוא קרוב. עד ל Refuge la Blame ההליכה היא פחות או יותר באותו קו גובה, אבל השביל מלא באבנים והכל רטוב, צריך לשים לב איפה מניחים את הרגל.

כעבור 3.5 שעות כבר ראיתי מרחוק את החיבור לשביל של ה Tour de Mont Blanc - ממש שמחתי והתחלתי להתרגש שאני אוטוטו מתחיל לצעוד עליו. כשהגעתי לנקודת חיבור ל TMB הייתי לבד על האוכף ועשיתי הפסקת קפה. תוך 5 דקות האוכף התמלא במטיילים - 80% מהם ישראלים. נתקלתי בלירון שטייל גם לבד והצעתי לו קפה, הוא סיפר שזה היום השלישי שלו על ה TMB והשיחה זרמה מהקפה לחצי יום משותף בו טיילנו ביחד.
מהנקודה הזו מתחילים לטפס במשך כמה שעות, בדרך עוברים דרך כמה קרחונים (או מה שנשאר מהחורף), ומטפסים עד ל Col de Bonhomme. ההליכה המקטע הזה יחסית איטית וצפופה (בעיקר בעליות), אבל זה היה שינוי מרענן אחרי יומיים שקטים מאד, וגם אפשר לי להנות מהנוף הרבה יותר.
ההליכה עם לירון הייתה מאד מהנה, דברנו על החיים, התכניות לעתיד, על האבהות וטיולים שעוד נרצה לעשות. זה גם ממש נחמד לטייל עם משהו כי אז הוא יכול לצלם אותך, ולא כל התמונות הן סלפי.

לקראת השעה 14:00 הגענו ל Croix du Bonhomme (זה הרפיוג'י הכי דרומי ב TMB). הוא צופה על עמק מהמם אבל משהו במקום הרגיש לי כמו אוטוסטרדה. נכנסים ויוצאים מלא מטיילים, רעש, צעקות, והמקום ממש פס ייצור לבירה (ממש יקרה - פאקינג 8 אירו, אפשר לחשוב שאנחנו בארץ). מכיוון שלירון ממשיך על ה TMB החלטנו להיפרד על כוס בירה מול עמק יפיפה, והבטחנו להיפגש שוב בארץ.

הכיוון הכללי שלי היה להגיע ל Plan de Mya באותו יום, לכן מ Bonhomme המשכתי לוריאנט מס 5', שעל המפה הוא נראה קצר ויפה אבל בפועל הוא ממש ארוך ותלול. איך שיוצאים מהרפיוג'י ישר עולים על הרכס והולכים על שיא הגובה שלו במשך כמה שעות. השביל ממש צר ומידי פעם יש רוחות צד מאד חזקות, ממש שמחתי שירדתי ממנו. לאחר הירידה מהרכס עוברים דרך מספר בקתות על שביל מאד תלול וארוך, בסוף השביל מגיעים לכביש עם מוטל קטן שנקרא Plan de la Lay. קיבלתי מבעוד מועד המלצה להמשיך עוד קילומטר ולישון בבקתה שנקראת Plan de Mya.

מה אני אגיד, הגעתי לבקתה די ספרטנית עם בעלת מקום ממש נחמדה שלקחה לי את הנעליים הרטובות ושמה אותן ליד האח מבלי שביקשתי וישר שלחה אותי להתקלח. לא לקח הרבה זמן והרפיוג'י התחיל להתמלא בצרפתיים (הוא יחסית קרוב לכביש כך שיש בו הרבה יותר תנועה ממקומות אחרים במסלול) אבל לא היה עמוס או צפוף. אכלנו ארוחת ערב גדולה ודי מהר כולם פרשו לישון.

יום ד' (Plan de Mya > Refuge de Presset)

16 קמ 7 שעות
היום התחיל בתוך ענן והיה צפי למזג אויר די סוער. אכלנו ארוחת בוקר משותפת ובעלת המקום אמרה שיש סיכוי לשלג באותו היום (היום התחיל ב 3 מעלות).
כלקח מאתמול החלטתי לא ללכת על השביל הצפוי שעובר על הרכס, אלא לקחת וריאנט שעובר בתוך העמק (מראש הזהירו אותי שזה עמק ארוך קשה ותלול ותיארו אותו כגיא צלמוות), אבל העדפתי הליכה קשה ותלולה העיקר בלי רוחות צד.

יצאתי חזרה לכביש והתחלתי ללכת לאורכו, תוך כמה דקות תפסתי טרמפ עם בחור נחמד שהסיע אותי על לכניסה לעמק (6 קמ של הליכה לא משהו על כביש). הוא הוריד אותי ב Cormel de roselend ולאחר הליכה קצרה נכנסים לעמק יפיפה עם נחל במרכזו. השביל חוצה את הנחל מספר פעמים והמעבר הוא על אבנים חלקלקות. בסופו של דבר השביל ממשיך מצידו השמאלי של הנחל וצריך לשים לב כי הסימון לא הכי ברור במקום הזה. באופק רואים את הפסגה מעוננת מאד ואת האוכף עליו צריכים לעבור Col de Grand Fond גובה 2671 מ' (וזה נראה רחוק, מאד רחוק).

לקראת השעה 12:00 מזג האוויר החל להשתנות והתחיל לרדת שלג. סה"כ חוויה ומאד נהניתי, אבל ככל שהתקדמתי במעלה העמק והתחלתי לטפס על ההר השלג נהיה יותר ויותר כבד והחל להיערם על האדמה וזה הקשה מאד על הניווט. סימני הדרך כוסו לגמרי ומצאתי את הדרך רק באמצעות רוג'ומים שהיו מונחים על הסלעים הגדולים. לאחר חצי שעה של הליכה בתוך השלג כבר לא ראיתי לא שביל, לא סימני דרך ולא רוג'ומים - הכל לבן.

ממש פחדתי בשלב זה והרגשתי מטומטם ולא אחראי שיצאתי לדרך לבדי בכזה מזג אוויר. לא ידעתי אם אני הולך על השביל (כי הכל היה לבן) ועוד כמה הליכה יש לי עד לפאס. אם הייתי רואה את השביל למטה כנראה שהייתי חוזר על עקבותי, אבל ההליכה למעלה וההליכה למטה נראו מפחידות באותה מידה.
למרות שידעתי ארבעת הצרפתיים מאחורי איפהשהו, זאת עדיין הייתה הליכה מאד לא נעימה.

המשכתי לטפס וכל הזמן חיפשתי שני האגמים כי לפי המפה השביל עובר ממש ביניהם. בסופו של דבר ראיתי את האגמים רק כאשר הייתי ממש מעליהם. התחלתי ללכת לכיוונם כדי להתאפס על השביל ואז ראיתי את הפסגה והיא ממש קרובה. נשארתי על הפסגה בדיוק 20 שניות וברחתי למטה מהרוח. הירידה מהפאס אורכת חצי שעה, ומרחוק כבר רואים את האגם ואת Refuge de Presset.
ישנה שמועה שאומרת שזה הרפיוג'י הכי יפה באירופה - ומה אגיד לכם, השמועה לא משקרת. הוא ממוקם על אגם בגובה 2500 מ' בתוך האלפים. הסטנדרט ממש גבוה, והנוף (כשרואים אותו) ממש מדהים.

לאחר כשעה וחצי הגיעו ארבעת הצרפתים (מינוס אחד שהרגיש לא טוב יום קודם לכן וחתך הביתה). הם היו ממש קול ובכלל לא התרגשו מהסופה. אני בטוח שהחלק הזה בטיול הרבה יותר רגוע ומתגמל כשעושים אותו לא בסופת שלגים.

גם ב Refuge de Presset המקלחת מוקצבת ל 6 דקות, וממש מומלץ לשמור על הטלפון מכובה מכיוון שהכל שם סולארי, ובימים מעוננים הם לא מאפשרים להטעין את הטלפון, או בכלל להשתמש בחשמל.

יום ה' (Refuge de Presse > Refuge de L'alpage)

23 קמ 8 שעות
ישנתי כמו תינוק אחרי ההרפתקה של אתמול וקמתי ממש מוקדם. החלטתי לוותר על ארוחת הבוקר כדי לצאת מוקדם לפני שהשלג יפשיר ויהפך לקרח - זה אומר שהכל ממש חלק ורטוב.
יצאתי בשבע וחצי והלכתי חצי שעה עד ל Col du Bresson. האוכף שטוף רוחות, עשיתי תמונה זריזה וברחתי משם. את הירידה עשיתי בצד המוצל של הרכס ושמחתי שההליכה היא על שלג רך והיא תאפשר לי ירידה בטוחה יחסית.

העמק מצידו השני של הרכס לא פחות ממדהים. ולא היה ענן אחד בשמים וכל הדרך שומעים פעמונים של פרות. תוך שעה וחצי הגעתי לתחתית העמק וראיתי באופק את האוכף הבא שעלי לעבור Col du Coin - הוא נראה הרבה פחות מאיים מהאוכף של אתמול. אבל הטיפוס אליו היה מאתגר ולא יכולתי ללכת על השביל אלא מעט לצידו כדי לא להחליק.

אחרי שעה וחצי מגיעים למעלה לאוכף והנוף… ואוו!!! שני עמקים מדהימים משני הצדדים.
הירידה ממש בוצית בחלק הזה, אבל תוך חצי שעה הגעתי לכתף של הרכס עם נוף מטורף ושמש - זו הייתה נקודה עצירה מעולה לקפה ומנוחה.

לאחר כשעה ירדתי מגובה של 2000 מ' וזה השלב בו נפתרתי מהמון שכבות חמות שהיו לי בתיק וציוד שידעתי שכבר לא אצטרך. הירידה בעמק ממש מהנה והנוף מטורף. זה פשוט מדהים הטראק הזה, הוא מתחיל הכי יפה שאפשר, וכל יום זה נהיה יותר ויותר טוב.

אחרי שיורדים לעמק יש אפשרות להקיף את האגם Lac de st guerin, אני בחרתי לחתוך דרך היער ולעלות על שביל לא מסומן שמקצר את העיקוף. ההחלטה התבררה כמושלמת ומצאתי את עצמי על גשר מעל האגם שקיצר את העיקוף משמעותית. משם יש טיפוס בתוך היער, לא קל אחרי יום כזה אבל מאד מתגמל מבחינת הנוף.

הגעתי לרפיוג'י לקראת השעה 16:00 עייף אך מרוצה, וזוג חביב דובר אנגלית קיבל את פני.
אין קליטה ברפיוג'י הזה בכלל, וצריך לטפס על הגבעה מעליו (מומלץ עם פליז ופק"ל קפה). למעלה הנוף עוד יותר יפה, ישבתי שם כמעט שעה, עובר על הודעות, מיילים, מודיע לכולם שאני חי וקיים ובעיקר בוהה במון בלאן שניצב ממש ממול במלוא הדרו.

משלב זה ועד לאחר ארוחת הערב העברתי את זמני עם שני בלגים נחמדים ושתינו אלכוהול בצורה חסרת אחריות ומשולחת רסן, וזה המקום להגיד שהיין פה באזור ממש מעולה.

יום ו' (Refuge de L'alpage > Gite de Molliessoulaz)

21 קמ 7 שעות
אכלתי ארוחת בוקר בחברת שני הבלגים שמיהרו לצאת, ונשארתי עוד חצי שעה שותה קפה מול המון בלאן. היה בוקר מושלם (קר מאד) אבל עם ראות מדהימה.
יצאתי מהרפיוג'י ולאחר הליכה של שעה וחצי מגיעים למין אזור מוזר, בתוך קניון מבודד מוקף הרים מפלים ואגמים - ממש מרגיש על הירח, הכי מבודד שרק אפשר. רציתי לעצור ולהנות מהנוף אבל ידעתי שיש עוד יום ארוך לפני ולא רציתי לבזבז זמן. לאחר שעתיים מתחילה העלייה ל Col de la Bathie והיא לא ארוכה כמו שהיא נראית במפה והנוף משם משגע. אבל...אז (כמה שזה לא צפוי) מתחילה עלייה ל Col des lacs וזאת עלייה מהגיהנום. חשבתי שאני מקבל התקף לב בדרך. כל הזמן ספרתי נשימות ורק התפללתי שהעלייה תגמר.

ברגע שמגיעים למעלה יש נוף מטורף על כל Albertville והעמק, ואז מתחילים ללכת לאורך השלוחה.
עולים יורדים עולים יורדים, וזה מקטע שלוקח לא מעט זמן. בדרך עוברים דרך Chalet du alup שזו בקתה מבודדת ודי פסטורלית, נראה מקום פיצוץ להעביר שם לילה. משם יש שלוש שעות של ירידה בתוך יער על שביל תלול אבל יחסית נוח.

הגעתי ל Gite de Molliessoulaz ופגשתי שם מטייל נוסף (אלן) ואת בעל המקום (סבסטיאן). הוא בחור די נחמד, אבל בקושי מדבר אנגלית.
יש קליטה סלולארית ממש טובה וזה הזמן להרגיע את הבית שהגעתי לסוף והכל בסדר.
לאחר ארוחת הערב ישבנו שלושתינו כאשר אלן תיווך ביני לבין סבסטיאן, וסבסטיאן עמד מאחורי הבאר.

בבוקר סבסטיאן ביקש שנצא לפני שמונה כי הוא צריך לקחת את הבת שלו למטה ל Qeuige. הוא הציע לי טרמפ עד למטה, אבל רציתי לסיים את המסלול ברגל. זה הליכה נוחה יחסית של 40 דקות והשביל נגמר בכיכר ממנה יוצאים לטרק.
מהכיכר אפשר לקחת אוטובוס/מונית/טרמפ עד ל Albertville, משם רכבת ל Chamberly, ומשם עוד רכבת חזרה לז'נבה.

לסיכום

למרות מזג האוויר (ואולי בגללו) הטרק היה מושלם, הוא לא יותר מידי קשה מבחינה פיסית או טכני מדי, ואני בטוח שמי שיעשה אותו בקיץ יהנה מטרק הרבה יותר קליל וירוק.

קחו בחשבון שהימים השני והשלישי ארוכים במיוחד.
- את היום השני אפשר לקצר בחצי ולישון ב Refuge croix de Pierre (הוא כבר נסגר כשאני הגעתי, אבל הוא נראה מדהים).
- את היום השלישי אפשר לקצר ולישון ב Croix du Bonhomme (המקום מאד עמוס, אבל מאד יפה).

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )