סובב Mont Aiguille (הר המחט)

מידע כללי

נתחיל מלהסביר איך בכלל הוגים את השם של ההר, כי כמו כל שם בצרפתית יש שפע של אותיות שותקות, הוגים את השם מונט אגווי (Mont Agui) ופירושו הר המחט.
ההר הוא חלק מרכס הורקור (Vercors) שנמשך מגרנובל בצפון עד דיי (Die) בדרום והוא בסיס האלפים ממזרח.

אורך המסלול הוא 28 ק"מ אם גם עולים לפלאטרי (20 ק"מ אם מוותרים על החלק הזה) ומגיע לגובה מקסימלי של 1,600 מטר. פסגת ההר היא בגובה של 2,000 מטר!
אפשר להגיע עם רכב ולהחנות אותו במרכז מבקרים ברישרדייר (Richadiere) ולהתחיל את המסלול משם.
יש גם כמה מסלולי טיפוס שעולים אל הפלאטו שבראש המצוק (טיפוס של 400 מטר!) שווה בדיקה למטפסים.

תחבורה והגעה

ההר יחסית נגיש בתחבורה ציבורית, וקל מאוד להעזר בטרמפים בדרך.

הכי פשוט זה לקחת רכבת מליון או גרנובל, לתחנת קלל-מנז (Clelles-Mens). הרכבות שמגיעות לשם הם של חברת TER (לינק בסוף). אפשר לקחת גם אוטובוסים מקומיים. לרכבות צריך להזמין מקום מראש - לאטובוסים אפשר גם בלי. בדרך חזור אנחנו נסענו מקלל לליון והנסיעה עלתה 23 יורו (האוטובוסים קצת יותר זולים ~10 יורו).

יום 1 - מקלל עד למפנה הצפוני של ההר

התחלנו בגרנובל, יצאנו לדרך בשעה 6:10 כדי לנצל את כל היום. אחרי נסיעה של כשעה וחצי באוטובוס הגענו לקלל, משם הצלחנ לתפוס טרמפ לעיירה קטנה באזור שנקראת Les Riperts. העיירה ממוקמת מעט מזרחית להר ומשם התחלנו את המסלול.

הולכים מערבה ועוברים מתחת לגשר הרכבת. כאשר חוצים את פסי הרכבת מתחילים בטיפוס לכיוון Trezanne. יש שילוט שמורה את הדרך. הדרך עוברת בתוך יער של דולבים שבתקופה הזו היה בשלכת יפה.
בTrezanne מילאנו מים ועצרנו לארוחת בוקר - במקום יש חוות חזירים ואין איפה להצטייד - אז לדאוג לאוכל מראש. מהזווית הזאת התצפית על ההר מאוד מרשימה כי ניתן לראות את רוחב המצוק במופע הכי צר שלו (100 מטר!!!). לנו היה מזל רע והיה מלא ערפל, אז אם יש לכם זמן - תבדקו את המזג אוויר ותנסו לתכנן ככה שתגיעו כשלא מעונן וגשום.


אחרי Trezanne - מתחילים לעקוב אחרי השילוט שמוביל ל- La Batie. המשכנו בעלייה מפרכת לאוכף בגובה 1,200 מטר. בשלב הזה כדאי לוודא שוב מה מצב השלג, כדי שלא יווצר מצב בו לא תצליחו לעבור את הפס ביום השני (מגיע עד 1,600 מטר). באזור הזה היער הופך למחטני והוא חשוף לרוח קרה - אז כדאי לא להתעכב שם. יש באזור מחסה קטן שאפשר לנוח בו או להתחבא מהגשם (נוסיף תמונה עם סימון).

ממשיכים בירידה תלולה לכיוון Les Pellas, עדיין עוקבים אחרי השלטים שמכוונים ל-La Batie. בחצי הדרך למטה יש עוד בקתה סגורה שיכולה להגן מהרוח, ולידה נביעה ממנה אפשר למלא מים. כשמגיעים ל-Les Pellas ממשיכים לכיוון מערב, והחל משלב זה אפשר להתמקם ללינה כמעט איפה שרוצים. אנחנו ישנו באוהל מעט מערבית ל-Les Pellas ובבוקר גילינו שאם מתקדמים עוד כחצי קמ מערבה, יש מבנה פתוח מעץ שכנראה נועד ללינה (לא בדקנו את הנושא). חוץ מהחניון המדובר אין כלום באזור.

יום 2 - מהמפנה הצפוני ועד ל-Chichilanne

הבוקר מתחיל ישר בעלייה של 500 מטר לפס השני (שבגובה 1,600 מטר), בדרך יש נוף משגע של הפלאטו מצפון. בשלב הזה מפסיק השילוט וכדאי להיות יותר מחוברים למפה ולעקוב אחרי השביל שאתם הוכלים בו כדי לחסוך עיקופים וסיבובים מיותרים. בשטח השביל לא מסומן מאוד בבירור.

בפס עצמו יש מבוך של שבילים שכנראה כולם מתנקזים לאחד משני שבילים שיורדים מהפס. כשמגיעים למעלה המצוק נישא במלא הדרו, והנוף משגע. יש אפשרות ללכת ממש עד למרגלות המצוק למי שרוצה לטפס.

מכאן מתחילים בירידה לכיוון Richardiere. הירידה תלולה ואם רטוב אז מאוד מחליקה. אם סוחבים הרבה ציוד אז מרגישים אותו בברכים. לאורך הדרך הטמפ' עולה בצורה ניכרת והרוח נרגעת קצת.
ב-Richardiere יש מבקרים, כשאנחנו הגענו היה סגור אבל כנראה שהוא פתוח בעונה. יש שם שירותים, מקום מוגן מרוח לשבת לאכול, ואפשר למלא מים. משם מומלץ לתפוס טרמפ לאיפה שרוצים. מ-Richardiere או Chichilanne אפשר לנסות לעלות על טרמפ חזרה ל-Clelles.

אנחנו עלינו על טרמפ ל-Chichilanne אבל אפשר לעשות את הדרך גם בהליכה. ב-Chichilanne יש גם מקומות לישון וגם חנות מאוד בסיסית. אנחנו המשכנו עוד קצת דרומה והקמנו אוהל סתם במשטח שהיה נראה לנו נוח.

יום 3 - העלייה לפלאטרי

מ-Chichilanne הולכים דרום-מערבה במקביל לכביש D7 ממנו בשלב מסויים יש דרך ג'יפים שעולה למעלה. כל העלייה היא בדרך ג'יפים שעולה בקו ישר כמעט עד לפסגה. גם כאן העלייה היא דיי תלולה, ובמקרה שיש גשם אין כ"כ מקומות לעצור בהם במהלך הדרך. הדרך מסומנת במפה אבל בשטח אין שילוט / סימון שבילים, אבל אין הרבה איפה להתבלבל.
ההליכה היא בתוך יער מחטני ויש הרבה פטריות מכל מיני סוגים. כל רכס ה-Vercors עשיר מאוד בפטריות אבל כמובן שלא לאכול או לגעת במה שלא מכירים. באמצע הדרך למעלה, יש נביעה שהמים מגיעים אלייה מתוך השורשים של העץ (תמונה מצורפת).

החלק העליון הוא אחו פתוח מאוד יפה אבל ישנן רוחות מאוד חזקות, אז השהייה בפסגה לא נעימה במיוחד. למרות זאת, מהפסגה אפשר לראות את כל מה שמסביב ויש תצפית מטריפה של 360.

אנחנו עשינו טעות מרה וניסינו למצוא דרך שאפשר לרדת בה מהצד המזרחי, אבל כל הצד הזה הוא מצוק וסבך - אז לא לעשות חיים קשים ופשוט לחזור מאותה הדרך שבה עולים. משם אפשר לקחת טרמפים עם רכבים שעוברים בכביש שלאורכו הלכנו את תחילת היום.

טיפים

• עובדה מעניינת: ב-1957 הצליח טייס הלהטוטים הנרי ג'ירוד להנחית מטוס קל על פסגת ההר הצרה
• כדאי להתעדכן מראש לגבי מצב השלג, כי במצבים בהם השלג עמוק מידי לא ניתן לעלות עד הפס (היום השני). יש מצלמה שמצלמת את ההר כל כמה שעות ואפשר לבדוק שם (לינק בסוף). בכל מקרה לברר מראש מאיזה גובה מתחיל השלג. הפס הראשון הוא הגובה 1,200 מטר והשני הוא בגובה 1,600 מטר.
• לדאוג מראש לבנזינייה / גזייה ולוודא שהיא עובדת כראוי לבישול. למרות שיש המון עצים להדלקת אש, הם כולם רטובים מאוד גם אם לא ירד גשם בימים האחרונים.
• (תלוי בעונה) חשוב להצטייד בביגוד חסין מגשם ומרוח. כמו כן לקחת בחשבון שיש חלקים לאורך המסלול שאין בהם קליטה - ולכן לדאוג למפה שתהיה זמינה באופליין

קבצים מצורפים

• Mont-Aiguille.jpg

קישורים חיצוניים

• חברת הרכבות איתה נסענו חזרה מקלל (להזמין מראש)
• מצלמה של מצב השלג בהר