האגמים הקפואים והלמבו - יופי נפאלי בOFFSEASON

מבוא : מחליטים לזוז

לאחר התייעצות עם לקסמן בסוכנות הטיולים "סוויסה" (ר' טיפים) בקטמנדו החלטנו לשלב שני טרקים (האגמים הקפואים והלמבו) ולטייל עם הציוד של עצמנו על הגב וללא מדריך, החלטה שהתגלתה כנכונה ומצויינת.

רקע על המסלולים (כפי שסיפר לנו בן טמאנג צעיר בשם טמפה בנסיעת האוטובוס הארוכה בדרך הרעועה מקטמנדו לחבל הלאנטאנג):
1. "האגמים הקפואים" - המסלול לאגמים הקפואים, או בשם המקומי "גוסאינקונדה", מהווה אתר עליה לרגל אותו פוקדים בודהיסטים והינדואיסטים כאחד. מסופר כי האל שיבה הגיע לנפאל וטיפס לאגמים הקפואים כדי לטהר את גופו מרעל. בעודו מהלך בין מעברי ההרים איבד את קלשונו (טריסולי) ששימש לו כמקל הליכה ועיצב לו אחד חדש. כשהגיע לפסגה, היכן שהיום נמצא אגם גוסאין, הכה בסלע עם המקל ויצאו ממנו מים (נשמע מוכר?) – כיום אנחנו מכירים את הנהר שנוצר כנהר הטריסולי.
2. "הלמבו" - מאזור הלנטאנג ואחרי מעבר ההרים תרפאטי מתחבר טרק האגמים לאיזור הֶלַמְבּוּ. האיזור נקרא על שם תושבי חבל הארץ – בני היולמו. לבני-דודים האלו של השֵרְפּה בעלי השורשים הטיבטיים אופי חיים פשוט ומקבל אורחים בעמק הגשום והעשיר בו הם חיים.

למסלול האגמים הגענו קצת לאחר ג'אנאי פורנים (Janai Purnim) - פסטיבל דתי בו עולים הינדים רבים מהודו ונפאל לרגל ורוחצים במי האגם. לכן הגסטהאוסים בדרך היו כבר פתוחים ולאורך הדרך גם ראינו לא מעט קישוטים ודגלי תפילה המקשטים את הסטופות והגומפות (בתי תפילה וחופות טיבטיים).

יום 1 : מקטמנדו לדונצ'ה

כדי להתחיל את הטיולים באיזור הלנטאנג צריך לרוב לנסוע לדונצ'ה. רכשנו מראש את הכרטיסים בעזרתם האדיבה של העובדים ב"סוויסה" וב06:30 בבוקר עזבנו את הטאמל במונית לכיוון תחנת האוטובוס.
אחרי שנזיר הינדואיסטי פיזר עלינו פרחים וצייר לנו טיקה (וכמובן דרש קצת רופיות) הצלחנו להגיע לרציף שלנו כדי לגלות שהתיקים שלנו לא עולים איתנו לאוטובוס אלא מועברים לגג - ליתר בטחון עלינו לגג ואבטחנו אותם עם כבל ומנעול משלנו.
באוטובוס פגשנו בחור חביב בשם ארג'ון שסיפר לנו על האיזור ועל הדרך הארוכה שצפויה לנו (שמונה שעות לנסיעה של בערך 50 ק"מ !!!).
הדרך עצמה היתה קופצנית ורעועה ועצרנו בכל כפר בדרך, אבל ישבנו על הגג (יחד עם כמה תרנגולות ומקומיים) נהנינו מהנוף ותרגלנו את הנפאלית שלנו עם צעיר חביב בשם טאמאנד שגם סיפר לנו שאנחנו מגיעים בדיוק בזמן אחרי שהשבילים נפתחו לטובת העליה לרגל השנתית.
בטריסולי באזאר אכלנו את הדל-באהט הראשון שלנו (מנת האורז ועדשים המפורסמת) וטעמנו יוגורט נאק (נקבת היאק) חמוץ.
מזג האוויר ההפכפך הביא אותנו לשתי מפולות בוץ, החלפת אוטובוס אחת והחלטה אמיצה לרדת בכפר כלשהו בין ראמצ'ה לדונצ'ה ולהמשיך רגלית במקום לחכות לאוטובוס שלישי ובכך התחלנו את הטרק שלנו יום מוקדם מכשציפינו.
בדרך חלפנו בכפרים קטנים בהם לא מצאנו אדם אחד שדובר אנגלית, אך מלווים בילדים קטנים וחייכנים המשכנו על כביש טריסולי-דונצ'ה והגענו עייפים אך מרוצים וטיפה מלוכלכים לגסטהאוס ה(אז) חדש של אצ'ו בו התקלחנו לראשונה בHOT BUCKET והיה שם כל כך נקי שפשוט ישנו במצעים שלהם ולא בשק"שים.
שמחים, מתרגשים לקראת מחר ושבעים עם בטן מלאה במומו (כופתאות טיבטיות מאודות) נרדמנו בלי בעיות וחלמנו על שצפוי לנו בהמשך...

יום 2 : מדונצ'ה לצ'נדנבארי (סינגומפה)

כאן הטרק באמת מתחיל
נפרדנו לשלום מאצ'ו ויצאנו מדונצ'ה בבוקר בידיעה שהיום הזה מכיל טיפוס רציני של כ-1300 מ' דרך יער-עד סבוך ועבות והרבה מדרגות אבן.
מסלול ההליכה היה די ברור וכלל עצירת ביניים בתחנה הצבאית בדימסה ועצירות ביניים לתה שחור וצ'פאטי עם ריבה עם כמה מקומיים.
למעט הפוגות שמש אחדות צעדנו מרבית היום בגשם כבד, לבושים במעילים וכיסויי תיקים, זה לא הפריע לנו להנות מהנופים המדהימים.
ביום הזה גם חווינו לראשונה נשיכת עלוקה (ובמהרה הצטרפו השניה, השלישית והפסקנו לספור איפשהו אחרי עשר) ולמדנו בדרך הקשה שאמורים להספיג אותם במלח ולא לתלוש אותן.
טיפה רטובים, אבל מרוצים מאוד מהדרך שעשינו הגענו אחר-הצהריים לסינגומפה בה ישנו בגסטהאוס Sherpa Hotel של בחור צעיר בשם סונאם. מיד תלינו את הבגדים הרטובים מעל לתנור העץ והסתובבנו טיפה בכפר (בעונה מוכרים גבינת יאק במפעל הביתי הממוקם בין הבקתות, כשחזרנו לשם מאוחר יותר טעמנו ולא התאכזבנו).
בערב ישבנו עם סונאם, אשתו וילדם הקטן (עוד יתרון בטיולים שלא בעונה). הם הוציאו גיטרה, ניגנו להם שירים בעברית ואנגלית והם לימדו אותנו את השיר resam-firiri (מצורף) שליווה אותנו בהמשך הטיול בנפאל ועזר לשבור את הקרח בכל מני סיטואציות הזויות (וחוץ מזה היה יותר נחמד מלחזור שוב ושוב על "אל המעין" בזמן המסלול).
שבעים מאוכל וסיפורים על חבל הארץ עצמנו עיניים בגובה 3300 והתחלנו להרגיש את הגובה.

יום 3 : מצ'נדנבארי ללאוריבינה יאק

היום הזה יחסית קצר, מטיילים רבים שזמנם קצר מחליטים ביום הזה להמשיך עד לגוסאיקונד, אבל אנחנו החלטנו לקחת את הזמן ולהנות מהנוף והחברה.
התעוררנו יחסית מאוחר ונפרדנו מסונאם ומשפחתו, בדרך התחלנו לראות איך הצמחיה הולכת ונעשית דלילה ונמוכה. עצרנו בצ'ולאנג פאטי לעצירת תה-שחור שם אירח אותנו נזיר בודהיסטי מתלמד שהראה לנו שירים שהוא כתב ותרגם לאנגלית והציע לקנות את המעילים שלנו.
המשכנו בדרכנו בין הגומפות ולפתע ראינו כמה פיטר-פנים. בני טמאנג מבוגרים לבושים בטוניקות ירוקות-חומות ונושאים פגיונות גדולים בחגורותיהם. האנשים הקשוחים האלה סוחבים משקלים עצומים על גבם במעבר מכפר לכפר בהימאלאיה תמורת משכורות זעומות.
פגשנו בכמה בני טמאנג נוספים שסחבו עצים לקראת הכניסה ללאוריבינה-יאק והגענו יחסית מוקדם לגסטהאוס Mount Rest Hotel של קארסאנג שהחדרים בקומה העליונה בו משקיפים על נוף עוצר נשימה בעונה (חזרנו לשם מאוחר יותר ונוכחנו בכך בעצמנו:))
היות והיינו הטיילים היחידים במקום הצטרפנו למשפחה הגדולה שם נער בשם טמפה סיפר לנו את המסורת שמאחורי מסלול האגמים (ר' מבוא) וילד שובב בשם ביקאש-לאמה שיחק איתנו (ועם התרנגולות) תופסת.
שבעים ומצויידים בטיפים מקארסאנג ליום הבא (לישון בגסטהאוס של אחותה) הלכנו לישון, לא לפני שהתאמנו קצת בצילומי לילה - מחר מגיעים לאגמים!

ימים 4-5 : גוסאיקונד

את העליה הלפני-אחרונה של המסלול שלנו עשינו בהתרגשות גוברת,
הטיפוס ביום הזה יחסית קצר ואיפשר לנו להנות משקיעה יפהפיה ונוף של מרבדי עננים הנפרשים מתחתינו לצד האגמים המתחילים להתגלות לעינינו. בגוסאיקונד החלטנו להישאר יומיים ואפילו עשינו קבלת שבת שבהתחלה גררה הרמת גבות אצל אחותה של קארסאנג אבל הסתיימה בשירה עליזה של כל הצדדים.
גילינו שבגובה 4300 מטר החמצן טיפה יותר דליל, אבל היופי המהמם של האגמים והאווירה העוצמתית של המקום מחיים את האנשים ומעט בעלי החיים השוכנים באיזור העשבי-סלעי הזה בו כבר לא יכולים לצמוח עצים.
את השבת העברנו בעיקר בטיולים קצרים מעל ומתחת לכפר ובצילומים... כל מילה נוספת מיותרת

יום 6 : מגוסאיקונד לגופטה דרך מעבר לאוריבינה - שינוי כיוון

זהו-זה, היום הגבוה של הטרק.
טיפסנו בבוקר לעבר מעבר לאוריבינה, והראש שלנו הסתובב לכל הכיוונים מהיופי המדהים והנדיר הזה. השתקפות השמים באגמים, ההרים המושלגים באופק, מרבד העננים הפרוש לרגלינו - זה כמעט היה יותר מדי ואפילו לא שמנו לב שאנחנו מתחילים לרדת (מי זכר שיש כיוון כזה למטה?!) לכיוון פדי וממנה לגופטה המרוחקת.
במהלך המסלול ראינו שאריות שהותירו עולי הרגל מהשבועות הקודמים והבחנו בתופעה משונה. נדמה היה שמדרון שלם של צד ההר מורכב מעננים צמריריים וגולש לכיווננו - אחרי כמה מבטים הבנו שמדובר בעדר כבשים וכמה סוסים. המשכנו בשביל היורד לכיוון
היינו כל כך המומים מהיופי של תחילת היום שהגסטהאוס המלוכלך בגופטה והאוכל התפל או הגשם שחזר לא הזיזו לנו.
מחר מתחילים לטייל באיזור הלמבו!

ימים 7-8 : מגופטה למלאמצ'י-גון

עזבנו את גופטה כמה שיותר מהר והתחלנו בדרך למעבר תרפאטי ממנו נמשיך לכיוון הלמבו.
בשלב הזה כבר הפנמנו שתפיסת הזמן הנפאלית לא באמת תקפה לגבינו (ושהמונח "20 דקות" מתאר כל פרק זמן שבין 5 דקות לשעתיים). לאחר טיפוס למעבר תרפאטי (3600מ') עצרנו לתה אצל בעל גסטהאוס בשם קאג'י עד שיחלפו ממטרי הגשם הכבדים, הוא אמר לנו שלאחיו יש גסטהאוס במלאמצ'י גון ושהוא ישמח לארח אותנו בחינם. המשכנו כ-4 שעות במורד יער מונוטוני למדי בדרך פוקקת ברכיים.
הנוף והאירוח במלאמצ'י-גון היו כל כך נפלאים שהחלטנו להישאר ליום נוסף (ואפילו אכלנו 3 ארוחות!!) - ניצלנו את ההזדמנות לבקר במנזר המקומי, לנגן טיפה במפוחית, לדבר עם ילדים שחזרו מבית הספר ולהבהיל כמה פרות שליחכו עשב במדרונות שמעל לכפר המשקיפים לעמק היפה.
החלטנו ללכת לישון מוקדם לקראת המשך המסלול

יום 9 : הולכים לאיבוד, משנים מסלול ומגיעים לטימבו

ממלאמצ'י גון יצאנו עם אזהרה מנבאת שחורות של מארחנו לגבי הדרכים הבוציות הלא מסומנות.
חמושים במפה, מצפן והרבה רצון טוב המשכנו בדרך החלקלקה דרך שדות וחוות נטושות. לצערנו הרצון הטוב לא הספיק ומהר מאוד היינו צריכים להיעזר במקומיים למצוא את השביל שמוביל לטימבו (ממנה תיכננו לקחת אוטובוס לקטמנדו בחזרה).
בדרכנו פגשנו באישה מבוגרת שנתנה לנו שקיות בד עם גבישי מלח כדי להיפטר מעלוקות (שהפכו לדיירות קבע בנעליים שלנו), ולאחר הליכה ממושכת בין בתי תפילה באיזור המיוער, מלווים בנער מקומי הגענו לטימבו.
אחרי ספירת שיא של 11 עלוקות ומקלחת בדלי חם יצאנו לשוטט טיפה בכפר - פגשנו שם שני מתנדבים בריטים שמלמדים בבית-ספר המקומי ולמחרת הצטרפנו למסדר הבוקר בבית הספר שלהם (אירוע הזוי, מצחיק וחביב בו הילדים עמדו בשורות כשאנחנו הצגנו את עצמנו ואיחלנו להם שנת לימודים מוצלחת).
אחרי שבוע של נופים מדהימים ומפגש עם אנשים מרתקים תפסנו את האוטובוס מטימבו לקטמנדו והכנו את עצמנו לטרקים הבאים... אבל זה כבר סיפור אחר :)

טיפים

• "סוויסה" היא סוכנות נפאלית לכל דבר, אבל שנים של מטיילים ישראלים הביאו למצב שכשמסתובבים בתאמל בקטמנדו או ברחוב הראשי בפוקארה אפשר לראות נחילי ישראלים זורמים לסוכנות הטיולים המצויינת הזו בה שמחים תמיד לעזור, לייעץ ולארגן בלאגנים בירוקרטיים. את כרטיסי האוטובוס לדונצ'ה ותכנון המסלול עשינו מבעוד מועד בסיועו של לקסמן, אחד העובדים במשרדי הסוכנות בקטמנדו (שנמצאים 5 דק' מבית חב"ד בלב הטאמל).
• במידה ויש לכם זמן, אזור הלנטנג שופע במסלולים נוספים לאגמים הקפואים. בינהם: "מסלול מורשת הטמאנג" "פסגת הלנטאנג" ורבים נוספים - את כולם ניתן לתכנן מפות "עמק הלנטאנג" ודומותיה
• הנסיעה באוטובוס לאגמים ארוכה ועוברת על פני דרך רעועה - הקפידו לוודא את מזג האוויר מראש. במידה ולא יורד גשם מומלץ להעביר את הנסיעה על הגג. ככה גם תוכלו לישון על התיקים בראש שקט, להנות מהנוף ולתרגל קצת נפאלית עם המקומיים. שיקול נוסף שבתוך האוטובוס בדרך כלל צפוף מאוד ועמוס בשקים, בעלי חיים ומקומיים שלא מתביישים להתיישב עלייך.