שביל הגולן בקצב מהיר

הקדמה

בגלל אילוצי זמן היו לי רק 3.5 ימים ללכת את שביל הגולן, בהתחלה בלי יעד מוגדר, אבל הוא אחר כך התייצב על נקודת התצפית לכינרת, גם אחרי שהטיול התקצר ל-3 ימים הליכה מלאים.
הגעתי בעונה ממש מוצלחת, לא קר מדי(7+ מעלות בלילה), ואחרי השלג המיוחד שירד בפסח(סוף אפריל) 2019. הכל פרח, כמעט ולא היה בוץ, החרמון היה לבן, ובכל זאת, הנופים לא כלכך ריגשו אותי(אולי בגלל טיולי אירופה קודמים).
בנוסף, רוב ההליכה בשביל היא בשבילי גיפים ודרכי עפר - אותי אישית מבאס. גם ריבוי השטחים החשופים עם השמש הישראלית היו די קשים באמצע היום.
טיילתי לבד(ותמיד הייתי עם אנשים), עם תיק 35 ליטר ומקלות הליכה, עם אוכל מתוכנן ל-4 ימים איתי. התיק שקל 8.5 ק''ג בלי מים. תמיד השלוקר עם 3 ליטר ועוד בקבוק ספייר של 0.5 ליטר הספיקו לי.
השביל מתוכנן ל 5-7 ימים ועשיתי את רובו בשלושה, מהמטרה לא להביא מידע מוטעה - אני בגיל צעיר, בכושר טוב ועושה בצורה קבועה אימוני מדרגות(קובץ מצורף), ובדר''כ אנשים אומרים שאני הולך בקצב מהיר(רק מטייל אחד עקף אותי ונעלמו עקבותיו), אז קחו את הזמנים שאני כותב בהתאם. יכולים לעשות את 2 המקטעים הראשונים ולתזמן לפיהם.
צילמתי את כל השלטים של השביל, מצורפים כחלק מהימים. בזמנים שציינתי הסתמכתי על זמן צילום התמונה.
אני לא אגיד שעשיתי את השביל בלי מפות, אבל Maps.Me היא אפליקציה נהדרת(שביל הגולן מסומן), המפות הסכמתיות שאני מצרף טובות(הוספתי על גביהם 2 נקודות מים חסרות), יש מפה עם מעקב GPS וגם הסימונים על השביל עצמו די טובים.
ההגעה הייתה יחסית פשוטה, קו מת"א לקרית שמונה, וקו 58 למגדל שמס.
עוד משהוא קטן, שביל ישראל לא הכניס את הגולן משיקולים פוליטיים, ודווקא כאן הרגיש לי בחלק מהמקומות ששביל הגולן מתאמץ להיות פוליטי - הליכה ליד הגבול עם סוריה, עם שדות מוקשים משני הצדדים לאורך קילומטרים, הרגשה קצת מוזרה, שאולי נועדה להבהיר משהוא שהוא לא הנוף.
בסה''כ נהנתי מהחוויה, מזג אוויר מעולה, תיק קטן עם לינת שטח והמון כוכבים.

תיק ואוכל

אחרי שעשיתי את ה Tour De Mont Blanc ואת ים אל ים עם התיק הזה, הגיע תורו גם לגולן.
תיק מעולה של 35 ליטר, משקל סופי של 8.5 ק''ג בלי מים.
ארוחות הבוקר שלי התבססו על שיבולת שועל/כוסמת (יש במעדני מניה המון סוגים, עם פירות יער וכו')
ארוחות צהריים היו אורז/קוסקוס/פתיתים יבשים בהכנה מהירה של אוסם.
ארוחות ערב בעיקר מרק גדול וחם.
לארוחות הצטרפו טונות(בשקית), סרדינים, קבנוס, ועוד תוספות מגוונות.
תיכננתי לצרוך כ-2000 קלוריות ביום - פחות מהצריכה המומלצת שלי ליום מנוחה, ועם צריכה של כ-2300 קלוריות מההליכה בכל יום, הייתי בגרעון קלורי. בסדר מבחינת לטיול קצר, הסתכם בירידה של קילו-שניים.
בחשבון מהיר ופשוט, בכל גרם של פחמימה/חלבון יש 4 קלוריות, בגלל שהתזונה יבשה ומסתמכת על שני אלו, אני צריך כ-500 גרם אוכל ליום. יצא לי עם התוספות(סלמון וסרדינים בפחית, תמרים וכו) 2.5 קג אוכל.
לגבי הערכים והויטמינים לא בדקתי, לא משמעותי לטיול קצר. (אני מתכנת ולא תזונאי)
מצורפת תמונה של כל האוכל, מחולק ל-3 ארוחות ול-4 ימים (הקבוצה האחרונה בתמונה זה ספייר שלא לקחתי).
נדרש בדר"כ 30 גרם גז ביום, אז גם המיכל הקטן שמצאתי(230 גרם) הרבה יותר ממספיק.

לגבי התיק - תפסיקו. תפסיקו לטייל עם תיקים כאלו גדולים, אתם סובלים(מצורף. ובדקתי- הם הולכים את שביל הגולן).
מקלות הליכה הם לא רק לזקנים ועוזרים מאוד עם משקל פתאומי נוסף של 10 קילו על הגוף(הברכיים), במיוחד שהידיים לא עובדות, והם גם עוזרים בנקודות מחליקות.

אוהל ממש לא נדרש מבחינת הקור, אלא רק למי שבאמת רוצה עוד 2-3 קילו על הגב בשביל הרתיעה הפסיכולוגית של לישון "חשוף".
שק שינה של Comfort עשר מעלות לגמרי מספיק, שלי שוקל רק 750 גרם(נקנה בארץ, בפחות משליש המשקל).
בגדול אפשר לישון כמעט בכל מקום שעובר בו השביל, כל עוד לא מפריעים/מלכלכים חלילה.
בכפכפים ומגבת בכלל לא השתמשתי, רשימת ציוד מלאה אפשר לבקש ממני במייל.

הגעה

יום ההליכה הראשון שלי התעכב, ויצאתי מתל אביב רק ב 11. אחרי שפספסתי את האוטובוס למגדל שמס(58), ניסיתי להגיע בעזרת אנשים, אבל הגעתי רק עד לקיבוץ דפנה(חצי הדרך). למזלי חיכיתי שם בתחנת אוטובוס כשהגיע האוטובוס הבא. הגעתי למגדל שמס רק ב 17:30, ועם כמה שרציתי וויתרתי על הירידה מהחרמון באותו היום, או על כל מקטע אחר בגלל קוצר הזמן(בדיעבד, אם היה טרמפ לחרמון, יכולתי גם להספיק). יש להם אחלה חומוס שאפשר לקחת לתחילת המסלול :)
אז במקום לעשות את המקטע הראשון בחרמון, הלכתי ישירות לנמרוד.
בדרך יש את עין חרמון עם נוף יפה, שווה את ה-5 דקות ירידה מהשביל. אחר כך המשכתי בכיוון הכביש, עד שראיתי את השלט המציין את המקטע הבא.
ישנתי על כר דשא נחמד מול מאהל אברהם (שעולה כסף). במאהל אפשר למלא מים.
השתדלתי לישון תמיד ליד מקור מים, לטובת הנוחות (והבטחון במצב בו יגמרו המים).

יום הליכה ראשון - חרמון עד להר בנטל (35 ק''מ)

אחרי זריחה נהדרת מסוריה, התחלתי ללכת כבר ב 6:30 לכיכר האחרונה שעולה לחרמון (35 דק בדיוק מאזור הלינה עד למגדל שמס).
אחרי כ-10 דקות, ואחרי שהאתר יפתח ב 7:45(אפילו קצת לפני) הגעתי לחניון התחתון של החרמון (תודה רועי והדס).
התחלתי ללכת כבר ב 7:50. למרות שרשום שהירידה קשה עד קשה מאוד, היא הייתה יחסית קלה , עם נוף יפה. (אולי ביחס לשביל היא קשה).
הגעתי לסוף הקטע ב 9:30 (שעה וארבעים). עשיתי את המקטע בין מגדל שמס לנמרוד שוב(בפעם השלישית).
אחריו, מתחילים ללכת על דרך עפר, כששוב העמק נפתח. עוברים בכפר מסעדה עם מאגר מים גדול, וממשיכים ללכת(שוב על דרך עפר).
הגעתי לתל קצעה, יער נחמד, ב 11:30. (שעתיים מתחילת המקטע).
היובש בשפתיים טיפה הפחיד אותי שאני לא שותה מספיק, אבל זה כנראה שינוי הלחות כי הגזמתי עם השתייה, אז השלוקר נגמר קצת אחרי שהתחלתי את המקטע. השתמשתי בבקבוק המים הקטן ומילאתי מים ביישוב אדום, ירידה קצרה עם שער שפתוח במיוחד למטיילים. הברז ממש בכניסה.
אחרי ירידה מהר אדום, שמכיל מכרה צבעוני, הגעתי לאנדרטת פלסר 7(אין מים) קצת לפני 14, לארוחת צהריים.
אחרי ארוחת הצהריים(שעה~) חוצים את הכביש וממשיכים ללכת לכיוון סוריה, המון שדות מוקשים, הר החרמונית ונוף מעניין שנפתח. עוברים באנדרטת עוז 77, שיש בה הדרכה קולית בחינם, עם טנקים ברקע סוריה. רואים ממש לעומק מדינת האויב. עוברים נחל נחמד ואז מתחילים להתרחק מהגבול.
ממשיכים ללכת דרך מטעים, ומגיעים לשער הרוחות(בסביבות 18:00).
בגלל שגם שם אין ברז, החלטתי לעלות להר בנטל, שם יש ברז למטיילים ליד קפה ענן.
עלייה של 200-250 מטר, מעט מאתגר אבל כיף תחת קוצר הזמן (הגעתי ממש בשקיעה, בסביבות 19).
למרות שאין שם חניון לילה רשמי, יש פינה שקטה עם דשא בסוף החניון השני(מסומן במפה באתר).
את הלילה הראשון העברתי עם דוד, מאי ובר - היה מעולה, תודה לכם.

יום הליכה שני - הר בנטל עד אום א-דנאניר (33 ק''מ)

את ההליכה התחלתי הפעם ב7, אחרי מילוי מים ואכזבה שלא אוכל את כדור השוקולד(מאחד מסיפורי הדרך האחרים) מקפה ענן. ירידה בשביל מהר בנטל, והגעה לגבעות ירוקות ופורחות.
אחרי זמן קצר מגיעים לחניון עין זיוון, ומשם ממשיכים לכיוון הר חוזק והשבשבות, המקטע השישי (עוברים ליד עין מוקש - מקלחת אופציונלית אבל ויתרתי)
בסיום המקטע ה-6, מגיעים בצמוד למוצב הר חוזק, בו אפשר למלא מים אחרי עלייה קלה של 5 דק(שנחסכה ממני בזכות בקבוק מים מאחד המטיילים במקום).
לאחר הפסקה קלה, המשכתי ללכת במורד ההר במקטע ה-7, באזור יחסית מיוער ויפה.
חבל שלאחריו מגיעים להליכה בשטח פתוח וחשוף(מאוד) לשמש, באזור די משעמם מבחינת הנוף.
רעיון נחמד הוא הספרייה הפומבית בשביל, שפגשתי רק במקטע הזה.
לאחר הליכה די מייגעת, הגעתי לחושנייה(14:30), שם מסומנים שולחנות פיקניק שלא נמצאו אבל גם עץ עם כמה אבנים הספיקו. אחרי הפסקת צהריים ארוכה(שעה וחצי) הרגשתי את העייפות.
המשכתי ללכת, לפחות עד ליישוב קשת בו יש מים. צריך ממש להיכנס ליישוב(דצי), אבל שם תוכלו למצוא ברז מים קרים בכניסה לחדר האוכל(18:00), עם שירותים.
מילאתי המון מים כי נקודת המים הבאה נראית רחוקה, למרות שכבר בתחילת היום הבא כבר הגעתי לברז(והיה עוד אחד אחריו). הכניסה והיציאה ליישוב לקחה כ-40 דקות.
נישארה עוד שעה-שעה וחצי של אור, וכבר חשבתי שאוכל להגיע למחרת לכינרת מחר עם עוד קצת מאמץ, אז החלטתי להמשיך עד לחורבת פרג. אחרי מעבר בנחל קפוא(עדיף להוריד נעליים) הצלחתי לפספס את חורבת פרג', למרות שהלכתי בסימון של השביל. החלטתי להמשיך עד אום א-דנאניר. המקטע האחרון דרש מעבר דרך נהר מהיר ורחב, כשכנראה המעבר על האבנים הוצף. קפיצה אמיצה ומגיעים.
באום א-דנאניר ישנתי את הלילה האחרון ביחד עם זוג ישראלים ותייר גרמני שפגשתי עוד בחושנייה.
מה שהיה קצת מוזר זה הפרות שהסתובבו חופשי באזור, אבל אף פעם לא הפריעו.
לא היו מים באותה הנקודה, אבל מלאתי מספיק מקשת, וגם ידעתי שבעוד זמן קצר אגיע למקור מים נוסף.

יום הליכה שלישי - אום א-דנאניר עד למצפה כנרת (31 ק''מ)

את היום האחרון שלי התחלתי יחסית מאוחר, ב 7:50, כבר הרגשתי את העייפות.
אחרי 20 דקות הליכה, הגעתי לברז מים למטיילים שלא סומן במפה. צמוד לתצפית הבונקר.
אחרי הליכה נעימה ליד מאגר דליות, הגעתי ב 11 לחניון דליות(סוף מקטע 8), שם שוב עשיתי הפסקה קצרה.
איכשהוא הצלחתי לפספס את מפלי דליות. בחניון היו לא מעט אנשים, ומספיק שולחנות פיקניק.
אחרי הפסקה קצרה ושוב הליכה של כ-20 דקות, הגעתי לעוד ברז מים לא מסומן.
אחרי הליכה מסביב לעוד כמה מאגרים, ליד המוני פרות, הנוף מתחיל להפתח, מתחילים לראות את הכינרת.
בירידה מתונה ובשביל צר, ממשיכים ללכת, שהסבך ממשיך לגדול יותר ויותר בגלל הנחל.
מסיימים את מקטע 10 ב 14:30, אחרי ארוחת צהריים קצרה(חצי שעה).
באזור כבר יש כמה משפחות שישנות או נחות ללילה.
ממשיכים ללכת בערוץ נחל סמך, עד לגשר הסורי ומפגש הנחלים(סמך ונחל אלעל).
אחרי המעבר במפגש, ממשיכים ללכת בשביל גיפים, ואחריה מתחילים בעלייה של כ-300 מטר - דרך סבך נוראי של קוצים וצמחייה דוקרנית. ממש לא כיף. ולמרות זאת, העלייה תיגמר, ואחרי עוד הליכה של חצי שעה, מתחברים לכביש, ושם מתחיל קטע 12, שממנו עשיתי רק שליש(2 ק''מ), עד למצפה כנרת.
בתחילת המקטע, בדרך חזור, ראינו מטייל שנישאר לישון שם, אז כנראה שזה גם בסדר(אין מים).
משם אספו אותי הביתה, כמובן אחרי שעצרנו במסעדת אנגוס במגדל(חצי שעה ברכב).

בסה"כ, כולל יום ההליכה הראשון הלא רשמי, עשיתי כ 101 ק''מ ב-3 ימי הליכה(ארוכים).
נהנתי מאוד מהאווירה והחוויה שיצרתי לעצמי. שימרו על עצמכם ותמשיכו לטייל.

קבצים מצורפים

• קובץ מצורף 1
• קובץ מצורף 2

קישורים חיצוניים

• מפת GPS