(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

האולימפוס ומפליו ביומיים

עלייה קשוחה לפסגת האולימפוס המרשימה וירידה דרך הנחל היפהפה שבמורדותיו

תאריך הטיולAugust 2017
משך הטיוליומיים
עונה מומלצתיוני- אמצע ספטמבר

מידע כללי

רמת קושי - הטיפוס הראשוני לא קשה מאוד, אבל ארוך ומתיש. אם עושים הפסקות ארוכות ולאורך זמן, אין בעיה לעשות אותו גם עם ילדים. העלייה לSkala מעט קשה יותר, והטיפוס האחרון מאוד טכני. החלק האחרון של הירידה מהבקתה דרך המפלים יפה מאוד, וניתן לעשות רק חלק ממנו כיוון שיש מספר נקודות יציאה מהמסלול.

כמות מטיילים- השביל מטויל מאוד, בעיקר בחלק הראשון עד Refuge A. בדרך פגשנו הרבה יוונים ואפילו ילדים שעשו את הטיול.

תחבורה ציבורית - אמנם לא נסענו בטיול כמעט בתחבורה ציבורית, ובהמשך הטיול אף שכרנו רכב, אבל בסלוניקי ובדרך לליטכורו אכן נסענו בתחבורה ציבורית. לא הייתי אומר שהתחבורה הציבורית שם טובה יותר מהארץ, אבל הזמנים מדויקים מאוד. בנוסף, יש צורך לקנות כרטיסים מראש (בתוך העיר), וכשנכנסים לאוטובוס יש צורך לנקב.

אוכל - מכיוון שאנחנו דתיים, הבאנו אוכל מהארץ ובנוסף קנינו אוכל כשר בסלוניקי ואיתו בישלנו במהלך הטיול. למי שאינו שומר כשרות, אין צורך לסחוב אוכל כלל. ניתן לאכול ארוחת בוקר בתחילת הטיול בעיירה עצמה, ולאחר מכן לאכול ארוחות צהריים, ערב ובוקר בבקתה, כמובן עבור תשלום נוסף.

מים - בחלק הראשון של הטיול יש צורך בכמות מספקת של מים (2-3 ליטר לאדם, כמובן תלוי במזג אוויר וכו'). בבקתה עצמה אי אפשר למלא מים עקרונית, וגם יש מקלחות של מים קרים.

שינה - מדובר בסופו של דבר בלילה אחד. אפשר לישון בבקתה תמורת 13 יורו לאדם. קמפינג בחוץ עולה 4 יורו לאדם. אסור לישון בשטח השמורה עצמה באוהל ולכן זהו המקום היחיד שכדאי לישון בה. לדעתי אין צורך לסחוב אוהל מכיוון שזהו רק לילה אחד. בליטוכרו אפשר לישון בהוסטלים השונים שמפוזרים בעיירה או כמונו, לשכור מראש חדר בAirBnb.

מפה וסימון - אין צורך לקנות מפה. בכניסה למסלול יש מפה גדולה שאפשר לצלם. אם רוצים אפשר גם למצוא את הסימונים במפה בגוגל מאפס או באפליקציית MapsMe שמומלצת בלי קשר. באופן כללי, המסלול מסומן בצורה מצוינת עם שלטי ק"מ ושעות הליכה. רוב הזמן השעות היו די מדויקות, למרות שאת העלייה עשינו בצורה מהירה יותר.

מזג אוויר - כשהיינו בטיול מזג האוויר היה די חם בכפרים למטה, אבל בפסגה למעלה היה קריר. בלילה עצמו היה די קר בבקתה. הבנו שבזמנים אחרים היה קר הרבה יותר, אז כדאי לבדוק מזג אוויר לפני, ולזכור שתמיד בהרים קר יותר ועלול לרדת גשם. אנחנו לא לקחנו מעילי גשם, אבל אולי בתקופה שיש מזג אוויר סוער יותר כדאי לקחת.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 0: נחיתה והתארגנויות

משיקולי תקציב וזמן החלטנו לקחת טיסה ישירות עד סלוניקי עם קונקשיין באתונה (יכול להיות שעדיף מבחינה כספית לנסוע לאתונה ולהשכיר רכב או לקחת רכבת. לא בדקנו את העניין מכיון שהזמן לנו היה קצ ורצינו כמה שיותר לנצל את הזמן.). כשהגענו לשדה תעופה לקחנו אוטובוס נוסף שמגיע עד העיר עצמה (כחצי שעה של נסיעה), ומשם הסתובבנו רגלית ברחבי העיר.
סלוניקי כשלעצמה לא עיר מאוד מעניינת, אבל כיוון שהיינו צריכים לקנות אוכל וגז, אז הסתובבנו בה מספר שעות. התחבורה הציבורית יחסית מיושנת, האוטובוסים די מקרטעים והכרטיסים נקנים בחוץ. לאחר שהתארגנו על מספר דברים ליום המחרת, נסענו לתחנה המרכזית שנקראת Ktel. התחנה בנויה בצורה די גרועה, כך שיש סככה גדולה של אוטובוסים ועשן האוטובוסים מחמם את המתחם כולו. כדי לקנות כרטיס לליטוכורו יש צורך להיכנס פנימה לתוך המתחם ולקנות כרטיס לKaterini (האוטובוס עוצר בדרך בסלוניקי).
קנינו כרטיס וחיכינו לאוטובוס ברציף מס' 4 לקטריני.

הנסיעה עצמה הייתה די נוחה, ותוך כשעה - שעה וחצי הגענו לסלוניקי. נרשמנו מראש לAirBnb והמארחת שלנו היתה נחמדה מאוד (מומלצת ממש! תחפשו את הדירה של פוטיני). התארגנו מעט ויצאנו לעשות סיבוב בעיירה ליטוכורו.
העיירה מיוחדת מאוד. מלמעלה נשקף הנוף של האולימפוס, ואפשר לרדת לנחל קטן שנמצא ממש קרוב לכיכר המרכזית.
כשהגענו היה כבר מאוחר ורוב הדברים שאפשר לעשות בליטוכרו היו סגורים, אך עדיין העיירה עצמה והסגנון היחודי של הבנייה באבן שיש בה יפים מאוד. למרות שמדובר בעיירה יחסית גדולה (8000 תושבים), יש בה שקט. אנחנו ירדנו לכיכר המרכזית ובמורד הרחוב הראשי, ולאחר מכן טיפסנו חזרה אל הכיכר ומעליה, שם היתה הדירה שלנו.

יום 1: טיפוס לפסגת האולימפוס וירידה חזרה לRefuge A

יצאנו בבוקר מוקדם דרך הכיכר המרכזית במורד הכפר. אחרי כחמש דקות פנינו שמאלה לשלט המפנה לכיוון האולימפוס. ניסינו לעצור שם טרמפים זמן מה, דבר שלא הצליח, ולכן התקדמנו לצומת הבאה, במרחק מאתיים מטר. אחרי כעשרים דקות עצר לנו זוג נחמד שנסע גם הוא לטפס את האולימפוס. העלייה עצמה לא ארוכה מבחינת ק"מ, אבל לוקח כחצי שעה לטפס עד למעלה - מדובר בעלייה של 650 מטר מהעיירה...הזוג שלקח אותנו טרמפ לא המשיך ישירות עד לPrionia, אלא חנה בGrotisa, חנייה שמובילה למסלול אחר שעולה לאולימפוס. מהחנייה הלכנו כ4 ק"מ בעלייה של 200 מט' וכשעה וחצי לאחר מכן, תוך כדי שאנחנו עוברים על פני פנייה למנזר, הגענו לPrionia בגובה 1000. מדובר במסעדה חביבה עם טברנה די גדולה. כדאי למלא מים (מדובר בתחנה האחרונה לפני הבקתה). כשהיינו שם ראינו חמורים מועמסים באספקה בדרך לבקתה למעלה.

לאחר מנוחה קצרה יצאנו לעלייה ארוכה - 6 ק"מ מרחק ו1000 מטר גובה.
כמאתיים מטר לאחר המסעדה חוצים כמה גשרים ועוברים ליד מפל חביב, זהו מקור המים האחרון שנראה עד יום המחרת. העלייה בהתחלה לא קשה במיוחד ויש סלאלום ארוך שנע בין העצים, והעלייה עצמה קשה בעיקר מכיוון שלא רואים כמה עלינו והיכן נמצאים. אחרי כשעתיים של טיפוס מגיעים למעין אוכף יפה, שמאפשר לראות את הגובה שעלינו, ואת הים באופק. בשלב זה עוברים לצד אחר של ההר והעלייה הופכת להיות תלולה יחסית וסלעי יותר, עם פחות עצים. אחרי כחצי שעה-45 דקות מגיעים לבקתה - Refuge A בגובה 2060.

כשהגענו לבקתה כבר היה יחסית מאוחר בצהריים, אבל בעקבות העלייה הארוכה החלטנו לנוח כשעה לפני שנמשיך. ביקשנו מבעלי הבקתה להשאיר את התיקים שלנו שם ועלינו עם תיקים קטנים בלבד, בשביל מים בלבד. הדרך בהתחלה נעה בשטח מיוער אבל אחרי כרבע שעה של עלייה יחסית מתונה, שכבת הקרקע הופכת ליבשה וסלעית בלבד. העלייה תלולה יחסית ולא פשוטה בכלל, אבל אחרי כשעתיים של עלייה בשטח הסלעי, מגיעים סוף סוף לפסגת הSkala בגובה 2880. כשהיינו בבקתה אמרו לנו שהטיפוס לפסגת הMytikas קשה וצריך ציוד. החלטנו שלא מדובר במשהו שאנחנו לא מסוגלים לעשות ושכנענו שני חבר'ה רומנים לטפס איתנו יחד לפסגה.

הסימון בשלב זה לא טוב כמו במקומות האחרים, ואין את הסימון E4 המוכר, אלא רק סלעים צבועים באדום שמסמנים את הכיוון. בהתחלה 'עוקפים' את הפסגה, יורדים מעט לכיוון הבקתה בשטח מעט חשוף, ולאחר מכן השטח הופך להיות מעט מתון יותר. בכמה מאות מטרים האחרונים הטיפוס בידיים בלבד. יש קצת סלעים שמדרדרים ויתדות לעזרה, ואז מגיעים, אחרי כחצי שעה, סוף סוף לפסגה בגובה 2919 השטח שעל הפסגה קטן מאוד, ובעקבות כך פנורמי מאוד ומדהים ביופיו. אפשר לראות לכל הכיוונים, במערב את הים, בצפונו את סלוניקי, ובדרום את הפסגות הקטנות,
כשירדנו למטה, חזרנו כשלוש מטר עד שהגענו לפיצול שמדרדר כמאתיים מטר גובה למטה, לשביל שמתחבר לבקתות הצפוניות יותר. השביל בתחילתו די תלול וקשה לזיהוי (תיזהרו מאבנים מתגלגלות!) אבל כשמתחברים לשביל נתקלים בהרבה אנשים והשביל הופך למתון הרבה יותר. הלכנו עוד כארבע וחמש דקות עד שהתחברנו לשביל אותו הלכנו בעלייה, ירדנו כחצי שעה נוספת עד שהגענו, לאחר שעה וחצי לבקתה, כשכבר החשיך בחוץ.
האווירה בבקתה היתה מעולה, למרות שהחלטנו לישון בשקש בחוץ ב4 יורו, במקום לשבת בפנים. היו הרבה אנשים ונראה שכדאי להזמין מקום מראש. בנוסף, יש אפשרות להתקלח בבקתה.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 2: ירידה מהבקתה עד ליטוכרו

כיוון שהיה יום שישי והיינו צריכים לנסוע לשבת בסלוניקי, קמנו מוקדם בבוקר וירדנו את כל הדרך שעלינו בהלוך עד Prionia. צריך לזכור שגם הירידה לוקחת זמן, אמנם רק שני שליש מההלוך, אבל גם שעתיים. כשהגענו למסעדה נתקלנו בזוג ישראלים שבאו לטייל, והציעו לנו לקחת איתם טרמפ לסלוניקי בסוף המסלול. בגלל זה ידענו שהזמן שלנו יחסית לחוץ וכל אופי הדרך השתנה מעט.
קצת אחרי שיורדים מהמסעדה, פונים ימינה וחוצים גשר מקסים לצד השני של הנחל. כמה דקות לאחר מכן מתגלה בריכה מדהימה עם מפל קטן בקצה. המים קרים אבל לא נורא במיוחד. ממשיכים עוד כשלוש מאות מטר (חוצים שני גשרים), ומגיעים לפיצול שמוביל למנזר שנתקלנו בו יום קודם לכן. פנינו ימינה, והגענו לגשר נוסף לשביל שמטפס יחסית בתלילות לתוך היער. הנחל עצמו מדהים ביופיו, והגשרים שרואים לכל אורך הדרך (לא ספרנו כבר..) מיוחדים גם הם.

לאחר מכן הולכים יחסית על צלע ההר, ובשלב זה מתחילה ירידה נוספת, כשבדרך עוברים ליד מערה של קדוש נוצרי כלשהוא (באופן כללי לאורך כל הטיול ביוון ראינו המון נצרות, מלא מקדשונים קטנים עם תמונות ופסלים של מריה. לרוב הפסלונים האלו הם מקדשים לזכר אנשים שנהרגו בתאונת דרכים באותו המקום או הנצחה לנזירים שחיו בסביבה). השביל עולה עוד עלייה אחת, ובשלב זה מתחלף בעיקר בהליכה על צלע ההר או עליות וירידות קטנות. לאחר שעלינו בפעם האחרונה מהנחל הגענו לפיצול ונתקלנו יחסית בהרבה אנשים, כיוון שישנו מסלול משפחות מעגלי המגיע מהנחל ועולה חזרה לליטוכורו. אנחנו החלטנו להמשיך על צלע ההר, ולאחר כשעה של ירידה הגענו לקצה העיירה ליטוכורו.
השביל עצמו מסומן די טוב ומדובר בדרך יחסית ארוכה שלוקחת כשלוש שעות וחצי (בסך הכל מדובר ב9-10 ק"מ ממסעדת פריוניה).
יש לשים לב שיורד שמאלה לנחל, ולא לרדת בו אלא להמשיך ישר לתוך העיירה. אחרי כחצי שעה של הליכה בכביש מגיעים לכיכר ממנה התחלנו את המסלול ביום האתמול.
אנחנו ירדנו חזרה לתפוס טרמפים לכיוון הים (שם הטרמפ שלנו לסלוניקי חיכה), אבל האוטובוס לסלוניקי נמצא ממש כמה מטרים אחרי הכיכר עצמה.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )