צפון הודו ב3 חודשים - סדר בבלאגן

מה יש בצפון הודו?

צפון הודו הפכה לא סתם ליעד ישראלי מועדף בכמה השנים האחרונות.
כלל המקומות בצפון מלאים באנשים מעניינים ואוטנטים, תרבויות ומסורות מגוונות וצבעוניות, אוכל מדהים, נופים מדהימים במגוון אפשרויות לחוותם ואין סוף אפשרויות שכן בהודו " everything is possible".
האפשרויות משתנות "מהמתנ"ס הגדול" שנקרא דרמסאלה ושם תמצאו כמעט רק חוגים ושיעורים עם מעט מעוד טבע ואותנטיות לעומת לה הצבעונית שסביבה בעיקר טרקים מדהימים ומקומות לחקור עם אנשים פשוטים ומסורתיים. לכן בהודו המתכון לטיול מוצלח הוא בחירה נכונה של המקומות והזמן בהם בהתאם לאופי המטייל. הדבר נכון לטיול בהודו יותר מבמדינה הממוצעת מאחר ואופי המקומות משתנה דראסטית בין איזור לאיזור ומרגיש ממש כמו מעבר למדינה אחרת כל פעם.
בתוך שלל האפשרויות אציג כאן את האפשרויות לישראלי המטייל, מטיב הלכת.
חשוב להבין שהבחירות והאפשרויות של צפון הודו משתנות כתלות באופי המטייל ואינן דומות כלל בין מי שמחפש שקט ומקום למצוא חברים חדשים בקהילות הישראליות הרבות לבין מי ששהייה של יומיים בחוסר מעש גורמים לו לטפס על הקירות ורק לחפש עוד נוף ועוד חוויה.
אנחנו בהחלט מהסוג השני ולכן כלל התיאורים הינם ממבט כזה.
ההתמקדות שלנו הייתה בנופים, אוכל ותרבות ועל כן הבחירות שלנו בהתאם.

דרמסאלה

השם דרמסאלה למעשה לא מדוייק. כשישראלים אומרים דרמסאלה הם מתכוונים ל3 כפרים שנמצאים צפונית לעיר דרמסאלה- מקלאוד, דראמקוט ובאגסו.
בכפרים האלו נוצרה מאין בועה מבודדת של אנשים נחמדים והמון תשתיות ברמה גבוהה לתיירים. רבות ידוע איזור זה כ"מתנ"ס" מאחר והתפתחה בו התמחחת בשיעורים וחוגים בשלל תחומים. גילוף בעץ, בישול, יוגה, צורפות, נגינה, מנדלות ועוד . הרמה של העברת השיעורים, המחיר הנמוך והקלות בלהשיגם ייחודית מאוד לדרמסאלה ולמרות שניתן להשיג שיעורים בעוד מקומות בהודו האווירה שבדרמסאלה הופכת את המקום לבועה של חוגים וזהו. אם אתם לא מוצאים עצמכם משחיזים כישורים או נמשכים לסוג זה של בילוי תשקלו כמה זמן תרצו להעביר במקום זה. המסעדות טובות, הגסטהאוסים טובים וזולים אבל מעט הטבע שמסביב ומיעוט האטרקציות מחוץ לכפרים בהחלט הופכים את "אהבת החוגים" לשיקול מרכזי.
ישנם שני מרכזי ישראלים- בדרמקוט ובבאגסו. שני הכפרים הללו ממש צמודים ונמצאים על שתי שלוחות של הר במקביל זה לזה. לכל אחד מהכפרים יש חלק שממנו ההגעה היא במדרגות בלבד ועל כן "מופרדים" בשמות אפר באגסו ואפר דרמקוט. מי שמעוניין ביותר שקט ונוף ולא מפריע לו קצת טיפוס מדרגות כל חזרה לגסטהאוס- "אפר"באגסו/דרמקוט זה אחלה פיתרון.
פועלים באיזור 3 מרכזי ישראלים- חב"ד, בינה והבית הישראלי.

איזור דרמסאלה מאופיין במזג אוויר מאוד לא יציב במיוחד בעונת המונסונים ונדיר במיוחד לא לסבול שם מגשמים שוטפים בשהות של יותר משבוע.

הימצ'אל פארדש (איזור מנאלי)

הימצ'אל פארדש מאופיינת במגוון עמקים שמציעים נופים שונים ותרבויות מעניינות. המגוון מאפשר בילויים שונים- מטרקים למשקיעים ועד סיבוב בג'יפ או בלוקאלים בין שלל הכפרים והנופים.

המרכזים מהם ניתן לטייל באיזור הם:
שימלה- לא היינו ולכן לא אפרט.
מנאלי (old manali)- מרכז תיירותי עם לא מעט ישראלים המכיל מסעדות מעולות וגסטהאוסים רבים. המון הופעות חיות במסעדות זה הקטע המיוחד של מנאלי. המחירים לא זולים. מנאלי עצמה נמצאת בנוף נחמד אבל לא אטרקציה בפני עצמו.

העמקים של הימצ'אל פארדש הם:
עמק קולו- העמק המרכזי, בו גם מנאלי נמצאת. הוא לא מושך במיוחד והמעבר בו רק כדי להגיע לעמקים האחרים.
פרוואטי- עמק קטן שבירתו היא קאסול. בסופו ישנם שלושה כפרים שקטים בנוף יפה. מעמק זה מתפצל עמק מלאנה הנקרא גם magic valley. כל העמק ידוע בסמים שבו אך בנוסף גם יוצאים ממנו טרקים יפים למי שפחות מחפש "קסמים".
קינור- עמק גדול המאופיין בצוקים עצומים, מפלים בכל עבר והמון צמחיה ירוקה. לאורך הכביש של העמק פזורים כפרים ציוריים עם נופים מדהימים. מקינור מתפצל עמק סאנגלה היפה ועמק הבאבא שבו מתחיל טרק הבאבא פאס.
ספיטי- עמק פחות מפותח ויותר אותנטי המאופיין בבתי בוץ על רקע נופים מדבריים צחיחים לצד נהרות ואגמים. נופיו קצת מזכירים את לדאק אך הוא ממש אינו זהה. בירתו היא קאזה וקירבתו למנאלי הופכת אותו ליעד פשוט יחסית להגעה וקל לביקור ( 3 ימים יעשו את העבודה).

מזג האוויר באיזור זה טוב בחודשים מאי עד יוני ומספטמבר עד אוקטובר. ביולי אוגוסט האיזור רווי מונסונים.

לדאק (איזור לה)

חבל לדאק הנמצא במדינת ג'אמו וקאשמיר הוא חבל מדברי המאופיין בגלל גובהו בהרים מושלגים ונהרות לצד דיונות ונופים צחיחים. המרחבים העצומים ולוחות הקרקע האנכיות בצבעי אדום וטורקיז מופיעים במקומות שונים ומאפיינים אותו מאוד.
העיר לה שמהווה מרכז ממנו יוצאים לכל חבל לדאק היא עיר מאוד מפותחת עם שוק גדול (main bazar), מסעדות ברמה גבוהה, פירות וירקות מדהימים וגינות מרהיבות בכל עבר. האינטרנט הוא נקודת תורפה במדינת j&k כולה שכן לה לעיתים קרובות מתנתקת מהעולם וגם כשהיא מחוברת זה באיטיות מדהימה. סימים של הודו לא עובדים בj&k ויש לה סימים משלה.
לדאק מאופיינת בהמון טיבטים בודהיסטיים, מעט אינדו ובמיעוט מוסלמי. האנשים בכל האיזור משמעותית יותר נחמדים ואמינים מבהימצאל פארדש וכמות המיכוחים על המחיר והעצבים מהודים תחמנים יורדת דראסטית אם כי זו עדיין הודו.
האיזור ידוע בטרקים רבים ונוחים מפוזרים מסביב ללה, בצפון ללה נמצא עמק הנוברה הפופולארי ושני אגמים גדולים מהווים אטרקציה נוספת לתיירים.
בונוס טוב הוא שהמקום מהווה מקלט מהמונסונים בחודשים יולי אוגוסט שכן רוב הודו סובלת בחודשים אלו מגשמים רבים בזמן שבלדאק יהיו אולי טפטופים קלים מדי פעם.
דבר שצריך לשים לב אליו טוב טוב הם הגבהים באיזור שכן העיר לה עצמה נמצאת בגובה 3500 והרבה אטרקציות מסביב גבוהות יותר. לא מעט אנשים מגיעים לבית חולים על סף עילפון בגלל בעיות הסתגלות לגובה. הדבר דורש תשומת לב למי שלא מכיר שהות בגבהים.

אפשרויות תחבורה

נחלק את השימוש בכלי התחבורה השונים לנסיעות שבין האיזורים, שכן הן ארוכות, לנסיעות בין האטרקציות השונות בתוך האיזור עצמו.

במעבר שבין האיזורים יש כמה אפשרויות תחבורה:
טיסות- בעיקר מדלהי ללה. אופציה לא רעה ולא ממש יקרה (כ80 דולר) שתחסוך הרבה זמן והיטלטלות בדרכים. חיסרון- בעיות גובה שכן הגעה מפני הים ל3500 מ' דורשת יומיים שלושה מנוחה.
סמי סליפרים- נסיעת לילה באוטובוס שהמושב נשכב אחורה לשינה. רלוונטי מדלהי לדרמסאלה או מנאלי ובין דרמסאלה למנאלי. זול יחסית (בין 800 ל1100) ונוח. יתרון גדול הוא שאין צורך בעירנות מתמידה על הנהג.
מוניות- פיתרון שנכון בעיקר לנסיעה ללה שכן אין הרבה אופציות להגעה למדינת ג'אמו וקאשמיר. בין מקומות אחרים אנחנו ממליצים לא לקחת מונית. יקר ובעיקר מתיש לשמור על עירנות הנהג.
"לוקאלים"- אוטובוסים מקומיים. מחירים זולים עד גיחוך. אופציה לבעלי לב חזק והרבה זמן. לא ממליצים לעבור בצורה זו בין האיזורים אבל בהחלט לחוות בין הכפרים בנסיעות קצרות יותר.
מוניות משותפות- אופציה מיוחדת ללדאק ולהגעה ללה. יותר נוח מלוקאלים ועדיין זול.
אופנועים- לא מנוסים בכך ולכן לא נמליץ. אבל בהחלט אופציה קיימת.

התניידות בתוך האיזורים בין האטרקציות השונות:
מונית- נוח מאוד, מהיר, יקר יחסית ובעיקר גמיש. באיזור מנאלי מקובל מאוד לעשות כ10 ימים את ספיטי קינור או 3 ימים את ספיטי לבד. מומלץ בעיקר למי שקצר בזמן או שחשובה לו הגמישות. באיזור מנאלי חשוב לדאוג לנהג שלכל הפחות ניתן לתקשר איתו כי זה לא מובן מאליו (הרבה נהגים נפאלים). הכבישים בקינור ובעיקר בספיטי מאוד לא טובים ולכן הנסיעה במונית נוחה משמעותית מבכל מקום אחר.
לוקאלים- חוויה מומלצת לפחות פעם אחת. אופציה מאוד זולה אך כרוכה בהמון ביזבוז זמן בחילופי האוטובוסים ובהמתנה להם (בהודו כל הזמנים הם שעה לפה או לשם). אופציה טובה למעברים קצרים בין כפרים ולמי שיש לו זמן ורוצה גמישות בתכנון שכן כך לא מתחייבים לאף נהג. בלה הלוקאלים אף נוחים יותר מבמנאלי עקב הכבישים הטובים יותר, אוטובוסים קטנים יותר ומושבים מרופדים שאפשר רק לחלום עליהם במנאלי.
אופנועים- לא מנוסים אבל אופציה עיקרית באיזור מנאלי ולה.
טרקים- כן, זה לא טעות, קחו טרקים כאחלה אופציה לעבור ממקום למקום. כמובן שלא כל הזמן. עם טרקים לרוב די נוח לשלב לוקאלים כבסיס התניידות בגלל הצורך בתזמון לא קשיח ואם מזדמן אז להעיזר במונית כתלות במחירים (שלא פעם לא הגיוניים בכפרים הקטנים) ובזמינות.
מוניות משותפות- אופציה מיוחדת ללדאק ובמיוחד נוחה בנוברה ואלי. מוניות שמחכות ויוצאות רק לאחר שהתמלאו. נוח כמו מונית כמעט וזול יחסית.

אוכל

חווית האוכל שלנו הייתה בעיקר של האוכל הצפוני המורכב ממיקס של הודו וטיבט.
האוכל משתנה בהתאם למקום כשבכפרים תמצאו בעיקר אוכל טיבטי ומעט אוכל הודי בסיסי וכשתגיעו למקומות יותר מרכזיים תוכלו למצוא את המנות ההודיות העשירות והמעניינות יותר.
הטיפ הטוב ביותר שנוכל לתת כדי להתמצות מהר באוכל ההודי הוא ללמוד את שמות הירקות בהודית. הם קוראים למנות שלהם ע"פ הירקות העיקריים בהן (לדוגמא aloo gobi הינו תבשיל תפו"א וכרובית, aloo= תפו"א וgobi= כרובית).

בהודו ישנם מסעדות "פשוטות" הנקראות דאבה (dhaba) ובהן מוגש בעיקר אוכל הודי וטיבטי בסיסי. בלה ד"א לא קיים המונח אבל עדיין יש שוני בין מסעדות פשוטות למתקדמות יותר.

האוכל ההודי הבסיסי:
המנה הבסיסית ביותר במטבח ההודי הינה טאלי או בצורתו החלקית - dal rice (כשdal= עדשים). כשאומרים טאלי הכוונה היא בדרך כלל לצלחת המורכבת מאורז, תבשיל עדשים, מיקס ירקות וצ'אפאטי (פיתה דקה מקמח מלא בדר"כ). אם מצאתם מקום טוב תקבלו בנוסף קצת יוגורט ומלפפון ובצל חתוכים גס.
פאראנטה- מאין צ'פאטי ממולא כאשר לרוב זה יהיה תפו"א- כלומר aloo parantha.
Bread omelete- חביתה שיחד איתה מטוגן פרוסת לחם או צ'פאטי. נחמד לארוחת בוקר.
Chai masala- "תה תבלינים" תמיד יגיע עם חצי חלב חצי מים וממותק. חובה בהודו, הצאי מסאלה מדהים. בלדאק אין כל כך צאי מסאלה יש סוגי תה מיוחדים לאיזור.
Maggi- מנה חמה שההודים אוכלים בכמויות. גם אוכלים לא מבושל כמו נישנוש וגם במים חמים עם רוטב. זמין בכל מסעדה פשוטה.

מנות הודיות למתקדמים:
המנות ההודיות הקלאסיות ברובן יגיעו בקערה עם רוטב עשיר (הם קוראים לזה gravy) ונהוג להזמין לצידן אורז או סוג של לחם הודי (צ'אפאטי, נאן, רוטי וכו עליהם נפרט בהמשך).
להלן תמצית הפירוט של המנות ההודיות שבלי לטעום אותן אל תעזבו את הודו:
1. Malai kofta - כופתאות המורכבות מתפו"א וגבינת paneer ברוטב קשיו.
2. Paneer butter masala - קוביות גבינת paneer מטוגנות ברוטב עגבניות.
3. Palak paneer - קוביות גבינת paneer ברוטב תרד.
4. Aloo gobi - תבשיל ירקות המבוסס בעיקר על תפו"א וכרובית בדרך כלל ברוטב עגבניות.
5. Dum aloo - המנה המורכבת ביותר שכוללת תפוחי אדמה ממולאים בגבינת paneer ואגוזים שמטגנים אותם ומבשלים ברוטב עגבניות. אם המנה הזו זולה בתפריט עדיף לשאול את המלצר אחרת אלולים לקבל רק תפו"א ברוטב עגבניות.
6. Paneer mutter masala - קוביות גבינת paneer מבושלות ברוטב עם אפונה.

נאן הינו לחם דומה ברכיביו לפוקצה (מכיל חלב וביצים) וניתן גם להזמינו עם מילויים שונים. מומלץ מאוד.

אוכל טיבטי שבכפרים רבים יהיה היחיד להשגה:
1. מומו- כיסוני בצק מאודים ממולאים בירקות. מנה מעולה.
2. טוקפה (thukpa) וטונטוק (thunthuk)- מרקים של ירקות עם אטריות. נחמד.
3. צ'ומיין (Chewmain)- נודלס מוקפץ עם ירקות.
4. Fried rice- אורז מטוגן עם ירקות

אופי הטרקים

אחלק את סגנון הטרקים לפי האיזורים.
דרמסאלה- שני טיולי יום למפלים וטרק אחד של גג יומיים בשם טריונד שהוא מתוייר מאוד ופשוט מאוד ולכן אין מה להרחיב בנושא. דרמסאלה לא מיועדת כ"כ לטרקים.
מנאלי- באיזור טרקים מגוונים מבחינת רמת קושי, בהירות המסלול, חציית מכשולים (נהרות וגשרים מסוכנים) ומזג אוויר. מעטים המסלולים אותם ניתן לעשות עצמאית ללא ניסיון ניכר בטרקים ומפה טובה. מזג האוויר גם הוא יכול להוות בעיה במיוחד בפאסים שם הטמפ' יכולות להיות קרות מאוד ומסוכנות במזג אוויר לא טוב. קשה עד בלתי אפשרי לצפות את מזג האוויר בהרים עם תחזית מז"א הודית הדבר הופך להיות הימור מוחלט. בגלל כל אלה יש לחשוב טוב לפני יציאה לטרק ללא מדריך או ציוד מתאים. דרוש הרבה ניסיון מאיך לחצות נהר ומתי ועד מה לעשות במזג אוויר לא טוב אם צריך לחצות פאס. בהחלט ניתן לעשות טרקים עצמאית אך לאחר ניסיון באופי זה של טרקים.
לדאק- טרקים גבוהים מאוד בד"כ לכן רצויה הסתגלות לגבהים באופן הדרגתי. הגבהים הינם הקושי המרכזי בלדאק שכן הטמפ' לא מגיעות לקור בעייתי ומזג האוויר ברובו מאוד נוח עם מעט מאוד גשם. המסלולים העיקריים ברורים מאוד ובאופן כללי מדריך הוא ממש בגדר מותרות למי שיש לו ניסיון בסיסי בטרקים ומפה מתאימה. בנוסף לינה בהום סטיי במהלך טרקים קיימת באופן תדיר יותר בלדאק מה שהופך חלק מהטרקים למאוד פשוטים.

אין ספק שהטרקים בלדאק פשוטים מאוד מבחינת תנאים לעומת מנאלי.

אופי הטרקים המודרכים בהודו שונה משמעותית מהרגלי הטרקים בארץ. בהזמנת מדריך וסוסים (או פורטרים) אופי הטיול יתוכנן בהכרח כך:
1. ימים "קצרים" שמסתיימים גג ב16:00 ובד"כ יתוכננו להסתיים ב13:00. בהודו מטיילים רגוע. גם בגלל עלייה בגבהים אבל גם כשאין בעיית גבהים.
2. אוהל מטבח ואוהל שינה נפרד. הבישולים ייעשו באוהל המטבח וכשיש יותר מ5 אנשי צוות בד"כ יוקם להם אוהל נפרד לשינה.
3. מעל מספר אנשים מסויים יידרש טבח שיבשל לצוות בנפרד מהמדריך.
4. הצוות יתעקש לסחוב המון משקל ובהתאם כמות הסוחבים (סוסים או נפאלים) ובהתאם אוכל ברמה גבוהה בטרק.

טיפים

• תקנו סים מקומי- זול ומקל מאוד במקומות ללא וויפיי.
• שימו לב לגבהים. מעל 3500 עדיף לקפוץ לא יותר מ500 מטר ביום במקום הלינה. (לפעמים אין ברירה אלא לקפוץ יותר)
• גם אם לא מטרקים הגעה ל3500 מטר בבת אחת (טיסה) היא לא טריוויאלית.
• המקומות לאכול בהם הם המקומות עם תחלופת האוכל הגדולה יותר. אוכל רחוב עם תחלופה בטוח יותר ממסעדה מפוארת ללא לקוחות. כך תשמרו על הבטן שלכם מכאבים
• המקומות של הישראלים הם בדרכ גם המקומות שניתן למצוא סוכנויות טובות ומסעדות ברמה טובה. גם אם אתם מהנמנעים, בהודו תפסידו הרבה נוחות אם לא תבלו קצת בסוכנויות ובמסעדות שליד הבית חב"ד