סיפור דרך מקטע יומיים- שביל עמק המעיינות

יום א

יצאנו בחמש וחצי בבוקר מאשקלון, לקחנו רכבת לתל אביב ומשם לקחנו קו 825 לעפולה. בגלל עיכוב ברכבת פספסנו את קו 53 לקיבוץ מירב מעפולה ונאלצנו לחכות שעתיים בתחנה המרכזית של עפולה. ניצלנו את הזמן לתפילה וארוחת בוקר וקניית גז במפעל של אמישרגז.
הגענו למירב בשתים עשרה בצהריים נחושות להתחיל את המסלול. הדרך למירב היתה מהממת עם נוף ירוק יפיפה. ניסינו לחפש את נקודת ההתחלה של המסלול והתייעצנו עם אנשים כשבסופו של דבר אדם נחמד מהקיבוץ לקח אותנו טרמפ לתחילתו של המסלול, מצפה אבינדב (3 דק נסיעה).
תוואי המסלול הינו ירידה תלולה מאוד שנמשכה כ-5 שעות, האתגר הגדול היה הבוץ שהקשה על ההליכה וכלל סכנת החלקה, ובכל זאת היה שווה את הנוף המרהיב שנפרש לעיננו כל הזמן.
יש להדגיש שהירידה הינה למטיבי לכת ומצריכה סבלנות.
במהלך הירידה עשינו הפסקת צהריים מול הנוף, דבר שהעניק לנו כוחות מחודשים להמשך המסלול.
סיימנו לרדת את המצוק בשעת הדמדומים עייפות אך מרוצות.
הירידה מסתיימת בעמק בית שאן שהוא כבר מישורי לחלוטין ומשם התקדמנו (כבר בשעת חשיכה) לעין מודע. לא הצלחנו להבחין בו בגלל החושך אך כן הבחנו סביבנו בהמון בריכות דגים. התכוננו לישון שם והכנו ארוחת ערב לצד הפרוג'קטור של בריכות הדגים. במהלך הארוחה הגיע אלינו רכב עם אדם מעט מפוקפק והחלטנו לנקוט אמצעי זהירות ולהתקדם למקום מיושב ושם להעביר את הלילה.(ההורים בהחלט לחצו עלינו). התקדמנו במשך שעה לישוב הקרוב ביותר- שלפים, הגענו לשער האחורי והיה נעול עקב המלחמה, לכן פנינו שמאלה לצד הגדר והתהלכנו עוד כחצי שעה עד לשער הראשי. מיקמנו את עצמנו בדשא של הקיבוץ והלכנו לישון .בכך הסתיים לו היום הראשון לטיול.

יום ב

קמנו עם אור זריחה לאחר לילה קר מאוד( בכל זאת טיול בחורף) וחיפשנו איך אפשר להפשיר את גופנו, הסתובבנו ביישוב עד שמצאנו משרד שהיה פתוח באותה שעה ובו אנשים חביבים שאירחו אותנו בחפץ לב ודאגו לנו לסביבה חמה ונעימה עם מזגן ומים חמים. משם המשכנו לשער היציאה של הקיבוץ והתחברנו למסלול (פונים שמאלה עם פנים לכביש). משם מתחברים לשביל עפר מישורי שנמצא ממש צמוד לאחר בית הקברות של הקיבוץ עד שמגיעים לתחילתה של שמורת עמק המעיינות. עשינו עצירת בוקר לתפילה וקפה והמשכנו הלאה. רצוי לציין שתוואי ההליכה שונה לגמרי מהיום הראשון (הליכה מישורית ללא שום מכשולים). הגענו בהתרגשות למעיינות המרהיבים של נחל הקיבוצים, התחלנו מעין שוקק ומשם המשכנו למעיינות נוספים שבהם עשינו עצירה לארוחת בוקר , לימוד ורגע של נחת. כמובן שטבלנו במעיין (המעיין שומר על טמפ קבועה במשך כל ימות השנה- 24 מעלות.)
המשכנו עד סוף השמורה עד שהגענו לכביש ראשי. ומשם התחברנו למסלול שמוביל לגשר הקנטרה. הדרך לשם כיפית וקסומה ביותר, מומלץ לא לוותר על מקטע זה. זכינו במהלך הליכה להתרשם מנדידת הציפורים עד שהגענו לגשר הקנטרה שהפתיעה אותנו בעוצמתו ויופיו (באמת לא ציפינו). בשלב זה כבר הייתה שעת בין הארבעיים שהתאימה להפסקת קפה וסיכום הטיול. שהינו זמן מה ונהננו מעוצמתו של המפל, ומשם שמנו פעמינו לבית שאן דרך יער בית שאן. נהנינו מהצעדים האחרונים של הטיול עד שהגענו בשמחה וששון לפתחה של העיר בית שאן. התרגשנו והרגשנו תחושת סיפוק רבה וכך נגמרו יומיים של חוויה עצומה ומהנה.

טיפים

• השביל מסומן בנקודה כתומה או לחלופין בסימן לבן כתום לבן בנוסף לסימונים של רשות הטבע והגנים.
• מומלץ להעזר בעמוד ענן ולמצוא שם את מסלול זה והצבעים שבהם מסומן כל מקטע. בנוסף מומלץ מאוד להביא מפה.
• אם מטיילים בעונת החורף מומלץ ואפילו חובה להביא נעליים איכותיות שמונעות החלקה וכן כדאי להביא שורש לכניסה למעיינות.
• כדאי לציין שאנחנו טיילנו בזמן מלחמה ולכן נקטנו זהירות יתרה ונכנסו לישון בקיבוץ שלפים.
• נקודות מילוי מים- קיבוץ שלפים ושומרת עמק המעיינות. (אנחנו לא נתקלנו בנקודות מילוי מים נוספות).

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך שנעזרנו בו במהלך טיולנו