טרקים באל צ'אלטן - לגונה טורו, פיץ רוי, לגונת קאפרי, קרחון פיאדרס בלנקס, לגונה טורה ועוד

הקדמה וקישור לסרטון

לאחר שסיימתי את טרק הO המרהיב בטורס דל פיינה (מצורף קישור של הטרק בסוף סיפור דרך זה), שמתי פעמיי לארגנטינה.
השכם בבוקר לקחתי אוטובוס ישירות לאל קלאפטה בארגנטינה. הנסיעה עצמה לקחה 6 שעות כולל מעברי גבול, כאשר ניכר ההבדל בין מעברי הגבול של 2 המדינות - בגבול הצ'יליאני ההקפדה משמעותית יותר מאשר בגבול הארגנטינאי.
משם יצאתי מיד באוטובוס המשך לאל צ'אלטן, מה שלקח עוד 3 שעות, ולבסוף, בשעה 16:30, הגעתי לאל צ'אלטן.
את פניי קיבלו רוחות משוגעות, ממש! ומזג אוויר סגרירי למדי.
העיירה עצמה קטנה ומלאה בתיירים, והיא מהווה בסיס למס' טרקים מהיפים שניתן לעשות כאשר גולת הכותרת היא אחד מהתצפיות המפורסמות באזור (ובעולם כולו) - הפיץ רוי, שניתן לראותו כבר באוטובוס לקראת ההגעה לעיירה (אם מזג האוויר מאפשר). מעבר לכך, יש משהו קסום ומאוד רגוע בעיירה הזו.

בסמוך לכניסה לעיר נמצאת השמורה, ושם, יש את משרד התיירות האזורי ובו פקחים שמעבירים תדריכים והסברים שונים, בדגש על טרק מעבר הרוחות. הפקח אמר לי שיש חלון הזדמנויות קצר מאוד לבצע טרק זה - עוד 3 ימים מזג האוויר נהיה סוער, ובלתי אפשרי לעשות אותו (דבר די שכיח באזור).
הבנתי שאני צריך לנסות לסיים את הטרק ב3 ימים.

* מצורף קישור לקליפ קצר המתאר את חוויותיי.

יום ראשון לטרק מעבר הרוחות - מאל צ'אלטן ללגונה טורו

כל הלילה היו רוחות משוגעות, קיוויתי שהן יירגעו בבוקר, תקוותיי התבדו...
התארגנתי בבוקר לאיטי, ידעתי שהיום די קצר ולכן אין כל לחץ להתחיל מוקדם.
הגסט האוס ששהיתי בו נמצא בסוף הכפר, וממנו יצאתי לדרך סביב שעה 9:00.
עברתי את כל הכפר חזרה לתחילתו ומשם, התחלתי את הטרק.
תחילת ההליכה לא מעניינת במיוחד - מגמת עליה קלה בתוך שדות ויערות לא מרשימים.
בגובה של כ800 מ' מגיעים לפיצול שבילים - ימינה לעבר פסגת Loma Del Pliegue Tumbado, הנמצאת בגובה של 1,520 מטר. התצפית אמורה להיות מהממת ואם מזג האוויר היה טוב, גם הייתי מטפס לשם; שמאלה, המשך של טרק מעבר הרוחות. לקחתי שמאלה.
מפה ההליכה נהייתה הרבה יותר מרשימה ומעניינת, שדות וקרחות יער מרשימות הרבה יותר. אני ממשיך טיפוס כשכל הדרך מזג האוויר פשוט משוגע - פתאום קר, קפוא! אז שם עליי את מעיל הפוך; חם אז מוריד אותו; גם קר וגם גשם אז גם מעיל פוך ביחד עם מעיל גשם; חם ושמש עם גשם אז נמצא רק עם מעיל הגשם; בקיצור, מתיש ומעייף ברמות!
די הפתיע אותי שלא היו יותר מידי מקורות מילוי מים, בפרט בטיפוס. הגשם רק הלך והתחזק ככל שהתקדם היום. בשלב מסוים עצרתי לארוחת צהרים תחת חופת היער, בכדי שאירטב כמה שפחות.

הגעתי לשיא הגובה - 1,050 מ', ומשם ירידה עד שמגיעים לקמפ טורו, על שם לגונת טורו הסמוכה.
בשיא הגובה, הנוף מהמם ביותר! משמאלי קרחון תלוי על הר, למטה ממול נחל זורם ומעליו, הקרחון שאליו אני אמור להגיע מחר.
בשדות מטה, לכיוון קמפ טורו, היו הרבה פרות שרעו באחו, חיפשתי מקומות טובים יותר למילוי מים.
בדרך, היו 2 מעברי מים - אחד עם חבל ובול עץ מתחת למעבר; השני היה יותר מסובך ולקח לי זמן למצוא בו מקום נוח לחצייה.
כל הדרך מקסימה - נחלים, יערות, שממה.
הגעתי לקמפ סביב שעה 15:00, יום קל ביותר.
בקמפ עצמו יש מחסות רוח לבניית אוהלים שנבנו מבולי עץ ובמרכזם בונים את האוהל. הרוחות היו לא מהעולם הזה! אם הייתי מאמין באלים הייתי משוכנע שמפה ממש אל הרוח מתחיל לנשוף את הרוח לכל רחבי העולם, אי אפשר לתאר זאת במילים!
לקח לי די הרבה זמן להקים את האוהל עם הרוח המטורפת הזאת ולאחר מכן, הלכתי למלא מים. אין אזור נוח למילוי מים בסמוך לקמפ.
בהמשך הצהריים, מזג האוויר ממש יתבהר, הלוואי הלוואי שזה סימן ליום בהיר ונוח מחר!

סה"כ קילומטראז להיום - 17 ק"מ.

יום שני לטרק מעבר הרוחות + תחילת טרק פיץ רוי

תקשיבו, איזה לילה! איזה רוחות! הייתי בטוח שאני הולך לעוף יחד עם האוהל ועם דורותי לארץ עוץ.
אין לי מושג איך האוהל עמד בעוז ברוחות האלו.
בתחזית הבטיחו שבבוקר הרוחות ייחלשו ובצהרים מתוכנן גשם קל ולכן, תכננתי לצאת השכם בבוקר.
ב7 בבוקר יצאתי ראשון לדרך.
ביציאה מהקמפ, חוצים מסלעת שחוסמת חלקית את הרוח העוצמתית שיוצאת מאזור לגונת טורו, כשחציתי את האזור חשבתי שאני עוד שניה עף, פחד אלוהים!
המשכתי עוד בהליכה, נאבק עם עצמי ועם הרוח. הרוחות השתוללו וממש נרטבתי ממים שעפו מהלגונה בשל הרוחות. בסוף הלגונה, לקראת הנחל, הבנתי שזהו, זה כבר מוגזם ממש ויכול להגיע לכדי סכנת חיים. הסתובבתי במקום והתחלתי לחזור. ממש מבאס.
אני לא רגיל לחוות רגעי כישלון משמעותיים כאלו בטרקים, אבל זהו בהחלט היה כישלון מושכל, הרוחות היו יכולות להעיף אותי בשנייה לאלוהים יודע לאן.
בדרך חזור, ראיתי מטיילים עושים את הדרך שעשיתי כעת, נאבקים ברוח. איחלתי להם בהצלחה. מעניין אם משהו מהם הצליח לשרוד ולא חזר אחורה.
עושה עכשיו את הדרך חזרה לאל צ'אלטן, מזג האוויר הרבה יותר טוב מאתמול והראות נהדרת. הרוחות המטורפות המשיכו כמובן.
הגעתי לאל צ'אלטן סביב שעה 11 וראיתי שם את עינב והילה, שפגשתי בטורסים עם עוד 2 ישראלים. סיפרתי להם את קורותיי ואמרתי להם שאני מתחיל לטפס לכיוון הפיץ רוי. הם אמרו זה גם התכנון שלהם, רק שהם מתכננים לצאת יותר מאוחר בהמשך היום.
יצאתי סביב שעה 12:00 מאל צ'אלטן, הפעם לכיוון הפיץ רוי. הכיוון הכללי הוא עליה עד לקמפינג. הולכים בעיקר ביער ומידי פעם מציצים נופים מרהיבים.
הטרק מפורסם מאוד-מאוד, איתי מטפסים ויורדים אנשים מכל הסוגים, המינים והגילאים.
בשלב מסוים, מגיעים לנקודת פיצול - ירידה לעבר לגונת קאפרי, או המשך עליה על הרכס ותצפית על הלגונה. מי שעושה הלוך/חזור יכול ללכת מכיוון אחד ולחזור מכיוון אחר. אני תכננתי רק הלוך וירדתי ללגונה.
ניתן להגיע ממש עד ל"חוף" של הלגונה. בשלב זה התחיל לרדת גשם שהלך והתחזק, מי זוכר שעד לפני רגע היה שמשי, מתיש מזג האוויר פה...
בשעה 15:00 הגעתי לקמפ Poincenot, הנמצא בתוך יער, מה שאמור לחסום באיזשהו צורה את הרוח.
טעות ראשונה שעשיתי (מתוך 2) - הקמתי את כניסת האוהל עם הפנים לכיוון הדרך לפיץ רוי ולא הפוך, לכיוון שממנו הגעתי, אני הולך לשלם על זה ביוקר בהמשך הערב.
טעות שניה - החלטתי לעשות טיול לקרחון Piedras Blancas Glacier. ראיתי שיש אפשרות לטיול צד לקרחון והתכוונתי להגיע לשם בכל מקרה, אבל הגשם כבר היה חזק, ממש סופה. הדרך עצמה לא הייתה מסומנת, נראה שבשמורה החליטו שהמסלול מסוכן ולכן אין שביל רשמי שמוביל לקרחון. מידי פעם הציצו רוג'ומים שאנשים בנו.
ככל שהתקדמתי מזג האוויר נהיה גרוע יותר ויותר. הרבה מאוד בוץ, גשם ודרכים לא מסומנות. כ20 דקות לסוף, בכניסה ללגונה, מתחיל טיפוס בולדרים מאתגר. הגעתי ללגונה ולא ראיתי כלום. כלומר ראיתי, עננים המכסים את הלגונה. התבאסתי, החלטתי שאם מחר מזג האוויר טוב כמו שמבטיחים, אני הולך לשם שוב.
שעה ורבע לקחת לי להגיע למקום וגם שעה ורבע לקח לי לחזור.
הגעתי למחנה סחוווט! מעיל הגשם שלי, שהולך איתי צמוד כבר 6 שנים, כנראה עשה את שלו, כולי רטוב. אף פעם לא הגעתי למצב שאני רטוב ברמה כזאת. הגעתי למצב לא אידיאלי - במזג אוויר כל כך קיצוני אני עם מינימום ציוד, הכול נרטב! מעיל הגשם, מעיל הפוך, מיקרו פליז, נעליים, מכנסיים. הבנתי שמחר יהיה לי קפוא ממש לטפס לתצפית.
החלפתי מכנסיים וגרביים ותליתי אותם בחוץ, ביחד עם מעיל הגשם ומעיל הפוך, מי יודע מה יתייבש וכמה, הייתי די מצוברח מהמצב.
סביב שעה 19 התחילו רוחות משוגעות, הייתי שמח, למה? סיכוי טוב שהבגדים יתייבשו! יצאתי החוצה ואשכרה עמדתי כמו מתלה מול הרוח לייבש את הבגדים. הבגדים בידיים שלי והפוך על הגוף ווואלה, הכול התייבש תוך 5 דקות, הזיה.
ומה אחרי זה? התחילו רוחות פסיכיות, הכול מגיע מכיוון הטיפוס לפיץ רוי. כבר ציינתי את הטעות הראשונה, פתח האוהל לכיוון מערב (כיוון הטיפוס) - אתם לא מבינים, ערימות של חול ואבק נכנסו לתוך האוהל, הייתי חום מאבק, הכול-הכול התמלא באבק - הבגדים, האוהל, שק השינה, כל הציוד!
כשיצאתי החוצה ראיתי אנשים רבים נאבקים עם האוהלים שלהם, לחלק גדול מהם האוהל עף, יצא מהמקום. בלתי אפשרי להקים אוהל שוב ברוחות האלו. למזלי האוהל שלי החזיק כמו גיבור. היה בלתי אפשרי אפילו לנסות לישון ככה.
השיגעון הזה נמשך כשעתיים ולאחריו, הרוחות נעלמו כלא היו. כול שוכני הקמפ יצאו החוצה לעשות בקרת נזקים. מחר מתוכנן להיות היום הכי יפה בשבוע (ואולי יש לציין, היום היחיד היפה בשבוע), ככה לפחות מבטיחים, בואו נראה...
לילה טוב.

סה"כ קילומטראז להיום (כולל חזרה ממעבר הרוחות והלוך-חזור לקרחון) - 44 ק"מ.

יום שלישי - לגונה לוס טרס, פיץ רוי, לגונות מדרה, איחה, וטורה וחזרה לאל צ'אלטן

שעון מעורר לשעה 4:00, התעוררתי. מתכנן לטפס בחושך בכדי להגיע בזריחה לפיץ רוי.
שומע מחוץ לאוהל הרבה רעשים ורחשים, לא מעט קמו מוקדם, בדיוק מאותה סיבה.
יצאתי לבסוף בשעה 5 לדרך, היו לא מעט אנשים שיצאו הרבה לפני. סה"כ הטיפוס מתפרש על פני 2 ק"מ בשיפוע של 400 מטר, כך שלא צריך לקחת יותר מידי זמן.
די מהר בעליות פגשתי את הילה, עינב ואת 2 החברים שלהם שראיתי באל צ'אלטן, וחברתי אליהם לטיפוס.
הטיפוס היה לא קשה במיוחד וכשהגענו תפסנו לנו אחלה פינה, מחכים להקרנה. היה קר מאוד למעלה. החבר'ה הביאו שקשי"ם, עשו בשכל.
את הפיץ רוי מתחילים לראות כבר שחשוך ולאט-לאט תמונת הנוף נראית מהממת יותר ויותר, אשכרה השמש צובעת את הפיץ רוי באדום, מראה מרהיב!
לאחר מס' שעות של כיף התחלתי את הירידה מטה בשעה 7שעה 7, 4 הישראלים עוד מתכננים לעשות למעלה ארוחת בוקר ולפני עוד יום ארוך.
ב8:15 הגעתי לקמפ ומשם התחלתי (שוב) את ההליכה לקרחון Piedras Blancas, הפעם במזג אוויר מצוין.
היה שווה, קרחון מהמם, הייתי לבד לגמרי, תענוג.
לקמפ הגעתי בחזרה בשעה 10, כמות האבק שניערתי מהציוד, וואוו! התקפלתי זריז ויצאתי לדרך.
מהר מאוד מגיעים לנקודת מפגש שבילים: אם ממשיכים ישר חוזרים לאל צ'אלטן, אם לוקחים ימינה ממשיכים ללגונות נוספות במין לופ עד שמגיעים לאל צ'אלטן מהצד השני.
הראות מדהימה, הנוף מהמם! המשך ההליכה ברובה ביער כאשר מידי פעם רואים את 2 הלגונות מאדרה (אמא) ואיחה (בן) תוך כדי תצפית לפיץ רוי ההולך ונעלם לו אט-אט. ללגונת איחה מגיעים ממש עד לשפת הלגונה.
ההליכה מאוד קלילה, אין כמעט עליות/ירידות.
בשלב מסוים לוקחים ימינה לעבר לגונה טורה. מדובר בטיול מעגלי סביב אזור מיוער כאשר במרכזו נמצאת לגונה טורה.
הלגונה מהממת, פשוט מדהימה, כמות גדולה של קרחונים נחים להם על המים, איזה יום!
בשעה 14:00 יצאתי מהלגונה לכיוון אל צ'אלטן, פה המסלול הרבה יותר מסודר וגם יש מים לכל אורך הדרך עד היציאה מהיער (בחלק הראשון של היער לכיוון הלגונה לא היו מקורות מים).
* את הטרק מחלקים בדרך כלל ללילה נוסף, כאשר את הלינה מבצעים באחד מ2 הקמפינגים הנמצאים ביער זה.
הליכה לא מורכבת מידי הביאה אותי בשעה 16:15 בחזרה לאל צ'אלטן.

סה"כ קילומטראז היום - 35 ק"מ.

קישורים חיצוניים

• טורס דל פיינה, מסלול הO ב5 ימים