Tour Du Mont Blanc - TMB - סובב המון בלאן

עידן 17/07/13

10 ימי הליכה בצרפת, איטליה ושוויץ סביב ההר הגובה באלפים - Mont Blanc

מטיילים
מידע כללי
תאריך הטיול

יולי 2013

משך הטיול

12 ימים

עונה מומלצת

תחילת יולי-אמצע ספטמבר

  • {{ feature.properties.description ? feature.properties.description : 'נתיב' }}

יום 1- מהבית ל-Les Houches, עמק Chamonix, צרפת.

הבוקר היה כמו כל בוקר אחר. עייף, חביתה עם שוקו. ורק כמה שעות אחר כך אני כבר עם האוכל המצוין של Turkish Airlines. הינה קפריסין, אנטליה, ולא שמתי לב ואני כבר בשדה התעופה באיסטנבול. אני מתרגש, רק חצי שעה אחרי הנחיתה ואני כבר על הטיסת המשך. אני הישראלי היחיד, וזה מוזר. מסביבי אנשי עסקים בכירים, יגיד הלבוש שלהם, וגם סתם אנשים שחוזרים הביתה. אין כאן אף אחד עם נעלי הרים. רק אני. המסך אומר שמעלינו מילאנו וזה אומר שתכף אראה את המון בלאן מהחלון. ההר הגבוהה באלפים יהיה מתחתיי. אחרי הרבה תכנונים, אני יוצא מהארץ לטיול ראשון של אחרי. ובחרתי את ה-Tour Du Mont Blanc (מעתה TMB). קשה להסביר למה. אולי זה הבקתות שבדרך, אולי כי זה באירופה-קרוב לבית ובטוח, ואולי כי זה אחד המסלולים היפים שיש. דבר אחד אני יודע-אני הולך לזכור את החוויה הזו לכל חיים, חיובית או שלילית, זה הולך להצרב עמוק בפנים.
את הארבעה לילות הראשונים הזמנתי מראש, מפחד שאמצא את עצמי בלילה ללא מכסה. אני קצת חושש מלישון ב-Dormitory (מעתה דורם), בחדר מטיילים, בו אהיה יחד עם 5-25 אנשים שלא פגשתי מעולם. ואולי זה בעצם מה שאני רוצה עמוק בפנים. מדהים איך פחד ואמביציה הולכים ביחד.
על מה נדבר? איך זה אתנהג ואיך נגיב?
בעודי צולל במחשבות שמתי לב שאני עובר מעל המון בלאן, המראה מדהים. הטבע כל כך חזק וגדול. יכול לבלוע בתוכו הכל.
האופן שבו השלג מכסה את הפסגות מדהים, וכל זה הולך להיות סביבי כל הזמן הקרוב. אני בספק אם יש משהו טוב יותר כרגע.
מעניין מה המזג אויר, ואיך המלון שאני עומד להיות בו. זו ההרפתקה הראשונה שלי מחוץ לארץ בכוחות עצמי, וזה מרגיש כל כך מוזר, וכל כך טבעי.
30 קמ לג'נבה, ועוד מעט אהיה על השאטל של חברת Alpybus ומשם לעמק שמוני (Chamonix), לה זוש (Les Hauches), ומלון Chris Tal. מעניין איך יהיה החדר שלי.
כשנחתתי בג'נבה התעכבתי שעה מעבר למה שהייתי צריך בגלל פשלה של חברת Alpybus.. נוצרה ההרגשה שהם רגילים לכך, והעבירו 30% הנחה על העיכוב. זה היה מעצבן, במיוחד בגלל שהשעה הייתה מאוחרת.
הגעתי באחת בלילה אחרי נסיעה של שעה וחצי. המלון היה חשוך לגמרי ופחדתי שלא יהיה לי איפה לישון. אני דופק על הדלת, ואין עונה. אחרי חמש דקות מישהו מגיע ושואל 'יאן'?' יאן '?? בגלל השעה לקח לי רגע להבין שהוא קורא בשמי והצרפתים לא סגורים איך לבטא d אחרי I. המלון היה מעולה. חדר פרטי עם נוף לאלפים. מקלחת שירותים, מרפסת.. מה צריך עוד? ישנתי כמו תינוק.

יום 2 - מ-Les Houches לבקתת Miage

איזה יום קשה. לא ראיתי את זה מגיע. אני חושב שעצרתי אולי, אולי 100 פעמים. לא הכרתי את העליות האלה. אין ספק שצריך להתכונן לזה היטב. דרך ה4על4 שיוצאת מלה זוש נוחה להליכה אך העלייה ארוכה והשיפוע לעתים קשה. בדרך יש מסעדה להצטייד ובקצה, ב-Col De Voza, יש תחנת רכבת עם שירותים שבתוכם יש מים לשתייה. בכל אופן הדרך מתחנת הרכבת לגשר הייתה נוחה, אך עם המראה של col de tricot חשכו עיניי. עוד עלייה, רק יותר קשה. אין ספק שהאתגר היה גדול. בדרך פגשתי, פעם ראשונה מזה 5 שנים, שלג. אוטוטו והגעתי למעלה. כמעט שעתיים. התצפית מהפס מטמטמת, התרגשתי. הירידה כבר הייתה פחות נוראית, אך לפני הסוף מרגישים את הברכיים היטב. אני גמור מעייפות, תודה לאלוהים שבגדתי באגו שלי והזמנתי מקום בrefuge de miage. אני פשוט הייתי סובל להמשיך מכאן. אני רק מסתכל על העליה, ואומר תודה. אלוהים שיחקת אותה.
האכסניה נחמדה, עובדת המקום, צרפתייה יפייפיה, הראתה לי את הדורם. תיק תק מקלחת, כביסה, ויושב מול נוף אוטופי לקרוא ספר.
בארוחת הערב ביקשתי מפלוני גמור להתארח בשולחן שלו. הוא אמר שאין בעיה, ומשם הגענו לדבר על המון בלאן,כמובן, וציין שבקתת בונטי ואלנה שאפגוש בהמשך מסחריים מאוד, ושאני עוד אתגעגע לבקתה זו. אי אפשר בלי קצת פוליטיקה (מאוד עצוב שהוא חושב שזו סכנה להיות בישראל, הוא אומר שהוא יודע שזו אשמת התקשורת) והרבה על צילום חצי מקצועי (גם צילם אותי על הדרך :-) ) . הוא הגיע לאיזור במסגרת פגישת עסקים, ולקח לעצמו יום חופש מהאישה ובא לטייל. ארוחת הערב הייתה בסדר גמור. סלט, בגט, חביתה ענקית עם תפוחי אדמה, גבינה מקומית וגלידה לקינוח. הקולה עלתה 3 יורו. סהכ, חצי פנסיון וקולה ב43 יורו.
השעה שמונה וחצי, ויש מלא אור. איזה מוזר. השעה תשע ורבע, אני במיטה, ותוהה איך נרדמים ככה. לילה טוב

יום 3 - מבקתת Miage לביקתת Bonhomme

יום שני לטיול. ממיאג' לבונהמה. בארוחת הבוקר ישבתי ליד זוג נשוי דובר אנגלית. באופן פלא האישה שאלה אותי from where are you in Israel? הייתי קצת מופתע. לא רגיל שמזהים אותי ככה. היא גם ידעה קצת עברית. אחר כך הבנתי שהצרפתי מאתמול דיבר איתי עליהם. הם מאוד נחמדים, משיקגו. בהמשך השניים האלו היו לזיכרון האנושי הטוב ביותר שלי מהטיול. הוא פסיכולוג היא פסיכוטרפיסתית. אחרי ארוחת הבוקר החלטנו ללכת ביחד. באופן מפתיע לשני אלה ציוד טיולים מתקדם שלא מבייש אף אולטרהלייט הייקר. סיפרתי להם מה אני מתכנן לעשות בעתיד והם סיפרו לי מה הם עשו והיה ממש ממש כיף. כשהגענו ל-Les Contamines היינו צריכים להיפרד כי הייתי לפני עוד הליכה ארוכה מאוד ולהם יום קצר יותר. קבענו עוד יומיים, ב-Pizza Du Tunnel ב-Courmayeur ב7 בערב. אחר כך המשכתי לבדי לכיוון Bonhomme. היום היה קשה לא פחות מאתמול רק שהפעם למדתי מהטעויות של אתמול. הליכה עם צעדים עוקבים, קטנים, כל פעם. משיכה קדימה עם המוטות. לאכול טוב, בעיקר שומנים, והכי חשוב, עבודה על הכח המנטלי. היה שלב ליד בקתת Col De Balme שהיה לי מאוד קשה. החלטתי, באופן תקדימי, לעשות הפסקה טובה. אכלתי כל מה שהיה לי בתיק, וזרקתי על ספסל מול נוף הכי יפה שהיה עד עכשיו. עוד חמש דקות ואני נרדם לכמה דקות. העצירה הזאת רוממה אותי. פתאום נזכרתי שיש לי מכשיר מוזיקה, ומכאן ועד הפס של Bonhomme אני מתרכז במוזיקה ולא בכאבים ברגליים. זה מאוד עזר ותרם למורל הלאומי. הנופים משגעים. יש הרבה הליכה על שלג וזה לא קל. בכלל לא. כשאני מגיע לפס רשום שעד הבקתה יש עוד שעה. זה היה מבאס. במיוחד שיש עוד עליה, בשלג, במסדרון בצבע חום של חצי מטר. החלטתי להתקדם מהר ככל האפשר, תוך לקיחת צעדי זהירות משמעותיים. אני אומר תודה לאלוהים שברא את הגורטקס וגרם לי לקחת את הנעליים האלה. אחרי כמה זמן האצבעות שלי ברגליים קפאו, ואמרתי תודה שיש לי גרבי Midweight שעזרו לי להמשיך ללכת למרות הקור .
אחרי עוד 20 דקות התחיל לטפטף. מראש הכנתי את ביגוד הגשם במקום זמין בתיק. התחיל להיות קר, כל כך קר שהפליז שלבשתי לא הספיק. אז שמתי את ההארד של. איזה מזל שהבאתי אותו. כשהגעתי לבקתת Bonhomme היא התגלתה כהמונית מאוד. מלא אנשים. כנראה בגלל המיקום החשוב שלה. אני תיק תק זורק את הדברים ורץ לעמוד בתור למקלחת שנפתחה רק לפני כמה דקות. כאן אגיד תודה לענבר (בכל הקשור לטיול הזה יש ענבר אחת), בזכותה הייתה לי מקלחת חמה, בשונה מהחברה שבאו אחר כך.
אני ביינתים מחכה לארוחת ערב, זאת אחרי שקניתי עוגה ב4 יורו.
בדורם קיבלתי את המיטה הכי טובה, המיטה היחידה שנושקת לשלי נמצאת אחרי הרגליים שלי.
ארוחת הערב הייתה טעימה, גולש ומשהו צהוב מוזר. לקינוח הגישו את העוגה שקניתי קודם. במהלך כל השיחה דיברתי עם מישהו אירי חובב טנקים. הוא מגיע שנה הבאה לישראל למוזיאון בלטרון במיוחד בשביל זה. הוא מאוד נחמד, והבנתי ממנו שהוא הגיע מהנקודה ממנה אני רוצה ללכת מחר (Col De Fours). מקווה שיהיה מזג אוויר נח מחר. אחרי ארוחת הערב הצוות של הבקתה עשה הופעה קצרה עם כמה גיטרות וחצוצרה. זה היה מאוד מיוחד על אף שהכל התנהל בצרפתית. 100 אנשים צוהלים לכול המנגינות.
זהו, אני במיטה. מקווה שאשן עמוק. מחר בבוקר אחליט איך אני מגיע לבקתת Elisabetta. לילה טוב

יום 4 - מבקתת Bonhomme לבקתת Elisabetta Soldini

בוקר טוב. איזה קור אימים. אוכל מהר ארוחת בוקר(הבסיסית, לחם עם ממרחים ומשקה חם) ומתלבש עם הפליז וההארדשל, לפחות בהתחלה. החלטתי לעשות את col de fours למרות שהוא בעייתי מאוד בגלל שזו תחילת עונה ויש מלא שלג והמעבר נפתח (בערך) רק שלשום. שמתי לב שיש עוד אנשים, בעיקר צרפתים שמתכוונים לעלות אליו. היה קטע מצחיק שבצומת לעלייה מתרכזים כחמישה אנשים, כל אחד תוהה מי האמיץ שהולך ראשון. התחלתי להיכנס לפחד שראיתי אותם שמים קרמפונים.השמיים היו יפים והחלטתי לצאת ראשון. ארורים הצרפתים. ההליכה עד לפס ואחריו הינה בשלג. בזכות (מעט מאוד) אנשים שהלכו אתמול אפשר לראות נתיב הליכה. אני עולה עד לפס ו ביינתים מחזיר למקום את השלטים של השביל שעפו בלילה. מגיע לפס. איזה טירוף. הנוף הכי יפה עד עכשיו. אם חשבתי שהעלייה הייתה בעייתית קצת, להלן משימה בלתי אפשרית שנקראת הירידה מהפס. אני לא זוכר חוויה כל כך מצחיקה וכיפית. חצי מהזמן אני מחליק, מנסה לשמור על שיווי משקל. אחר כך השביל או מה שחשבתי שהשביל הגיע לעמק מטורף. היו מספר פעמים שנדרש לעבור מספר נחלים וזה קצת מסוכן אם אתה לא מיומן. אני אישית בחרתי את השיטה של ה trail runners ולקחתי קפיצה משולשת מעל הנחל. אין ספק שלקפוץ עם 10 קילו זה לא אותו הדבר. חשוב לציין שהתקדמתי עם הנחל עד שהיה נח לקפוץ. היו 5 סנטימטרים ביני לבין לטבול בכיף בנחל ולהיסחף רחוק רחוק. בהמשך מגיעים לצומת, ישר אומר לכיוון בקתת mottes בהליכה מעל הכביש וימינה ירידה למשק הגבינות. אני לקחתי ימינה וקיבלתי מכמה איטלקים טעימה מהגבינה המקומית. המשכתי, בטעות, על הכביש במקום לחצות את הנחל וללכת בפאה השניה של העמק. בכל זאת היה נחמד. הגעתי לבקתה ושם אכלתי ארוחת 10 שארזו לי ב- Bonhomme(צריך לבקש מהבקתה Picnic או Packed lunch אם רוצים. עולה כ-10 יורו). ארוחה לא רעה רק שבאחד מהסנוויצים היה בייקון (או ג'מבו בצרפתית) ונאלצתי לוותר. לא נורא. התחלתי לעלות לכיוון הפס Col de la Seigne. בסיסרון (הספר הכחול המפורסם של השביל) אומרים שזה אחד הפסים הקלים, ואני תוהה באיזה סטנדרטים הם מדברים.
אחרי פחות משעה אני מגיע לאליזבטה. העלייה אליה מעצבנת אחרי יום כזה מתיש. עם זאת היה ברור לי על הנוף שכולם מדברים עליו. הגעתי רעב בשעה 2. כמה דקות אחר כך התחיל גשם והייתי מבסוט על עצמי שאני מתחת לקורת גג. התיישבתי בשולחן והזמנתי את ההימור הבטוח בבקתה איטלקית: פסטה וקולה. היה מתאים ובמקום. אחר כך התחילו להגיע הרבה יפנים מציקים. הדורם התברר כצפוף ביותר, צפוף מידי. השמחה הקטנה שלי היא שאני צמוד לקיר, לא רואה איך הייתי מסתדר בקומה השלישית. אם הייתי מודע לכך יכול להיות שהייתי ממשיך ל-Courmayeur. בכלל המוני כאן וזה לא לטעמי. מבחינתי הבקתה עושה את הנוף ולא להפך. הנוף בבקתה הוא האנשים, החוויה, וכאן היא.. ככה ככה. אני מקווה שהלילה יעבור מהר. ארוחת הערב הייתה טעימה. ביקשתי מראש ארוחה צמחונית בגלל שאני לא אוכל חזיר. עובדי המקום מאוד נחמדים ומסבירי פנים. ישבתי בשולחן בו אני הייתי היחיד המדבר אנגלית. זה לא היה קל בכלל. אבל זו חלק מהחוויה. הקינוח, עוגת שוקולד עם ביסקוויטים, הייתה מהטובות שאכלתי בחיי.
יצאתי עכשיו החוצה. קר מאוד. משהו כמו 7 מעלות. הספסל עם הנוף הכי טוב, ואני שומע קצת מלך האריות, יצירה קלסית של אלדו ועידן רייכל. אני מרגיש, שעל אף כל הלבד של הטיול, אני רוצה להיות לבד. לא יודע. תחושה כלכך מוזרה.
אני עכשיו בפינה שלי בדורם, רואה שמימיני אף אחד עדיין לא נמצא. הלוואי וארדם ברגע. לילה טוב

יום 5 - מבקתת Elisabetta ל-Courmayeur

לילה קשה עבר על כוחותינו. צמוד לידי בדורם ישן הנחרן הכי גדול ששמעתי אי פעם. כאילו שמו את האף שלו במערכת הגברה. זה הציק לי מאוד למרות שהייתי עם אטמי אוזניים. לא נורא, העיקר עבר. ארוחת הבוקר הייתה סבירה, עם שדרוג משמעותי: שוקו מהמכונה. מאוד טעים. אחר כך שילמתי את חובותיי, 65 יורו כולל הפסטה והקולה של אתמול ו ארוחת צהריים לדרך. בארוחה זיהיתי 2 סנוויצים עם חזיר, ובעל הבית תוך רגע החליף עבורי לגבינהת סהכ היה טעים. הדרך לקורמיור מתחילה בנוף המטריף של העמק מתחת לאליזבטה. זה אולי היום הכי יפה עד עכשיו בין היתר כי הוא מאוד נחמד להליכה ואפשר להתרכז בנוף.
ההליכה ממשיכה להיות נוחה עם נוף מרהיב. באיזשהו שלב יש לעבור נחל מאוד עוצמתי. זה היה מסוכן כנראה בגלל שיש הפשרה רצינית של שלגים. ממש פחדתי.
בהמשך מגיעים לירידה לקורמיור. אם אתם צריכים לעלות אותה - אל. זה פשוט לא כיף.. אין נוף וזה קשה ממש. אני ממליץ לקחת את הרכבל. במהלך הירידה פגשתי משפחה צרפתית. משום מה האבא התחיל לדבר אלי משפטים ארוכים בצרפתית למרות שהוא יודע שאני לא מדבר את בשפה. התחלתי לנסות לנחש וזה היה מוצלח. הצלחנו לתקשר ברמה של לדעת מאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים ובכלל מה המסלול קדימה, זה היה מגניב. הם כאילו עושים את המון בלאן כמו שמשפחה ישראלית ממוצעת נוסעת לצימר בצפון. אז הם, אמא אבא ו2 ילדים, עושים את tmb ועוד ישנים בדורמים. טירוף.
קורמיור היא עיירה ממש יפה. המונית ותירותית. המלון (Hotel Croux) סבבה ויקר (70 יורו B&B) וקיבלתי כבר ב1330 את החדר. קטן וצנוע ובייתי, במיוחד הנוף על העיר. העצירה כאן מבורכת, הגוף שלי צריך לנוח. עוד מעט אני יוצא לפגוש את ה2 אמריקאים שפגשתי ביום השני בבקתת מיאג'. הרי קבענו, Pizza du Tunnel, שבע בערב.
השעה שבע והם לא באופק. נחכה עוד קצת ואם לא אוכל לבד. 7:02..7:05.. אולי הם לא הספיקו?
7:07 אני מזהה את Scott מרחוק, איזה כיף! הם כאן! ישבנו בpizzeria du tunnel ודיברנו על כל היומיים האחרונים. על איך היה ב-col de fours והלילה שלי ב-Bonhomme ושלהם ב-Mottes. הם פשוט אדירים! משם גלשנו על כביסה, ושאלתי אותם האם הם מכירים את הכיור המיוחד שיש לי בחדר שמיועד לכביסה. מפה לשם הם התפקעו מצחוק שהבינו שעשיתי כביסה בכיור שבו הצרפתים מנגבים את התחת! לא פחות ולא יותר. הייתי בהלם קרב והם כאילו לא הצליחו לנשום מרוב צחוק! טוב נו, זה קצת מצחיק.
שורה תחתונה זה היה הערב הכי מהנה עד עכשיו. הם לא נתנו לי לשלם והזמינו אותי לארוחה. החלפנו טלפונים ועשינו תמונת פרידה כי הם נשארים לנח בקורמיור. הייתי ממש שמח להמשיך לטייל איתם, איזה אנשים נהדרים.

יום 6 - מ-Courmayeur לבקתת Bonati

ארוחת הבוקר במלון Croux הייתה הטובה ביותר עכשיו אבל זו לא חכמה להשוות מלון לבקתת הרים. יצאתי לדרך בשעה 9. כחצי שעה התברברתי עד שהצלחתי לצאת מקורמיור. פשוט צריך להגיע לכנסייה, לעלות ולפנות שמאלה. משם פשוט ממשיכים ישר עד הסוף.
העלייה לבקתת Bertone לוקחת כשעה וחצי. לא קל על הבוקר הטיפוס הזה, במיוחד אחרי הקרואסונים שאכלתי במלון. בהמשך בחרתי ללכת בשביל המרפסת לבקתת בונטי, מגיע לי קצת לנח מכל המעברי הרים האלה, והאמת, אני לא מצטער לרגע. הדרך הייתה יפייפיה, עם נוף של המון בלאן ושל העמק למטה. ההליכה נוחה וכיפית. אני לא יודע מה רואים מהוראינט הגובה ב-Col Sapin, אבל זה היה מדהים. בונטי, כמו שאמר הצרפתי בבקתה הראשונה במיאג', היא חצי בקתת הרים חצי חצי מלון. יש פה תנאים מעולים, הכל חדש. אני שוב מגיע לדורם מוקדם, סביבות 2 בצהריים, ומקבל את המיטה הכי טובה. בפינה, צמוד לחלון ומלא מקום. המקלחות כאן מעצבנות. מקבלים אסימון בחינם, לפחות זה, ומקבלים מים חמים לאולי 3 דקות מקלחת. הייתי עם שמפו בראש כשקיבלתי מטח מים קרים. מעצבן מאוד. דבר מדליק אחר שיש כאן הוא חדר ייבוש בגדים, שמו מתלים עם מזגן על חום וזה כנראה עושה את העבודה.
בעודי קורא את אות קין ומתענג על הנוף, אני שומע על מנוע חזק בצורה חריגה מהחלון וראיתי כ20 מטר ממני הליקופטר ממריא. זה היה מגניב! השביל מאוד מתקדם בכל מה שקשור בחילוץ ובכלל שימוש בהליקופטרים (גם כדי להביא אוכל לבקתות).
היום סגרתי את שאר הלינות בהמשך המסלול למזלי היה מקום בכולם. אני רגוע. האי ידיעה איפה אתה ישן מחר יכולה להיות מלחיצה.
בדורם שאני נמצא בו ישן משמאלי יפני או סיני, לא ברור (בסוף התברר שהוא טיוואני), והשאר צרפתים. יפה לראות איך הצרפתיות דואגות לטפח את עצמן גם כשהן בטיול. איפור, בשמים וכו' (רמז דק אליכן :-) ..)
אני קורא קצת, מוודא את המסלול לימים הקרובים ונרדם קצת. בחוץ כבר שומעים רעמים ויש עננות כבדה. טירוף באיזה מהירות המזג אויר משתנה כאן.
בארוחת הערב בבונטי הושיבו אותי כרגיל בשולחן של צרפתים. בהתחלה הייתי קצת מבואס אבל אז צרפתי מליאון גישר על הפער בשפה. היה ממש נחמד למרות השוני . אחת מהצרפתיות שאלה האם אני מכיר את אסף אבידן. הייתי מופתע, והיא אומרת שאני צריך להיות גאה שהוא מישראל ושומעים אותו הרבה בצרפת. בארוחה הגישו קציצת סירפדים. לקח לי אולי 10 דקות של הדגמות עם הבחור מליאון כדי להבין שזה סירפד. מסתבר שזה בריא מאוד. לקינוח היה ביסקיווט ומוס תוצרת בית. הבחור מליאון אמר שהצרפתים אוהבים לחיות טוב, וכהוכחה הזמין אותי לצ'ייסר של משקה אלפים. אין לי מושג מה זה היה אבל ללא ספק האלכוהול מוצלח מאוד. שורה תחתונה הערב מוכתר כמוצלח. מצחצח שיניים והולך לישון. לילה טוב מבונאטי.

יום 7 - מבקתת Bonati ל-La fouly

אח, לילה טוב זה היה. כמעט אפס נחירות. עוד כמה רגעים וסידרתי את התיק וירדתי לארוחת הבוקר. קצת קורנפלקס, לחם עם דבש וביסקוויטים. שבע ורבע מתחיל ללכת והיום נראה יפה. לאורך הדרך אני פוגש את הצרפתי מאתמול שהזמין אותי לדרינק. ההליכה לבקתת Elena יפה, אך יפה הרבה יותר הייתה העלייה לGrand del Ferret, המעבר בין איטליה לשוויץ. הנוף פשוט מטריף. במהלך העלייה פתחתי את ארוחת הפיקניק מבונטי, היה שם שוקולד מריר איכותי עם כיתוב של בונטי, עוגה מוזרה, משקה אפרסק ו2 סנוויצים. אחד מהם היה לאכזבתי עם חזיר, בעוד ביקשתי במיוחד שלא יהיה. חשוב לבדוק במקום ולוודא שקיבלתם מה שרציתם. אחרי ההגעה לפס עברתי לצד השוויצרי. בין רגע כל המחירים של כל דבר עולים ב30 אחוז. שימו לב לשער ההמרה שלהם, הוא לא הוגן בכלל (שמתי לב רק אחרי שקניתי את הקולה והקינדר). הדרך ל-La Fouly יפה ואני הולך על שפת נהר עוצמתי. היו לי כמה רגעים של חשבון נפש, לראשונה מתחילת המסלול. התחלתי לעכל את הימים האחרונים והחוויות שעברתי. בפתאומיות מישהי קוראת: ישראלי! מה קורה? היא זיהתה את התיק שלי, פרי תוצרת קל גב. היה נחמד לדבר עברית, התגעגעתי. החלפנו טיפים. באופן פלא השיחה איתה הובילה שאני מבטל יום חופש לטובת עליה לתצפית בגובה 2750,הכי גבוהה שאהיה במסלול. אני אשאיר את הדברים במלון, ואצא על הבוקר.
בלה פולי אני ישן בדורם של מלון Edelwiss. החלטה מעולה. פגשתי כאן ישראלי נוסף, צעיר לפני צבא, שבא לעשות כמה ימים במון בלאן. ללא ספק המפגשים הישראלים האלה מרעננים. היה לי כיף איתו בארוחת הערב, וקבענו ללכת יחד עוד יומיים את הפס Fenetre d'Arpette. אני גמור מעייפות, מחר קמים מוקדם. לילה טוב.

יום 8 - מ-La fouly לבקתת Nueve ו-Champex.

השעה 5:45, בוקר טוב. אני מתארגן במהירות ואוכל את ארוחת הבוקר שהוכנה לי מראש במיוחד. באמת טוב היה במלון Edelwiss. אני מתחיל ללכת לכיוון המסלול ל-nueve. מהסתכלות על המפה מדובר בעלייה של יותר מ-1000 מטר לגובה 2700. החלטתי לעשות את המסלול הזה במקום את ההליכה לשמפקס. לשם אגיע באוטובוס.
את הדברים הכבדים השארתי במלון, וטיפסתי עם תיק של 4 קילו. אין ספק שזה עולם אחר, ורוד יותר. כשהגעתי לגובה 2500 זיהיתי את הבקתה בקצה, והסתכלתי אחורה. הראות לא הייתה טובה, ולמען האמת, הנוף לא כזה משהו. ובגלל שהבקתה ממוקמת באותה זוית צפייה שלי, זה לא יהיה שונה משם. הייתי קצת מבואס והחלטתי לחזור ללה פולי. מרגישים את החוסר במשקל הרבה יותר בירידה.
שמתי לב שאני מגיע שעתיים מוקדם מהצפוי ובמהירות בזק לוקח את הדברים מהמלון ומחכה לאוטובוס שהגיע במדויק ב-10:25. הנסיעה הכי חלקה שיש. הם יודעים לנהוג השוויצרים האלה. הייתי מופתע שהייתי היחיד בקו. הנופים שנשקפים מהנסיעה לא פחות ממדהימים. אני רואה למטה את המסלול של הtmb ומרוצה שלקחתי אוטובוס.
תוך 20 דקות הגענו לorsieres. הישוב הוא כמו מה שקריית שמונה לכפר בלום, קיבוץ דן וכדומה. מכאן יש אוטובוס המשך לשמפה.
שמפה - Champex, או ליתר דיוק האגם של שמפה, מתברר כדבר מדהים. אני מאוד ממליץ להעביר פה לפחות חצי יום. לצערי הרב הזמנתי מקום שנמצא כקילומטר אחר כך, בבקתת Bon Abri. כנראה שהייתי בוחר אחרת. בכל אופן הבקתה נחמדה מאוד. לקחתי מקום בחדר קטן שעולה 10 פרנק יותר. הגעתי מוקדם והתרווחתי על ספר, כביסה ומה לא.
במחשבה שנייה אני כל כך מבסוט שהגעתי לבון אברי כי אני.. לבד! זה קצת סוציופטי אבל כיף קצת בלי הלחץ, הרעש והצורך הזה לדבר כל הזמן. התרכזתי באוכל ונהנתי מכל רגע. יש לי חדר שלם משלי.
עוד יאמר לזכות דניאלה (אחת מבעלי הבקתה) שהיא נתנה לי מחיר של דורם גדול.

יום 9 - מ-Champex ל-Trient

הלילה הטוב ביותר עד עכשיו. נרדמתי עמוקות וחלמתי עמוקות. לאורך כל היום עוד היו לי הבזקים. ארוחת הבוקר, שהוכנה במיוחד בשבילי ב630 הייתה מספקת מאוד. שוקו, חמאה, לחם טרי ממש, מוזלי, מיץ תפוזים וריבת שדה מעולה. הפיקניק שקיבלתי היה מן המושקעים, עם סנוויצים עם גבינצ, חמאה ומלפפון חמוץ. ב7 יצאתי לדרך, ולאחר בידיוק חצי שעה נפגשתי עם חברי מ-La fouly במלון Relais d'Arpette. זה מאוד מרענן לטייל עם מישהו, במיוחד ישראלי ובמיוחד דובר עברית. היה לי כיף ומשמעותית יותר קל. ההפסקות היו מלאות והבייגלה שלו סידר לי את רמת המלח בדם. היה לי גם חשוב לעשות את הfentrre de'arpette עם עוד מישהו. שמח שזה היה הוא. שמרנו על קצב טוב וב11, לאחר מאבק בבולדרים ובקצת שלג, הגענו לפסגה. זה היה מיוחד מאוד, והיינו שמחים. הירידה לעומת זאת הייתה סיפור אחר. אני אומר כבר בפעם המאה היום - איזה כיף שירדתי את זה ולא עליתי. זה עלול להיות סיוט מתמשך, אין ספק שעדיף לעלות מהצד המזרחי. למטה, דרכי ודרכו נפרדו. הוא ממשיך ל-Tre La Champletour ואני ל-Trient.
שמחתי שיש סופר מרקט ממש צמוד למקום הסופר המוני (relais du mont Blanc) שהתברר שיש לו עוד שם בכלל. תחפשו את המקום שצמוד למכולת.
בהפתעה גמורה, אני פוגש את חבריי האמריקאים. איזה כיף!
הם הגיעו בידיוק לאותו מקום 'אני הגעתי. שמחתי מאוד לראות אותם, במיוחד אחרי הלילה הבודד אתמול. החלפנו חוויות ותכננו את מסלול של מחר. לפניהם יום מאוד קשה בעוד אני עוצר בחציו. ככה המשכנו עד ארוחת הערב בה הושיבו אותי בשולחן עם כמה דנמרקים ובריטים. לדנמרקית אחת עזרתי עם הבעיות שהיו לה בסלולרי ועידכנתי את הבריטים בנוגע למצב בסוריה.
הבריטים עושים טיול 5 כוכבים. יש להם מדריכה צמודה והם ישנים רק במלונות. יאמר לזכותם שהם בני 60-70 ומותר להם.
סה"כ ארוחת הערב לא הייתה טובה. לא עשירה ולא משביעה. בשונה מאתמול נשארתי רעב. אני שמח שהחלטתי גם לא לקחת את הפיקניק שלהם ולקנות דברים במכולת הצמודה. זה גם זמן טוב לבזבז את הפרנק השוויצרי העודף.
מחר יש גם יום קשה אבל זה כבר תחושה של סוף.
אני מאוד עצוב, השביל הזה הוא חוויה כל כך מיוחדת. האנשים שהכרתי, הנופים, הבקתות האוכל.. הכל מיוחד ונדיר בנוף. אני כבר מתחיל להתגעגע, ואני עדיין פה.
לילה יורד על טריאנט, נתראה מחר.

יום 10 - מ-Trient ל-Tre la Champ.

פוו, עייפות. אני קם לאט לאט, מצחצח שיניים וזורק את עצמי לארוחת הבוקר הסבירה. עזרתי שם ל2 בריטים נחמדים ובעצתי הם לא יעלו לפנטרה דאפרט (לא כיף לעלות מהצד של Trient). אני מחכה עד שבע וחצי שהמכולת תפתח וקונה קצת שוקולד, קפוצינו קר וארוחה קלה לדרך. בניגוד מסוים לפתיחת הבוקר ההליכה ל-Col de Balme הסתיימה חצי שעה מוקדם מהצפוי. תוך שעתיים הגעתי לשם, נחתי והתפעלתי מהנוף וחיש מהר הלכתי לaguille Des posettss. הנוף כאן יפייפיה, ואני זורק את עצמי באיזו פינה ועוצם קצת את העיניים, פעם ראשונה בטיול.
מרגישים את הברכיים היטב בירידה, ואני רוצה כבר לסיים את היום. השעה אחת, ותוך חצי שעה אני מגיע לטרה לה שמפ. אני מחפש, מחפש ומחפש והולך במעגלים ולא מוצא את הבקתה שלי שנקראת לה מולין. בחוסר חשק אני מתחיל להתנהג כאחרון התיירים ושואל היכן נמצא המקום. אחרי 10 אנשים שלא היה להם מושג, אישה נחמדה הנחתה אותי בידיוק איך להגיע. לקח לי כ15 דקות מ הבקתה של טרה לה שמפ להגיע ללה מולין. המקום נמצא בצומת t לאחר זיגזוג הכביש במורד הדרך מטרה לה שמפ. בבקתה קיבל אותי הנרי, והסביר לי על המקום. מטריף אותי איך בנאדם אחד מרים על הכתפיים שלו בקתה שלמה. אני רואה אותו מנקה, מכין אוכל, עונה לשאלות שלי. זה מתאים יותר לצוות של אנשים, אבל זה רק הוא.
ביינתים, בעודי מגיע לשליש האחרון באות קין, חבר (גרמני) לדורם נכנס וניהלנו שיחה בריאה. הוא מטפס, לדעתי מקצועי, שתופר את המלון בלאן בכל פינה אפשרית. דליתי ממנו פרטים על טיפוס, זהירות, ויה פרטה ועוד. האנשים האלה כל כך מלהיבים. הם מגיעים למקומות שלא הרבה אנשים מצליחים, פיזית.
את ארוחת הערב והבוקר (המצוינת, קרואסון, נוטלה, מיץ תפוזים) העברתי עם כריסטיאן. היה באמת כיף לדבר איתו על מצב בטחוני, ציוד טיולים ועל המסלול שלי שקרב ובא. קינחנו בתמונה משותפת שהוא ישלח לי בפייסבוק.

יום 11 - מ-Tre la Champ ל-ChamonixLes Houches

את הדרך ללק בלנק אני מתחיל בעייפות. הגוף נותן את אותותיו, ואני מאותת לו שזה המסלול האחרון. אולי זו בעצם הסיבה למה שהוא לא משתף איתי פעולה כל כך.
הקושי נמשך על שניה, וזה שיגע אותי, בקושי הצלחתי ללכת.
מסלול של שעתיים הפך לחמש.
בדרך פגשתי פגשתי קבוצה של 3 בנות, בנות 60+, והן מרביצות קצב. מסתבר שהן מדריכות טיולים לאגודה כלשהי.
כאשר בסופו של דבר הגעתי ללק בלנק, ראיתי אגם קפוא ויפייפה. שמחתי שלא וויתרתי.
אחרי הפיקניק המדהים של הנרי, שכלל סנוויצ' אבא מושקע, סלט פסטה, תפוח, תפוציפס ומרס, לא פחות ולא יותר, יצאתי לדרך לכיוון Flegere. באקט חצי וותרני חצי ריאלי לקחתי את הרכבל הנוח לשמוני ומשם אוטובוס למרכז. היה ממש כיף להסתובב בשמוני אחרי כל הווילדרנס של הזמן האחרון. כאן אני חותם את ההליכה, ומתחיל לעכל דברים. חושב והולך. מתיישב ומעכל.
הגעתי לטוריסט אופיס וקצת ביררתי איך להגיע לבקתת Michal Fagot, ומשם מחר בבוקר לרכבל aiguille du midi. כשיצאתי משם ראיתי את האטובוס שאני צריך, ובריצת אמוק הצלחתי להגיע וגם להתגנב אליו בחינם.
בקתת מישל פגות מפקנת ביחס למחיר שלה, 17 יורו. אין ארוחות, אבל המקום נמצא במיקום מדהים, דקה ממאפיה, המבקרים, תחנת אוטובוס ומכולת. בסופר השכונתי הצטיידתי בפסטה לארוחת הערב, ובקילו אבקת נסקוויק הביתה ב15 שקל.
כשחזרתי ישבתי ברגוע לסיים את אות קין, והספר מבחינתי לא מיצה את מלוא הפוטנציאל. חבל.
ביינתים בבקתה היכרתי מישהו(הולנדי בשם ניקולאי, עובד כטרפיסט עם התמחות לא ברור)והסברתי לו מאלף ועד ת' על כל המסלול שעברתי. נתתי לו את המפות שלי, שיהיה לו. אני את שלי עשיתי.
אחר כך הוא בא ואמר לי שאני הישראלי הכי חברותי שהוא הכיר, ואני שמח שעשיתי שירות טוב למולדת. תוך כדי גם תפרתי את המסלול לשני צרפתים אחרים.
ישבנו ביחד ועשינו סינרגיה בין האוכל שהוא בישל לשלי. ארוחת הערב עימו הייתה טובה. זה לילה אחרון שלי בטיול הזה איזה ב-א-ס-ה. אולי עד הפעם הבאה. היום לא עשיתי כביסה, ומחר אני קם מאוחר לאוטובוס של 8 לשמוני, יחד עם הכרטיס תייר שלי. אין צורך להתגנב לאוטובוס הפעם. אני אוכל בבוקר את הדני שקניתי בסופר יחד עם שאריות הבגט, ואלך לצפות ב aiguille du midi. לילה טוב, ועצוב, מלה זוש.

יום 12 - מ-Chamonix לבית.

בלילה במישל פגות הייתה הפתעה לא נעימה. ישנתי בחדר עם עוד 3 נשים, ואחת מהן נחרה בעוצמה שלא תבייש אף אחד. זה היה נורא. לא הצלחתי להאמין שאישה מסוגלת להוציא צלילים כאלה. כואב הלב.
הבוקר קמתי בקלות, ואכלתי את הדני שקניתי אתמול עם שאריות בגט. אני אומר לניקולאי בהצלחה, ודוחף את כל הדברים לתיק. האוטובוס איחר קצת ובשמונה וחצי אני מגיע לתחנה של הרכבל. הכל מתקתק.
50 יורו עולה להגיע לaguille du midi וחזרה. לא המשכתי לpointe hilbroner כי התחנה סגורה וזה רק נסיעה ברכבל. חבל על ה30 יורו הנוספים.
מהתצפית מaguille du midi יש נוף מטורף על עמק שמוני ועל המון בלאן. אני רואה מטפסים אשר עולים לכאן ומתחילים ללכת על השלג, איזה כח ועוצמה זה. באיזהשהו מקום אני מאוד רוצה לעשות את זה גם. זה סוג של שדרוג לhiking קלאסי.
במוזיאון(שפעם ראשונה אני נהנה מלהסתכל על דברים) שבתחנה רואים מה זה אקסטרים אמיתי. אנשים שעושים סקי ורחיפה. מטפסים ללא חבלים או עוגנים כלשהם. מטפסים בשיפועים לא הגיוניים. הדבר היחיד שהבנתי הוא שהם פשוט לא מפחדים מהמוות. זה הכל.
ירדתי חזרה לשמוני, ומבין שאלו השעות האחרונות. הרגשתי שדמות דמיונית שאלה אותי מה תרצה לארוחה אחרונה, והתחלתי להפעיל את חושי ולמצוא את סניף מקדונלדס הקרוב. אחרי סאגה קטנה עם הכרטיס אשראי, סעדתי לרווחתי ונהנתי.
שאטל ה-Alpybus הגיע בדיוק מפתיע, ואחרי נסיעה עם התעפצויות רבות עשיתי את הצ'ק אין בשדה התעופה של ג'נבה. ביי מון בלאן, שלום בית. כמה טוב לחזור.

טיפים

  • הטיול הזה הוא טרק חופשה(!!). אם תתייחסו אליו ככזה, תהנו הרבה יותר. החויה בבקתות היא אדירה. הדרך היא רק חלק מהכיף. אל תלכו כל היום.
  • ציוד חשוב: תיק עד 45 ל', ליינר שק"ש \ ציפה (בבקתות נותנים כרית שמיכה אבל לא את הציפה), מקלות הליכה, ציוד גשם (הרבה הולכים פשוט עם פונצ'ו), משהו חם ללבוש, אוכל ליום-יומיים הראשונים. כל השאר כמו כל טיול אחר.
  • ועוד בקשר לציוד - אל תעברו את ה-10 קילו כולל הכל. זה טיול בקתות, וככזה נותן לכם אפשרות לסחוב קצת. בעליות מרגישים כל 10 גרם.
  • כדאי לבקש מהמארחים לשבת בשולחן דוברי אנגלית. לפעמים מתסכל לא להוציא מילה בארוחה.
  • מאוד יקל לדעת קצת צרפתית. קחו לדרך כמה מילים כמו מים, אוכל, בקתה וכו'..
  • אני ממליץ לקחת את המפה של IGN או FFRP בלי הספר של סיסרון, סתם כבד ומיותר.
  • אני לא השתמשתי בסים מקומי. אפשר לבקש מהצוות בבקתות להתקשר למקומות שאתם רוצים.
  • המסלול הוא אחלה מקום לעשות יחסי ציבור לישראל - תנצלו את ההזדמנות!
  • אין צורך ביותר מליטר וחצי מים בטיול, יש המון נקודות מילוי.
  • אתר מעולה http://www.autourdumontblanc.com/en אפשר לבדוק מז"א, להזמין מקומות, לתכנן, ועוד..
  • כדאי להתחיל את ההליכה יום אחרי הנחיתה ולטוס יום אחרי היום האחרון בשביל לרווח את הטיול. תהיו בגישה שאין לכם לאן למהר ותהנו הרבה יותר.
  • בבקתות לפעמים אין הרבה מים חמים במקלחת. תתקלחו איך שאתם מגיעים, ותשאירו קצת לאחרים..
  • בארוחות הערב מסמנים את השמות שלכם בשולחן הרלוונטי, אם הכרתם מישהו שאתם רוצים לשבת לידו - תבקשו!
  • אם אתם יהודים שומרי מצוות - תבקשו ארוחות צמחוניות. מציעים את זה בכל מקום. לרוב מקבלים הרבה גבינה.
  • בקורמיור תלכו ל-Pizza du Tunnel - מעולה!!
  • הזמינות שבאתרי האינטרנט למקומות הלינה לא משקפת את המציאות.. תמיד תתקשרו!
  • אם אתם הולכים לוריאנטים גבוהים חובה לבדוק מזג אויר. לא כיף להתקע בערפל וגשם בפס בגובה 2600 מטר.
  • אל תהיו ספרטנים!
  • אני מאוד ממליץ להגיע מוקדם לדורם כדי להרוויח מקום טוב ולהכיר את החבר'ה. וסתם לנוח
  • תמיד תוודאו שב-picnic שהזמנתם יש מה שרציתם. גם אם הם אומרים לכם מה יש , תבדקו בעצמכם לפני שאתם יוצאים.
  • לא נתקלתי בשום ענייני גניבות או בכלל דברים לא ראוים במסלול. הכל נקי והגון.
  • לתכנון הטיול (ולא לטיול עצמו) אפשר לעיין בספר של Cicerone על הTMB. אחלה מידע.
  • העלייה ל-Aiguille Du Midi יקרה אך שווה כל פרוטה.
  • באתר www.hike.co.il יש הרבה מידע מעולה על המסלול. ממליץ!
  • בעיקרון יש יום הליכה נוסף מ-Flegere ל-Les Houches, אך העדפתי לבלות אותו ב-Chamonix ולהגיע ל-Les Houches בתחבורה ציבורית. די הרבה אנשים עושים את הבחירה הזו.

סיפור דרך גם באנדרואיד!


תגובות

{{comment.timeText}}

{{comment.user.displayName}}

{{comment.noUserName}}

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? מעוניין לשאול את הכותב שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?


{{vm.authentication.user.displayName}}

אנונמי (התחבר)

פרסם תגובה שמור שינויים