טרק למוטנובסקי וגורלי – טיפוס לשני הרי געש בדרום קמצ׳טקה

איל כהן 18/08/14

מסלול חובה בן שלושה ימים בהם מטפסים על שני הרי געש פעילים

מידע כללי
תאריך הטיול

אוגוסט 2014

משך הטיול

3 ימים

עונה מומלצת

מאי-אוקטובר

  • {{ feature.properties.description ? feature.properties.description : 'נתיב' }}

רקע

מוטנובסקי (Mutnovsky Volcano) וגורלי (Gorely Volcano) הם שני הרי געש הנמצאים כ- 50 ק״מ דרומית לפטרופבלובסק. הם לא ניחנו בצורת החרוט האופיינית אבל הם מלאים פעילות ובשניהם עשרות גייזרים, בריכות בוץ מבעבעות ומכתשים מרשימים. בין שני ההרים מישור (פלטו) גדול והאיזור נוח להליכה וכמעט נטול דובים.
בחודש אוגוסט ההליכה יחסית קלה, גם בזכות כמות המטיילים, תיירים ומקומיים כאחד, הפוקדים את המקום. השבילים לרוב ברורים וקשה ללכת לאיבוד.
עם זאת מזג האויר הפכפך במיוחד, וגם יום יפה יכול להסתיים בענן עם ראות אפסית. בתחילת העונה (יוני-יולי) האיזור לרוב מושלג מאוד מה שמקשה על הגעה והתמצאות.

הגעה

לאיזור מוטנובסקי מגיע שביל עפר אחד היוצא מהכפר הקטן טרמלני (Termalni) והוא מגיע עד תחנת כח גיאוטרמית גדולה הנמצאת למרגלות הר הגעש. אין לשם אוטובוסים ואם אינכם רוצים ללכת 40 ק״מ משעממים במיוחד הדרך המומלצת להגיע היא טרמפים (אווטסטופ ברוסית). בסופי שבוע זה קל מאוד כי המון מקומיים נוסעים לטייל אבל גם בשאר ימי השבוע זה אפשרי. חברות הטיולים מבקשות מחירים שערוריתיים להסעה, כ- 5000 רובל לאדם.



יום א׳

יצאנו מוקדם בבוקר של יום נאה מיליזובו לכיוון טרמלני (קו 110, 80 רובל), הנסיעה אורכת כשעה. כשהגענו לכפר עשינו קניות אחרונות והתחלנו ללכת כ- 500 מטרים מערבה לשביל העפר הראשי. הנחנו את התרמילים לצד הדרך וחיכינו לטרמפ. עברו דיי הרבה רכבים. משאיות הקאמאז של התיירים לא עצרו, ולעומתם הג׳יפים של המקומיים הקפידו לעצור , להתנצל ולהראות שהם מלאים. אחרי שעה וחצי אסף אותנו אוטובוס של תיירים רוסים שנסעו לעשות רפטינג בנהר אופלה. הם הורידו אותנו אחרי 10 ק״מ כשעברו לג׳יפים קטנים ואנחנו חזרנו לתפוס טרמפים על השביל. הפעם לא חיכינו הרבה עד שעצר לידנו ג׳יפ. הנהג היה מהנדס מתחנת הכח והסכים לקחת אותנו עד הנקודה ממנה מתחיל המסלול. הוא סיפר ששליש מהחשמל בקמצ׳טקה מיוצר כאן (50 מגה וואט), שבחורף הדרך לקחה לו פעם 42 שעות, שהשלג נערם באיזור ל- 15 מטרים בשיא החורף ואפילו שהבת שלו עשתה כאן סנאובוארד לפני שבועיים.
בשעה 12:00 הגענו לתחנת הכח, אמרנו תודה גדולה (בולשוי ספסיבה) ויצאנו לדרך. 5 דק׳ הליכה מהתחנה הביאו אותנו לגייזר הראשון של היום. הוא עשה רעש כמו מנוע סילון והעלה קיטור בכמויות אדירות. המשך ההליכה לכיוון פאס קטן, כ- 400 מטרים עליה מהתחנה. השביל קל ולאורך הדרך רואים ובעיקר שומעים גייזרים בכל מקום. זה ממש נשמע כמו ללכת במכתש רמון בזמן תרגיל של חיל האויר.
אל הפאס הגענו כעבור שעתיים. הנוף בצד השני היה מאוד יפה, וכל הפלטו שבין מוטנובסקי וגורלי נגלה לפנינו. ראינו גם כמה הרי געש בצורת חרוט מושלם באופק ושכבת עננים נמוכים כיסתה את העננים.
המשכנו באותו קו גובה לכיוון מוטנובסקי, וכעבור שעה וחצי הגענו לבסוף למרגלות ההר. החלטנו להתחיל לטפס ולעצור כשנמצא מקום טוב לישון עם נוף יפה לכיוון שהשקיעה שהייתה מלאת פוטנציאל על רקע הרי הגעש היפים באופק.
כמה דקות אחרי תחילת הטיפוס פגשנו מדריך מקומי שהכרנו. הוא הלך עם אדם נוסף שלמראה העדשה הגדולה שסחבנו התחיל איתנו בשיחה. הסתבר שזהו צלם שאנחנו מכירים, איגור שפילנוק, שצילומיו מוצגים בכל מקום כאן בקמצ׳טקה – במגזינים, על שלטי חוצות בספרים וכו׳. הוא סיפר שבשנים האחרונות הוא מגיע לקמצ׳טקה כל שנה ואפילו הוציא ספר בעקבות שנה שלמה שגר לבד בצריף קטן בשמורת קרונצקי המפורסמת. יש לו גם אחלה בלוג (בקישורים למטה) שחלק ממנו מתורגם לאנגלית.
המשכנו בטיפוס חצי שעה נוספת, עד לנקודה האחרונה שנראתה ראויה להקמת אוהל. אכלנו ארוחת ערב ונהנינו משקיעה שלא אכזבה והייתה מהיפות שראינו בקמצ׳טקה.

יום ב׳ - הטיפוס למוטנובסקי

קמנו ב- 08:00 בבוקר והתארגנו מהר כדי להספיק לטפס מוקדם. למטה ראינו כמה רכבים מגיעים ורצינו להגיע לפניהם. התחלנו ללכת וכבר אחרי רבע שעה הנוף השתנה לחלוטין ומצאנו עצמנו בעמק מוזר, מלא שלג וסלעים בצבעים מדבריים. באופק נראו הגייזרים הראשונים. השביל הברור התחיל לטפס דרומה ואנחנו איתו. לאחר כ- 200 מטר טיפוס הגענו לעמק מלא גייזרים שנראה כמו מכוכב אחר. צבעים צהובים, ירוקים ואדומים חזקים, מכתשים מעלי קיטור, בריכות בוץ מבעבעות במרץ והכל רועש וגועש. הריח היה חזק מאוד, ובכל פעם שענן קיטור הגיע אלינו הוא חנק אותנו בריח חמוץ ומוזר ששורף בעיניים. הסתובבנו בין הגייזרים והמשכנו לטפס. כעבור כ- 40 דק׳ נוספות, מצאנו עצמנו בין שני הכתשים העצומים של מוטנובסקי. הנוף היה משגע ומאוד דרמטי. בילינו שם קצת וחזרנו על עקבותינו. הירידה ארכה כשעה ורבע. למטה התחלנו ללכת לכיוון גורלי. הדרך מישורית לחלוטין ונוחה להליכה. אורכה 13 ק״מ בערך עד לנקודת תחילת הטיפוס לגורלי. בדרך פגשנו לראשונה מרמיטות שחורות ראש. הן היו בכל מקום, מבצבצות מהמחילות ואפילו ראינו קרב בין שתיים מהן. התעקבנו קצת כדי לצלם ובשעה 19:00 הגענו לתחילת העליה לגרולי ועצרנו להקים אוהל.
כל הנחלים בסביבה היו בוציים, אז השתמשנו בהם רק לבישול וקיווינו למצוא מים טובים למחרת.

יום ג׳ - הטיפוס לגורלי

קמנו בשמונה בבוקר ליום גשום. החלטנו לחכות באוהל בתקווה שהגשם ירגע, אבל זה לא קרה. הפסגה של גורלי הייתה גלויה אך נראה שעננים מאיימים לכסות אותה בכל רגע. היה ברור שהרבה לא נראה למעלה אבל החלטנו לנסות והתחלנו לטפס בגשם.
הטיפוס כולו אורך בערך שעתיים, אורכו 7 ק״מ והפרש הגבהים 800 מטרים. אחרי חצי שעה הגשם פסק אבל במקומו מצאנו את עצמנו בתוך עננים. הגענו למכתש של גורלי אך לצערנו ראינו רק עננים ומטיילים. נראה שיש לנקודה הזו פוטנציאל רציני, עם המכתש הענקי, הנוף לוילוצ׳ינסקי הסמוך ושאר הסביבה, אבל לנו נותר רק לדמיין.
מזג האויר הגרוע לא הפריע למטיילים רבים להגיע למקום, והדרך למטה הייתה ממש עמוסה. זה שימח אותנו מאוד כי כמות הטרמפים האפשריים הייתה גדולה בהתאם.
הירידה הייתה קלה וכעבור שעה ורבע הגענו למטה והתחלנו ללכת לכיוון הדרך הראשית. הג׳יפ הראשון שעבר עצר לנו, ולקח אותנו חזרה לטרמלני מוקדם מהצפוי.



טיפים

  • חכו למזג אויר טוב, ביום מעונן אין טעם לטפס על הרי הגעש
  • מאוד מומלץ לטייל עם מכשיר ניווט GPS. הריאות ברגע נהיית אפסית ורק GPS יוציא אתכם מזה
  • בעקרון אין דובים בפלטו אך עדין מומלץ לשמור על כללי הבטיחות

סיפור דרך גם באנדרואיד!


תגובות

{{comment.timeText}}

{{comment.user.displayName}}

{{comment.noUserName}}

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? מעוניין לשאול את הכותב שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?


{{vm.authentication.user.displayName}}

אנונמי (התחבר)

פרסם תגובה שמור שינויים