דובים דגים סלמון באגם דווחיורטיצ׳נה – Dvukhyurtochnoye

איל כהן 15/08/14

טיול בן חמישה ימים הכולל טיסה במסוק לאגם דווחרוטיצ׳נה בצפון קמצ׳טקה. חווית טבע יוצאת דופן של צפייה בדובים חומים דגים סלמון

מידע כללי
תאריך הטיול

יולי 2014

משך הטיול

5 ימים

עונה מומלצת

סוף יולי

  • {{ feature.properties.description ? feature.properties.description : 'נתיב' }}

רקע

אגם דווחיורטיצ׳נה (Two Yurt Lake) נמצא כ- 100 ק״מ צפונית לכפר אסו בצפון האיזור המאוכלס של קמצ׳טקה. אל האגם, אשר נמצא בבעלות פרטית, מגיעים מעט מאוד אנשים - בחורף בעיקר כדי לצוד ובקיץ לקראת סוף יולי לראות דובים דגים סלמון. הכמות הגדולה דגי הסלמון השוחים במעלה הנהר מהאוקיינוס לאגם, מושכת למקום בעלי חיים רבים ביניהם שועלים, עיטמים לבני זנב, חתולי Lynx וכמובן כמות גדולה מאוד של דובים חומים קמצ׳טקיים.
הביקור באגם הוא חוויה יוצאת דופן של טבע פראי באמת ונתולת כל מסחור או סימנים תיירותיים והוא גן עדן לצלמים.
כמו מטיילים אחרים בקמצ׳טקה חלמנו לנסוע לראות דובים באגם קוריל (Kuril Lake). אגם קוריל מפורסם מאוד, הוא מככב בסרטי טבע ותחרויות צילום והטיולים אליו משווקים בכל סוכוניות הטיולים.
על אגם דווחיורטיצ׳נה לעומת זאת לא שמענו קודם, וגם בקרב מקומיים הוא איננו מוכר כלל. החלטנו לנסוע דווקא אליו ולא אל קוריל כי מחיר הטיול זול משמעותיות וכי הוא פחות מתוייר ומסודר וכך החוויה יותר טבעית (טיול לקוריל עולה 1000$ לביקור של כמה שעות, ולחופיו עמדות צפיה בנויות ושבילים מסודרים).

עלויות

ישנן מספר סוכנויות המציעות את הטיול לאגם, אך כולן מציעות בפועל אותו הטיו בדיוק. המחיר המוצע, 39000 רובל לאדם, היה זהה בכולן אך אחת הסוכנויות עשתה לנו הנחה קטנה של 1000 רובל ודרכה הזמנו. היו בסה״כ שלושה תאריכים אופציונליים בשבוע האחרון של יולי, כאשר בכל תאריך מקום ל- 16 משתתפים.
מחיר הטיול לא כולל את ארוחת הצהריים והערב של היום הראשון והאחרון.

יום א׳ - הנסיעה לאסו

קבענו לפגוש את המדריך והאוטובוס בתחנה המרכזית של יליזובו בשעה 09:00 בבוקר. הנסיעה שארכה בסה״כ 10 שעות הייתה נוחה באוטובוס יחסית מפנק. בדרך עצרנו בבריכות חמות בכפר מליקה ובמילקובו לארוחת צהריים.
באסו קיבלנו חדרים במלון Paramushir, שהיה מצוין ומפואר בסטנדרטים של קמצ׳טקה. הייתה בו בריכת שחיה של מים חמים שהייתה מפנקת מאוד. באסו אין מסעדות מחוץ למלון ואכלנו ארוחת ערב סבירה במלון של סלמון ופירות ים (1700 רובל לשלושה אנשים).

יום ב׳ - טסים במסוק לאגם

יצאנו מאסו אחרי ארוחת בוקר במלון לכיוון הכפר קוזירבסק (Kozyrevsk).בכפר מנחת קטן למסוקים (גם באסו יש ואין לנו מושג למה טסים דווקא משם) וזה גם הכפר שמהווה נקודת יציאה לאיזור של הר הגעש טולבצ׳יק. הנסיעה ארכה כשעתיים וההתרגשות נבנתה בהדרגה.
המנחת עצמו היה פשוט חלקת דשא עם כמה צריפים עלובים מסביב. את מסוק ה- MI-8 הכתום שלנו ראינו נוחת רק אחרי 45 דק׳ של המתנה תחת מתקפת יתושים. זהו מסוק רוסי ותיק ואמין ומאוד נפוץ כאן בקמצ׳טקה. עלינו עליו והמראנו לאחת החוויות האדירות שהיו לנו בחיים.
הטיסה בת השעה הייתה יפה. ראינו בדרך יערות אינסופיים, נהרות רחבים ומפותלים ואפס סימנים להתיישבות אנושית.
ההגעה לאגם עצמו הייתה החלק הכי יפה בטיסה, ואחרי חליפה קרובה מעל מצוקים משוננים מצאנו עצמנו מעל אגם גדול אשר בקרבתו נבלה את הימים הבאים. בירידה מהמסוק ההתרגשות הייתה בשיאה ולא יכולנו לחכות לרוץ לאגם ולפגוש את הדיירים הענקיים והחומים שלו. אבל אז הייתה נקודת משבר ראשונה – שאלנו את המדריך מתי יוצאים לאגם והוא השיב שבעוד ארבע שעות, בינתיים נחים והולכים למעיינות חמים. היינו מאוד מאוכזבים כשפתאום הבנו שאנחנו תלויים בלוח זמנים שנועד להתאים לקבוצות של עצלנים שמספיק להם זמן קצר בכל יום לראות חיות ובשאר הזמן הם נהנים לרבוץ בחדר מלוכלך, לישון ולאכול – כך בדיוק נראו רוב השותפים שלנו לטיול. בני חמישים פלוס עם עניין קטן בבעלי חיים וללא התלהבות אמיתית.
החלטנו לעשות מעשה והלכנו לאגם לבד, בלי נשק ובלי מדריך. באמתחתנו הייתה אבוקה וספריי פלפל, והנסיון של טיול בין דובים בחודשיים הקודמים תרם לאשליית הבטחון.
בדרך לאגם סימני הדובים היו בכל מקום – עקבות, קקי, שבילי הליכה וצמחיה מעוכה מתנומת צהריים. הנוף היה נהדר ושמחנו שבאנו.
כמה דקות אח״כ הגיע אלינו אלכסנדר, אדם בשנות ה- 60 המאוחרות שעובד במקום. הוא יצא לדוג את ארוחת הערב ואנחנו ביקשנו להצטרף אליו לסירה. הוא הסכים ונתן לנו חכה ובילינו איתו באגם מעל שעה. כשחזרנו ביקש שלא נגלה ואנחנו הלכנו חזרה לכיוון הבקתות.
אחרי שספגנו צעקות מהאחראי על האיזור ו״מומחה דובים״ מקומי אמר לנו שאנחנו מטומטמים, הצטרפנו לארוחת הערב. חדר האוכל הוא בקתה קטנה ומלאת אווירה – החדר מכוסה כולו בפרוות דובים, פוחלצים, קרני מוס ואיילים צפוניים. את האוכל בישלו צוות של שתי טבחיות חביבות ובחור צעיר נוסף שעזר להן. הן בישלו אוכל מצוין ובכמויות מוגזמות. התפריט כלל תמיד ירקות טריים, דגים, גולש מרקים ועוד.
אחרי האוכל יצאנו לראשונה עם כולם לנהר הסמוך לראות דובים. ההליכה אורכת כ- 20 דקות. לאורך הגדה יש שבילים בהם הולכים הדובים, ואנחנו פשוט הלכנו וחיפשנו תנועת דובים בנהר עצמו. קשה לתאר כמה חזקה הייתה החוויה של לראות את הדובים לראשונה מקרוב כל כך. ראינו בדרך כלל 1-2 בו זמנית, והם התקרבו עד כדי עשרה מטרים מאיתנו תוך התעלמות מוחלטת מקיומנו. מדי כמה דקות אחד הדובים תפס דג ועזב את הנהר ל-10 דק׳ של אכילה לפני שחזר לדוג. כעבור כשעה חזרנו לבקתות.
אנחנו ישנו בחדר גדול בו היה 8 מיטות שדה ״צרפתיות״ לשלושתינו. שאר הקבוצה ישנה בבקתה אחרת עם חדרים זוגיים, כנראה טובים יותר במעט. לפני השינה הלכנו בחושך לבריכה החמה הסמוכה לבקתות. הבקתה מוקפת במבנה חסר גג והיא מפנקת ממש.

יום ג׳

התחלנו את היום עם טיול צפיה בדובים כמו שעשינו בערב הקודם ומשם חזרנו לארוחת בוקר טובה. אחרי האוכל חולקנו לשתי קבוצות, האחת יוצאת לדוג סלמון על גדת האגם והשניה מחכה. יצאנו בקבוצה הראשונה כי לחכות לא היה בראש מעייננו. לקחו אותנו בסירת מנוע לשפך אחד הנהרות לאגם, נקודה שהייתה ממש מפוצצת דגים אדומים גדולים! קיבלנו חכות והתחלנו לדוג. זה קל ממש ותפסנו דיי הרבה דגים. הדגים, בשלב בחייהם בו נהיים אדומים, לא טובים למאכל ולכן שחררנו כל מה שתפסנו (והשארנו לדובים טרף קל פצוע מעט). אחרי שעה הפלא האמיתי התחיל. דובים התחילו להגיע לעבר הנקודה שלנו, וממש דגו מטרים ספורים מאיתנו. ברגע השיא היו ארבעה דובים שונים סביבנו והם יצאו מהיער לסירוגין כדי לנסות את מזלם בדייג.
התאורה הייתה מושלמת, הרקע משגע והאובייקטים מולנו היו מרשימים ופראיים – פשוט גן עדן לצילום טבע.
אחרי שלוש שעות שלא נשכח אף פעם הגיע סירת המנוע לקחת אותנו.
חזרנו לארוחת צהריים והקבוצה השניה התחילה להתארגן ליציאה. להפתענו גילינו שעשו על הגב שלנו תרגיל, וחלק לא מבוטל מהקבוצה הראשונה יצאה שוב לכיוון האגם. כשביקשנו להצטרף, נענינו בסירוב וכעסנו מאוד. למרות הבקשות שהלכו ונהיו תקיפות, המדריך ואלרה (שהתנהג כמו אידיוט אמיתי) הסביר לנו שאנחנו צעירים ושניתן כבוד למבוגרים מאיתנו. כמובן שזעמנו והוויכוח נגמר בכך שאחד מנושאי הנשק, סרגיי שמו, הסכים לפצות אותנו בכך שייקח אותנו לראות דובים בנהר. העסקה נראתה הוגנת וכעבור 40 דק׳ יצאנו לדרך. סרגיי היה מעט לחוץ כיוון שהיינו קבוצה בת ארבעה אנשים בלבד, שלושה עם מעט מדי פחד והוא עצמו.
הספקנו לבלות חצי שעה בנהר ולראות ארבעה דובים שונים. בשלב מסוים התחיל להתקרב לעברנו דוב גדול במיוחד, ממנו נסו על נפשם כל שאר הדובים. סרגיי הסביר שזהו זכר גדול ודומיננטי ודובים כמותו נוטים להיות תוקפניים. זה היה התירוץ שלו לחזור וסיור הפיצוי נגמר מוקדם מהצפוי.
כשהגענו פגשנו את הקבוצה שחזרה מהאגם בארוחת הערב. לא מאוד הצטערנו כשסיפרו לנו שלא ראו הפעם באגם דובים כלל.
אחרי הארוחה הגיע הזמן לריב שוב. בשעה שסוכמה מראש, 19:00, חיכינו מוכנים ליציאה לכיוון הנהר. להפתעתנו כולם היו עייפים מדי מהיום הארוך באגם והחליטו לחתוך את הסיור כדי לשיר ולנגן בחדר האוכל. כעסנו מאוד ואחרי ויכוחים מרים הלכנו למעיינות החמים מתנחמים בבוקר האגדי בו זכינו.

יום ד׳

יצאנו בבוקר בפעם האחרונה לראות דובים בנהר. זו הייתה הפעם המוצלחת ביותר וברגע השיא היו לא פחות מתשעה דובים בו זמנית בנהר ועל גדותיו. גם הפעם צוות המדריכים הבטלנים חתכו את הסיור מוקדם ורק הגעתם של אמא שדגה לשני גוריה עזרו לנו להרוויח עוד כמה דקות נפלאות.
בצהריים הגיע מסוק ה- MI-8 לאסוף אותנו. בתחושה של השתאות אדירה מהטבע הנפלא שראינו, מהולה באכזבה מקבוצה גרועה ומדריך שאיננו ראוי למקום העבודה שלו, עזבנו את אגם דווחיורטיצ׳נה. את הלילה העברנו באותו המקום בכפר אסו.

יום ה׳

את חזרה מאסו עשינו באוטובוס מקומי, בעוד שאר הקבוצה נשארה לילה נוסף באסו כדי לנוח (שוב) ולראות קצת את הכפר.

כמה מילים לסיכום

הטיול לאגם היה אחת החוויות האדירות שלקחנו בהן חלק. המזל שיחק לנו עם המון דובים, שני עיטמים לא רחוקים ומזג אויר נהדר. היה לנו קצת פחות מזל עם מדריך גרוע וקבוצה חסרת אכפתיות ועייפה.
ההמלצה שלנו היא כמובן לצאת לטיול הזה ללא היסוסים, אך לבוא עם ציפיות מתאימות. זה לא ספארי צלילה למשל, בו כולם כולל המדריכים חולקים התלהבות אמיתית והזמן מתחת למים קדוש.

סיפור דרך גם באנדרואיד!


תגובות

{{comment.timeText}}

{{comment.user.displayName}}

{{comment.noUserName}}

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? מעוניין לשאול את הכותב שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?


{{vm.authentication.user.displayName}}

אנונמי (התחבר)

פרסם תגובה שמור שינויים