טרק אל הר Mjero

היערכות

תחילת מסלול ההליכה נמצאת לא רחוק מהכפר Tagong שבמחוז סיצ'ואן. הכפר הוא כפר טיבטי שקט יחסית ששוכן במקום יפה מאוד, בין המון מנזרים, על הרמה הטיבטית הירוקה.
חצי היום הראשון של הטרק מצריך שכירת מדריך. ניתן לעשות זאת דרך אנג'לה, הבעלים של Khampa Cafe - מסעדה וגסטהאוס (יקר) שנצא בכיכר הראשית של הכפר. אצל אנג'לה אפשר למצוא גם סיפור דרך לטרק (ולמסלולים קצרים אחרים באיזור), וניתן לשכור אצלה ציוד מחנאות, למי שחסר.
הצטיידנו במזון בכפר, שכרנו מזרוני שטח מאנג'לה, וסגרנו איתה על מדריך. עלות המדריך היא 220 יואן לחצי יום (די יקר, יחסית), והיא התחלקה בינינו - באותו יום יצאו 9 אנשים לטרק. בנוסף, יש לסגור עם נהגי הואנים שמחכים בכיכר על הסעה בבוקר המחרת ל-Ani Gompa - נקודת תחילת המסלול (10 יואן לאדם).

יום ראשון - מ-Ani Gompa למעיינות החמים

פגשנו את המדריך שלנו - טיבטי זקן ומרשים - במנזר הנשים הגדול והמעניין אני גומפה, שנמצא כמה דקות נסיעה מטגונג. יצאנו בהליכה מקיר המאני הגדול שמנזר, וירדנו אל הואדי הגדול שנמצא מדרום לו. משם הלכנו בהובלת המדריך עם הואדי, שמתעקל במגמה כללית מזרחה, לכיוון רכס ההרים המושלגים. העלייה בואדי הירוק ומלא היאקים יחסית נוחה ומתונה - אולם העלייה בגובה משמעותית - התחלנו מגובה של בערך 3800 מ', והתקדמנו לקראת הפאס בגובה של 4,800 מטר (לכן יש לנקוט את כל האמצעים מראש כדי להמנע ממחלת גבהים).
בניגוד לכתוב בדף שאנג'לה מחלקת, המדריך אינו מוביל עד לפאס הגבוה עצמו, אלא לנקודה ממנה אפשר לראות את הדרך אליו, ולהמשיך בהליכה. ביום בו אנו הלכנו התחילה סופת שלגים די רצינית כשהגענו לנקודה בה המדריך רצה לעזוב. הראות הייתה נמוכה, ולא יכולנו להמשיך למעלה בעצמנו. לאחר אי נעימות וקצרים בתקשורת, המדריך הסכים להמשיך איתנו מעלה תמורת 100 יואן נוספים. זו הייתה חוויה פחות מוצלחת מבחינה זו.
כשמתקרבים לפאס ההליכה נעשית תלולה יותר, כשחצי השעה האחרונה בשביל מזגזג, בו השלג היה די עמוק וההתקדמות איטית. כשהגענו לראש הפאס העננים החלו להתפזר, והשמש יצאה. מולנו התגלה מדרון לבן בוהק, בלי שביל ברור. מכיוון שהמדריך לא הגיע איתנו עד למעלה, היה ספק אם נוכל להמשיך. לבסוף, המנוסים בהליכה בשלג מביננו הובילו, שמאלה במדרון, לכיוון סטופה שנצפתה מתחתיו.
קטע הירידה היה קשה ומחליק ולקח זמן ארוך, הנוף לעומת זאת, היה מדהים. מהסטופה הירידה המשיכה באותו הואדי, בשיפוע מתמתן, והשלג הלך ונעלם די במהירות. ממול נשקפו כל העת הרים מושלגים מהיפים שראינו.
השביל ממשיך לרדת לאורך ערוץ מלא בשיחי רודדנדרון פורחים, מתחבר לנחל גדול יותר, ולאחר כשלוש שעות מהפאס מגיע למעיינות החמים - המסומנים בדגלי תפילה רבים. בעונה בה אנו טיילנו היה ליד המעיינות מאהל גדול של טיבטים שיצאו לעונה לחפש פטריות מרפא בשם Caterpillar Mushroom, אותן הם מוכרים לסינים בכסף רב. בנינו את האוהלים שלנו ליד המאהל של הטיבטים שהיו מסבירי פנים. לא התעכבנו הרבה - מהר מאוד היינו כולנו בתוך אחת הבריכות, נהנים מהמים החמים והנוף אחרי יום הליכה לא קל.
יצאנו מהמעיינות לבסוף, והתחלנו לבשל ארוחת ערב, שמאוד עניינה ושיעשעה את הטיבטים. במהרה הוזמנו לבקר באחד האוהלים שלהם - וטעמנו צוֹ יוּ צ'ה (תה חמאת יאק), לו מוסיפים צמפה (קמח שעורה) והופכים את העניין לדייסה, שאוכלים עם פירורי גבינה קשים, וגבינה רכה וחמוצה שקלועה לצמה. חוויתי, אבל לא טעים. הטיבטיות שאירחו אותנו היו מאוד נחמדות, וחשבו שאנחנו הדבר הכי מצחיק שקרה להן השנה.

יום שני - מהמעיינות החמים לאגם הקדוש

מכיוון שהיה ממש אדיר במעיינות החמים, ומזג האוויר הפך לחמים ונעים, החלטנו להשאר שם יום נוסף. חוץ מרביצה במים החמים, רחצה בנחל הקר ומנוחה - עלינו גם לאוכף שנמצא דרום מזרחה משם לתצפית.
יום לאחר מכן קיפלנו את האוהלים, יצאנו מהמאהל והמשכנו עם ערוץ הנחל הרחב למטה-צפונה, על הצד השמאלי (מערבי) של הנחל. השביל ממשיך באותו צד כשעתיים וחצי, עד שמהוא מגיע לגשר בולי עץ מתפרק הנמצא ליד חורשת עצים גבוהים. כאן חצינו את הנחל, והגענו למאהל טיבטי נוסף. השארנו את רוב הציוד שלנו במכולת המקומית של המאהל (בחלק שמחוץ לחורשה, שמרגיש יותר נעים), שניהלה גברת טיבטית נחמדה (קנינו ממנה כמה חטיפים כדי לוודא שתהיה לצידנו). מהמאהל עולה שביל רחב וברור לכיוון האגם הקדוש. השביל עולה לערוץ גבוה יותר מדרום מזרח למאהל. ממול קבוצת דגלי תפילה שנמצאת על משמאל לשביל על השלוחה, יש לעזוב את השביל בערוץ ולפנות ימינה בשביל שעולה אל האגם (בנקודה בה צריך לעזוב את השביל בערוץ כבר רואים מרחוק את מפל המים הנשפך מהקרחון). לאחר כמה דקות הליכה נוספות מגיעים לאגם תכלת גדול, שגדותיו מקשטות בדגלי תפילה רבים. מפל גדול הנובע מקרחון מתחת להר מג'רו מזין את האגם היפה.
מכאן ירדנו בדרך בה עלינו, וחזרנו למאהל. הקמנו אוהלים ליד המאהל הטיבטי, וישנו שם.

יום שלישי - מהאדם הקדוש לאני גומפה

בבוקר היום האחרון של הטיול חצינו את הנהר חזרה לצידו המערבי. פנינו ימינה בשביל הרץ לאורך הנהר. לאחר שחצינו שני נחלונים, התחלנו לעלות שמאלה בשביל פרדות המזגזג בתלילות על השלוחה. אחרי כ-40 דקות השביל מתחבר לעמק גבוה יותר, וממשיכה לעלות בו יותר במתינות כשעתיים. לבסוף מגיעים להתפצלות בראש הואדי - אנו פנינו בערוץ הימני, שהוביל אותנו לפס (לא מושלג), ממנו תפסנו כיוון משוער לאני גומפה. הירידה ארכה מעט יותר משחשבנו, משום שמצאנו את עצמנו בערוץ מערבי מדי, והיינו צריכים לעלות על שלוחה ולרדת בערוץ הבא. בדיעבד התברר כי אם היינו פונים שמאלה לפני הפס, היינו מנותבים ישירות לאני גומפה (ראו מפה).
זהו יום ארוך - אך יפה מאוד. הפס דומה יותר לרמה גבוה ורחבה, מלאת דשא ופרחים וצופה על הרים מושלגים סביב. זהו סיום יפה ושונה בנוף משאר הימים של הטרק המעולה הזה.
הגענו לקראת ערב לאני גומפה, ומצאנו שם נזירה שהסכימה להסיע אותנו תמורת תשלום לטגונג.

טיפים

• מזג האוויר היה די קשה ביום בו יצאנו לטרק - סופה, שלג גבוה. בתנאים כאלו מומלץ לצאת בקבוצה יחסית גדולה המקנה ביטחון. לאחר שחזרנו יצאה קבוצה נוספת אחרינו - והתנאים היו הרבה יותר קלים עבורם.
• מהסתכלות ב-Google Maps, עושה רושם שישנם עוד שלושה אגמים בהמשך הערוץ העולה לאגם הקדוש.
• ציוד חם ואטים למים להתמודדות עם שלג וגשם הוא הכרחי לטיול
• חובה לצאת עם אמצעים לטיהור מים - כדאי להצטייד מראש.