טרק בשמורת הטבע הארדנגארווידה

Tal Kulikovsky 24/08/14

6 ימים של טבע פראי הכולל הרים מושלגים, אגמים כחולים, מפלים שוצפים, סלעים משוננים ועגולים, כבשים, גשם והמון יופי

מטיילים
מידע כללי
תאריך הטיול

אוגוסט 2014

משך הטיול

6 ימים

עונה מומלצת

יולי / אוגוסט

  • {{ feature.properties.description ? feature.properties.description : 'נתיב' }}

הקדמה

אזור הטרקים המרכזי בנורבגיה הוא שמורת הרדנגרווידה (Hardangervidda) שנמצאת בדרום מערב נורבגיה וגודלה כ - 3420 קמ"ר.
אין בשמורה זו כלום מלבד טבע ובקתות מבודדות. כלום, לא שטחי אש, לא גדרות בקר, לא כבישים, אפילו לא עמודי חשמל (ביום האחרון :),
רק גשרים בנקודות בהן המים זורמים חזק, ובקתות. בטרקים אפשר ללכת מבקתה לבקתה. כל חמישים מטר בערך יש גל אבנים עם סימון אדום.
כל 500 מטר יש אגם או מפל מים.
הבקתות מרוחקות מרחק יום הליכה זו מזו, והנופים שרואים בדרך דרמטיים ומגוונים, הרים מכוסי שלג, אגמים כל כך כחולים שאי אפשר להאמין,
אלפי סלעים חלקים מקרח, ועוד ועוד.
רוב ההליכה מתבצעת ללא הבדלי גובה גדולים מאוד, ונעה מאזור 1000 מטרים עד 1700 מטרים. ישנם הרבה עליות וירידות קטנות, אך לא משהו רציני במיוחד חוץ מקטעים בודדים ביותר.

הדרך לשמורה מאוסלו

הגעתי לאוסלו בבוקר יחד עם חברה נוספת מגרמניה, דרך מעבורת שיצאה מדנמרק, וטרמפ שמצאנו באתר Blablacar.com הנהדר.
העיר עצמה מודרנית ויקרה מאוד.
במרכז העיר ישנו סניף של DNT (הגרסה הנורבגית והמשופרת של "החברה להגנת הטבע") – בו אפשר לקנות מפות, ציוד ולקבל מידע על מסלולים.
אנחנו היינו צריכים להעביר לילה בעיר מכיוון שהאוטובוס שלנו יצא רק למחרת בבוקר, ומצאנו באינטרנט אזור קמפינג שנקרא - Ekeberg camping.
למי שמעוניין להכנס לאווירת האוהל והטיול מוקדם יותר – זהו מקום יפה על גבעה שמשקיפה על אוסלו מלמעלה, ויש בו שירותים, מקלחת ושקעים לחשמל.
מחיר ללילה לאוהל עם 2 אנשים – 185 קרונה (90 ₪). יש גם אפשרות להכנס עם רכבים בתוספת תשלום.
בבוקר לקחנו אוטבוס לתחנה המרכזית, ומשם אוטובוס נוסף הנוסע לכיוון הכללי של ברגן, אך עוצר בתחנה בה התחלנו את הטרק-
תחנת האוקליסטה. מחיר האוטובוס 360 קרונה (180 ש"ח בערך), וכדאי להזמין מקום מראש באינטרנט, מכיוון שיש הנחה משמעותית.
האטובוס שלקחנו יצא מאוסלו ב- 9:30 והגיע לבקתה באזור 15:30.
הדרך עצמה יפייפיה, לכל אלו שרוצים אך לא מצליחים להרדם בנסיעות.
בהאוקליסטה, ישנה בקתה גדולה עם מידע ומסעדה יקרה, וכמה בקתות לינה בנוסף. באזור הזה מתחילים ומסתיימים הרבה טרקים של מטיילים, וזהו מקום טוב לפגוש אנשים ולקבל מידע.
אנחנו החלטנו לצאת לדרך באותו אחה"צ ולפתוח אוהל כשייגמר לנו הכוח.



יום ראשון, בקתת האוקליסטה – אגם מאנאוואטי (6 ק"מ)

יוצאים מהבקתה, חוצים את הכביש, ומתחילים לעלות.
בסוף העלייה נכנסים לתוך עולם קסום, טבע במלוא עוצמתו (לטוב ולרע,
כמו שגילינו בהמשך).
3 כבשים חיכו לנו, אמרו שלום ואנחנו יצאנו לדרכנו.
הדרך יפה מאוד, וחשוב להסתכל אחורה מדי פעם, כי הנוף מלמעלה מדהים.
לאחר 6 ק"מ בערך, הגענו לאגם והחלטנו להקים את האוהל.
ארוחת ערב, כוסית וויסקי ולילה טוב.

יום שני, אגם מאנאוואטי – בקתת הלווסבו (14-15 ק"מ)

את היום השני התחלנו באווירה מיסטית כשענן ערפל כיסה אותנו,
ולאחר כמה דקות התחלף בנגיעות של שמש.
זו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותה ליום זה.
כן, מזג האוויר יכול להיות קשה מאוד בנורבגיה וצריך להיות ערוכים ציודית ומנטלית.
אנחנו נרטבנו לגמרי משלב מסויים, ועם הרוח החזקה שהגיעה כל הזמן ההליכה נעשתה קשה.
הנופים בדרך ממשיכים להיות עוצרי נשימה, לעיתים חוצים קרחונים קטנים, לעיתים יותר נדירות –
רואים איילי צפון (אנחנו ראינו 3 שקלטו אותנו וברחו מיד).
לבסוף, סחוטים לגמרי, מכל הכיוונים, הגענו לבקתה.
המקום עצמו יפה מאוד, אך המחיר יקר מאוד! – 325 קרונה (160 ₪).
כל הציוד שלנו היה רטוב, לכן היינו צריכים להעביר לילה בבקתה, בכדי לייבש הכל.
האווירה בפנים הייתה נעימה וחמימה, ושוחחנו עם שומר הבקתה ועוד כמה מטיילים ששהו שם.

יום שלישי, בקתת הלווסבו – בקתת ליטלוס (16 ק"מ)

ביום השלישי התחלנו ללכת רק בשעה 14:30, מכיוון שמזג האוויר היה גרוע כל הבוקר.
את הבוקר העברנו בבקתה עם שאר המטיילים שגם נשארו לחכות, והחלפנו חוויות וסיפורים.
ביום זה הדרך עצמה לא ארוכה מדי, אך יש מספר פעמים שצריך לחצות נחלים, משטחי אבנים ושלג, אשר הופכים את ההליכה ליותר מאתגרת.
בתחילה יש עלייה מתונה ולאחריה מישור די ארוך.
בסוף המישור ישנה ירידה ארוכה על השלג לעבר עמק יפייפה, בו ראינו קשת שלמה וענקית.
את הבקתה רואים מרחוק, אך זוהי פטה מורגנה :)
ממשיכים ללכת לצד האגם, חוצים גשר מאולתר ולבסוף מגיעים לאזור הבקתה.
אנחנו ישנו ליד באוהל.



יום רביעי, בקתת ליטלוס – בקתת טורהיטן (16 ק"מ + עלייה וירידה להר)

היום הרביעי נפתח בעלייה מתונה וארוכה, שכמובן מלווה בנופים אדירים.
בסוף העלייה מגיעים לנקודת תצפית מדהימה – מצד אחד כל הנוף הנשקף למטה,
ומהצד השני רואים את ההר הגבוה בשמורה – הארטייגן.
הדרך אל ההר מלאה בקרח שנמס לתוך אגמים ותצפיות יפות.
לקראת סוף יום ההליכה מגיעים אל ההר. יש שילוט לאלו שרוצים לטפס למעלה.
מלמטה הדרך נראית קצת מאיימת, אך כשמתחילים לטפס מבינים שהדרך לא נוראית כל כך.
בנוסף, במקומות הקשים באמת ישנם חבלים ומעקות.
התצפית מלמעלה מרהיבה, אך אנחנו הספקנו להנות ממנה רק דקות מעטות עד שהגיע ענן כבד וכיסה אותנו (למרות שגם זה נתן אווירה מיוחדת).
ירדנו מההר והמשכנו לעבר עמק ירוק ורגוע כשמצד שמאל הרים מושלגים מלווים לאורך הדרך.
הבקתה עצמה יושבת ליד אגם מדהים, אנחנו הקמנו אוהל ממש ליד.

יום חמישי, בקתת טורהיטן – בקתת טיסוואסבו (18 ק"מ)

היום החמישי נפתח בחזרה קטנה לאחור לכיוון ההר הגבוה בשמורה.
בפיצול לוקחים ימינה לכיוון טיסוואסבו.
בדרך ישנם הרבה פעמים שצריך לחצות כרי שלג, עניין שמאתגר ולוקח זמן.
ישנם 2 מעברים בהם צריך להוריד את הנעליים ולחצות נחלים יחפים/ עם סנדלים.
לקראת מעבר המים השני נשקף אגם מדהים ולאחריו עוד אחד נוסף.
השמש בדיוק יצאה לקראתנו, אז עזרנו אומץ ונכנסנו למים הקפואים.
היה קר! אך מעורר ושווה.
לאחר מכן המשכנו בדרך, והסימנים פחות ברורים מכיוון שצריך לחפש בצדדים ולא על השלג שעליו הולכים.
בסוף ההליכה הגענו לבקתה, ששוכנת כרגיל במקום מיוחד.
הזוג ששמר על הבקתה קיבל אותנו לשלום והיה מקסים ביותר.
ישבנו איתם לאורך השקיעה שלא נגמרת, סיפרנו חוויות, אכלנו מתבשיל איילים שהם הכינו, שתינו וויסקי עם תה פירות יער מקומיים וצחקנו לאורך שעות. חוויה מאוד נעימה.

יום שישי ואחרון - בקתת טיסוואסבו, תצפית בטרולטונגה, ירידה לשקגדל וסוף המסלול (18 ק"מ)

ביום השישי נפרדנו לשלום מהמארחים (עוד נפגש איתם בביתם לאחר מכן), והתחלנו לרדת לכיוון טרולטונגה. ההליכה היא בתוך עמק מסולע, והשביל לא קיים כל כך – אך הסימונים די ברורים.
לאחר 5 ימים בטבע מתחילים להרגיש שוב את הציוויליזציה בדמות עמודי חשמל לצד הדרך.
לאחר כמה ק"מ מגיעים לתצפית מטריפה לכיוון העמק שבו נמצא הטרולטונגה.
המקום נראה כמו כדור הארץ בתקופת הדינוזאורים ולדעתי יפה לפחות כמו הטרול אם לא יותר.
ממשיכים ללכת מס' ק"מ ומתחילים לראות התקהלות של אנשים. זהו צוק הטרולטונגה המפורסם. בנקודת התצפית מהצוק ישנם הרבה אנשים, עם תור ואווירה של פסטיבל קטן. הנוף אכן מרהיב וללא ספק אחד המקומות היפים שביקרתי בהם.
לאחר שהצטלמנו ואכלנו ארוחה קטנה, המשכנו לכיוון שקגדל.
מצד שמאל הפיורד מלווה את הדרך במלוא תפארתו.
לאחר כמה ק"מ של עליות וירידות מלוות בהרבה תיירים, מגיעים לעיירת נופש שממנה יורדת ירידה תלולה לכיוון חניית הרכבים.
היו לנו כמה ימים ללא עץ אחד וכמעט בלי צמחייה - ומנקודה זו הנוף חוזר להיות מיוער, מכיוון שהגובה חוזר אל מתחת ל-1100 מטר.
לאחר ירידה מתישה ותלולה, וימים קסומים בטבע נורבגי יפייפה, הגענו עייפים ומרוצים לסיום המסלול :)
מהחנייה תפסנו טרמפ עם 2 איטלקים נחמדים, שלקחו אותנו בחזרה להאוקליסטה –
משם אפשר לקחת אוטובוס לאוסלו/ ברגן.



טיפים

  • DNT - ארגון הטיולים הנורבגי האחראי על השמורות/מסלולים/בקתות/מפות וכו'
  • ניתן לעשות כרטיס חבר DNT , עולה כ-290 קר' לסטודנט בסניפים המרכזיים (אוסלו , ברגן וכו') - הכרטיס מעניק הנחות ללינה בבקתות ובקניית מפות – משתלם למי שמתכוון לעשות יותר מטרק אחד קצר.
  • המזון בנורבגיה ובמיוחד בבקתות כמו רוב הדברים - יקר מאוד , לכן קניית מצרכים לפני הטרק ובישול עצמי יוזיל מאוד את הטיול.
  • מזג האוויר קר וגשום גם בחודשי הקיץ, לכן מומלץ בחום להתארגן על ציוד טוב, עמיד לגשם ומתאים. כמו כן, להיות מוכנים מנטלית לימים ללא שמש :) (לנו הישראלים זה נראה קצת מוזר בחודשי הקיץ)
  • לינה באוהל מוזילה מאוד את עלויות הטרק, אך חייבים להיות עם ציוד מעולה (שק שינה ל-0 מעלות ומטה, אוהל וביגוד עמיד בגשם, בגדים חמים, אוכל למספר ימים) אחרת קופאים מקור במקרה הטוב, או נמצאים בסכנת חיים במקרה הרע.
  • המים באגמים ובנחלים מעולים לשתייה, טעימים וקרים.
  • תגיעו לשם - פשוט מקום מטריף :)

קישורים חיצוניים

סיפור דרך גם באנדרואיד!


תגובות

{{comment.timeText}}

{{comment.user.displayName}}

{{comment.noUserName}}

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? מעוניין לשאול את הכותב שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?


{{vm.authentication.user.displayName}}

אנונמי (התחבר)

פרסם תגובה שמור שינויים