טיול באיי לופוטן המחודדים, צפון נורבגיה

אור אליאסון 16/06/14

חופשה קצרה מהצבא לקחה אותנו אל מעבר לחוג הארקטי, אל חוויה מלאת פסגות, כפרי דייגים צבעוניים וזוהר צפוני

מידע כללי
תאריך הטיול

אוקטובר 2011

משך הטיול

6 ימים

עונה מומלצת

מסוף האביב ועד לתחילת הסתיו

  • {{ feature.properties.description ? feature.properties.description : 'נתיב' }}

על האיים ואיך להגיע אליהם

איי לופוטן (Lofoten) שוכנים בצפון נורבגיה מעל לחוג הארקטי, ונמשכים מערבה אל תוך האוקיינוס האטלנטי בשרשרת צרה וארוכה. זהו אחד מהמקומות המהפנטים והמוזרים ביותר שזכיתי לבקר בהם. מי העלה על דעתו שאיים קטנים ונידחים שכאלה יכולים להכיל כל כך הרבה פסגות, לעיתים בצפיפות כזו שאין בכלל היכן לדרוך. איל ואני הגענו אליהם לאחר כמה ימי הליכה במסלול במרכז המדינה (בדרום הרחוק) וזו הייתה בשבילנו חוויה אחרת לגמרי.

יש להודות לתקופות הקרח האחרונות על שהשאירו לנו מקום מיוחד כל כך. בעבר איי לופוטן היו רכס הרים גבוה וארוך שהתנוסס גבוה מעל לים, והקרחונים שהופיעו מדי כמה מאות אלפי שנים חרצו בו עמוק יותר ויותר. לאחר תקופת הקרח האחרונה מפלס הים עלה משמעותית והציף את שולי הרכס, מותיר בו את הפסגות שהפכו לאיים. הסיפור הזה נכון לכל נורבגיה ולפיורדים שבה, ולמעשה לכל אזור גבוה, צפוני או דרומי בעולם. אך הקרחונים של לופוטן היו קטנים וצפופים, ויצרו מאות עמקים ופיורדים קטנים והרים צרים ביניהם.

זרם הגולף האטלנטי עוטף את האיים ושומר עליהם חמים יחסית גם עמוק אל תוך הסתיו. אנחנו הגענו אליהם בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר, ומזג האוויר היה לרוב בהיר והטמפרטורות היו סבירות לגמרי. כיוון שהם שוכנים מעל לחוג הארקטי בחורף שוררים בהם שלושה חודשי חושך מלאים, ובקיץ שלושה חודשים ללא לילה. קל לראות בהם את הזוהר הצפוני ואנחנו זכינו לו פעמיים.

האי מוסקנס ( Moskenesøya, ייתכן שמבטאים שונה מכפי שאני זוכר) הוא הדרומי בשרשרת ולדעתי גם המרשים ביותר, ובו טיילנו שבוע שלם.

הדרך הנוחה להגיע לאיים היא באמצעות מעבורת מהעיר בודה (Bodø), אליה ניתן להגיע ברכבת של 12 שעות מאוסלו. זו התחנה הצפונית ביותר בנורבגיה כך שאין חשש לפספס אותה (קיים קו רכבת צפוני יותר המחבר את נארוויק לשבדיה, אך אין לו חיבור למסילה הארצית). בתחנה פועלת תחנת מידע לתיירים וקיימים לוקרים שאפשר להשכיר לפי שעה. טרמינל המעבורת שוכן במרחק הליכה קצר מצפון לרכבת. בחודשי הקיץ יוצאת מעבורת כל כמה שעות בין האיים לבודה. היא עולה כ-160 קרונות וההפלגה אורכת כ-3-4 שעות. אין צורך להזמין מראש. ניתן גם להעלות עליה רכבים אך אולי את זה כן צריך לתאם.

לאט לאט ובזהירות המעבורת יוצאת מהנמל ועוברת על פני האיים הסלעיים והבודדים, שאיכשהו יש עליהם בתים, ונכנסת אל הים הפתוח. לאחר כשעתיים מתחיל לעלות קו אופק חדש מן העבר השני, "הקיר של לופוטן", זקוף ועמוס פסגות.

המעבורת עוגנת בכפר מוסקנס, וממנה לקחנו מונית אל ההוסטל בכפר הדרומי אוֹ (Å). זהו הוסטל נחמד שממוקם בבקתת דייגים עתיקה, והוא כולל את כל השירותים הסטנדרטיים. הבעלים הוא איש נחמד ואנרגטי והמחיר ב-2011 היה 200 קרונות ללילה. צורת לינה אחרת שנפוצה ברחבי לופוטן היא שינה בבקתות דייגים מסורתיות וצבעוניות (Rorbuer) שניצבות על קלונסאות מעל למים. רובם הם ברמה של צימר פשוט והם יקרים, אך כיוון שהיינו מחוץ לעונה הצלחנו למצוא אחד במחיר של 200 קרונות ללילה (אצל Eliassen rorbuer, אולי בן משפחה רחוק). נהנתי הרבה יותר בהוסטל, בעיקר בגלל החברה, ובסוף חזרנו אליו.

לאורך האי מוסקנס נע פחות או יותר כביש אורכי אחד ופועלת לאורכו תחבורה ציבורית שעומדת בלוח הזמנים. הכפר Reine במרכז האי הוא הגדול ביותר ופועלבו סופר בינוני. מכולת קטנה ויקרה מצאנו גם בכפר Å מדרום להוסטל.

טיול יום אל הר Hermanndalstinden

מסלול הכותרת של האי שוכן בחלקו הדרומי ההררי יותר. הוא מוביל אל לב ההרים במסלול החולף לצד אגמים רבים, ובסופו מגיע אל ראש הר Hermanndalstinden, שבגובה 1400 מטרים נעשה להר הגבוה באי. מסלול זה ללא ספק היה לשיא הטיול שלי בנורבגיה, והוא סיבה מספיק טובה בפני עצמה כדי להצפין עד ללופוטן. כדי להגיע עד לפסגה צריך יומיים. אנחנו לא השלמנו את המשימה ובמקום זאת הגענו רק עד למרגלותיו וחזרנו בתוך יום אחד. באמצע הדרך קיימת בקתה פרטית בשם Munkebu שצריך לתאם מראש (לדעתי אפשר דרך בעל ההוסטל). היא הייתה סגורה בזמן הטיול שלנו כמחאה על מאות מטיילים שלא שילמו בתיבת האמון בעונה החולפת.

המסלול מתחיל בין הכפרים טינד וסורבאגן, ועובר מיד בין שני אגמים קטנים בעלי אותם השמות. מקור שני האגמים האלה במפל אחד שמתפצל לשניים באמצע הדרך, והוא בעצמו יוצא מתוך אגם נוסף גדול יותר אליו המסלול ממשיך. גובהו של אגם זה, הנקרא Stuvdalsvatnet, הוא 67 מ' מעל פני הים אך עומקו מגיע ל-127 מ'. השביל ממשיך צפונה ומטפס לאט לאט על רכס, תוך שהוא שומר על האגמים ממערב. באמצע הדרך מגיעים אל כתף שטוחה הצופה על שלושה אגמים סמוכים ועל ההר הגבוה ממערב, ושבקצהו ניצבת הבקתה Munkebu. הנוף מהנקודה הזו היה מתעתע מאוד. שלושת האגמים הגדולים שוכנים אחד מעל לשני, מופרדים על ידי קירות אבן צרים, אך העליון מתנקז לאמצעי והוא צפונה אל קירקפיורד, בעוד שהתחתון מתנקז בכלל דרומה אל הים הפתוח.

פה עצרנו, ולאחר הפסקה ארוכה חזרנו דרומה אל ההתחלה. אני יכול רק לדמיין איזה נופים היינו רואים אם היינו מגיעים עד לפסגה, אך בכל מקרה היא הייתה מעוננת כך שלא הפסדנו כלום. המראות שראינו בכל זאת היו מספיקים כדי להכניס את היום הזה אל רשימת "הימים היפים" היוקרתית שלי.

אני מקווה שלא הגזמתי עם הפאנורמות.

שיט בסירת הדואר אל תוך קירקפיורד

קירקפיורד הוא הפיורד המפורסם של האי, שעל גבי הסלעים הקטנים שבכניסה אליו קמו כפרי הדייגים הצבעוניים. הוא מוקף כולו במצוקים אך כמה מקבצי בתים הצליחו בכל זאת לאחוז בשוליו, והאמצעי היחיד להגיע אליהם הוא בסירה. באחד מהכפרים האלה ניצבת כנסייה והיא מקור השם של הפיורד.

מדי יום שלישי יוצאת סירת "אוטובוס" ודואר מהמעגן בכפר Reine (ליד מוזיאון הלוויתנים), ואפשר לעלות עליה לשיט באורך של כשעה שעוברת בכל הכפרים שבתוך הפיורד. אם אני זוכר נכון היציאה היא בשעה 15:00 והעלות היא כמאה קרונות, אך ייתכן שאני טועה ושהיו שינויים מאז. בעונת התיירות היא יוצאת מספר פעמים נוספות בשבוע. כדאי להגיע מוקדם ולתפוס כיסא על הסיפון העליון.

בקיץ אפשר להגיע כך אל חוף Bunes המבודד שבצידו המערבי של האי, ולחזור בערב בסירה נוספת.

מעל לכפר Reine מתחת לעיקול בקו המצוק נמצא אגם קטן שאפשר ללכת אליו מהכביש הראשי. יש ממנו תצפית יפה על הכפרים שבפתח הפיורד.

הקפת אגם אוגבטנט

הכפר Å שוכן בשפך של אגם אוגבטנט (Ågvatnet), שמוקף מכל עבריו במצוקים גבוהים. בהמלצת בעל ההוסטל יצאנו ליום הליכה קצר סביבו והוא צדק לחלוטין. קל מאוד למצוא את תחילת המסלול – פשוט הולכים מערבה מהכפר אל תוך העמק. התחלנו לאורך הגדה הצפונית ומהר מאוד הכפר נשכח מאחור. כיוון שהעמק סגור כולו על ידי מצוקים נושבת בו מעט מאוד רוח. במשך חלק גדול מהיום האגם היה שטוח לגמרי ושיקף את ההרים כמו תמונה.

המסלול קל מאוד, מישורי ואורכו 6 ק"מ. קיים שביל העולה אל ראש המצוק המערבי שממנו ניתן לראות את הים משני צידי האי, וניתן להמשיך בו מטה אל עבר אגם נוסף.

חוף קוואלביקה

חוף קוואלביקה (Kvalvika) הוא חוף חולי כלוא בקצהו הצפוני של האי. הוא דוגמה לחופים דומים נוספים שמפוזרים מסביב לאי, אך כמעט וכולם לא נגישים רגלית. הסתמכנו על תחבורה ציבורית בלבד ונאלצנו לרדת רחוק מהחוף בצומת שממזרח לכפר Fredvang. מהצומת חצינו את הפיורד מעל לשני גשרים, ולאחר שנכנסנו לפרדוואנג פנינו דרומה על הכביש עד שהגענו למעבר בולט מאוד בהרים שדרכו מגיעים אל החוף. המרחק מהצומת עד למעבר הוא כ-5 ק"מ.

שני קילומטרים נוספים וקלילים דרך המעבר מביאים אתכם אל החוף. רצועת החול הצרה מוקפת מכל עבריה במצוקים גבוהים, ואם מחפשים טוב מספיק אפשר למצוא בה אוצרות. אני חפרתי מתוך החול חולייה של לוויתן, אך לא כולם הסכימו איתי שמדובר באוצר. החוף חצוי במרכזו על ידי כמה סלעים גדולים, ובעזרת חבלים שהותקנו במקום אפשר לעבור אל חלקו הדרומי. את הדרך חזרה עשינו דרך מעבר אחר ברכס שמחבר בין החוף הדרומי אל הכביש שמוביל בחזרה לפרדוואנג. אורכו מהחוף ועד לכביש כ-3 ק"מ ובחלק ממנו לא קיים שביל. הלכנו את הדרך הארוכה בחזרה אל הצומת ושם עלינו על אוטובוס.

טיפוס על הר Reinebriggen

מעל לכפר Reine מתנשא ההר המחודד Reinebriggen שממנו יש תצפית אדירה על כל קירקפיורד, הכפרים שבפתחו ועל חלקים בפנים האי. השביל מתחיל מדרום לכפר ומתפצל מהשביל להולכי רגל שנע במקביל למנהרת הרכבים. הכניסה לשביל נסתרת מעט ולקח לנו זמן למצוא אותה. ממנה מתחיל טיפוס כמעט אנכי לגובה של כ-500 מטרים, ובסופו מגיעים אל הנוף הרחב שמשכיח את המאמץ. סיום ראוי לטיול בנורבגיה.

השביל ממשיך מערבה לאורך הסכין אך לא המשכנו בו הרבה. הוא היה נראה לנו מסוכן מדי והעובדה שאין לאורכו תמונות ב-Google Earth מרמזת אולי שאין לו המשך ויעד.

סיפור דרך גם באנדרואיד!


תגובות

{{comment.timeText}}

{{comment.user.displayName}}

{{comment.noUserName}}

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? מעוניין לשאול את הכותב שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?


{{vm.authentication.user.displayName}}

אנונמי (התחבר)

פרסם תגובה שמור שינויים