שבוע בהרי פאן

Uri Engel 07/11/12

טרק מודולרי (מינימום שני לילות, מקסימום כמה שרוצים) בין הרים, כפרים, אגמים בצבע אזמרגד (אבל באמת אזמרגד!), מחנות רועים ואנשים מקסימים

מטיילים
מידע כללי
תאריך הטיול

אוגוסט 2012

משך הטיול

7 ימים

עונה מומלצת

מאי-אוקטובר (אידיאלי יוני יולי אוגוסט)

  • {{ feature.properties.description ? feature.properties.description : 'נתיב' }}

אוריינטציה כללית

האזור המדובר נמצא בצפון מערב טג'יקיסטן, קרוב (גם מצפון וגם מדרום) לגבול עם אוזבקיסטן, על הדרך בין דושנבה- עיר הבירה, לעיירות בצפון הארץ- אייני ופנג'יקנט.
מדובר פה בטרק גמיש יחסית. הכוונה היא שאפשר לעשות רק חלקים ממנו, לצאת, לחזור, ולהחליט הכל תוך כדי, כי מה שבעצם עושים זה לחצות מעברי הרים בין עמקים מקבילים (פחות או יותר) כשבכל אחד מהעמקים יש כפרים (איפה שאפשר לקנות אוכל להמשך) ודרכים שמובילות החוצה מההרים (למי שנמאס לו נופים יפים, או פשוט כי אין ברירה וצריך כבר לחזור הביתה...)
אני אתאר את הטרק איך שאני עשיתי אותו אבל מי שרוצה ויש לו קצת יכולת הבנת הנקרא יכול בקלות לקבל פה מספיק אינפורמציה על האפשרויות שהאזור נותן וכך להרכיב לעצמו טרק לפי צרכיו האישיים, באיזה כיוון שמתחשק לו.

לוגיסטיקה- אפשר למצוא מפות רוסיות ישנות של האזור בכל מיני מקומות באינטרנט, בין השאר כאן- http://tinyurl.com/cxz984q בקנ"מ 1:100,000. זה מה שאני השתמשתי בו. אפשר גם לקנות מפות טובות באנגלית שמוציאה לשכת התיירות המקומית (ZTDA) בעיירה פנג'יקנט. האזור יחסית מוכר ופופולרי בקרב מטיילים שבאים לטג'יקיסטן אז בהחלט כדאי לדבר עם מי שפוגשים בגסטהאוסים בדושנבה ובפנג'יקנט.
אפשר להצטייד באוכל ברוב הכפרים בדרך, ומים יש בשפע מנחלים ומעיינות.
יש קטעים בלי כפרים ללון בהם אז צריך אוהל ושק שינה.

סארבודה (זראפשאן 1) דרך אגם אלאודין לקול אי קאלון

יום 1-
תחילת המסלול (כפי שאני עשיתי אותו) היא בכפר סארבודה (Sarvoda) שנקרא גם זרפשאן 1 (Zerafshan 1). זהו כפר על הכביש מדושנבה עיר הבירה לצפון הארץ, מעט אחרי הפניה לאגם איסקנדאר קול.
אפשר להגיע לכאן בטרמפים או במונית (לפעמים אין הרבה הבדל) מדושנבה בחצי יום נסיעה. בכפר עצמו אפשר להצטייד באוכל- יש שם בזאר גדול יחסית, ומספר חנויות.
מהכפר מתחילים להתקדם במעלה העמק מערבה לכיוון אגמי אלאודין. חלקו התחתון של העמק מלא בכפרים יפים מאוד מאוכלסים באנשים נחמדים מאוד כך שמצד אחד בהחלט אפשרי לתפוס טרמפים אך מצד שני לא כדאי למהר.
ההתקדמות במעלה העמק לא מסובכת או קשה, אין מדרונות תלולים או פניות בעייתיות- פשוט ממשיכים במעלה העמק ונהנים מהסביבה והאנשים. בסוף הקיץ יש לא מעט תנועה על הדרך של חמורים עמוסי קש מהשדות שבמעלה העמק, ושל אנשים ההולכים וחוזרים בין הכפרים ומחנות הקציר.
לנים בשטח או באחד הכפרים.

יום 2-
בערך באמצע היום השני מגיעים אל הפנייה שמאלה (דרומה) במעלה עמק צדדי אל אגמי אלאודין (Alaudin).לא קשה לזהות את הפנייה- הדרך הראשית פונה לשם ולא ממשיכה במעלה העמק שבו הלכנו עד עכשיו. (אם לא פונים שמאלה אלא ממשיכים ישר מגיעים בסופו של דבר אל מעבר הרים שמוביל אל אגמי קול אי קאלון, לשם נגיע בסופו של דבר, אבל ממש חבל לפספס את אגמי אלאודין המשגעים.)
הדרך אל אגמי אלאודין קלה ופשוטה גם היא, אם כי היא מתמוססת קצת בקטע הטיפוס שממש קרוב אליהם. לא להיבהל, כמעט הגענו. מעפילים למין גבעה קטנה בתוך העמק ומתחילים להיתקל באוסף אגמים, כל אחד יותר מגוחך ביופיו מן השני. צלילות שקופה של מים זכים וצבעי ירוק וטורקיז שאי אפשר להוריד מהם את העיניים.

ליד האגמים ישנו מין מחנה מוסדר שכדאי להימנע ממנו. אמנם יש שם מין אוהל מסעדה שמגיש אורז ותה אבל המחיר גבוה והמנטליות היא לנסות להוציא מהתייר כמה שיותר כסף (אחרי שאנחנו הורדנו את מחיר הארוחה למשהו שפוי ניסו לשכנע אותנו שצריך לשלם "מס סביבה" וגם תשלום על האוהל שהקמנו...)
הכי טוב למצוא פינה שקטה וחבויה במקום אחר ושיעזבו אותנו לנפשנו.
לנים ליד האגמים.

יום 3-
למי שיש זמן וכוח אפשר לעשות טיול צדדי במעלה העמק אל אגם מוטנייה (Mutniye) וממש אל מרגלות הפסגות הגבוהות של הרי פאן, ולחזור לאגמי אלאודין באותו יום.

כדי להמשיך מכאן הלאה- על המדרון בכיוון מערב מהמחנה (צד ימין כשמגיעים אליו לראשונה) מתחיל הטיפוס אל מעבר אלאודין, ליד סלע גדול עם שלט הנצחה עליו. כדאי להתחיל את הטיפוס הזה בבוקר ולקחת אותו רגוע. הוא לא קשה במיוחד אבל הוא ארוך וקצת תלול. לוקח חצי יום בערך לטפס עד למעלה, כולל הפסקת אוכל ועצירות אינספור להסדיר את הנשימה ולהתבונן בנוף המשגע שסביב. מלמעלה האגמים נראים לא פחות מדהים, משובצים להם כמו אבני איזמרגד בחום הבהיר של דרדרות הסלעים וכל כך צלולים שאפשר לראות את הקרקעית שלהם, אפילו מכאן.
בצד השני של המעבר, לכיוון המשך המסלול מערבה, אפשר לראות שהעניין הזה של אגמי טורקיז מטריפים עוד לא הסתיים- יש שם עוד איזה שניים שלושה.
יורדים במדרון לאורך השביל כל הזמן. בשלב מסוים הוא חותך שמאלה במדרון ויורד אל שני האגמים שממש מתחת לפסגות- לא לפספס את זה אחרת מתברברים קצת בנסיונות ירידה במקומות תלולים ומסוכנים.
מהאגמים האלו עוקבים אחרי השביל בצד שמאל של הוואדי שנפתח אל המישור הגדול שמלפנינו, בו נמצא אגם קול אי קאלון ("האגם הגדול" בפרסית) שם נחנה. זה אזור יפה למדי, מנוקד באינספור עצי ערער עתיקים בעלי גזעים מסוקסים ומפותלים.
גם שם אמור להיות מעין אוהל מסעדה אבל אנחנו החלטנו להימנע ממנו הפעם.
לנים ליד האגם.

יום 4-
מהאגם יש שביל ברור היורד לכיוון צפון מערב. הירידה פה מחולקת למעין מדרגות, כאשר יורדים ברצף של מדרונות תלולים ממדרגה אחת לשניה.
קרוב לתחתית העמק ישנו מחנה מטפסים ("אלפלאגר"- Alplager) בשם ארטוש (Artush). בהמשך, בעמק עצמו, מגיעים לכפר באותו שם בו אפשר להצטייד באוכל או לארגן, אם רוצים, תחבורה צפונה החוצה מההרים אל הדרך הראשית מדושנבה לפנג'יקנט (רוב הסיכויים שתחבורה שכזאת תצא רק בבוקר היום שלמחרת).

בהרבה מובנים ארבעת הימים האלו הם הקטע הכי יפה של הרי פאן, ובלי ספק עם הכי הרבה מטיילים (למרות שלא צפוף- את רובם פוגשים באזורי הקמפינג, וגם זה רק אם רוצים- יש הרבה מקום למי שרוצה קצת פרטיות).
למי שאין הרבה זמן וצריך להגביל את עצמו רק לחלק מהטרק אני ממליץ על הקטע הזה, ולעשות אותו הפוך ממה שתיארתי- ככה אגמי אלאודין נשארים לסוף.



משינג לזימטוט ואגם אלו הגדול (בולשוי אלו)

מי שרוצה להמשיך במסלול ולקפץ מערבה על הג'בלאות עוד כמה ימים צריך לרדת קצת צפונה במורד העמק ולמצוא שביל שחוצה את הרכס ממערב לו אל העמק הבא ואל כפר בשם זימטוט (Zimtut). אני פיספסתי את השביל הזה אז פשוט תפסתי טרמפים במורד העמק עד לנקודה שבה הוא מתחבר אל העמק של זימטוט ומשם הלכתי קצת ברגל במעלהו עד שהחשיך. את הלילה העברתי בזולה מקסימה של מישהו, בבוסתן ממש על גדת הנהר, שגם התרחצתי בו בבוקר.

חלקו הנמוך (היותר צפוני) של העמק מלא כפרים וההליכה ביניהם לא קשה- הולכים על הדרך הראשית בלי לסטות יותר מדי (הגיוני מאוד שתוזמנו לתה אצל מישהו באחד הכפרים). ככל שמתקדמים העמק נהיה צר והכפרים הולכים ומתמעטים עד שהדבר היחיד שיש הם מעט יישובים ארעיים של עונת הקיץ בלבד. בשלב מסוים מתפצל שמאלה מהדרך שביל עזים היורד אל הנהר וחוצה אותו על גשר קטן וממשיך מעלה בצד השני. זהו השביל המוביל אל אגם אלו הגדול (בולשוי אלו- Bolshoy Alo) שנמצא במרחק יום הליכה במעלה עמק צדדי צר. המקומיים סיפרו לי שמאוד יפה שם.

המעבר להאפט קול (מרגוזור)

בכל אופן, ממשיכים במעלה העמק עד שמגיעים לפיצול (דרום מערבה ודרום מזרחה) שם לוקחים את השביל הימני (הדרום מערבי).
מכאן יש בערך יום הליכה עד לעלייה למעבר לעמק הבא. העמק הבא הוא האחרון במסלול הזה ויש בו סדרה שלמה של אגמים צרים הנדחקים להם אל קרקעיתו כמו פיורדים. האזור נקרא האפט קול (Haft kul- שבעה אגמים בפרסית) והאגם אליו מגיע המעבר נקרא מארגוזור (Marguzor).
אני נותן את השמות האלו כדי לעזור בבקשת ההכוונה מהמקומיים שכדאי לעשות קצת בשלב הזה (יש קצת כפרי קיץ באזור ותנועה מקומית על הדרכים).
בעיקרון, מהרגע שהגעתם לפיצול העמקים אין מה להתבלבל במשך כמה שעות טובות של הליכה. או אז אתם צריכים להתחיל לשים לב לשבילים שעולים ימינה. אין הרבה כאלה- העמק די תלול. העניין הוא שהשביל שעולה אל המעבר לא יוצא ממש אל הוואדי שעולה אליו אלא מתפצל ימינה וקדימה במתינות די הרבה לפניו (ההליכה שם היא בין עצים,מין דרך קק"ל שכזאת). במילים אחרות, בשלב מסוים צריך למצוא שביל שעולה ימינה אבל ממש לא בתלילות, ולעלות עליו.
השביל עולה בהדרגתיות על צלע ההר תוך כדי התקדמות במעלה העמק והנוף הולך ונפתח מצד שמאל. אנחנו יוצאים מהיער אל אזור שדות הרריים של הרועים המקומיים איפה שאפשר להתארח או לחנות, אם מאוחר (כמו שהיה בשבילי).
מהשדות השביל כבר עולה בבירור ישר ימינה ולמעלה אל המעבר. טיפוס לא תלול כל כך. כמה שעות רגועות והגענו אליו.
מהמעבר עוד אי אפשר לראות את האגמים, למיטב זכרוני, אבל השביל ברור וקל ויורד בלי חוכמות אל האזור בו הנוף נפתח אל אגם מרגוזור המרשים ואל תחילת הכפרים שמעליו. מכאן אפשר להמשיך בשתי דרכים- שמאלה במעלה העמק כדי לבקר אגם נוסף שנמצא שם לפני שיורדים החוצה מההרים או להתחיל לרדת ימינה כבר עכשיו כי בכל זאת- יש חמישה אגמים נוספים במורד העמק וזה לא שהיה לנו מחסור בכאלה בטרק.
זה תלוי במצב הרוח והרגליים.
מרגע שמגיעים אל הדרך והכפרים בתחתית העמק אפשר להתחיל לנסות להתארגן על תחבורה החוצה משם אם כי אני ממליץ ללכת ברגל צפונה לפחות עד לכפר שינג- ככה עוברים את כל האגמים ברגל. בכל מקרה האזור יפה, האנשים נחמדים וחבל למהר.
התחבורה משינג או שאר הכפרים בעמק יוצאת אל הדרך הראשית מצפון להרים ומשם קרוב לוודאי שתיסע מערבה אל העיירה פנג'יקנט שם אפשר להתאושש קצת מהטרק ("ארוחה, שינה ומקלחת הגונה").
לחליפין, אפשר מהדרך הראשית מצפון להרים למצוא תחבורה מזרחה אל אזורים הרריים אחרים (ראה המלצות בטיפים) או דרומה אל דושנבה העיר הגדולה.

(למי שחושב לעשות את המסלול בכיוון ההפוך- אפשר להצטייד בפנג'יקנט ולמצוא שם תחבורה שנוסעת לשינג או אפילו למרגוזור אם רוצים.)

טיפים

  • מזרחית לעיירה אייני (Aini) היושבת על צומת דרכים מזרחה להרי פאן, הדרך עולה אל עמק זראפשאן העילי (Zerafshan) הידוע גם כעמק מאסצ'ה (Mascha). זהו אזור לא מתוייר וככל הנראה יפה מאוד ששווה לחקור. דרומה ממנו, מעבר לרכס, נמצא עמק יאגנוב (Yagnob) שגם הוא בהחלט נראה שווה ביקור.
  • קצת דרומה מסארבודה (תחילת המסלול המתואר כאן) נמצאת הדרך המובילה דרום מערבה לאגם אסקאנדר קול (Iskander Kul) שהוא מקום יפה למדי עם אפשרויות טרקים נוספות סביבו. יכול להיות שאפשר לחבר אותו אל הטרק שתיארתי פה.
  • בכל המסלול אין בעיה של מים. אפשר להסתדר בקלות עם בקבוק או שניים של ליטר וחצי. מה שצריך לזכור הוא למלא אותם לפני שמתחילים לטפס אל המעברים כי לא תמיד יש מים באזורים הגבוהים יותר. אוכל אפשר להשיג בכפרים הגדולים כשהעקרון המנחה הוא שככל שהכפר נמצא יותר צפונה בעמק (ונמוך יותר) כך הוא יהיה מצוייד יותר טוב במצרכים מגוונים.
  • האנשים בכל האזור הזה הם הנחמדים שפגשתי בחיי ומבחינתי הם הסיבה העיקרית לבוא לבקר. בקלות אפשר למצוא את עצמנו, כשאנחנו מסתובבים בטג'יקיסטן, מסובים על ערימת כריות אצל מישהו בבוסתן, לוגמים תה, אוכלים אבטיח רענן, ומנהלים שיחה פילוסופית על המשותף והשונה בין היהדות והאסלאם. כיף אדיר.

סיפור דרך גם באנדרואיד!


תגובות

{{comment.timeText}}

{{comment.user.displayName}}

{{comment.noUserName}}

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? מעוניין לשאול את הכותב שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?


{{vm.authentication.user.displayName}}

אנונמי (התחבר)

פרסם תגובה שמור שינויים