טרק מקזבקי לטושתי

לירן שגיא 06/10/12

טרק רגלי בהרי הקווקז, בצפון מזרח גאורגיה. המסלול אורך בין שישה לשמונה ימים ואינו מעגלי - כל הציוד שתביאו אתכם צריך לקחת על הגב

מטיילים
מידע כללי
תאריך הטיול

אוגוסט 2012

משך הטיול

6 ימים

עונה מומלצת

  • {{ feature.properties.description ? feature.properties.description : 'נתיב' }}

רקע

על אף שהשבילים מסומנים במפות ובשטח, הטרק אינו עמוס במטיילים ומוכר בעיקר בקרב מטיילים ישראלים. מומלץ להצטייד במפות טופוגרפיות (מדובר ברפובליקה מברית המועצות לשעבר, ניתן להשיג די בקלות מפות באינטרנט ובאתרים שונים, כמו גם בחנויות מקצועיות בבירה טביליסי). אין צורך במדריך, השביל מסומן וברוב חלקיו עובר ליד נהר בין רכסים כך שקשה לטעות מבחינת הטופוגרפיה. המקומיים אמנם אינם יודעים מילה באנגלית, אך שמחים לעזור ומכירים את שמות הכפרים בדרך.

ניתן גם לעשות את הטרק בכיון ההפוך: מתחילים מהכפר אומלו ומסיימים בקזבקי, ממזרח למערב. במקרה כזה כדאי להצטייד מראש: בכפרים קשה להשיג אוכל לקחת לדרך, גם בנזין עלול להיות סיפור. בלון גז - רק ממטיילים אחרים.

הזמנים לאורך המסלול מחושבים לפי שני מטיילים, בקצב הליכה מהיר יחסית, עם משקל בינוני על הגב (11-16 ק"ג). מטיילים מקצועיים לא יתקשו לעמוד בכך, אולם למי שאינו רגיל לטייל עם כל הציוד, או מטיילים בקבוצה גדולה, מומלץ לקחת מרווחי זמן מעט ארוכים יותר.

מחוז חבשורתי

נקודת היציאה לטרק היא העיירה קזבקי, אליה מגיעים במרשוטקה (מונית שירות גאורגית) מהבירה טביליסי, כשלוש שעות נסיעה. בעיירה יש מספר מכולות קטנות בהן ניתן להצטייד באוכל, מומלץ לקחת לחם למספר ימים, קשה להשיג לאורך המסלול. בלוני גז נדירים בגאורגיה, בקזבקי ניתן להשיג באחת משתי סוכנויות הטיולים אך הם יקרים. האגדה מספרת שניתן להביא בלון מהארץ בתא המטען בטיסות ישירות. לטסים דרך קייב - צפו לפתק נזיפה מרשויות הביטחון האוקראיניות במקום הבלון.

הטרק עצמו מתחיל מהעיירה אשקוטי, 4 ק"מ לפני קזבקי על הכביש מטביליסי. כדאי לקחת מונית לתחילת עמק סנו. יש גם אפשרות לקחת מונית עד לג'וטה ולחסוך את ההליכה בעמק, אך זה לא מומלץ: ההליכה בעמק סנו רגועה, מישורית, ועוזרת להסתגל בהדרגה לתיק ולהליכה יומית. העמק עצמו יפה מאוד, הליכה לאורך נחל זורם כשמאחוריכם מתנשא באופק הר קזבק.

יום ראשון:
ההליכה בעמק סנו לכפר ג'וטה לוקחת כשלוש שעות, על דרך עפר רחבה. סימון לבן אדום לבן. בג'וטה יש גסט האוס (הבעלים כנראה דובר עברית, ככה מספרים), קשה להשיג אוכל לדרך. אנחנו עצרנו אחרי הכפר לצהריים והמשכנו ללכת עם הנחל עוד כארבע שעות עד לחניית לילה, לנקודה קרובה יותר לפס. בדרך עוברים מחסום של הצבא - להכין דרכונים במקום נגיש. על קו הרכס משמאל (צפון) עובר הגבול עם רוסיה, שנמתח לאורך רוב המסלול, לכן הנוכחות הצבאית. אם נתנו לכם דף עם הפרטים כדאי לשמור עליו לנקודה הבאה, לחייל גאורגי לוקח כמה דקות יפות להעתיק פרטים מהדרכון..

יום שני:
ההליכה עד לפס תלויה בנקודה שבה עצרתם ללילה. אנחנו עצרנו בנקודה בה העמק מתרחב והנחל מתעקל שמאלה, כשעתיים אחרי המחסום. משם לוקח כחצי שעה לתחילת העלייה, שם מתחלף הסימון לצהוב. העלייה מסומנת מימין, צריך לחצות את הנחל (לא צריך להוריד נעליים) ולטפס על השלוחה ממול. הטיפוס לוקח כשעה, הירידה קצרה בהרבה. משם הליכה רגועה על השלוחה מדרום לנחל המרכזי, כארבע שעות עד לכפר רושקה. ברושקה חוצים גשר קטן ואת הכפר עצמו לכיוון השלוחה מצפון (עניין של כמה דקות), שם ניתן לזהות מרחוק את הסימון הכחול על אבן גדולה. פשוט הולכים לכיוון צפון מזרח ונתקלים בשביל מסומן היטב. ממשיכים ללכת על השלוחה מצפון בכיוון מזרח, כשהנחל המרכזי מימינכם. השביל יורד דרך יער (צל ראשון בטרק!) וכמה מטעים, בעונה אפשר למצוא פירות טריים על העצים. ההליכה קלה ולוקחת כשעה וחצי, בסוף הירידה יש גשר קטן מעל הנחל שבא מכיוון גודאני. 30 מטרים מימין יש גשר בטון מעל חיבור הנחלים, זאת הדרך הראשית שמובילה לטביליסי. פונים שמאלה על דרך העפר (ממשיכים עם סימון כחול) והולכים כחצי שעה במעלה הנחל, לכפר גודאני, שם יש גסט האוס. אנחנו ישנו למטה ליד הנחל, אפשר גם להדליק שם אש. גם בכניסה לכפר יש משטח נוח לפתוח אוהל.
הערה: הירידה מרושקה יכולה להעשות גם דרך השלוחה מדרום (כשהנחל משמאלכם) בשביל עם סימון צהוב שמסתיים בדרך העפר הראשית מעט לפני הגשר, או על דרך העפר שיורדת מרושקה, עוברת בקורשה ומתחברת לאותה דרך עפר ראשית. האופציה הזאת כנראה לוקחת זמן ארוך יותר.

יום שלישי:
המסלול מגודאני לשתילי עובר לאורך שביל העפר, הכביש הראשי של האזור. הדרך מטפסת לפס בגובה כ-2800 מ', יורדת לנחל בעברו השני של הרכס וממשיכה צפונה עד שתילי. המרחק רב והטיפוס לפס ארוך, אין הרבה מקורות מים בדרך למעלה ולא ניתן לעבור את כל המרחק ביום אחד.
מומלץ מאוד לנסות לתפוס טרמפ ולעבור את הדרך ברכב. אנחנו עמדנו ליד גודאני עם שלט לשתילי והצענו גם לשלם בעד הנסיעה (יש נהגים שיבקשו). אמנם אין הרבה תנועה בציר, אבל תוך פחות משעה עצר לנו רכב, זוג שהיה איתנו עצר טרמפ מאוחר יותר ובכלל כל מי שפגשנו בדרך הסתדר על טרמפ. לפי מקורות זרים, יש מרשוטקה מטביליסי לשתילי פעמיים-שלוש בשבוע, היא אמורה לעבור שם. הנהג שלנו עצר בפס לא. בוקר, המשיך אחרי שתילי עד מוטסו, התעקש לא לקחת כסף ואפילו הביא לנו לחם (מצרך נדיר בכפרי האזור). בהחלט יש אנשים טובים בגאורגיה..

הנסיעה לוקחת בערך שלוש שעות עד שתילי, שם ניתן לישון בגסט האוס. יש מכולת קטנה, אבל לא ניתן להשיג בה לחם, פסטה, אורז וכו, לא כדאי לבנות עליה לאוכל. יש עוגיות, שוקולד וסיגריות, אולי גם בירה. למי שעוצר בשתילי, כדאי לבקר בחלק העתיק של הכפר שהוכר ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית. אנחנו כאמור המשכנו ברכב עד מוטסו ומשם הלכנו עוד כשעתיים עד לנקודה בה השביל עוזב את הנחל ומתחיל לטפס על השלוחה.

חלוקת זמנים:
לפי הנהג שלנו, משתילי למוטסו יש 12 ק"מ ועוד 8 ק"מ משם לכפר האחרון. לדעתי, מי שיגיע לשתילי בצהריים לא יספיק להגיע עד תחילת העלייה באותו יום. הדרך משתילי היא דרך עפר לאורך הנהר, הליכה קלה עם מעט עליות מתונות. אחרי מוטסו עוברים בדרך עוד כפר קטן וקצת אחריו (פחות משעה, להסתכל במפות) מתחיל הטיפוס על השלוחה שמימין, מסומן היטב באדום. הטיפוס לוקח כשעה וחצי, בתוך חורש. שימו לב שיש לאורך הנחל עוד כפר, בו נגמרת דרך העפר. לא צריך להגיע עד אליו. מי שייצא בבוקר משתילי יכול להתחיל באותו יום את העלייה ולישון למעלה לפני האוכף, יש משטח נוח לאוהל ונחל קטן. יותר קר מאשר לינה בעמק למטה, איפה שאנחנו עצרנו, אבל חוסכים את החלק הראשון של הטיפוס לפס.

יום רביעי:
טיפוס לפס אטשונטה, בגובה כ3600 מ'. מתחילת העלייה (מהנחל למטה, תחילת הטיפוס על השלוחה בתוך יער) לוקח לפחות ארבע וחצי שעות עד לפס עצמו. אחרי העלייה הראשונה הולכים על צלע שלוחה (מצפון לקו הרכס) בשביל מסומן באדום. השביל יורד קצת למטה, חוצה נחל יבש ומתחיל טיפוס בזוית חדה על שלוחה עד לפס עצמו. יש סימון לאורך כל הדרך, בפס עצמו יש מפה.
הירידה מהפס יותר קלה ומהירה, בדרך יש צ'ק פוסט של הצבא באמצע שום מקום. אנחנו עצרנו ללינה אחרי כ3.5 שעות הליכה, על משטח עשב נוח מאוד ליד נחל נקי וקר (לא הנחל המרכזי בעמק), בגדה הדרומית.

אין אפשרות לישון בפס: קר מאוד, יש רוחות, אין מקור מים או משטח נוח לפתיחת אוהל. גם במרחק שעה לכל כיוון אחרי הפס (בירידה כמובן) אין מקום טוב לישון, קחו זאת בחשבון כשאתם מתכננים את היום בו תעברו במעבר ההרים.

מחוז טושתי

פס אטשונטה מפריד בין המחוזות חבשורתי וטושתי. אם הולכים מזרחה (קזבקי לאומלו) נכנסים למחוז טושתי החל מהפס עצמו ועד לסוף הטרק. במחוז טושתי תפגשו כפרים קצת יותר מתקדמים, סימון שבילים בשלטים וכלבים: הכינו אבנים בכיסים. לא מדובר בכלבי בר, בד"כ הם שומרים על בית או עדר ועושים עבודה טובה.

יום חמישי:
הליכה לאורך נהר פיריקטי, מהנקודה בה עוצרים ללילה מזרחה עם כיוון הזרימה. ההליכה ברובה על הגדה הצפונית, בדרך עוברים בכפרים נטושים הבנויים מהאבן המקומית, מעין לבנים דקות שחורות ללא טיח, לכל כפר יש מגדל. גם הכפרים המודרניים בנויים בשיטה הזאת. אחרי כחמש שעות הליכה רגועה כולל עצירות בדרך, מגיעים לכפר ג'ירבי, שם יש 'מלון' חדש בנוי כולו מעץ. אנחנו עצרנו לשאול על המסלול, הוזמנו לתה ונשארנו לצהריים. יש אפשרות גם לישון, במקום חדרים עם מיטות ושירותים/מקלחת. המקום נראה מעולה והבעלים נחמד ושמח לעזור.
משם עוד כשעה וחצי הליכה על דרך עפר של ג'יפים מקבילה לנהר, אחרי העיקול צפונה בנהר מגיעים לכפר צ'שו, שם יש גסט האוס שלפי השמועות יש בו את המקלחת הטובה בגאורגיה, וכמובן גם ארוחות ערב ובוקר. אנחנו ישנו כעשר דקות הליכה אחרי הכפר, על משטח דשא רחב. הירידה בגובה ניכרת ובלילות כבר פחות קר.

יום שישי:
הליכה של כשעה עד לכפר דרטלו (למרות שלפי סימונים ומפות מדובר ב6.5 ק"מ), שם יש גסט האוס ומכולת שאמנם הייתה נטושה בשעה שהגענו, אבל בדוכן אוכל קטן באמצע הכפר נתנו לנו לחם, חמאה, ריבה וגבינה, מוטיב חוזר בגאורגיה. מדרטלו הדרך חוצה את הנהר המרכזי על גשר לרכבים ומטפסת על השלוחה מדרום, כשעתיים הליכה בעלייה מתונה ביער עד לקו רכס. משם ממשיכים על הדרך הראשית היורדת בעיקולים על השלוחה ומטפסת על הגבעה ממול, עליה נמצאת אומלו עילית (יש המשך של הכפר למטה, יותר דרומה. כל מקומות הלינה נמצאים למעלה). יש דרך קיצור להולכים ברגל: כמה דקות אחרי שהדרך עוברת שיא גובה ומתחילה לרדת, יש עיקול פרסה ימינה, לכיוון צפון ובירידה. משיא העיקול יוצא שביל דרומה. עשר דקות הליכה ביער יובילו אתכם לשטח פתוח יחסית, בירידה. על הגבעה מולכם נמצאת אומלו, מאחורי קבוצת העצים שעל הפסגה. יורדים על השביל לערוץ מתחת ומטפסים בשבילי רועים שחוצים את הדרך הראשית העולה בסיבובים עד לכפר. כל הקיצור לוקח פחות משעה.

ניתן גם להמשיך מדרטלו על דרך העפר מצפון לנהר עד לכפר שנקו ומשם לאומלו, דרך שכנראה לוקחת יותר זמן.

באומלו כדאי להתארגן בערב על ג'יפ שייקח אתכם למחרת בבוקר לטלבי (תבקשו טלבי, לא אלבני, אותו מחיר וחוסך עוד מונית ביניהן). יש אפשרות לקחת ג'יפ לארבעה או שישה וצריך להתמקח קצת על המחיר, בערך 50 לארי לאדם. בטלבי יש צ'יינג', בנקים, סופר ושאר השירותים של עיר בינונית. הדרך לטלבי לוקחת בערך ארבע שעות, לבקש לרדת בתחנת מרשוטקות משם יש תחבורה ציבורית לטביליסי או סירנארי.

סיפור דרך גם באנדרואיד!


תגובות

{{comment.timeText}}

{{comment.user.displayName}}

{{comment.noUserName}}

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? מעוניין לשאול את הכותב שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?


{{vm.authentication.user.displayName}}

אנונמי (התחבר)

פרסם תגובה שמור שינויים